פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

אלי שלום,

דיכאון וחרדה אלו הן שתי הפרעות שונות לחלוטין. באתר של מיינד קליניק יש מידע עשיר ומקצועי על דיכאון ועל חרדה. שם ניתן למצוא תשובות לשאלות שאתה שואל.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

ישראל שלום,

אני ממליצה לך לשתף את המטפלת במה שאתה חווה באופן כללי וגם בקשר אליה. היא תעזור לך להתמודד עם הנושאים המפריעים לך. הקשר הטיפולי מושטת על פתיחות הינו תנאי בסיסי לעזרה. במהלך הטיפול ניתן גם לעבוד על חיזוק הדימוי העצמי, על קנאה ועל מוטיבים נוספים שאיתם אתה מתמודד. תמשיך בטיפול!

בהצלחה,

מיכל שלום,

כדי להבין את מצבך נדרש אבחון מקצועי ומעמיק. אני ממליצה לך לפנות להתיעצות פסיכיעאטרית.

בברכה,

פניתי למומחים ביותר, ואין להם הסבר לכך או טיפול. מעבר לעניין החוסר רעב ואו מצד שני חוסר שובע, אני סובלת מבעיות שינה וחוסר עייפות ( גם אחרי פעילות ספורטיבית מאומצת). כרגע אני 3 שבועות ללא תרופות ( ויאפקס וזיפרקסה) כיוון שלא הגבתי להם ( יש לציין כי נטלתי אותם קרוב ל 4 חודשים.)

מה עושים? אני מתחילה לאבד את הסבלנות, אני במצב הזה 4 חודשים!!!!!!

דניאל שלום,

אין סרוקסאט 40 מ"ג . אם המינון הזה עוזר לך אני ממליצה להמשיך עם סרוקסאט ולא לחפש תחליפים. מתוך מכתבך אני יכולה לשער שיש לך קושי ליטול 2 כדורים? אם כן, עדיף לנסות להתגבר עם הקושי ולהשאר עם התרופה שעוזרת.

בברכה,

ישראל שלום,

דימוי עצמי נמוך יכול להיות תוצאה של השפעתם של תהליכים פסיכולוגיים, נפשיים או / ו סביבתיים. במהלך הטיפול ניתן לשפר דימוי עצמי ולהגיע לדימוי עצמי תקין ויציב. ניתן ללמוד כלים ומיומנויות שיאפשרו לשמור על דימוי עצמי תקין ויציב לאורך הזמן, ניתן לפתח מיומנויות של שמירה על דימוי עצמי יציב במצבים רגישים (מול חבר מוצלח ויפה, מול חברה יפה וכו'). כל זה לא לומדים מתוך קריאה בספרים אלא בעבודה עצמית טיפולית בליווי מקצועי.

בברכה,

אלון שלום,

אני ממליצה להתחיל מלהסדיר קודם כל את מעגל שינה-ערנות. ניתן לעשות זאת ללא תרופות בטיפול התנהגותי - קוגניטיבי (CBT). בהנחה שזה יאפשר לך להמשיך ולהתמיד בטיפול הפסיכולוגי.

אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

שלום לך,

עזרה ללא תשלום ניתן לקבל במרפאה לבריאות הנפש ששייכת לאזור מגוריך. אני מאוד ממליצה לך לפנות ללא דיחוי לקבלת עזרה מקצועית.

בברכה,

אני רוצה רק לומר לך משהו אחד..
גם אני הייתי פעם ככה לא היה לי כוח לקום בבוקר דבר שנראה ברור מאליו לאנשים אחרים רציתי רק לישון ולישון זאת הרגשה איומה כמו בדרך ללא מוצא.
אני רוצה לומר לך גם כל הכבוד.
על זה שלא התייאשת והרמת ידיים למרות מה שעברת.
זה הכל עניין של תהליך ארוך ותראי שבמשך הזמן זה יעזור לך.
אני לא ממליצה לך לחכות למרכז לבריאות הנפש שנמצא במקום מגורייך כי את תקבלי טיפול אוליי רק בגיל 30 וגם זה לא בטוח.ככה זה עובד אצלם.
אני יודעת מניסיון שהתור הארוך שלהם הלך והתקצר לא בגלל שאנשים פתאום התחילו להרגיש טוב, אלא בגלל שהמצב הנפשי שלהם הלך והדרדר והם אושפזו במחלקות שונות וככה שהם ירדו לבריאות הנפש מהגב.
עכשיו יש לי שאלה .
מבחינה כספית..אין מישהו שיכול לעזור לך משפחה אוליי?
את מקבלת תמיכה כספית מביטוח לאומי?
ואם את מקבלת תמיכה מביטוח לאומי את יכולה ללכת לפסיכולוג פרטי להביא להם קבלות והם יכסו את זה.
שווה לנסות.

שזו נשמעת בעיה לא פשוטה .. ואם באמת אתה רוצה לקבל עזרה בעניין אולי כדאי שתתייעץ עם פסיכיאטר פרטי (או עם פסיכיאטר של קופת החולים למרות שאני אישית לא אוהבת את הרופאים האלה...כי לדעתי כל מה שאכפת להם זה לקבל את הכסף שלהם וזהו...) פנים מול פנים כדי שתקבל תשובה מלאה ומספקת שגם תעזור לך אני מאמינה.. שיהיה בהצלחה

כאחד שסבל מבעיה זו מילדות
אוכל לומר לך,שאחת הבעיות של הפרעה קשה זו,היא הוויסות רגשות, פעם אוהבת פעם שונאת פעם נחמדה פעם עצבנית,....מחפשת הרבה תסומי....ותעשה הכול לקבל תסומי ...אפילו איומים להיתאבדות ...היא לא באמת רוצה למות, כואב לה צר לה מר לה ....נכון
האלכוהול הוא כלי לומר לכם -כואב לי ואתם לא מבינים אותי-
תראו לה הרבה אהבה , חום, אמפטיה, הבנה לבעיות והסבל שלה ....קצת משחק תיאטרלי יעזור
וואלה לא ידעתי מה עובר עלייך אחותי, ....בלה בלה
כדי לווסת את הרגשות שלה הבעיתיים ,היא זקוקה לתרופה הנכונה במינון הנכון ....אולי ליתיום ,אבל רק פסיכיאטר טוב יוכל לעזור עם ליווי
לגבי אישפוז ....זה צעד דרסטי שכדאי לבדוק טוב
הייתי ממליץ על פסיכולוג קליני טוב,אם אין לכם אמצעים כספיים לכו לתחנת בריאות הנפש המקומית ,או דרך קופת חולים
זה תהליך מעולה וקשה שבו צפים הבעיות בשיחות , שבו הפסיכולוג רואה בדיבוריה את המועקות שלה, היא תתעצבן תלחץ,אבל אחרי תקופה תקבל כלים לחיים חדשים

ישראל
0546809538

יש הרבה אנשים שמחפשים את הגביע הקדוש, אלא שהם נתקלים בדרך בתמרורים שמשתמשים בהם, להראות את מצבם ואיפה טעו!! ולא לעזור להם לעזור במצבם.
ולמה ההקדמה הארוכה?!
הכרתי גב' צעירה בעלת הא"ג שסבלה כפי שרבות אחרות כמוהה סבלו סובלות ואף הגיעה למוסדות ומקומות טיפוליים סגורים ולא עזר., עד .........באם תרצו אהיה מוכן לשאול את הגב' באם היא מוכנה להיחשף ולספר את סיפורה המורכב מאוד שכלל פגיעות רבות חוזרות ונשנות שקעקעו את מבנההה הנפשי והרגשי, כיום, כ - 5 חודשים לאחר תחילת הטיפול, מזה 3 חודשים לא ארעה התפרצות אחת ללא שליטה וגישה לפיתרון מכוון מצידה.

במידה ותושג הסכמה אהיה מוכן להביא לידי מפגש פנים אל םפנים של קבוצה שתתעניין.
כול טוב, ושבת שלום.

האם מינון 75 מספיק שהתרופה תתפקד כ SNRI או שצריך לעלות במינון ואם כן באיזו צורה?
תודה

אורי שלום,

75 מג' זהו המינון ההתחלתי. אין צורך לחתוך. כדאי ליטול בבוקר. ציפרלקס וויאפקס תרופות שונות מקבוצות שונות לכן, לא ניתן להשוות מינונים.

בברכה,

בבקשה תענו לי...

אני בת 26 וגם אני אובחנתי. בהתחלה אמרו שיש לי "לחצים". אחרי זה אמרו שיש לי "מאניה דפרסיה". אחרי זה אמרו שיש לי "סכיזואפקטיב". לדעתי יש לי סכיזואפקטיב, זה נראה לי נכון. בכל אופן, מאז האשפוז הראשון בגיל 19, אני כל הזמן לומדת - אני מסתכלת מסביב כדי ללמוד מהסביבה מי מהאנשים מצליח בחיים ומי לא. למדתי שמי שמצליח הוא זה שלעולם לא מתייאש. זו את ההתמודדויות הכי קשות כי ליפול אלף פעם ולקום ולנסות שוב זה קשה-קשה-קשה. אבל באיזשהו שלב פיתחתי רוח קרב, ואני משווה את זה לספורטאים: הספורטאי שיגיע לתחרות העולמית ויזכה במדליית הזהב הוא זה שיתאמן לאורך זמן, שיתמיד, שיהיה לו משמעת, ושיתקדם בהדרגה תוך ליווי של מאמן מנוסה. אותו הדבר אנחנו: אנחנו צריכים לפעמים ליווי של עובדים סוציאלים, אנחנו צריכים ליווי של פסיכיאטר, ואנחנו צריכים את המשפחה שלנו ואת החברים שלנו כדי שנתמודד יחד בזמנים קשים. צריך לדעת מתי להתאשפז ומתי להשתחרר. מתי לעבוד ומתי לנוח. מתי לבלות ולהנות ומתי להשקיע בלימודים. המטרה היא בעצם להשיג איזון בריא ולשמור על האיזון הקיים. מאוד מומלץ למצוא חונך טוב. אני ממליצה לך לבקש מהפסיכיאטר/הרופא בקופת החולים להפנות אותך לעובדת סוציאלית מטעם הקופה כדי לדבר איתה. אולי גם פסיכולוגית. פיתרון מצויין הוא גם ללכת לאנוש או אפילו רק לבקר באתר האינטרנט של אנוש. באתר האינטרנט יש מידע על כל מיני סדנאות והרצאות. ההרצאות הם טובות מאוד ואם מקשיבים טוב אז יוצאים עם המון כלים להתמודדות יומיומית בריאה ונכונה. יש גם ארגון בשם ממ"ן ובאתר האינטרנט יש פרסום על כל מיני ארועים. היום למשל היה ארוע בחולון עם מוזיקאים ועם תערוכה של אומנות של מתמודדים של עמותת עמיתים (אם אני לא טועה).
בכל אופן, את צריכה לחפש ולחפש (עד שתמצאי!) את מה שיחזיק אותך בריאה, שמחה ויציבה. חשוב שיהיה תעסוקה. חשוב שיהיה קירבה לבן משפחה על בסיס קבוע כדי אף פעם לא להישאר לבד.
ובעיקר - כמו כל בנאדם, צריך לחפש את היעוד שלך ולמצוא איך לממש את עצמך כי ככה יהיה לך סיפוק ומוטיבציה להתמודד עם כל משבר.

תודה על העצה שלך אלישבע.. . אבל זה לא ממש עוזר לי כי אין לי כבר אנרגיות לעשות כלום וגם אין לי ת'חשק לעשות משהו עם הדכאון הזה... אולי רק לגמור עם החיים האלה אחת ולתמיד... תודה רבה למומחים שלנו באמת שענו לי....

אם אין לך חשק אז בזה את צריכה להילחם. אם לך אין חשק, אז אף אחד לא יכול לעשות את העבודה בשבילך. למה את נותנת לעצמך להתעצל ככה? את משלמת מחיר עצום. את כאילו מעדיפה לתת לעצמך לקרוס מאשר לנסות להילחם בבעיה. למה את עושה ככה? את לא זוכרת כבר מה זה להנות מהחיים? כבר שכחת מה זה שמחה, או שאף פעם לא ידעת מה זה? אם אף פעם לא ידעת מה זה שמחה, אז את לא רוצה לדעת מה זה? אין לך מוטיבציה לגלות איך זה מרגיש? ואם פעם ידעת מה זה שמחה, איך זה נעלם לך כל כך בקלות?

תשעמי.. זה לא פעם ראשונה שאני חווה את הדכאון זה..
זו פעם שלישית.. בפעם הראשונה והשניה יצאתי מזה אחרי חצי שנה ככה.. אבל משום מה מהדכאון הזה אני לא מצליחה לצאת.. וניסיתי לצאת בכוח וניסיתי לעשות דברים משמחים בכוח וזה פשוט לא עוזר ולא דוחף אותי להיות שמחה יותר... זה פשוט לעשות את הדברים כמו רובוט.. בכל מקרה.. בשביל מה יש תרופות נגד דכאון?.. את חושבת שמדובר פה בדכאון רגיל? זה לא דכאון רגיל.. אם זה היה דכאון רגיל ..אנשים לא היו צריכים תרופות.. כולם היו פשוט מקשיבים לעצתך ומתחילים להזיז את עצמם עד שהיה קורה משהו... אבל זה לא מספיק.. צריך הרגשה פנימית טובה בשביל להניע את עצמנו.... אחרת זה עוד נטל מעצבן...

אם לא הייתי יודעת מהי שמחה אז לא נראה לי שהייתי מחפשת עזרה כי אם אני לא יודעת אז אני כבר רגילה לכך ולא צריכה שום עזרה..
ברור שאני יודעת מהי שמחה.. ואיך זה שהיא נעלמה כל כך בקלות? וואלה זה תשאלי את בורא עולם שהשליך עליי את המחלה הנוראה הזו שנקראת מאניה דפרסיה או הפרעה סכיזואפקטיבית.. מה שלא יהיה... כל מה שאני יודעת שזה בלתי נתפס ולכן קשה להסביר את זה.. ובטח שקשה יותר לחוות חוויה כזו.. לא מאחלת את זה לאוייבים שלי
ואם את שואלת שאלה כזו.. אז כנראה שאין לך מושג לגבי המחלות האלה אבל סתם ידיעה קצרה בשבילך.. אחרי התקף מאניה בדרך כלל באה הדיפרסיה שזה הדכאון שעליו אני מדברת .. זה קורה ככה.. ביום אחד בהיר.. פתאום כל השמחת חיים שלך יורדת לטמיון... הזוי אה.. אבל ככה זה.. אז אם את לא יודעת.. אולי כדאי שתקראי קצת... יש על זה עמודים שלמים בגוגל

לא הייתי קוראת למי ששרוי בדכאון עמוק מאוד עצלן..
כי בן אדם כזה.. אין לו אנרגיות.. אין לו על מה להשען.. אין לו תקווה לחיים.. הוא רואה רק שחורות בחייו.. האנרגיות מתחילות בהרגשה טובה קודם כל.. יש גם אנרגיות שנובעות מכעס.. מאימפולסיביות.. אבל אדם שהוא בדכאון אין לו לא זה ולא זה... אין כוח המניע אותו.. אין את השמחת חיים הזו שתדחוף אותו.. ואין לו תקווה שהיא הכי דוחפת בני אדם... המטרה היחידה שלו היא לצאת מהדכאון.. ורק אז הוא יוכל סוף סוף לחיות ולהתקדם כמו כולם...

עצלן אפשר להגיד על בן אדם אשר יש לו את הכוח הפנימי.. מה שאני מכנה.. שמחת חיים.. יש לו את הכוח הזה.. אבל עדיין הוא בוחר לשבת בחיבוק ידיים .. לדחות למחר מה שאפשר לעשות היום... אחד שנח הרבה במקום לעשות.. לזה .. הייתי קוראת עצלן...

אתה צריך ללמוד כיצד ללמוד.
לפני ביצוע המטלה תרשום לך על דף נקודות להתייחסות ואל תתחיל את המטלה עד שתקיף את כל הנקודות שברצונך לגעת בהם.

אל תחפש את הפתרון הקל ,בבעיה שלך אין אחד כזה.

עודד שלום,

לא ברור לי מדוע הורדת את המינון. מקווה שעשית זאת בתאום עם הרופא המטפל. תופעה שאתה מתאר יכולה להיות קשורה להישנות הסימפטומים של ההפרעה ממנה אתה סובל. אני מאוד ממליצה להיוועץ על כך עם הרופא המטפל. בנוסף, מומלץ מאוד לשלב תרופות עם פסיכוטרפיה התנהגוטית - קוגניטיבית (CBT). במהלך CBT תלמד כלים שיאפשרו שליטה בסימפטומים בהווה וגם לטווח הארוך. השליטה מונעת חזרתיות של ההפרעה.

בברכה,

אולי רמוטיב עדיפה כי היא צמחית תבדקי את העיניין
או אולי טיפולים היתנהגותי קוגניטיבי

חל טעות במיקום

להערכתי ביתך לא משתפת פעולה באישפוז האחרון מכיוון שנוכחה לדעת שהתפרופות הפסיכיאטריות רק מזיקות ולא מועילות למצבה הנפשי.
מנסיוני סרקוול גורם לכמה תופעות לוואי שהקשה מכולם היא עייפות מוגברת עם נטילת התרופה ולתופעת "הזומבי"..כן ..כן.. תופעת הזומבי לא נובעת מהיותה חולה אלא מהכדורים.
אין לי נסיון בליתיום כך שאיני יכול לייעץ לך בנושא.
אם ברצונך לעזור לביתך להשתקם עליך לבצע שני דברים:
1.להוציא את ביתך מהאישפוז במיידי
2.לפנות לפסיכיאטר פרטי לשם מציאת הכדור והמינון הנכון שאיתו תוכל לתפקד בצורה סבירה או לחילופין, אם ברצונך להחזיר את בתך לתפקוד מלא יש להפסיק את הטיפול התרופתי לחלוטין ולפנות לאפיקי טיפול אחרים
רספוטין

גם אני אושפזתי כמה פעמים. גם אני הייתי אפאתית ולא רציתי לשתף פעולה באופן מלא.
דווקא הסרוקוואל עזר לי ולא עושה אותי זומבית, לעומת תרופות אחרות שכן עשו אותי זומבית.
ההורים שלי אמרו לי שאם לא אקבל טיפול לא אוכל לגור בבית ואצטרך לגור בדיור מוגן או בהוסטל, אז העדפתי לשתף פעולה ולהישאר באשפוז כדי לא להגיע להוסטל. תמיד נלחמתי על העצמאות שלי וזה משתלם.
אם הבת שלך צריכה תרופות, גם אם לכל חייה, אז לא נורא - מנסים ומנסים עד שמוצאים את ההרכב הנכון. (סרוקוואל ודפלפט עושה את העבודה אצלי).
בכל אופן, נשמע שאתן בתוך סבך של בעיות כאשר יש לכן לאן לשאוף מכיוון שביתך מוכשרת ואינטליגנטית. מומלץ לשתף את הצוות המטפל במטרות שלכן, שהבת שלך תממש את עצמה ותגיע לתפקוד מלא בחברה הנורמלית. לדעתי, כדאי מאוד ללכת עם האינטואיציה - שלך וגם של ביתך. אם אתן בקשר טוב אז זה מאוד חשוב כי הגיבוש זה מחזק מאוד.
טוב לדבר על הדברים, אולי כדאי שתשבי עם הבת שלך ותגידי לה שאת קצת אובדת עצות, ואת בעצם בצד שלה. אם היא תפנים שאת מאמינה בה ושאת רוצה שהיא תטופל כדי שהיא תוכל לצאת משם כדי לא לחזור, אז אולי יהיה לה יותר מוטיבציה לשתף פעולה. וכמובן, לשתף את הרופאים בכשרונות של הבך שלך יכול לעזור כי הם יכולים לדבר איתה על העתיד שלה וזה יכול לעורר אותה קצת.

תוך כדי שימוש בתרופות?
בבקשה להיות כנה.
רספוטין

כן, חזרתי לתיפקוד מלא בגלל התרופות. תופעת הלוואי היחידה שמגבילה אותי זה השינה המוגברת בגלל הסרוקוואל. אז אני ישנה בין 10 ל-12 שעות בלילה. אבל חוץ מזה, אני מתפקדת באופן מלא - אני בונה עסק עצמאי, למדתי מקצוע (גרפיקה ובניית אתרי אינטרנט) במכללה רגילה טובה, היו לי בני זוג (לקחתי הפסקה עכשיו כדי לחשוב מחדש איזה בן זוג מתאים לי באמת). אני עושה הכל כרגיל. הולכת לקוסמטיקאית, עושה ספורט, מנהלת לבד את הכספים שלי, הכל באופן עצמאי לגמרי.
הדבר היחיד שמקשה עליי באמת זה השאלות - הניסיון להבין באמת את מה שקרה. טכנית אין לי שום בעיה, אבל אני מנסה להבין ברמה התיאורטית את מה שעבר לי על המוח. כי לחשוב משהו, להיות בפסיכוזה, ואחר כך לקחת כדור ואז לא להיות בפסיכוזה - זה משהו שקשה לתפוס. אני מצליחה להתמודד עם זה, אבל להבין את זה ממש בטח ייקח לי עוד שנה-שנתיים. לא נורא בכלל.

היות ואני מכיר את הכדור הזה אי אפשר למרוח אותי.
כשעה לאחר נטילת הכדור אתה נופל (ממש נופל...פיזית) למצב קטטוני ,היות ולכדור השפעה של 12 שעות ואם את רוצה לקום לעבודה למחרת בזמן עליך ליטול את הכדור בשעה 9 בערב,הווה אומר שהחיים החברתיים שלך נגמרים בשעה 9 בערב.
זה חיים תקינים? מה אני ילד שצריך להכנס למיטה בשעה 9?
מעבר לזה, מה תעשי עם יחדרו גנבים לביתך? כאשר את בהשפעת הכדור הרי אין סיכוי שתישמעי כלום.
רספוטין

מסכימה איתך במיליון אחוז!!

גם אני הייתי מטופלת בסרקוואל בהפחדות לצערי
אחריי פחות משעה הייתי נופלת הולכת בזיגזגים היו לי סחרחורות פתאום הייתי רואה מטושטש.
הסרקוואל ניתק אותי מהעולם...עשה אותי זומבית" כמו שאמרת יצאתי מחוסר תפקוד הייתי אוכלת בלי הכרה היו מדברים איתי ולא הייתי מבינה בכלל מה הם רוצים.
זה כבר 9 חודשים שאני בלי הרעל הזה ואני עדיין סובלת מכל התופעות לוואי שזהכרתי גם כשהפסקתי אני עדיין מרגשיה לפעמים עם הכדור.
חזרתי לנגן בגיטרה ללפניי כמה חודשים...אני לא מצליחה לשלב בין יד ימין ליד שמאל ויותר מזה אני לא מצליחה ללמוד שירים חדשים
התחלתי ללמודה נהיגה שבוע שעבר..פתאום התחלתי להרגיש טשטוש ולא הייתי מרוכזת נאלצתי להפסיק את השיעוריי נהיגה.
השתלבתי במסלול להשלמת בגרויות קשה לי להתרכז בגלל הטשטוש שעדיין נשאר לי מהכדורים גם אם יושבת איתי מורה 1x1 ומסבירה לי...לא נקלט שם כלום.
הכדור הזה פגע לי בשכרון ופגע לי ביכולת הקוגנקטיבית.
הכדור הזה הרס לי את החיים.

אני לא מאמינה לאלישבע בשיט. אני לא מאמינה שהכדור הזה עזר לה ואני לא מאמינה שהיא לא סבלה או סובלת מתופעות הלוואי.
אלישבע יקירתי כדורים = רעל
וכמו שנכנסת "להתקף פסיכוזה" כמו שאת טוענת יכלת לצאת ממנו בלי כל הרעלים שהכנסת לעצמך לגוף ושאת חושבת שעזרו לך..
ואני יודעת שעמוק בפנים את יודעת שאנ צודקת
כל טוב.
מור

אפשר לקבל תשובה בבקשה