פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

שלום לפורום,
אני גרושה פלוס 3 בנים הקטן בן 9וחצי.
הבן הקטן חווה מעברים קשים בין הבתים בגלל פערים משמעותיים ביני ובין הגרוש.ביני ובין הגרוש לא היה ולא יהיה תיאום הורי. הבן משתמש במגע ובשפה לא נעימה כלפיי.איך עליי לנהוג עימו.
תודה

אני רוצה לדעת האם התפיסה שלי לקויה?
בקצרה :
אני בן 22 גר עם ההורים ועם שתי אחים קטנים מצד האבא החורג שמגדל אותי מגיל שנתיים.
אמא שלי החליטה באיזה יום שלב שכולם שוטפים אחריהם את הכלים של עצמם .
את האחים שלי 11-10 זה לא ממש מעניין ואמא שלי מבליגה להם ומוותרת ,אפילו לא מעירה להם כלום.
לעומת זאת כלפי יש טענות כשאני לא שוטף את הכלים אחרי (שאגב הייתה תקופה ארוכה שאני הייחדי שהיה שוטף את כל הכלים של האחרים עד שהחלטתי שנמאס - כשהייתי קטן בגיל אפילו יותר צעיר מאחיי הייתי מקבל משתי ההורים האלו עונשים אם לא הייתי שוטף את הכלים של כולם . ולאחיי לא אומרים כלום , זה מרגיש לי אפליה ולכן הפסקתי לשטוף את של כולם בגיל שאני אמור לעזור להורים בעניין.

עכשיו אני רואה שאחים שלי לא שוטפים אחריהם ובגלל שאני רואה שההורים מוותרים להם .. (כשאין צורך לוותר ,הם מסוגלים לעשות את זה בקלות -כשאני אומר הם עושים) פשוט לאמא נמאס לרדוף אחריהם . אז אני גם לא שוטף .ולעומת אחיי ההורים כן מעירים לי ושואלים למה אני לא שוטף אחריי (אני לא עונה להם) .
לא מדובר רק בשטיפת כלים ,ההורים שלי לא מציבים לאחיי גבולות ...

בכל אופן חברים אני אשמח לדעת האם התפיסה שלי לקויה אם כן אשמח אם תנמקו ואני כנראה אקשיב לכם ואשנה את הגישה שלי כלפי הנושא הזה ..

סה"כ אין לי בעיה בכלל לשטוף אחריי , אני כבר רגיל לזה .
רק מפריע לי שההורים וותרנים כלפי אחים שלי ולכפי יש טענות, אני רגיל שאני נקניק בבית ואמא שלי תמיד דורכת עליי בגלל שקל להשפיע עליי , וזה לא מתאים לי יותר ,אני רוצה להתחיל להיות אסרטיבי ורוצה לא לפחד מהתגובה שלה, לעומת זאת מהתגובה של אבא שלי לא אכפת לי רק קשה לי לי עם אמא שלי.

תודה רבה.

איך ניתן להסביר להורי כי אהבתם ורגישותם לנכדים גורמים לכשלים משפחתיים.

היי
יש לי 2 בנים ובת, בגילאי הילדות וההתבגרות.
לאחרונה הבן הגדול וגם הבת החלו לחצות גבולות..הבן שלי התחיל להרביץ לאחיו הקטן, לעיתים יש בינהם מכות, מנבלים את הפה, לא עומד במטלות שלו וכו'.
לאחר יעוץ החלטנו להנהיג בבית חוקים בעניין, באופן שלכל ילד יש סדר יום וחוקים משותפים לבית,ומי שמפר אותם מקבל עונש.
במקרה הכי חמור זאת אלימות - שעליה לא עוברים בשתיקה, וכל מי שמרים יד מיד נכנס לעונש לחדר פסק זמן לפחות לשעה שלמה, לפעמים יותר.
על אי עמידה במטלות יומיות העונש נע בין לא לצאת מהבית באותו יום לבין איסור מחשב. וכו'.
העונשים יוצרים הרתעה מסויימת...ועדיין אנחנו בתהליך ומנסים גם שיחות וכו'.

הבעיה היא שאני ובעלי יוצאים לחול לשבוע וחצי, והבאנו בחורה לפני צבא שאנחנו מכירים שתשמור על הילדים ותהיה אחראית עליהם.
השאלה שלי היא איזה סמכויות כדאי לתת בידיה...והאם להשאיר את החוקים האלה גם בזמן החופשה ולתת בידיה את הסמכויות הרלוונטיות?
או לכל הפחות במקרים של מכות וכיו"ב? ובכלל האם לתת בידיה סמכויות משמעתיות כלשהן...כי סמכות מסויימת נדרשת על מנת להשליט סדר
והאם לתת לה סמכויות מלאות לאכוף את אותם דברים ועונשים?
לדוגמה על אלימות נכנסים לשבת בחדר ממ"ד שעה-3 שעות. אי עמידה במטלות הבית לא יוצאים מהבית באותו יום. התחצפות מיוחדת או מעשה חריג לא יוצאים שבוע וכו'.
או שיש בכך סוג של השפלה כלפי הילדים

היי אני גבר נשוי לאשה מדהימה עם 2 ילדים מקסימים, אך הורי תומכים בנו מבחינה כלכלית בצורה יוצאת מן הכלל, מצד שני הם חופרים ומתרבים לנו בכל פרט ופרט בחיים ורוצים שנעשה כל דבר שהם רוצים, אנחנו בבלימה כבר 5 שנים ומאד מאד מקווה שמישהו יעזור לנו לצאת מהמצב הזה תודה מראש

שלום,
אני והבן זוג שלי מתמודדים לאחרונה עם תופעות קשות מנשוא שנובעות מהתנגדויות של הילד הקטן שלו (6 וחצי) בקבלה שלי למשפחה.
אני ובן זוגי חיים ביחד כבר חצי שנה הילדים (11,6) מגיעים פעמיים בשבוע וכל שבת שנייה.
בתחילת הקשר כמו כל ילד, חלו קשיים עם הילדים בקבלה שלי, אך עם הזמן הגדולה התאהבה בי (ואני בה) הקטן גם התחיל להראות סימני קבלה שמאוד הנעימו את החוויה המשפחתית שהחלה להתעופף לנו בבית.
לפני כחודש בן זוגי הציע לי להתחתן (כמובן ששאל את הילדים איך ירגישו אם זה יקרה) , חשוב לציין שהחלו דיבורים על אח או ״אחים״ קטנים ששניהם ישמחו מאוד לקבל.
הגרושה עושה לנו את המוות בלי סוף, בחודשים הראשונים אימללה לנו את החיים בנסיון סחיטה כספי (כשהיא מקבלת מזונות מלאים למרות המשמורת המשותפת) איומים שתפנה לרווחה, שאני מכה את הילד הקטן שלה ועוד ועוד...
בתקופה האחרונה הילד הקטן מתקשה מאוד בקבלה של המצב הנתון, לא מאשר לבן זוגי להיות לצידי לרגע בלי למשוך את כל תשומת ליבו.
המצב החל להידרדר, בסוף שבוע האחרון קרתה טלטלה שהילדה הגדולה סיפרה לי שאמא שלה מכניסה לקטן דברים לראש ״ושזה לא הוא״. סיפרתי על כך לבן זוגי והוא בתקווה ניסה לדובב את הילד. הילד אמר לבן זוגי שהוא מפחד לספר לו שלא יכעס עליו, לאחר כמה דקות, סיפר שאמא אמרה לו שאני מרביצה לו, שאני ואבא נתחתן ונעזוב אותם ונעבור לאמריקה.
בן זוגי שאל אמר לו אבל אתה יודע שאליה לא הרביצה לך, הוא ענה שכן כי אמא אמרה,

אז מה עושים מכאן?? נשבר לי הלב מהמצב הנוראי הזה.
בן זוגי קרוע ביני לבין הילד הקטן, הוא מנסה כמה שיותר לתת לו את כל הביטחון שבעולם ששום דבר מהדברים שאמא אמרה לא יקרו לעולם.
אך איך אפשר לעמוד מול ההסתה של האמא ???

שלום, בתי בת 6 מכורה לאמא שלה מיום היולדה, זה מגיע למצבים שאני חוזר הביתה מהעבודה היא אפילו לא אומרת לי שלום. היא לא מסכימה שאני אלביש אותה או אקלח אותה כלום. ניסינו בכל מיני דרכים אני ואשתי לקרב אותה אליי ללא הצלחה רק אמא, האם יש משהו שאני יכול לעשות ?
תודה

אני גרושה בת 52 עם שני ילדים בת 25 ובן 24.היו לי נישואים קשים עם אלימות נפשית רגשית ופיזית.ילדיי עברו לפנימיה לא רציתי שיחשפו למציאות הקשה בבית.כדי שלא ירגישו חלילה שנטשתי אותם בקרתי אותם כל כמה ימים ולא החסרתי להם מאומה.
לאחר הגרושים עזבתי את האזור לבדי.ילדיי לא רצו להצטרף ובחרו להשאר בדירה.לאחר כשנה בתי הצטרפה אלי ועד היום אנו גרות יחד.
בתי ללא חברה מתבודדת וחוץ מעבודה ולימודים לא יוצאת.לאחרונה הרגשתי שמשהו עובר עליה ודיברתי איתה.אמרה שקשה לה כי אין לה חברה.
שאלתי אותה אם תרצה קאוצר שייעץ לה בצורה מקצועית.
קישרתי אותה לקאוצרית באיזור וכל שבוע הן נפגשות כבר 3 שבועות.מהפגישה השניה בתי החלה להפנות אלי האשמות כי לא הייתי רגישה מילדותה וכי "אין לך רגש ואת קרה..".
נכון אני מודה כי כל החוויות הקשות בחיי הביאו אותי להדחקות ואיני מתעכבת על קשיים אלא מתמודדת איתם בדרכי.
כך תמיד אמרתי לה ושידרתי כי החיים ממשיכים למרות שקשה וצריך להתמודד כל אחד בדרכו וזו היתה טעות שלי.
כיום אני במצב של אשמה מולה וכך אני מתנהלת כל שעות היממה כאילו מנסה "לפצות"אותה .עד כדי כך שגם אם אני יוצאת עם בן זוגי אני לוקחת אותה איתי.
אני מבשלת לה למרות שהיא בבית יותר ממני ויש לה זמן רב ואם אני לא מבשלת כי אין לי זמן או כוח היא מסתכלת עלי במבט עצוב כזה.
אני הופכת את העולם כדי שיהיה לה רק טוב ושתפסיק לגרום לי להרגיש אשמה בתחושותיה כלפיי.
אני מרגישה שהיא מנצלת את המצב לטובתה וזה לא הוגן כלפיי.
היא לבד אומרת לי שהיא יודעת כמה סבלתי בשבילם כל החיים.
בקיצור אני מרגישה שהיא חזרה להיות תינוקת ודי נוח לה עם כל הפינוק הזה
היא סוחטת אותי רגשית.
תמיד אני מוצאת את עצמי מתנצלת מולה...
מה אני לא עושה נכון????????
היא מתישה אותי.

שלום לפורום,
אני מנסה להבין איך לאבי ילדיי יש השפעה שלילית ושליטה מלאה על הילדים שלנו.
אני בת 48 גרושה פלוס 3 בנים בגילאי 20,16,9 לאחר 20 שנות נשואין קשות(הבעל לעג על כל ההשקעה העצומה שלי בגידול הילדים,ניהל חיים כפולים שהתבררו בדיעבד וסרב לשתף פעולה בכל מה שקשור בילדים ).אני הצטיירתי בעיני הילדים כרעה כי אני מציבה גבולות ומחנכת לערכים,האבא מאפשר חופש מוחלט ,מבטל את הסמכות ההורית שלי בעיני הילדים,ומפצה את הילדים במתנות בגלל שלא מעורב ונוכח בחייהם ומצטייר כטוב וכיפי בעיני הילדים.את החלוקה הזו האבא יצר מההתחלה.הילדים גדלים בשתי מציאויות הוריות מנוגדות וזה פוגע בהתפתחות שלהם.עם תחילת הסדרי הראייה (לפני כשנתיים) הילדים חוזרים מבית האב מוסתים ומומרדים.ספרתי ממש בקצרה ואני מבקשת לקבל הסבר איך ילדים הופכים להיות תחת שליטתו המלאה של האבא.
תודה

שלום, רציתי להתייעץ. אני וגיסתי גרות באותה עיר והילדים שלנו באותם גילאים. הרבה פעמים היא משמיעה שאין לה מי שישמור על הילדים- כדי שתלך לאזכרה, למסיבה, לביקור, ללימודים וכו'- גם לי יש לימודים וסידורים ואני משתדלת להיעזר רק בבעלי ולא מבקשת עזרה ממנה, גם לא רומזת, וכאשר שומעת ממנה מתאספים אצלי רגשי אשמה - לפעמים אני עוזרת, ולפעמים אינני יכלה או לא מתחשק לי, אך לא יכולה להיפטר מהתחושה ש"אני חייבת, מצפים ממני וכו".
תודה על העצה!!!!

כמי שעברה וחוותה ויודעת שצריך לעבוד על זוגיות.
קיבלתי המלצות על שיטת ה-CBT.
ממליצה על הרחבת הידע

אבקש המלצה על מטפל/ת משפחתי עבורי ועבור שלשת ילדיי הבוגרים בגילאים
21-26 בעקבות גרושים . משהו שיאפשר שיחה פתוחה ביננו והבהרת דברים.
משהו מאזור המרכז כולל מודיעין

שלום, נשואה לגבר ולו ילדים מנישואיו הראשונים בעלי גדול ממני וילדיו בני 24
מה עושים שאני לא מרגישה מוכנה נפשית שפתאום הם יתחתנו והוא יהפוך לסבא אני עדיין רוצה ילדים וממש בדיכאון מזה

שלום,
ביני ובין ביתי בת 22, ישנן יחסים עם עליות ומורדות. היא טוענת שאני נעלבת מכל דבר קטן שקורה ביננו. לדוגמא: היא הביאה את הכלב שלה אלי ליום וחצי(היא מתגוררת עם החבר) . כשהיא חזרה לאסוף אותו היא בקשה ממני להוריד את הכלב שאלתי אותה עם היא לבד והיא אמרה לי שהיא עם החבר שהם ממהרים הביתה. הורדתי את הכלב היא ראתה אותי מהרחוב שאני מנסה לפתןח את הדלת כלב קטן תפסתי אותי בידיים ולא יצאה מהרכב לעזור, אמרתי לה שהם שניים למה היא אחד מהם לא עלה לקחת את הכלב והיא אמרה שהם מאוד ממהרים, ואני הרגשתי סוג של זלזול מהם כלפי. האם הרגשתי סוג של עלבון הוא במקום, או שמשהו אצלי "דפוק" סליחה על הביטוי.
אודה על תשובתכם בהקדם.
בברכה,
אור

שלום רב, שמי נוגה ואני בת 22. יש לי כבר בערך 5 שנים חרדה מלעזוב את ההורים, אני תמיד מרגישה שהם צריכים אותי (יש לי עוד אח אבל הוא בקושי בבית, ואמא שלי מובטלת שסובלת מקשיים נפשיים).
הדבר הזה מאוד מפריע לי בחיי היומיום, אני מבטלת מפגשים חברתיים, וכשאני כן קובעת אני משתדלת לקבוע את זה בזמן שההורים שלי באירוע מחוץ לבית וכו'..
אני יודעת שהפחד הזה לא רציונלי אבל איך משתחררים מזה? אני גם כנראה אתחתן בקרוב ואני ממש חוששת מזה, שכן אצטרך לעזוב את העיר (חבר שלי מאיזור אחר בארץ וכנראה נגור באיזור שלו), ואני מפחדת מלהיות רחוקה מהם ומה הם יעשו אם יזדקקו לי?
אשמח לסיוע מכם, תודה רבה.