פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

אמך היא אשה מבוגרת ואחראית לעצמה. אתה יכול להציע עזרה, אבל אל תיקח על כתפיך רגשות אשם ואחריות על אדם בוגר- קרוב ככל שיהיה. נראה שאמך זקוקה לתמיכה נפשית, אולי אפילו תרופתית (לא תמיד פסיכיאטרית אפשר גם "רגיעון" מהסופרפארם). אני הייתי מדברת עם האנשים שקרובים לה ביותר כמו אחות וכד' שידברו איתה/שיבלו איתה...
ברח מהבית כשהיא שוטפת! אל תתגרה בחולשות שלה.
אבל כמובן שזה לא השטיפה זה הדכאון שגורם להתנהגות שלה.
שוב, דאג לה אבל במידה. לא להגזים לקחת ללב. בהצלחה!!!

רעות שלום,

מינון נמוך ולתקופה קצרה לא אמור ליצור תלות. יחד עם זאת חשוב להבהיר שלחץ עצמו כמו מעגל קסמים יותר התניה שקשה לשבור אותה בהמשך. כלומר, המוח הופך להיות מותנה ללילה, לשינה, לחדר שינה, למיטה ואז תרגישי מתח גם כשאין לכך סיבה הנראית לעין. לכן חשוב להקפיד על כללים של הגיינת השינה. לדוגמא, ללמוד תרגילי הרפיה, לא לקחת דעגות למיטה, לא לנסות להירדם בכוח, להקפיד שטמפרטורת החדר תהיה נעימה, לא לישון עם אורות דלוקים, לא לראות טלוויזיה במיטה לפני השינה, לא הולכים לישון רעבים ועוד.......

בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי (CBT) ניתן ללמוד כלים שיעזרו לשפר את השינה. CBT הינו טיפול קצר וממוקד ומאפשר ללמוד שליטה בהפרעת שינה בהווה וגם לטווח הארוך.

תודה על פנייתך לפורום,
אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

במצב כזה,לדעתי,אסור לך בכלל להתגייס.
אתה צריך ללכת לטיפול פסיכיאטרי דחוף.
תאר לעצמך מה יקרה לך אם יהיה לך נשק בידיים?.........
בלי שום קשר,על פי חוק,אתה חייב לדווח לצבא על מחלת הסכיזופרניה שלך.
כך אני עשיתי,וגייסו אותי עם ה-OCD שלי,תוך התחשבות במחלה ובמגבלותיי.
אם לא יגייסו אותך,אתה יכול להתנדב או לעשות שירות לאומי במקום.
הכל סבבה,כי בכל מקרה אתה תתרום למדינה,אז לא חובה לשרת בצבא,גם שירות לאומי הוא מספק.
העיקר,תהיה בריא.
בהצלחה,
יוחאי.

עצם זה שפנית לפורום פסיכיאטריה מראה שיש בך אחריות אישית ורצון בריא.
אני מעריכה אותך על זה!
הזהר מתרופות לא מתאימות מתחום הפסיכיאטריה הן סכנה אמיתית במיוחד במצבך הנוכחי. לך למומחה ביותר בתחום הקשיים שציינת, וטפל בעצמך בזהירות.
צבא לא מתאים לך כרגע ואתה בטח כבר יודע לבד.
פנה לאנשי מקצוע שיעזרו לך בהקדם. אתה אדם טוב.
בהצלחה וכל טוב!

שרונה שלום,

סימבלטה, בדרך כלל נסבלת טוב על-ידי מרבית הנוטלים. תופעות הלוואי הנפוצה הן: בחילה, יובש בפה, עצירות, ירידה בתיאבון, עייפות, ישנוניות והזעה מוגברת. התופעות חולפות תוך כשבועיים עד 4 שבועות לאחר שעולים למינון הטיפולי. במידה וכעבור כחודש על המינון הטיפולי שלך לא תרגישי הקלה בתופעות הלוואי ושיפור בסימפטומים של ההפרעה ממנה את סובלת, כדאי לפנות לרופא המטפל. במידה והוא יתרשם שהתרופה איננה מתאימה לך היא יכול להציע לך תרופה אחרת.

בהצלחה!

למרות שיש צדק בדבריך,ואני חושב שחלק מזה קורה לי בגלל המודאל.

שלום לך,
התופעות שאתה מתאר יכולות להתאים להפרעת חרדה מסוג טורדנית כפייתית. ככל שתמנע מהשתנה בדרך הרגילה כך" תתקע" יותר במצבך של ההשתנה בישיבה

אני תקוע במצב הזה למעלה משנה.
מבחינה אנטומית,האם יש חשש שאכן יקרה מה שאני חושש שיקרה,או שלא?
אני כבר מבולבל לגמרי,וכל צורת ההתפנות שלי השתבשה.
יש לך אילושהם טיפים לעזור לי?
תודה,
יוחאי.

שלום לך מירי,
לעתים בשלב ההתחלתי של הטיפול במצבים פסזיכוטיים אין ממש טעם בטיפול פסיכולוגי כזה או אחר אבל לאחר חלוף המשבר האקוטי יש בהחלט מקום לכך. התייעצי עם הרופאים במחלקה שם מאושפז אחיך לגבי התאמתו לטיפול כזה או אחר

אני מחר בבית החולים ואני אדבר איתם על טיפול רגשי כי שוב אני מאמינה בתרופות אך במגביל גם בטיפולים רגשיים כרגע האח שלי עדין לא מודה בכך שהוא חולה ואני רוצה להביא אותו למצב שיוכל להודות ולטפל בעצמו ולא חלילה יחזור למצב הכל כך קשה שבו הוא היה. מצבו עדין מבולבל אך יותר רגוע.

אני בהחלט שותפה לדעתך.
אני מצטערת שאת עוברת את זה ,ואני אנסה לעזור לך ככל יכולתי.
זה נכון מאד שאת אמורה לדעת מהן התופעות לוואי כדי שתהיה לך החלטה מודעת לגבי לקיחת תרופה זו או אחרת.
וזה מאד נכון ומצער עד מאד שלא זה המצב,כי אחרת לא הרבה היו לוקחים על עצמם את הסיכונים הרבים הכרוכים בלקיחת התרופות. ורובם היו מוצאים אלטרנטיבות אחרות, טבעיות לטפל בעצמם.

אני ממליצה לך להתיעץ עם הומאופת או נטורופת על מנת להוריד את הכדור ובמקביל לתת ויטמינים ותוספי מזון ולטפל בה בצורה אחרת,עם פחות נזקים.
(אמרת משהו על הכללית,אם זו קופת החולים שלך יש שם את דוקטור שולמית לוריא שהיא גם הומאופתית ועושה עבודה רבה בתחום הזה.)

אני אשלח לך כאן לינקים למידע נוסף שיעזור לך להבין את מה שאת כנראה כבר יודעת.
ודבר נוסף -אם את רוצה עזרה נוספת שאינני יכולה להגיש לך דרך הפורום כתבי לי את המייל שלך ואני אדריך אותך לאן לפנות .
בהצלחה. ]

זה מצויין שאת בודקת דברים. האמת שכבר עניתי לך תשובה ומחקו אותה מהפורום...
אני אתן לך נתונים לגבי התרופה שאת עומדת לקחת ובכלל על תרופות ואת תוכלי לבחור מה נכון לך לעשות, אני ממליצה על טיפול טבעי במצבך משום שהוא נטול סכנות של תופעות לוואי חמורות.זה אפשרי,את צריכה לפנות לאיש מקצוע כהומאופת והוא יעזור לך.
ה- FDA(מנהל הסמים והמזון של ארה"ב) מזהיר: תרופות נוגדות דיכאון עלולות לגרום להחמרה בדיכאון ולהתנהגות אובדנית
אזהרות אלו מ-22 למרץ 2004 מתייחסות לתרופות נוגדות דיכאון הבאות: פרוזאק (פלואוקסטין), לוסטרל (סרטרלין), סרוקסט (פרוקסטין), פבוקסיל (פלובוקסאמין), ציפרמיל, רסיטל (ציטאלופראם), ציפרלקס (אסיטאלופראם), זיבן (בופרופיון), אפקסור (ונלאפקסין), נפאזודון, רמרון (מירטאזפין)

הסכמה ליטול ציפרלקס מחייבת ידיעה והבנה מלאה של כל תופעות הלוואי והסיכונים הכרוכים בנטילתה.

האם את יודעת מהם?
תופעות לוואי נפוצות:
חוסר תיאבון, אימפוטנציה, ירידה בדחף ובתפקוד המיני, נדודי שינה
טשטוש, סינוסיטיס (דלקת מוגלתית במערות האף), חום, בחילה (נפוץ מאד), שלשולים/עצירות, הזעה מרובה, עייפות וישנוניות, פיהוקים ,הזיות, בלבול, אי שקט, חרדה, אובדן עצמיות, התקפי פאניקה, עצבנות, הפרעות תנועה, הפרעות ראייה, ירידה בלחץ דם בעת שינוי תנוחה, הקאות, יובש בפה, אנורקסיה, שיבוש תפקודי כבד, פריחה, גרד ואדמומיות בעור

אני שולחת לך לינק שייתן לך מידע אודות התרופות הללו.
בהצלחה

עו"ד שלך צודק בהתלבטותו ולא ניתן לצפות מה תהיה תגובת השופט. יתכן והוא יתחשב ו"יבין" את הבעייתיות ואז הוא יצטרך לשקול מה עליו לעשות על מנת שהמצב לא יחזור על עצמו ואחת האפשרויות תהיה התליית הרישיוןם או הפנייתך למכון הרפואי לבטיחות בדרכים

בכל בעיה בין היא נפשית או גופנית צריך לקחת בחשבון שיכולו להיות החמרות בעתיד. זה יפה בעיני שלמרות שהקשר ביניכם יחסית קצר- חודשיים בלבד הוא הרגיש מספיק קרוב אלייך לספר לך על העבר הנפשי שלו.
ההחלטה להמשיך את הקשר או לא, היא שלך ויהיה עלייך לעשות את השיקולים עם עצמך ואולי עם איש מקצוע שיוכל לעשות לך סדר בדברים

אשמח אם תפרט קצת ..חשוב לי לדעת העניין הגנטי במחלה זו , קצת מלחיץ לגבי ילדים מבחינה מוסרית?

תודה ויום נפלא...

עזבתי אותו כי הקושי להתמודד עם החלה הוא עצום וגרר אותי לכל הנושא
עם כל האהבה עזבתי אותו
ויש סיכוי של 25% שזה עובר בגנטיקה
בהצלחה

כל אחד פה זורק לך את הערתו והארתו (חבל שלא יותר כאלה בא'..), אבל הכל נורא מכריע וחד משמעי.
למה אף אחד לא מעלה את הסוגיות היותר מורכבות ומאוד לא חד משמעיות...?

מאניה דפרסיה היא מחלה, וככל מחלה בעולם (פיזית או נפשית) היא עשויה להופיע בצורות שונות, ברמות חומרה שונות ועם מאפיינים שונים אצל כל בן אדם.
כבכל מחלה, גם מאפייני האופי והאישיות הם גורם משמעותי ביותר, אם באופן ההתמודדות עם המחלה, כגון האפשרות לשיתוף (דבר מאוד חשוב, שנשמע שכבר יש), ההשלמה, ההסכמה לקבל טיפול ולשתף עימו פעולה. וכן, גם למאפיינים אישיותיים וליכולות שונות (קוגניטיביות ורגשיות) יש מקום נרחב.
אני מכירה כמה חולי סוכרת שהרסו לקרוביהם את החיים בגלל חוסר יכולת לקבלת המצב ולכן גם אי שיתוף פעולה עם טיפול, למשל. ולעומתם אני מכירה גם חולים המטפלים בעצמם וחייהם נורמאליים לחלוטין.
לנו, כבני אדם יש נטייה ליחס סיבות מוטעות למצבים שונים. לכן לעתים כאשר אנו פוגשים אדם שמתנהג באופן מוזר, שונה או מרתיע ואנו יודעים שיש לו מחלת נפש, אנו אומרים: "טוב, זה בגלל שיש לו...," זה קורה בעיקר עם מחלות נפש בגלל הסטיגמות והדעות הקדומות.

ומנסיוני האישי:
סבא שלי היה חולה במאניה דפרסיה שהתפרצה אחרי נפילתו של בנו הבכור במלחמת יום הכיפורים. סבי היה אדם משכיל ואמן מוכשר שידע לבנות הכל במו ידיו, אך הוא לעולם לא הסכים לקבל טיפול ולכן פגע בהרבה מקרוביו- בעיקר בסבתי ובילדיו.

ואני, לעומת זאת, אובחנתי באבחנה זו לפני כארבע שנים ומתוך הכרותי את סבי החלטתי שאין סיכוי שאהיה במצבו ולכן תמיד שיתפתי פעולה עם מטפלים, דאגתי לעצמי וחתרתי להשגת מטרותיי, למרות הקושי.
היום (אני בגילאי העשרים..) אני סטודנטית (מצטיינת) לפסיכולוגיה (כמה אירוני..), גרה עם שותפות, ועובדת עם ילדים בסיכון. מלבד העובדה שאני הולכת לטיפול פסיכולוגי ולוקחת תרופות פסיכיאטריות, חיי נורמאליים לחלוטין. רוב האנשים שסביבי בכלל לא יודעים את סיפורי ואני בטוחה שאם מישהו יספר לאחד מהם, הוא לא יאמין.

לסיכום הדברים, אני חושבת ובטוחה שבאומדן מצבו של כל אדם, "חולה" או "בריא", יש לקחת בחשבון גורמים רבים ואל לנו לשכוח שה"מחלות" למיניהן מתבטאות אצל כל אדם באופן אינדיווידואלי.

לשאלותייך- לדעתי את לא צריכה לוותר על קשר רק בגלל האבחנה הספציפית, כמו שלא היית מוותרת על קשר עם אדם חולה סוכרת\מחלת לב\אנמיה וכו (אני טועה..?).
אם יש דברים שמציקים לך לגביו, כמובן שתבדקי, אך היזהרי לא לייחס הכל לאבחנות שלו כי אני בטוחה שלא הכל נובע משם, גם אם ישנם דברים השלובים זה בזה.

רק עוד דבר אוסיף: אני יכולה להגיד ולהעיד בבירור שאנשים הסובלים מהפרעה נפשית הם אנשים רגישים יותר ויש לזה הרבה ייתרונות, בעיקר כשמדובר על גבר....
לגבי מאניה דפרסיה באופן ספציפי, אומרים שהאנשים הסובלים ממנה מאופיינים ביצירתיות רבה וכישרונות שונם.

המשך וסיום בהודעה הבאה...

סליחה על ההודעה הארוכה. אפשר לראות שהנושא מסעיר אותי והתייחסות העולם אליו מקוממת אותי.

רק אסיים ואומר בהמשך לנושא היצירתיות- אני מציירת, מנגנת בשלושה כלים ושרה. ולגבי הרגישות- אני יודעת שאני מאוד רגישה, מכל הבחינות אך בעיקר כלפי הזולת- לכן כל מכרי פונים אליי להתייעצויות שונות ולקבלת תמיכה ואמפתיה.
ולגבי עניין התורשה שהטריד אותך- יש כל כך הרבה דברים שעוברים בתורשה, אם נחשוב עליהם כל הזמן, לעולם לא נביא ילדים לעולם...!!

נשמע שבן זוגך מתמודד היטב- הוא גם משתף אותך וגם מתמיד בטיפול תרופתי (למיטב הבנתי)- אין סיבה שלא יהיה בעל טוב ואב נהדר!

אם יש לך שאלות נוספות את ממש מוזמנת לפנות אליי באופן אישי- יש לי עוד המון המון המון סיפורים אישיים וסיפורים על מקרים של אנשים שהכרתי

מקווה שעזרתי קצת.

אני מאחלת המון בהצלחה.

שיהיה סופ"ש נעים,
הילה.

לא יודעת מה בנוגע לבחורה ששאלה..
אבל כמי שיוצאת עם מישהו שחולה במניה דפרסיה כבר 3 חודשים,
ולא בלי חששות..עזרת לי מאוד..
כל מה שאמרת מרגיש לי נכון לחלוטין.

תודה לך.

אני בהחלט שותפה לדעתך.
אני מצטערת שאת עוברת את זה ,ואני אנסה לעזור לך ככל יכולתי.
זה נכון מאד שאת אמורה לדעת מהן התופעות לוואי כדי שתהיה לך החלטה מודעת לגבי לקיחת תרופה זו או אחרת.
וזה מאד נכון ומצער עד מאד שלא זה המצב,כי אחרת לא הרבה היו לוקחים על עצמם את הסיכונים הרבים הכרוכים בלקיחת התרופות. ורובם היו מוצאים אלטרנטיבות אחרות, טבעיות לטפל בעצמם.

אני ממליצה לך להתיעץ עם הומאופת או נטורופת על מנת להוריד את הכדור ובמקביל לתת ויטמינים ותוספי מזון ולטפל בה בצורה אחרת,עם פחות נזקים.
(אמרת משהו על הכללית,אם זו קופת החולים שלך יש שם את דוקטור שולמית לוריא שהיא גם הומאופתית ועושה עבודה רבה בתחום הזה.)

אני אשלח לך כאן לינקים למידע נוסף שיעזור לך להבין את מה שאת כנראה כבר יודעת.
ודבר נוסף -אם את רוצה עזרה נוספת שאינני יכולה להגיש לך דרך הפורום כתבי לי את המייל שלך ואני אדריך אותך לאן לפנות .
בהצלחה.
a]

למה אני מקבל אנטי פסיכוטיות כשיש לי הפרעת אישיות גבולית עמוקה
זה התחיל ככה הייתי עם OCD הלכתי ל CBT ועכשיו אני לא מרגיש אותו סבלתי מדיכאון מג'ורי אפיזודי שעדיין חוזר מידי פעם והפרעת אישיות סכיזואידית שממנה טוענים שהחלמתי אז איך זה שלבן אדם אחד יש את כל זה ? אני מקבל לוסטראל אבל גנרית שנקראת סרנדה 150 מ"ג ריספרידל גנרי או ריספונד או ריספרידקס 4 מ"ג דקינט 2מ"ג אסיול 10 מ"ג ניסו לתת לי סרוקואל אבל הפסיכיאטר המחוזי לא אישר אני לא אובחנתי עם תסמינים פסיכוטיים אף פעם לא הייתי בהתקף אז למה אנטי פסיכוטי בגלל שהוא גם מייצב? למה לא טגרטול או דפלפט יש גם למיקטל

מה אני אמור להפסיק לקחת הכל
אני בזמן האחרון חסר שקט עצבני מקיא מידי פעם בחילות שלשולים ופסיכיאטר שלא מוכן לשנות כלום בתרופות שלי הייתי על פרוזק וזה עשה לי אפילו יותר רע חתכתי בלי סוף הייתי על רידזין הייתי על סרוקסאט פבוקסיל אטומין טרזודיל מודאל תרוקטיל סטילנוקס בונדורמין נומבון נוזינאן SOS פנרגןSOS קלונקס לא את כולם ביחד אבל עברתי המון תרופות ו5 אשפוזים והכל בגלל חתכים וכולם היו בהסכמה מלאה אני הפסקתי לחתוך כבר יותר משנה אני לא חושב שזה הכדורים פשוט השתניתי

הרופאת משפחה עשתה לי בדיקה בגלל בעיה בתפקוד המיני
בבדיקה האחרונה שלי רמת הפרולקטין שלי הייתה 53

למה אני מקבל אנטי פסיכוטיות כשיש לי הפרעת אישיות גבולית עמוקה
זה התחיל ככה הייתי עם OCD הלכתי ל CBT ועכשיו אני לא מרגיש אותו סבלתי מדיכאון מג'ורי אפיזודי שעדיין חוזר מידי פעם והפרעת אישיות סכיזואידית שממנה טוענים שהחלמתי אז איך זה שלבן אדם אחד יש את כל זה ? אני מקבל לוסטראל אבל גנרית שנקראת סרנדה 150 מ"ג ריספרידל גנרי או ריספונד או ריספרידקס 4 מ"ג דקינט 2מ"ג אסיול 10 מ"ג ניסו לתת לי סרוקואל אבל הפסיכיאטר המחוזי לא אישר אני לא אובחנתי עם תסמינים פסיכוטיים אף פעם לא הייתי בהתקף אז למה אנטי פסיכוטי בגלל שהוא גם מייצב? למה לא טגרטול או דפלפט יש גם למיקטל

תרופות נוגדות פסיכוזה כבר מזמן אינן משמשות רק לתסמינים פסיכוטיים. התרופות הללו משמשות ליצובמצב רוח, טיפול בתסמינים דיכאוניים/מאניים, טיפול בהפרעות הת נהגות, טיפול בתקופפנות ועוד. ישנה מחשבה שתרופות אלו יכולות גם לטפםל בתחושת הריקנות המסויימת שיש לאנשים עם הפרעות אישיות מ סוימות ובעיקר לטיפול בפעילויות אימפולסיביות.

האם אין אופציות טיפוליות אחרות? אני מנח שיש אבל לעתים אלו התרופות שעוזרות הכי הרבה

שלום לך,
יתכו וממדוסר בתופעת לאוואי או רגישות לאחת ממרכיבי התרופה. התייעץ עם הפסיכיאטר שלך לגבי אפשרויות איבחון האם זו הבעיה באמת או לגבי תחליפים אפשריים

טיפול אנרגטי אינו מתחום הטיפול שפסיכיאטרים עוסקים בו

שלום לך,
סוליאן היא תרופה נוגדת פסיכוזה מהדור החדש ויש לה מנגנון פעולה מאוד מעניין. התרופה יעילה לא פחות מתרופות אחרות ויתרונותיה הן שהיא אינה מגביארה תאבון והיא פחות מרדימה מאחרות. התרופה בהחלט באה בחשבן לאור ההסטוריה שלך אולם הייתי שוקל ברצינות להתחיל טיפול בלפונקס כולל עם החסרונות שלה.