פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

שלום, אני אם לנער בן 18. ביחסים איתו אני חשה שכהורים אנו נותנים ונותנים - הן מבחינה חומרית, והן מבחינות אחרות ומצד שני לא מבקשים כמעט דבר בתמורה. מבחינה רגשית מדובר בנער די סגור שלא אוהב לשתף אותנו ולא אוהב שמתקרבים אליו יותר מידי. בשיחות מעטות שיש לנו או לאחרים איתו מתקבל הרושם שהוא גם מאוד מבולבל ולא "יציב". חברים יש לו בשפע ואיתם הוא בסך הכל מסתדר לא רע. מצד שני מול מבוגרים הוא חש תמיד פגוע ומופלה לרעה. במהלך שנות לימודיו בתיכון תמיד היו לו טענות נגד מורים שבדיעבד רובן התבררו כלא נכונות והוא אפילו לא שם לב עד כמה המורים מנסים ללכת לקראתו ולסייע לו. כך גם איתנו - למרות ההשקעה הרבה בו (בתקופת התיכון - שיעורים פרטיים, אמא שיושבת וקוראת את החומר כדי ללמד אותו, סיוע בכתיבת עבודות וכו') הוא לא יודע להעריך ואמירה הכי קטנה כלפיו מצידנו גורמת ל"התלקחות" מצידו, התקפי זעם וברוגז לתקופות ממושכות. לאחרונה, בעקבות מריבה שהייתה לי איתו (על רקע של בזבוז מים משווע בזמן מקלחת) הוא קילל והוציא אצבע כלפיי. התגובה שלי הייתה נזעמת וגם אני לא בחלתי בכינויים "פוגעים" כגון - אפס ופושע וזאת רק בגלל שכאמא שחינכה כל חייה לערכים, הרגשתי פגועה מאוד. בשלושת השבועות האחרונים הוא לא מדבר איתי ומנטרל כל יוזמה לשיחה. מצד אחד זה מאוד מפריע לי ובעיקר לבעלי אך מצד שני אני עדיין חושבת שלא עשיתי כל דבר רע ולכן כבודו במקומו מונח ואם הוא לא רוצה לדבר איתי - לא צריך. אבל ההרגשה של לעשות בשבילו (אוכל/ כביסות/ נקיון וכו') ומצד שני להיתקל ביחס מתעלם מציקה לי מאוד. מדובר בנער שעומד להתגייס בעוד כחצי שנה לצ.ה.ל ואני גם חוששת שמבחינה רגשית יהיה לו קושי בקבלת מרותו גם שם הוא ירגיש מקופח ומופלה, ושם כמובן אף אחד לא יתיחס אליו בכפפות של משי. מה עושים??? תודה!!

אי נשוי כעשר שנים ומדי פעם יש ביני ובין אישתי חילוקי דעות שמגיעים ל"פיצוצים" כאשר אני מציע ללכת ליעוץ זוגי שיעזור לנו להתגבר על הקשיים "הפיצוצים " , אשתי מסכימה אבל אינה מגיבה ונרדמת בעמידה עד לפיצוץ הבא למרות שאני מזכיר לה ומציע לה שאני אקבע פגישה אך היא מבקשת שהיא תמצא את היועץ המתאים וכך הסיפור נגרר ונגרר בין "פיצוץ לפיצוץ" . בזמנו יזמתי פגישת יעוץ שנעשתה כמובן תחת לחץ ולא מתוך הסכמה והבנה מצידה שיש ללכת ליעוץ בטענה שאינה מאמינה ליועצים והיא נוהגת , פועלת וחושבת נכון . הלכתי בזמנו ליעוץ לבדי שלבסוף התבקשתי להביא אותה והיא לא כל כך שיתפה פעולה . נושא היעוץ עולה כל פעם שיש פיצוץ בינינו , המריבה נסגרת לבסוף בשתיקה מצידה שכמובן לא מוביל לכלום זה כמו לנפח בלון ולהפריח אותו עם הבעיות כל פעם מחדש ואני נשאר תלוש עם המציאות . הסברתי לה לא פעם שכך לא ניתן להמשיך ויש להתגבר בעזרת יועץ חיצוני על הקשיים בינינו אבל כלום לא עוזר היא מפסיקה להתעסק בקשיים מתוך תקווה שאשכח אותם כמובן עד לפיצוץ הבא . מה לדעתך עלי לעשות . תודה ושנה טובה צבי

היי . לבעלי יש אח גדול ממנו שמתייחס מאוד לא יפה לאחיו הקטן שהוא בעלי , הכוונה היא לאופן ההתנהגות והתייחסות שלו כלפיו זה מתבטא במקרים שבו הוא דואג רק לעצמו , אני שמשקיפה מהצד אינני רואה יחסים בין אחים , יחסים בין בני משפחה האח הבוגר לא מכיר את האח הקטן , בעלי מתייחס ודואג לאחיו בכל בשטח שהוא יכול (אינני מעונינת לפרט הת התנהגיותיו של אחיו ) היחסים האלה מאוד מפריעים לי כי בשלב מסוים זה גם פוגע בי ובילדיי , שוחחתי עם בעלי מספר פעמים והצגתי לפניו נקודות בהן היה עליו להגיב ולא להתעם כי ההתנהגות של אחיו פוגעת אך בעלי מתעלם ולא מעיר לאחיו , הסיפור גורם למריבות ביננו , עוד טוען בעלי כי כך אחיו מתנהג וכאשר אינני מסכימה להפגש במסגרת המשפחה עם אחיו ובני משפחתו זה גורם למריבות בינינו . אני חושבת שעל אחי לשוחח עם אחיו ולהעיר לו על התנהגותו . האם עלי לתפוס שיחה עם אחיו ? מה לדעתכם עלי לעשות ? תודה תמי

שלום רב, אני בן 31 ומכור למשחקי מחשב. המשחקים גורמים לי להגיע הביתה מהעבודה וישר לשבת על המחשב. בגלל זה אני לא יוצא עם נשים ולא חי. אני מרגיש שאני לא יכול להפסיק לשחק כי אני ממש אוהב את זה - זו הבריחה מהמציאות הכי כיפית בעולם. אני בדיכאון בגלל זה ולא יודע מה לעשות. אפשר עזרה? תודה רבה

אני נמצאת בבעיה זמן רב ביתי עלתה השנה לכיתה ז' והייתה בחברת "המקובלים". במעבר שבין ו ל-ז הם התחילו לרדת לשכונה שלהם ולדבר ולצחוק עד שעות מאוחרות כשהסתיים החופש כבר לא היה לה נוח להסתובב איתם היא צפתה בכל מיני התנהגויות שלהם והזדעזעה מכיוון שלא הייתה מצפה את זה מהם. היא מכירה את רובם מגיל קטן , אחד המקרים הוא שהם התחילו לעשן נרגילה . אבל היא לא הסכימה לעשן אפילו שהציעו לה היא רוצה להתרחק מהקבוצה הזאת אבל היא מפחדת.. מכיוון שעם היא תתרחק היא לא תוכל לחזור אליהם . היא כל יום באה אלי עצובה ומספרת לי מקרים אמרתי לה שתתרחק מהם ותמצא חברים חדשים שיהיה לה נוח איתם בלי הקשר למקובלים או לא. האם צדקתי ? האם היא צריכה להשאר איתם ולהיות "מקובלת" למרות שהם מתנהגים אליה לפני המצבי רוח שלהם ?

אני נשואה ויש לי ילדה בת 4 חודשים. בעלי גרוש מנשואיו הקודמים. למעשה שנינו גרושים אולם לבעלי יש ילד מנישואים קודמים. לא פעם אני נתקפת בתחושה שאיני מתייחסת כראוי לבנו. אני מרגישה שאינני נותנת לו מספיק תשומת לב. הדבר נובע מכמה סיבות. העיקרית היא משום שבתי קטנה ואת מירב האנרגיה אני מעניקה לה. בנוסף לא פעם כאשר ישנן אי אילו שיחות בין בעלי לגרושתו אני מרגישה שיש לי משקע כלפי הילד. אני לא יודעת אבל משום מה תמיד לאחר שאני "לא מתייחסת יפה לילד" אני נתקפת ייסורי מצפון האם זה נורמאלי? מה לעשות?

אני נשואה 5 שנים,לבעלי יש פתיל מאוד קצר כשמשהו שאני אומרת לא מקובל עליו והוא לא מסכים אותו, הוא מייד מגיב בהתקף עצבים שבו הוא מתחיל לזרוק דברים בבית (לא עלי),ואני בכל מריבה כזאת מנסה להרגיע אותו ולהוציא אותו מההתקף שהוא נכנס אליו ומייד חוזרת במה שאמרתי מה ניתן לעשות ? מבער לזה הוא בעל מקסים,יש לנו ילד והיו סיטואציות שהילד כן ראה את אביו בהתקף הזעם שלו. בשיחות שיש לנו כשהוא לא עצבני הוא מודה שהוא לא יכול להשתלט על זה.

שלום. יש לי מצב שאני מפחדת להביע כעס כלפי אנשים. ז"א נגיד כשאני לא מסכימה עם מישהו קשה לי לענות לו ישירות דברים ולומר לא שאני לא מסכימה. אני פוחדת. בבית שלי המצב הוא שאמא שלי לא יכולה להגיד לאבא שלי את התרעומת שלה כלפיו כי הוא גם צועק עליה ומשפיל אותה וכך גם משתיק אותה. אז מה היא עושה? היא בולעת בפנים אבל מקללת אותו מאחורי הגב בפני הילדים. מה למדתי? שאבא שלי הוא מפחיד ולמדתי להדחיק רגשות כי בין כה וכה ישתיקו אותנו ולא יקשיבו למה שיש לנו בלב. וכך בתקשורת שלי עם אנשים אני לא פתוחה ומפחדת להגיד את אשר אני מרגישה כי אני מפחדת שדברי לא יתקבלו, אבל מצד שני מצטברת עקב כך אצלי תרעומות וכעסים על אותם אנשים. איך אפשר לתקשר בצורה מועילה והכי חופשית שגם ישמעו את דעתי ושאני ארגיש שדעתי חשובה ואיך אפשר להביע את עצמי בצורה חיננית חזקה עם צורה שקטה ולא היסטרית?

יש לי יחסים גרועים עם אמי. תמיד היו לי. שתינו צעירות יחסית היא בת 59 ואני בת 35. אני נשואה +ילד. אחותי לעומת זאת תמיד זכתה לתמיכתה ולאהדתה. למעשה כל מה שאחותי עשתה זכה לעידוד והערצה של ממש, בעוד שאני דוכאתי קשות על ידי הורי ומעשי תמיד נחשבו לתפלים וחסר טעם (תחום לימודי, סגנון ההורות, חוסר היכולת לשמור על בית נקי וכד').. למרות שבאופן אוביקטיבי השגי בלימודים היו גבוהים בהרבה, כמו גם השגי החברותיים. הביקורת המתמשכת הקטלנית והארסית של אימי פלשה לכל תחומי חיי עד שסרסה אותי לחלוטין ושיתקה אותי למעשה. אימי היא יצור אינפטילי לחלוטין הלוקה בפגיעות יתר ויכולת מניפולטיבית / שקרנית. לאורך כל חייה היא הציגה את עצמה כקורבן של ההתנהגות שלי. (ועלי לציין שמעולם לא הייתי ילדה בעייתית ותמיד הסתדרתי מצויין בכל מסגרת בה תפקדתי). אך אימי לא היתה מרוצה מעולם משום דבר שעשיתי וכל צעד ושאל נקטלו עוד בטרם נלקחו. אני לא מבינה את זה, תמיד הייתי הילדה הטובה בכיתה, בצבא, בעבודה, מעולם לא מרדתי באופן חריג. עם זאת הורי לא היו מרוצים מתפקודי מעולם!!שום דבר שעשיתי לא סיפק אותם. לא חייכתי נכון, לא אמרתי אף פעם את הדברים הנכונים, לא מצאתי את העבודה הטובה, לא בחרתי מעולם בחירה שלא נתקלה בביקורת ובהתרסה. אמי נהגה לקטול כל גבר שיצאתי איתי כולם היו דפוקים ומגעילים מבחינתה.מגעילים כמעט כמו הבת שלה. שיחות נפש רבות שניסיתי לנהל הסתיימו באופן רע ומר, גם מתווכים למינהם לא עזרו לגשר בינינו. היא תמיד פגועה ותמיד מסכנה ותמיד דפוקה. כל ניסיון התקרבות נגמר בשתיקה רועמת שלה ובחרם שלה עלי למשך חודשים שלמים (טקטיקה שהיא אמצה בהתמודדות עם כל משפחתה. מה עושים?

איזה מבין מוסדות ההכשרה השונים ,מעניק הכשרה מעמיקה ורחבה יותר ??

ברגע שהבת רוצה למשל משהו והיא לו מוצאת אותו בכלל . היא רגילה להאשים אותי במילים. אימא את מחביאה את לו זוכרת איפה את סשמה את זה . את מגעילה איזה אימא נו נו ומתחילה לצעוק אני לא מסוגלת לשמוע אותה מיתפרצת היא צועקת ואני מנסה לעצר אותה ולהגיד לה .למה את צועקת אני שומעת אותך אני כאן . ואני מנסה אבל כולכך קשה לי מאוד מאוד לשמוע אותה. ומרגישה הרגשה חרה כזאת. שלו מסוגלת להיות בבית באותו רגע . זאת הרגשה מה לעשות איך למנוע ממנה היתנהגות כזאת ובזמן החופש רציתי לציין שהיא בלי ריטלין אס אר 20 מיליגרם בבת אטחת לוקחת . מה עושים . אני גם ככה יש לי קשיים מעל ומעבר בחיים היא לו מוכנה ללכת לשיחות .עולה לתיכון ומודאגת מאוד מאוד מלימודים . ילדה שחושת שלו מקבלת שלו אוהבים אותה ןיודעת שאין לה חברות

שלום, לד"ר חיים, גם אני בוגרת N.Y.U. משנת 1989, מ.א. בעיתונאות. אמא שלי בת ה-80 סובלת מניוון מוחי , אלצהיימר בפי העם, איך להציג, או "לעבד" את הנושא עם בתי בת השבע וחצי? בברכה, נעמה

שלום. לאשתי אחות בוגרת ממנה שהקשר ביניהן נהדר אבל קיים בעיני חסרון בקשר ביניהן והוא שאחותה הבוגרת קשקשנית ומעבירה את כל המידע לכל מי שרק היא יכולה . לאחרונה התברר לי לאחר שאשתי סיפרה לאחותה על בעייה רפואית שלי כי המידע עבר לכל מיני אנשים שאינני מעונין שידעו על כך . כשפניתי לאשתי בשיחה שתפסיק להעביר מידע טענה שהיא לא רואה כל בעיה בהעברת המידע ואם אני מתעקש וזה מפריע לי אז מידע עלי היא לא תעביר יותר . אני חושב שאשתי טועה כי עליה לכבד את הפרטיות שלי ושל משפחתי ובמיוחד את בקשתי לא להעביר מידע עלי ועל משפחתי לאחותה באם אינני מעונין או חושב שמידע מסויים לא צריך לצאת ממסגרת המשפחה גם אם זו אחותה (הקשר ביני ובין אשתי חופשי ואנחנו מדברים ומתיעצים על כל דבר והעברת המידע לאחותה מיותר במיוחד שזה מידע רפואי / אישי וכו"י ) וגם אם היא מבטיחה לא לספר , כי אין לי ולא לה כל שליטה על איזה מידע אחותה תספר לאחרים במיוחד שאנחנו יודעים שהיא קשקשנית ואוהבת לברבר . מה לדעתכם עלי לעשות כי אשתי טוענת שלה זה לא מפריע לספר לאחותה דברים שקשורים עליה ועל הילדים שלנו והיא מבטיחה לא לספר דברים שקשורים עלי - היתכן מצב כזה , האם זה מעשי ? היכן הגבול ? מי יחליט איזה מידע יעבור ואיזה לא ? מה יקרה עם מידע שקשור לי וגם לאישתי איך הוא יעבור, בחלקים עד כאן יזרום המידע וכשזה יגיע אלי יפסיקו ? בקיצור לא נראה לי . אישתי טוענת כי אינה רואה כל פסול להעביר מידע עליה בלבד ומידע אחר לא תעביר והיא הסכימה רק לאחר שיחה קשה בנושא כי לא רואה כאן כל בעיה גם אם אחותה מקשקשת זו אחותה ועוד היא טוענת כי אי העברת מידע יגרום לנתק בין האחיות . מה דעתכם ? אני חושב שהיא חייבת לשמור על הפרטיות שלנו כזוג ולכבד את בקשתי גם כשהמדובר באחותה . תודה

היכרתי מישהו שאני מאוד מאוד אוהבת את האופי שלו אבל לא נמשכת אליו כל כך. אנחנו יוצאים חודש כבר ואני בהתלבטות עצומה. שאלתי היא: האם אפשרי להקים משפחה עם מישהו שלא נמשכים אליו? תודה רבה

שלום רב, הנני מעוניינת להתגרש ולא יודעת מה לעשות. (יש לנו ילדה בת 1.5) האם תוכלי להגיד לי איך ומה עלי לעשות? תודה ליאת