פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

שלום לבדיקה אם ההודעה נשלחה כמו שצריך

.
יש לי בעיה ואשמח לקבל את הצעתכם.
כמו לכל זוג גם לנו יש חילוקי דעות וויכוחים , אז נמאס לי וקבעתי ללכת ליעוץ עם אשתי , היינו בכמה פגישות ואשתי פתאום החליטה שהיועץ זורם איתי יותר מאשר איתה ואז הפסיקה את היעוץ .
אמרתי לעצמי אוקי זו תחושות שלה נלך לאחר שהיא תקבע , שם לאחר 2 פגישות אצל היועצת החליטה אשתי שהיועצת לא מתאימה לנו כי היא מטפלת בשיטות מוזרות וגם לשם נאלצתי להפסיק ללכת , הפעם אני בחרתי יועץ והלכנו לכמה פגישות שבהם הגענו להחלטות יחד עם היועץ והיה שקט בבית , השבוע עלתה אשתי מחדש את הנושא שבגללו הלכנו ליעוץ ואיזו הפתעה מה תקעה לי "היתה לי תחושה ביעוץ הזה שהיועץ הולך איתך על מנת להוריד אותך מהעץ ושנפסיק להתווכח על הנושא בבית ויהיה שקט .
מה יצא מכל היועצים , הלכתי לשלושה שילמתי כסף וחשבתי שהגעתי להבנה והסכמה עם אשתי לאחר היועץ האחרון והנה גם היועץ הזה לא מתאים לה כי למה כי כולם לא הסכימו איתה והציעו לה לראות אחרת את הנושא שעליו הוויכוח התעורר .
מה עושים עכשיו הולכים ליועץ רביעי ? או שמרימים ידיים .
תודה

שלום .
לאשתי אח ואחות , יש לי קשר טוב עם אחותה אבל עם אחיה אין לי קשר טוב , אין לי תקשורת איתו .
אני לא מרגיש בנוח כשאני מוזמן אליו .
למרות כל התחושות שלי וחוסר הנעימות אני לא שם רגלים לאשתי ביחסים ביניהם , מזמין אותו אלינו , מגיע גם אליהם וזאת בהתחשב ולטובת אישתי .
אין אני מרגיש בנוח לפתח את היחסים מעבר לביקורים מדי פעם אצלם והם אצלנו בגלל נסיונות העבר של כל מיני התנהגויות של אחיה באותם פגישות שגרמו לי להתרחק ולהמנע ממפגשים כאלה כמו טיולים , יציאות למסעדות וכו"י .
אני לא מנסה לפגוע ביחסים ביניהם ולא שם רגלים לקשר ביניהם ולא מתנגד למפגשים ביניהם או לסרב למפגשים ביניהם או להרחבת היחסים ביניהם .
אשתי טוענת כי כתוצאה מהסירוב שלי וחוסר הנעימות שלי אני בדרך עקיפה פוגע ביחסים שלה עם אחיה , האם לדעתכם זה נכון ?
אני שוב מציין שאני לא מתערב , לא שם רגלים ואינני מונע להתפתחות היחסים ביניהם אבל אני לא רוצה להיות ביחסים האלה ובקשר ביניהם .
אני מכבד את אחיה כאח שלה ולא יותר מזה ואני חושב שבאים אין לי תקשורת איתו ולא נעים לי להיות בחברתו ולא משנה מה הסיבה לא צריך לאלץ אותי להיות מעורב ביחסים ביניהם וזכותי להגיד גם לא ללכת אליו וזכותה של אשתי גם ללכת לבדה .
מה דעתכם , האם אשתי צודקת ואני פוגע ביחסים ביניהם .
אשתי לוחצת עלי להצטרף לטיולים שלה עם אחיה , כמו כן למסעדות ולי לא נוח ונעים להיות בחברתו , באם אסרב ללכת אני פוגע בדרך עקיפה ביחסים ביניהם ? אני לא מסרב שאשתי מדי פעם תלך לטיולים ולמסעדות עם אחיה , אני לא רואה כל קשר ביני לבין התפתחות היחסים של אשתי עם אחיה , האם טענתה של אשתי נכונה ואני פוגע ביחסים ביניהם , או שמאחורי טענה זו עומדים דברים אחרים , האם אני טועה ?
האם התחתנתי עם אחיה ? תודה

שלום,
אבקש ייעוץ או עזרה לגבי אי קבלת חבר שלי מצד משפחתי.
אני בחורה בת 22, חבר שלי בן 28, אנחנו מכירים 4 שנים והתחלו לצאת לפני 3 חודשים שבהם אנו מסתירים את הקשר בגלל שם אמרו שאם אני ממשיכה להיות בקשר עמו, הם מנדים אותי. הבעיה העיקרית מצד משפחתי שלא מוכנה להכיר בו מכיוון שאמו היא יהודייה אך אביו הוא נוצרי מיוון, והוריי לא מוכנים לקבל את הקשר בינינו. מה עלי לעשות בנדון? אשמח לכל ייעוץ או עזרה אפשרית.
תודה ויום טוב.

שלום,
ביתי מחיילת היא חיה איתי. היא מקבלת מידי חודש סך כ 2000 שקל מזונות שאמורים לספק את צרכיה בצבא, סכום גבוהה ונכבד בהתחשב שאני קונה לה עוד הרבה דברים, כך שהכסף הוא יותר על אוכל בחוץ ובזבוזים קטנים. לצערי היא מסיימת את הכסף מספר ימים לפני תום החודש. היא גם קונה בגדים בלי סוף, דלק פעם בשבוע אני גם משלמת לה את הביטוח לרכב ורשיון הרכב מקצבת פנסיה קטנה שיש לי. היא מבקשת מקדמה לחודש הבא מספםר ימים לפני תום החודש. נתתי פעם פעמיים אמרתי לה לא נכנסים למינוס ולא קיבלתי הסבר ברור על מה הולך הכסף. אתמול היא קבעה עם חברה לצאת ובקשה ממני כסף, רבתי אמרתי תחכי עד לסוף החודש. היא אמרה שקבעה עם החברה ואין לה כסף אמרתי תפגשי איתה את לא חייבת לבזבז ואז היא התחילה להשתולל ולקלל לרוץ לחדר שלי לארנק
שלא היה בתיק. היא המשיכה לצעוק ומארה שאני אכזרית , רעה ולא אוהבת אותה והיא
תתנתק ממני ולא תהיה לי עוד בת. יצאה בטריקת דלת. ובבוקר יצאה ולא דיברה
אמרתי לי אם בגלל הכסף היא מוכנה לוותר על היחסים בינינו ואז היא התחילה להעלות כל
מיני דברים שאני אומרת לה שביא בלגניסטית ואני לא שמחה שהיא מגיעה מהצבא שזה כמובן לא נכון. היחסים בינינו בסדר שבוע שעבר היא כתבה לי פתק שאני יקרה לה מאוד והיא אוהבת אותי. אך הכל נשכח כנראה. ברצוני לשאול האם התנהלתי נכון , אני לא יודעת
איך יגמר הסיפור אך ביניתיים יש נתק.
אודה על תשובתכם המהירה
בברכה, אור

שלום.בין בתי בת ה-24 ובעלי יחסים קשים תמיד.הוא תמיד החמיר איתה,לא התייחס בחום,וכל נתינה חומרית נעשתה ללא חשק.אני הייתי בתווך תמיד.מנסה איכשהו להמשיך.
לפני כשלושה חודשים היה ריב ביני לבינו,היא התערבה,נאמרו ביניהם מילים וקללות נוראיות.כאשר הוא ירד לרמה של תיאורים מיניים של מה שקורה בינה לבין החבר למרות שהחבר הנוכחי או הקודם כמעט לא ביקרו בביתינו.היא נפגעה קשות.גם הוא.
הוא דורש שתבוא ותתנצל ומתנה זאת בכך שאם לא,לא ימשיך לעזור לה בלימודי התואר.
היא פוחדת ממנו ולא רוצה לגשת.
גם לי קשה לדבר איתו על עניין זה.כשהוא כועס,יש סנקציות כלכליות.
האם עלי לתווך?ליצור סולחה?או עדיף שתפנים שעליה להסתדר ללא עזרתו ושליטתו וכך עדיף? זהו הנתק הארוך ביותר עד כה.ביקשתי מאחיו שיתערבו וינסו לפשר אך נעניתי בכתף קרה.גם אצלם היחסים עם הבכורים קשים.יש לומר שזה משפיע על היחסים בינה לבין אחיה החייל שזוכה ליחס חם מצד בעלי.למרות שהוא ילד מקסים ודואג לה.היא מקנאה וגם כועסת עלי לפעמים.
מה לעשות?זה גורם לי סבל רב ונמאס לי.

שלום,
יש לי בעיה קצת מורכבת
אני באה ממשפחה של בנות ואני הבכורה (17.5)
יש 4 בנות, את אחי ואז עוד אחות קטנה
אח שלי בן 10 ומאז שהוא היה קטן היה לנו קשה להתמודד איתו
כי הוא בן אגרסיבי כמו כל בן אוהב מכוניות מלחמות מכות וכו'
כל אחת מאיתנו תמיד ניסתה לחנך אותו ולהיות אמהות שלו...רבנו ואנחנו עדיין רבות איתו הרבה זה כולל מכות, הערנו על החינוך שלו גם לאמא שלי מולו ורבנו עליו,
אבא שלי היה תמיד מנסה ליישר אותו בקיצור אני חושבת שבאיזשהו מקום דפקנו אותו
הוא קשור קצת לאחותי הקטנה שהכי קרובה אליו בגיל וזהו
מבחינה חברתית הוא יודע איך לדבר ולהיות מלך הכתה אבל הוא מפחד מילדים מסויימים והוא שקרן מעולה
לפני שלושה שבועות בערך כנראה שהיה ריב ענק בבית ואז הוא סגר את עצמו בחדר ואחותי השלישית דיברה איתו והוא סיפר לה שנמאס לו שמתנהגים אליו ככה והוא רוצה להתאבד..

היום הוא כל היום הלך סביבי והציק הייתי עצבנית ועייפה והרבצתי לו,
שוב הוא סגר את עצמו בחדר ואחותי באה אליי ואמרה שלי שהוא יצא מהבית אחרי הריב הקודם וסיפרה לי שהוא איים להתאבד היא דיברה איתו אבל הוא ניסה לחנוק את עצמו והיא תפסה לו את הידיים
אני יודעת שזה נשמע מה הוא רק ילד בן עשר הוא סתם מדבר ומחפש צומי, אבל אני לא יכולה לדעת כי באמת אפשר לקרוא לו ילד מוכה ומאד מוכשר בלשחק אותה מבחינה חברתית ולשקר כשצריך [ברמות אחרות]
אני לא יכולה לספר להורים כי הם מבוגרים והמצב הבריאותי של אבא שלי לא הכי טוב וברגע שהוא יישמע על כזה דבר ח"ו אני לא רוצה לדעת מה יקרה לו
אין לי למי לפנות ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה
אשמח ליעוץ או עזרה תודה רבה

בני בן 7 לומד בכיתה א', את בחודש הראשון הכל היה טוב וההתרגשות היתה בשיאה, ומשם התחיל להתדרדר............הוא מפריע בכיתה למורה ולחברים הסובבים אותו למרות שהוא יושב צמוד למורה. הוא מתפרץ ומדבר מתי שהוא רוצה, את השיעורים שלו הוא "מורח" הרבה שעות, אך שהוא מחליט לעשות אותם זה הולך בסדר. שוחחתי עם המורה שלו אך לטענתה אין מקום לדאגה (להבדיל ממה שאני חושבת).
אני רוצה לדעת אם אלו סימנים של היפריות, הפרעות קשב, או כל בעיה אחרת, למען האמת אני די מודאגת. חשוב לי לציין שהוא לא ילד בעייתי בהתנהגות לא בבית ולא בסביבה, הוא ילד טוב וממושמע רק מפונק מאודדדד.

שלום.
אני נשוי + 2 בנים בני 17 שנה .
בשנה האחרונה שמתי לב שאשתי לא תומכת בי כאשר קיים ויכוח עם בני הגדול ויושבת בצד ולא מגינה עלי למרות שהיא מסכימה איתי היא אינה תומכת בי בצורה גלויה מול בני בזמן הוויכוח.
זה לא נראה לי תקין מבחינה חינוכית שאשתי אינה מביעה את תמיכתה בי מול בני ובמהלך הוויכוח בינינו גם כאשר היא מסכימה איתי ומצדיקה אותי בטענותיי אך אינה אומרת זאת בגלוי לבני .
לטענתה היא אינה חייבת להכנס לוויכוח בינינו גם באם היא מסכימה או לא מסכימה , עוד היא טוענת שאני צריך להתמודד עם הוויכוח והתוצאות שלו לבדי והיא אינה צריכה להגן עלי כאשר בני תוקף או מדבר אלי לא יפה .
אני חושב אחרת שאשתי צריכה להגן עלי כפי שאני מגן עליה במיוחד בוויכוח בין הילדים או כאשר הילד מתחצף או מתקיף אותי או פונה אלי בצורה לא מכובדת .
האם אני חושב נכון ?תודה

ההורים שלי נשואים מזה 30 שנים בערך והבעיה שהנישואים שלהם לא מאושרים בכלל עוד מזמן.
אבא שלי נשאר רק בשבילנו. עכשיו, בגיל מבוגר יותר הוא חושב להתגרש...
אנ ימאוד מאוד מאוד קשורה לאבא שלי, עם זאת מאוד קשה לי לשמוע אותו במעט הפעמים שהוא בא ומתלונן על זה שנמאס לו מהבית. בדרך כלל הוא לא משתף אותי כדי לא להכביד עליי כמובן. לי קשה לשמוע את זה ואני נהיית הכי לא אכפתית שיש . מצד אחד אני נורא רוצה להבין אותו ולעזור לו, מצד שני אני לא רוצה להשלים עם זה שהם יתגרשו ולכן אני לא רוצה לשמוע על הבעיות האלה שלו.
אני בת 20. אין לי מושג איך להתנהג בקשר לזה..אני כן רוצה לתמוך בו איכשהו מבלי לפגוע באמא שלי על הדרך(בדיבור שלי או משהו כזה) ומבלי שזה גם יכאב לי לשמוע את זה.
מה לעשות?

שלום

אני מאוד טעונה על חמותי (הפולנייה יש לציין...)
כל יום זה משהו אחר...
אתמקד במה שהפריע לי השבוע - מאז שנולד לה נכד מהבת שלה (אחות של בעלי), אפילו כבר בזמן ההריון, היא הרבה פחות בקשר איתנו במהלך השבוע. למעשה היא בכלל לא עוזרת לנו במהלך השבוע ועל כל בקשה שלנו לעזרה היא אומרת שהיא לא יכולה משלל סיבות. או במשפט הפולני שלה - אני עוזרת במה שאני יכולה מתי שאני יכולה (היא מדגישה את זה שהיא לא יכולה ולא לא רוצה). אבל היא רוב הזמן פשוט לא יכולה.
מאז שנולד לי עוד ילד קטן אני צריכה יותר עזרה והיא לא מציעה ולא מתעניינת ולא כלום. גם כשבעלי בחו"ל מהעבודה היא לא מציעה עזרה. אבל מצד שני כן נמצאת עם גיסתי והילד שלה. זה כבר ממש מעליב. היא אפילו לא באה לבקר. כל הביקורים שלה זה לעשר דקות ותמיד על הדרך לאנשהו.
אני לא יודעת אם יש טעם לעלות את זה בפניה או בפני בעלי. האם בכלל בעלי קשור לזה. בכמה פעמים שהעלתי את זה הוא אמר שכל פעם יש לה סיבה מוצדקת. אני מאוד מתקשה להאמין שכל פעם כואבת לה האצבע בדיוק כאנחנו מבקשים עזרה. האם יש טעם לעלות את זה בפניה אם כביכול יש לה כל פעם סיבות לזה שהיא לא יכולה לעזור. אני יודעת שהיא תגיד - זה לא שאני לא רוצה אני לא יכולה.

שלום רב,

אנחנו זוג ללא ילדים. נשואים 10 שנים.

אחד הדברים שמפריעים לי בזוגיות - התעלמות מדברים קטנטנים שאני מבקשת.

אני מקווה שלא אתפס בעיניכם כקטנונית . יש דברים קטנים שהייתי רוצה שבעלי יעשה אחרת ואני אף אומרת לו יפה ולמחרת בדיוק מה שבקשתי שלא יעשה הוא כן עושה.

זה מטריף אותי, הרבה פעמים אמרתי לו שנראה לי שהוא עושה דווקא !!!!

אין לי איך לפרש זאת? וגם אם אדע את הסיבה , עדיין זה מטריף אותי !!!

בכל מקרה אני תופסת את זה כזילזול וכאשר אני מדברת איתו על זה הוא טוען שזה לא זילזול, או שלא עונה לי בכלל והבעת פניו היא של "בול עץ" "קיר".

אחת הטענות כאשר כן היה מגיב לי היא שהוא שוכח , ונניח שזה נכון והוא שוכח, אני לא יכולה להבין איך אפשר לשכוח דבר שביקשתי יום לפני ובהרבה הזדמנויות.
איך אפשר לשכוח פעולות שחוזרות על עצמן ואני מבקשת שיעשה אותן אחרת לטובת שנינו?

אני כ"כ לא כזו, תמיד מוכנה להתחשב, להבין את הזולת ולא לשכוח מה ביקשו ממני ולכן אני לא מבינה למה הוא מתעלם ושוכח.

דוגמא על מנת שתבינו במה מדובר: כשאני רואה פרורים על השיש אחרי שאכל או חלב שנשפך על השיש או אבקת קפה מפוזרת על השיש,
אני מעירה לו ואומרת יפה שזה מפריע לי , יום למחרת אני רואה את התופעה וגם יום אחרי וכן הלאה. לעיתים קורה שהוא כן מפנים משהו אבל הרבה דברים זה נראה כאילו הוא מתעלם טוטלית מהבקשות הקטנות האלה.

השורה התחתונה - האם אתם יכולים להסביר לי למה ההתנהגות הזו? ואיך אפשר לשנות אותה או לחיות בשלום איתה? להזכירכם אני בדר"כ מאוד מוטרפת מזה.

תודה.

בתי בת ה-26 נמצאת בזוגיות עם בחור בן כ-31.הם כרגע גרים ביחד אצל הוריו .
בשנה האחרונה על מנת שאכיר את הבחור,אירחתי אותם מידי יום שישי כל שבועיים לארוחת ערב.כל כוונותי היו טובות.
לצערי ככל שהזמן חלף אני ובין זוגי,למרות סובלנותנו בכל תחום, נוכחנו להבין שפשוט הבחור סוציופט וככול שנפגשנו הרגשנו שהבן אדם ציני,מדבר בצורה לא מכובדת,מתווכך איתי ללא הבחנה,לא רגיש,לא אמפטי,וכו,
בגלל שהחבר כריזמטי,ראיתי שבני בן ה-20 מסמפט אותו ואף מעריץ אותו, לחרדתי. אני ובן זוגי סובלנו מהארוחות האלה ברמה קשה.לכן בשלב מסוים הודעתי לבתי שלא אזמין אותם יותר יחד אך אשמח אם היא תבא מתי שתרצה לבקר אותי ואף אבא אליה אם תזמין.
בתי מאז לא רוצה קשר איתי.אני מרגישה שהיא כמו נכנסה לתוך כת ולא מבחינה עם מי היא נמצאת .היא גם לא מנסה להדבר.
מה אפשר לעשות?בכל נסיון של קשר שיצרתי, בתי נשמעת כעוסה ונוטרת,למרות שעברו שישה חודשים.אני חסרת אונים.

הודה לכל עצה.

לא יודעת מאיפה התחיל..
אנחנו בנתק מהמשפחה של בעלי כבר 10 שנים או יותר..
זה התחיל בעסק משפחתי של אחותו (שגם ילדיה היו מעורבים בו) היא העסיקה את ההורים ובעלי עבד איתם כמה שעות ביום (היינו משפחה צעירה 2 ילדים קטנים ועבדנו 2 עבודות בכדי להתקיים ללא עזרה של אף אחד)
בכל פעם שבעלי היה אומר לאמו משהו על אחותו או ילדיה
אימו הייתה צועקת עליו ומתפתח ויכוח והאשמות שהוא לא בסדר..אסור להעיר אסור לדבר עליהם אפילו לידי (שאני לא אדע כלום)בעלי היה אמור להיכנס עם אחותו לשותפות בעסק נוסף ברגע האחרון זה בוטל (הילדים שלה היו מתעברים לה בכל)ההורים הצדיקו את ביתם כי פחדו להישאר ללא עבודה וכל מילה הייתה מיותרת..בעלי הפך לעצמי עברנו דירה הם לא יודעים אפילו לאן ..היו כמה פעמים של נתק עוד לפני כן והייתי רבה עם בעלי שזה סוף סוף הוריו והם צריכים לראות את הנכדים והיינו נוסעים אליהם ואיך שהו תמיד אותי האשימו שהוא לא רוצה לבוא...וכך מס פעמים.. באחד הפעמים שהיינו בנתק חגגנו בר מצווה לבן הלכנו להזמין את כולם( ההורים האחיות)ואף אחד לא בא...פה אני כבר נשבעתי שדי לא מתאמצת יותר שומרת רק על הקן שלי!!
יום אחד אחותו הגיעה לעסק להזמין אותנו לחתונה של בנה הוא אמר לה שתעזוב
מאז יש נתק מוחלט לפני 8 חודשים היינו בטיול בחול עם הילדים וקיבלתי הודעה שאמא שלו נפטרה אותו זה לא עניין והמשכנו כאילו לא קרה דבר....אתמול קיבלנו הודעה שאבא שלו נפטר ובעלי לא מוכן לשמוע דבר...הוא מלא בכעסים ומשקעים מה עושים????
לי אין כבר כוחות לזה..

שלום ,

אין לי עם מי לדבר בנושא ומאוד כואב לי אבל סיטואציה שלי עם אבי מאוד גרוע .כשהגענו לישראל לפני 15 שנה ,אבא ניסה להשתלב בארץ ,למד עברית,הלך לקורס -כל זה נמשך שנה ,גג שנתיים לאחר מכן הוא התחיל לשבת בבית וכבר לא עובד מעל 13 שנה .לפני מספר שנים הוא אובחן כחולה במחלה נפשית,אך הוא טוען שהוא בריא ,רק מרגיש אפתיה .עשרות שנים הוא מדבר על חייזרים,ציביליזציות בחלל ,מאמין בחיים אחרי מוות. לכל בן אדם יש אמונות ,רק זה יצא מעבר לאמונה -הוא מדבר על זה כל זמן.אינו מתעניין במצבים ריאליים לא בי ,לא באשתו ולא בחיים שמסביבו .אני מרגישה פספוס -לא יכולה לדבר איתו נורמלית ,כל פעם רק סיפורים שלו וחוסר התעניינות בי .מה לעשות? איך מצב זה נקרא ?