פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

שלום רב
יש לי 3 ילדים כולם חיילים אני מתה עליהם הם לא כל יום בבית ועד שהם כבר מגיעים
אני ובעלי מאוד מתגעגעים אליהם וכשהם כבר באים אנחנו לא רואים אותם לכולם יש חברים וחברות הם ישנים אצלהם אני באופן אישי מרגישה נורא בודדה אני מכינה להם מה שהם אוהבים מתרגשת כשהם באים אבל נורא פגועה שלא נהנת מהם יש לי אמא מבוגרת וחולה מאוד היא גרה עם מטפלת אני רואה את הבדידות שלה וזה הורג אותי נורא פוחדת מהבדידות הזאת איפה כל השנים שדאגנו שלא ישנו בגללם ובשבילם
אפילו כשהם מבקשים אפטר אז זה בשביל לפגוש את החברים ולא בשבילנו ההורים
איך מתמודדים?
אנא עזרתכם

איפה עובר הגבול בין הצורך לדעת מה קורה לילד שלך לבין הצורך שלו בפרטיות ???
מה נכון וראוי לעשות כאשר אתה חושב שהוא מתנהג באופן שאינו ראוי לו, וכאשר אתה יודע בוודאות שהוא לא אומר לך את האמת... שהוא מתנהג בצורה שתגרום לו להתחרט על מעשיו ?
אני חרד לאושרו של בני ורוצה שיהיה לו רק טוב
אך מתקשה לסמוך על הבחירות שלו, בזוגיות, ובסגנון הבילוי.
אני מניח שחלק גדול מהבעיה הוא שלי, הפחד ממה יגידו אם ידעו... או התחושה שכהורה לא ממש מילאתי את תפקידי כראוי ואולי לא כיוונתי אותו מספיק טוב לחיים.
איך מתמודדים ?

שלום, אני כותבת בשמה של אמי (ממוצא אשכנזי-רלוונטי להמשך) הנמצאת בשנות ה-50 לחייה.
לאמי 2 אחים ואחות אחת.
אחותה של אמי גרה עם סבתי (אימן) במשך רוב חייה, היא גרושה וללא ילדים.
האח הצעיר מאמי הינו נשוי עם ילדים והאח המבוגר מתגורר בחו״ל והינו רווק ללא ילדים.
אמי נשואה לאבי ופרט אליי, ישנו את אחי.

במשך כל החיים (עוד לפני שנישאה) נהגה לעזור לאמה כלכלית, נפשית וכו׳ ותמיד הייתה לצידה ועזרה לה הכי הרבה מכל האחים.
למרות כל זאת, מאז שאמי הכירה את אבי ולאחר מכן נישאה לו - סבתי עשתה לאמי ״חיים קשים״ ובהתחלה אף בקושי נתנה לה להתראות עם אבי (אשר ממוצא ספרדי), מאחר שטענה שהוא לא מספיק טוב עבורה ובקיצור לא אשכנזי.
פרט לגזענות שנמשכת עד היום (למרות היחס המעולה שאבי נותן לסבתי ואף לדודתי), סבתי ממשיכה לא להעריך דבר שאמי עושה עבורה (עזרה בריאותית, בירורים למיניהם וכדומה). יש לציין שדודתי הגרה עם סבתי אינה עוזרת לה מספיק בטענה שהיא לא יודעת עברית מספיק טוב, שהיא חולנית וכדומה. האח הצעיר בקשר מרוחק עם סבתי (פעם בחודש-חודשיים מתראים) ודודי אשר בחו״ל לא עוזר משום בחינה, חוץ מהעובדה שהוא שולח כספים מחו״ל לסבתי ולדודתי.

בשנים האחרונות היחס המפלה והלא מוערך של סבתי לאמי הולך וגדל ובנוסף היא הורישה לדודתי את 2 הבתים שברשותה בעודה בחיים, בטענה שהבת גרושה ולא עובדת (נתמכת ע״י ביטוח לאומי על בעיה קטנה).

אמי מאוד מתוסכלת מהמצב כבר כמה שנים טובות, רבה המון עם סבתי ועם דודתי על נושא הירושה ועל חוסר ההערכה של סבתי כלפיה ועל כך שסבתי מצדיקה תמיד את דודתי, אשר אפילו לא הולכת לעשות קניות או הולכת לרופאים עם סבתי.

יש לציין שאמי מקפידה על שיחות יומיומיות עם סבתי, אחת סבתי מאיימת על חייה שלה או טוענת שאינה מרגישה טוב ואף התאשפזה במיון עקב כאבי ראש עזים.
בנוסף, דודתי מצדדת בה תמיד עקב רווח כלכלי ואף מקצינה את דבריה.

השאלה שלי ושל אמי למעשה הינה איך היא יכולה להמשיך בשגרת חייה בצורה שפויה וללא רגשות אשם?

תודה וסליחה מראש על אורך ההודעה.

הגיע הזמן שהציבור הרחב יתחיל לזעוק בעניין רמת הרופאים בקופת חולים כללית. ראשית אני מודע מי שלא הגיע להזדקקות ממשית לטיפול בד"כ זה קורה יותר בגלאים 50+.
א- לאחרונה הזדקקתי לטיפול ואז לתהמתי התחוור שרמת הרופא במילים עדינות רשלנית , רופא חסר הבנה במקצוע הרפואה, לא יודע ולא מבין בתוצאות בדיקת דם, שלא לדבר על כך שניתן לשער מגמות אם מסתכלים מספר בדיקות דם. שאלתי חברים וגם מספרים דברים דומים,אם מרבית הרופאים מתפקדים כמו הרופא שלי זה ממש אסון לגרסתי אני מניח שאחוז מסויים מעומס בבצי חולים קורה בגלל מחדלים הרופאים בקופות חולים. חוסר הידע וההבםה מזעזע.

אני שונאת את "המשפחה "הזאת האנשים האלה שאני מתגוררת איתם .אני פשוט שונאת שונאת שונאת. ולא מצליחה לסבול אותם .כל רגע שאני לא רואה אותם זה פשוט נפלא .

אני פנסיונרית העובדת למחייתי קשה, אלמנה שחוותה לא מעט קשיים. אמי מתקרבת לגיל 90 ואף שתפקדה עד לאחרונה באופן עצמאי חלה התדרדרות במצבה והיא מטופלת ע"י עובדת סיעוד זרה-אופציה שבחרה בעצמה. מאז התחיל הקשר עם המטפלות היא יורדת לחייהן, מאשימה אותן בגניבות, באי מילוי משימותיהן ובקיצור- לדעתה אין תמורה לשכר שהיא משלמת. המטפלות בורחות ממנה אחת אחרי השניה לאחר כמה ימי התנסות ואני עסוקה כל הזמן בכיבוי השריפות ובמציאת המטפלת הבאה תוך כדי שאני עובדת במשך ימים ארוכים. כמובן שהדבר בא גם על חשבון הנכדים שלי שהקשר עמם בזמן האחרון הוא וירטואלי ונדיר ואין מה לדבר עלי- אין לי שניה לעצמי גם מבחינה נפשית וגם פיסית.
רק רציתי לשפוך קצת את הלב. אני מניחה שאני לא היחידה במצב שכזה..

אני באמצע שנות השנים לחיי. היחסים בין ההורים שלי הם לא יחסים טובים, בסך הכל היתה לי ילדות בסדר אני חושבת אבל יש המון ריחוק בין בני המשפחה...אני לא מרגישה שאנחנו משפחה, גם בעקבות אופיה של אמי וגם בעקבות מחלה נפשית שחלתה בה נוצר מצב של יחסים גרועים בין הוריי ותקשורת מועטה בין כולם.
מה שמדאיג אותי עכשיו זה שאני חושבת שבעקבות זאת יש לי פחד מלהכנס למערכת יחסים רצינית למשהו רציני לחתונה...אני רואה מיד כשלון בחיי הנישואין שלי.
האם זה משהו שנתקלת בו בעבר? מה עליי לעשות? אני "מזדקנת" הרי מיום ליום וחוששת להשאר לבד...ניסיתי להסביר זאת לאבי בצורה עדינה אבל הוא אומר לי שזה לא קשור וצריך להפריד בין השנים, זה שהיתה לי בעיה עם אשתי לא אומר שגם לך יהיו בעיות, אבל יש לי חסמים מסוימים, אני מנסה להפריד אבל לא יכולה..
האם זה טבעי? האם יש לזה פתרון? מה עלי לעשות?

שלום,
הנני אם לבת 20 (גילי 65) גרושה יש קשרים עם האב. מזה שנה נמצאת בזוגיות עם בחור מהצבא. היא מאוהבת בו מעל הראש כל החיים שלה מתנהלים לפי התנהגות שלו. אני מחבבת אותו למרות שההבדלים המנטלים ביניהם גדולים. אני לא אומרת לה דבר ולא רוצה לפגוע בה. שאלה אותי מה אני מרגישה כלפיו אמרתי לה שאני מחבבת אותו מאוד,,ואז היא אמרה כי ברצונה שאני אוהב אותו .הסברתי לה שזה גם מחמיא. במקביל היא אמרה לי שהוא מאוד אוהב אותי.סיפרה לי דבר נוסףקצת קשה לי לכתוב ולהפנים שהוא מידי פעם מיטיל את מימיו במקלחת מהבושה לעשות זאת בשירותים, דבר שיצר אצלי סוג של אנטי. לא אמרתי לה זאת. אני אוהבת אותה מאוד היא בחורה מקסימה ילדה טובה וביתי היחידה. כיצד עלי להתמודד עם מצב זה. אודה על תשובתכם המהירה.
בברכה,
אור

בגיל 16 איבדתי את הורי בתאונה וקיבלתי טיפול נפשי.
בגיל 22 גרמתי לעצמי לחבלה עצמית כשניסיתי להתאבד כתוצאה מהסבל הגדול שנוצר לי כשגיליתי שבן זוגי בוגד בי עם צעירה בת 12 (לא טעות היא היתה בת 12 וניהלה רומן עם בן זוגי לפחות חצי שנה מאז היתה בת 11).
הוא נטש אותי, נעלבתי והוא האקס היחיד כי הפחד להיות נבגדת פגע בי ובגללו איבדתי את הרגל שלי.

החבלה ברגל פגעה בכל הרקמות, בכלי דם וגרמה לנמק חמור.
כתוצאה מהסיבוך קבעו לי תור לניתוח ובו כרתו לי את הרגל.

מאז הבגידה הכואבת של האקס שלי, שגרמה לי לסבל ולאובדן הרגל, אני נמצאת בטיפול פסיכותרפי ובטיפול פסיכיאטרי שבו אני מאובחנת כנפגעת טראומה, דיכאון וחרדה ומקבלת כדורים פסיכיאטרים נוגדי דיכאון.

הטראומה שלי היא מבגידה ויש לי חרדה חברתית שמהותה היא חרדה מלהיות נבגדת שוב.
הפחד להכיר גבר שיבגוד בי, קשה לי לתת אמון בבני אדם כי אני תמיד מפחדת שהם ייבגדו בי. גם אובדן ההורים שלי מגיל צעיר נחווה כסוג של בגידה שהם בגדו בי.

מהמטפלים הפסיכולוגים שלי למדתי שאני צריכה לשמור על עצמי מבוגדנות של בן זוג שיהיה לי.
בשיחות עם הפסיכיאטרית והפסיכולוגית למדתי שקיים תחום שנקרא פסיכולוגיה חברתית שבו אוכל לדעת על סוג של נכות שאם בן זוגי לוקה בו אז הוא לא יכול לעולם לבגוד, והנכות שלו מבטיחה לאישה שבמיליון אחוז סיכוי שהוא פשוט לא יבגוד ולא יוכל לבגוד.

אני לא מתכוונת לנכות בתפקוד המיני כי הצרכים הנפשיים שלי הם כאלה שחשוב לי שיהיה לי גבר פעיל מבחינה מינית רק איתי מבלי שיוכל לבגוד בי.
מאז ומתמיד התנחמתי בסיפוק עצמי (אוננות) אבל תמיד רציתי וחלמתי שיהיה לי בן זוג קבוע שיהיה אקטיבי איתי מבחינה מינית ברוב שעות היממה כי אני מרגישה שסיפוק הצורך הנפשי הזה ינחם אותי על הסבל שעברתי.
אבל הפחד שלי הוא מבגידה. הפחד שלי שהגבר שיהיה לי בן זוג, יימאס ממגע מיני ממושך איתי, יסתכל על ילדה קטנה ואז יבגוד בי איתה.

אני רוצה להקים משפחה, ואני נכה ואין לי אדם שתואם לצרכים שלי.

ניגשתי לשדכנית שמתעסקת עם נכויות, ואני יכולה לסנן גברים על פי סוג הנכויות שלהם.
אני מתקרבת לשנות החמישים לחיי ואני רוצה להתחתן ולהקים משפחה עם בן זוג שלא יבגוד בי.
רציתי לדעת איזה סוגים של נכויות גורמים לגבר שלוקה שלא יוכל לבגוד באישה שלו ושכל הזמן ירצה לשכב עם האישה שלו (ולא יוכל לבגוד בה בגלל הנכות שלו).

בעלי ואני לא מסכימים על אותה דרך חינוך, והוא מעיר לי הרבה לפני הילדים, עושה מה שהוא חושב לבסוף וממרה את פי בפניהם. לפעמים הוא אפילו מקלל ומגדף כשמשהו לא נראה לו. (לעיתים הקללות מופנות ישירות אלי) חשוב לציין שכלפי חוץ הוא אהוד על כולם ואדם מאוד מוערך.. יש לי תחושה שהוא מתאמץ כ"כ להיות בסדר בחוץ, עד שהוא פורק עול בבית ומתנהג איך שבא לו מבלי להתחשב בי או בילדים... אני מנסה לדבר אל ליבו אך זה לא עוזר, הוא לא מסכים איתי. רק לאחרונה כשראה שבנו מחקה אותו בהתנהגותו- הוא הבין שזה חמור והבטיח שישתנה את התנהגותו- והוא מנסה להתמיד בכך אך הוא לא מצליח וזה חוזר שוב ושוב. מיותר לציין שזה ממש לא נעים לי ומעציב אותי מאוד..(זה ממש בקצרה ובתמצתיות)
רציתי לדעת האם יש סיכוי לשינוי מצידו? האם לוותר ולתת לדברים להתפתח כך, כשילדיי ירכשו ממנו את הצעקות והקללות? - (אני לא רוצה להשלים עם זה!)
מה לעשות?????
(אני לא שואלת לגביי- אני כבר ויתרתי על קשר זוגי נורמלי ובריא, אני רק דואגת לילדיי...)
במידה וכן יש סיכוי ולו הקטן היותר- האם יש למי לפנות שיעזור לנו ביעוץ זוגי במחיר סביר? (אציין שפעם התחלנו ייעוץ וזה לא ממש עשה את העבודה...)
בתודה מראש

אחי 35 שנה מתיחס אלי לאחיי ולהוריי בחוסר כבוד טוטלי
אני חושבת שכדי לעשות לזה סוף כולנו צריכים לא לדבר(להיות ברוגז) איתו.
ואילו אחיי ואימי חושבים שמכיוון שהוא אח במשפחה מתראה הרבה
אי אפשר לא לדבר אלה לא להתייחס לפגיעות שלו ולא לצפות ממנו
לכלום ועל כל פגיעה שלו בנו להבליג.
השאלה שלי כיצד עלינו לנהוג כדי שהוא יפסיק עם הפגיעות ויתחיל
לכבד את כולנו?

שלום רב,

ביתי כבת עשרים בת יחידה, אני חד הורית אך יש קשר עם האבא. השתחררה לפני כחודש מהצבא והחלה לעבוד לא מזמן. מאז שהיא עובדת היא לא לוקחת שום אחריות בסידור הבית פרט לחדר שלה.לא כלים לא כביסות וכו. לפני זה היתה בצבא לא דרשתי ממנה.
אני מכינה לה אוכל באופן קבוע. היא מסיימת לאכול ילראות כיור נקי להשאיר צלחת מבלי לשטוף. הערתי לה כמה פעמים היא הבטיחה אבל אין שינוי. כל הוצאות הבית על חשבוני. ההוצאות שלה משכרה הם בגדים וקצת טיפוח.ןהאם עלי לדרוש ממנה דבר מה או לחכות ,ואיך להגיב לאדישות שלה כלפי סדר בביתו לבקשותי..
אודה על תשובתכם,
אור

שלום רב
אני אמא ל3 כבר גדולים בניי 19 ו22 הגדולה בת ה22 שומרת לי טינה מאז ומתמיד והשניים האחרים מאוד אוהבים אותי מחבקים מנשקים כותבים לי דברים מרגשים והיא תמיד קרה לא מחבקת עונה לא יפה תמיד כעוסה ניסינו טיפול פסיכולוגי אבל כלום לא עזר תמיד נוזפת בי כשחוזרת הביתה אחריי כמה שבועות שלא הייתה הולכת לאביה מנשקת מחבקת ואני לידו היא פוסחת עליי כמה פעמים בכיתי ניסיתי הכל אבל תמיד אמרה שאני לא הייתי שם בשבילה נכון כשהייתה קטנה ועד היום אני סובלת מדכאונות מצביי רוח אבל מעולם לא החסרתי להם כלום למה אחים שלה לא חושבים עליי ככה בגלל המצב הקיים אני באמת מרגישה שאני אוהבת אותם יותר ממה שאותה בכל דרך שלא ניסיתי היא דוחה אותי היא מתקשרת לאביה ולא אליי שאני נורא דואגת לה עכשיו כשיש לה חבר היא כנראה מספרת לו דברים עליי והוא גם התחיל להגיד אץת אוהבת אותו ולא אותה כולם חיילים אם הם לא יוצאים שבת אני קמה מוקדם מבשלת אופה ושולחת עם אבא שלהם אבל תמיד הם יגידו לה עשית לנו לא והיא תגיד אליו נסעת אליי לא אני יוצאת ממנה תמיד תחפש משהו לרמוס אותי
אנא עזרתכם בעיניין
תודה אמא

בעלי התקשר לבית הספר ואמר שהילד צילם אותו ערום. הילד אמר שזה לא נכון וגם אני לא הייתי בבית ואני מאמינה לילד. והוא אמר גם שהילד מחליט בבית וזה שקר מוחלט. והפנו אותנו לטיפול משפחתי וגם שם הוא משקר ומאשים אותי בבגידה. וגם מאשים את הילד בכל מיני מילים שלא נאמרו בכלל והילד בגיל 9 אומר שהוא משקר..הטיפול המסגרת רווחה מה אני יכולה לעשות אם בעלי רק משקר כי אני רוצה שיסגרו את התיק. תודה .

שלום,
האמת שאני לא יודע איך להתחיל...אני נשוי אב ל-2 ילדים מדהימים בן 5 ובת 8 חודשים.
העניין הוא כזה כל שבועיים אנחנו נוסעים להוריי לשישי שבת,ולאחרונה אימי נותת העדפה נורא מוחצנת לאחיינית שלי מצד אחותי עד מצב שהשבת מרוב חוסר תצומת לב,לאחר ארוחת צהריים אשתי עזרה בשטיפת הכלים אני הייתי בתוך הבית ואחותי ואמא שלי נשארו בחוץ יחד עם הבת שלי שהיתה בסל-קל.לאחר כמה דקות של דיבורים על הבגדים לאחיינית נכנסו פנימה והשאירו אותה לבד בחוץ אשתי מצאה אותה בוכה.
זה כואב לי בנשמה!
משפחתי השנה עברה טלטלה קלה בכמעט גרושים של אח שלי ומות אחיה,ואמא שלי אדם מאוד רגיש שלוקח קשה כל דבר! ובאותה נשימה היא אדם שאוהב,ומעניק,ומקשיב ונותן את הנשמה רק שיהיה טוב ולאחרונה העניינים נרגעו סוף סוף במשפחה אך משהו אצל אמא שלי לא וזה מתבטא בעקיצות,דיבור לא כל כך יפה לאישתי,חוסר תצומת לב לילדיי והעדפה ברורה לגיסי אחותי וביתם.
אני נורא מבולבל אשתי לא אוהבת לנסוע למשפחתי בצפון אך לא מצהירה זאת. היא מאוד פגועה וגם אני ואני מבין אותה לחלוטין!נורא כואב לי לראות את ילדיי מקופחים ועוד מאמא שלי.
לדבר עם אמא שלי זו בעיה היא לוקחת נורא קשה היא אשה בת 67 שעברה כאב ואני לא רוצה להוסיף ולהזיק לה.ומצד שני לא טוב לי עם המצב כי אני צריך לישון שם כל שבועיים וכל משפחתי סובלת .
מה עושים?


תודה,
ושבוע טוב!