פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

אני סובלת ממצבי רוח, לעיתים דכדוך ופסימיות וחוסר אנרגיות ולעיתים אופטימיות ואנרגיות. יש לזה גם בסיס גנטי במשפחה. עד השנים האחרונות הצלחתי להסתדר. לאחרונה עקב לידות ושינויים הורמנליים זה מפריע לי יותר. התחילו גם חרדות לפעמים שמתבטאות בגלי חום בחוסר תיאבון וחולשה כללית. אני עושה ספורט. התחלתי טיפול פסיכולוגי שלא ממש עוזר. (כי יש לי מודעות הבעיה היא כימית לדעתי )
חשבתי ליטול ציפרלקס. האם זה יעזור? האם זה לא יכול להחמיר סימפטומים. אני פוחדת שתתפתח מחלת נפש. (כמו שאמרתי יש בסיס גנטי).
התחלתי לאחרונה ללמוד וחשתי חרדה חברתית שאני מתקשה לדבר מול הכיתה. האם יש כדור על בסיס יומיומי שיכול לעזור לי בימים של פרזנטציות, שלא אצטרך ליטול כל הזמן?
אודה על תשובתכם

שלום, אני אהיה בקרוב בת 16 וסבלתי משלושה התקפי חרדה לפחות , הלכתי לרופא תיארתי לו את מה שהרגשתי והוא הפנה אותי לפסיכולוג שיעזור לי וילמד אותי איך לצאת מהתקף חרדה ואיך להרגיע את עצמי , הבעיה היא שאמא שלי לא רוצה שאני אלך לפסיכולוג כי יש לנו אבא אלים במשפחה שמכה וצועק כל הזמן והיא מפחדת שהפסיכולוג יגלה על זה , האם אתם יכולים לעזור לי ולהביא לי דוגמאות של איך להרגיע את עצמי ואיך לצאת מהתקף חרדה .
תודה מראש .

שלום. אני אימא לילד בן 4 שנים. אני מתחילה להרגיש שאני יותר ויותר רואדת (דואגת) על הילד. אני מנסה קצת לשחרר ילד. כי השנה הילד נמצא בגן שקרוב עלי. אבל שנה הבא הילד יהיה בגן אחר, שזה יותר רחוק. ואני כבר על קצום (בלחץ). אני מנסה להרגיע את עצמי עם המחשבה "הילד צריך עצמאות", רק זה לא הולך לי. כל פעם שאני מחזירה ילד מהגן או כל פעם שהוא על ידי, יש לי מחשבות "אין מצב, הילד יהיה איתי". אני יודעת שזה מחשבות לא ממש בסדר. מה לעשות? לא אולך לי לשחרר ילד. אני להפך מפחדת לעשות זה. תודה

שלום רב,
הנני אשה בת 55 הרתוקה לכסא גלגלים מגיל ינקות כתוצאה מפוליו. לפני כ-3 חדשים התחלתי לסבול מסחרחורות אשר רופא אף אוזן גרון כינה ורטיגו. עדיין יש לי לעשות בדיקה בהדסה לצערי רק בסוף דצמבר. בתחילה הייתי בפניקה כי לא הבנתי מה זה. לאחר מכן נרגעתי למרות שהן עדיין ממשיכות והכדורים שהרופא נותן אינם עוזרים. מה שמדאיג אותי יותר אלו הן התקפי חרדה שהחלו לאחר כחודש באופן פתאומי וללא שום סיבה מיוחדת. ההתקפים באים בפתאומיות באמצע העבודה או בלילה ת(בכל שעות היממה) לפעמים כמה שניות ולפעמים מלווה אותי כמה שעות. זה גורם לי למצב רוח נכאים ומחשבות רק על דברים רעים, גם על מוות שעלול לבוא מוקדם לפני שהצלחתי לראות נכדים ולהנות עוד מהחיים. תמיד הייתי אשה שמחה למרות שעברתי משברים בחיי.בהתקפי חרדה לפעמים אני מרגישה כאילו אני בתסריט או חלום שחוויתי (הרגשת deja voux,לא יודעת אם איתתי נכון) כאילו החלום והמציאות מתערבבים יחד. לא ברור וזה מכניס אותי לחרדות אימה(למרות שהתסריט עצמו אינו אימה). רופאת המשפחה טוענת שכנראה זה גיל המעבר והמליצה על סירופ פלסיפורה לרגיעות. אני לא רגועה כלל ומפחדת שמשהו אצלי במוח משתבש.האם זה קשור לסחרחורות? אני רוצה להמשיך לצחוק ולשמוח.אנא המליצו מה עלי לעשות.

שלום יש לי ילדה בת 6 שעלתה לכתה א וילדה נוספת בת שנה וחצי. הילדה הגדולה מאז ומתמיד הייתה ילדה שפוחדת וניבהלת מכל דבר. לאחרונה הפחדים החלו להחמיר. היא מפחדת מכל חיה שמתקרבת אליה, פוחדת לעלות במדרגות. הביטוי של הפחד מאוד מוקצן היא ממש בוכה וכל גופה רועד מפחד. בנוסף כשפונים אליה היא נבהלת וקופצת. גם המורה בבית הספר אמרה שזה מדאיג אותה. אתמול המורה מבית הספר התקשרה אליי מפני שהילדה בכתה לדבריה בכי תמרורים במשך 3 שעות ורק אז הצליחו לדובב אותה והיא הסבירה שהיא מתגעגעת אליי. הילדה כל לילה מתעוררת ומיד רצה למיטה שלי- פוחדת להירדם לבד ולישון לבד- למרות שהיא ישנה עם אחותה. אני מדי יום בבית, עובדת 4 פעמים בשבוע בין 8-17. את רוב הזמן אני מקדישה לה ובקושי יוצא לי להיות עם התינוקת. מה עליי לעשות, האם זהו מצב תקני?

שלום

אני סובל כבר מספר שנים מתופעה של מחשבות טורדניות שמלוות בחרדה ותחושה לא נעימה בגוף, ניסיתי בעבר טפול פסיכולוגי ואף פסיכאטרי שלא שיפר את מצבי, מדובר על מחשבות טורדניות ולחץ שבא בעקבותיהן ולא על ביצוע טקסים כאלו ואחרים
רציתי לדעת אם יש איזשהי דרך לטפל בזה מעבר לטיפולים הרגילים שלא היו אפקטייבים לגביי

שלום רב!

רציתי לשאול לדעתכם על שיטה הנקראת ט.א.ט לטיפול בחרדות. (Tapas Acupressure Technique).

הם טוענים לתוצאות טובות בהקלה מחרדות.

אשמח לשמוע לדעתכם.

תודה!

והחרדות,הם חזרו.חזרה לי המחשבה שכל דבר שאני חושב עליו הוא דבר שאמור להיות לי ממנו לא נוח או שהוא לא טוב.ואז אני מתחיל לחשוב על כל מיני דברים:על פעולות,על דברים שחשבתי עליהם בעבר,על דברים שהיה לי רע מהם בעבר ועל עוד הרבה מאוד דברים.אני נזכר בהמון פחדים וחרדות שהיו לי בעבר,ונוצר מצב שמידי פעם ממש רע לי ולא נוח לי,כי אני כאילו באמת מרגיש שמה שאני חושב עליו עושה לי לא נוח.יש להוסיף כי בעבר היו לי די הרבה חרדות.הכל הופך להיות למעין סלט אחד גדול.ואז אני מתחיל לחשוב שכל בני האדם ככה וזה עושה לי עוד יותר רע.נוסיף גם את הפחד שמא הפחדים והחרדות יחמירו ויחזרו ושלעולם אני לא אצליח לצאת מהם(כי אני מרגיש לא נוח מדברים שאני חושב עליהם או חשבתי עליהם,שזה הרבה).
מה לעשות והאם זה נקרא חרדה?

שלום רב

האם חוסר רצון להיות הורה ולהביא ילדים לעולם הינה תחושה נורמלית או תחושה הדורשת טיפול?
תחושה זו נובעת מחרדה לאיבוד החופש,איני רוצה להתמסר לא למקום עבודה ולא לאדם אחר, כמו כן אני חש כי הבאת ילד לעולם הינה מעשה שלא בהכרח נכון הרי הסבל האנושי כה רב וסופנו ידוע מראש אז מדוע לא לחסוך את כל זה?

איני סובל מדכאון או משהו כזה,פשוט הדבר הראה לי בגדר "המיותר"
אני שואל זאת כי רבים מחבריי כבר מתכננים את הקמת התא המשפחתי ואותי הדבר פשוט לא מעניין ונראה לי מטרד

תודה רבה,שאלה זו מעסיקה אותי כבר זמן רב

שלום, אני בן 16 וכל הזמן משאני זוכר את עצמי היו לי בעיות שינה מחוץ לבית. לדוגמא בטיולים שנתיים או אפילו אצל משפחה שאני בלי ההורים ואצל חברים. זה מתבטא בכך שיש לי הרגשה מאוד לא נעימה שגורמת לי לא להירדם. עוד שבועיים יש לי טיול שנתי ואנחנו ישנים באוהל בדואי ענק כולם בחושך ואני נורא מפחד מזה. אני יודע שבסופו של דבר אני ארדם כי אני הייתי בהרבה מצבים כאלה כמו שנה שעברה בטיול דומה ואף במשלחת לצרפת ובטיולי שלח.. מה אני עושה כדי לצאת ממצב זה ולמה זה ככה? תודה עמית

אני בת 16 ומאז שאני זוכרת את עצמי אני רגישה מאוד למגע ופשוט לא מסוגלת שיגעו בי . בנוסף לזה אני ממש מתקשה לחבק ולנשק את אבא שלי או את אחי , יש לי תחושת גועל והרגשה שזה לא בסדר ואני נכנסת ללחץ וזזה מהם וזה קורה לי גם עם סתם בנים שמנסים להתקרב יותר מדי גם אם זה בקטע ידידותי בלבד. בחיים לא עברתי התעללות מינית וכד'
כמו כן יש לי חבר כבר שנתיים ואיתו ממש אין לי בעיות , אני מרגישה הכי בסדר איתו כשאנחנו במצבים אינטימיים ואני לא נרתעת .
וההרגשה הזאת ממש מקשה עליי להתקרב לאבא שלי ויש ריחוק ענקי בנינו בגלל זה .
ממה זה נובע החרדות האלה?

שלום,
אני בת 27 מהמרכז.
כיום עובדת בתחום משאבי אנוש, לפני כשלוש שנים סיימתי את התואר הראשון.
כאשר סיימתי את התואר הייתי מאוד ממוקדת ומאוד 'ריאלית' (יש סיבה שאני מציינת זאת).
ידעתי שאני אמשיך מתישהו לתואר שני בתחום ידעתי איפה ובאיזה תחום. אך במהלך השנתיים דברים קצת קרו שונה מכפי שציפיתי, עבדתי בשני מקומות עבודה באחד מהם עזבתי לאחר 4 חודשים למרות שככ העריכו אותי-אך אני הייתי בטוחה שאני גרועה והתפטרתי בבום עם בכי-בנוסף גם גרתי בדירה בתל אביב ולראשונה עזבתי את בית הורי. נורא נלחצתי ונהגתי ברגשנות ואימפולסיביות. לאחר עזיבת מקום העבודה חזרתי לבית הורי שבצפון ושקעתי בדכאון כ 3-4 חודשים. הרגשתי שעשיתי טעות נוראה. לאחר טיפול תרופתי ''חזרתי'' למוטב וחזרתי גם לדירה שכורה במרכז ומצאתי עבודה בתחום משאבי אנוש בארגון. עבדתי במשך שנה אך לאחר שנה קוצץ התקן שלי והתפטרתי-גם שם היה המון לחץ רגשנות וחרדות מפיטורים. לאחר מכן מצאתי עבודה שוב במשאבי אנוש בארגון אחר ואני נמצאת בה עד היום כחצי שנה. בהתחלה היה לי בה מאוד משעמם וקשה. והרגשתי שאני שוב נכנסת לדכאון וחרדות. ואז הלכתי למאמנת אישית שאני אצלה עד היום. כיום אני חושבת שכיוון שנפגעתי תעסוקתית, הסקתי שהתחום אינו בשבילי והחלטתי לחפש כיוונים אחרים. אך למרות כל זאת נרשמתי לתואר שני באוני' שתחום משאבי אנוש והתקבלתי. הייתי מאוד גאה בעצמי שהתקבלתי כיוון שלא פשוט להתקבל אליו. ואז פתאום ובצורה מאוד אימפולסיבית שיניתי דברים והחלטתי שאני נרשמת לתואר אחר שהוא פשוט לא קשור לכלום- תואר בנשים ומגדר כי זה נורא עניין אותי ובניתי סביבו קריירה אקדמית מפוארת. אפילו נפגשתי בבית קפה עם מרצה שלי מהעבר שתיתן לי עצות הלכתי לעוד מאמן שיעזור לי וכו..פשוט שיגעתי את כל העולם, לאחר מכן גם החלטתי שבא לי להיות מאמנת בעצמי ונרשמתי לקורס.
אתמול התחלתי את התואר השני ולאחריו הרגשתי אכזבה גדולה, ובמיוחד שעשיתי טעות מרה, והייתי צריכה להרשם לתואר השני בתחום משאבי אנוש כפי שתכננתי.
כל השנתיים האחרונות מאז סיום התואר הראשון ומאז עזיבת בית הורי היו שרשרת של ארועים אימפולסבייים וטעויות-כן טעויות- בין אם זה חתימה על חוזי דירות ללא מחשבה (שעד היום אני משלמת עליהן)הרשמה ללימודים ללא מחשבה ועוד, הלכתי גם למתקשרת ונומרולוג.
ציינתי בהתחלה 'ריאלית' כי הייתי ככ ריאלית תמיד וממוקדת והיום אני מרגישה שאני לא מאוזנת. המוח שלי לא מאוזן- כל הזמן אני משווה את עצמי לאחרים, מחפשת מידע על אחרים-מה הם עושים, מחפשת צידוקים למה מה שאני עושה טוב וכו'. אין למוחי מנוח.לפעמים ממש
אני מרגישה ממש מותשת. ומאוכזבת ששוב פספסתי שנה בתואר השני.
יש לציין כי אני נוטלת כדורים- פרוקסטין.(אם כך קוראים להם..)
אני מרגישה כמו מישהו עם OCD או הפרעת אישיות גבולית ואני רוצה 'להחזיר לעצמי את עצמי בחזרה'. אני רוצה לעשות החלטות שקולות ולא מתוך אימפולסיביות
אשמח לתשובתכם
תודה רבה על ההזדמנות לכתוב

שלום , אני בחור בן 24 וסטודנט ואני נתקף לעיתים קרובות התקפי חרדה ופאניקה במיוחד כשמדובר במקומות עבודה...עבדתי בעבר וגם במשרה ניהולית אולם משום מה כל מחשבה על עבודה מביא אותי לרמות גבוהות של לחץ וחרדה כמו כן ישנם מצבים נוספים המביאים אותי לחרדה כמו :
1) אני צריך לעשות המון דברים אבל לא מספיק ואז אם עוד מישהו מבקש ממני טובה או חלק מזמני אני בכלל מאבד את זה.
2) כשאני חש בדמות מאיימת מבחינה אלימה ופיזית אני ניהיה מתוח וחרד.
3)אני לא יודע אם זה קשור אבל אני לא נותן לאנשים לשלם עליי אני מרגיש שאני עושה בזה טוב להם אבל נעלב כשמתעקשים ואני אפילו נוטה להתעקש עוד יותר לא לקחת כסף ולנסות להיות עצמאי ככל האפשר.
4) כשאני נוכח במקום מרובה אנשים ואני בד"כ במרכז העניינים במיוחד כשמודבר באנשים שאני לא מכיר או מרגיש נוח בסביבתם לכן גם פחד במה נכנס לקטגוריה זו.

בכל מקרה המצב מבחינתי עגום, חברים (אלו שעדיין מוכנים לסבול את הדיכאונות שלי) אומרים לי קח את עצמך בידיים ואני מנסה אבל אני מרגיש שיש לי פחדים וחרדות כל כך גדולים שכל פעם אני חוזר לאותה משבצת של טרור ואימה מכל הדברים הנ"ל כמו כן שכחתי לציין אבל אני גם חרד עד לרמת פאניקה ממקומות חשוכים מוחלטים אני תמיד ישן עם אור בלילה.
היה לי עבר אלים ואין לי מושג אם זה קשור לעניין...אבל מבחינה נפשית אני מאוד עייף אני מתמודד עם זה כבר שנים על גבי שנים ולא בתוך מה הפתרון או בכלל מה הבעיה..

אודה לכל המגיב
בתודה מראש

לפני כשנתיים התרחש רצח בשכונת גילה, סמוך לביה"ס בו למדה ביתי (אז בכיתה ג')
לאחר הארוע ביתי סבלה מחרדה, פחדה לצאת מהבית, ללכת לחברה או אפילו להיות איתי (אמא) לבד בבית. לאחר טיפול קצר אצל פסיכולוגית (טיפול בטראומה) ו2 שיחות עם פסיכולוגית ולאחר תקופה של כחודשיים עבר לה והיא החלה לחזור לשגרה לאט לאט.
השבוע, לאחר כשנתיים שוב התחילה לחוש פחד, לא רוצה ללכת לבי"ס, לחברה וכו'.
איך עליי להתנהג? מה הדרך הנכונה לטפל בה?
תודה

שלום,בתי בת 7 סובלת מפחדים בעיקר מחיות, מעוניינת לדעת איזה סוג של טיפול מתאים?
האם יש מטפלי CBT עם התמחות בילדים?