פורום תאומים ושלישיות - יש לך שאלה?

איפה אפשר לרכוש מוצרי תינוקות טובים במחירים לא יקרים?
בנוסף, אם אני כיום משתתפת בלימודי רפואה משלימה לתינוקות וגיל הרך-אפשר לנסות את השיטות על הילדים שלי-כדי להרגיע אותם, לגרום להם לשינה טובה יותר..

שלום לך,

מדברייך עולה שעל בנך אכן עוברת תקופת הסתגלות לא קלה, כל תחילת שנה הינה תקופת מעבר עבור הילדים במיוחד לאחר תקופה ארוכה של חגים וכפי שאת מתארת, כשנוסף לכך שינוי גם בסדר היום המשפחתי זו בהחלט תקופת מעבר משמעותית עבורו.

אני שומעת מדברייך גם את הרגישות סביב נושא שעות הצהרים על מנת שאוכל לסייע יותר, אשמח אם תוכלי להשיב על כמה שאלות:

עד כמה השיח סביב העובדה שאת לא נמצאת בצהרים הוא יומיומי, משמעותי?
איך את מרגישה עם עצמך כשבנך אומר לך שהוא רוצה להיות איתך ולא בצהרון? מה את עונה לו?
עד כמה תכוף הדיבור בשקט? באילו סיטואציות זה מופיע? וכיצד אתם מגיבים לזה?
כמה מקום את נותנת לשיח סביב ההרגשה הלא טובה שלו בגן? האם בכל יום שהוא חוזר אתם מנהלים על כך שיחה?

עשי עם עצמך בדיקה, מן הסתם כהורים וכאמהות בפרט, יש לנו תמיד רגשי אשם סביב הזמן שאנחנו מקדישים לילדנו ובוודאי כאשר עושים שינוי כלשהו במערך הזמן הזה, ילדים מאוד רגישים למסרים הסמויים שאנחנו משדרים ואם הוא מרגיש שאת אינך שלמה עם זה, "מתייסרת" זוהי דרך נהדרת עבור הילד לקבל תשומת לב.
באופן כללי בתאומים תמיד יש דינאמיקה של אחד שיותר זורם ושל אחד שמבקש להשיג את תשומת הלב שלו בדרך פחות נעימה. זה יכול להיות רגרסיות בהתנהגות בצורות שונות מחוסר הקשבה לאלימות, לקשיי הסתגלות.

חשוב כהורים קודם כל לבחון את עצמנו מבחינת הסיטואציה, מה אנחנו אומרים לעצמנו על המצב בגן, עד כמה זה הופך להיות נושא מרכזי אצלנו? עד כמה אנחנו נותנים לזה במה? למה גורמת העובדה שהנושא הופך מרכזי? מדוע אנחנו חרדים מהמצב, האם זה אכן משקף את המציאות?

ברור לי שתשובתי איננה מלאת הצעות פעולה, אני מאמינה שקודם כל צריך להסדיר בראש את המודעות לנושא הבעייתי ומשם הדרך לבחירת הפעולה הנכונה והמתאימה לך ולבני משפחתך תהיה קצרה.

אשמח לשמוע תשובותיך ולהמשיך את השיח.

בברכה,

אדוה דרור

שלום אדוה,
תודה רבה על ההתייחסות שלך. מקווה שהתייחסותי הבאה תתן לך תמונה טובה יותר, כדי להמשיך את השיח ולעזור לי להתמודד ולפעול –
1. השיח סביב העובדה שאני לא נמצאת בצהרים לא קיים, הוא רק מדגיש שהוא לא רוצה שייקחו אותו מאוחר מהצהרון. רוב הילדים עוזבים בשעה 4 ואילו אנחנו לוקחים את הילדים בסביבות 4 וחצי-רבע לחמש. הדגש העיקרי שלו הוא לא להיות אחרון.
2. כשהוא אומר שהוא רוצה אותי, אני מרגישה נורא!!! אני מסבירה לו שאמא עובדת במקום רחוק ושלוקח לי זמן להגיע, ושאני חייבת לעבוד כדי שיהיה לי כייף וכדי שנוכל ללכת לטיולים ולקנות מתנות... ואז הוא שוב עונה – אבל אני רוצה אותך...
3. הדיבור בשקט קורה כשאנחנו בסביבת אנשים שהוא מכיר אך לא קרובים מידי, כמו הורים של ילדים מהגן, המדריכה מהחוג, או הגננת , וכשהוא שם לב שאותם אנשים מסתכלים עליו. זה לא קורה לו בגן וגם לא בצהרון כשהוא לבד. זה לא קורה אצל סבתא או במשחקייה בה הוא לא מכיר את האנשים שמסביבו. אני לא מגיבה לדיבור השקט, משתדלת לענות לו רגיל.
4. אני שואלת כל יום איך היה בגן. לפעמים הוא אומר כיף, ואז אני עונה שאני שמחה, ולפעמים הוא אומר שלא כיף, ואני מבררת מדוע, ואז הוא עונה לי שלא היה לו עם מי לשחק (מהגננת אני מבינה שלעיתים הוא בוחר לא לשחק, והיא חושבת שזה אולי בגלל שהוא לא מצא עדיין תחום עיניין משותף עם הילדים ולא בגלל בעיה אחרת, כי יש הרבה מאד פעמים שהוא משחק מקסים)
5. ברור שאני חשה רגשות אשם קשים על כך שאני לא נמצאת איתם כמו שנה שעברה, וגם עליי השינוי בשעות משפיע. מה שמטריד אותי בעיקר הוא השינוי שחל בו – מילד חברותי שמשתתף ומדבר ומתחבר בקלות אפילו עם ילדים שהוא לא מכיר, הוא הפך לילד סגור שנמנע מלהשתתף בחוגים ולשחק עם חברים חדשים. הוא כל הזמן אומר שהוא מתגעגע לחברים שהיו לו בגן הקודם, ושעלו לגן חובה (גדולים ממנו בשנה). אני ממש לא יודעת מה לענות לו, ומרגישה שעשיתי טעות שלא ניסיתי להעלות אותם לגן חובה כדי שיהיה יחד עם חבריו. הייתה לי אפשרות, אך העדפתי שתהיה להם שנה נוספת בחממה של תת חובה כי הם רק בני 4 ו-8 חודשים.
6. חייבת לציין שהקשיים שלו הם לא קבועים, כך שיכול להיות יום מצויין בגן ויום לאחר מכן פחות טוב. לגבי החוגים והחברים אחר הצהריים, הוא ממש לא שש ללכת, אך לאחר החוג או הבילוי אצל חבר הוא בסך הכל נהנה, אבל די קשה לגרום לו לרצות ללכת...
יחד עם זאת לחברים שלו משנה שעברה הוא מוכן ללכת בכל עת...

מקווה שהבהרתי את עצמי טוב יותר.

אופטימית שלום,

ראשית אני שמחה על התשובה המפורטת ניכר שהנושא מאוד משמעותי עבורך ואני בטוחה שהתייחסותך הרצינית ושימת הלב לפרטים יסייעו לך להרגיש יותר טוב עם העניין ולמצוא את הפתרון המתאים לכם.

חשוב לדעת שרגשות של ביישנות הם טבעיים ונורמליים ופעמים רבות מתעצמים ומתפתחים כאשר יש שינוי כלשהו באורח החיים או כאשר הילד חש שהוא במוקד העניינים וכמובן שישנם גם גורמים גנטיים. כל עוד אין פגיעה משמעותית בתפקודו של בנך ומדברייך הבנתי שעדיין לא מדובר בפגיעה משמעותית בתפקוד, אזי לא צריך לדאוג וסביר להניח כי זהו שלב חולף המבטא התמודדות עם מצב חדש.

להלן מספר דרכים אשר יכולות לסייע:

1) לא להלחיץ את הילד ולכפות עליו אינטראקציות חברתיות שלא נעימות לו, או להכריח אותו להשתתף בסיטואציות בהן הוא מתבייש.
2) לעודד את הילד ולחזק חיזוקים חיוביים על מנת לחזק את בטחונו העצמי ולהפחית את החרדה מהשינוי, לעשות זאת הן בסיטואציות חברתיות והן באופן כללי.
3) ליזום יותר סיטואציות חברתיות בהן הילד מרגיש בטחון וחופשיות כמו עם חברים משנה שעברה, סבתא וסבא , גננת ועוד.
4) לחשוף אותו באופן הדרגתי תוך ליווי וחיזוק לסיטואציות חדשות, כך לדוגמה אפשר ליזום מפגש עם חבר חדש מהגן אבל חשוב להיות יחד איתו, להתחיל מחבר אחד, מפגש בסביבה הביתית המוכרת. כנ"ל לגבי החוגים לא להעמיס, לבחור משהו אחד שהוא הכי משמעותי עבורכם וללוות אותו עד שירגיש בטוח.
5) חשוב לזכור שלכל ילד הטמפרמנט שלו, לכל ילד התנהגויות ודרכי ביטוי הייחודיות לו ועלינו כהורים להכירן ולתאים את ציפיותנו מהילד בהתאם למי שהוא ולא למי שאנו רוצים שיהיה.


באשר לנושא רגשות האשם , ברגע שאנו הופכים להורים אנו מקבלים עלינו שק של רגשות אשם המלווה אותנו לכל מקום, אחד האתגרים המשמעותיים שלנו כהורים הוא לבחור את הבחירות ולמלא את תפקידו על אף רגשות האשם , ולא לתת להם לנהל את חיינו, לילדינו "ראדר" מפותח והם קולטים בדיוק את הרגעים בהם אנו מונעים על פי רגשות האשם. זהו אתגר שאין לו תרופת פלא, המודעות וההבנה של מה מפעיל אותי ומה מפעיל את הילד שלי הם אלו שיביאו בסופו של דבר להתמודדויות המתאימות.


מקווה שעזרתי,

שבוע טוב

אדוה

מור שלום,

ראשית מזל-טוב הרבה אושר ובריאות.

יכולה להרגיע אותך מניסיון כשהתאומות שלי נולדו בשבועות הראשונים התהלכנו כמו זומבים לא ידענו כבר איך קוראים לנו ומי אנחנו, זה היה מתיש ומעייף, לחוץ ולא פשוט בכלל!
אני זוכרת לילות שלמים שפשוט הייתי קמה אליהן מאכילה אחת, ויושבת לקרוא ספר או משהו כזה במקלחת , עד שהשנייה תתעורר.

ברור שזהו מצב קשה ומעייף ביותר היות והם ממש קטנים ורכים אישית לא הייתי ממליצה לנסות להעיר את כולם ולהאכיל אותם פחות או יותר יחד כי זה גיל ממש בעייתי, תוכלי לעשות את זה בעוד חודש +/-.
בינתיים יש כמה פתרונות:
א) לחלק ביניכם את הלילות, כך שלילה אחד את מתעוררת ולילה אחד הוא
ב) להיעזר בכל מי שאפשר , סבתא, סבא, אחים אחיות, מטפלת, נערה שעושה ביביסיטר כל מי שאפשר שיכול גם לבוא נניח באמצע היום ולתת לכם שעה שעתיים של התאוששות זה ממש עוזר.

לפניכם תקופה מאתגרת וחשוב לדעת ולהפנים שהורות לתאומים ולשלישייה , היא הורות שונה לחלוטין מכל הורות אחרת , היא מצריכה שיתוף פעולה זוגי מלא! אין אפשרות לדבוק בחלוקת התפקידים המסורתית בין בעל ואישה בהורות כזו. ככל שתבינו זאת יותר מהר ותבנו מערך פעולה זוגי משותף יקל עליכם.

הרבה אוויר, מצאי לך את המקומות שמאפשרים לך להשתחרר ולהתאוורר גם אם זה רק לכמה דקות!

בהצלחה ושינה טובה

אדוה דרור.

לילי יקירה
אני יכולה להבין את חששותייך. אך ישנם דברים שהם לא בשליטתינו ואם תהרי עם תאומים אני בטוחה שתמצאו את הדרך לכלכל את המשפחה החדשה.
בברכה,
סימונה

שלום גיל,
שיהיה בשעה טובה ובהצלחה.
קביעת השמות לדעתי נקבעת באופן אינטואטיבי
איך שמרגישים, מתחברים עם השם ולכן אני חושבת שקצת קשה לקבוע מראש איזה שם לבחור.
אני בחרתי את השמות לשלישיה שלי כשהן נולדו.
אחת הבנות נולדה 900 גרם וישר חשבתי על שי,
רעות זה שם שאני מאוד אוהבת וידעתי שאני רוצה שאחת מהן תיהיה לי רעות . כך שתוך שתי שניות היו לי שי ורעות ונפלט לי שירן וכך נבחרו השמות.
ברכת שנה טובה וגמר חתימה טובה.
סימונה

היי
אני גם אמא לשלישיית בנים ...על השמות הוחלט לאחר היוולדם כמו שאומרים ברגע שרואים את הילד זה מגיע לבד . במקביל התייעצנו עם רב בכדי לתת תשם הנכון כי זה משפיע מאוד החלטנו שיהיה את האות א' לכולם בשם והשמות הסופיים הם :
הראל ליאור אורי ..וחיזקנו בשם נוסף את שלושת האבות אברהם יצחק ויעקב ..

הרבה לפני שבכלל נכנסנו להריון, אמרנו "ככה נראה לבן שיהיה לנו, וככה נקרא לבת שתהיה לנו". יצא מזל משמיים שבמקרה שני השמות מתאימים גם לבנים וגם לבנות, כך שאנחנו מכוסים מראש מכל הכיוונים, בעזרת השם.

ערב טוב שי או יותר נכון לילה טוב.
יתכן הפריה גופית עם עובר אחד.
בברכה,
סימונה פלג

ראשית, תודה על מתן התשובה.
שנית, מה לגבי תאומים זהים? גם יש לי סיכוי?
אני פשוט בהתלהבות מפאת העובדה שאולי יש לי סיכוי, כך שכך או כך, אשמח לתאומים. זהים או לא:-)
יש משהו שמומלץ לנקוט בו בכדי להעלות את הסיכוי לתאומים עוד יותר? כמו שיטות בשביל הריון בן או בת?
תודה שוב...:-)

בוקר טוב אורנית.
אנני מכירה שיטות מיוחדות להעלאת הסיכויים של מספר העוברים .
חשוב לי שתזרמי ותנסי להוריד מרמת הציפיה ויותר באמת לתת לדברים לבוא.
לעיתים אנו מצפים למשהו כל כך ורוצים אותו שהוא מתמהמה, וחבל.
אשמח להתעדכן.
יום מבורך,
סימונה

בכיף ובשמחה

מזל טוב ארבל.
בדרך כלל אומרים שאמא צריכה להתחבר לשם של התינוק, ומכאן את יכולה להבין לאן אני מייעצת לך. אם אינך מתחברת לשם אין שום סיבה להשאר איתו.
זו לא הפעם הראשונה שאני שומעת על התלבטויות בסמוך ללידה ולאחרייה .
החשוב הוא שאת תהיי שלמה עם בחירתך ובכלל עם החלטותייך.
והעיקר שיהיה במזל טוב.
בברכה,
סימונה

טלי שלום,

ממה שאת מתארת עולה שאת מבולבלת וחוששת מן התופעה, זוהי תופעה שנתקלנו בה בעבר ואם תדפדפי בדפי הפורום תוכלי למצוא סיפור דומה מלפני זמן לא רב.

על מנת להבין יותר את המצב צריך לקבל תמונה יותר רחבה של המצב אשמח אם תבחני עם עצמך את השאלות הבאות ומשם נוכל להתקדם :
האם מדובר בתאומים זהים?
מתי ואיך זה התחיל? כיצד זה בא לידי ביטוי ביום יום? האם בכל פעילות
זה קורה? האם רק מולך או מול בעלך והסבים והסבתות גם?
מה קורה בגן הילדים? מה קורה כאשר הוא משחק עם חברים?
אשמח אם תתארי קצת את סדר היום שלהם? האם הם מבלים יחד שעות רבות?
האם יש שעות בהן הם לא מבלים יחד? תארי קצת על מערכת היחסים ביניהם, האם יש תלות של אחד בשני? האם יש תחרות וקנאה רבות? האם הם קשורים מאוד אחד לשני?
כיצד את מגיבה כשזה קורה?

צריך לזכור שלפעמים אנחנו כהורים וגם החברה מסביב מתלהבים מתופעות שקשורות בתאומות , ביופי הזה של היחד , הקשר המיוחד , המראה ובלי שנרגיש אנחנו מעודדים אותם לזהות ואחידות, גם הנטייה שלנו להשוות ביניהם כמעט בכל דבר, אפילו דברים שנראים לכאורה פעוטים, כמו מי אכל בזמן, כמה כל אחד שתה מהבקבוק וכדמ'. חשוב להקפיד על נושא הנפרדות ופיתוח האני העצמי של כל אחד מהם ולדעתי יש לזה קשר גם לתופעה שאת מתארת, אבל כמו שאמרתי אם תרחיבי קצת בפרטים נוכל להבין את זה יותר.

בברכה,

אדוה

בוקר טוב טלי,
אסב את תשומת ליבך לכמה נקודות:
1.גיל ילדייך הוא גיל ההתבגרות הראשון שהילד חווה ביכולת הבעתו והכרת כוחו. בטח שמעת את המושג" גיל השנתיים הנורא". אז זהו שהוא לא נורא ואם נסתכל על הפן החיובי נראה איך ילדינו מתפתח ולומד להכיר את עצמו.
ילד יגיב לתגובה של ההורה ומשם הוא יחליט איך להמשיך, אם התגוב תיהיה 'היסטרית' לגבי דבר מסויים אז הוא יכול לתפוס על זה טרמפ ולהבין שיש כאן נקודה שאני יכול לשלוט עליה.
ולכן אם התגובה היא אותה תגובה שמתקרבת למה שתארתי , אני מציעה לך כמה דברים:
לנסות להרגע מהפחד ולדעת שזה זמני וזה סוג של 'נשק' שהוא משתמש.
דבר נוסף לקחת את הסיטואציה למקום של משחק ולהחליט שעכשיו לאמא קוראים אבא ולהפך. ולחשוב על עוד אנשים שאפשר לערב אותם במשחק הזה.
כאשר הוא עונה בשמו של אחיו להיות עינינים בגישה ולא לתת הרבה תשומת לב להתערבותו ולא להתעצבן.
מקווה שעזרתי ואשמח להתעדכן כמובן.
יום מצויין עם חיוך בלב.
סימונה

שלום מירה ושי.
בבית בו גדלים מספר אחים נראה את השונות בין כל ילד וילד. ילד אחד יהיה דומיננטי והאחד פחות כפי שאת מתארת אצלכם בבית וזה טבעי לחלוטין.
גם בזוגיות שלנו יהיה אחד דוממיננטי והאחר פחות.
אחד הדברים שיכולים להשפיע על התנהגותו של הילד היא תגובתינו והתיחסותינו אליו.
כלומר עד כמה אנחנו מעירים לילד על התנהלותו מול אחיו?
עד כמה אנו עושים השוואות ובכך " מקבעים" את מיקומו של הילד בלי שנשים לב לכך?
כמה אנו מעודדים את הנפרדות של הילדים?
אני מסבה את תשומת ליבכם לנקודות אלה. ואשמח להתעדכן ולעזור
בברכה,
סימונה פלג

שלום ד,
קנאה היא דבר טבעי אצל אחים.והסיבה לכך שלכל אחד מאיתנו מיוחד בפני עצמו. לעיתים כאשר יש תכונה או כישרון או כל דבר אחר שאין לאחר זה יעורר את קנאתינו, רגשותינו ואת תגובתינו לקנאה.
אי אפשר למנוע קנאה ובמיוחד אצל ילדים.
דרכים למזער את הקנאה:
1. לכבד את המקום הזה של הקנאה, לקבל אותה.
2.אם יוצא לכם להגיד משפטים בסגנון כמו" יש לך אותו דבר" או" גם לך נתנו" וכו' להפסיק לאומרם.
3.הרעפה של מחמאות, אמירות וכו..לעיתים מחזקת את הצד ההפוך דווקא. ולמה כוונתי: ילד שמקבל מעבר לנורמה דברי מחמאה, שבחים עידודים. יכול לחשוב שמשהו אצלו אולי לא בסדר או שהוא יחשוב שהוא חלש יותר ולכן צריך את המחמאות והחיזוקים התמידיים ולכן חשוב לשמור על מינון. כמו בכל דבר בחיים שהמינון הוא זה שיעשה את ההבדל בין אם זה מועיל או פחות.
מקווה שהארתי את ההתמודדות עם הנושא.
אשמח להתעדכן.
בברכה, סימונה

שלום לך,
תחילה שיהיה בשעה טובה ולידה קלה.
אני מניחה שאת שואלת אינספור שאלות והמחשבות מתרוצצות.
1. לגבי ההנקה - כאם לשלישיה אני לא הנקתי. כך שתהליך ההנקה לא מוכר לי. בהיכרותי אימהות לתאומים שהניקו הן שילבו את ההנקה עם הבקבוק.
2. האם אפשר להניק שניים? תוכלי לנסות, ואז תדעי האם זה נכון עבורך ואיך את מרגישה עם ההנקה בכלל.
3.כאשר שניהם יבכו באותו זמן, וסביר להניח שיהיו מצבים כאלה, היתרון בבקבוק שאת יכולה להאכיל את שניהם באותו זמן, כל אחד מקבל את הבקבוק שלו כשהוא בסלקל שלו. מה שיותר קשה אם תיהיה הנקה מלאה לשניהם.
שיהיה בהצלחה.
אשמח לענות על כל שאלה,
בברכה,

שלום לך,

ראשית מזל טוב והרבה בריאות
שנית , לי יש תאומות כיום בנות 12 כשהן נולדו
אני הנקתי אותן הנקה מלאה במשך חודש וחצי ואח"כ
חודש וחצי משולב עד שעברנו לבקבוק.
מבחינתי ההנקה הלכה מצוין לא הייתה בעיה של ניווט בין שתיהן יותר ממה
שיש תמיד בין תאומים, גם עם אוכל , אני אף פעם לא האכלתי בו זמנית
מבקבוק , זה תמיד הסתדר איכשהו, מחכים כמה דקות, מרגיעים בסלקל או נדנדה
או כמובן אם יש עוד מישהו בבית אז הוא מסייע.
בסופו של דבר להיות הורה לתאומים משמעו ללמוד לנווט ביניהם, ללמוד
ל"חלק" את עצמך באופן המיטבי לך ולהם, זה אף פעם לא יכול לצאת מושלם
כי באופן טבעי כאשר ילד צריך להמתין לתורו הוא חש תסכול,ואת כאמא רוצה לתת לכל ילד שלך את ההכי טוב שלך. אולם חשוב לזכור כי התסכול הזה הוא חיובי והוא מכשיר אותו לחיים עצמם בהם יש סביבנו הרבה אנשים וצרכים.במבט חיובי התאומים לומדים להסתדר בחברה מהר מאוד כי מההתחלה הם לומדים מיומנויות של דחיית סיפוקים, שיתוף פעולה , התחשבות באחר.

מבחינת הנקה כהנקה וכל התלבטות הורית, הכי חשוב שתבחרי את הדרך הנכונה לך
ואשר משתלבת עם אורח החיים בבית שלכם ועם האמונות והערכים שלך.
אני אישית חושבת שהנקה חשובה מאוד לקשר הורה ילד ולמערכת החיסונית של התינוק, יחד עם זאת, אם זה בא על חשבון שלוות הנפש של האמא באופן דרסטי זה בוודאי לא שווה.

שיהיה בהצלחה, את מוזמנת להמשיך, להתעניין ולשאול


בברכה,

אדוה דרור.

שלום מיכל,
אני מסכימה איתך: את מתארת מצב בו שתיהן הכירו וידעו את מקומן - כל ילד במשפחה, בין אם זה תאום או ילד שנולד בנפרד יש לו את הטריטוריה ואת המקום שלו. ואכן, כאשר ילד אחד זז מהטריטוריה שלו הוא משנה את המאזן המוכר וזה משפיע על בני המשפחה האחרים.

אם תרצי, אשמח לעזור לך באופן פרטני להכיר את השינוי שחל במשפחתך מזווית אחרת, ולהתמודד איתו.

בברכה,

שלום סהר,
את מתארת ילדה שיודעת להסתגל ולהבין את השינויים שנקרים בדרכה.
תכונה זו מתפתחת כאשר ילד חווה פתיחות ובטחון עם ההורים.
שיתוף ודיבור עם הילד יוצריםתקשורת בסיסית טובה.
ומכאן לדעתי אתם יכולים להסביר לה ולשתף אותה בשינוי שאתם חושבים לעשות ויחד איתה לארגן ולתכנן את החדר החדש.
בלי לפגוע או להנחית עלייה עוד שינוי.
כאשר אנו כהורים בונים תקשורת טובה ופתיחות של דיבור ,הסבר ושיתוף אנו יכולים לדבר עם ילדינו על השינויים שיתרחשו בבית בלי לפגוע או להטיל על הילד איזשהי " טראומה" שהוא לא ידע איך להתמודד איתה.
לדעתי הכנתם את הבסיס לתקשורת טובה בינכם ומכאן אתם יכולים לשתף את בתכם.
שיהיה בהצלחה ובשעה טובה.
לידה קלה ,
בברכה, סימונה פלג

סהר שלום,

את מספרת על תקופה של שינוי שאתם עתידים להיכנס אליה ועל החשש הגדול
מההשפעה של השינוי על בתך הבכורה. לידת אח זוהי תקופה משמעותי וחשובה
עבור כל ילד אחת כמה וכמה תאומים והחשש שלך הוא טבעי ואף בריא כי הוא באמת יאפשר לך לשים לב להתרחשויות.

אני מסכימה עם סימונה לגבי התקשורת בנוגע לכל השינויים מניסיון אצלי, הגילאים די דומים, הגדולה שלי הייתה בת שלוש כשנולדו התאומות ולאורך כל ההריון הקפדנו לדבר איתה על זה, קראנו הרבה ספרים שקשורים ללידת אחים (אז לא היו ממש הרבה ספרים על לידת אחים תאומים) ובנוסף התכוננו לשינוי בכך שדאגנו לפרק זמן קבוע כל יום שבו אני מבלה
רק איתה (לאחר הלידה) וזה היה חשוב ומשמעותי לקשר.

אני אישית מאוד ממליצה על חדרים נפרדים, זה גם מאפשר זמן שקט בלילה לפני השינה
ובבוקר כשקמים ויכול לתת לה תחושה טובה שהיא הגדולה ויש לה חדר משלה.

לידה קלה ובהצלחה

אדוה דרור