פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

לאייל שלום,


בתי בת ה- 14 מקסימה עם הפרעת קשב וריכוז

ילדה טובה במלוא מובן המילה.

אבל.....בתחום החברתי, אם היא לא אחד על אחד אז קשה לה.

זה אומר שאיך שהוא תמיד כל הריבים שיש בקבוצות זה תמיד איתה ויעידו המדריכים בתנועה שהיא אף פעם לא יוזמת ריב, אבל בסוף תמיד אשמה וזה יוצר משברים חברתים (במיוחד במקום מגורינו שהוא כפרי וקהילה סגורה).

אני רוצה לדעת איך לגרום לה לדעת שהיא צריכה להוריד פרופיל באירועים מסויימים ובאירועים מסויימים כן להגיב.

תודה

לבתי יש חבר זה 9 חודשים. היא ילדה יפה אבל יש לה מידי פעם בעיות עם חברות. לאחרונה,
שתי חברות שלה ניתקו איתה את הקשר וכשניסתה להתנצל (לדבריה על משהו שלא עשתה) ענתה לה אחת מהן - "אני אוהבת אותך אבל זה מאוחר מידי" מאז אף החריף המצב לא רק שהן לא חברות שלה הן עויינות מפיצות שקרים ומקללות (לא לשכוח שמדובר בבנות בנות 16
כשבתי שאלה את אחת מהן מה קרה ושתסביר לה למה הן כועסות היא ענתה שהיא נוטשת אותם כל הזמן ולא נמצאת שם בשבילן מאז שיש לה חבר. אז בתי אמרה לה שהיא תעשה מאמץ לא לעשות את זה . עכשיו הן כבר אומרות שהן נתקו את היחסים איתה כי היא השתנתה והפכה לאגרסיבית ו"ביצ'ית" בתי אומרת שזה ההפך ושהיא ניסתה לסדר בטוב את המצב ולא הלך.
מאד קשה לה והיא מבלה הפסקות שלמות בשירותים כדי שלא יבחינו שהיא לבד
אני ממש אובדת עיצות ואין לי יותר מה להגיד לה כדי לשפר את מצבה .
האם תוכלו לסייע ?
המון תודה
ענת

האם גודש בחזה הוא מסוכן? האם יש משהו שמקל על גודש זה?
חשוב לציין כי ההתפתחות של ביתי היא רגילה ובריאה

שלום,


הבת שלי בת 17.5 החליטה שהחזה שלה ממש קטן ושהיא פשוט חייבת לעשות הגדלת חזה. אני מבינה את הרצון שלה אבל חושבת על כל הסיכונים ולכן מעדיפה שהיא לא תעשה. במיוחד שהיא כל כך צעירה, לפני לידות וכל זה. אנחנו כל הזמן רבות על זה (בעלי לא מתערב כי הוא מובך מהנושא).

אתמול בארוחת ערב היא אמרה לי שהיא ממש רוצה שאני אבוא איתה לפגישת ייעוץ בכללית אסתטיקה כי היא שמעה מחברה שלה שאחותה הגדולה (בת 21) עשתה שם ויצא לה מאד יפה.

האם הפתרון הוא ללכת איתה לפגישת ייעוץ, כלומר לשמוע מה יש לרופא להגיד ואז לבשר לבת שלי שאני לא מוכנה שהיא תעשה את הניתוח, או פשוט לא ללכת?

אני לא רוצה לריב איתה אבל אני לא רוצה שהיא תעשה ניתוח כזה מסוכן.

בנוסף כל החסכונות שלה היא חוסכת לזה והיא כמובן רחוקה מהסכום שצריך, למרות שהיא אמרה שהביטוח המשולם שלנו מכסה חלק אבל עדיין זה יקר אז היא די זקוקה לעזרה שלנו בזה.

מה לעשות?

שלום רב,
אני אמא חד הורית לילדות בנות 9, 13. האבא מנוטרל מהבנות מטעם בית המשפט לאחר שהתנהג אל הבת הגדולה באופן של התעללות נפשית ובקשיחות יתר. הוא גם ישב שנה בכלא בגין אלימות כלפי.
הבת הגדולה היא תלמידה מצטיינת ומבריקה, חברותית ומאד יפה. יחד עם זאת היא מתנהגת בבית בזלזול, לא לוקחת שום חלק בעבודות הבית, מרשה לעצמה לקלל את אחותה ואף להתנהג באלימות. כל רגע פנוי היא מקדישה למחשב ולטלויזיה יש בה הרבה זעם, זה ברור. היא היתה שנתיים בטיפול פסיכולוגי אבל כיום היא לא מעוניינת יותר. אני החלטתי שנמאס לי להיות חבילת שרותים בשבילה ואני מעבירה את האחריות אליה. דבר ראשון לקחתי לה את הסלולרי וניתקתי אותה מהמחשב והטלויזיה. הודעתי לה שמעכשיו היא אחראית להכין לעצמה אוכל בבוקר וכן לכבס את בגדיה. במקום שיחול איזה שינוי תגובתה החמירה יתר על המידה והחוצפה שלה מרחיקה לכת. היא פונה אלי בהרבה זעם ואומרת שאני מתייחסת אליה בחומרה ולאחותה ברכות, דבר שנכון כי אחותה כן משתפת פעולה. הילדה הגדולה אף מסיתה את הקטנה כלפי בדיוק כפי שעושה אבא שלהן איתן כלפי. האם אני פועלת נכון? האם זה בסדר להעניש? מה עושים עם התנהגות חוצפנית ופורצת גבולות?
אודה מאד להכוונה.

שלום רב,

עבדתי על המחשב של אחותי בת החמש עשרה (בקשתי את רשותה לכך) ונתקלתי בתמונה שבה היא מצולמת, כשהיא מודדת את היקף מותניה. בתמונה וגם במציאות היא רזה מאוד ורופא המשפחה אמר שהיא בריאה אך פשוט מתפתחת לאט, לכן עוד לא קבלה מחזור.

בכל זאת התמונה מדאיגה אותי. מדוע שנערה רזה תצלם את עצמה כך?

האם כדאי לשאול אותה לפשר התמונה?

אציין שאני רואה אותה אוכלת, כך שאין חשש לאנורקסיה.

מצ"ב התמונה, ללא פניה של אחותי.

אציין בנוסף שאינני מתגוררת בבית, אלא במרחק של יותר משעה נסיעה, הקשר שלי עם אחותי הוא טוב, אך אין לנו שיחות נפש, ואני גם אינני מרבה לבקר בבית מפאת יחסים מורכבים עם אימנו.

אני בן 13, ואיבר המין שלי הוא רק 8 ס"מ.
הגובה שלי הוא בערך 1.55, ועדיין אין לי שפם או שערות בבית השחי.
לפעמים חבר שלי שהוא די מפותח לגילו (גדול ממני בחצי שנה) צוחק עלי בגלל גובהי.

השאלה שלי היא האם ובכמה איבר המין שלי יכול לגדול, והאם הנתונים שהצגתי הם בסדר.
תודה מראש.

שלום רב,
אני אם לילדה בת 17, אשר אובחנה לפני כחצי שנה כחולה בדלקת פרקים פסוריאטית. זו דלקת פרקים קשה מאד, אשר מלווה גם בפסוריאזיס. היינו אצל רופאים מומחים אשר אבחנו את המחלה ונתנו תרופות והפנו אותנו לטיפול פסיכולוגי.
כרגע הילדה שלי במצב נפשי מאד קשה, היא בלחץ וסטרס איום ונורא, היא בקושי הולכת לבית הספר, כי יש לה כאבים חזקים. היא עונה בעצבים על כל שאלה, אני מתנהגת אתה בכפפות של משי, היא לא עושה כמעט שום דבר חוץ מלהיות באינטרנט מהרגע שהיא מגיעה הביתה אחרי יום לימודים ועד הבוקר, היא לא עוזבת את האינטרנט, מתכתבת עם חבר וירטואלי ולא מתייחסת אליי למעט שאלות רגילות כמו האם יש מה לאכול, וכו'. אם אני שואלת אותה אם יש לה שיעורים, או מבחנים היא עונה בצעקות. כמו כן אסור לי להכנס לחדר שלה בלי להודיע מראש, אחרת הצעקות הן עד הגג כמו שאומרים. אני מבינה את הסבל שלה וגם המורים בבית הספר מבינים את המצב שלה וכאשר היא נעדרת מהלימודים בגלל הכאבים הם בהחלט מבינים.
אני אובדת עצות מכיוון שאני אם יחידנית, אני המפרנסת היחידה בבית, המצב הכלכלי שלי הוא לא מזהיר במיוחד ואני עושה את כל מה שביכולתי כדי לעזור לילדה ונתקלת בחומה בצורה. היא לא משתפת פעולה, לא לוקחת את התרופות שאמורות להקל על המחלה, לא מוכנה ללכת לטיפול פסיכולוגי, היא בדיכאון כל הזמן. היא חוזרת כל הזמן על זה שנמאס לה שהיא לא רוצה יותר להשאר אפילו בארץ, היא רוצה לברוח מכאן והיא חושבת שהיא יכולה לעשות את זה. היא נמצאת בכיתה י"ב ולומדת עכשיו לבגרויות. אני לא דורשת ממנה שום דבר לעשות בבית בגלל המחלה, אני משתדלת להיות בשבילה וכאשר היא מחזירה לי על האהבה שלי בעצבים, אני לא עומדת בזה יותר. המצב הנפשי שלה כל כך קשה, והיא כנראה לא מסוגלת להתמודד עם המחלה הזו וכל מה שמשתמע מכך. מה אני יכולה לעשות במצב הזה? אנא עזרו.
תודה

בתי בת ה12 איבדה את סבא שלה (חמי) שבוע לפני ארוע בת מצווה שלה לקחה אתהמקרה קשה סבא אמנם לא היה סבא שמגיע לבקר הרבה אך לה היה קשר מיוחד איתו מדובר בילדה עם קשיי התארגנות וסבא התנדב למשך שנה וחצי לשבת אית ה להכין שיעורים וללמוד למבחנים וזה חיזק ינהם את הקשר.המוות היה באופן מאוד מפתיע למרות שהיה חולה לב עם היסטוריה של התקפים אך מת כשניכנס ליח בבוקר מסיבה אחרת ובערב לא יצא...
מאז בתי עוברת התקפי בכי קשים מלווים בחרדות לגבי מה שיקרה איתנו(ההורים) ושאם זא קרה לו במפתיע זה יכול לקרו גם לכל אחד ואיבדה כל ביטחון בחיים השיגרתיים ואני חייבת לציין שמדובר בילדה מאוד אופטימית! מאז .סבא נפטר בסוף אוגוסט והשיחות הללו החלו בחודש הזה מידי ערב היא אינה מעוניית לדבר עם פסיכולוג- אנחנו אמרנו לה שזה טבעי לפחד בגלה והסיכויים שדברים כאלה יקרו הם מיזערים וחייבים להמשיך הלאה וזה טוב להוציא את מה שיש לה ...כמה זמן נראה לכם שזה נורמלי לנהל שיחות כאלה מבלי לערב גורם מקצועי יותר?( לפני לשהחרדות יהפכו מהותיות יותר?)אני חית לצייןש היא מנהלת את חייה רגיל וזה עולה לה רק לפני השינה וכשהיא מדברת על זה היא אומרת שהרבה פעמים יש לה מחשבות ומועקות גם שמשעמם לה בביה"ס

בתי בת 18 וחצי , אני יודעת שבגיל הזה מאוד מקובל להיות מנוסים מינית או להתחיל להתנסות
מה שמפריע לי שלפני יומיים מצאתי אצלה גלולות בתיק , זה מאוד מפריע לי ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה

הסיפור הוא כזה- בנישואי הראשונים נולד לי בן (כיום בן 17) שחי עם גרושתי עד לפני שנה..לפני שנה גרושתי נפטרה ממחלת הסרטן..כמובן שבני עבר להתגורר איתי עם אישתי ועם שלושת ילדי(בת 12,בן7 ובן 3). הבעיה היא כזאת-שהוא היה גר עם גרושתי הייתי רואה אותו פעם בשבוע- לבוא אלי הבייתה הוא לא רצה..הוא לא מסתדר בכלל עם אישתי, ומילדי הוא מתעלם. הוא ממעט מאד להגיע הבייתה, וגם כשהוא בבית, הוא בעיקר מתעלם מאיתנו-מדבר בעיקר כשצריך ממני משהו או..כשניסיתי לדבר איתו כמה וכמה פעמים הוא התחמק. חוץ מהבעיה הזאת-הוא ממש אבל ממש לא מתנהג לפי חוקי הבית שלי ושל אישתי! הוא מעשן, הסברתי לו שזה ממש לא לטעמי,ושבבית הוא לא מעשן-אבל קשה לומר שהוא עומד בזה, הוא חוזר בשעות מטורפות ממסיבות שאני לא יודע מה הוא עושה בהן,לרוב שתוי.לבית ספרהוא הולך כשיש לו מצב רוח-וזה לא קורה הרבה..מסבך הרבה בקטטותףולאחרונה גם נעצר על הפרעת הסדר הציבורי...את החברים שלו אני לא מכיר ןאין לי שמץ של מושג עם מי הוא מסתובב .אז חוץ מהדוגמא הרעה מאד שהוא מראה לאחים שלו..אני דואג לו. ואני מאד מאד מאד רוצה לעזור לו. אני יודע שקשה לו...אחרי הכל-אמא שלו נפטרה, הוא עבר לגור עם אנשים שהוא לא ממש מחבב....אני רוצה שהוא ירגיש שאני אוהב אותו, ושהבית שלי הוא הבית שלו..אבל הוא לא נותן לי דרך ךהגיע אליו...כשניסיתי להציע לו ללכת לטיפול משפחתי, או לפנות ליועץ הוא התפרץ עלי בצעקות.. אני מרגיש מאד נבוך ומאד אבוד. לא יודע מה לעשות...

בני בן ה13 לא מתיחס להסכמים על זמני שעורי בית וטוען שזה באחריותו ואני לא צריכה לנדנד.
הבעיה שאם לא מספיק להכין את שעוריו כי כבר עייף אני מעירה אותו מוקדם בבוקר כי הוא לא שומע את השעון המעורר.....
ההסכם שלו עכשיו אחרי לחץ מצידי שיכין שעוריו אחרי הצוהריים שאין יותר שעורים וזהו.לא מכין . לא רוצה ללכת לחוג מתימטיקה שלמעשה עבד קשה כדי להתקבל לשם בטענה שגוזל מזמנו.
איך נכנסים לראש הזה.......
לא רוצה ללכת ראש בראש אלא באמת שיפנים שזו טובתו . הרווח שלו. לא מצליחה ליישם. אם אני מתעקשת זה מתפוצץ לי בפרצוף וזו רק תחילת גיל הבגרות מה לעשות???

שלום אייל
לפני כחודש בני סיפר לאישתי כי הוא מעשן עם החברה שלו
עשיתי איתו שיחה בעניין ובנוסף אסרתי עליו מס' דברים שאהב לעשות וחשבתי כי הפסיק את העניין
לאחרונה בבדיקה בהודעות האס אם אס שלו התברר לי שהוא ממשיך
איך עליי להתמודד עם העניין האם ע"י עונשים או מה ?

היי, יש לי שאלה, הורי בתהליכי גירושין אחרי שנים של אלימות פיזית ומילולית. בגלל שבילדותי הוריי רבו לידיי (בבית בזמן שהייתי ערה וכד') אני מרגישה שלפעמים אני מאוד מושפעת ושאין לי כוח כבר למריבות ביניהם. (היום זה יותר כמו מריבה "שקטה" ). כל הזמן היו להם עליות וירידות וכשהמצב היה "בסדר" תמיד הכנתי את עצמי נפשית ליום שבו הם יריבו שוב. נראה שהמצב לא עומד להשתפר ואני רוצה לדבר על היועצת בבית הספר, אבל בגלל ששנה שעברה "ניתקתי" את הפגישות בדיי מפתיע וביוזמתי, כי הבנתי עד כמה קשה לי להפתח, אני פוחדת לפנות עליה שוב.
מה את\ה ממליצים לי לעשות?
(נב. אני בת 15 וחצי)
תודה על העזרה!

בני מתקרב לגיל 10 ילד מאד חברותי אך בכל הנוגע ללימודים אין הם מענינים אותו כלל. תמיד ינסה לסיים את מטלותיו במהירות האפשרית כדי להתפנות למפגשים חברתיים. כל נסיונותי להסביר לו את החשיבות בהשקעה בלימודיו נתקלת בזלזול. גם בבית הספר הוא החל להפריע ולהתנהג בחוסר כבוד למורים.עלי לציין שעד כתה ג' היה תלמיד מצויין והתנהג תמיד למופת. יש לי הרגשה שהכוח שהם שואבים מהיותם קבוצה חברית מגובשת משפיעה על התנהגותם בכיתה. בכל מה שקשור ללימודים זה תמיד משעמם... האם זו תופעה של גיל התבגרות? מה ניתן לעשות?