פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

אני בת 25 גרה עם חברי........מתחילת קשר לא היה מעוניין ביחסי מין הוא רוצה פעם בחודש ......שום שיחות איתו לא עוזרות......רק מאשים אותי...טוען שבגלל שאני קונה דברים שלא צריך בחנות הורג לו חשק.....שבגלל שאני קופצת לו לתוך השיחה הורג חשק.......או שאני לא מטפחת עצמי למרות שגם בימים שאני מטפחת עצמי מאוד מתעלם ממני כליל. עכשיו לאחר שנת הכרות הוא טוען שבגלל שאני לא יפה אין לו חשק עליי. האם בחורה צריכה להיות פצצה לוהטת עם אופי מדהים כדי שהבנזוג ירצה לקיים יחסים פעם בשבוע מינימום? האם על בחורות שנראות סביר ללא ידע מיוחד בפיתוי הגבר נגזר לחיות כמו נזירות?? אני ניסיתי לשנות את האופי שלי אך הוא טוען שזה לא מספיק והוא לא מוכן ללכת לטיפול.

אני כבת 60 ובתי בגיל 40 ואם ל-4 ילדים קטנים. בת משכילה, חכמה מאוד, עובדת מסורה שמוערכת על ידי מעסיקיה, מסודרת ואחראית מאוד מאוד, "דואגת לילדיה בצורה חולנית" ונמצאת במשבר בזוגיות קשה. אך הבעיה הגדולה לדעתי היא האינטלגנציה הרגשית שלה. אינה משתפת מופנמת ומצפה שיבינו אותה ואינה מוכנה לקבל דיעה של מישהו אחר והכי גרוע אינה מוכנה לשמוע את הדעות של אחרים לדבריה. נתקפת בכעסים שמובילים ליותר גרוע. לאור הסכסוך המתמשך עם בעלה, יוצרת נתק מוחלט ומשפיעה על הילדים ומשרה אווירה של פחד ממנו והילדים "שותפים" בעל כורכם למציאות עגומה זו. פשוט הלב נקרע. אני מאוד רוצה לעזור לה, אך אני לא מסכימה עם דרכה. עם אחד מאחיה אינה מדברת ומסרבת לבקר אצלי שהוא נמצא ובנוסף מונעת מילדיה ליצור קשר איתו, אותו הדבר נוהגת עם בעלה והכי כואב לי שהילדים חווים מצבים רגשיים מאוד לא נעימים המשפיעים על התנהגותם בבית ובבית הספר. במצבים מסויימים מזעיקה אותי ומכתיבה לי את התנאים. אני נמצאת בקונפליקט מצד אחד אני לא מסכימה לדרכה ומצד שני אין אף אחד שיכול לעזור לה מלבדי. קשה לי מאוד עם המצב הנוכחי.

אני בטוח שהשכן שלי מרביץ לאישתו - כל יום אני שומע אותם מהחלון. מה עלי לעשות? האם במדינת ישראל יש חוק שקובע כי עלי לדווח למשטרה? תודה רבה

אני בת 26 ובעלי בן 30 יש לנו ילדה בת 5 ומאז ניסיונות ללא הצלחה להרות,כבר כמה חודשים שאני עושה מעקב זקיקים והאבחנה היא אי פוריות משנית,בחודש שעבר קיבלתי זריקות ובעלי לא הסכים הזרעה והחודש (למעשה היום)אני אמורה להתחיל שוב זריקות למטרת הזרעה,אך הבעיה היא שבעלי אטום והוא מוכן להביא ילד רק בדרך טבעית הילדה שלי משתוקקת לאח כי לכל חברותייה יש והיא כל הזמן נוגעת לי בבטן ואומרת אמא יש לך תינוק נכון ואני אומרת לא שכרגע אין אבל שבקרוב יהייה והיא מסתכלת עליי במבט מאוכזב, אני לא מצליחה לרכך את בעלי הוא ממש פרמיטיב ואני כל חודש כשאני מקבלת ווסת אני בדיכאון כמה ימים וכך גם החודש, כשביתי ואני מדליקות נרות שבת היא מבקשת אח ואומרת אלוהים בבקשה תשלח לי תינוק אני יהייה אחות טובה....ואני כבר ממש רוצה להגשים לה את המשאלה הזו,אני כותבת אליכן עם דמעות בעיינים אני ממש לא יודעת מה לעשות האם להתחיל היום את הטיפול למרות התעקשותו הנחרצת של בעלי שרק בדרך טבעית הוא מוכן להביא ילדים ושאני סתם בוראה לעצמי רע זה הגיע למצב שרבנו מאתמול ואני ממש עצובה מהחוסר שיתוף פעולה שלו ומהחוסר תמיכה ואמרתי לו את זה ומכאן נוצר מצב של "ברוגז" עליי לציין שניסתי לדבר לליבו בכל דרך והוא תקוע בשלו זה מרחיק אותי ממנו ומצד שני אני כל כך רוצה אח לביתי ואני מאשימה את עצמי על ההפרש שייהיה בינה לבין האח המיוחל מה לעשות להתחיל זריקות היום או לפספס?למה הסיטואציה הזו רק הרחיקה ביני לבין בעלי במקום לקרב ממש רע לי שמישהו יעזור לי ויגיד לי מה לעשות? ומאחר שוא כל כך פרימטיבי גם טיפול לא בא בחשבחון אז פניתי לבד לייעוץ והכל אני עושה לבד. הדפסה שלח לחבר

שלום רב, לפני כשנה וחצי אימי עברה ניתוח מעקפים,לאחר אותו אירוע ועד היום מצבה הנפשי נחל עליות וירידות(בעיקר מצבי דיכאון וחוסר חשק להתערות בחברה וכד') לאחרונה באת השיחות שלי עימה היא העלתה את רצונה לפנות לייעוץ פסיכולוגי לאור מצבי הדיכאון בה היא שרויה לאחרונה, יש לציין שאימי בת 70 , דוברת רוסית, למי עליי לפנות?האם באמצעות קופת החולים?היכן אני יכול לקבל המלצה על פסיכולוגים דוברי רוסית?

שלום רב , בת 35 , רווקה , ניתקתי קשר מההורים שגרמו לי לסבל רב במשך שנים ועכשיו אני בתקופת הרבה יותר טובה ו " שיקום " שחלקו למצוא בן זוג הפחד היחיד שלי , כיצד עלי י להציג את העניין המשפחתי שלי לבחור שאצא איתו על מנת שזה לא ירתיע ולא ימנע המשך זוגיות ? האם זה נורמלי ? תודה מיכל

אני בת 25 בעלי בן 40.עד כה היו לו 3 חברות שנפרדו ממנו. אנו נשואים שנה יש לציין שאני תמיד הולכת לבקר את משפחתו אחיותיו ונותנת להןם יחס חם למרות שהם לא מאוד דומים לי באופי. למרות זאת הוא נמנע מלבקר את משפחתי בקושי פעם בחצי שנה וגם אז לזמן קצר מאוד לשעה שעתיים לא יותר.(כשדיברתי איתו על כך הוא אמר שהוריי לא מכובדים וממש פגע בי) הוריי נותנים לו יחס יפה אין להם תלונות עליו ועוזרים לנו כספית. יש לציין שאימא שלו תמיד מדברת ככה אנחנו משפחה מכובדת ומשפחה זו וזו לאמכובדת ואלה לא משהו.....ואנחנו יפים נראים טוב מכובדים(למרות שהם נראים סביר לא יותר!!) כנ"ל בחגים למשל (יש לנו 2 חגים בשנה) אני והוא הולכים לבקר את משפחתו ואחרי זה שאנחנו צריכים לבקר את המשפחה שלי הוא ישר מתחיל להתלונן על כאבי בטן חזקים ובחילות(כואבת לו הבטן בדרכ אך הוא אף פעם לא נמנע מלבקר את משפחתו או חבריו) כנ"ל יש הרבה אנשים שהוא לא סובל כמו בעל בת דודה שלי בן דוד שלי בעל של דודה שלי וזה בגלל דברים פעוטים שקרו). לעומת זאת יש לו המון ביקורת כלפיי שאני לא מספיק חברותית יותר מדי בישנית והוא אומר לי שזה נראה מגעיל. האם בעלי סובל מחרדה חברתית? כנל אני לא נמצאת רוב ימי השבוע בבית והוא לא מתייחס אליי כשאני חוזרת הוא מאוד קר ולא נוגע אפפילו בציפורן וגם בזה הוא מאשים אותי למשל אומר שאני לא מטפחת עצמי או אני קונה דברים בחנות שלא צריך.....וגם כשאנימטפחת עצמי מתאפרת ומתבשמת ומתלבשת יפה לא מתייחס אומר לילה טוב והולך לישון.גם לא מוכן שאדבר על כך עם אף אחד לא טיפול זוגי גם לא מוכן שאלך לבד....ותמיד כשאני משתפרת מממציא תירוצים חדשים למה לא לשכב איתי.......אני מיואשת.......

אבי היה מכה אותי בילדותי בכל פעם שעשיתי משהו שלא מצא חן בעיניו. כיום אני בת 40 והוא בן 70. והוא זקוק לי לעזרה בכל מיני דברים. מה שהוא עשה לי בילדותי, הרס לי את החיים ואת האישיות. כיום אני מטופלת בכדורים פסיכיאטרים. השאלה שלי היא: האם לסלוח לו ולעזור לו כעת כשהוא זקוק לי? הלב שלי לא רוצה, אבל המחשבה אומרת שחייב. תודה רבה על כל עצה

ביתי בת השלוש היתה עדה ללידת הבית שחוייותי לפני כשבועיים. הכל היה מאוד מהיר אך בכל זאת היא הספיקה לראות המון דם,אותי סובלת וצועקת ,את בעלי חסר אונים וצוות גדול של מד"א,בקיצור היא היתה בתוך ההמולה ולא דיברה אח"כ מספר שעות. כעבור יום זה עבר לה ,היא הביעה עצמה בציור ושוחחנו איתה אך בכל זאת יש בי דאגה כיצד אדע שלא נותרה בה טראומה מודחקת? איך אפשר לעזור לה לשחרר את מה שבפנים?... תודה,שני.

שלום אני בקשר עם בחור כבר קרוב לשנתיים. אנחנו בגילאי ה30 לחיינו, סיימנו לימודים ועובדים בעבודה מסודרת.מערכת יחסים שלנו לא קלה, עברנו דרך ארוכה ביחד. שנינו אנשים סגורים ועד שהגענו למצב שיצרנו זוגיות ואינטימיות אמיתית לקח זמן. במהלך השנתיים היו גם כמה פרידות. לא מזמן דיברתי איתו על לעבור לגור ביחד, הוא אמר שרוצה, אך מכיוון שבעבר אף פעם לא גר עם אף אחת ומאוד קשה לו להתחייב בצורה מוחלטת היה מעדיף לעשות זאת בהדרגה. מהכרותי את הבחור הוא לא אוהב שינויים ומבצע שינויים בחייו רק כשאין ברירה אחרת. אז למרות שאני ממש לא טיפוס לוחץ התחלתי ללחוץ והוא אכן הסכים, אבל אני רואה שהוא לא שלם עם זה והראיון לא מלהיב אותו אני לא יודעת איך מתמודדים עם מצב כזה..מצד אחד לא נעים לי להרגיש שאני "מכריחה" אותו, מצד שני הוא בעצמו אומר שהוא רוצה(רק שהוא לא מתנהג כך) וגם אני חושבת שאם לא אקדם עניינים אנחנו נשאר "תקועים" באותו מצב לנצח ואני רוצה להתקדם הלאה..לבנות משפחה. הוא לא שולל כלום אך גם לא מגלה התלהבות משום צעד קדימה. מה עושים במצב כזה?איך מתקדמים בצורה שתהיה נעימה ונכונה לשנינו? תודה רבה

שלום, אני ובעלי רוצים ללכת לטיפול זוגי, הוא מתעקש על מטפל ואני מתעקשת על מטפלת. כיון שמדובר בבעיה מינית אני מאמינה שיותר אפתח מול מטפלת, אבל בעלי לא יתן אמון במטפלת אשה. מה לעשות? תודה רבה

רציתי לשאול .....בעלי שותה אלכוהול כפעמיים שלוש בשבוע וויסקי כ7 כוסיות יחד עם בוטנים וכאלה...הוא לא משתכר לגמרי אך מרבה להתלונן על כאבי בטן ....החשק המיני שלו מועט ביותר ולא מביע כלל אהבה לאשתו.....רק פעם בחודש וגם אז ממש עושה טובה....כנל הוא לוקח סרוקסט ומסרב להחליף אותה באחר או להמעיטה.....מאוד מאוד קשה לי עם חוסר הבעת האהבה והמשיכה שלו כלפיי.....אנחנו מאוד צעירים וזוג טרי מאוד......וזה כבר שנה ללא שינוי ואפילו עכשיו יחסי מין נהיו פעם בחודש וחצי......האם האלכוהול גרם לחוסר חשק? מתחילת יחסינו זה היה ככה...

שלום רב, אני בן 13 וההורים שלי רבים בערך פעם בשבועיים עם קללות וכל מיני. האם פעם בשבועיים זה נחשב סביר? מה אני יכול לעשות כדי לגרום להם להפסיק לריב? תודה רבה

שלום רב, אני בן 37, התחתנתי לפני 5 שנים. הקשר שלנו טוב ונעים, אבל כל הזמן אני בתחושת החמצה, תחושה שאני רוצה יותר - יותר אהבה, אישה יותר יפה, סקס יותר טוב. כל החיים היתה לי את הבעיה הזו שאני רוצה יותר ולא מסתפק, אבל כעת אני שוקל להתגרש בגלל זה, למרות שהנישואים שלנו טובים בסך הכל. מה אתם ממליצים לי לעשות? תודה רבה

שלום לכולם. אני בת 21 ויש לי אח בן 20.... מאז שאני זוכרת את עצמי לא הפסקנו לריב ואף פעם לא הסתדרנו... שנינו גרים בבית והמצב כרגע הוא שפשוט אין ביננו קשר, לא מדברים ולא יודעים כלום על החיים של השני (אפילו שהוא חוזר מהצבא לפעמים אחרי שבועיים אפילו לא אומרים שלום)... היום אני כבר די משלימה עם המצב ואני לא רואה דרך לפתור את זה, ותאמת שאני גם הכי מאשימה בזה את ההורים שלי!!! שהיינו קטנים הם כל הזמן אמרו לו שיהיה כמוני וישקיע בלימודים כמו שאני השקעתי (וזה גרם לו לשנוא אותי מאוד כאילו זאת אשמתי), ומבחינתי הם כל הזמן אמרו לי לוותר לו ולתת לו את מה שהוא רוצה בגלל שהוא הקטן (ולי בתור ילדה קטנה שרוצה שיפנקו אותה זה לא כיף לוותר על דברים שאני רוצה וזה גרם לי לשנוא אותו גם).... במהלך השנים זה התגלגל לדברים גדולים יותר כמו שרבנו על המחשב ובסוף קנו לו מחשב משלו (וזאת ממש לא הדרך לפתור את הבעיה)... אחר כך אני ביקשתי דיוידי והוא ביקש כמה ימים אחריי ובסוף קנו לו קודם ואותו דבר עם טלוויזיה (וזה היה טיפשי כי הוא בצבא חוזר פעם בשבוע ואני חזרתי יומיות אז יותר הייתי צריכה)... כרגע הריב הגדול ביננו זה על האוטו (אנחנו 4 נהגים על אוטו 1) ועם ההורים מסתדרים אבל ביננו הוא חושב שהאוטו שייך רק לו ורק לו מגיע לנהוג בו כי הוא בצבא כל השבוע ואני יכולה להיות איתו בזמן שהוא לא פה ושאני צריכה לבקש ממנו רשות ולהתחנן שאני רוצה גם את האוטו... וזה ממש מרגיז ואפילו מרתיח- אני עובדת קשה כל השבוע ואני בקושי בבית, אני עובדת כל הלילה בקייטרינג ואני גם כמוהו ממש מחכה לסופ"ש כדי לצאת ולבלות קצת עם חברות אז ככה שגם אני חושבת שיש לנו את אותה זכות לאוטו... מה אני עושה במצב הזה? אני מרגישה כל כך רע בבית!!! אתם בטח שומעים תסכול רב בדברים שלי וזה נכון, אני מרגישה ככה!!! אני לא הולכת לעזוב בזמן הקרוב כי אני מתחילה ללמוד.... וההורים ממש לא עוזרים- אמא שלי אפילו בעדו מבחינת האוטו כי היא חושבת שבאמת מגיע לו (וזה גורם לי לשנוא אותו כל כך!!!) ואבא עוד איכשהו נייטרלי... אבל עדיין אני כבר לא מסוגלת לעמוד במצב הזה!!! ואין מצב לטיפול או משהו בסגנון... פשוט השאלה היא אם להשלים אם זה ואיך לפתור את הבעיה עם האוטו... (אני כנראה הולכת לקנות לי אוטו משלי אז אולי זה ייפתר...) תודה רבה ויום מצויין, נועם