פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

שלום.אני נשואה שנים רבות לאדם עם פתיל קצר.הבת כבר בת 23,עדיין בבית ובן חייל. עם הבת יחסיו תמיד היו קשים.אך לאחרונה חל נתק חמור.הוא לא מדבר איתה כבר חודשיים בשל כמה מילים שאמרה ושכח שגם הוא לא טמן ידו בצלחת.כמובן שזה מעכיר את האווירה.. בשל בעיות בינינו, פניתי לעובדת סוציאלית וזו המליצה לי לפנות אל הבת פעם אחת ולבקש בשל העובדה שאביה לא בריא בנפשו,שתתעלה ותיגש אליו קודם.הבת סירבה .קשה לה.איתו אין סיכוי לדבר,זה יעורר שוב ריבים וחילופי דברים.מה לעשות? עם הבן יחסיו טובים.

שלום.
אני בגדול נגד להתערב לאנשים בחיים ויודעת שדעתי לא מעניינת אף אחד אלא אם נתבקשתי להביע אותה.
אחותי בת 30. יש לה חבר מזה שנה. יש דיבורים על חתונה.
אמא שלי מאוד מוטרדת כיוון שהוא יגרום לנפילה בטוחה של אחותי ושלו.
אין לו הבנה כלכלית הוא חותם על חוזים בלי להבין אותם ועכשיו חתם על חוזה לדירה, כשאמא שלי שאלה אם חושב שיעמוד בשכר דירה עם הוצאות של חשמל אוכל מים אמר שלא לקח זאת בחשבון וביטל מיד את החוזה. כיוון שהבין שלא יוכל לעמוד בזה.

זו דוגמה אחת כמובן.
השאלה שלי, האם להתערב לאחותי בחיים כדי למנוע נפילות או שאין מה לעשות ופשוט לתת לה ליפול.... :/
אין לה בטחון עצמי היא כנראה לא יכולה לעמוד מולו בדברים.

אשמח לעזרה וייעוץ....
תודה
אחות מודאגת ואוהבת...

אני בת 42 אוטוטו אמא לשני ילדים בגילאי 6 ו- כמעט 3. יש לי בעיה רצינית מאז שהתחילה שנת הלימודים.
הבן שלי המשיך בגן שהיה כבר לפני שנה אבל עשו חילופים במטפלות ואין לי קשר טוב איתם. רציתי להעביר אותו גן אבל לא עשיתי זאת בזמן. הילד שלי לא מתפתח טוב ונראה שהגן לא עושה מספיק בשבילו.
הבת שלי נכנסה לכיתה א' ומשם יש לי טראומה רצינית ורגשות אשם וצער. לפני תחילת שנת הלימודים היו אמורות להיות שני כיתות רק ולבסוף התברר שיש שלוש כיתות. אמרו לי שיש שני מורות וכדאי לי לבחור באחת המורות כי היא טובה והשנייה היא לא כי היא הייתה אישה מוכה. הקיצר, הלכתי וביקשתי את המורה הזו מבלי להכירה מבכלל אלא על סמך התרשמותה של ביתי בביקור בבית ספר שהיא הייתה במסגרת הגן. לבסוף היו שלוש כיתות ובאה עוד מורה מקסימה ורציתי להעביר אותה לכיתה הזו אך לצערי לא עשיתי זאת בזמן.
הסתבר שהמורה שלה לא עושה באמת בשביל הבטחון העצמי של הבת שלי ולא מיידעת אותי בכך שהיא לא מכינה שעורים.
במפגש הראשון לפני תחילת השנה שהם נכנסו לכיתה הבת שלי לא מצאה את מקומה בין הילדים ואני ניסיתי לעזור לה ולא הצלחתי כל כך ולבסוף היא בכתה מול כל הילדים ומאז היא נתפסת כילדה שבירה שכל אחד מציק לה.
השגרה מאז הבית ספר נוראית- בתחילה יומיים לקחתי אותה והחזרתי ויום אחד שלא לקחתי אותה אז בעלי החליט שהוא לוקח אותה ומאז חיי גיהנום. הוא חוזר מאוחר, אני לא יוצאת כבר מהבית בבוקר אלא רק מביאה בצהריים ונכנסתי לדכאון.
הבת שלי לא לומדת ואני לא שם בשבילה והיא לעומת זאת כל הזמן איתי כי אין לה חברות ואני לא שולחת אותה לחוגים וכל הקשרים שלי התנתקו. וכבר נמאס לי להיות איתה כל הזמן. אני לא מטפלת בה כבר מבחינת אוכל, טיפולים וכו'.
יש לציין שהבת שלי הייתה ילדה מבריקה וחכמה מבחינת לימודים וכולם דיברו עליה.
הילדה שלי מאוד זקוקה לי ואני זקוקה לעצמי ולחיים שהיו לי פעם.
היחסים שלי עם בעלי גם מאוד התקלקלו גם היחסים עם המשפחה וגם היחסים עם השכנים והחברים בשכונה.
אני מרגישה אבודה בגלל שהקשר שלי עם הילדים הוא לא מה שהיה.
אין גם גבולות בבית והבית מבולגן .

היי. אני בקשר ממושך עם בחור, שנינו יחסית צעירים והכל עובד מצויין בינינו, אני אוהבת אותו מאוד ונראה שגם הוא אותי.
לאחרונה הוא פתח איתי בשיחה שהוא לא ממש יודע מה לעשות כי ירד לו החשק מסקס איתי, והוא ניסה במספר דרכים להתמודד עם זה. (יש לציין שאנחנו פחות משנתיים ביחד, וזה טיפה חריג).
לאחר שיחות רבות איתו הבנתי כי הוא פשוט מרגיש שהתרגל אליי ולגוף שלי , ולפיו "טבע הגברים" הוא לא להיות עם אישה אחת וזה מאוד בעייתי כי זה משהו שהחברה כופה עלינו.
העמדתי בפניו את שתי האופצית שנראו לי אפשריות- הראשונה היא לנסות לעבוד על זה ביחד, לטפל בזה אצל מישהו מוסמך, ושהוא צריך להבין שלמשל פתרון של "צלע שלישית" במיטה לא יעבוד איתי (לפחות לא בתקופה הקרובה בה עוד ממש אכפת לי ממנו וסביר שאקנא וזה יסיים את היחסים). האופציה השניה היא לסיים את זה כי אני לא רואה דרך אחרת שאפשר להתמודד עם המצב.
הוא מצידו אמר שהוא לא מוכן לוותר עליי, שהוא אוהב אותי מאוד וברור שנעבוד על זה.
השאלה שלי אליך- אני לא יודעת ממש איך להתמודד עם זה, האם זה אומר אי אפשר לסמוך עליו (למרות שדעתי היא שרוב הגברים אכן חושבים כך אך לא אומרים זאת, ואנחנו פשוט פתוחים מספיק לדבר על זה)? האם זה ככה באמת אצל רוב הגברים, ואם כן כיצד הם ובנות זוגן מתמודדים עם זה?
תודה רבה.

מה דעתכם ?

בין 2 אחיות (שאין להן יותר אחים או אחיות) הגם שהיו תמיד בקשר, נוצר נתק, וחרף כל מאמציה של האחת, האחרת מסרבת לפגוש אותה כבר 3 שנים, זאת ללא מתן כל הסבר ממשי. בטלפון היא אינה עונה כל אותן שנים ובמייל היא עונה לעיתים, אבל אחרי הרבה מאד זמן (שבועות) ואז נותנת סיבות לא הגיוניות לנתק כגון יש בעיות בריאות במשפחה (שהיו פה ושם מס' ימים אבל בשום אופן לא כל הזמן), "אני עסוקה מאד" (אבל חוזרת כל יום מהעבודה אחר הצהריים ופנוייה עד למחרת, והבנים שלה כבר יצאו מן הבית) וכיו"ב.

גם בני משפחה אחרים שניסו לברר עימה מה קורה נענו באותם תירוצים לא הגיוניים להסבר של נתק של 3 שנים.

האחות המסורבת-פגישה סבורה כי מדובר ב"פסיב אגרסיב", וכי רק בפגישה פנים אל פנים "המרצע יצא מן השק" , כך שכשתתברר הסיבה האמיתית לנתק, ניתן יהיה להתחיל להתקדם לפתרון.

הואיל ודבר אחר עד כה לא עזר, האחות חושבת לערב מנהלים ממקום העבודה של אחותה הסרבנית.
מקום העבודה הזה חשוב מאד לאחותה ונראה שאולי רק האיום לערב את מקום העבודה, ובוודאי התערבות בפועל של המנהלים שם, עשויים לשבור את הקרח.

אם מוסכם עליכם שכך, מה לדעתכם כדאי להסביר לאותם מנהלים בעת הפניה אליהם ? האם לשיתוף המנהלים בבעיה ואולי הסתייעות בהם לפיתרונה, יש גם הצדקה ותועלת גם מבחינת מקום העבודה ?
לדוגמא, ניתן להניח כי הסכסוך מעיק לא רק על האחות המסורבת אלא גם על האחות הסרבנית. לכן, יכול שגם עבודת האחות הסרבנית נפגעת בעקיפין עקב הסכסוך.
לכן מפתרון הסכסוך ייהנה גם מקום העבודה שלה.
האם נימוק כזה עשוי לשכנע את המנהלים להתערב ?
או אולי יש לכם נימוקים טובים אחרים לעירוב המנהלים ?

אני כותבת בשם הורי שיזכו לחיים ארוכים , יש לי אח בכור בן 40 כמעט הבעיה בו היא שהוא כבר שמונה שנים לא רוצה לעבוד , הוא פארזיט הוא אומר שהשכירות בעצם גנבה אותו והוא לא יהיה עבד של אף אחד. מאז שחזר הביתה לפני כארבע שנים או יותר ( לפני זה היה גר עם בת זוג) הוא נמצא בבית הוא לא מדבר עם אבא שלי כבר עשר שנים או יותר והוא פשוט ישן עד שעות מאוחרות קם הולך ( לאקסית שלו לחבר שלו להסתובב בעיר) וחוזר בערב שכולנו כבר במיטות, אמא שלי בת 60 והיא מפחדת להגיד לו משהן שלא יפגע בעצמו שלא יעשה משהו למישהו בבית. יש לציין שכל הילדים לא גרים בבית רק אני חזרתי לקצת עכשיו ובעקבות זה הוא בא כל יום כנראה מרגיש ביטחון. רבתי איתו על זה אי אפשר לדבר איתו הוא מוזנח מסריח, רק ישן אוכל ואינטרנט לא מתבייש לשבת בחדר שעות כמו פארזיט ואני לא יכולה לסבול את זה אנחנו גרים בבית פרטי וגדול אמרתי להורי לעבור לבית קטן עם חדר וחצי ואמא שלי אומרת שאין לה בעיה לעשות את זה כי אנחנו שוכרים אבל לדעתה הוא יבוא וישן בסלון אם צריך, אמרתי לה לנתק את האינטרנט בבית אנחנו לא יודעים מה לעשות אני גרה בהורי שלא מעיפים אותו אבל זה לא יתכן שאפשר להמשיך לחיות ככה אני מרחמת עליהם הוא דוחה אותי, יש לציין שמדובר בבנאדם שלא שותה לא לוקח סמים הייטקיסט לשעבר בנאדם חכם מאוד אך מאז שאני זוכרת אותו ביקש מהורי שיקנו לו בית או יתנו לו כסף לפתוח עסק זה לא נורמלי בדרישות שלו, מה עושים עם בנאדם כזה? האם יש פיתרון? האם אמא שלי צריכה להעיף אותו ואיך? היא מפחדת שהוא יפגע בעצמו ואבא שלי מפחד שהוא יפגע בו ואני מפחדת על הורי וכואב לי כל כך..אשמח לעזרה

אחותי בת ה 30 פלוס ילד מתוק מאוד איך מפונק מאוד בן 4 שגרה באזור המרכז עובדת ועושה חייל ובעלה עצמאי ונראה שיושבים טוב יחסית.ואני אמא ש-2 מאזור ב"ש מאושרת ואוהבת מאוד את בעלי ואת ביתי ומנסה לטפל ולעזור תמיד להורים עם זה עם ריצות לרופא ניקיון הבית וכו.מהשקורה אנחנו 5 אחים שכולם נשואים פלוס ילדים וכן אני מקדישה את אחותי שהיא יותר מידי משדעת את ההורים אם זה שהיא קוראת להם לבביסיטר והם רצים אם זה להכין לה את האוכל שהיא אוהבת ואם זה לשרת אותה ולהגיש לה.
ההורים מבוגרים איך לא מתלוננים והם אומרים שהם מפחדים שאם לא יעשו מה שהיא רוצה היא לא תגיע לבקר ולא יראו את הנכד וכו
היא דורשת מכולם ומטמטמת אותנו בלעשות בשבילה דברים וכשאנחנו מבקשים מימנה היא עסוקה ולא תמיד פנויה
ולא מספיק זה היא תמיד צריכה להיות ראשונה כלומר אם היא מבקשת משהו צריך לעזוב בכל ולעזור לה..לא רק זה הבן שלה מרוב שהוא מפונק זה לפעמים מעלה את העצבים ולא יודעים איך אנחנו בתור הדודים צריכים לטפל במצב שכזה
לדוגמא כשאנחנו נפגשים לשבת ויומא שהילד שלה לא נותן לבת שלי להתקרב לאמא שלו ומתחיל לצעוק על הבת שלי ואומר זאת אמא שלי לא שלך תזוזי מימנה או לכי מפה זה לא הבית שלך..או כשהבת שלי משחקת והוא רוצה דווקא את המשחק ומתחיל לבכות בכי שסוף העולם הגיע וכמובן שאחותי מדברת עם ביתי שתיתן לו וככה הוא נרגע
בואו נגיד שאחותי חושבת שזה מצב חמוד ושהילד ממש לא בבעיה ואין מה לדבר איתה עליו.היא אומרת שבגן הגננת חולה עליו ויש לו הרבה חברים בגן
בעלי הגיע למסקנה שהוא לא רוצה להגיע להורים שלי שהיא שם כי זה לא נוח בשבילו ולא לילדה כי באמת נראה שהיא מפחדת מימנו שהוא נכנס למצב שהוא צועק ובוכה בלי סוף..מה עושים איך אפשר לפתור את זה לאחותי זה נראה שאין שום בעיה ותמי דהיא הייתה כזומה עושים?

שלום, אנחנון נשואים 17 שנים עם שלוש בנות .
בוא נגיד כך, שיש ביני לבין בעלי אהבה גדולה אך אנחנו רבים ומתווכחים הרבה
על המון דברים. ותמיד זה היה ליד הילדות. בעלי אדם דיי עצבני ואין אפשרות לנהל איתו שיחה רגועה לעניין , כל דבר מגיע להרמת קול ואי הבנה.
ביתי בת ה- 15 הגיעה להכרה שהיא מאוד אוהבת אותו אך אינה מוכנה לדבר איתו על שום דבר אלא רק על מה שצריך. היא הולכת על ביצים לידו.
אני אמא מאוד רגישה ומכילה ואתמול ארמאתי לה שנשב לדבר קצת לראות מה מציק לה.
והיא אמרה לי שהיאט לא אמורה להגיד לי את זה אבל כבר לא יכולה שהלואי ואני ואבא
נתגרש שיהיה לה שקט קצת בראש, שלא יעירו לה כל הזמן ( בעלי מעיר לה המון על ההתנהלות זמנים שלה). ושהיא מחכה לגיל 18 שהיא תהיה עצמאית כבר וחופשייה ולא חייבת לקבל את כל החוקים שלו וההיערות שלו.
ביתי היא ילדה עדינה ומתוקה תלמידה למופת וילדה טובה. יש לה בעיות בעמידה בזמנים
חולה הרבה עקב בעיות מלידה. תמיד בעלי חושב שכל פעם שהיא לא מרגישה טוב היא עושה את עצמה ולא רוצה ללכת לבית הספר. הוא לא מבין שהיא לא אשמה ושהיא מאוד אוהבת את בית הספר. היא אומרת שתמיד שכואב לה משהו היא מפחדת ממנו
ואז נוצר ריב בבוקר.
מה אני אמורה לעשות ? קשה מאוד לדבר איתו.

שלום.אני נשואה שנים רבות.לנו בת בת 23 ובן חייל.תמיד לבעלי היו בעיות עם הבת.והוא רואה בה רק רוע.למרות שהיא למדה יפה,עבדה קשה,ילדה יפה וחברותית.שסובלת מהיחס שלו.היא גרה בבית ועומדת לפני לימודים גבוהים אך תצטרך לחזור כל יום.כעת שוב מחפש אותה,בוא התפרץ עלי בשאגות ואיומים לא לתת לי כסף למחייה בשל צלחת אוכל שלקחה לחדר ולא זרקה לפח למטה.הוא לקח את הפח שלה וזרק אותו החוצה.צרח שזה לא הביית שלה ושאם לא תתנהג כפי שהוא רוצה,יזרוק אותה.
אני חושבת שאם כל הקושי של הבן החייל שצריך פעם בשבועיים מנוחה ,עלי לעזוב איתה את הביית.הוא לא מוכן ללכת ליעוץ.תמיד היו לו התפרצויות זעם ואחר כך אני חולה שבועות.

שלום.
יש לי בת מנשואי הקודמים ולה 3 בנים .
אני נשואה פעם שנייה .
בחג ללקחנו את בתי + 3 נכדיי לטיול של שבוע בחו"ל ללא חתני כי יש לו עסק והוא עובד .
כשחזרנו מחו"ל חתני הודה בטלפון לבעלי (שאינו אבא של בתי) בלבד .
האם חתני היה צריך להודות גם לי או שזה מובן וברור שלי לא כי אני הסבתא ?
תודה

שלום רב,

אנו נשואים 20 שנים והורים בשנות ה40 ל3 ילדים: מתבגרים ואחד בן 6.
לאורך השנים חוויתי את בעלי כמודל שלילי עבור ילדינו.חוויתי אותו כבעל פוגע ומתנכר.
לפני כשנה גיליתי את בגידותיו.לבננו הבכור בעיות משמעת בבית הספר,מוטיבציה נמוכה
ללמוד,לקבל תפקידים בבית,הוא מדבר על אלכוהול ונרגילה.
אני נמצאת בתחילתה של תביעה משפטית לאחר שנכשל תהליך הגישור(שנמשך5 חודשים ביחידת הסיוע של בית המשפט)שמטרתו היתה להגיע להסכם כלכלי הגון.
אני חוששת שבעלי ידרוש משמורת משותפת ושילדיי יעשו כרצונם בביתו ללא גבולות
מצידו.
אבקש את הדרכתכם בעניין המשמורת.

בתודה,מיכל

שלום,
אני לא יודעת כ"כ איך להתחיל ולכתוב - אף פעם לא פניתי לעזרה באינטרנט
אז אני אגש ישר לעניין,
תמיד אצל ההורים שלי היה נורא ברור שגם במצבים של כעס או וויכוחים לא מקללים
בחיים הם לא קיללו בשום מצב

המצב הזוגי בן ההורים שלי אף פעם לא היה פשוט [נשואים כבר 18 שנה]
ועכשיו אני מרגישה שהוא יותר מחמיר [יכול להיות שהתבגרתי ואני שמה לב לזה יותר ויכול להיות שזה באמת יותר ככה] הם מתווכחים ורבים לידינו יותר וכו'

יום לפני החג אח שלי הקטן - בן 10 ותמיד עושה בעיות רב עם אחותי-
ונורא חשוב אצלנו לכבד את הגדול ולהקשיב לו
אבא שלי נכנס עצבני ראה ושמע וראה את זה
כעס עליו נורא ובמצב של כעס ממש גדול הוא צעק עליו "חתיכת קרצייה אחת!"
אני באמת הייתי בשוק, מזועזעת
זה כבר היה אחרי כמה מקרים שהוא קרא לו טמבל ותינוק
אבל זה באמת שבר אותי וזעזע אותי, אולי זה מבחינתכם לא כ"כ נורא
אבל שתבינו - בחיים ההורים שלנו לא כינו אותנו בשמות

מאז שההורים שלי התחילו להתווכח כל הזמן - זה קורה להם במיוחד בשבת
ומאז שאבא שלי מרים על אמא שלי את הקול
אני פשוט לא יכולה יותר לתת לו חיבוק, לשאול אותו מה שלומו, להגיד לו בוקר טוב וכו'
בשביל להסביר תמיד הייתי איתו בקשר טוב ואוהב
אני רואה שזה פוגע בו ושהוא חושב שאני מתבגרת סנובית
אבל אני לא יכולה להתקרב אליו

בנוסף, זה לא שאנחנו משפחת מצוקה או משהו,
אנחנו משפחה ממוצעת שחיה בסדר, הורים שמנסים לעזור ולתת
אבל יש להם את השריטות שלהם

אז בעצם..אני לא מצליחה לתת לאבא שלי יחס חיובי
ומה עושים עם היחס שלו לאח שלי? ולאמא שלי?

תודה רבה וחג שמח.

*אני בת 17.

הי ,רציתי להתייעץ . אני מנסה לסלוח להורים שלי התנהגות מאוד מוזרה שלהם ,אבל לא יוצא לי . היה מקרה שכל כך קשה לי לשכוח ולסלוח למרות שאני מנסה. קצת על עצמי: בגיל התבגרות עליתי לישראל עם הורי ,למרות הקשיים הרבים שעמדו בדרכי סיימתי עם בגרות מלאה ובהצטיינות תיכון וגם לא מזמן סיימתי אוניברסיטה בהצטיינות -לסיים לימודים אקדמיים היו חלום שלי כמעט עשר שנים ,חסכתי מספר שנים כסף ,למדתי ובמקביל עבדתי כמעט משרה מלאה ורציתי רק להגיע ליום שבו אסיים את לימודי. אני מגיעה משכונת מצוקה ,מפרפריה וזה היה לי עוד יותר חשוב. חלמתי שהוריי יגיעו לטכס חלוקת דיפלומות -הם אכן הגיעו אבל 5 דקות לפני שעליתי על במה הם עזבו את אולם -לא כי רבנו ,אלא פשוט דאגו להספיק לאוטובוס ,היו לחוצים במהירות להגיע הביתה ...למרות ששעה הייתה מאוחרת והכל הלך לפי תכנון ,הם היו מספיקים לאוטובוס .קצת אליהם:הם עלו לישראל מזמן יחסית(למעלה מ10 שנים) ,לא יודעים כל כך שפה עברית,שניהם לא עובדים. כל כך קשה לי ,הם ידעו עד כמה יום זה חשוב לי -שהגעתי למטרה ,ללא עזרתם כלכלית ואפילו תמיכה נפשית מועטה לא הייתה ורק רציתי לשמוח איתם וגם זה לא יצא. איך ניתן לסלוח ולא להיות עם סלע על לב ?תודה

הי,אני לקראת גירושין וזקוקה לתמיכה טובה ורצינית .מחפשת בדחיפות מטפלת פסיכוטרפיסטית שתטפל בי ובילדיי באיזור רמת גן.אשמח לקבל המלצה

קודם כל שלום ותודה לעונים.
בן זוגי חי עם אביו המבוגר והחולה ועם אחיו הגרוש כ7 שנים.
לאחרונה עברתי להתגורר עם בן זוגי אבל ביני ואחיו לא שוררת אהבה...יותר מלחמה עד שזה הגיע למצב שאנחנו לא מדברים בכלל והוא מסית את אחת הגיסות נגדי.
הצעתי לבן זוגי לעבור לגור ביחד כי אני מאוד אומללה בבית אבל הוא לא יכול לעזוב את אביו כי הוא היחיד שמטפל בו ואני לא יכולה להתמודד עם אחיו ועם המצב בבית..
תוכלו לשאול הכל רק בבקשה עזרו לי אני כבר מיואשת ועייפה..