פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

שלום לכולם,ביתי בת ה9.5 מודעת לסכנות האינטרנט ויש שיחות בבית על הפלוסים והמינוסים בעניין. בשבוע האחרון אני רואה(בהיסטוריה)שהיא מחפשת אתרים של נשיקות בן גבר לאישה ,נשיקות ולוהטות וכו,אציין שאין לי בעיה עם זה הגברת שלי מתבגרת (אומנם מוקדם לטעמי)אך זה טיבעי. השאלה היא,האם לומר משהו בעקיפין או ישירות על העניין ?כאשר אתה מקליד נשיקות היא גם מקבלת אתרים של אירוטיקה ודברים שאינה צריכה להחשף בגילה הצעיר מה לעשות?תודה אני'

אני בת 14,אני שונאת את אבא שלי,הוא די טוב ותמיד תומך, אבל,הוא..לפעמים שיכור,וכשאנ כועסת ואומרת לו את זה,גם אחותי שומעת,והיא קטנה,בת 9,וגם הוא אומר שזה בסדר,חוץ מזה הוא גם רואה דברים מגעילים באינטרנט,וכשאנחנו באות הוא עושה את עצמו רואה סרט,אבל אנחנו יודעות את האמת,ו..זה לא נעים לנו.מה לעשות?! תודה מראש!

שלום ביתי בת 18 פלוס התאהבה בבחור בן24 לאחר שיצאה עימו מספר חודשים הכניסה אותו לבית מבירור לאחר מספר שאלות הבנתי שהבחור הוא עבריין שישב בכלא שנה בגין מעשים מגונים ויש לו הרשעות בתחום העבריני ץ מאחר ואני מכיר את משפחתו של אותו בחור שגם הם עם עבר עשיר בתחום העברינות ניסיתי לשוחח עם ביתי ולהסביר לה שהבחור לא מתאים לה ולחינוך שקיבלה בבית אך היא בשלה שתפרו לו תיק ואני והחברים שלי בעבודתי מחפשים אותו (יש לציין שאני שוטר) לאחר שיחות של רעייתי ושלי עם הבת שלא עזרו עזבה את הבית למשך שבועיים וחצי כל הנסיונות שלנו יחד עם המורה שלה ויועצת בית הספר לא עזרו ואכן לאחר שבועיים וחצי חזרה והטענה שלה שהיא חזרה רק בגלל שאנחנו עשינו לה בושות ולחצנו עליה לחזור יש לציין שהיא לא משוחחת עימי כלל רק אם אשתי למרות נסיונות מצידי לשוחח עימה והיא כמובן ממשיכה לצאת אם אותו הבחור . שאלתי מה אנחנו כהורים יכולים לעשות בכדי לנתק קשר זה.

בוקר טוב הייתי רוצה להתייעץ לגבי ביתי בת ה 9 יש מצב שהיא פשוט מחליטה על החברות שלה ואפילו בבית אני יעשה אני יביא אני יחליט וזה פשוט קשה המורה הזמינה אותי לשיחה ונמר לי שלפעמים יש עבודות כיתה ואף אחד לא רוצה לעבוד עם ביתי והיא עובדת לבד פשוט כאב לי מאותו היום והחלטתי לטפל בנושא
אני מעודדת אותה להזמין חברות הביתה ופשוט הסתכלתי מהצד וראיתי איך היא מחליטה לה איך לצבוע ומה לעשות ואיך לקפוץ וקודם היא ראשונה פשוט כאב לי על הילדה
אני יושבת איתה מסבירה לה מדברת איתה ואז היא כואסת עלי ועושה איתי מין ברוגז כזה ומעירה לי הערות
מה אני עושה איך אני מתמודדת עם זה אין לה הרבה חברות ואני לא יכולה לראות אותה ככה ממש כואב לי
אני שואלת אותה איך היה היום בבית הספר אז היא עונה לי בסדר שיחקתי לבד הייתי לבד וממש כואב לי

נשואים 3 שנים, ויש לנו ילד בן שנה וחצי. לפני הנישואין יצאנו כשנה וחצי, כשהיינו מתראים פעמיים בשבוע, בערך. הוריי מאד התנגדו לנישואים, בגלל הבדלים סוציו-אקונומיים ורקע. אני מרדתי נורא כי האמנתי באהבה, וש"זה שטויות מה שאתם אומרים. אתם לא מבינים מזו אהבה". בתקופת הרווקות הוא התנהג אליי מדי פעם בחוסר כבוד, אבל היה נראה שהוא מוכן להשתנות. הוא ניבל את פיו וקילל, אבל כשאיימתי בפרידה הוא הוכיח את עצמו. זה מה שגרם לי להאמין בו, להאמין בהצלחת הנישואים שלנו. שבוע לפני החתונה התווכחנו והוא קילל אותי כפי שבחיים שלי לא קיללו אותי. כמו - זנזונת וזה עוד כלום. נורא נפגעתי ולא ידעתי מה לעשות כי עוד שבוע החתונה. אמרתי לעצמי שהוא בטוח ישתנה ואני לא יעשה פאדיחה ויבטל הכל, בטח כשההורים שלי מראש אמרו לי לא להתחתן איתו. התחתנתי איתו, וכבר בשבוע השני לנישואין הצטערתי על הרגע הזה. הוא לא הפסיק לקלל אותי כשמשהו שעשיתי לא היה נראה לו. השנה הראשונה הייתה ממש סיוט. הייתי עושה דברים מאחורי הגב שלו רק כדי שלא יכעס ויקלל. נכנסתי להיריון. הוא לא כ"כ ליווה אותי בהיריון. לא בא איתי לבדיקות החשובות. אבל בלידה הוא נכח ועזר המון. יש לציין שבעלי איש של בית, הוא עובד אמנם, אבל בבית הוא עוזר עם הילד, מנקה מדי פעם, מבשל פה ושם. הוא מאד אוהב אותי, ומפנק אותי, וגם מבחינה מינית - הוא מאד משקיע. כנראה שזה לא מספיק כי הוא לא מכבד אותי, משפיל ומזלזל בי, וגם מדבר על המשפחה שלי כל הזמן, שזה מאד פוגע בי. הבעיה כרגע, שאחרי 3 שנות נישואין, כשאני רואה שהבנאדם לא משתנה וגם לא ישתנה, אני לא מרגישה אליו כלום. נאדה. כבר כמה חודשים שאני לא אוהבת אותו, אני נגעלת מהמגע שלו, אני מנסה להתחמק כל פעם מסקס. לא מסוגלת לנשק או לחבק אותו. פשוט כלוםםםםם. אני לא רוצה שהילד שלי יקח דוגמה ממנו וידבר כמוהו, יתנהג כמוהו. לא יכולה לסבול את זה. ובחודשיים האחרונים אני חושבת על גירושין ממש ברצינות. לייעוץ זוגי הוא לא מוכן ללכת, ולא מוכן שאני אלך לבד, כי זה בזבוז כסף, ובאמת שאין לי כסף לאימון/טיפול אישי. אני לא יודעת מה לעשות. אני כל הזמן חושבת על זה שהפחד שלי הוא שהבן שלי יפגע מזה מאד, כי הוא מאד קשור אליו, וחוצמזה - בטווח הארוך זה בטח יבוא לידי ביטוי. אני ממש אובדת עצות. אני יודעת ובטוחה שהמשפחה שלי והחברות שלי יהיו לצידי, יתמכו נפשית, אבל אני עדיין מתלבטת. אני בטוחה שאני לא רוצה לחיות איתו למרות שקשה לי לחשוב עלינו חיים בנפרד ולא כמשפחה. אני לא מאושרת איתו בכלל.

שלום,בעלי וחמי רבו על רקע עיסקי לפני כ8 חודשיים . חמי החליט לנתק איתנו קשר ,לא מתקשר ,לא מגיע לביקור ,ואינו רואה או מדבר עם ילדיינו בני 10ו8 אני מאד פגועה מהמצב שהוא ניתק קשר עם ילדיי.עירבתי את גיסתי בענין שתגיד לו שאין לי בעיה שיקח את הילדים לקניון או לגינה במידה ואינו מעונין לעלות אלינו.הוא עקשן ואינו עושה זאת.אצין שכאשר בעלי רואה אותו (במקרה)הוא אומר שלום שלום. מר לי על ילדי שאינם בקשר איתו.לא שהוא אדם חשוב לי במיוחד אך אני חושבת שהילדים לא צריכים להפגע מכך.אציין שמעולם לא עירבנו אותם בעניין כאשר הם שאלו עליו אמרו שהוא כניראה עובר שלב בחיו וניתןק לתקופה מסוימת את הקשר.הילדים מאד כועסים עליו ולא שואלים עליו דבר.הבעיה!!! בעוד שבועים יש אירוע משפחתי שכולנו נראה אותו אחרי כמעט שנה!!!הילדים אמרו לי כבר מראש שהם לא מתכוונים לגשת לסבא כי הם כועסים עליו וטוענים שהם כניאה לא מעניינם אותו כי הוא לא בקשר.אני בתגובה אמרתי להם שמקובלת אליי כל דרך שיבחרו במידה וידברו ובמידה ולא.האם עשיתי נכון?האם לתת לחים להמשיך כך?הריי אני לא מונעת ממנו את הקשר ,הנתק מגיע ממנו. בנוסף הוא גרוש כך שאין מצב שנפגוש אותו אצל חמותי.תודה רבה וסליחה שיצא מכתב ארוך.שכחתי לציין שלמרות הסכסוך בעלי אמר לו שתמיד ישאר אבא שלו וצריך לעשות הפרדה אך כניראה שעליו זה לא מקובל.אני

שלום רב! אני אבא לשני בנים, הגדול כבן 9 והקטן עוד מעט בן 3. מזה כחצי שנה אני נתון להרגשה מוזרה שכאילו אני לא מספיק אוהב את הבן הקטן....אני בתוך תוכי יודע שהדבר לא נכון בכלל אך ההרגשה המוזרה והמחשבות כל הזמן אצלי בראש. הקטן שונה מהילד הגדול בכך שהוא יכול לשחק לבד, לראות TV לבד לזמן ארוך יחסית ללא תלות בנו ההורים אך זה לא אומר שאני לא מפנה לו זמן. בכל זמן פנוי שיש לי אני משחק איתו, מדבר איתו, הוא ילד ממש מתוק ואני ממש לא מבין מאיפה צצות לי בראש המחשבות. רציתי לדעת האם אתם מכירים תופעה כזו? אני מנסה כל הזמן לא לחשוב על זה אך המחשבות חוזרות אלי.אודה לתשובתכם.

יש לי חבר..שבזמן האחרון לא מוצא את עצמו, הוא עצבני או בדיכאון למעלה ולמטה אי אפשר להבין אותו. הוא בן 22 עוד חודש ואנחנו מנסים להתקדם..רציתי לעבור לגור איתו אבל הוא כל פעם מוצא כעס אחר, או עצב.. כל שניה הוא מתהפך. עד שלפני כמה ימים הוא אמר שהכל חוזר אליו..בקשר להורים שלו. הוא לא מכיר מהי משפחה אמיתית..עם אבא אמא ומסגרת של ביטחון. ההורים שלו התגרשו בגיל 5 ועד אז כל מה שהוא הכיר זה הורים פרודים או מריבות וכו... הוא אומר שהוא זוכר הכל.. אני מנסה לעזור לו ועדיין.. אני רוצה להיות איתו כמה שיותר.. לא מזמן התחלנו לדבר על חתונה..אני יודעת צעירים... אבל סתם בשביל להתעניין לא יותר מיזה.. הוא אמר שאין סיכוי שהוא מתחייב לדבר כזה, הוא לא יכבול את עצמו למישהי ככה כשבשבילי נישואים זה 25 שנה ביחד (ההורים שלי) ובשבילו זה להפרד אחרי 5 שנים שאתה קיים כשאין לך מסגרת ואבא גר פה ושם ושם ופה ואמא עם מישהו אחר. בדקתי על זה הרבה.. מצאתי כל מיני מאמרים שאמרו את אותו הדבר לפחות ככה אני חושבת.. לגביו. דאגן,תת הישגי, בעל ערך עצמי נמוך, התקפי זעם.. ואני לא וידעת מה לעשות, אני מנסה לעזור לו כמה שאני יכולה והוא לא נותן לי. כן הייתי רוצה להתחתן איתו,הוא האהבה שלי. אבל לא ככה. אפשר לתקן את זה? בכל המאמרים שראיתי מדובר על ילדיחם שצריך להסביר להם מהם גירושים למה זה קרה ואיך. איך אני יסדר את זה?רק רוצה שיהיה לו טוב.

שלום, הגעתי למסקנה שאני ובעלי זקוקים לטיפול משפחתי לגבי בננו הבכור. כיצד מתחילים? למי פונים?

שלום, שמי צחי ואני בן 16. בבית הספר שלי נתנו לי מערכת לא מסודרת ככה שיש לי ביום מסוים שעתיים של חלון ושעה חינוך ולאחר מכן הביתה. בתחילת השנה דיברתי עם הוריי על זה אך הם לא הסכימו שאני אבריז מהשעה הזו. בכל זאת, מדי פעם הברזתי מהשעה הזו ואתמול זה התגלגל וגיליתי להם על זה. אבא שלי רתח והודיע לי שאני לא הולך לבית הספר יותר (זו הסיבה שאני כרגע בבית) וגם שהוא לא רוצה לדבר איתי. הוא נפגע מאוד מהעניין שהמרתי את פיו, וניסיתי לדבר איתו בבוקר, אך הוא לא מוכן לתת לי הזדמנות לכפר על מעשיי ולתת לי הזדמנות נוספת. אז עכשיו יש לי 2 בעיות: א. אני רוצה לחזור לבית הספר, ואני מבין שמה שעשיתי היה שגוי. ב. אני רוצה לתקן את יחסיי עם אבא שלי, אבל זה לא נראה כאילו הוא מוכן או אפילו רוצה שהם יתוקנו. אני לא יודע מה לומר לו כדי לסדר את העניין, ניסיתי להסביר לו שאני מבין על מה הוא כועס ואני מצטער ושזה לא היה בסדר ושאני לא אעשה את זה שוב אם הוא ייתן לי הזדמנות נוספת, אבל שוב, הוא לא מוכן לדבר איתי. כבר לא מעניין אותי העניין של בית הספר כמעט, הכי חשוב לי כרגע להסדיר את היחסים בינינו. אם מישהו יוכל לתת לי עצה מה לעשות אני אודה לו מאוד. אני צריך עזרה דחוף.

אנו נשואים 8 שנים +ילדה בת 5.5אנו זוג בני 35 . התקשורת הזוגית ביננו לא טובה בכלל (הרבה פעמים אני אומרת משהו והוא מבין אותי אחרת) הוא מתעקש שהבין נכון יש גם בעיה של אמון כי אם אני מסבירה לו שהתכוונתי למשהו אחר אז הוא לא מאמין ואומר שהוא לא טיפש ווהוא מבין טוב מאוד למה התכוונתי. הוא אמר לי באחת הפעמים שאין לו משיכה מינית אלי. אנו מקיימים יחסי מין אחת ל-4 חודשים (בערך) ,לא קל לי איתו אי אפשר לנהל איתו שיחה תרבותית מבלי שבאמצע יגיד איזה מילה לא יפה או שיתייאש ויגיד תעזבי אותי וכדומה. אני מרגישה שהוא לא ישר ולא הוגן כלפי. הוא לא מעוניין ללכת לשום יייעוץ ואפילו בפעם האחרונה שדיברתי על זה הוא אמר טוב טוב יאללה במין זילזול. הוא טוען שאיתי כלום לא יעזור ומאשים אותי בכל מה שלא יהיה. אני ממש מיואשת ולא יודעת מה לעשות אין לי כוחות בבקשה תעזרו לי אין לי הורים ולא אחים או אחיות אני ממש שבורה. אסור להגיד לו כלום אם אני אומרת זה נגמר בויכוח שבסופו ברור שאני אשמה . מה לעשות?

שלום רב, הבן שלי בן 16. לאחרונה הוא החל ללבוש בגדים שחורים, עשה תספורת מוהיקן, שם עגילים בפטמות ובגבה. הוא יוצא בלילות וחוזר בבוקר הביתה. אם אני מעיר לו על הדברים האלו הוא מתעצבן מאוד ומתחיל לצעוק. אני לא יודע מה לעשות איתו. אשמח לקבל הכוונה, תודה רבה

שמי חלי בת 25 עומדת להתגרש פעם שניה יש לי 2 ילדים מנישואים קודמים הבעיה שנוצרה לי היא שבעלי הנוכחי לא יכול ליהיות עם הילדים שלי. הוא עזב את הבית בטענה שלא מתחבר אליהם ורוצה להתגרש. יש לציין שגם לו יש 2 בנות. הוא חושב שיעוץ לא יעזור לנו. איך לגרום לו לחזור, אם בכלל זה אפשרי? תודה רבה

שלום רב, אני מאורסת וביוני אמורה להתחתן עם בחור שעברנו דרך כבירה ביחד. אני מאוד מאוהבת בו ולדעתי הוא בחור ממש טוב, טוב לב, נדיב אוהב, שפשוט היה בסיטואציה לא נכונה בזמן לא נכון. היסטוריית חיים שלו מזכירה לי סרט בהולמרק. הוא מכור נקי מסמים מזה 5 שנים. אני פגשתי אותו כאשר היה אחרי טיפול ממושך שעבר בהצלחה רבה ושיקם את חייו והוא סיפר לי הכל בפגישה השנייה שלנו ומאוד הערכתי את זה. הוא יתום, אימא נפטרה והוא נשאר אחרי עלייה לבד לגמרי בארץ, פגש חבר ילדות מכור והלך אחריו. אמנם פגשתי אותו אחרי שהוא השתקם מרצונו ועל זה אני מאוד מכבדת אותו, אבל הוא הגיע עדיין עם הרבה בעיות נוספות נלוות לחייו הקודמים- חובות, תיקים פלילים פתוחים, מחלה בעקבות השימוש. ביחד התגברנו על הרבה דברים ובגיל 25 אני יכולה להגיד שמה שעברנו ביחד הרבה אנשים לא עברו גם בגיל חמישים. אני לא מתביישת להגיד שעשיתי בשבילו ממש הרבה והתמיכה והעזרה של המשפחה שלי האדם הזה עשה תפנית מלאה. כשפגשתי אותו, למרות שהיה כבר נקי מזה שנתיים הוא חי ברמת חיים נמוכה ולא שאף לכלום. הוא היה עובד מחסן של סופר, חי בדירה עלובה, עם בתי משפט עליו על עבר פלילי, חובות להוצל"פ וכו'. כעת אחרי שלוש שנים ביחד הוא בוגר אוניברסיטת וינגייט, בריא לחלוטין תודה לאל אחרי טיפול ממושך, אין עליו שום חובות, נשכר עו"ד שאחרי משפט ממושך סגר לו את כל התיקים, ואני גאה להגיד שהוא קבלן מורשה עם עסק עצמאי משלו, 5 עובדים שכירים, לקוחות, אוטו, הסכמים עם חברות ביטוח וכו'. הוא בקשר עם אחותו בקנדה שמצאנו אחרי נסיונות רבים והיא באה לחתונה ומצאנו עוד קרובים שלו בחול שעכשיו משתהים פה. אפשר היה לחשוב שזה פשוט סיפור אגדות- אהבה שהתגברה על הכל, ואני באמת מאמינה בזה. אני מאוד אוהבת אותו ויודעת שהוא אוהב אותי. אני יודעת שהוא יהיה בעל טוב ואבא מצויין כי חלום חייו זה ילד, וצריך לראות איך הוא מתנהג עם אחיינים שלי. הכל טוב ויפה... אבל.. - לבן אדם יש בעיה רצינית עם שקרים! וזה הולך ומחמיר. הוא משקר לגבי הכל כל הזמן, אפילו על דברים הכי קטנים בלי שום סיבה נראית לעין וזה פשוט עובר כל גבול. לפני שבועיים רצינו להיפרד כבר כי אמרתי שנמאס לי אחרי שגיליתי שהוא משקר לי ובמשך חצי שנה אחרונה מעשן חפיסה ביום למרות שרופא אמר שאסור לו כי זה עלול להחמיר את מצבו הבריאותי ולהחזיר את המחלה ואני כל הזמן הזה לא ידעתי שהוא מעשן למרות שתפסתי אותו והוא שכנע שלא. התגלו מאוד הרבה שקרים לגבי הסיגריות וזה שבר אותי, התחלתי לחשוד בהכל ובהגזמה. הוא ביקש עוד הזדמנות ואחרי ריב ענק השלמנו. אבל הוא ממשיך! השקרים לא נפסקים ולמרות שתופסים אותו על חם באיזהו נושא הוא ממשיך עם הראש בקיר כאילו לא קרה כלום. רציתי לפנות לעזרה מקצועית לגבי כל השקריו אבל לא מצאתי שום יועץ זוגי דובר רוסית וקשה לארוסי להתבטא בעברית. אני רוצה להישאר ביחד, אני רוצה לתקן את זה כי אני חושבת שזו ממש בעיה וצריך למצוא את הסיבה. מה לעשות?

שלום, אחי הגדול ואני (22,18) נמצאים בסכסוך כבר קרוב לשנה. הכל התחיל בוויכוח טיפשי שנוצר בינינו לפני כשנה, שהתפתח כעבור שבועיים להרמת יד (עליי), לאחר שהוא חזר הביתה עצבני ומסריח מאלכוהול לפני שבע בערב. הוריי לא עשו דבר למעט לנסות לדבר עימו. דבר שלא הועיל כלל. מאז, אני לא מרגישה בנוח להיות בבית, וכמובן שאני לא מרגישה בנוח לשהות במחיצתו. הוא משפיל אותי ליד חברים (ליד חברים שלי וגם ליד חברים שלו), מסכסך ביני לבין הורי.. הפירוט מיותר. לפני מספר שבועות הוא ירק לי בפנים. במכוון. וזאת בגלל שסיימתי את המים החמים במקלחת. נשברתי. העלתי בפני הורי את האפשרות שאעבור דירה, הם לא הסכימו. אין לי כבר כח. כל הדברים הקטנים שהוא עושה לי ברמה היומיומית גובלים בהתעללות. נמאס לי לבכות ולרגיש חסרת אונים בבית. למה אני צריכה להמנע מלחזור הביתה? המקום היחיד שאמור להיות המפלט של כל אחד? המשפחה? לזכותם של הוריי יאמר שאחי ואני ילדים מאומצים, ואחי מאז ומעולם היה רגיש וקנאי. בעבר הוא הכה את חברה שלו לא פעם ולא פעמיים, והם פשוט לא יודעים איך להתמודד איתו. הם לא מחסירים מאיתנו דבר, גם כשצריך להעניש, או לעשות משהו, הם לא עושים לו כלום, מהפחד שהוא יתפרץ או יעלב. הם טוענים שמה שקורה אצלנו בבית הוא דבר נורמאלי וזה קורה אצל כולם, זה נכון? זה נורמאלי שבחור בן 22 יכה את אחותו הקטנה? שיאיים עליה? שירק לה בפנים?