פורום תאומים ושלישיות - יש לך שאלה?

לילך שלום,

פורום זה מייעץ בענייני הורות לתאומים ושלישיות זהו אינו פורום
לייעוץ רפואי, את מוזמנת לפנות לפורום הריון ולידה הנמצא בפורטל זה

בברכה,

אדוה דרור

בת שבע שלום,

המעבר לכיתה א' מהווה תקופת הסתגלות לילד ולמשפחה וכאשר מדובר
בתאומים הנפרדים לכיתות זה לא קל, וכשמדובר בשלישיה שמתפצלת
זה אכן מלחיץ, ומעורר מחשבות ודאגות. מדברייך עולה דילמה לא פשוטה בכלל ואני מניחה שאתם נמצאים בתקופה מאוד משמעותית במשפחה. אשמח אם תתארי קצת את הקשר ביניהם, אני מבינה שמדובר בבת ושני בנים?
מה הדינאמיקה ביניהם? האם הם מבלים בנפרד במשך השבוע עכשיו כשהם בגן? האם יש להם חברים נפרדים או משותפים?
עד כמה הם עצמאים עד כמה הם תלויים אחד בשני? האם יש ביניהם חלוקת תפקידים קבועה? האם תאום אחד יותר דומיננטי? לוקח אחריות הורית על השני/השלישי?
עד כמה אתם כהורים מתייחסים אל כל אחד ואחת מהם כמי שהוא/היא , עד כמה אתם מתייחסים אליהם כ"השלישיה" ?
האם יש ביניהם מריבות רבות ותחרויות?


מה זה מבחינתך תתרחק מהם? הגדירי מה ייחשב להתרחק ומה ייחשב בעיניך קשרי אחים טובים?

בברכה,

אדוה דרור

שלומית שלום,

מדברייך עולה שאת עייפה ומותשת ובעיקר זקוקה לשנת לילה טובה,
אשמח אם תוכלי לפרט קצת יותר מה מציק לך, מה היית רוצה שיהיה אחרת ואת לא מצליחה לעשות? האם הגמילה מהבקבוק? האם ההתעוררות בלילה? להאכיל או לא להאכיל בלילה?
אנא נסי למקד את שאלתך ואשמח לסייע

בברכה,

אדוה

לירז שלום,

ראשית מזל-טוב והרבה הצלחה בריאות ואושר.
לשאלתך,

באופן כללי אם אנחנו רוצים לגדל אותם בצורה הכי בריאה ונכונה לכולם, המשימה המרכזית שלנו היא לעודד את הנפרדות שלהם וזה מתחיל מרגע הלידה ואילך, בלבוש, בפנייה האישית , בשם, בטיפול האישי וכמובן בהקציית המרחב האישי לכל אחד ואחת מהם.
את יכולה לעיין בפורום בתשובות קודמות יש הרבה התייחסויות לעניין הנפרדות.
בכל מקרה חשוב שתמיד תהיי קשובה לעצמך ולבן זוגך ותחליטי על צעדים בהורות
שלכם בהתאם למה שמתאים לכם ולאופי הבית שלכם ולא בהכרח לפי מה שאומרים שכדאי.
הרבה פעמים התסכול הכי משמעותי שלנו בהורות נובע מניסיונות שלנו כהורים ללכת עם הזרם ולא עם התחושה הפנימית שלנו.

בברכה,
אדוה דרור

עוד משהו על נפרדות:

חשוב להדגיש שאחת המורכבויות בגידול תאומים היא הנפרדות, היכולת של כל אחד ואחת מהם לפתח זהות אישית מגובשת ואינדיבידואלית, קושי זה יכול ליצור מספר מצבים:
-תלות של התאומים זה בזה עם קושי בפיתוח עצמאות
-חוויה עצמית של יחידה אחת- התאומים חווים את עצמם כחלקים בלתי נפרדים של יחידה אחת
-חלוקת תפקידים נוקשה כך שכל תאום הופך להיות בעל תפקיד בלעדי
ביום יום שלנו כהורים הדברים שלכאורה נראים קטנים או פחות הרי גורל הם אלו שמסייעים לפתח ולחזק את הנפרדות וזה מתחיל בעריסה בבגדים, באביזרי התינוקות וממשיך לאלבומי התמונות, לשפת הדיבור (שבלי לשים לב הופכת לזוגית), לגן וכו'...

ככל שתקפידי כבר מהתחלה על הדברים הקטנים תוכלי ליצור לאט לאט אצלך ואצלם את היכולת לפתח עצמי נפרד בריא ושלם. וכמובן יש לזכור שתפקידכם כהורים הוא , לפחות בשנים הראשונות, להקפיד שגם הסביבה תתייחס אליהם באופן כזה כי יש נטייה כללית להתייחס את תאומים כאחד גם אם הם לא זהים כלל.

יש ספר מעולה על תאומים שמצאתי כשהייתי בתחילת ההריון- מומלץ מאוד:
"שנינו ביחד וכל אחד לחוד" של רונית פלוטניק. היא מחלקת את הספר לגילאים,
מהרגע שהם ברחם ועד גיל 6 בערך... כשהיא כותבת גם את העקרונות הפסיכולוגיים,
וגם עצות מעשיות לכל שלב התפתחותי.
זה ספר שמאוד עזר ועוזר לי, ומומלץ! אפשר להשיג בכל חנות ספרים...
אני מאמינה שהדבר הכי חשוב זה להסתכל על הילדים ולהרגיש אותם כי יש תאומים
שיהיה להם מאוד טוב להיות ביחד ויש תאומים שיצטרכו את ההפרדה בכיתות וכו' כדי
לפתח את האישיות הנפרדת שלהם. וזה תלוי בילדים עצמם ולא בגורמים חיצוניים בד"כ.
כרגע התאומים שלי בני שנה ורבע והם במעון באותה קבוצה, וזה מאוד טוב להם!
אני לא יודעת איך ננהג בקטע של הכיתות, כי אני מחכה לראות אותם- מה יעשה להם טוב כשיגיעו לשלב הזה.
אז הקשבה לילדים ולהרגיש אותם- זה הכי חשוב לדעתי!
ובגדול- ודאי שעם תאומים תמיד צריך לזכור שמצד אחד יש להם קשר מאוד מיוחד שיש
רק לתאומים וחשוב לשמור עליו, ומצד שני- לזכור שהם לא שני חצאים אלא שני ילדים נפרדים ושונים,
ולכל אחד יש את האהבות שלו, הכשרונות שלו והיכולות שלו. ולהשתדל לעשות הכל כדי
לתת כל אחד לפתח את עצמו ולבטא את עצמו כפי שהוא ולא ביחס לאחיו.

ב"הצלחה!

אליאב שלום,

התרגשתי מהחששות והדאגה שאת מעלה לאחותך לצערי
אינני יכולה לייעץ ולעזור בנושא, זה עניין רפואי ולדעתי
צריך להתייעץ עם רופא, את יכולה לנסות בפורום הריון ולידה בפורטל זה

בהצלחה ומזל טוב

אדוה דרור

גם אני מאוד קטנה, והתחלתי את ההריון שלי במשקל 43 ק"ג.
היה לי אמנם קשה, אבל בחודש 5 בערך קצת התאוששתי...
ואז- באמת בגלל שלא היה להם הרבה מקום אצלי- הם ניסו לצאת... ובשבוע 29 הגעתי
לבית חולים עם צירים מוקדמים ופתיחה של 2 בערך. ב"ה הצליחו לעכב את הצירים, ושכבתי בשמירת הריון בבית עד שבוע 34 שאז ילדתי את הקטנטנים שלי, שהיום כולם
צוחקים שהם עוד שניה יותר גדולים ממני... (הם בני שנה ורבע)
מה שאני יכולה להגיד לך זה שלפי דעתי הצירים המוקדמים הגיעו כי באמת הייתי קטנה
ולא חשבתי על זה אז לא התנהגתי בהתאם, ועשיתי המון פעילות והתשתי את עצמי...
אם היום הייתי שוב בהריון תאומים- היה ברור לי שאני צריכה לנוח כמה שיותר, לשתות כמה
שיותר ולשמור על עצמי, ואז אני מאמינה שלא הייתי מגיעה למצב המסוכן אליו הגעתי בהריון הזה.

מקווה שקצת עזרתי, ושתעבירי את זה לאחותך...!
בהצלחה רבה!

איילת שלום,

לצערי לא מכירה חומרים טבעיים נגד כינים, את יכולה לעשות חיפוש בפורום בנושא כינים
ותמצאי תשובה של ליאת לוי בעניין. בעיקרון הטבעי ביותר
הוא חפיפה עם מרכך וסירוק השיער במסרק צפוף כאשר המרכך עדיין על השיער
ואח"כ סירוק והוצאת ביצים כשהשיער רטוב זה עובד יפה אם מוכנים להשקיע לטובת העניין
כמה ימים רצופים של סירוק ופליית ביצים.
קוריוז קטן אם לא בא לך לעבוד קשה פעם גרתי בארה"ב ולשכנה שלי יהודייה מבית טוב
הייתה גברת אפרו-אמריקאית שהייתה באה עם מנורה כחולה לפלות ביצים תמורת תשלום
של 10 דולר לשעה ...(:
בהצלחה ומניסיון יכולה לעודד שבגיל מסוים ג-ד-ה זה בדר"כ עובר

בברכה,

אדוה דרור

טליה שלום,

לצערי לא יכולה לייעץ בעניין, פורום זה מייעץ בענייני הורות לתאומים
ואינני מוסמכת לייעץ בעניינים רפואיים ממליצה לך לפנות לחוות דעת רפואית שנייה,
את יכולה גם להתייעץ בפורום הריון ולידה המצוי בפורטל זה.

בברכה ובהצלחה

אדוה דרור

ליליאן שלום,

מדברייך עולה שאת מאוד חרדה מכל עניין התזוזות בבטן באופן טבעי מרביתנו חרדות וחוששות מאוד בתקופה זו, במיוחד בשנים האחרונות לאור ריבוי האינפורמציות, הבדיקות והאזהרות. ממליצה לך למצוא לעצמך זמן שקט, דרך להירגע באמצעות מדיטציה, נשימות, תכנית אהובה, משהו שישחרר את המחשבות המלחיצות על בסיס יומי
זה בהחלט יכול לסייע לך להפחית את החרדות.
לגבי התזוזות בבטן יכולה להעיד שבהריון שלי גם אני הרגשתי הרבה
יותר אחת מן השנייה זה כנראה נובע מהתנוחה של כל אחת בבטן. לעניותי דעתי אי אפשר לדעת באופן ודאי את מי מרגישים ולפעמים יכול להיות שאת חושבת שהרגשת את א' וזו בעצם ב'. (צריך לזכור שבסופו של דבר מדובר בתחושות אין כאן משהו מובהק ותחושות הרבה פעמים מושפעות ממצבי לחץ וחרדה)

לצערי בעניין הבדיקות לא יכולה לסייע ממליצה לך לפנות לייעוץ רפואי חוות דעת שנייה תמיד יכולה לעזור. בפורטל זה יש פורום לענייניי הריון ולידה המנוהל על ידי רופאים תוכלי התייעץ גם שם.

בברכה,

אדוה דרור

שלום הריונית,

לצערי לא בקיאה בחוקי הביטוח לאומי
ממליצה לפנות לפורום שמתעסק בדיני עבודה

בברכה,

אדוה

לורן שלום,

ראשית מזל טוב ובהצלחה אשר לשאלתך, פורום זה מייעץ בנושאי הורות לתאומים
זהו אינו פורום רפואי ועל כן אני ממליצה לך להתייעץ קודם כל עם הרופא המלווה שלך
בנוסף תוכלי למצוא מענה גם בפורום הריון ולידה המצוי בפורטל זה.

בברכה,

אדוה דרור

שלומית שלום,

את מתארת סדר יום יפה, מוקפד מבחינת שעות וארוחות ומתארת גם שבנייך ישנים שנת לילה די ארוכה, למרות זאת את מאוד מתוסכלת כיוון שבזמן האחרון שנות היום שלהם השתנו ואינן סדירות וארוכות כבעברץ

אכן לקראת גיל 11-10 חודשים בערך, יכולים להתחיל שיבושים בשינה ובשעון הביולוגי, זהו תהליך התפתחותי תקין ומוכר והוא בעצם תחילת המעבר לשינה אחת ביום (לא כולל הלילה) במקום שתי שינות יום, תהליך זה נמשך בדרך כלל עד לגיל שנה-שנה וחצי כל תינוק בהתאם להתפתחותו הוא.

מה זה אומר מבחינתך, זה אומר קודם כל לא להיבהל , זה נורמאלי, זה טבעי, סדר היום שלך תקין ומדובר בתופעה התפתחותית, התינוקות שלך כבר לא זקוקים לכלכך הרבה שעות שינה במשך היום, אלא לשנת לילה ארוכה ולשנת צהרים.
מבחינה אופרטיבית כמו שאמרתי זה תהליך שיכול להימשך כמה חודשים ולכן מה שאת צריכה לנסות זה למשוך את שנת הבוקר שלהם כמה שיותר לקראת הצהרים, 12 וכך הם יאכלו צהרים וילכו לישון לכ-שעתיים ובערב כרגיל. זהו תהליך שיכול לקחת כמה ימים וגם כמה שבועות , מה שיעזור קודם כל זה ההבנה ששנת הבוקר תלך ותעלם ובנוסף ככל שיהיו יותר פעילים בשעות הבוקר כן יקל עלייך להשכיב אותם בשעה היעודה בצהריים.
זו בהחלט התקופה להפעיל אותם במשחקים, בגן שעשועים , בזחילה/ אוטוטו הליכה

שיהיה בהצלחה ואם יש עוד דברים לא ברורים בעניין את מוזמנת להמשיך ולשאול.

בברכה,

אדוה דרור

שירי שלום,

ראשית מזל טוב את ממש ממש בהתחלה , מן הסתם עדיין מסתגלת לשינוי המשמעותי אז שיהיה בקלות ובכיף ולזכור שהרבה פעמים יש גם תסכול זה חלק בלתי נפרד, לא יוצא דופן בכלל !
מדברייך נשמע שבסך הכל בניתם לכם שגרה יפה והבנות רק בנות חודש וחצי! יחד עם זאת עולה מדברייך חשש, האם אני עושה את הדברים נכון? האם אני לא גורמת לנזק לבנותיי? את למעשה אומרת חשוב לי לעשות את הדבר הנכון ביותר עבורן. חששות אלו אופייניים מאוד לכולנו כהורים, הם מלווים אותנו מרגע הלידה ואילך לכל חיינו.

ישנה נטייה חברתית במיוחד אצלנו הישראלים לייעץ ולהמליץ מהכי נכון במיוחד כאשר מדובר ביולדת טרייה, יש מגוון דיעות ורעיונות שתשתמעי מסביבך. חשוב תמיד להיות עירניים לסביבה ולבחון את עצמך לאורם , אבל בהחלט חשוב שאת ובעלך תפתחו לכם את הדרך שלכם, המתאימה לסגנונכם ותהיו שלמים איתה גם אם לפעמים היא לא יוצאת בדיוק כמו שרציתם זה חלק מתהליך הצמיחה בהורות.

לשאלותייך: באופן כללי אני מאמינה שלכל חלל/חדר בבית תפקיד משלו ולכן חדר השינה מיועד לשינה, מטבח לאכילה וכו' , אם רוצים לשמור על התנהלות סדירה של בית אז זה נכון לשמור על הפונקציות של כל חלל כי זה מסייע גם לשמירה על הגבולות הפנימיים.

יחד עם זאת ,כמו שציינתי בפורום בעבר במספר תשובות,את צריכה לבדוק האם זה נכון ומתאים לך ולבעלך, לכל אחד מאיתנו אורח חיים שונה מדובר בסקאלה שכל אחד נמצא במקום אחר על פני הרצף ולדעתי בעניין זה אין נכון ולא נכון באופן מוחלט, אלא צריך שהדבר יתאים למשפחה המדוברת, לאופי שלכם ולאופי של בנותיכם, למבנה הבית שלכם, אם למשל קשה לך ביום להתנהל כשהן ישנות למעלה כיוון שלא בטוח שתשמעי אותן, אז ברור שיותר מתאים שתארגני להן מקום שינה למטה בשעות היום.

לגבי השינה המשותפת ביום על המזרן, בגני הילדים גם כן מוציאים מזרונים והילדים ישנים אחד ליד השני כך שאני לא רואה עם זה בעיה, חשוב כן להקפיד בחדרים שלכל אחת יש את המרחב האישי שלה והמיטה שלה , המצעים שלה, הבגדים הבובות וכדמ'
כדי לחזק את הנפרדות שלהן מההתחלה. (תוכלי למצוא הרחבות בנושא בתשובות קודמות בפורום)

לגבי ההירדמות בלילה, לדעתי זה עניין של זמן אם ביום הן נרדמות בכוחות עצמן אין סיבה שבלילה זה לא יקרה ואתם צריכים פשוט סבלנות ונחישות, כל עוד ההרדמה על הידיים היא קצרה ועניינית אין עם זה בעיה, הבעיה מתחילה כשלכם כהורים כבר אין שליטה בסיטואציה וזה הופך לארוך ומתיש.

אני מאחלת לך בהצלחה, סמכי על עצמך ועל האינסטינקטים שלך


בברכה,

אדוה דרור

רוני שלום,

את מספרת על כך שתגובת הסביבה במיוחד בגן הילדים של בנותייך מאוד
מתסכלת אותך וגורמת לך לחששות לגבי היכולת שלהן לראות עצמן כנפרדות והיכולת של החברה לעשות זאת. זה אכן נושא לא פשוט הסביבה באופן אוטמאטי גם אם התאומים לא זהים ולא דומים כלל נוטה לקטלג אותם יחד ולפנות אליהם כאחד, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בתאומות זהות. באופן כללי ממליצה לך לבדוק קודם כל את עצמך ואופן התייחסות שלכם בבית אל התאומות מבחינת פנייה, לבוש, מרחב פרטי וכו' את יכולה למצוא הרחבה על זה בתשובות קודמות בפורום בנושא הנפרדות. אחרי שבדקת את עצמך בהנחה שאת בעצמך מקפידה לדבר אל כל אחת בלשון יחיד , לדבר עם הגננת על כל אחת בנפרד ולא עליהן כיחידה אחת, אז כמובן שפנייה אל הגננת והצוות יכולה לסייע, אפילו לבקש מהגננת שתרחיב את אוצר הידע שלה ושל הצוות בנושא תאומות כי זה משמעותי. מעבר לכך מבחינת הילדים אין הרבה מה לעשות מלבד לתקן כאשר פונים בטעות, מניסיון אצל הילדים הטעויות האלה עוברות עם הגיל. לא הייתי ממליצה לעשות שינויים שלא מרגישים לך טבעיים או מתאימים במראה אבל כן להקפיד על לבוש שונה.
הבנות שלי לא זהות ובתקופת הגן כולם התבלבלו אפילו הסבתות וכל הזמן תיקנתי, בסופו של דבר ככל שהן גדלו יותר ופיתחו לעצמן ערוצים חברתיים נפרדים זה נעלם.
אם יש עוד שאלות בעניין את מוזמנת
בהצלחה וחג שמח

אדוה דרור

אולגה שלום,

באופן כללי אני מאמינה בכך שצריך להפריד אותם מהרגע הראשון
ישנן כמובן תיאוריות שונות ומגוונות אבל בסופו של דבר אם
אנחנו רוצים לגדל אותם בצורה הכי בריאה ונכונה לכולם, המשימה המרכזית שלנו היא
לעודד את הנפרדות שלהם וזה מתחיל מרגע הלידה ואילך, בלבוש, בפנייה האישית
בטיפול האישי וכמובן בהקציית המרחב האישי לכל אחד ואחת מהם.
אני הפרדתי מרגע הלידה וזה היה מצוין לכולם. את יכולה לעיין בפורום בתשובות קודמות שלי בנושא השינה המשותפת ובעניין חשיבות הנפרדות.
בכל מקרה חשוב שתמיד תהיי קשובה לעצמך ולבן זוגך ותחליטי על צעדים בהורות
שלכם בהתאם למה שמתאים לכם ולאופי הבית שלכם ולא בהכרח לפי מה שאומרים שכדאי.
הרבה פעמים התסכול הכי משמעותי שלנו בהורות נובע מניסיונות שלנו כהורים ללכת עם הזרם ולא עם התחושה הפנימית שלנו.

בהצלחה ושינה טובה

אדוה דרור

אורחת שלום,

גידול תאומים וחלוקת הזמן והמשאבים ביניהם היא משימה לא קלה ולא פשוטה.
זהו תהליך ארוך שבו לאט לאט לומדים להתאים את החלוקה לכל אחד ואחת מהם וגם לקצב ולאופי של הבית. מדברייך עולה שמאוד חשוב לך להקדיש להם זמן נפרד וזה באמת משמעותי ונדרש.
הייתי ממליצה ראשית לא להתייאש מלעבוד איתם יחד תוך כדי חלוקת משימות לאחד ועבודה פרטנית עם השני, כלומר כשאת יושבת עם שניהם תני לאחד משימה ובינתיים הנחי ועבדי עם השניה ולהיפך. את יכולה להרגיע את זה מביניהם שלא עובד איתך ואולי מפריע ומתלונן ולהסביר שעוד מעט יהיה תורו.
חלק מהותי מהתאומות ומהחיים בעולם זה ללמוד לחכות לתורי, ללמוד לדחות סיפוקים ובגיל שלוש זה שלב התפתחותי משמעותי ונחוץ. נחישות שלך בעניין תלמד אותם שהסבלנות משתלמת.
בנוסף, אין הרבה אופציות מעבר לכך כל עוד את לבד , במידה ואת יכולה, אני בזמנו כשהתאומות שלי היו קטנות לקחתי נערה לשעה שעתיים אחה"צ ונעזרתי בה ליצירת הזמן הזה.

בהצלחה

אדוה דרור

תודה רבה
באמת זה מעודד ועוזר שיש אנשים"שעברו ועוברים" את הקשיים האלו!!:)

היי אורחת2

אכן לא פשוט להיות הורים בימינו ובטח לא הורים לתאומים
מי שלא באמת חווה את ההורות היומיומית לתאומים יתקשה מאוד להבין
את הקשיים בעיקר הנפשיים שמתמודדים איתם , הצורך "להשוות" יחס , הצורך לתת לכל אחד מה שמגיע לו בלי להרגיש אשמה על כך שבאותו רגע את בעצם זונחת את השני.
הצורך לנווט בין שני עולמות ולסייע לכל אחד ואחת מהם להיות מה שהוא ולהגשים את עצמו שלא ביחס לאחיו או אחותו.
לא קל אך בנימה אופטימית עוזר לזכור את תאוריות ה90% /10% שאומרת
ביסודה כי 10% מהדברים שקורים לנו בחיים אינם תלויים בנו ו 90 % מהדברים שקורים לנו בחיים הם בעקבות הבחירה שלנו איך להגיב ל10% שאינם תלוים בנו.

בברכה,

אדוה דרור