פורום אחרי לידה - יש לך שאלה?

אמא חדשה, כל פעם אני נהנת מחדש לקרוא אותך. איזו אמא את, כל-כך קשובה, אכפתית, דואגת, אוהבת. אין לי ספק שהבת שלך זכתה בענק באמא מדהימה.
הגישה שלי היא שתמשיכי להנות מהשינה המשותפת לכן. ממה שאני מבינה שתיכן נהנות, לשתיכן זה עושה טוב אז למה לא. כמו שכבתבת גיל 4 חודשים זה עוד לא גיל להתחיל שיטות חינוך כאלה ואחרות.
כשתינוק נכנס למשפחתון טוב שיש בו צוות חם, נעים, מסור וקשוב, נכון זו לא אמא אך אם הקטנ ה שלך מגיעה עם בטחון בעולם, רגועה, שמחה היא תמצא יחד עם הצוות את הדרך הנכונה להרדם בעצמה. תינווקות וילדים בכלל מסתגלים די בקלות למציאות שונה. מהסיפורים שלך התינוקת שלך יודעת גם להרדם לבד, היא בטוב, היא בובה אמיתית. תנחי את הצוות איך היא נרדמת בבית, תכניסי אותה למשפחתון בהדרגתיות כל יום עוד קצת ותראי איך הדברים מסתדרים.
אני אומרת שאנחנו צריכים להעניק לילדים שלנו את הצרכים שלהם בכאן ועכשיו בלי לפחד למה זה עלול כן או לא לגרום בעתיד כי אז אנחנו עלולים למנוע מהם את הצרכים הבסיסים הנכונים להרגע וזה בדיוק מה שת עושה!!!
עינת

תודה, עינת... זה מאוד מחזק. אני באמת מרגישה שאני צריכה לתת לה את מה שהיא צריכה עכשיו, אבל כולם כל הזמן אומרים שאני מרגילה אותה לידיים ולפינוק ופה ושם... וזה מוריד את הבטחון. מאוד חיזק אותי לשמוע מה שאמרת. שבת שלום

ממה שאני מכירה יתכנו מצבים כמו שאת מתארת אך על מנת להיות בטוחות מעבירה את שאלתך לפורום גניקולוגיה ובכל מקרה ממליצה לך גם להתייעץ עם רופא הנשים שלך.
עינת

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=81 id=link]גניקולוגיה - רפואת נשים[/a].

אם את מרגישה טוב, הכל בסדר לכי לספא למה לא. תהני, קחי אוויר ובלי זמן איכות עם אישך.
ולשאלתך השניה זה כ"כ אינדיוודואלי, כל אחת והגוף שלה, ההתאוששות והזמן שהיא והגוף צריכים.
עינת

לילה טוב שני (אם את ערה במקרה),
אני ממש לא יודעת לאבחן דכאון אחרי לידה... אני בסה"כ אמא צעירה ולא איש מקצוע.
אבל מה שכן, חברה קרובה מאוד שלי חוותה פעמיים דכאון אחר לידה ואני ממש ליוויתי אותה. אני מאוד מאוד אשמח לדבר איתך ולספר לך קצת, אם תרצי. היא יצאה מזה ויש לה שני ילדים מקסימים ומתוקים היום. מה שמאוד עזר לה אז הוא שיחה עם אישה מדהימה מדהימה מדהימה שהיא במקרה שכנה שלי. האישה הזו עברה דכאון אחרי לידה כמה פעמים- ויצאה מכולן. היא אישה חזקה ומאושרת, ומדברת בחופשיות רבה על החוויה שלה. אם תרצי, אקשר ביניכן. בכל מקרה, ממה שראיתי אצל שתיהן, זה מצב שקשה לראות איך יוצאים ממנו- אבל זה קורה בסוף! שתיהן הצליחו לעבור את זה וטוב להן היום, עם עצמן ועם הילדים... שוב, אני לא מקצועית ולא יכולה להבטיח כלום, רק לשלוח לך חיבוק ולהציע לך לשוחח. זה הכל.

שני שלום,
צר לי על הכאבים, בוודאי לא פשוט להרים תינוק עם כאבים כאלה.
אני מציאה לך לפנות לרופא המשפחה שלך ולהתייעץ עם איזה ענף ברפואה ה כי נכון להתייעץ בעניין.
אני בכל מקרה מבקשת מאוד להמליץ לך על הידרותרפיה על מנת להקל ולעזור.
תרגישי טוב
עינת

שלום רב!
הרפואה הסינית יודעת לשחרר כאבים בעצם הזנב,יתכן מצב שעיסוי
טוב של חוליות הצוואר ישחרר את עצם הזנב. יש קשר ברור בין בעיות עצם הזנב
ודיכאון אחר לידה,לכן חשוב מאוד טפל בכך בהקדם

ערן

מה הקשר בין דיכאון לכאבים?, תוכל קצת להסביר לי?, הכאבים התחילו מיד לאחר הלידה כתוצאה מכך שעצם הזנב זזה קצת בעקבות הלחיצות בלידה אז איני מבינה את הקשר..

שני שלום!
הקשר ביניהם כדלקמן,(כמובן על פי הגישה ההוליסטית)
עצם הזנב אצלנו הוא שארית בלתי פעילה של הזנב הקדום,הזנב
אצל היונקים משמש גם כמבטא רגשות,וככזה כל פגיעה בו פוגעת גם באופן רגשי.
נצפה קשר ברור בין דכאון לאחר לידה לבין פגיעה בזנב מהלידה ובעיקר מהלחץ
עליו בלידה על הגב(תנוחה לא בדיוק טבעית)

ערן

!

יציאה לעבודה אכן לא פשוט....המון דברים ברגע אחד שצריך להחליט, לחשוב עליהם, למצוא להם פתרון.
אני מניחה שאם אכן מדובר בעבודת חייך וזה משהו שלא היית רוצה לפספס משהו מבני המשפחה, בעל, סבתות, דודות, אחיות משהו יוכל לעזור ולהתגייס על מנת למלא את מקומך עם הקטנה בחודש הקרוב.
בעניין ההנקה, יש לא מעט אמהות שאני מלווה שממשיכות להניק בזמן שהן עם התינוק ובזמן העבודה שואבות וכך התינוק נהנה גם בזמן שהוא לא עם אמא מחלב אם שאוב ולא פורמולה. אני ממליצה לך לפנות למדריכת הנקה על מנת שתבנה איתך תוכנית שתהיה ראלית ונוחה לך ולתינוקת על מנת שתוכלי לחזור רגוע לעבודה ובתך תמשיך לקבל את הטוב ביותר.
כל שינוי שתעשי הכי טוב גם לך וגם לה לעשות בהדרגתיות. בכלל זו גישה נכונה בעייני עם ילדים. לא ביום אחד לצאת לעבודה של X שעות.אלא לאט ביום הראשון שעתיים, ביום השני קצת יותר עד שאת תהיי רגועה והקטנה תתרגע לסיטואציה החדשה.
שיהיה בהצלחה.
עינת

הי אני, איזה יופי שקיבלת הצעת עבודה! ממש כיף שיש מקום מעניין וטוב לחזור אליו מחופשת הלידה- נראה לי שזה יעשה את החזרה לשגרה קלה יותר. גם אני אמא לילדה ראשונה. אני חושבת, שיש כאן נקודה חשובה שצריך לחשוב עליה: מקובל לומר שהכי טוב לילד להיות עם אמא עד גיל מבוגר ולינוק הנקה מלאה. אבל יש פרמטר נוסף חשוב בטובת הילד: אמא שמחה. אני ממש מרגישה שבכל פעם שאני מתוסכלת ובלי מצב רוח- הבת שלי קולטת מיד וגם היא הופכת חסרת מנוחה. וכאשר אני שמחה ומרוצה- גם היא רגועה ושמחה יותר, אוכלת וישנה טוב יותר. אם תרגישי פספוס- לא שווה לוותר על העבודה! הרגשת התסכול וההחמצה תלווה אותך, ותעיב על הימים שלך עם המתוקה הקטנה. לעומת זאת, אם תחזרי יומיום מהעבודה שאת אוהבת ותהיי שמחה- הזמן שלך עם הילדה יהיה משמעותי יותר וחיובי יותר. בעלי וגיסי עובדים עד מאוחר בכל יום וכמעט לא רואים את ילדיהם, ובכל זאת- יש להם קשר מדהים איתם, כי העיקר הוא האיכות ולא הכמות. כך אני חושבת. ולגבי המטרנה- עינת אני מקווה שאת לא כועסת שאני מנצלת את הבמה של הפורום שלך לומר דברים שמנוגדים לדעתך, אבל אני פשוט חייבת לומר אותם.הרגילו אותנו לחשוב שהדבר החשוב ביותר הוא הנקה מלאה. שההנקה היא המפתח לכל: לתזונה של התינוק, לשלוותו, לבריאותו, לקשר שלו עם אמו. אני הנקתי הנקה מלאה 4 חודשים, ואני חייבת לומר: זה לא נכון. הנקה היא דבר נפלא, לאם ולתינוק, ואין ספק בכלל בחשיבותה. אבל יש עוד דברים. למשל, האם ההנקה מתישה אותך? אותי ההנקה המלאה סוחטת. כבר חודש שלא יצאתי עם הילדה לטיול, כי פשוט אין לי כוח ללכת יותר מ-20 מטר בלי להסתחרר. האם זה שווה את זה? האם לא עדיך שתאכל פעם-פעמיים ביום מטרנה ותצא מהבית לשאוף אויר, ולי יהיה כוח לשחק איתה? ודאי שכן. ויותר מזה: אם יש מספיק חלב והילד שבע מהנקה, זה דבר נפלא. אבל אם לא... האם כדאי להשאיר את הילד רעב? אני מאמינה שלא. ב-3 השבועות האחרונים גם לי אין מספיק חלב, והים החלטתי לתת לבתי פעמיים ביום מטרנה. לא משום שאני לא רוצה להניק. הלוואי שהייתי מניקה עד גיל שנה הנקה מלאה. אבל ניסיתי כל פתרון אפשרי וזה לא עובד, סדר היום של הילדה השתבש לגמרי והיא כל היום רעבה ולא ישנה דקה. זה לא שווה את זה. ילד רעב הוא ילד לא רגוע, לא ישן. הוא ילד שמאבד את הבטחון שלו בכך שצרכיו יסופקו. אפשר לתת מטרנה באהבה רבה, להחזיק את הילד קרוב קרוב לגוף ולדבר אליו, כמו בהנקה. והילד יהיה שבע ורגוע וידע שאמא מספקת את הצרכים שלו, אם לא בהנקה אז בדרך אחרת. אני לא יודעת מה עובר עלייך- אבל אני יכולה לומר לך שאני בסרטים שהבת שלי רעבה כיוון שאני יודעת בוודאות שאין לי מספיק חלב. ולכן, כל פעם שהיא בוכה אני דוחפת לה ציצי, במקום לנסות להבין מה עובר עליה כפי שנייסיתי במשך 4 חודשים. זה פוגע בקשר שלנו, פוגע בבטחון שלה שאני מבינה אותה. זה לא שווה. אז יאללה, תניקי כמה שתוכלי (זה חשוב, אין ספק), תשלימי קצת עם מטרנה פעם ביום ותחזרי הכי בכיף לעבודה.

אמא שמחה ומאושרת- ילד שמח ומאושר.
עם כל הכבוד להנקה, רובנו גדלנו על מטרנה ויצאנו די מוצלחים, לא?

אני שמחה את הדרך שנכונה ומתאימה לך.
אני מסיכמה עם כל מילה שלך שחשוב לא פחות שאמא תהייה בטוב.
אנחנו רק רואים כמה אפשרויות יש, כמה דברים ניתן לעשות לאותה סיטואציה והחוכמה היא לא להבהל, לנסות ולמצוא את דרך המלכה שמתאימה לכל אחת ואחת ולתינוק שלה.
יום נפלא
עינת

תודה על התגובה החמה והמעודדת כמו תמיד. אין עלייך

על הפרגון..
איזה כיף לקבל תמיכה...
אז ככה..
הסכמתי לקבל את העבודה והקטע שעוד יותר טוב שהייתי צריכה להודיע למקום העבודה הקודם שלי על המעבר לעבודה החדשה(אני עוברת לאותו מעסיק במקום אחר) והם אמרו שצריך לעשות את זה חודש מראש ולכן- אני יכולה להתחיל רק מספטמבר- כמו שרציתי!!
והתחלתי לתת לה מטרנה פעם ביום והיא מסתדרת איתה נפלא, זאת הפכה להיות הארוחה האהובה עלי ביום:))
לאט לאט אני אתחיל לתת לה עוד אבל אני עוד רוצה קצת להניק כדי לנצל את הנוגדנים של ההנקה כשהיא תכנס לפעוטון...
איזה כיף שהכל מסתדר:))
אז שוב תודה! שימחתן אותי מאוד!

איזה כיף שעדכנת! ממש כיף לשמוע והלוואי שדברים ימשיכו להסתדר לכן כך.

את צודקת לגמרי. אין כמו אמא מאושרת לשלוות הילדה והמשפחה. את צריכה לעשות מה שמתאים לחייכם, צאי מהלחצים שכופים עלייך - הספרים, החברה, הפורומים, החברים, הסבתא, המשפחה... ואת עצמך! סימכי על החושים הבריאים שלך.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=61 id=link]רפואת ילדים, מחלות ילדים[/a].

רוב ההמלצות שאני מכירה של יציאה מהבית עם התינוק לאחר לידה מכורן בתרבויות ואמונות שונות.
אני טוענת שאם אמא מרגישה צורך לצאת החותה לאויר הצח, לנשום אויר, להתאוורר אין סיבה לא לעשות זאת. יציאה יכולה גם להרגיע תינוק בשעה של התקף קוליק וכדומה.
אז אם בא לך לצאת עם הקטנה, צאי לך. כמובן שלא כדאי לצאת בשעות החמות עדיף או מוקדם בבוקר או בשעות הערב כשנעים, אין שמש חזקה ואין סכנת התיבשות.
הכי חשוב בעייני שתהיי קשובה לקטנה ותראי אם נעים לה לצאת, להיות בעגלה או במנשא, אם חם לה קר לה ומה היא אומרת לך.
תהנו.
עינת

הילה מזל טוב,
שמחה לשמוע שחוץ מעניין אחד, שתחף נפתור, כל השאר בטוב. כייף לשמוע.
צריך להבין שאיזור הנרתיק הוא אזור רגיש מאוד לתקופה המשתנה מאישה לאישה אחרי לידה.
ראשית ההמלצה הגורפת הינה ללכת לבדיקת רופא נשים 6 שבועות לאחר הלידה. אם עדין לא הלכת אני ממליצה לך בחום ללכת על מנת לוודא שהכל תקין, נרתיק, רחם וכו'. בהזדמנות זו תוכלי לשאול את הרופא מה עלולות להיות הסיבות לכאבים ושישלול כל בעיה אפשרית.
שנית אולי קיים איזשהוא מחסום פסיכולוגי שהוא טבעי, שכיח ונורמלי סביב פחד מכאב ומגע באיזור הפות לאחר הלידה. שווה לבדוק עם עצמך ועם בן-זוגך ולדבר על כך. יתכן ששיחה נינוחה ופתוחה על העניין, דאגה לכך שהאזור יהיה מספיק רטוב ומגורה כל אלא יכולים לתרום לחזרה "לשיגרה".
בכל מקרה כדאי להתיעץ עם רופא נשים המוסמך לכך.
תהנו
עינת

מעיין אני יכולה לקרוא מבין השורות עד כמה הענין של הבטן מטריד אותך כמו נשים רבות אחרות אחרי לידה. קשה מאוד לתת לך תשובה מהימנה בלי לראות אותך ולבדוק אותך לכן אני ממליצה לך פשוט לגשת לרופא המשפחה או הנשים שלך לשאול ולהתייעץ. רק מבט עינים ומגע יכולים לתת תשובה אמיתית לעניין.
בהצלחה
עינת

נשמע כמו בעיה מטרידה ולא נעימה.
אני ממליצה ללכת לעוד חוות דעת כזו שתספק אותך כמו שצריך. רופא משפחה, נשים, כירופרקט אלא שמות הרופאים שעולים לי לראש. אם את סובלת מכאבים ורופא אחד לא מצליח לתת לך מזור לכי לעוד אחד שעד שתקבלי תשובה אמינה ומספקת.
בכל מקרה מעבירה את שאלתך לפורום גניקולוגיה, אולי שם ידעו לתת עוד פתרונות.
תרגישי טוב
עינת

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=81 id=link]גניקולוגיה - רפואת נשים[/a].

אמא יקרה,
אני מצטערת לשמוע על הנפילה והבאלגן אחרי הלידה.
כאבי גב יכולים לנבוע ממספר רב של סיבות.
אני הייתי ממליצה קודם כל לשלול עם רופא המשפחה שלך, כירופרקט וכדומה כל חבלה שעלולה הייתה להיווצר כתוצאה מהנפילה. אם יתגלה שישנה חבלה בוודאי יתנו לך פתרונות לטפל.
בנוסף אם השתמשת באפידורל במהלך הלידה לפעמים יש לכך השלכות של כאבי גב, נשיאת התינוקות, שכיבה ממושכת. בקיצור המון סיבות לבעיה כואבת אחת.
אישית אני ממליצה לך בחום לבדוק אפשרות לטיפולים בהידרותרפיה יש להם השלכות מצויינות על ענייני גב.

תרגישי טוב
עינת

כן, גם לי יש כאבי גב חזקים המתרגזים בגב התכתון. זה נורה כואב ואצלי מרגישים אותם מאוד חזק בעיקר אחרי מאמץ כמו הליכה, סידורי בית וכו'. אני גם הייתי רוצה לדעת מתי זה אמור לעבור.

לכל הסובלות מכאבי גב,
אני לא אורטופדית או משהו בסגנון, אבל אני סובלת כמעט מאז ומתמיד מכאבי גב, שכמובן החריפו בהריון ובלידה, אז אשמח להציע כמה טיפים.
מניעה:
1. מינימום סחיבות. למשל, אם אתן יוצאות עם התינוק מהבית, השתדלו להעמיס את כל החפצים שלכן על העגלה שלו. השתדלו לא לסחוב בכלל דברים כבדים כמו מחשב נייד, ספרים וכו'.
2. נעליים נוחות. לא ייאמן כמה נעלי ספורט או סנדלים נוחים משפרים את הכאבים.
3. הפחתת העומס מעמוד השדרה- הכי חשוב!!! יש הרבה רגעים שבהן התינוק לא רגוע וצריך להחזיק אותו בידיים זמן רב. השתדלו לשבת חלק גדול מהזמן הזה, ורצוי לשבת על הספה או על כיסא ולהישען. זה מאוד מפחית מהעומס. לפעמים התינוק רגוע יותר כשעומדים- כי יש לתינוקות תחושת גובה- אז אפשר לשבת על המסעד של הספה, זה נותן תחושת גובה מספיקה. כאשר מניקים או מחזיקים את התינוק בישיבה, כדאי לתמוך בידיים שלכן- להניח שמיכה או כרית מתחת למרפק. כשהמרפקים באוויר שוב גדל העומס על עמוד השדרה ומכביד יותר.
4. תשומת לב לתנוחת השכיבה: בעיקר כאשר סובלים ממתח וחרדה, לפעמים הולכים לישון מכווצים. כשאתן הולכות לישון, הקדישו שתי שניות לנשום עמוק, להרפות את הגוף ולישון כשהגוף רפוי ולא מכווץ. זה מאוד מאוד עוזר.
5. אומרים (אני לא ניסיתי) שכדור של פיזיותרפיסטים עוזר מאוד. אבל אם יש בעי הרפואית כדאי להתייעץ קודם כל עם רופא.
מקווה שזה עזר במשהו. תרגישו טוב.

ראשית אני אשאל אם את "מתה מפחד", נמצאת בחרדה ופחד על הקטנה שלך למה העברת אותה לחדר משלה?
אני חושבת שמעבר של תינוק לחדר משלו צריך להיות משהו שגם ההורים וגם התינוק אמורים להיות מוכנים אליו פיזית ונפשית.
ואם בכל זאת היא בחדר משלה אפשר להשתמש באינטרקום שמונח מצד אחד קרוב אליה ומצד שני ליד מיטתך ואת שומעת אותה אם יש בכי, או כל בעיה שהיא.
כמו כל דבר צריך גם לזכור שאלו הימים הראשונים שהיא לבד בחדר וכמו כל דבר חדש לוקח זמן להתרגל ולהכנס לשיגרה. אני מניחה שכשהיא רק נולדה היית ערנית אליה כל שניה גם שהיא הייתה בחדרך ואחרי תקופה של הסתגלות התחלת לישון יותר טוב וחזק. גם עכשיו יש הסתגלות קחי את הזמן...

תישנו טוב
עינת

תראי...
אחרי 3 חודשים חשבתי שאני מוכנה..
וגם עשינו כמה נסיונות לפני, העברנו את העריסה שלה לכמה לילות לחדר שלה וניסינו לראות איך היא ואני מסתדרות...(בעלי מברך על השינוי:))
אני גם מרגישה שאם אני לא אעשה את זה עכשיו אני לא אעשה את זה אפעם.. כי כמו שאת אומרת לכל דבר צריך תקופת הסתגלות.
אז נראה לי שאני מוכנה, פשוט אני צריכה לעבור את תקופת ההסתגלות..
יהיה טוב.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=81 id=link]גניקולוגיה - רפואת נשים[/a].

אמא חדשה ברוכה הבאה למועדון האמהות.
אני קוראת את דברייך ואם רק הייתי יכולה לומר לך כמה אמהות חשות כמוך, כמה את לא לבד בתחושות, ברגשות בפחדים. הם טבעיים כל כך.
אני שמחה שהבת שלך הכניסה כל כך הרבה אור לחייך ונותנת לך את הסיבה לקום, לחייך, להיות.
עם זאת אני מאמינה שלא יזיק לך לשוחח עם משהו ולשתף במה שעובר עליך. כל סוג של טיפול פרטני יכול להיות מועיל ולצד זה אני ממליצה בחום לחפש באזור מגורייך קבוה לאמהות ותינוקות. קבוצת תמיכה כזו מאפשרת כל הרבה מקום של שיתוף, הפגת הבדידות, נירמול הרגשות והעשרת מעגל התמיכה והחברות. אשמח לעזור לך למצוא קבוצה שכזו באזור מגורייך, את מוזמנת לפנות אלי במסר או לשאול פה בפורום.
עשי כל שביכולת לא להיות בתחושת הבדידות הזו היא באמת לא פשוטה מצאי את המעגל שיכול לתת לך את התמיכה והחיבוק שאת זקוקה להם ומגיע לך.
הרבה חום
עינת

נעמה יקרה, וכל מי שעוד מרגישה כך,
קודם כל את מדהימה בעיניי, איך שכתבת את הדברים בגילוי לב.
אחרי שילדתי, תלמיד שלי באולפן, בן 65, כתב לי: גברים לעולם לא יבינו את השינויים הפיזיולוגיים והפסיכולוגיים העצומים שאתן עוברות בלידה. ואני חושבת שזה כל כך נכון.
בעלי אדם מדהים, אבא משגע ובן הזוג מקסים ואוהב יותר משחלמתי אי פעם שיהיה לי. ועם כל זה, הוא לא מבין. לא כי הוא לא רוצה, פשוט- אני חושבת שהחוויה של אבות ואמהות היא חוויה שונה, מכמה בחינות. קודם כל, הם לא מוצפים בהורמונים כמונו- הורמונים שגורמים לאינסוף תנודות במצבי הרוח ולהתקפי בכי. הם גם לא שומעים, כמונו, כל תזוזה של התינוק במיטה ולכן הם לא מתעוררים כל רבע שעה בלילה. השינה שלהם לא דרוכה בלילה כמו השינה שלנו כשהתינוק ישן לידנו- ולכן הם לא מבינים את העייפות. ויש עוד דברים רבים שהם לא יכולים להבין, כפי שאני בטוחה שיש דברים רבים בחוויה שלהם שאנחנו לא מבינות. מלבד זאת, הסביבה מתייחסת באופן שונה כל כך לאבות ולאמהות. שימי לב: כאשר הילדה בוכה ובעלך מרים אותה, כולם אומרים: "איזה אבא מדהים", אך כשאת מרימה אות, כולם אומרים: "למה היא בוכה? היא רעבה, את לא רואה"? אני חושבת שבמקרה שלך, יש גם חוויה קשה ועצובה שתודה לאל בעלך לא חווה- ולכן קשה לו להבין את הפחד שלך שבתך תאבד אותך. נראה לי יותר מטבעי שקשה לך עדיין לגעת בבעלך. 7 שבועות אחרי לידה יש עדיין כאבים, ופחד נורמלי לחלוטין מהכאב שעשוי להיות כרוך ביחסי מין. קחי את הזמן. זה לא קל לחזור לזה, ולפעמים גם הפעמים הראשונות קשות ומוזרות. וזה בסדר. אני רוצה לומר לך, אם זה מעודד אותך, שהתקופה הקשה ביותר עומדת לחלוף. כאמא לילדה מדהימה בת 4 חודשים, אני יכולה לומר לך שהפער בין תינוק בן 7 שבועות ובין 12 שבועות הוא לא ייאמן. בגיל 3 חודשים- וכך קרה גם לכל חברותיי האמהות- הכל נעשה קל יותר. התינוק מתרגל לעולם, את מכירה אותו יותר ומבינה יותר מה הוא רוצה וצריך... באמת. בינתיים (וגם אחר כך) יש לך תמיד מקום כאן לפרוק. אני תמיד אשמח לשמוע ותמיד אשמח להגיב. תודה שהגבת כל כך מהר על ההודעה שלי- ממש עשית לי טוב. חיבוק גדול.

בודדה יקרה,
את לא היחידה שמרגישה את תחושת הבדידות, גם אני מרגישה כך לפעמים. ילדתי לפני שבעה שבועות בת מקסימה, אני יתומה מאם, מגיל 18 ואימי ז"ל התייתמה מאימה כאשר נולדה היא. לפני ההריון היו לי חששות כבדים להכנס להריון מחשש שגם אני אאלץ להפרד מביתי בגיל צעיר ולא מרצוני, וגם במהלך ההריון היו תחושות כאלו. למרות שאימי מאוד מאוד חסרה לי, ביישוב בו אני גרה זכיתי לחברים מאוד טובים שדואגים ומסייעים וגם משפחתי עזרה ככל יכולתה. בן זוגי הוא מדהים ולא נח לרגע ובכל זאת, אני מרגישה בודדה. אני מצוייה בהמון מצבי רוח, רבה המון עם בן הזוג, ונראה לי שמתחיל להמאס עליו להיות סבלני. הוא טוען שאני כל הזמן דוחה את המגע שלו וכנראה שהוא צודק. ממש קשה לי לחשוב על קיום יחסים ועל מגע עימו ובכלל. אני נהנית מהאימהות, אך מרגישה שהזוגיות שלי בסכנה. אני מתקשה לישון בלילות לאחר ריב איתו ואז אני בקושי מתפקדת עם הילדה. חשוב לי לומר שהייתה תקופה טובה יותר והשבוע המחזור הופיע ונראה כי שוב חזרו מצבי הרוח ויש לי דימומים כבדים שאף פעם לא היו ואני מרגישה כל הזמן עצבנות...
האם זה נורמלי?
אודה לתגובות, נעמה.