פורום תאומים ושלישיות - יש לך שאלה?

תתיאנה שלום,

ראשית מזל טוב ושתהיה לידה קלה ומהירה.

לא כל כך הבנתי את שאלתך, האם את חוששת מכך שתאומה אחת תפריע לשנייה?
האם את חוששת מלשים אותן יחד?
אשמח אם תפרטי קצת יותר ואז נוכל לחשוב על המצב יחד

בברכה,

אדוה

אכן זו הייתה כוונתי,
האם יש מצב שאחת תפריע לשניה - אחת מתעוררת ואז בגלל הבכי השניה תתעורר,

יש לי את האפשרות להפריד אותן, ויש לי את האפשרות להשאיר יחד השאלה מה עדיף, ומה יותר נוח?

תודה מראש

תתיאנה שלום,

בדר"כ לא נהוג להפריד בין תאומים בגיל צעיר כל כך אלא כשהן כבר יותר גדולות
מבינות את זה ואולי אף דורשות את זה.
לגבי השינה זה תהליך לאט לאט הן יתרגלו לא להעיר אחת את השנייה ולא להפריע אחת לשניה.
אני הפרדתי את התאומות שלי לחדרים נפרדים בגיל 6 כשהן כבר ממש חיכו לזה וזה היה מצוין, השינה בחדר משותף נותנת להם תחושת ביטחון, כך גם לאחים קרובים בגיל לא רק לתאומים.
לדעתי דווקא לאחות הגדולה יפריע הרבה יותר אם תהיה לה תינוקת קטנה שמתעוררת בלילה, חשוב לשמור על המקום שלה כאחות גדולה כיוון שהטיפול בתאומים גוזל הרבה אנרגיה וזמן . אם החדר שלה יישאר שלה הוא גם יאפשר לכם לשמור על מקום של זמן לפני השינה רק איתה , משחק בחדר רק איתה , לא לשכוח שלקבל אח חדש במתנה זה מאוד קשה ולקבל שתיים זה בכלל...

שוב שתהיה לידה קלה ובהצלחה

שבוע טוב
אדוה

היי יהושע,

אומנם הם תאומים בני אותו גיל, אך ככל הילדים לכל אחד קצב משלו, אופי משלו,
אהבות, רצונות וכמובן התפתחות שונה על אחת כמה וכמה כשמדובר בתאומים לא בני אותו מין.
ממליצה בחום לקרוא עוד בפורום על נושא הנפרדות וההשוואות.הנטייה הטבעית של כולנו היא כל הזמן להשוות ביניהם , אנחנו משדרים להם את זה וכך רק מעצימים את התחרותיות והקנאה ביניהם ועל כן כדאי כמה שפחות להשוואת ביניהם.

אדוה

יהושע שלום,

אתה מתאר שהתאומים בני תשעה חודשים שלך, החלו לאחרונה לריב ביניהם,
אתה מדבר על כך שאתה מוצא את עצמך חסר אונים למול התופעה בגלל גילם הצעיר וכן מוסיף שמאוד חשוב לך שלא תהיה אלימות במרחב המשפחתי ובכלל.

ראשית, אולי תרגיע אותך הידיעה שמריבות בין אחים הן טבעיות לגמרי ועל אחת כמה וכמה בין תאומים. הסיפור שלך מחזיר אותי אחרונה לתאומות שלי שהיום הן כמעט בנות אחת עשרה , עדיין רבות בדרכים ובצורות שונות והן התחילו את דרכן במריבות בגיל שמונה חודשים בעגלה, משכו אחת לשנייה את המוצץ, קצת סריטות, קצת דחיפות כמריבה על מי תשב על אמא וכו'.

מריבות בין אחים כאמור הן טבעיות ולא רק שכך הן משרתות צורך משמעותי בנפרדות, בלמידה על דרכיו של עולם, אצל תאומים כפי שבכל דבר העוצמה היא כפולה ומכופלת כך גם במריבות , לא רק שיש יותר אלא הן מתחילות בגיל צעיר, כיוון שהתאומים בעצם מתחרים על כל דבר מרגע לידתם, מה שלא אופייני לתינוקות יחידים. בשביל מריבה צריך שניים ותחרות על משאבים אצל התאומים כאמור זה מתחיל ממש בהתחלה כיוון שכל הנתונים קיימים. רוב הילדים (שאינם תאומים) אכן מתחילים מריבות מן הסוג הזה בסביבות גיל שנתיים.

חשוב קודם כל לא להיבהל ולזכור שהמריבה מאפשרת ביטוי של רגשות חשובים לתחושת הנפרדות שלהם (עליה אתה יכול למצוא הרחבה בתשובות קודמות שלי בפורום), רגשות כמו כעס, קנאה , תוקפנות.

איך להגיב?
לזכור שלריב זה בריא, לקבוע גבולות ברורים לגבי נשיכות/מכות וכו', לא לתפוס צד אלא להיות אמפתיים לכל אחד , לא "לתייג" אחד מהם כמרביץ/מתחיל/אשם, לאפשר להם הזדמנויות רבות ככל האפשר לחוויות בנפרד, חברים בנפרד וכדומה.

מריבה היא הזדמנות לקשר אמיתי

יום טוב,

אדוה

שירלי שלום,

את מספרת על כך שאחד מבנייך בתקופה האחרונה מעדיף אותך על פני אביו וסבתו. את מדגישה ואומרת בחלק מהמצבים לא ויתרנו לו וכאשר אני לא בסביבה הוא משלים עם זה ולא מקטר. המצב שאת מתארת הוא מצב שכיח בגיל הזה והוא מתרחש בקרב משפחות רבות, זוהי תופעה טבעית לחלוטין ומקורה במספר סיבות ביניהן: משך הזמן שכל אחד מכם מבלה עם הילד, מינו של הילד בדר"כ ילד מגלה העדפה להורה מהמין האחר וכן הגישה החינוכית של כל אחד מכם וטיב הקשר עם הילד.
אשמח אם תפרטי על הסיטואציה קצת יותר
איך את מרגישה עם זה?
איך בעלך מרגיש עם זה? הסבתא?
מה אתם אומרים לילד כאשר מתרחשת סיטואציה כזו ?
איפה נמצא התאום האחר בכל העניין? האם הוא מעורב?

אשמח לשמוע ממך ולהמשיך את השיח

בברכה,

אדוה

שלום לך,

פורום זה עוסק בהורות לתאומים ושלישיות
אנא פני לפורום הריון ולידה הנמצא בפורטל זה, להתייעצות עם רופא מומחה

בברכה,

אדוה

עינת שלום,

את מתארת בעיית שינה משמעותית המלווה אותך ואת בעלך עם התאומים שלך, בעיה שהינה אופיינית ונפוצה אצל הורים רבים לילדים בגילאים אלו. אין ספק שזה מעייף ומתסכל ויותר מכל חשוב לכם כהורים שיהיה לכם את זמן השקט בסוף היום.
אשמח אם תתארי לי קצת יותר את מהלך העניינים בערב, האם יש פעמים שאתם כן מצליחים? אם כן מה קורה בפעמים אלו? איך סדר היום באופן כללי בבית? איך היית מתארת את נושא הגבולות בביתכם? מה את מרגישה לגבי זה?
האם השתמשת בשיטות כלשהן לנסות לשנות את העניין?

מחכה לתשובתך

אדוה

הי אדוה,
סדר יום על קצה המזלג - קמים בבוקר. שותים בקבוק (רק לאחרונה עברנו ממטרנה לחלב מלא). הילדים רואים טלויזיה בזמן שמתארגנים.
מגיעים לגן. פרידה די מורכבת עדיין. נמצאים בגן עד 17:00.
ברוב המקרים חוזרים מהגן הביתה לפעילות כיפית (לא מדליקים טלויזיה בימי חול, רק בשישבת) משחקים, מציירים, מכינים ארוחת ערב, הולכים לברכה..., בסביבות שעה 19:30 ארוחת ערב, 20:00 מקלחת, עד שעה 21:00 התארגנות וסיפור. ב-21:00 מפעילים מוסיקה שקטה או סיפור, הילדים במיטות ואחד ההורים על מזרן לידם. חשוב לי לציין שאנחנו משקיעים המון בילדים בשעות אחה"צ, משתדלים מאד ללא טלפונים ועניינים אחרים, 90% מהזמן הוא שלהם נטו.
לאחרונה ניסיתי לשדל אותם לישון לבד, ולתגמל בפרס קטן. הם הבטיחו שינסו, וכל אחד ביקש פרס אחר. קניתי פרסים, הסכמתי לתת בערב לפני השינה, וכמה דקות לאחר מכן, הם התחילו לבכות וביקשו להחזיר את הפרס ושנחזור לישון איתם. ניסינו להתפשר וקבענו שיושבים על כסא לידם ולא ישנים על מזרן, זה החזיק מס' ימים, עד שחזרנו שוב למזרן.
גבולות - אנחנו מציבים גבולות, אך לדעתי יש בעיה עם זה. אני מוצאת את עצמי פעמים רבות כועסת על "חוסר משמעת" ועל כך שלא מקיימים את הגבולות ושולחת ל"פסק זמן". הייתי שמחה מאד להוציא פחות אנרגיה על "ניהול" ו"גבולות" ושהזמן שאנו מבלים ביחד יזרום בכיף, ולא נצטרך להרגיש כמו "שוטרים מתוסכלים". תודה

היי עינת,

סליחה על התגובה המאוחרת, בהמשך לתשובתך ממה שעולה מדברייך
אתם משקיעים בילדיכם, חשוב לכם לבלות איתם וגם חשוב לכם להקפיד על סדר יום. בסך הכל נראה שסדר היום קיים והבעיה אכן מתנקזת לשעת השינה כפי שתיארת. את מתארת מצב מאוד אופייני להורים בגיל זה, ההתמודדות עם בעיות שינה ועם גבולות ובמיוחד הציפייה והרצון להוציא פחות אנרגיה על נושא הגבולות, בעצם מה שאת אומרת הוא " אני רוצה שהילדים יכבדו את הגבולות שלי, יבינו ויעשו מה שאנחנו כהורים מבקשים מהם ולא אצטרך להיות שוטרת" , איך זה נשמע לך הציפייה הזאת? מרביתנו כהורים יש לנו פנטזיה לגבי איך נציב גבול לילדים שלנו ולגבי איך שהילדים שלנו יגיבו. יש כאלו שחושבים, אם נדבר איתם יפה הם יבינו, יש כאלה שחושבים , נעשה דיון ושיתוף פעולה ואז הכל יהיה חלק, ויש כאלה שחושבים לא צריך ממש להגיד הם אמורים להבין לבד..., מזמינה אותך לחשוב קצת על הסוגיה ולבחון את עצמך ואת בעלך לאורה, איפה אתם נמצאים? מה הציפייה שלכם? האם היא מציאותית? בנוסף , יש ספר מצוין של חלי ברק "הורים וילדים תקשורת בגובה העיניים" שהוא מצוין לעניין הזה ממליצה לך לקרוא.

קצת לתכל'ס , יש הרבה שיטות להרדמת ילדים ובחיפוש קצר בגוגל תמצאי כל מיני רעיונות, אני מאמינה שבסופו של דבר אין מתכון בזק ומה שמתאים לאחד לא בהכרח יעבוד על האחר ועל כן אני מזמינה את עצמך לשאול את עצמך כמה שאלות קודם כל,ואח"כ לבחור את השיטה שתהיה נכונה לך ולבעלך ולילדים שלכם.
שאלי את עצמך:
עד כמה חשוב לי שהם ירדמו לבד ולא כשאנחנו לידם?
מה היתרונות של זה עבורי ?
מה היתרונות של זה עבורם?
מה החסרונות של זה?
מה מפריע לי לעשות את המהלך הזה? ממה אני חוששת?
האם אני מוכנה מכל הבחינות להתמודד עם התסכול שלהם שיעלה בתהליך?
האם התסכול הזה חשוב? האם הוא יפגע בהם?
מדוע הם רוצים שנישאר בחדר ומתנהגים כמו שהם מתנהגים?
מה זה משרת עבורם?

בסופו של דבר ככל שתשאלי את עצמך יותר שאלות בעניין יהיה לך יותר קל להבין
את התנהגותם ואת התנהגותכם ולבחור את השיטה שהכי מתאימה.
אני אישית מאמינה מאוד בגבולות שינה וחושבת שהן הילדים והן ההורים במיוחד בגילאים המדוברים זקוקים לשינה מסודרת ולתהליך הירדמות ברור אשר מתאים ונעים לכולם.

מקווה שעזרתי, מזמינה אותך להמשיך ולשאול ולהתייעץ

בברכה,
אדוה

אמאלה2 שלום,

את מתארת יום לא קל שעבר עלייך, את מספרת על כך שבדרך כלל יש לך
כל מיני שיטות ודרכים להסתדר עם שניהם לבד אבל הפעם ממש לא מצאת את עצמך
והם לא מצאו את עצמם. אין ספק שלחץ ועצבנות מצידנו גוררים לחץ ועצבנות מצידם
ואין ספק שגם אי אפשר להימנע מזה כשמגיעים למצב כזה של חוסר אונים.
ממה שאני שומעת מדברייך בסופו של דבר את יודעת מה לעשות ואיך להסתדר
ואין זה מצב שגרתי שהם צורחים ביחד ואת מוצאת עצמך חסרת אונים נכון?
לפעמים כהורים ובמיוחד לנו האמהות לא קל לקבל את העובדה שגם לנו יש סף
לכאב, לסבלנות , אנחנו שואפות להיות אמהות משולמות וטובות וכשאנחנו נפגשות עם המציאות, שמה לעשות, ברוב המקרים היא לא כזאת אז סף התסכול שלנו עולה וכך גם העצבים והלחץ. לאמא מותר גם לטעות, יש מצבים שכאמא לא תזהי מיד מה הצורך של הילד שלך, יש מצבים שתהיי עייפה וחסרת סבלנות, קבלי את עצמך על הטוב והפחות טוב שבך, ילדייך יראו שיש להם אמא ככל האנשים, אנושית ששוגה לפעמים, שעייפה ושמתעצבנת וכך תהיי הרבה יותר נגישה ומחוברת אליהם.

ועם נעבור קצת לפרקטיקה אז כמה דברים שעבדו אצלנו טוב בגיל הזה מבחינת
הרגעה ברגעים קשים:

1) נדנדה חשמלית - בשעות קשות הייתי שמה את אחת הבנות ומטפלת בשנייה בזמן שהיא נרגעת מהנדנודים זה היה מעולה. יש לשים לב לעשות בזה שימוש מתון ולא למשך שעות רבות כיוון שתינוקות בגיל הזה צריכים להיות חופשיים להתנועע , לחקור את הסביבה ולהתפתח מבחינה מוטורית וקוגניטבית באמצעות הקשר הפיסי עם הסביבה.
2) מנשא אינדיאני - אני הייתי שמה אחת במנשא שהוא מאוד מחבק ועוטף ואת השנייה מחזיקה על היד כשהבטן שלה על היד שלי והיד השנייה שלי תומכת ככה זה מרגיע את הבטן והגזים שהם במרבית המקרים הסיבה לחוסר שקט.
3) מנשא ועגלה
4) עזרה ועוד פעם עזרה!! כבר דיברתי בעבר בפורום על כך שהורים לתאומים צריכים כמה שיותר עזרה, לא להתבייש אמא, סבתא, דודה, שכנה, חברה, אחות , בייביסיטר, קחי לך עזרה לפי יכולתך אפילו לשעה שעתיים ביום, או מישהו שיהיה איתך או מישהו שיחליף אותך ויתן לך קצת זמן התרעננות זה חשוב מאוד, בלי קשר לבעלך..

שיבואו ימים שקטים

בברכה,

אדוה

הצלחת להרגיע אותי...
בד"כ אנחנו באמת מסתדרים נפלא, ויש לנו את הנדנדה החשמלית ומנשאים ושתי אוניברסיטות שהם מאוד אוהבים ומתעסקים איתן הרבה, אבל לפעמים יש את הימים ששום דבר לא עוזר, וזה מתסכל... אני חושבת שאחד מהם מתחיל להצמיח שיניים אז אולי זה העצים את העניין.

לגבי העזרה, קשה לי עם זה מאוד!
כאמא שחוותה לידה ראשונה כלידת תאומים בניתוח, ואח"כ- את החוויה הקשה בחיי- הפגיה, קשה לי לקבל עזרה. עצם החוויה של לידה, אחרי שהרגשת שהם חלק ממך כ"כ הרבה זמן, ופתאום הם "מופרדים" ממך ועוד מרחיקים אותם ממך ולוקחים אותם לפגיה, ואומרים לך מתי מותר לך להרים אותם ואיך... זו טראומה מאוד קשה.
לכן קשה לי להכניס עוד אנשים להרמוניה שלי איתם. מאז שהבאנו אותם הביתה נהייתי ממש קנאית אליהם, וקשה לי אפילו שאמא שלי המקסימה "משתלטת" לי עליהם. אני מרגישה שעד שהגענו הביתה לא היה לנו זמן והזדמנות נאותה להתרגל לעובדה שמזוג צעיר אנחנו משפחה עם שני ילדים, ולהתאחד ולהתרגל אחד לשני.
לפעמים כ"כ קשה לי, ואני כבר צריכה קצת אוויר... אבל עוד יותר קשה לי להרפות...

היי אמאלה 2,

נשמע שעברת תקופה לא קלה עם הלידה ומיד לאחריה וזה אכן גורם לתחושות החמצה,
נקיפות מצפון ורצון לפצות אותם כמה שיותר, לצערי אלו תחושות שאנו מקבלים "במתנה" ברגע שאנחנו הופכים להורים וכמובן שכשקורות בעיות בדרך זה מתעצם על אחת כמה וכמה, עם המתנה הזו אנחנו צריכים ללמוד לחיות ולהתקדם כי היא תלווה אותנו לכל החיים.
אין ספק שזה קשה להכניס אנשים הביתה אחרי טראומה כזאת ולא משנה אם זו האמא הקרובה ביותר או הבייביסיטר , בכלל זו תקופה מורכבת ומאתגרת עבורך ועבור בעלך, עבור התא המשפחתי למצוא את הגבולות שלכם כמשפחה, כזוג וכיחידים וזה משהו שייקח זמן. חשוב שאת מודעת לקשיים ואני מאמינה שעם הזמן תלמדי גם להרפות.
המלצה אחת - בצעדים קטנים, כל דבר שקשה לנו לעשות תמיד כדאי להתחיל בצעדים קטנים, כשאנחנו חושבים על שינוי גדול אנחנו נבהלים אבל אם מתחילים במשהו קטן פשוט שנראה אפילו טיפשי ממנו אפשר לצמוח הלאה למקומות הגדולים יותר.


שיהיה סוף שבוע נפלא

אדוה

שיר שלום,

אני מזמינה אותך לעניין בתשובות קודמות בפורום לגבי כל נושא הנפרדות בתאומים,
חלק משמעותי בעניין הוא לחזק אצל כל אחד מהתאומים שלנו את התחושה והידיעה שהוא אחד ולא שניים או לא יחידה אחת ביחד עם התאום שלו, הפעולות הקטנות של הדיבור
הרמה של חפצים, אחריות על המעשים שלי הקטנים ביותר הם חלק בלתי נפרד מחיזוק
הנפרדות בתאומים ועל כן אני ממליצה מאוד להקפיד על כך.
דינמיקת תאומים ידועה היא הנושא של יצירת התלות בה תאום אחד הוא הדומיננטי והשני מתפתח לצידו, בצילו, ועלינו כהורים לפעול ככל הניתן לצמצום מצב זה כי כמובן שהוא מונע התפתחות תקינה ובריאה של שניהם.
את בהחלט יכולה להדגיש לתאום שעונה במקום אחיו את העובדה שפנית לאחיו ולא אליו אפילו להסביר זאת בשיחה נפרדת ולא תוך כדי הסיטואציה.
אם את נמצאת בתוך המצב מספיק משפט "פניתי אל... ואני מצפה לשמוע ממנו את התשובה ממך אשמח לשמוע תיכף"

בנוסף, וחשוב ביותר, להתבונן קצת על הסיטואציות האלה ולשאול את עצמך מה משיג התאום שעונה או פועל במקרים האלה? איזה צורך הוא משדר לי כאמא כשהוא עושה דברים במקום אחיו, מה הוא מרוויח מזה? ואיך אני יכולה כאמא לתת לו את הרווחים האלה בסיטואציות אחרות שלא קשורות לאחיו התאום?
אשמח להרחיב איתך את הדיון על השאלות האלה במידה ותרצי

בהצלחה

אדוה

בברכה,

אדוה

השוואות בין תאומים, גם אם הן לא "השוואות מעדיפות" אלא סתם "הגבוה והנמוך" וכו'...- כלומר, השוואות עובדתיות- הן הרסניות להתפתחות של התאומים!
התאומים שלנו בני 5 חודשים, ואני תופסת את עצמי הרבה פעמים אומרת לבעלי- "הקטן", "הגדול", "הנוח" "הצרחן" וכו'... וזה ממש אסור!
כל השוואה כזאת היא לא נכונה, כי זה לא שאחד גבוה ואחד נמוך,אלא הם נמוכים או גבוהים ביחס אחד לשני! ואז הם לא יכולים לפתח את האינדיוידואליזם שלהם. הרי אם היה לנו רק את אחד מהם, לא הייתי אומרת שהוא נמוך במיוחד, כי שניהם די נורמלים וממוצעים, אבל אני עושה את ההשוואות כי ככה קל יותר לתפקד איתם לפעמים.
חייבים להשתדל להימנע מזה ככל האפשר! גם בתחום ההתפתחותי- היום יכול להיות שאחד התחיל לחייך יותר מהר, אבל זה לא אומר שתמיד הוא יהיה המהיר יותר! יכול להיות שמחר, השני דווקא יהיה זה שיתהפך ראשון! וככה זה קרה אצלנו!
ודווקא בגלל שאני יודעת שאסור להכניס אותם לריבוע שיהיה להם קשה לצאת ממנו אח"כ, אני מרשה לעצמי להעיר לסבתות ולסביבה (בנעימות כמובן) לא לעשות השוואות ביניהם, אפילו לא השוואות עובדתיות- אני מתקנת אותן כל הזמן!
יש ספר שכדאי לך מאוד לקרוא בדיוק על כל הנושא הזה- "שנינו ביחד וכל אחד לחוד" של רונית פלוטניק. ספר מעולה על תאומים מגיל אפס ועד השנים הראשונות של הילד (נראה לי עד גיל 6 אם אני זוכרת נכון...)

ב"הצלחה!

נועה שלום,

אחזק את דבריה של אמאל'ה, אכן חשוב ורצוי להימנע ככל האפשר מהשוואות,
אין ספק שזהו משהו שמלווה אותנו כל החיים גם כהורים לאחים אבל במיוחד כהורים לתאומים, אין אפשרות להיפטר לגמרי מהשוואות אך יש חשיבות ליתוח המודעות לנטייה
שלנו לעשות את זה ולעבוד על עצמנו כהורים להמעיט ככל הניתן.
לגבי הסביבה אני אישית כאמא תמיד הערתי לסובבים אותי להימנע מהשוואות
ותמיד הדגשתי שכל אחד הוא מה שהוא וכששאלו אותי מי יותר...? כמו שתמיד שואלים, הייתי עונה שאין אצלנו יותר פעם ככה ופעם ככה.
אין ברירה אלא להציב לחברה שסביבנו את הגבולות שחשובים לנו זה חלק מהתהליך שלנו בהורות לבנות לעצמנו את היחידה
המשפחתית שלנו , לקבוע את הגבולות והקשרים שלה עם הסביבה הקרובה והרחוקה יותר

בהצלחה והרבה הנאה

אדוה

מרי שלום,

פורום זה מייעץ בנושאי הורות
אנא פני לפורום תזונת תינוקות הנמצא בפורטל זה

בברכה,

אדוה

מרי שלום,

פורום זה משמש להתייעצות בנושאי הורות
לשאלתך ממליצה לפנות להתייעצות בפורום תזונה נכונה, דיאטה והרזייה הנמצא בפורטל זה, או להתייעצות עם תזונאית דרך קופת החולים שלך

בברכה,

אדוה

סיגל שלום,

נושא ההשוואות בתאומים הוא נושא רגיש ונפוץ מאוד ולמעשה הוא מתחיל אצלנו עוד כשהם בבטן, זה יותר זז וזה פחות, הוא יותר גדול והוא פחות וכדומה.
אני שומעת ממך שמאוד קשה לך אם נושא ההשוואות ואת חוששת מכך שבנותייך יפגעו מהעניין, אכן השוואות באופן כללי הן לא נעימות מתסכלות וגורמות לפגיעה בבטחון העצמי אצל אחים באופן כללי ועל אחת כמה וכמה בקרב תאומים שחווים את ההשוואות בעוצמה רבה יותר, ולמעשה כל היום שלהם מלווה בהשוואות שהחברה משווה והשוואות שהם משווים בעצמם אחד לשני.
רצוי וכדאי להימנע מהשוואות ככל הניתן, אין זה פשוט ולאמונתי זה גם לא אפשרי
להיגמל מכך לגמרי כי זה טבוע באופינו ובתרבותנו.
הייתי ממליצה קודם כל שתקיימי שיחה עם בעלך בנושא, שתפי אותו בתחושותיך, הראי
לו כתבות/מחקרים בנושא, חשוב לקיים שיחה פתוחה ועניינית שעיקרה מה חשוב לי שיקרה, מה חשוב לבנות שלנו ולא מה עשית לא נכון.
כמו כן, חשוב להסתכל על המינון אם פעם בכמה זמן אחת עוזרת לשניה אין בכך שום רע אם זה הופך לדפוס אזי זה בהחלט יכול לפגוע בביטחונה העצמי של מיי וביכולת הנפרדות שלה בכלל. באופן כללי הייתי ממליצה שאם קורין רוצה לעזור למיי זה יבוא מהן ולא בתיווך האבא כיוון שאז נוצרת איזו שהיא "קואליציה" משפחתית שמשדרת למיי שהיא צריכה עזרה.

מקווה שעזרתי לך להבין את התמונה את מוזמנת להמשיך לשאול ולדון בנושא

בברכה,

אדוה

קודם כל- אם היה מקום לדאגה, הרופא שעשה את הבדיקה היה אומר לך שצריך לעקוב אחרי זה וכו'...
דבר שני- בד"כ בהריון תאומים שיש שני שקי הריון עובר אחד קצת יותר גדול וזז מהשני, כי יש לו יותר מקום (זה שלמעלה יחסית).
גם אצלנו זה היה ככה. זה שהיה למעלה היה יותר גדול מזה שהיה למטה, והם נולדו בריאים ועדין הוא קצת יותר גדול, למרות שהוא ה"צעיר"...
אם אלה היו תאומים זהים באותו שק הריון אז היה יותר מקום לדאגה, אבל ככה- זה לא משמעותי...
ב"הצלחה!

יהושע שלום,

לצערי בענייניי תזונה אני לא יכולה לתת המלצות,
מציעה לך להתייעץ בפורום תזונת תינוקות הקיים בפורטל זה

בברכה,

אדוה דרור

ממליצה לכם ללכת לרופא משפחה.
יכול להיות שחסר לו ברזל וזה מוביל לירידה בתיאבון..
הרבה בריאות!

יוגב שלום,

נשמע שאשתך מאוד סובלת ואתם בתקופה לא פשוטה,
לצערי אין באפשרותי לעזור בעניין
ממליצה לנסות להתייעץ עם נפרולוג ועם מומחה להריונות מרובי עוברים אתה יכול
לחפש באינטרנט שמות לפי התחום וכן להתייעץ במוקד השירות של קופת החולים שלך

חג שמח והרבה בריאות

אדוה