פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

אני מציעה לך לשתף את ההורים, וגם ללכת לקבל ייעוץ פסיכיאטרי, אין מה לפחד, זה רק יקל

אני ממש מתבייש מזה, אז את אומרת שאני משתגע? (אם חייב ללכת אז אני ילך). בפורומים אחרים אמרו לי שיש לי דמיון מופרז או שיש לי בעיה ביצירת קשר עם אנשים.. את חושבת שאני משתגע?

לא מאבחנים בעיות, הפרעות ומחלות באינטרנט. ולא אני לא חושבת שאתה משתגע. אם אתה מתבייש לשתף את ההורים, אני מניחה שאין לך את האמצעי בגילך ללכת לרופא פסיכיאטר באופן פרטי, נסה דרך רופא המשפחה, שתף מישהו שאתה לא מתבייש, ולדעתי אין לך מה להתבייש, אתה אומנם צעיר, אך הבושה הרגה כמה וכמה אנשים, גם מפורסמים שהתביישו לספר, אל תבזבז את את הזמן על מחשבות, האם אתה משתגע, אני מבקשת שתלך לקבל עזרה.

יוסי שלום,

אין שום פטולוגיה בלדמיין, אין שום סכנה בפנטזיות! לדמיין זה בריא! בעתיד יהיו לך חברות ואתה תממש את הפנטזיות שלך!

בהצלחה,

אני מתכוון לקבוע תור אצל רופא.השאלה היא מה אני יעשה אצל הפסיכולוג?שיחות?ואיך השיחות יעזרו?אני צא רוצה לקחת כדורים. אם אני יעשה רק שיחות אז מה שיש לי יעבור? ועוד שאלה ממש חשובה אם אני יגיד לרופא שאני לא רוצה שהוא שיתף בזה באף אחד כולל ההורים שלי ושלא יכתוב כלום במחשב אז זה אפשרי? (אני לא רוצה שיהיו לי בעיות בצבא ובעתיד) ואת ממליצה לעשות CT או משהו כדי לראות אם באמת יש לי משהו?

"יוסי שלום, אין שום פטולוגיה בלדמיין, אין שום סכנה בפנטזיות! לדמיין זה בריא! בעתיד יהיו לך חברות ואתה תממש את הפנטזיות שלך! בהצלחה" אני לא יודע אם אני לדמיין . כשאת מדמיינת את גם מדברת "בלב"?(אני שואל ברצינות, אם את יכולה לענות על זה אני אשמח). לפני 4/3 שנים כשהיתי מדמיין לא הייתי מדמיין כמו עכשיו..וכל פעם שזה קורה אני מפחד שאני משתגע ונככנס לדיאכון או משהו, כל היום אני חושב על זה ונהיה עצוב ואין לי למי לספר (אני מתבייש מכולם..). אני מתכוון ללכת לרופא אבל אני יכול להתחרט עוד כמה שעות.(בינתיים אני מתכוון ללכת) אז תעני לי בבקשה על ההודעה הזאת והקודמת, תודה.

עוד שאלה אחרונה, מצטער שלא כתבתי הכל בהודעה אחת. אם אני אלך לפסיכולוג דרך קופת חולים זה יהיה בחינם? כיאני לארוצה לשתף את ההורים וגם אם אני ישתף אותם הם לא יוכלו לעזור מבחינה כלכלית.

אני לא ממש הבנתי למה אתה מבקש לבצע בדיקת ct, אבל אם רופא המשפחה ימצא לנכון לשלוח אותך לבדיקה, אז הוא ישלח. אצל רופא משפחה הכל מתועד, אין כזה דבר לבקר במרפאה ושדברים לא ייכתבו, זו חובה!!! בנוגע לטיפול פסיכולוגי, במידה ורופא המשפחה ישלח אותך לבדיקה פסיכיאטרית, ושם הפסיכיאטר ימצא לנכון שאתה זקוק לטיפול תרופתי, אז תקבל תרופה, ואני יודעת שמשלבים את זה עם שיחות גם עם הפסיכיאטר וגם עם פסיכולוג\ית ועובד\ת סוציאלית. אני מבינה שאתה לא רוצה לשתף את הוריך, מה בנוגע ליועצת בית הספר?

היועצת גם חייבת לתעד את זה? אני צריך טיפול בלי שיתעדו את זה כי אני מפחד שזה יפגע בעתיד.. והיועצת היא סוגת של פסיכולוגית?עד כמה היא יכולה לעזור? (היא תעזור כמו פסיכולוגית או פחות?, ותרופות אני לא יקח..אי אפשר לעשות טיפול בלי תרופות?)

ותגידי המצב שלי נחשב קשה או שזה פחות ממה שניראה לי? וכמה זמן ימשך הטיפול?

היי מיכל, תקשיבי כתבת שאצל רופא משפחה הכל חייב להיות מתועד ("אצל רופא משפחה הכל מתועד, אין כזה דבר לבקר במרפאה ושדברים לא ייכתבו, זו חובה!!!" ) עכשיו אם אני יגיד להם שאם אני יגיד לפסיכולוג שאני לא רוצה שיהרס לי העתיד ושאני לא רוצה שידעו ומזה ושלא יהיה בעיות בצבא וכל זה. הוא לא יסכים? ומאיפה את מבינה בתחום? את רופאה/ פסיכולוגית או איזה משהו?(ואם לא אז אני אשמח אם תפרטי קצת מאיפה את מבינה בנושא,כי עד עכשיו ראיתי ישרוב התגובות היו ממך-תודה!!,ואני רוצה לדעת אם התגבות מקצועיות או לא)

שלום לכם, קודם כל אני מתנצל שאני משגע אתכם ושאני כותב יותר מדי הודעות אבל אני במצב לא משהו ואני לא מבין מה קורה איתי. אתם יכולים בבקשה להגיב כשתיראו את ההודעה? ולאירנה נתנאל- ארת שלדמיין זה טוב והכל אבל אני מנהל שיחות "בלב" (בראש) ממש שיחות כשאני מדמיין שאני עם חברה שלי (שאין לי) או עם ידידים. זה נורמלי?זה נחשב לדמיין? תודה מראה יוסי.

יוסי,
לפי מה שאתה מתאר זה לא נראה חריג. תנסה להרגע ולא להיכנס ללחצים מיותרים. אם תציין מאיזה איזור אתה בארץ אוכל להפנות אותך למקומות יותר ספציפיים להתיעצות עם פסיכיאטרים מומחים. אתה ממש לא צריך CT ורופאת משפחה לא כול כך יכולה לעזור מלבד לתת לך תרופות הרגעה כדי שלא תהיה לחוץ.

אשמח לענות על שאלות נוספות,

קודם כל תודה שאת מרגיעה אותי, אני מהמרכז אבל אני לא יכול ללכת לפסיכיאטר פרטי כי אין לי כסף (גם להורים אין-אז גם אם אני אספר להם הם לא יודכלו לעזור). אם אני אפנה לפסיכולוג דרךך קופת חולים זה יעזור? לא ניראה לי שזה לדמיין אני לא יודע מה זה, אין לי הזיות אבל אני יכול לעשות דו שיח בראש כמו שאמרתי ואני לא שם לב לזה.(אני יכול נגיד להפסיק את הדו שיח באמצע איך שאני שם לב אבל אחרי כמה דקות אני יפתח בדו שיח חדש, למרות שאני לא רוצה). ואני יכול נגיד לדבר בראש כאילו על משהו שאני יעשה.. נגיד קמתי מהמיטה ועכשיו אני מציב לעצמי מטרות בראש ואומר מה אני צריך לעשות היום (אני אומר את זה בלב גם). זה נורמלי? או זה פיצול אישיות או משהו?

אין סיבה לדאגה! אתה ממש לא משתגע! אבל אם בכול זאת אתה רוצה להיות רגוע, עדיף שתתיעץ עם פסיכיאטר של קופ"ח באיזור המרכז יש מרפאות פסיכיאטריות (לא פרטיות וללא תשלום) אם תרצה אתה יכול לפנות גם לשם: בית חולים אברבנאל שייך לאיזור בת ים, חולון, תל השומר, איכלוב. תתחיל מפסיכיאטר של קחופ"ח. אשמח אם תעדכן אותי בחוות דעתו.

בהצלחה,

היי.. תקשיבי קראנו לא מזמן בשיעור ספרות את סיפור פשוט של עגנון אם את מכירה.. היה שם אחד שהשתגע, וגם לו היו דו שיחים שהוא היה מדמיין (הוא היה מאוהב במישהי אחרת שידכו אותו למישהי אחרת בגלל המעמד) בקיצור המקרה שלי הוא לא כמו המקרה שלו? בטוח בטוח שאני לא משתגע? איך שהממורה אמרה את זה נבהלתי.. ועוד משהו.. אם אני ילך לטיפול כמו שאמרת דרך קופת חולים(עדיף פסיכולוג או פסיכיאטר?) אז הצבא לא יוכל לבדוק את זה ולהוריד פרופיל?(אני לא רוצה שיוריד לי פרופיל). תודה רבה, את ממש עוזרת.

ולמה המלצת לי ללכת לפסיכיאטר ולא לפסיכולוג?

אתה חושש שאתה משתגע לכן, כדי שתהיה רגוע תעשה אבחון פסיכיאטרי. עקרונית, כשפונים לקופ"ח הכול נרשם, אבל אם הרופא יגיד שאתה בסדר, תבקש שלא ירשום את הביקור כדי שלא יפגע לך בצבא.

אשמח אם תעדכן אותי אחרי הביקור אצל הרופא,

בהצלחה,

היי תקשיבי.. בשבוע האחרון חשבתי יותר מידי על אם אני משתגע, וניראה לי שנכנסתי לדיכאון. דיברתי עם אמא שלי והיא אמרה לי שניראה לה שזה דיכאון או בגלל שאין לי חברה. עכשיו אני לא רוצה ללכת לפסיכולוג דרך קופת חולים כי ירשמו את זה ואני לא יודע מה לעשות, בגלל שיש לי דיכאון מזה שאני חושב אם השתגעי או לא הפסיכולוג בטוח ירשום את זה. אני לא יודע מה לעשות ואני צריך עזרה ואין לי ממי לבקש, את יכולה להשאיר לי בבקשה את המספר טלפון שלך או של מקום העבודה שלך כדי שאני ידבר איתך? או אימייל? בבקשה.. אין לי עם מי לדבר ואני לא יודע מה לעשות. אולי את יכולה לעשות לטפל בי מבלי לתעד את זה?. ותקישי ניראה לי שאני בדיכאון כי פעם אני עצוב ופעם לא, פעם אני רוצה ללכת רופא ופעם לא, פעם אני חושב על זה שאני משתגע ופעם לא, פעם אני חושב על זה ופעם פשוט נמאס לי לחשוב ואין לי כוח יותר. את יכולה בבקשה להשאיר לי את הפרטים שלך, אני חייב לדבר עם מישהו ואין לי עם מי.(בפורומים אחרים אמרו לי שהדו שיחים האלה זה בגלל שיש לי בעיות בליצור קשר עם אנשים, אז אם אני יעלה את הביטחון זה יעזור במשהו? ועוד משהו ששחכתי להגיד, היו לי לפני 4-3 שנים חרדות ממבחנים כי הייתי דואג וכל זה ולפני המבחנים לא הייתי מרגיש טוב ועכשיו זה עבר, יש קשר בין החרדות לבין מה שיש לי עכשיו? אולי יש לי חרדות מזה שאני חושב שאני משתגע? בבקשה, אם את יכולה להשאיר ל את הטלפון שלך אני אשמח וזה מאווד יעזור, תודה.

אז ככה, כמו שהזכרתי נהיה לי דיכאון בגלל כל הקטע הזה שחשבתי שאני משתגע.. ואני צריך לצאת מזה. אם אני יעלה את הביטחון העצמי שלי זה יוציא אותי מהדיכאון? (אמא שלי הייתה בדיכאון והיא קראה איזה ספר וזה עזר לה, אבל זה לקח הרבה זמן). רציתי לקרוא את הספר ביטחון עצמי והערכה עצמית/מרפי ג'וזף. קראת אותו? את ממליצה לקרוא אותו כדי שהדיכאון יעבור? אמא שלי חושבת שכל השיחות וכל זה זה גם קשור לדיכאון, יכול להיות? חושב להזכיר שהביטחון העצמי שלי הוא באמת נמוך ואני ממש ביישן, ואני לא ממש יוזם שיחות עם אנשים חדשים שאני מכיר בין אם זה בנים או בנות, אני "מחכה שהם יזמו שיחות" ורק לאחר כמה שנים שאני מכיר אותם ונקשר אליהם רק אז אני יוזם שיחות וגם אז לא הכי הרבה ולכן אני גם חושב (כמו שאמרו לי בפורומים אחרים) שכל הקטע עם השיחות זה בעייה ביצירת קשרים עם אנשים. ניראה לך שזה נכון? מה נראה לך יותר הגיוני שהבעיה שלי היא כמו שאמרת רק דימיון או שזה בעיות ביצירת קשרים עם אנשים?או שזה השילוב של שתיהם, שאני משתמש בדימיון כדי לעשות דו שיחים מפני שאני לא מקבל את זה במציאות? הדו שיחים שאני עושה בראש זה לא רק הקטע של החברה (שאני דו שיחים ברא עם החברה גם אומר וגם עונה), אלא גם כמו שאמרתי יש את הנושא של השב"כ (שאני מדמיין כשאילו אני סוכן שעושה משימות, למרות שאני לא רוצה לעסוק בזה בעתיד), אני מדמיין גם דו שיחים עם כל בן אדם כמו: חברים מורים וכ'ו.. או שנגיד אם אני נמצא במקום קר אז אני יכול להגיד בלב "יואו קר לי" או "קר פה" אז זה עדיין ניראה לך שאני בסדר או שאני משתגע?(זה ניראה יותר כמו דמיון או בעייה עם יצירת קשר עם אנשים?). אם אני יעלה את הביטחון ויתחיל עם בנות ותהיה לי חברה וכל זה אז יעבור לי הקטע של דו שיחים בלב? במידה ולא, אם אני יעלה את הביטחון העצמי אז זה יוציא אותי מהדיכאון?. אני מצטער שאני משגע אותך, אבל את היחידה שיכולה לעזור לי ,כי החלטתי שאני לא הולך לטיפול דרך קופת חולים כדי שלא יהיו בעיות בצבא, ואני ממש מודה לך על זה, אז תודה!! ואם את תוכלי לעשות לי טיפול בלי לתעד אותו או לפחות להביא לי את מספר הטלפון שלך או של מקום העבודה ושאני ידבר איתך מידי פעם זה ממש יעזור.. תודה על כל העזרה שהבאת עד עכשיו..

מס' הטל' שלי כתוב למעלה בכותרת. מצוין ששיתפת את אמך במה שאתה מרגיש. אולי זאת הזדמנות לבקש ממנה עזרה כדי שהיא תקח אותך לפסיכיאטר פרטי. ייתכן ואתה סובל מהפרעת חרדה. אם לא מטפלים בעניין המצב הולך ומסתבך (מופיע דיכאון, הסתגרות וכו'). נדרש איבחון ומקצועי מעמיק של מצבך. השיחות איתי לא יעזרו לך כך כך משום שאתה צריך לקבלאבחון וטיפול מתאים.

לא מאבחנים דרך הפורום. מתוך ההתכתבות שלך אין לי שום דרך לדעת ממה אתה סובל. חשוב שתפגש עם איש מקצוע ותברר את כול השאלות שמטרידות אותך.

אתה צריך להציג את הבעיה שאתה סובל ממנה, אתה אובססיבי לחברה שלך, ואין ספק שזה על רקע הבעיה שלך. חבל שיהיה לך תיק פלילי, שאני מניחה שבמצב רגיל לא היית מגיע לזה. וחוץ מזה תתמיד בטיפול הפסיכיאטרי, תרופתי ותראפי אני מאמינה שיהיה בסדר.

אלישבע שלום,

בכותרת כתבת "פסיכיאטר" ובגוף המודעה "פסיכולוג". אלה הם שני דברים שונים לחלוטין. אז פסיכיאטר או פסיכולוג?

בברכה,

אורית שלום,

תופעה שאת מתארת נקראת גלובוס היסטריקוס והיא הקשורה לחרדה. הטיפול היעיל במצב זה הוא ע"י הטיפול התרופתי בחרדה משולב עם תרפיה התנהגותית - קוגניטיבית.
מומלץ SSRI כי אלפרליד ממכר ועם הזמן מעבד מאפקטיביות. אלפרליד מתאים לטיפול קצר או לנטילה לפי הצורך.
כל טיפול יעיל בחרדה יכול יעזור.

בברכה,

אורי שלום,

מה שאתה מתאר מתאים להפרעת חרדה וממש לא סכיזופרניה ולא מצבים פסיכוטים. תופעות שאתה מתאר נקראות דיסוציאציה והיא מאוד אופיינית להפרעות חרדה . ציפרלקס הינה תרופה מצויינת שמאוד עוזרת במצבי חרדה. אני מציעה לך לא להתעסק באבחונים עצמיים ולהשאיר את זה לאנשי מקצוע. אם אתה מעוניין בחוות דעת נוספת תפנה לפסיכיאטר.

בברכה,

ונלפאקסין, הכדור.

שוב שלום פרופ, גנינהאוס אני שוב ישנוני מאוד... כבר 6 שבועות עם דפרקסן והיא לא עושה שום שינוי לטובה לא בדיכאון ולא בADHD שאני חושב שאם אחד מהם יפתר אז גם השני ביחד. היא רק גורמת לישנוניות במשך היום (בלילה פחות) האם מומלץ לי לעשות בדיקות גופניות כלשהם? חוץ מויטמין B12? איך זה יכול להיות שרק רמוטיב הטיבה איתי? זה ממש בלתי נתפס. בטוח יש שם משהו שלא יודעים הרי זו תרופה טיבעית וכניראה יש שם מרכיב שעזר לי. משהו שקשור לנוראדרנלין ו\או דופמין אבל לא לסרוטונין. נכון שזה נישמע מוגזם לקבוע דברים כאלה אבל SSRI רק גרמו לאי שקט והחמירו את המצב, כאן עם דפרקסן זה החמיר מצב אבל כאילו "לכיוון אחר" וגם בהתחלה אחרי שבועיים הייתה הטבה משמעותית ואז זה נפל כאילו נגמר לי איזה חומר או משהו בכיוון... האם אתה מפנה מטופלים שלך לבדיקות גופניות? האם אתה רואה אצלי כאן איזשהו מכנה משותף? ניסתי כבר הכל ושום דבר לא עוזר...

שלום לך,

דרך המכתב בפורום לא ניתן להגיע לאבחנה מדויקת האם אמך במצב פסיכוטי. התנהגותה יכולה להצביע על מספר דברים ולכן, נדרשת בדיקה מעמיקה בנוכחותה הפיזית. אין ספק שכדאי לפנות להתייעצות פסיכיאטרית.

בברכה,

אורי שלום,

נראה, שהפחד שלך מלאבד שליטה (להשתגע). זהו אחד הפחדים הכי בסיסים של בני אדם. כשהוא תוקף אותך, עולה הצורך להרגיע את הפחד ואתה מנסה להירגע על ידי חיפוש האישורים שאתה בסדר (קורא על מחלות נפשיות, פונה לרופאים וכו'). תוך כדי קריאת המידע על המחלות אתה נוטה להתמקד באופן סלקטיבי אך ורק במה שמתאים לפחד שלך ומסנן את מה שלא מתאים, מתייחס לעודות חלשות, קטנות, לא משמעותיות, בעלות חשיבות מעוטה, מעצים בחשיבות של בדרים לא רלוונטיים ומגיע למסכנות מוטעות שמזינות את הפחדים.

הייתי מציעה לך לא להתעסק באבחונים עצמיים, עבורך זה ממש חבלני ומשמר את הפחדים. כדי לעזור לעצמך עדיף לפנות לטיפול מובנה ושיטתי. גישה התנהגותית - קוגניטיבית מעולה עבורך על מנת להתמודד עם מצבך.

תודה על פנייתך לפורום,
אשמח לענות על שאלות נוספות,
בברכה,

תודה רבה על תשובתך זה מה שהפסיכולוג גם אמר אך מה שמטריד אותי זה התחושות המשונות כאילו היום הוא לא היום תחושות תמידיות של אווירה שונה כמו של שבת או חג ביום רגיל ופשוט והחרדה שלי גוברת מיום ליום למרות הטיפול ההתנהגותי והתרופתי אני כבר לא יודע מה אמור לעזור לי ניתקתי כול קשר עם חברים או זוגיות מאז גיל 18 וזה מה שהכי מפחיד אותי כי זה הסימן למחלת נפש וזה לא שאני לא רוצה לצאת פשוט לא בא לי אני לא רואה בזה הנאה או משהו שיהיה לי כייף בו תמיד העדפתי לראות טלוויזיה בבית או לשחק במחשב או סתם לשמוע שירים אבל שמגעים אליי חברים הביתה אני רק מחכה שהם ילכו למה זה קורה לי????

אורי,

אתה שואל שאלות מאוד מורכבות וכדי לענות לך נדרשת הכרות איתך. לפעמים תופעות אלו הן חלק מהאישיות שלך ולפעמים הן סימפטום של הפרעת חרדה / דיכאון. אם אתה נמצא בטיפול את השאלות האלו תפנה למטפלים שלך, בוודאי הם יענו לך תשובה הרבה יותר מבוססת.

בברכה,

המון המון תודה לך על התשובות שיפרו את מחשבותיי רציתי להיגד לך ולכל הפסיכיאטרים כאן שאתם עושים עבודה מעולה משום מה ראיתי כאן הודעות ויש משום מה אנשים מכאן שחושבים שאתם חייבים להם משהו אבל אתם בסך הכל מנסים לעזור בכל אופן לא צריך להקשיב לאנשים מסוג אלה המשיכו לעשות את העבודה והעזרה לאנשים ושאלוהים יברך אתכם שבת שלום!!!!:)