פורום תאומים ושלישיות - יש לך שאלה?

בוקר טוב יעל,
איננו יכולים להגיד לך מה משמעות תוצאות הבדיקות. מאחר וזה פורום העוסק בייעוץ להורים,
כפי שאדווה כתבה למתייעצת הקודמת. יש פורום העוסק בעיני ני בריאות ואני מציעה לך לפנות השאלה לשם או פשוט יותר להתייעץ עם הרופא.
יום מקסים

תותי שלום,

פורום זה מיועד לייעוץ בענייני הורות ולא בעניינים רפואיים
ממליצה לך לפנות לפורום הריון ולידה שם תוכלי לקבל תשובות מרופאים המוסמכים
לכך.

בברכה,

אדוה דרור

שירה בוקר טוב.
אני מתארת לי את הדאגה והחששות שעוברים עלייך.
מקווה שתמאי תשובות לשאלותייך במהרה.
בברכה
סימונה

שירה שלום,

ממליצה לך להעלות את השאלה גם בפורום הריון ולידה שם תוכלי לקבל תשובות
מרופאים נוספים, ובאופן כללי כדאי לשקול חוות דעת שנייה.

בריאות והצלחה
בברכה,

אדוה דרור

בשבוע העשירי אז מוקדם מידי לדאוג אנחנו גם בשבוע השמיני וחשבו בהתחחה שזאת אותו המקרה והרופא אמר לנו שבשבוע העשירי רואים את המחיצה
בהצלחה וחג שמח

אפשר לשאול אם התגלתה מחיצה? מה עשית?

אלונה יקרה,
אני מבינה את הקושי שאת מתארת.
לגדל ילד אחד כרוך באתגרים לא פשוטים כל שכן שני ילדים.
1. לקבל את העובדה שכל אחד מהילדים אוכל , ישן, עושה את צרכיו בזמן שלו ובקצב שלו. לעיתים נדמה לנו שאם הילדים נולדו יחדיו אז הם יעשו את התהליכים שלהם יחד.אך לא כך הוא הדבר, להפך ככל שתוכלי להכיל את הקצב האישי של כל אחד בנפרד כך יהיה יותר קל לכשיגדלו.

2. לגבי הרצון שלהם ליחס, אנני יודעת עד כמה בגיל הזה הילדים דורשים יחס. אני כן יכולה להבין שאם את עייפה או מותשת או במתח ....ובצדק האווירה וחוסר בשקט עוברים אליהם ומכאן גם החוסר שקט שלהם.
3. האם יש לך אפשרות לקבל עזרה פיזית נוספת על מה שיש לך עכשיו?

4. האם יש אפשרות בסןפי שבוע שבעלך או מישהו יצא איתם כדי שאת תוכלי קצת להתאורר?
5. האם כשאת יוצאת איתם לטיול בחוץ ,את יכולה להבחין שהם יותר רגועים?
אשמח לענות לך יותר ןנסות להאיר את התקופה הקשה שאת עוברת עתה.
בברכה,
סימונה פלג,
אמא לשלישייה

שלום סימונה,
קודם כל תודה על המענה המהיר :)
ברור שאני תמיד בודקת ומנסה להבין ממה נובע הבכי: העם חיתול יבש, או אולי הם רעבים (הם אוכלים כל שעתיים וחצי- שלוש), עם קר או חם להם או שאולי משהוא מפריע כואב... בדרך כלל הכל תקין, ואז כשאני עוזבת אותם לבד גג שלוש דקות והבכי מתחיל שוב.
בחוץ... בהחלט 95% הם רגועים וישנים.
בקשר לעזרה פיזית נוספת, לצערי זה בלתי אפשרי...
אולי תוכלי לתת לי כמה טיפים לשינה רצופה?

אלונה שלום,

אני קוראת את מה שאת כותבת ונזכרת אחורה 13 שנה (התאומות שלי בנות 13) על השבועות הראשונים שבהם בעלי ואני הרגשנו כאילו אנחנו ברכבת הרים, זה אכן מאוד מאוד קשה, מעייף ומתסכל במיוחד כשאין עזרה.
אני מציעה קודם כל שתשבי לשיחה עם בעלך ותעשו תיאום ציפיות, גידול תאומים הוא שונה מאוד מגידול ילד אחד ומצריך שותפות טובה וחלוקת תפקידים. אני חושבת שזה הבסיס מבחינתך על מנת שתוכלי להרגיש קצת יותר טוב, לפעמים זה לא קל בזוגיות לנווט אבל אני מאמינה שאם שמים את הדברים על השולחן בצורה נעימה ומכבדת זה קודם כל תורם להרגשה הפנימית ולכך שלא תסתובבי עם התסכול והקושי , אפילו אם בעלך מבחינה אופרטיבית לא יכול לסייע הסיוע הנפשי גם חשוב.

מדברייך אני שומעת שבסופו של דבר כמו שסימונה כבר התייחסה את זקוקה לאוורר את עצמך, למצוא קצת זמן לנשום בלשוננו... אני ממליצה שכאשר אמא שלך באה לעזור תעשי לעצמך כלל ששעה אחת לפחות מתוך הזמן אז את מתנתקת ונושמת אם זה בלצאת לשבת בחוץ ואם זה בללכת לישון, גם כשאין כמעט זמן ואין עזרה את עדיין יכולה בארגון נכון למצוא לעצמך פרק זמן קצר שיסייע לך לנשום אווויר.
בנוסף יש עמותה שנקראת אם לאם היא פועלת בכל מיני מקומות בארץ הייתי ממליצה שתבדקי אם יש לך באזור ותתקשרי איתם יש להם מתנדבות שבאות לבית לעזור בדיוק במצבים כאלה שכל כך עמוס כמו אצלך. הן גם יכולות לסייע בהדרכה וטיפים לנושאים שמתקשים איתם.

כהורים לתאומים אם נפנים מהתחלה שלא בושה לבקש עזרה ושאחד הדברים המקלים ביותר על ההתמודדות זה העזרה מסביב אז הרבה יותר קל להתמודד עם האתגרים הכרוכים בהורות לתאומים!
אם לא תסתדרי במציאת אם לאם שלחי לי מייל לפרטי עם מקום המגורים שלך ואנסה למצוא לך לפעמים יש פרויקטים זהים בשם קצת שונה.


בהצלחה !

אדוה דרור

אדוה דרור, תודה לך מכל הלב! אחפש מה יש לנו בסביבה :)

שלום אלונה,
מה שלומך?
בשמחה אכתוב לך טיפים לשינה

1. עקביות בפעילות ההכנה לקראת השינה. כלומר, רוטינה חוזרת על עצמה.
2. כל ילד במיטה שלו, החדר חשוך,
3. כאשר את נגשת להרגיע , לא לדבר או להגיע לאיזשהי תקשורת מעורת עם הילד.
4. כאשר אוכלים בלילה, החדר נשאר חשוך, לא ליצור תקשורת מילולית או כזו שיכולה לעורר סקרנות או התענינות.
את מוזמנת ליצור קשר .
שבוע מבורך

שלום חן,
אני יכולה להבין את החששות לפני כל תהליך חדש שאת עומדת לעבור עם התאומים. יחד טיפים בהאכלת הילדים :
לקחת צלחת שיש בה חלוקה של המשטח ולהאכיל כל אחד בכפית ובפירות משלו.
אם אין לך צלחת כזו או שאינך מצאת, שתי קערות ,שתי כפיות מונחים לפנייך על מגש או כל קלי שנוח לאחיזה.

לגבי הגן: לסמן הבגד בטוש לאותו יום של אחד הילדים
האם אין איזשהי נקדות חן לאחד מהם ?
האם לאחד מבנה פנים צר יותר...?
נסי לשים לב ממבט חיצון מה את רואה שהוא אחר אצל אחד מהם...
בברכת
חג שמח
סימונה

שלום ויקי,
כהורים אנו מתלבטים האם המסגרת שמצאנו לילדינו היא היא המסגרת הנכונה והטובה באמת?
ז טבעי ואת תראי שתחושה זו והשאלות הללו ילוו אותך בשנים הקרובות.
התשובה או יותר ההחלטה האם המקום שהילד שלנו נמצא בו תגיע אחרי תקופה שעות ממושכת, איך אומרים: ימים יגידו.
לדעתי אין בעיה בגילאים במשפחתון שבנייך נמצאים בו.ואם זו מסגרת ראשונה שלהם והמטפלות מוצאות חן בעינייך וכל מה שמסביב ( אוכל, שינה, מקום מרווח וכו...)אז למה לא להשאירם.
להשפיע עליים לרעה מאיזו בחינה?
התפתחותית? חברתית? אנני רואה בגיל זה בעיה.
נכון שאם הם היו במסגרת עם ילדים בגילם יותר או בוגרים מעט, הם היו נתרמים מבחינה חברתית אבל כפי שציינתי יש אלמנטים אחרים שחשיבותם לא פחותה.ובמיוחד בגיל זה.
אשמח להתעדכן
סימונה

ויקי שלום ,

אכן לראות את הילדים שלנו רבים זוהי אחת ממשימות ההורות המתסכלות ביותר שיש, ראשית חשוב לדעת ולהבין שהמריבות הן תהליך התפתחותי נורמלי , רגיל ושיגרתי בין אחים בכלל ובין תאומים בפרט. לצערנו בתאומים כמו בתאומים העוצמות הן כפולות ומכופלות וזה אכן מתחיל בגיל צעיר, אצלי הבנות שלי התחילו לריב בעגלה כבר בגיל 8 חודשים.
מריבות בין אחים כאמור, הן טבעיות ולא רק שכך הן משרתות צורך משמעותי בנפרדות, בלמידה על דרכיו של עולם, בשביל מריבה צריך שניים ותחרות על משאבים אצל התאומים מתחילה ממש בגיל צעיר כיוון שהם שניים עוד מהבטן. מערכת היחסים בין אחים באופן כללי מלווה בקנאה, תחרותיות והשוואות, אצל התאומים על אחת כמה וכמה כי הסביבה כולה מרגע לידתם משווה ביניהם במודע ושלא במודע (מי זחל קודם? מי יותר רגוע..... ועוד ועוד). תפקידנו כהורים לתאומים הוא לנסות לצמצם ככל האפשר את ההשוואות ביניהם ולעודד כל אחד ואחד מהם להתפתח בכיוון שלו.
ראשית צריך להיות מודעים לכך שזה מאפיין טבעי של היחסים בין תאומים ולהוריד את רמת המתח בעניין. שנית כדאי לעודד ולטפח את הנפרדות ביניהם בדרכים שונות (על כך תמצאי הרחבה בתשובות קודמות בפורום) לזכור שהמריבה מאפשרת ביטוי של רגשות חשובים לתחושת הנפרדות שלהם , רגשות כמו כעס, קנאה , תוקפנות.

איך להגיב?
לזכור שלריב זה בריא, לקבוע גבולות ברורים לגבי נשיכות/מכות וכו', לא לתפוס צד אלא להיות אמפתיים לכל אחד , לא "לתייג" אחד מהם כמרביץ/מתחיל/אשם, לאפשר להם הזדמנויות רבות ככל האפשר לחוויות בנפרד, חברים בנפרד וכדומה.

מריבה היא הזדמנות לקשר אמיתי

מקווה שעזרתי מוזמנת להמשיך לשאול ולשתף את תחושותיך
בברכה,

אדוה דרור

אדוה תודה רבה לתשובה מפורטת!

רק רציתי להבהיר כמה דברים שלא הבנתי:

1. מה הכוונה "לקבוע גבולות ברורים לגבי נשיכות/מכות וכו'"?

2. "לאפשר להם הזדמנויות רבות ככל האפשר לחוויות בנפרד" - כמו מה למשל? מה יכול להיות רלוונטי בגיל הזה (גיל שנה)? את יכולה לתת דוגמא בבקשה?


תודה לך!!

ויקי שלום,

לגבי גבולות ברורים לנשיכות ולמכות , כמו בכל דבר יש לכל אחד מאיתנו גבול אדום שאותו לא עוברים ויהי מה לדוגמא אם את נוסעת במכונית אז את יכולה להחליט שאת עוברת קצת את המהירות המותרת אבל בחיים לא תעברי באור אדום. זו הכוונה לגבי גבולות ברורים בנוגע לנשיכות ומכות, שהילדים יבינו באופן ברור שמותר לריב , מותר למשל למשוך אחד לשני את המוצץ, מותר לכעוס אחד על השני, נניח לחטוף צעצוע, אבל אסור להרביץ ואסור לנשוך, כך שבכל פעם שזה קורה אז אתם מתערבים ומפרידים ומדגישים שאסור לנשוך, אמא ואבא לא מרשים לנשוך/להרביץ וכדמ'...
למעשה את מסמנת לך את הגבול בנשיכה או במכה ברגע שאלו מתרחשות בתוך המריבה אזי את נכנסת לתמונה ומבהירה את הגבול ויוצרת הפרדה בין הצדדים.

לגבי חוויות בנפרד בגיל הזה אפשר לבלות בגינה לבד עם כל אחד מהם, אפשר ללכת לקניות בסופר כל פעם עם מישהו אחר, אפשר לבלות את אחה"צ כל אחד עם הורה אחר, ליצור הזדמנויות בהן את לבד עם אחד הילדים ובעלך לבד עם אחד הילדים, גם במפגשים עם הסבא וסבתא אפשר מדי פעם אם זה משתלב באורח החיים לאפשר בילוי נפרד. כל פעילות מחיי היומיום היא פעילות שניתן ליצור בה הפרדה ולאפשר להם לחוות אותה אחד על אחד ולא שניים על אחד בכלל זה מקלחת, סיפור לפני השינה, ארוחת ערב וכל מה שקורה אצלכם במשך היום.

זה לא פשוט ולא קל כי לא תמיד אפשר להפריד היות וצריך עוד מבוגר אחראי לצורך העניין, אבל חשוב לשאוף לכך וגם אם עושים את זה פעם בשבוע בגלל ענייניי לוגיסטיקה זה כבר טוב, ככל שהילדים יחוו את עצמם בנפרד יותר וכישות עצמאית מהתאום ככה ההתפתחות שלהם תהיה טבעית וזורמת יותר.

מקווה שהבהרתי את עצמי אם משהו לא ברור מוזמנת להמשיך את השיח.

בברכה,

אדוה דרור

בוקר טוב טליה,
אני מבינה את ההתלבטות בין השכבה משותפת לבין השכבה בנפרד,במיוחד שעתה היא תעזור מבחינת גודל החדר, אך אני ממליצה להשכיב בנפרד את הילדים. קצב הגדילה של הילדים מהיר ושינה משותפת באותה מיטה לא תיהיה אפקטיבית לטווח הרחוק שדרך אגב מהר מאוד תיהיה.
אני מוסיפה ואומרת שהיחד של הילדים עוד ברחם והיחד הזה ילווה אותם לאורך חייהם ולכן בנקודות שאפשר לתת להם את הפרטיות עדיף לעשות זאת.
שבת מבורכת

שלום יניב.
אני קוראת את שכתבת וליבי יוצא אלייך. להיות באמצע בין הורייך לבין משפחתך. זה לא קל.
אתה מתאר מערכת יחסים שלפי דעתי צריכה הנחייה והדרכה עם אדם מוסמך לכך. אכן יש משקעים עמוקים לכל אחד מהצדדים ולא משנה בין אם הם צודקים או לא.
במקצועי אני מנחת משפחות ואשמח לעבוד עמכם כמשפחה ללבן ולטהר את האווירה שנוצרה שהרי היא משפיעה על כולם והילדים מפסידים סבא וסבתא.
אם תהייה מעוניין אשמח לעזור.
אין ספק שצריך לדבר על הדברים ולראות איך כל אחד עוזה המאמץ לקראת השני.
בברכה,
סימונה פלג

הי סימונה,

תודה. ככל הנראה אצור קשר, אבל האם יש לך קווים מנחים לגבי הנושא ?

להתחיל ברמה האישית עם שיחה שלי עם ההורים ואחרי זה אם הכוונות משתנות אז שיחה עם אשתי ?

אשתי כרגע לא מוכנה שהם יבואו בלי התנצלות.

שלום יניב.
הקו המנחה שלי הוא לדבר עם הורים, זה בגדול. העניין הוא שאני מבינה שהם כל כך טעונים (לפי דעתי) שאני חוששה שאם תגיד דבר בזכות אשתך זה יעורר אצלם התנגדות. ואם תדבר בעדם תעורר את צדקתם. וכפי שהבנת במצבים כאלה אין צודקים או טועים . במצדבים כאלה צריך למצוא את שביל האמצע לתקשורת.
האם את החושב שהם היו באים להדרכה?
כרגע אשתך כל כך טעונה שלא משנה לאיזה צד תפנה , עושה רושם שהיא תשאר בעמדתה, מתוך שיקולהיי היא.
כמובן שאתה יכול לדבר עם ההורים ולהסביר להם את חשיבות שיתוף הפעולה, האם עשית זאת בעבר?
אתה יודע כאשר האגו נכנס למחשבותיו של אדם מאוד קשה להוציא את זה.
אשמח להתעדכן.

הי סימונה,
היו לי הרבה מקרים בעבר עם ההורים שלא הסתדרו עם הבנות זוג כולל מריבות והערות ופרצופים לי ולבת זוג ועשו לי ריגשי וכו'

היו לי המון פיצוצים בין ההורים שלי לאקסית (4 שנים של זוגיות) והמון הערות ופרצופים.
שנגמר איתה עשיתי איתם שיחה שלא יעיזו להתערב לי שום בזוגיות ועם הבת זוג.

החזיק עד שהגיעו התאומים ואז נהיה שינוי לרעה.
יש לך המלצה איך להוריד עצבים ואנטי אצל אשתי ?

הי יניב,
דבר ראשון לתמוך ולהכיל את האישה האישה שאיתה הקמת בית .
זו התמיכה הראשונה שאתה יכול לעשות. ולא רק למען אשתך אלא לשמירת המשפחה שהקמת.
כרגע כנראה צריך את פסק הזמן מהביקורים אך יחד עם זאת לא הייתי ממליצה לנתק קשר עם הורייך. וכן הייתי ממליצה להתקשר אליהם מדי פעם ף לשאול לשלומם.
אני מקווה שעם הזמן כל אחד מהצדדים ידע לעשות את הפשרות ועוכל לקבל ולכבד את האחר.
הרבה כוח אני שולחת לך מכאן

יניב שלום,

הסיפור שלך באמת ממש כואב ונוגע נראה שעוברים עלייך ימים לא פשוטים בכלל , להיות ככה באמצע בין אשתך להורים זה מצב מאוד מורכב ומתסכל.
בתקופות של שינויים בחיים יש הרבה פעמים משברים לא כל אחד יודע כיצד להתמודד עם השינוי וכיצד לכבד את הצד השני או לא לקחת דברים ללב ולתת לצד השני את החופש שהוא זקוק לו. מדבריך עולה שזה משהו שכבר קרה בעבר עם חברות שונות ואני מסכימה עם סימונה שקודם כל צריך לתת תמיכה לאשתך , לידה וגידול תאומים הם משימה מורכבת ומאתגרת בפני עצמה שאכן דורשת עוצמות רבות ושיתוף פעולה זוגי מלא.
לגבי ההורים שלך ציינת שיש לך אח או אחים נוספים האם אין אפשרות להיעזר בהם על מנת ליצור שיחה כל שהיא עם ההורים שתהיה פחות טעונה? הייתי מציעה לנסות קודם כל לקיים שיחה שלך יחד עם האחים שלך עם ההורים , אין לי מספיק מידע על המשפחה אבל אם למשל ההורים שלך קוראים ומתעניינים אז אפשר גם להציע להם לקרוא קצת חומר בנושא שיבינו שהתגובות של אשתך הן לא אישיות אלה נובעות מהלחץ העצום שהיא נמצאת בו.
עוד כמה שאלות כדי להבין יותר טוב:
האם מדובר על ביקור כל יום או ביקור שבועי?
האם אתם נוסעים עם הילדים אליהם?
האם הילדים במסגרת במשך היום?
האם יש לכם עזרה נוספת עם הילדים?

אצלי כשהתאומות שלי היו קטנות ההורים של בעלי נהגו להגיע לביקור בשעה מאוחרת וזה היה לי מאוד קשה בגלל ההשכבות וכו' בסופו של דבר אמרתי להם שאנחנו תמיד שמחים לראות אותם אבל מבקשים שיגיעו בשעה יותר מוקדמת, אני חושבת שזה לגיטימי וחשוב מאוד לקבוע ולארגן את סדר היום של הילדים שלך לפי הצרכים שלך ושל אשתך ככל הנראה הדרך והאופן שבהם הדברים נעשים צריכים להשתנות בהתאם ליכולת הקבלה של ההורים שלך.
זה אכן תהליך מורכב שדורש זמן ונכונות אבל אפשר להגיע אליו
אמליץ גם על הספר עבורך ועבור אשתך
"בגובה העיניים, איך לדבר עם ילדים" של חלי ברק זה ספר מצוין על תקשורת בין ילדים והורים באופן כללי אבל מתאים כמובן לכל נושא התקשורת במשפחה.

מקווה שעזרתי
אשמח לתשובות לשאלות ושנמשיך משם

בברכה,

אדוה דרור

הי אדוה,

קודם כל תודה על התגובה.

ההורים שלי מגיעים אחת לשבוע באמצע השבוע ואנחנו אחת לשלושה שבועות נוסעים אליהם לביקור.

הילדים בחודשיים וחצי האחרונים בגן אז הם במסגרת מסודרת ורק מארבע וקצת הם בבית עם אשתי.

יש לי אח שגם הוא עבר בעיות מסוגים דומים אך קצת שונים עם אשתו וההורים שלי וחוסר הסכמה לגבי אופן גידול הילדים שלו וכו'.

ההורים שלי, והאמת לא רק הם, לא מבינים את כמות העבודה והלחצים שיש בגידול תאומים. הם לא מבינים שהבקשות שלנו לא נובעות ממקום רע אלא מתוך צורך להקל על הילדים ועל עצמנו בסופו של דבר וכאן נובעת הבעיה.

ההחלטות שלנו לגבי הילדים לא נראות להם הגיוניות כי הם לא רגילים לתאומים מעולם.
הם חושבים שאם הם גידלו 2 ילדים ועזרו לאחי עם שלושת הילדים שלו והם עוזרים עדיין אז זה אומר שהם יודעים הכי טוב ואנחנו מגזימים בהתנהלות שלנו.

לדוגמא עכשיו הילדים בשלב של לטפס על הספה ואז כמובן הצורך לקפוץ עם הראש קדימה. הם בני שנה וחודשיים ומבינים דברים אך לא מבינים את הסכנה ולהסביר להם איך לרדת מהספה לא יהיה עדיין אפקטיבי כי בכל מקרה אם כל אחד מהם מטפס על ספה אחרת אז אין סיכוי שאחד מאיתנו לבד יוכל לשמור עליהם.

ההורים שלי חושבים שאנחנו צריכים ללמד אותם לרדת מהספה ע"י כך שנראה להם הרבה פעמים איך עושים את זה כראוי ובכך הבעיה תפתר והם לא מבינים שאנחנו אומרים להם שהם קטנים מידי וזה עדיין מסוכן כי הם לא מבינים את מהות הסכנה.

זה לא קל.
אני בסופו של דבר עשיתי שיחה איתם. הם רוצים לפתוח דף חדש אבל עדיין לא באמת מבינים את הדברים. אני אתחיל עם מפגשים שבהם אני אהיה כדי שאשתי לא תהיה שוב לבד איתם ואני אראה לפי ההתקדמות מה לעשות.

המחוייבות שלי היא קודם כל לאשתי ולילדים.

היי יניב,

קודם כל אני שמחה לשמוע שקיימתם שיחה ובסך הכל הכיוון חיובי אני חושבת שתמיד צריך להשאיר את הערוצים פתוחים גם אם יש כעס ועלבון ובוודאי חשוב שלילדים יהיו סבא וסבתא נוכחים.
הרעיון מצוין ויותר מכל נראה לי שבסופו של דבר לא מדובר פה פה באי הסכמה על דברים מסוימים נקודתיים אלה על משהו יותר עמוק והוא הרצון של ההורים שלך להרגיש שהם חלק מהמשפחה והרצון שלהם לעזור ולסייע בדרך שהם מכירים ולכן צריך לנסות לתעל את זה למקום הנכון שמתאים גם לכם, אחד מהדברים החשובים שאנחנו מדברים עליהם עם הורים וילדים בנושא גבולות זה לא רק להגיד מה אסור אלא גם לתת אופציה מה כן אפשר לעשות, הייתי מציעה לקחת את הקשר עם ההורים בכיוון הזה שלפני שהם באים ולפני שאתם נוסעים תתמקדו ביניכם בדברים שאתם חושבים שהם יכולים לעשות יחד עם הילדים, דברים שיעזרו לכם, דברים שימצאו גם חן בעיניהם לדוגמא לקרוא סיפור, לטייל בגינה וכדמ' ותמקדו את הביקור והזמן יחד בדברים שמותר ותנסו פחות להתמקד במה אסור. לדוגמא אמירות כמו עכשיו אנחנו הולכים לאכול/להתקלח במקום אמירות כמו עכשיו זה לא הזמן לשחק , עכשיו לא מתאים לנו שהם יעשו...

האם יוצא להם להישאר לבד עם הילדים?

אדוה

בסופו של דבר לא יצא להם הרבה להיות איתם לבד, אבל גם ההורים של אשתי לא יצא להם חוץ מימים שהילדים היו חולים או אחד מהם ואז הם שמרו.
אני אלך בגישה של מה כן אפשר באמת אבל זה יהיה בשלבים כי אשתי כרגע לא נלהבת על לתת להם הרבה מאוד מרחב בעקבות מה שהיה.

אני לא בגישה של לבוא להורים או שהם באים ואני או אשתי נעלמים לעשות מה שבא לנו. הם באים לבקר גם את הילדים וגם אותנו בסופו של דבר.
אשתי נתנה להם מרחב לבד עם הילדים עד הפיצוץ אבל ההורים שלי מחפשים דברים שהם רגילים אליהם עם הילדים של אחי.

נמצא דרך באמצע שתהיה נוחה לכולם, אבל קודם כל נעשה את זה בצעדים מדודים כדי לא ליצור שוב תחושות לא טובות אצל אף צד.

תודה.

סתם שאלה כללית: זה נכון שמי שאין לו תאומים לא מבין את הקושי ואת הבעיות שאנחנו חווים ? גם משיחות שלי עם חברים עם שני ילדים (לא תאומים) הם לא מבינים למה עכשיו שהילדים מוציאים עוד שיניים וקצת חולים וקמים יחד אז אני לא יכול להשאיר את אשתי לבד איתם... אומרים שהגישה שלנו לא בריאה ושאשתי צריכה לדעת להסתדר לבד וגם להם היו ימים קשים.

באופן כללי לאנשים קשה לתפוס מצבים שהם לא חווים בעצמם ולגבי הורות לתאומים לא יכולה להגיד אם זו תופעה נפוצה או נרחבת שהסביבה לא בהכרח מבינה את הקושי אבל יכולה להגיד מהחוויה האישית שלי שזו תחושה שליוותה ומלווה אותי כל העת. גידול תאומים למרות שלכאורה זה נראה לאנשים מהצד בסה"כ עוד תינוק זו התמודדות מאוד מאומצת ומאתגרת בגיל הצעיר מהבחינה הפיזית ובגיל הבוגר יותר ההתמודדות היא יותר מנטלית עם קנאה, יחסים חברתיים וכדמ'.

כל אחד צריך את הזמן והדרך שלו להתמודד עם הורות חדשה ועל אחת כמה וכמה עם הורות לתאומים אני ממליצה לכם באופן כללי להקטין את הציפייה להבנה מהסביבה ופשוט לבחור את הבחירות שמתאימות לכם ואם יש חברים שההערות שלהם או התגובות מקשות עליכם אז פשוט להבהיר את זה או לבחור להיות עם מי שעושה לכם טוב.

בהצלחה ובקלות

אדוה

היי,

כרגע יש מפגש אחת לשבועיים ביום שישי/שבת בו ההורים שלי מגיעים אלינו.

אני נמצא במפגשים האלה כדי לראות שהדברים בסדר וההורים שלי מתחילים ליישם את הדברים שהם חשובים.

אשתי מאוד רגישה עדיין ודברים קטנים מעצבנים אותה... לדוגמא אבא שלי עושה קול ילדותי שהוא מדבר עם הילדים (נכון שזה מעצבן) אבל את אשתי זה משגע ברמה שהיא אמרה לי הרבה פעמים שהוא יפסיק עם זה.

אשתי משתדלת וגם אני וההורים שלי מנסים אבל אני מרגיש שהם לא שינו גישה באמת.

היום אמא שלי התלוננה שהם רק פעם בשבועיים רואים את הילדים וגם הם אנשים ולא רק צריך להתחשב באשתי ואמרתי שזה שהם אמרו שפותחים דף חדש זה לא אומר שהכל נפלא מייד וזרקה הערה מיותרת נוספת.

אשתי לא רוצה כל שבוע ואני מסכים כי אז או שישי או שבת כל שבוע אנחנו לא לבד כמשפחה ונכון שזה חשוב מאוד לי שהדברים יסתדרו אבל אני לא יכול שזה יבוא על חשבון אשתי והילדים והזמן שלי איתם.

ההורים שלי לא מבינים ואני חש שלצערי כמו שאשתי אמרה שהם עושים משחק רק כדי לראות את הילדים. הצעתי להורים שלי לבוא להיות איתי בערב ראש השנה בבוקר עם הילדים כי אשתי עובדת. אז בגלל העבר שקבענו שהם ישמרו על אחד הילדים שהיה חולה ואז לא היה צורך וביטלנו אז אמא שלי אמרה שרק אם זה בטוח אז הם יבואו כי יש להם אורחים ואז אם זה בטוח אז היא תבשל יום לפני.

אני לא יודע כבר איך להסביר לאמא שלי שהיא לא שחררה את העבר ולמה כל דבר כל כך קשה איתם. נכון שהם אנשים שאוהבים וודאות ושינוי לא בא להם טוב כל כך, אבל אני מציע להם בוקר איתי ועם הילדים ונכון שזה לפני שמגיעים אורחים אז מה יקרה אם היא תבשל יום לפני והם יבואו ויהיה להם כיף ויוכלו לנוח בצהריים.

אשתי לא בטוח שתעבוד בערב ראש השנה כי זה תלוי בעומס בעבודה אז בגלל זה כל הסיפור.

מה מציעות ?

בוקר טוב יניב,
אני רואה את מאמצייך להיות בסדר עם שני הצדדים החשובים בחייך, יחד עם זאת חשוב שתיהייה שלם ונאמן למשפחה שהקמת.
להורייך אכן יש קושי לקבל שינויים והזמן יעשה את שלו.
אני רואה שאתה מנסה למצוא למצוא את דרך הפשרה, אתה יכול לקחת אחריות על המעשים שלך בלבד, לא על המעשים וההחלטות של הורייך שכרגע מתקשים להבין ולשתף יותר פעולה ועל כך אין לך הרבה מה לעשות.
הייה חזק.

המון תודה !!

בשמחה, בכל עת

בוקר טוב שירלי.
יחסים בין אחים מורכבים ממגוון תכונות והתנהגויות. כל שכן כשמדובר באחים שנולדו יחד.
זה נכון לא להתערב, עד גבול מסויים. אם תראי שאחד האחים מגיע למצב של אלימות אז כן תתערבי.
זה נכון גם לא להסביר ולדבר כל הזמן על היחסים בינהיים כי זה שם כל אחד מהם במשבצת שהוא לקח על עצמו.
זה נכון להפריד בינהיים שנה הבאה על מנת שכל אחד יחחוה את היחודיות שלו ואת ההתפתחות האישית שלו.
אז מה כן?
מינון.
מינון בתגובה שלך כלפיהם.
לאפשר להם להסתדר בכוחות עצמם אחד עם השני . ובמיוחד אם הם באים אליי" להתלונן"...
לתת להם את היכולת לפתור את הויכוח או הסיטואציה שנקלעו אלייה.
לשים לב שדיבור יתר מביא תוצאה הפוכה .
אם באים אלייך ל" לתלונה או לתשומת לב ,להפריד בינהיים לחשוב על מה שהיה ולהגיד להם שכשנרגעו יפתרו את הדלמה לבד.
לאפשר להם לבד...
האמיני לי שהם יכולים.
שיהיה בהצלחה.
אשמח להתעדכן.
בברכה,
סימונה

ערב טוב רינת,
תנועת עוברים נעה בין השבוע 18 ל 22 , עד כמה שאני יודעת.
את השלישיה שלי הרגשתי מאוד מוקדם יחסית . כמובן לא ידעתי את מי אני מרגישה.
בכל אופן תוכלי למצוא מידע רחב יותר באתר של הדסה,
הרגישי טוב,
סימונה

הי שירה,
עד כמה שאני יודעת כן לשתי השאלות.

שלום רעות,
אני ילדתי שלישיה בהריון ספונטני,( לבתי קוראים רעות)( וגם אני ראשונה במשפחה)
ואני יודעת שריבוי עוברים טבעי מדלג על דור .בכל אופן זה מה שנאמר לי כששאלנו על הנושא.
וכמו שאומרים ימים יגידו אם אכן זה כך.
בברכה,
סימנה

גלי יקרה,
הסיכוי הוא 50% שתהרי עם תאומים ו50% לא.
רק ברגע האמת תדעי.
ברור שאם יש במשפחה גנטיקה של ריבוי עוברים ,את צריכה לקחת זאת בחשבון.
מספר העוברים האישה היא הקובעת ולא הגבר.
הגבר קובע את מין הילוד.
אני ילדתי שלישיה ללא טיפולים. ובמשפחתי אין בעבר מקרים כאלה .כך שמעכשיו אני פתחתי את הגנטיקה לריבוי עוברים לדורות הבאים.
בברכה,
סימונה

מזל טוב ליאת,
לדעתי את מתארת שתי סיטואציות:
1. כשאת בחוץ איתם ללכת איתם ליזשהו מקום בצד לא הומה אדם ולנסותלהרגיעם. מן הסתם את מיד נלחצת מהסיטואציה והילדים נכנסיםלבכי , אז פשוט ללכת למקום צדדי ולהרגיעם.
גם את תרגישי פחות בהתבוננות עלייך.

2. הסיטואציה השנייה היא יותר משמעותית כי את בנסיעה.
אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שהילדים אכולים ולא עצבניים.
ולכן אם זה הכרחי לסוע איתם , תנסי לנסיעות מאוד קצרות.
ובכלל אם הנסיעות מכניסות אותך למצב של לחץ (ובצדק - לא קל לסוע עם תינוקות באוטו)
אז באמת כמה שפחות או שמישהו יוכל לסוע איתך ברכב.

אנני מכירה אביזרי התרעה לרכב כך שאין לי מושג על איכותם וטיבם.

בברכה,
סימונה

התגובה שלך מעט מרגיעה כי לפני כן פשוט הרגשתי שאני לבד אבל פתאום לקבל עצות זה עוזר תודה.

את מתארת מצב מאוד מוכר, גם אני נוסעת המון בדרכים והילדים איתי ברכב, אין לי אופציה להמעיט בנסיעות לכן התקנו ברכב מערכת התרעה של אייוקס, בגלל כל הסחות הדעת היא הכרחית ומצליחה להחזיר את הריכוז שלי לכביש. אני חושבת שמחובתנו כהורים לפעול למען הבטיחות שלנו ושל הילדים באוטו, כך שלדעתי מערכת התרעה וכל מה שיעזור לשמור על הבטיחות בכביש מומלץ ומבורך

נראה לי שגם זה מה שבעלי רוצה להתקין, אייוקס. תודה שחיזקת את מה שהוא מציע. תודה על התגובות פה, אנסה להיות רגועה יותר מעכשיו

ליאת שלום,

ראשית מזל טוב!
אני מסכימה עם סימונה שמעבר למערכות בטיחות צריך להסתכל על התמונה בכללותה
וזה אומר שהנסיעה בסופו של דבר מלחיצה אותך, כשאנחנו נכנסים למצב של לחץ מערכת בטיחות כזו או אחרת לא ממש תסייע, אני חושבת שהכי נכון זה כפי שסימונה הציעה להמעיט בנסיעות ארוכות או לצרף מישהו לנסיעות, בסופו של דבר הנהיגה מושפעת הכי מאיתנו הגורם האנושי ולכן חשוב שאת תהיי רגועה ונינוחה ומרוכזת בזמן הנסיעה קודם כל.

תני לעצמך זמן להסתגל הורות לתאומים היא דבר מורכב שמצריך התארגנות ושיתוף פעולה, אל תאיצי בעצמך אם את מרגישה שאת עדיין לא מוכנה לדברים מסוימים.
אני בהתחלה נעזרתי בנערה צעירה לכמה שעות ביום בעיקר כדי לנשום אוויר ולהוריד לחץ, מאוד ממליצה לתת לסביבה לעזור או לקחת עזרה.

בהצלחה

אדוה דרור.