פורום אחרי לידה - יש לך שאלה?

אני כשישה שבועות אחרי לידה ולא מצליחה לישון טוב בלילות. התינוק נותן לישון אך לי קשה מאוד להירדם למרות שלכאורה קיימים כל התנאים לשינה טובה. שעות השינה שלי נעות בין 3 ל-5 שעות בלילה. האם התופעה מוכרת? מתי היא אמורה לחלוף? מה ניתן לעשות?

שלום לכן
את בני הבכור ילדתי בניתוח קיסרי בשבוע 36 מאחר וירדו לי המים והוא היה במצג עכוז (תכננתי לעשות היפוך בשבוע 38 מאחר ולא אפשרו לפני כן וזה התפספס לי...) מאז הלידה שלו שהיה מבחינה אובייקטיבית אולי מאוד פשוטה וקלה- (הגענו לבית חולים ולאחר שעתיים כבר הייתי בחדר ההתאוששות מסתכלת בתמונה שלו אך לא יכולה לגעת בו!!!) אני מרגישה שאני לא מעיזה אפילו להגיד שילדתי כי אני לא מרגישה שעשיתי שום דבר בשבילו. ההחלמה הפיזית יחסיתהיתה מאוד קלה אבל לא הצלחתי להתחבר אליו ושום דבר לא הלך כמו שחשבתי- לא הצלחתי להניק, הוא סבל מעצירויות וממזג מאוד עצבני ואני עוד נשארתי תקועה בלידה שהיתה מבחינתי הסיבה לכל מה שקרה אח"כ. מאותו רגע חיכיתי כל הזמן לילד הבא רק בשביל להצליח כאילו לתקן את כל מה שלא קרה בלידה איתו- וזה הגיע לפעמים אפילו למצבים בהם כאילו ממש לא רציתי את בני ואת התוצאות של המחשבות האלו הרגשתי על בשרי יום יום כשבאופן מאוד ברור ומוחצן הוא היה מעדיף את בעלי ולא אותי למרות שהייתי איתו בבית 7 חודשים (כנראה שהם מרגישים הכל למרות שהם קטנים). לאחר שנה וחצי נכנסתי להריון שוב ומהרגע הראשון היתי בפורומים, קריאת מחקרים בדיקות של בתי חולים שמאפשרים לידה רגילה אחרי קיסרי, ואכן הגעתי ללידה שהתחילה באפן טבעי צירים וירידת מים- הייתי בחדר הלידה 40 שעות שבהם לא התקדמה הפתיחה- הגעתי רק לפתיחה של 4 סמ ובסוף מצאתי את עצמי שוב בחדר הניתוח- אלא שהפעם הניתוח היה נוראי ביותר- כנראה האפידורל כבר לא השפיע כ"כ והרגשתי את הכל- ממש את הסכין עוברת על הגוף וכמובן את המשיכות והתפרים שנמשכו למעלה משעה (היו הידבקויות). ההחלמה הפיזית שוב היתה קלה אפילו יותר מקודם- אבל אני לא מצליחה להתמודד עם זה ששוב ילדתי בקיסרי ושכרגע אין באמת שום דרך חזרה. הבת השניה היא ילדה מדהימה ושקטה ולמרות שגם אותה לא הצלחתי להניק הצלחתי לשאוב לה חלב במשך 5 חודשים באופן מלא והיא באמת מהווה תיקון מבחינת הטיפול בה אבל אני לא מצליחה להשתחרר מהתחושה שלא הצלחתי ללדת. בעלי מנסה לתמוך בי בזה שהוא אומר שהעיקר הוא שיש לנו 2 ילדים בריאים ואמא בריאה אבל אני לא מרגישה כך- אני לא מרגישה בריאה ובטח שלא אשה אם אני לא מצליחה ללדת..
מצאתי באינטרנט רופאים שמאפשרים לידה רגילה אחרי 2 ניתוחים,ואני מרגישה שאני אצליח להשתחרר מזה רק אם אני אלד באופן רגיל-אבל אני מפחדת להגיע למצב שבו אני אסכן באופן אמיתי אותי ואת כלל המשפחה שלי (העובר שיהיה והילדים שבבית) בעלי אומר שהכי חשוב זה שכולנו בריאים ולא משנה באיזו דרך הם נולדו והוא לא מוכן לשמוע אותי מדברת על מרכזי לידה כאלו- אבל זה לא עוזר לי ורק נותן לי להרגיש יותר לבד. אני רציתי עוד ילדים וכרגע אני מרגישה שמצד אחד אני חייבת ללדת באופן רגיל מצד שני אני מפחדת להעמיד למבחן את כל אותן הסיבות בגללן לא מאפשרים לידות רגילות לאחר 2 ניתוחים, מצד שלישי אני לא מסוגלת לחשוב על ניתוח נוראי נוסף כמו שחוויתי.
מה עושים??

בתי בת חודש וחצי ועד לפני כשבועיים היציאות שלה היו מרובות מבחינת צואה כלומר כמעט כל החתלה היה לה קקי והיא אכלה רק חלב שלי עד גיל חודש ומאז אין לי מספיק חלב אז היא אוכלת גם סימילאק וכהשלמה ולא יודעת אם זה קשור אבל היא עושה קקי כל יומיים שלושה וכשהיא עושה אז יוצא לה הרבה באותה פעם ולא נראה שזה עצירות כי הצואה לא קשה או משהו אבל עדיין עושה רק כל יומיים שלושה וזה מלחיץ אותי, האם זה תקין? מה הזמן הכי גדול שזה בסדר שלא עושה קקי שאדע מתי להכנס ללחץ :-) וללכת לבדוק זאת.

ילדתי לפני חודש וחצי תינוק במשקל נמוך יחסית 2.200 ונאמר לי להאכיל אותו כל 3 שעות גם בלילה. אני מעירה אותו אם הוא לא קם לבד כל 3 שעות אבל לעיתי ם בגלל גזים הוא נרדם לי ממש חצי שעה לפני שאמור לקום לאכול שוב אז אני נותנת לו לישון עוד כי אני יודעת ששינה מאוד חשובה ואז מאכילה אותו שוב וזה יוצא אחרי 4 או אפילו 5 שעות.
בגיל חודש הוא שקל בטיפת חלב 3.100 בערך ונאמר לי שניתן להגדיל לו את כמות אוכל מ-60 לבין 90 ל-120 ובינתיים הוא אוכל לעיתים 90 לעיתים אפילו 100 ולעיתים שיצא הרבה בשבוע האחרונה שהוא נרדם לי באמצע ממש חזק ולא מצליחה להאכיל אותו יותר מ-60 אבל זה קורה לא יותר מפעם פעמיים ביום.
שכחתי לשאול בטיפת חלב לגבי תדירות האכלה כעת שהוא מעל 3 קילו ובן חודש וחצי אז רציתי לשאול אם עדיין יש להאכיל אותו כל 3 שעות גם כשהוא ישן והאם זה בסדר שלא הגעתי ל-120 מבחינת הכמות. אגב, הוא אוכל ארוחה סימילאק וארוחה חלב שלי שאני שואבת. כל פעם בין 90 ל-100 בדרך כלל.

עשיתי בדיקות דם כלליות חודש לאחר הלידה ויצא לי (ALT (GPT -
44 כשהמקסימום הוא 31, ממה שקראתי זה באינטרנט ערך גבוה מעיד על פגיעה בכבד...
האם אכן כך או שזה מסוג הדברים שטבעי שאחרי לידה הם חריגים וזה מתאזן? ממה זה יכול לנבוע? עשיתי את הבדיקה בחודש שביעי והיתה תקינה.
מה צריך לבדוק עכשיו כדי לדעת ממה זה.

היי,
ילדתי לפני 3 וחצי חודשים. בשבוע הראשון הנקתי כל היום ובלילה נתתי מטרנה.
ומאז כמות הבקבוקים החלה לעלות על כמות ההנקה. לפני כשלושה שבועות בערך הפסקתי להניק כי הילדה פשוט הייתה רעבה ולא הייתה מוכנה לינוק.. נראה לי שהיא הייתה מתעצבנת כי החלב לא יוצא כמו בבקבוק.
אני מאוד מצטערת על זה שהתפנקתי ולא התעקשתי עם עצמי להמשיך...
האם זה אבוד או שניתן לחזור ולהניק??
אציין רק כי מאז שילדתי לא הייתה לי כמות חלב רבה ואני כבר לא רואה שיוצא לי חלב..

שלום,
רציתי לשתף ואולי לקבל איזו עצה טובה.

מהרגע שביתי נולדה ועד היום (חודשיים וחצי אחרי), אני מרגישה שאני בסיר לחץ. יש כמובן ימים טובים ויש ימים פחות טובים. אבל בכלליות ההרגשה היא של לחץ.
ביתי עם ריפלוקס בערך מהשבוע הראשון לחייה. אז ההתחלה היתה קשה וגם עד היום כל האכלה לוקחת מלא זמן והרבה פעמים היא לא רגועה בזמן האוכל- צורחת, רוצה לעלות לגרפס, לנוח וכו'.
יוצא שכל האכלה היא כשעה..ובאמצע יש הפסקות להעלות אותה או להושיבה לגרפס ומנוחה..
בעקבות כך בהתחלה נמעתי מלצאת איתה בזמני האוכל...היום אני יוצאת וסובלת בשקט.
בנוסף, היא לא מהתינוקות הרגועים, בוא נקרא לזה ככה, היא לא נרגעת מהר, אפילו שהגורם שגרם לה לפרוץ בבכי הוסר... היא רוצה הרבה על הידיים או מנשא- אך רק בתנוחה אחת. אם משנים לה, אויו אוי אוי.. בקיצור לא הכי נוחה שבעולם... יחד עם זאת יש המון רגעי קסם ונחת ממנה (הייתי חייבת לציין למען האיזון).

באופן כללי, אני מקבלת אותה כפי שהיא ומנסה לענות על צרכיה אבל, ופה האבל הגדול... ממש קשה לי איתה בחוץ!!! בזמנים שהם סביב האכלה - לפני היא רעבה וצועקת-ניחא, זה נורמלי. במהלך האכילה מלא פעמים או מתפתלת וצורחת ואוכלת תוך כדי (כזה הוא הריפלוקס הארור..) או שאני צריכה להעלות אותה לפחות 4 פעמים להפסקות (מה שלא תמיד נוח במקומות עם שמש/ רוח וכו'..) בנוסף בא לי שהיא תגמע את הבקבוק תוך 20 דקות אפילו חצי שעה.. ממש קשה לי עם הזמן הזה..שעה האכלה זה המון!! כמו כן, אם אני לא לבד, האנשים שסביבי "מתייבשים" כי זו האכלה שדורשת תשומת לב. אני לא יכולה להאכיל אותה ותוך כדי לנהל שיחה נורמלית על מי מנוחות עם סובבי..
אני אכולת רגשות אשם על הרגשות שיש לי כלפיה במצבים הקשים אבל ממש קשה לי. מה גם, אני רואה מלא אמהות עם עגלות סביב- רגועות מחייכות, נינוחות ורק אני מרגישה כמו פקעת עצבים מלא פעמים.
בנוסף היא שונאת את המנשא בייבי ביורן במנח שהיא עם הפנים אליי. ניסיתי לכוונן גובה וכו' אבל לא הולך לי, אז בינתיים אני עם המנשא בד במנח בטן לבטן וכך יוצא שהלחי שלה נשען עלי. ותמיד במנח הזה היא נרדמת עם מוצץ. כלומר לא יוצא לי כלל להיות איתה על מנשא כשהיא ערה ומבינהשאנחנו בחוץ ונהנת או מתרגלת לזה. בגלל זה ממש הייתי רוצה שתתרגל לבייבי ביורן, כיוון שמאפשר מרווח ביני לבינה וכך תחל להתעניין טיפה בסובב....

אוף, ממש קשה לי, אני מרגישה שהיא פשוט בובה בעלת רצונות ברורים ואופי חזק (שאני כנראה אעריך כשתהיה גדולה) וכרגע זה פשוט לא קל...
אני צריכה להקריב המון וגם למחוק את כל הציפיות שהיו לי ולהתמודד עם המצב כפי שהוא. הייתי שמחה אם היה יותר קל להאכיל אותהף לפחות זה...

תודה על ההקשבה הוירטואלית...הייתי צריכה לפרוק.....
תודה

שלום,

בתי בת חודשיים וחצי

נתתי לה כמה פעמים בקבוק כשהייתה יותר קטנה ולא הייתה שום בעיה

היום ניסיתי לתת לה בקבוק ששאבתי כי יצאתי איתה למקום שלא רציתי להניק בו והיא ולא הסכימה בכתה ובסוף הנקתי אותה

איך אני יכולה להרגיל אותה לבקבוק? (יש לי בקבוק של המשאבה מדלה)

האם יש צורך להתעקש? אני צריכה לחזור לעבודה כנראה עוד חודש וחצי וחשוב לי שתתרגל לבקבוק וגם לפעמים כשאני יוצאת זה יותר נוח, אבל יש מצב שאני אשאר עד גיל חצי שנה שלה, אם ככה לנסות או פשוט להמשיך בהנקה כי ממילא היא תתחיל לאכול מוצקים עוד מעט...

אשמח להנחיות מפורטות איך לעשות זאת בצורה הדרגתית לילדה

תודה רבה

אשמח מאוד לדעת מאיזה גיל מומלץ להתחיל בהקניית הרגלי שינה.

בני בן 7 שבועות במהלך היום ובמהלך הלילה מתעורר כל 2-3 שעות לאכול.

באיזה גיל כדאי להתחיל לבצע את הטקס שלפני השינה?

שאלה נוספת: התינוק שלי צווח בהיסטריה בכל פעם שמחליפים לו חיתול, מהרגע שאני משכיבה אותו על משטח ההחתלה ועד שאני מסיימת, ממה זה יכול לנבוע?

אני מדברת איתו ושרה לו ומנסה להרגיע, הדלקתי מפזר חום כדי שיהיה לו נעים יותר, אבל נראה שכלום לא עוזר וזה גורם לי להיות קצת לחוצה בזמן ההחלפה.

שלום,
אני 3 שבועות לאחר ניתוח קיסרי אני ישנה על הגב או על צד שמאל קצת כואב.
אבל לא מצליחה להסתובב בכלל על צד ימין ועל הבטן בכלל לא ניסיתי. מתי בעצם אפשר יהיה לישון על הבטן ועל צד ימין?
בשחרור מהית חולים נאמר שאני צריכה ללכת לביקורת אצל רוםא נשים לאחר 4 שבועות ולעומת זאת רופא הנשים אומר שצריך רק אחרי 6 שבועות מה לעשות?
הדימום מפסיק לפעמים ולאחר הנקה אני רואה שוב כתמי דם אז מתי בעצם אוכל להתחיל לעשות הפסק טהרה וללכת למקווה?

עכשיו ילדנו ובבי"ח רק אופטלגין וכן הרופא הפרטי אמר.

שלום אני בהריון שבוע 29 ,יש בי פחד שמלווה אותי מתחילת ההריון זה הריון שני אולי זה יראה הזוי אבל מאז שאני יודעת שקיימת התופעה דיכאון אחרי לידה יש לי חשש עצום שזה יקרה לי גם בהריון הראשון פחדתי והאמת נורא שמחתי שהכל בסדר ושוב אני בהריון שני ושוב הפחד הנורא הזה מרוב שהיו תוכניות על טלביזיה על הנושא בודקת את הרגשות שלי כל הזמן עם אני בסדר נורא מעיק עליי אני נורא רוצה וורציתי בהריון הזה וחיכיתי לו אייך מיתפטרים מהפחד ושלא כל דבר אני אפרש אחרי לידה אם זה מצב רוח או עצבנות כתוצאה מעייפות כמשהו לא בסדר בבקשה תרגיעו אותי יש איזה סטיגמה ובושה כל כך סביב הנושא שנורא מביך אותי אפילו לישאול ואם אנשים מדברים על זה זה אז זה הדבר שהכי מסוכן לאישה אייך מיתפטרים מהפחד הזה ומיתעסקים באושר שבבטן

שלום שמי נופר בת 19 אני ילדה לפני 3 וחצי חודשים ,
במהלך ההריון היה לי חוסר בברזל ואנמייה .
טופלתי בכדורי ברזל דרך חיים .
כיום חזרתי לכדורים של הברזל . רק עכשיו התחלתי לקחת אותם
יש לי בעייה של אנמייה .
האם אחרי לידה יש נשירות שיער ? זה קצת מדאיג
או שזה בגלל חוסר הברזל הויטמינם . אבל ממש נשירות .

שלום,

בקרוב אני צריכה ללדת (אני כבר בשבוע 37)
יש לי דילמה ואני אשמח לשמוע את דעתכם בנושא

אני מתלבטת אם להיות אצל ההורים שלי לאחר הלידה או להשאר בבית שלי
בעלי בכל מקרה יקח שבוע חופש מהעבודה
השיקול להשאר בבית שלי הוא שאני מאוד אוהבת את הפרטיות שלי ואת המקום שלי ואין לי כוח להעביר חפצים ובגדים שלי וכנ"ל של התינוק לבית של ההורים שלי, וגם בעלי לא ישאר לישון שם כי אין מספיק מקום.
אבל מצד שני אני מפחדת שאני אצטרך את אמא שלי יותר ממה שנראה לי עכשיו (זו לידה ראשונה ואין לי מושג) וגם אם אני אשאר בבית שלי סביר להניח שחוץ מאמא שלי שתבוא לעזור לי (כמה שעות ביום) סביר להניח שגם חמותי תרצה להשתתף במסיבה ואני מפחדת שיהיה פה סיר לחץ!!!
מה בדר"כ נהוג לעשות? מה עדיף? תודה!

ואני, אנה אני באה...
אני משתגעת
קשה לי לראות אותה ככה...
היא ילדה מדהימה חייכנית ומקסימה ועכשיו היא מחייכת במסכנות כזאת שבא לי לקחת את כל הכאבים שלה אלי...
היא כלכך סובלת ואני לא יודעת למה..
בדקנו כל כיוון אפשרי, אז כנראה שזה שיניים.
אני נותנת לה כל משכך כאבים אפשרי, מחבקת, מערסלת ואפילו עושה רייקי...
קשה, קשה, קשה.