פורום הורים ומתבגרים, גיל ההתבגרות - יש לך שאלה?

שלום לך
מצטער על העיכוב במתן התשובה....
את כבר מספיק גדולה להוריד קצב ולהתחיל לקחת את החיים בקלילות. כרגע יש לפניך את השירות הצבאי, זה לכשעצמו שנתיים של מחשבה והתכווננות לגבי העתיד.
בנוסף, כדאי שתאמצי לעצמך את דפוס החשיבה שהכי חשוב זה להיות במקום שמעניין לך, מאתגר אותך ושיש בו אנשים שמכבדים אחד את השני. אם תעמדי בכללים האלה תמיד יהיה לך נחמד וטוב.
עוד עצה קטנה:
יש את אלו שמנסים לאלץ את החיים שייקרו לפי תוכניות מוכנות מראש ואז המציאות תופחת על פניהם ויש את אלו שנותנים לעצמם מרחב לגלות את תחומי העניין שלהם ואז ההחלטות שלהם מתקבלות בטבעיות וללא לחץ....
קחי את הזמן, רק עכשיו סיימת את פרק הנערות והלימודים, נשמי עמוק, ושאלי את עצמך שאלות של לא יותר מחודש קדימה לשלוש שנים הקרובות ותהני מהחיים!!!!
בהצלחה

שלום שוב,
אם תתהנגי כאילו כלום, ימשיכו לרכל עלייך, האם יש דרך אחרת שאת תתנהגי אליהן כדי שיפסיקו לרדת אלייך? דרך אגב, העובדה שיורדות עלייך מראה את חוסר הבטחון שלהן כי עושה להן טוב שאת פחות בטוחה מהן.
אם יש לך חוסר בטחוןכדאי שתטפלי בזה בעצה ובעזרת הורייך כמו כן בקושי שלך להיות ברת דעה משלעצמך ולעמוד על הרצונות שלך. אלה לא דברים שמשתפרים בעצה אחת ויחידה אלא תהליך פנימי ארוך אך שווה.
כל זאת כדי שהבחירות שלך בעתיד יהיו שונות וטובות יותר.
אני מסיקה שהחברות האלה הן היום פשרה עבורך, אז תנסי אם את מצליחה להעביר דברים ולבלות אתן, אך לצפות מהן להתחשבות יתרה, זה לא נראה לי.


שלי

שלום לך,
מצטערת לשמוע שאלו חברותייך. בחברות אמיתית וטובה שעושה טוב, לא אמורים לרכל מאחורי גבייך. כמובן גם את צריכה להתנהג בהתאם.
תמיד אבל אפשר לשפר, כי גן כשהחברים שלנו טועים ומראים לנו צדדים לא נחמדים, אולי בכל זאת גם הם קשורים אלינו בקשרי חיבה ואהבה.
באם לחברותייך יש יתרונות ברורים והן עושות לך טוב, כמו למשל עזרה בשעת צורך ומצוקה אז את תהיי מוכנה לסבול את צדדים השליליים שלהן. מ
כדאי לך לפתוח את הנושא, לדבר עם חלק מהן ולהגיד שזה פוגע בך שאת שומעת דברים מאחורי גביך. באותה הזדמנות כדאי שתבדקי גם את עצמך ואיך את נתפסת מול החברותות, תשאלי אותן אם יש משהו בהתנהגות שלך שהן לא אוהבות. כי חשבון נפש צריך ששני הצדדים ייעשו.
אם את מרגישה שאת בסדר גמור והן פוגעות בך וממשיכות לפגוע בך, תתחילי לחפש בסביבתך בהדרגה אנשים יותר ראוייםלהיות חברים שלך.

לא קל, אבל מקווה שתצליחי לשפר ולא מעט את הרגשתך עם החברות

שלי ורדי

שלום לך
את מתארת מצב שנגרר כבר כמה שנים ומקורו בחוסר היכולת לשים לילד הגבולות המתאימים. יהיה צורך לעזור לו להתגבר על הצורך האובססיבי שלו להיות מחובר למחשב בראש ובראשונה. הביני שאם לא יהיה מחשב הוא יהיה מוכרח לשוב לתקשר עם העולם החיצון!!!!!!
במקביל יהיה מומלץ לפנות לאימון/הנחיית הורים בהקדם האפשרי. לא יהיה נבון להמשיך את גיל ההתבגרות מהמקום שבו אתם נמצאים, זה רק ילך ויחמיר עד מצב שבו תהיי שבויה בביתך.
שימי לב שכל פיצוץ הוא חמור יותר מקודמו ואת חייבת לקבל את הכלים המתאימים כדי לאזור כוח ולשנות את הטעון שינוי בגישתך!!!!
זה לא הזמן להיות מיואשת אלא הזמן לצאת לפעולה לפני שיתחיל לפגוע באחותו יותר.
בהצלחה

אולי פעם תתגברי על הרצון שלך להישאר בבית ותצאי ותראי שזה כיף לך. תידעי שלא לכולם זה כיף לצאת אבל אם את אומרת שאת רוצה אז פשוט תחליטי ואז זה פשוט יבוא לבד...

אבל הבעיה העיקרית היא שיש לי חוסר ביטחון,אני נראית דווקא די סבבה אבל אני מרגישה שכל מה שאני מוציאה מהפה הוא שטותי וחסר טעם ושלאנשים לא כיף במחיצתי. בגלל זה אני מעדיפה לא לצאת עם אנשים ובכך אני לא מראה להם את ה,טיפשות" שלי כמו שאני קוראת לזה.
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי,אני פחדנית אם לא הייתי פחדנית הייתי מתאבדת!

וואי עכשיו שאת אומרת אני מרגישה בדיוק כמוך! אני באמת מרגישה ככה,עוד חמש דקות אני הולכת למפגש רק כדי להישאר חלק מ.... אבל גם אני מרגישה כאילו אני משעממת ושלא כיף איתי.
כיף לי לדעת שיש עוד כמוני.
נכון את מרגישה כאילו אף אחד לא באמת אוהב אותך ואת שם אבל לא באמת אכפת להם?

כן! וגם לפעמים אני מרגישה שאנשים מספרים לי דברים ולא מתעניינים בי. למשל מלא בנות מספרות לי לפעמים על דייטים וזה ולא שואלות אותי ואז זה עוד יותר גורם לי להרגיש משעממת..
מה עושים במצב כזה!?

אני לא יודעת): גם אני חושבת על זה... אני מזה שמחה שיש לי מישהו שמבין אותי ואני אותו.כאילו אני מרגישה שילדים מצפים שיתנהגו אליהם יפה אבל אל אחרים לא אכפת להם. אני גם מרגישה שנמאס לי להיות זאותי שאפשר לכעוס עלייה ואפשר לרדת עלייה.אבל גם אני מרגישה שאני עדיפות שניה נגיד עם עומדים ביחד אז אף פעם לא ישאלו אותי ראשונה אם בא לי להפגש איתה.ונמאס לי מזה!גם לך זה קורה?

את כמו הנפש התאומה שלי..בואי שמעי סיפור שקורה כל הזמן. בספורט אנחנו עומדות כל הבנות ותמיד 2 צריכות לבחור ואני,מהפחד להישאר אחרונה,עומדת להן מול הפרצוף. אבל את מי הן בוחרות? את אלה שמאחוריי,אלה שצוחקות ולא אכפת להן אם יבחרו בהן או לא. ואני שדווקא הכי מחכה שיבחרו בי כאילו אני שקופה ונשארת אחרונה לגמריי.משייכים אותי לקבוצה אחרונה!
ונמאס לי,החלטתי שמאז אני יושבת בצד ורק אם קוראים לי אני באה. לא אכפת לי כבר אני רוצה כבר לסיים ביצפר ולהתחיל חיים חדשים,עם אריאל החדשה ולא זאת שכולם מכירים!
אני כ"כ מבינה אותך שאין לך מושג..מאיפה את?

גם מבינה אותך. וגם לי זה קורה הדברים האלה גם לנו בספורט צריך להתחלק לזוגות,אף פעם לא יבואו אלי וישאלו אותי זה מחרפן אותי וויש כאלה שמקבלות לפחות 5 הצעות אם להיות איתן.וגם אני לא סובלת שפתאום שמבאים לימשהו ביטחון פתואום היא מתלהבת וכבר לא מה שהייתה ואף אחד לא רואה את זה. אני גם מנסה להשתנות אבל זה לא עובד לי וגם אני רוצה שיקבלו אותי כמו שאני וגם אני יודעת שבגלל שיודעים שאני חסרת ביטחון מוצאים עלי תעצבים. וזה מעצבן אותי. בא לי פשוט לישון ולקום לעוד 10 שהכול יהיה מסודר... אני מהמנרכז את?

אני מאיזור הדרום כזה..וכן יש גם מצבים כאלה!

לאייל- תענה לי בבקשה על מה שרשמתי אני רוצה לדעת מה אפשר לעשות..

היי לכן
קראתי את כל השיח שלכן. לצערי אני יכול להבין בדיוק את המקום שבו אתן נמצאות מאחר שאני נפגש עם המון בני נוער שמתארים מצב דומה. זה די דומה למגפה.
השאלה היא למה זה קורה?
התשובה שמתגבשת בתוכי היא לא כל כך נעימה ושוב, אין בפי בשורות של לעשות שינוי כאן ועכשיו והכול יסתדר.
אנו חיים בחברה מערבית מתועשת ומפותחת שמקדשת את התחרות בכול תחום. לימודים, ספורט, אמנות, אוכל, חברויות, פוליטיקה... איפוא שלא תסתכלו תראו תחרות. תחרות מקדמת שפיטה וביקורת. כך שמגיל צעיר אנחנו נחשפים לשפיטה וביקורת על כך שאנחנו לא מצליחים להגיע להשגים הנדרשים. דבר זה יוצר תיסכול אדיר וירידה בדימוי העצמי שלנו. מספיק שזה קורה לנו מספר פעמיםכשאנחנו קטנים ואנחנו מתחילים לסגל לעצמנו דפוסי חשיבה של יש טובים מאיתנו. מכירות את זה?
זה כמו תחרות ל 60 מטר בכיתה ד'. כול הבנות מסתדרות בשורה והמורה לספורט עומדת בסוף המסלול עם הסטופר והמשרוקית בפה. ואז מתחילים לרוץ. וכמובן מתוך 10 בנות יש רק אחת שמגיעה ראשונה. זה אומר ש9 בנות הולכות הביתה בתחושה של מפסידנות. וזה דבר איום לעשות לילדים וילדות בכול גיל. וככה זה ממשיך עם מבחנים ועם ציפיות של ההורים והשוואות מכל מיני סוגים.
נשמע רע, נכון, מה לעשות, זו המציאות שבה אנו חיים!!!!!
אז מה ניתן לעשות?
ניתן להתחיל להסתכל על כל החיים מנקודת מצב שונה.
תראי אריאל, לאף אחד ולאף אחת מבין כל ה7 מיליארד בני אדם שחיים על כדור הארץ אין את טביעת האצבע שלך. לא היה וגם לא יהיה. זה אומר שאת בן אדם מיוחד ויחודי שאףפעם לא היה פה כמוך!!!!!!!!!!!!!!!
זה אומר המון,
זה אומר שמיותר לחלוטין להשוות בין אנשים כי אין בסיס להשוואה. אחד יהיה טוב בלרוץ, השני יהיה טוב בלבשל, מה זה חשוב כל זמן שאנחנו עסוקים בלגלות מה הוא היחוד שלי לא ביחס לאחרים אלא ביחס לעצמי בלבד, ואז מה שחושבים עלי אחרים לא כל כך משנה, נכון?
אז זה מה שהולכים לעשות בקיץ הזה, הולכים לגלות מה הם תחומי העניין שלי, מה הן האהבות שלי, איזה חוגים יהיה כיף ואיזה לא, מה הכי מסקרן אותי בעולם ולמה? בקיצור, מסע של חיפוש שלא קשור למה יגידו....
זה כבר לא מעניין מה יגידו כי אנחנו כבר לא חלק מהתחרות המשוגעת שהורסת לנו את החיים בשביל כלום.
והדבר המדהים הוא שמהרגע שיורדים מהרכבת המטורפת של התחרות והשפיטה מתחילם לפגוש אנשים חדשים שגם ירדו מהרכבת וגם הם כבר לא מעוניינים לשמוע מה חושבים עליהם וכיף לבלות איתם ולהיות איתם ללא ביקורת ושפיטה, ותאמינו לי אני מדבר מנסיון אישי!!!
אז לבנתיים, מקווה שלא עייפתי אתכן, כמו שכתבתי בתחילת דברי, אין פה מתכון קסמים אלא בחירה מודעת בחיים השפויים והטבעיים וזה לא קורה ביום אחד. זה דורש התכווננות ונחישות ולאט לאט גם בונים בתוכנו אמונה ביכולות שלנו שלא מתבססות על ביקורת ושפיטה של אחרים.
שיהיה בהצלחה ואם דרושות הבהרות נוספות אז בשמחה
איל

כל החברים שלי ילכו לבריכה ואני ימות לבוא ואני ישאר בבית ....אני לא יכוהל לחשוב על זה.
גם בשעות האחרונות כואבת לי הבטן אני לא יודעת אם זה קשור לזה או ללחץ הנפשי...

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=239 id=link]גניקולוגיה נערות[/a].

שלום לך
הפסקי לדבר איתו לחלוטין ויותר מזה תתנהגי כאילו הוא לא בבית עד רמה שלסדר דברים או אפילו להגיש לו אוכל!!! שיהיה אוכל אך שיגיש לעצמו.
אם את מעירה אותו בבקרים אז הפסיקי, שיסתדר לבד. יש לך פה הזדמות פז ללמד אותו שיעור גדול בחיים, שלא לוקחים את אמא כמובן מאליו. הוא "מעניש" אותך משום שאת מאפשרת זאת. צאי מהמשוואה וראי שהוא בסך הכול ילד בן 13 שמנהל משחקי שליטה עם הסובב אותו. זו דרכו לגלות את החיים. עליך האחריות ללמד אותו את הדרך הנכונה. והדרך הנכונה היא שאתה לא מעניש אנשים, אתה משוחח איתם ומראה איפוא כואב ואיפוא לא. אז לא להתרגש, אלא ההיפך, לשמוח על ההזדמנות שניתנה לך ללמד אותו שיעור חשוב בדרך ארץ. הוא לקח החלטה והיא להפסיק לשוחח איתך. אם כך יש להחלטה הזו תוצאות לוואי והן שאת מכבדת את רצונו ומפסיקה להיות איתו בקשר אבל עד הסוף. נראה אם לזה הוא התכוון.....
בהצלחה

שלום לך
אכן כן, מצב לא פשוט!!
העקרון המנחה שיהיה כדאי לאמץ אומר שכל זמן שאת לא מרגישה בנוח ובבטחון לגבי ההתנהלות שלו מול הלימודים ומול בילוייו בלילות אז גם לו לא יהיה נוח.
לכן כדאי לערוך רשימה של דברים שבוודאות יכולים להוציא אותו מאזור הנוחות שלו:
טליוזיה
מחשב
כביסה
אוכל- לא מניעה (חס וחלילה) הגשה ודברים שהוא מבקש
יכולת לישון עד מאוחר
כסף
ואני בטוח שאתם יכולים למצוא עוד דברים....
מהנקודה הזו יש לצאת לדרך בידיעה שזה לא הולך להיות פשוט ואתם עומדים להתקל בהתנגדות.
על כל דבר שמבחינתך יש ירידה בתחושת הבטחון שלך יהיה תשלום, למשל:
הוא לא חוזר הביתה בשעה המוסכמת, לא יתאפשר לו לישון עד השעה שהוא רוצה, וכך תשברי את מעגל השינה ההפוך.
הוא לא מחפש ברצינות עבודה ומוצא, ישלל הזכות לגלוש באינטרנט מאחר וזה עולה כסף ובביתכם אין פרזיטים.
לסיכום:
אין שיחות נפש, אין בקשות ותחנות, יש נקיטת עמדה ברורה לגבי חיים תקינים ונורמלים.
הוא יתרגז והוא יתקומם אך הנחישות שלכם בצדקת הדרך תאפשר לו לחזור לחיים המציאותיים.
זאת האחריות שלכם ההורים בשבילו......
בהצלחה

תודה על התשובה..
אכן הוא הפתיע יצאתי בבוקר לעבודה כיוונתי לו את השעון ל9 בבוקר(הוא הלך לישון ב2..)וגם התקשרתי לוודא שקם.. הוא הלך לקניון לחפש עבודה..מצא וגם החל לעבוד סיים ב16 הגיע איתנו הביתה סיפר שהוא מרוצה מעצמו ישבנו לאכול יחד(דבר שאני לא מוותרת עליו כולם בארוחת הערב!!!) אבל שוב קבע עם חברים ביקשתי שיחזור מוקדם מכיוון שהוא צריך להיות בעבודה ב9 הסברתי לו את האחריות שעכשיו יש לו בתקווה שיפנים.
אני חושבת שההתחלה טובה ..אכן??

שלום שוב
אל תפתחי ציפיות, בטח לא בשלב מוקדם כל כך. אין שיחות, אין הסברים, אין בקשות, יש רק הסכמים שממלאים ושמחים או שלא ואז מתחילות הסנקציות-- ממש כמו בעולם האמיתי!!!!!
מה לעשות, ככה מתבגרים.....
בהצלחה

אייל שלום ..אני נמנעת כרגע מלתת כסף כי אין לו גבולות!!!(כל ערב יציאה וכסף אפילו אם זה רק לשבת עם חברים) אמרתי לו שאני יודעת שהכסף הולך לסיגריות ואני לוא אתן יד לכך..
הוא יצא עם חברים והלווה מהם 200 שח לפי דבריו (ואמר לי כי ממך אני לא מקבל..)הסברתי לו שאם הוא מפתח לעצמו הרגל של להלוות זה יוביל אותו לכל החיים .אני תמיד אומרת לו" יש לך תצא ואם אין לפחות לא להלוות" שילמד להסתפק במה שיש!!! איך אפשר למנוע ממנו את ההרגל הזה??

דבר שני כל החברים מתכננים לנסוע לאילת באוגוסט.. אמרתי לו שאם הוא רוצה לנסוע איתם שיממן את הנסיעה הוא(רק בכדי שיעריך שהכסף לא בא בקלות ושיהיה לו ערך לכך) האם לנהוג כך זה בסדר??
(לרקע הכללי החברים לא עובדים)

שלום לך
את בדיוק בדרך הנכונה!!!!
ללא ויתורים ועמידה על עקרונות נכונים.
לגבי הטיול, זה שכולם מתכננים לנסוע זה לא אומר שהם יסעו. והיה ויש הורים שמוכנים לממן טיול ללא הגבלה וללא התניה בהשתתפות ילדהם במימון זאת בחירה שלהם.
הצעתי אליך היא להציע לבנך השתתפות במימון הטיול, למשל: על כל שקל שהוא ירוויח את תוסיפי עוד שקל או יותר לפי החלטתך.
זה יכול ליצור אצלו תמריץ לצאת לעבודה.
שיהיה בהצלחה את בכיוון הנכון.

אוקי,אני מסכימה שיש לשמור על גבולות גם בזמן חופש.
אבל בחייך,
למנוע טלביזיה?למנוע מחשב?שעת השקמה?

אתה זוכר שדובר בנער בן 16 וחצי?
נער בן 16 וחצי,בגיל ההתבגרות הסוער ממש ממש לא יפעל תחת סנקציות כאלו.
הוא רק יתנגד יותר,הוא רק יעשה יותר בלגאן,יבעט במוסכמות,בכללים.

אני מאד לא מסכימה עם הדרך שלך.
אני חושבת שלהפך,ברגע שיתנהו אל הנער כבוגר,יושיבו אותו לשיחה ויסבירו לו באמת באמת מה מצפים ממנו,מתוך מקום של כבוד והבנה שהוא כבר בוגר יביא לתוצאות חיוביות הרבה יותר!

מישהי

הייי..........שוב דילמה שעות העבודה שלו דלות (4 שעות ביום לפעמים6)הוא מקבל שכר מינימום, מזה הוא בטח לא יכול לחסוך לאילת (נגיד..)!!!הוא יוצא כמעט כל ערב כל פעם עם קבוצה אחרת של חברים הוא מאוד אסטראטג ..איך מראים לו תמונה נכונה יותר של חסכנות ???אני לא יכולה לעזור לו תמיד יש עוד ילדה בבית וגם נסיעה לפולין על הפרק (בשבילו ) שאני עושה מאמצים לשלם אותה (זה לא מעט כסף) .
לדוגמא היום הוא אמר שהולכים לאכול בחץ כמה חברים והוא רוצה כסף, אבל גם ברביעי יש מסיבה והוא צריך כסף!!אמרנו לו שיבחר או היום או ברביעי..(הוא יצא מהבית כועס )וללא כסף כל שיחה איתו נגררת לצעקות ואנחנו משתדלים לא לצעוק כדי שיבין שאנחנו לא רבים איתו אלא מלמדים אותו לסדר עדיפויות האם כך נכון לעשות ולמה הוא עוד כועס עלינו??

שלום שוב
אין פה שום דילמה!!!!
אתם רואים את התמונה הגדולה מעצם היותכם בוגרים ובנך רואה את התמונה הקטנה, התמונה שלו וזה אך טבעי. זה הזמן שלו להתבגר ולהבין את הצרכים של כל המשפחה. זה תהליך שלוקח הרבה זמן ועד שלא יהיה בוגר תהליך זה לא יסתיים עבורו.
אם כך, החליטו על סכום כסף קבוע שינתן בכל יום ראשון ולא יותר. את הכסף שהוא ירויח שיחסוך לאילת. ובזה יסתיימו הוויכוחים. אם הוא יחליט שזה לא מספיק לו שיעבוד יותר. אין שיחות, אין הסברים, ואין שיתוף פעולה כל עוד אין דרך ארץ בשיחה אתכם. נחישות, והתמדה אלה מילות הקוד!!!!
לא לוותר רק קח הוא ילמד.
בהצלחה

שלום,
אני מייעצת לך למצוא עבודה, כדי שתהיי במסג ובין חברים בני גילך וגם תעבירי את הזמן (אני לא יודעת בת כמה את ואם זה אפשרי בכלל...)או להירשם לאיזה חוג, תחביב מאלה הנפתחים במיוחד לחופש הגדול. בקיצור שם המפתח: תעסוקה ועניין ומחוץ לבית. את יכולה גם להתנדב לאיזו עמותה,וכך לצאת מעט מהמסגרות הרגילות בהן את מרגישה לא הכי שייכת. זה פותח אפיקי מחשבה וזוויות ראיה אחרות.
לגבי החברים מבית הספר, כל עוד את מרגישה שמחבבים אותך ולא דוחים אותךכדאי ליזום את היציאות והמפגשים ולא רק לחכות להזמנות.

בהצלחה
שלי ורדי

עבודה זה לא מתאים אני בת עולה לכיתה ח. ויש לי עוד משהו,אני וחברה טובה שלי די התרחקנו בזמן האחרון ואין לי על מה לדבר איתה ואני מרגישה שאני משעממת אותה וגם אמרה לי פעם. יש לך אולי עצה איך אפשר לחזק קשרים ופעלויות שאני יכולה לעשות איתה ויהיה לנו כיף?
אני ממש צריכה את העזרה הזאת. תודה רבה(:

אולי תיזמי מפגשים אצל בבית עם סרט DVD, תזמיני כמה חברות, תיזמי דברים שאת אוהבת , ספורט למשל, שחיה בבריכה, את צריכה להבין מה את אוהבת קודם כל. אולי גם את צריכה להתפשר ולעשות דברים שחברתך הטובה גם מעוניינת בהם. למשל אם היא רוצה להיפגש עם חבר'ה מסוימים, מעוניינת במפגשים עם עוד ילדים ולא שתיכן לבד, כדאי להצטרף אליה. דרך אגב , ביבי סיטר את יכולה לעשות בגילך כדי להעביר את השעות הרבות של הפנאי. אם את אוהבת ילדים וגם חברתך אפשר להציע לטפל ולשמור ביחד בכמה ילדים ולעשות להם חוג יצירה. רעיונות יש עד אין סוף אך את צריכה לדלות אותם מעצמך מתוך מה שמעניין אותך וגם ליזום אותם.

שוב בהצלחה
שלי ורדי

אבל אין לי כול כך על מה לדבר איתה נגיד אני באה אלייה אין לי על מה לדבר איתה אני לר רוצה לרכל איתה כי אני לא סומכת עלייה כול כך. ומשעמם לנו ביחד ואני ממש רוצה לחזק איתה את הקשר לשנה הבאה ולטיולי קיץ....

שלום לך
ברור לגמרי שאת בהזדהות עם בתך וחווה את כאבה לא פחות ממנה. השאלה היא: האם זה מה שבתך צריכה?
נראה לי שנכון יותר יהיה לזהות את הכאב של בתך, להכיל ולתת לכאב הזה מקום בתוכך אך לא להזדהות עד כדי איבוד הראיה לעתיד. בתך צריכה אותך כדי שתראי לה שבעוד קצת זמן הכאב יפחת והחיים יחזרו למסלולם. היא צריכה אותך שתחזקי אותו ממקום שמבין את הכאב אך גם מבין שבכול פרדה יש תהליך של אבל וכך הם פני הדברים.
חבקי אותה, שהי איתה יותר זמן, צאו לבילויים משותפים והמתיני הזמן עושה את התרופה....
בהצלחה

שלום לך
נראה לי שאת יודעת את מיקומך, על תהססי לבחור במה שהאינסטינקט שלך מצביע. לא ברור מה היא ההתנהלות של אביך אך אם את מרגישה שהיא לא נכונה עבורך אז אל תהססי.
בנוגע לפחדים, הם נורמלים וטבעיים, והיה ואת מחליטה כן להעיד דברי ושתפי את אימך בנושא וגם את עו"ד שלה. חפשו דרך למנוע את אי הנעימות בינך לבין אביך. שימי התניה לאישור העדות שלך בכך שאינך מוכנה לתת עדות בנוכחות אביך ואימך. כך תוכלי להיות יותר נינוחה.
המון בהצלחה
והיי חזקה

שלום לך,
כדאי לבשר לו מוקדם משלב שאת בטוחה שההריון מבוסס, ולפני שאת מידעת את מעגל החברתי, הוא לא קטן, יודע ולאמוד הזמן עד הלידה, הוא חלק מהמשפחה וכדאי שירגיש שותף .
הקושי וההתלבטות נגרמים אצלך מהתחושה שאת חושבת שיהיהילו קשה לקבל אח נוסף...אני לא בטוחה שיהיה לו קשה, אולי אפילו ישמח, רוב הילדים בטווח הרחוק מבינים את התועלת העצומה שיש בלחיות אם אחים. אם הוא ילד מרוכז בעצמו ואוהב להיות יחיד ומיוחד, דווקא לטווח הארוך זה שיעור טוב מאד לחיים, לדעת לחלוק, להתגבר על הצורך שכולם יתרכזו אליך.
רק אל תראי לו שאת מבינה אותו מדי ומזדהה עם התגובות הראשונות של הלם, הפתעה ואכזבה, אם תהיינה כאלה. הבנה עד רמה מסוימת רצויה אך לא יותר מזה, הזמן יעשה את שלו ויסתגל.

בהצלחה,
שלי וריד

היי
הצלחת ממש לבלבל אותי ומאחר ואני מזל מאזניים אז עוד יותר אני לא יודע מה להגיד.
אבל בכל זאת, תראי, בזמן השיעורים לומדים, נכון? או עושים כאילו, ואי אפשר יותר מידי לפטפט אחד עם השני.
אז בחשבון פשוט נראה לי שעדיף להשאר בכיתה בגלל המחנכת המדהימה ובזמן ההפסקות להיות עם החברות ואז את מרויחה מכל הכיוונים.
מה את אומרת?

מה הייתי עושה כדי להפטר מחוסר ההחלטיות שלי....
בשיעורים בכיתה שלי לא בדיוק לומדים...אפילו את רכזת השכבה המאוד כשוכה שמלמדת אותנו ספרות הם מצליחים לשגע בגדול...
כבר חשבתי על מיליון אפשרויות אבל בכולם יש "אבל"
אבל תודה על העזרה :)

שלום שרית,
אני מציעה לא לכעוס, למה שילד בן שמונה, אם אתרים מסוג זה זמינים לו ושומע גם מחברים או מילדים גדולים ממנו על אתרי סקס שלא יתעניין?
הרי אנחנו המבוגרים מרשים חשיפה מסוג זה בכל מיני מדיה ופתאום אנחנו מופתעים?
הבן שלך לא עשה שום דבר רע, הכי פשוט להפעיל קוד ולחסום אתרים אלה מהמחשב שלו, לקנות ספרי הדרכה לגילו לגבי איך ילדים באים בעולם, אם זה מסקרן אותו, לקרוא ביחד אתו, לתווך לו ולהסביר לו במילים פשוטות ולא מפורטות מעט על מין. עדיף לשמוע הסברים מההורים, ממלא הוא חשוף לזה
מילת המפתח זה
תיווך -תיווך ע"י ההורים את עולם המין , הבאת ילדים בעולם, ולומר לו שיחכה בסבלנות ובעוד כמה שנים יהיה בשל וידע יותר, כאי להוסיף ולהסביר לו שבאתרים יש דברים לא נורמטיביים לא מקובלים ולא בריאים לפעמים ולא כך נראה תמיד בחיים המין.
מאד כדאי שלא תתביישו לדבר על זה אתו אך גם לא עם פירוט יתר.

כול טוב,
שלי ורדי

אני חושבת שאת לא צריכה לכעוס עליו את צריכה להסביר לו שזה כלל לא קרוב למציאות.
תגידי לו שאת מבינה את העיתנינות של בכך אבל מה שמתרחש באתרים אלו זה פשוט מזעזע כי אנשים חושפים את הדבר שאמור להיות הכי אינטימי ואישי.
את גם יכולה להגיד לו שאם יש לו שאלות בנושא הוא יכול לשאול אותך.

שלום לך,
אין לי מספיק פרטים על הקשר עם הבת שלך, אך בטוח שמשהו קורה ביניכן כי את מרגישה את הריחוק שלה. את יודעת יותר טוב מכל אחד אחר בתוכך איך היא תופסת אותך. לגבי שאלתך האם להקשיח את חוקי הבית או להרפות, קודם כל עצה: לא מענישים על ניכור בקשר בהקשחת חוקי הבית, כי זה לא מועיל אלא מזיק, זאת אומרת היא תתרחק ממך רגשית עוד יותר וממלא בעוד שנה לא תוכלי גם להגיד לה מה לעשות. בכפיה לא משפרים קשר ולא משיגים קרבה. הסיבה המוצדקת להקשיח חוקי בית היא רק אם יש התנהגות שמסכנת אותה, מורידה את התפקוד שלה ואו מידרדרת אותה.
ביתך לפי החוק רשאית ללכת לרופא נשים ולקבל טיפול בלעדיך. לגבי הגלולה אין לי מה להוסיף כי אני לא רופאה. כנראה שהיא מקיימת יחסי מין והיא נבוכה לשתף אותך בזה.
נדמה לי (אולי אני גם טועה) כי את צריכה לנסות להיות פחות שתלטנית או פחות מתערבת ולהתחיל להתייחס אליה בגובה העניים כי היא עוד מעט אדם בוגר. אולי גם צריך להיעלב פחות ממנה?

יש ביטוי יפה באנגלית המבטא את עמדת ההורים אופטימלית כלפי ילדיהם הבוגרים יחסית: pacing and leading
,זאת אומרת עמדה הורית שגם מתייחסת בגובה העניים, מיישרת קו והולכת צעד צעד עם הילד אך באותו זמן גם מובילה ומכוונת מתוך הערך הנוסף של ניסיון חיים ואחריות על הילד.

כל טוב,
שלי ורדי