פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

לאחרונה התחיל לי הרעד בידיים ממקום עבודתי,אני עצבנית ושרויה במתח הפשי,עקב
ההתעללות של המעסיקה בי. .אני נפשית לא יכולה לתפקד עם הרעד ,כי אני עובדת עם קהל אנשים שמגיעים ואני לא בשליטה ונוסף לכך אני רואה מטושטש,האם זה מעיד על משהוא? אנא תשובתכם!!

אני בקשר זוגי שנתיים וחצי
נפרדנו וחזרנו כשנפרדנו היה לנו לא טוב לא ביחד וחזרנו
ובזמן האחרון החבר שלי נורא מעצבן אותי ,הוא כן בחור טוב ,אבל יש בו המון דברים שגורמים לי לחוסר ביטחון בקשר ולמחשבה מה אני עושה שם
יש פחד לעזוב
הוא גם אומר שלא טוב לו ובאמת יצאתי עליו כמה פעמים ורבנו וגם פעמים שלא הייתי שם בשבילו כהגדרתו ... וזה העניין אני לא יודעת אם אני יכולה ,החיים שלו צופנים דברים שאני לא יודעת אם אני רוצה/יכולה להתמודד איתם
הוא כן בחור טוב אבל לא מרגיש לי טוב איתו
מצד אחד רוצה לעזוב אבל מצד שני מפחדת שלא אמצא מישהו כמוהו ושאולי נבין שוב שאולי כן טוב לנו ביחד
למרות שהוא רוצה מישהי שתבין אותו והאמת אני לא יודעת אם אני יכולה לקבל את כל הדפקויות שלו ...
אמרנו שנחשוב על זה בסופ"ש בינתים שלחתי לו 2 הודועות של כמה רע לנו ולא צריך להיות

לא יודעת צה להחליט כיביכול זה מאוד פשוט לעזוב, אבל זה לא כ"כ פשוט בכלל
גם מפחדת שנמשיך אבל יש דברים שבורים בינינו ורק יהיה חמור יותר

היי אני סטודנט בן 21, במקור מאזור המרכס ועכשיו עברתי לירושלים.
מאז ומתמיד פחדתי הרבה בעיקר ממחלות וכל כאב קטן היה מתפתח אצלי למשהו גדול ורציני.
באוקטובר עברתי לירושלים (בגלל הלימודים) ומאז הפחדים האלה התעצמו ואני כל הזמן מוצא את עצמי חיי בפחד אחד גדול ממחלות וכל דבר סביבי אני מקשר אותו ישר למחלות.(לפני כן הפחדים היו מופיעים לתקופות קצרות ונעלמים).
נמאס לי כבר מכל התחושות האלה, ואני רוצה לצאת מהלחץ שאני חי בו. אין לי בעיה לשמוע על תרופות(טבעיות, אם יש כאלה) שיוכלו לעזור לו להתגבר על הבעיה.

תודה מראש,
ראמי =)

שלום, אני בחורה בת 28, חייה עם בן זוגי ואני בהריון.
מאז ומתמיד אני סובלת מחרדה חברתית אבל יש פה ושם אנשים שאני מרגישה
קצת בנוח לנהל שיחה איתם וכמובן זכיתי בבן זוג ומבין אותי ואוהב אותי כמו שאני.
ליד אנשים אני לא מרגישה בנוח לדבר כי אני מפחדת להגיד משהו שאולי ישמע
להם מוזר או מצחיק ומוזר בעיקר שזה קבוצה של אנשים אבל בכלל אני מרגישה
שאני לא יודעת לנהל שיחה הכי פשוטה ויומיומית שאצל כולם זה הכי נורמלי ואני
מרגישה שאני צריכה להתאמץ כדי להישמע נורמלית. אני מרגישה בילבול במה
נכון או לא נכון. אפילו ליד המשפחה הקרובה אי לא מרגישה הכי בנוח לדבר. אני
כבר לא יודעת מה לעשות או לאן לפנות כי אין לי כרגע כסף לפסיכולוגים וכאלה...
בבקשה מה עלי לעשות??

שלום !
אני אישה בת 38 לפני 19 שנה איבדתי את אימי יש לי עוד אח שאין בנינו קשר
אני נשואה + ילדה בת 9 חיי הנישואים שלי בכלל בכלל לא משהו.
בעבר אני ובעלי נכנסנו לחובות כלכליים באותה תקופה אבא שלי שהיה בן 80 בערך הדרדר מצבו וביקשנו ממנו שאת הצוואה שהיתה על שמי ועל שם אחי שירשום את החלק
שלי על שם ביתי וכך הוא עשה למרות שהוא רצה מאוד שזה יהייה על שמי.
הוא נפטר לפני כמה שנים .
אני עובדת בעבודה כממלאת מקום כשצריך אני מאמינה תוך שנה שנתיים אקבל קביעות
ואז תוכל להיות לי עבודה קבועה ומסודרת. אני לא אוהבת את העבודה והיא משעממת אותי וזה מתסכל אותי אני מנסה לאהוב אותה בכוח כיוון שזה מקום גדול ובטוח מהרבה
מקומות אחרים ואני יכולה לעבוד שם עד הפנסיה.
אין לי מקצוע וזו בעיה.
נותרתי ללא הורים אין לנו בית משלנו גרים בשכירות אנו אנשים שמשתכרים שכר מינימום
וכמו שאמרתי הנישואים שלי לא בטוחים בכלל,את החצי דירה ירושה ביתי ירשה כמו שסיפרתי כבר ,אין לנו שום חסכונות.
אני יודעת שאם אחד ההורים שלי היה בחיים או אם היתה לי דירה או לפחות הירושה של החצי בית שהיתה אמורה להיות שלי אז היה לי את הביטחון לעבוד במשהו אחר
אתם צריכים להבין שמי שאין לה מקצוע זו בעיה אני רואה נשים שאין להם מקצוע כל שנה שנתיים מחפשות עבודה אין קבוע לטווח ארוך והמקום שאני עובדת יכול לתת לי בטחון אומנם משכורת בכלל לא משהו אבל בטחון כלכלי שלפחות יכנס משכורת כלשהי כל חודש לבנק כמו שאמרתי זה מקום גדול ומסודר משהו ציבורי.
אני גם פוחדת מעוד סיבה אם הייתי בטוחה שאני ובעלי נישאר יחד תמיד ושיהייה לצידי תמיד מישהו שיפרנס גם אז זה היה נותן לי ביטחון.
הפחד שלי שאני כל הזמן אומרת לעצמי שאסור לי לעזוב את המקו ם עבודה אפילו אם אני סובלת שם כי אם חלילה בעתיד נתגרש מה אני יעשה?
לא הורים ,לא בית ,לא עבודה מסודרת ולא משפחה,אני מאוד מוטרדת ולא יודעת מה לעשות אני מאוד מודאגת ולחוצה אין לי יום ואין לי לילה ,אין לי חיים אני חיה מתה.
אם הייתי יודעת שכשביתי תהייה גדולה היא תתן לי את הירושה שמגיעה לי זה גם היה נותן לי תחושת ביטחון אבל מאיפה אני יודעת מה יהייה.
אל תשלחו אותי לשום יעוץ כי אני לא ילך אני רוצה עזרה כאן בפורום.
בברכה ותודה.

היי לכם לפני שנה וחצי היה לי התקף של תחושה שאני עומדת לאבד את הראיה(או להתעלף) ובאותו ערב ממש נכנסתי לפניקה(יש לציין שכל חיי הייתי בריאה נפשית) ומאז אחרי אין ספור בדיקות בהם חשבתי שיש משהו רפואי הכל נשלל,אני רוצה לציין שמאז אותו המקרה אני לא אותו אדם, אני סגורה יותר מפחדת ונוספו לי פחדים רבים אני לא יוצאת למקומות המון זמן ומעדיפה את הבית(סוג של הגנה) אני יכולה להגיד שאני מפחדת מהמצב שנוצר פשוט מפחדת איך יוצאים ממצב כזה(אלוהים ישמור) ומה קרה פתאום ביום בהיר שנעשתי כך? אני אדם בדרך כלל חזק ופתאום אני בורחת ומתחמקת ומפחדת ונשארת בבית עם התחושות האלו, אני אשמח לתשובה מהירה כי אני....לא יכולה כבר הפחדים גואים בי ואני מנסה להרגיע את עצמי עד שיש יום כזה שזה כבר חזק ממני (תחושות חזקות ופחדים שאני כבר אומרת שאף אחד לא יוכל לעזור לי) תודה לך מראש על הקשבתך דניאלה.(אולי פחד קיומי?)

אני לא יודעת אם זה קשור לפורום הזה או לא אבל פשוט אין לי כל כך את מי לשאול ועם מי להתייעץ... לפני כשלוש שנים היינו בקשיים כלכליים קשים ואמא שלי ניסתה לשים קץ לחייה כיוון שלא יכלה לשאת בלחץ שהיה עליה.. בעקבות הניסיון הזה כל המשפחתה נרתמה ועזרה לנו מאוד , חשוב לי לציין שלדודים שלי יש הרבה כסף אבל הם אגואיסטים וההורים שלי גרושים ..אחרי המקרה הרבה זמן חשבתי וניסיתי להבין איך לא שמתי לב שזה מה שעומד לקרות וזה ליווה אותי תקופה ארוכה.. בחודש האחרון קצת יותר שמתי לב ששוב יש בעיות כלכליות ושאמא שלי חזרה לישון הרבה ולהיות מוטרדת ואני מאוד חוששת ממה שיקרה אני בקושי ישנה בלילה, ואני ילדה בת 17 שמרגישה שהכל תלוי בי..מה עליי לעשות? שאני מנסה לדבר איתה על זה הי אלא נותנת לי סימן או משתפת פעולה כאילו לא רוצה לערב אותי, אבל זה שהיא לא מדברת רק גורם לי להיות מעורבת ריגשית עוד יותר

שלום, יש לי תופעה מוזרה , שאני חשה מתח שהגורם לו הוא פסיכולוגי. כשאני נזכרת בהרגשה הזו אני מתחילה להרגישה והיא יכולה גם לעלות את דרגתה ואני גם יכולה להרגיע את עצמי ולהשכיח אותה.
זה התחיל כשהייתי קטנה, בתור ילדה חשבתי לעצמי שאני רוצה להרגיש משהו אחר, לא תחושה רגילה.. שמשעמם ושמשהו יקרה בי. לפתע התחלתי להרגיש דופק מואץ, רעידות בידיים, תחושת קור מעין הרגשה של מתח ללא סיבה. ובאותו רגע הרגעתי לאט את עצמי וההרגשה התחילה לשכוך, אך אם נזכרתי בה שוב היא יכלה לבוא שוב.
אנשים ששאלתי לא ממש מכירים תופעה כזו של מתח, ואני רוצה לשאול אם זה מוכר? וממה זה נובע לפי התיאור? ממחשבה יכול לקרות ככה? וכל פעם אני חוששת שיקרה לי משהו מזה.. התקף לב או משהו..
יש לציין שאני בשנות ה20 המוקדמות לחיי.

היי
משהו לא טוב איתי
אני "מתלוננת" שאני משקיעה בחבר שתופס מהזמן והכוחות נפש,
כי מצד אחד מובן לי שכל אחד רוצה את הזמן והספייס והדברים שלו
מצד שני אני נעלבת שהוא מקדיש מהזמן שלו להרבה דברים ואיתי מרגיש זמן אחר
ומרגיש שהוא ישמור על הדברים שלו ועליי הוא יוותר קצת.

לי גם חשוב לשמור ולדאוג לקשרים החדשים והישנים שאני יוצרת
ונראה שאים לי סבלנות אליו ,ואני רק מתעצבנת עליו
הוא חבר טוב בתור בן אדם ואנחנו מנסים שיהיה לנו נעים ביחד
אבל אני מסתכלת ומעניין אותי גם אחרים ,הוא לא מושך אותי מספיק

ואחרי זה והעבודה והלימודים אני מרגישה רע שאין לי זמן לעיסוקים אחרים
ודווקא היום או בימים שעד שככבר כן יש את הזמן הזה
אני מרגישה בלי מוטיבציה,ופשוט שרפתי שעות על המחשב בלכתוב ולנסות להבין את הבעיות עם החבר שלי .ובעצבים עליו

במקום ללכת חצי שעה לסופר לקנות מצרכים לבשל ובמקום להזיז את עצמי לחוג שאני תמיד מפספסת
ואז אני נשארת עם הפתרון הקל של לראות סדרה לגלוש או במקרה טוב יותר לקרוא ספר ולדבר עם חברה ,אפילו להפגש עם חבר/ה לא יזמתי ...

איך לאזן את התחומים האלו בחיי ?

אני יודעת שאני צריכה לחיות את חיי ולהרגיש טוב עם עצמי, אבל מרגיש שאין לי כוחות כדי שהם יהיו מספיק כפי שאני רוצה ,ואז במקומות שכן נראה שיפור אני מאוד מתאמצת ולא רוצה לשנות או להתגמש בהם עבור החבר למרות שאני יודעת שהזוגיות הזו יכולה להיות מאוןד טובה ותורמת מה שדברים חברתיים יכולים להיות מאכזבים...

מה לעשות?
יכול להיות שחוסר האנרגיות ההתלהבות מצב הרוח קשור לגלולות שאני חזרתי ליטול לפני חודשיים?

שלום רב!
חברה שלי סובלת בלילות מפחדים, למשל שמישהו יכנס לבית למרות שהוא נעול. היא מרגישה לפעמים שמישהו רוצה לבוא אלינו ולפגוע בה, אני מחבק אותה ומנסה לעודד ולעזור, אבל שום דבר לא באמת עוזר והיא פשוט בוכה ופוחדת מאוד. לפעמים מתעוררת באמצע הלילה ובוכה מאותן סיבות...
זה קורה בעיקר כשהיא הולכת לישון, בלילות וכו', באמצע היום נדיר שזה קורה (לא זוכר אם זה קרה בכלל).

אשמח לקבל מכם עצה, אני מרגיש חסר אונים כי אני אוהב אותה ושום דבר שאני עושה לא עוזר... תודה רבה לכל העוזרים!

*** ההודעה נערכה - מדובר בפורום שאלות למומחים, לא פורום שירה. מובן שאם תציג/י שאלה, נשמח לענות ***

שלום לכולם
לדעתי אני סוכל מ- ocd כבר יותר מ-15 שנים .כיום אני בן 30 ומחשבות טורדניות באות והולכות בתקופות מסוימות. המחשבה האחרונה שלי הייתה קשורה לעיניין של ניקיון. מאז שאני זוכר את עמצי יש לי אובססיה לניקיון. מה שקרה לאחרונה זה שהחלטתי להפסיק לענוד את השעונים שלי לתקופה מסוימת כי הרגשתי מין צורך לא מובן להרגיש "חופשי"ולדעתי (הלא מובנת)יש צורך להיות בלי שום תכשיט או שעון ולכן החלטתי להוריד מעלי את הצמיד והשעון שלי. החלטתי לשטופ את השעון שלי והצמיד ולצאת למעיין תקוםת"שחרור" בלי שעון או צמיד ופתע תקפה אותי מחשבה שאולי זה לא הזמן הנכון לשטוף את השעונים או הצמיד כי בדיוק באותו זמן ידעתי שאחי נימצא בנסיעה מחוץ לעיר ובגלל שהוא לא קורה בדרך כלל תפילת הדרך בנסיעות כאלה למרות שאנחנו משפחה מסורתית ,חששתי שחלילה יקרה לו משהו במידה ובאותו זמן אני אנקה את הצמיד והשעון ולכן כדי לי לחכות עם זה עד שיחזור הבייתה בשלום.לאחר זמן מה התקשרתי אליו ורק כשראיתי שהוא חזר ניקיתי את הצמיד והשעון והייתי רגוע.
למחרת קמתי בבוקר ושמעתי שהייתה תאונה בבוקר בכביש בצפון ושיש הרוג ואז החלו לי "סרטים בראש שאולי זה בגלל שניקיתי את הצמיד והשעון (למרות שחכיתי עד שאחי יחזור לבית בשלום,ולמרות השתאונה הייתה יום לאחר ששטפתי את השעון והצמיד,משום מה יש לי צורך לשטופ שוב את השעונים והצמידים כדי שחלילה לא יקרה שוב משהו כזה,וגם אם חלילה יקרה שזה לא יהיה בגללי ושאני לא ארגיש יסוריי מצפון.
אני יודע שאולי זה נשמע לכם הזוי זו המחשבה האחרונה שלי. אשמח מאוד אם מישהו יוכל לומר לי את דעתו המקצועית ממה אני סובל...
ישנן מלא מחשבות מסגנון שמטרידות אותי השכם וערב אבל זוהי המחשבה האחרונה.
תודה לקראתם ואשמח לקבל תשובה

לפני כשנה הפסקתי סרוקסט ואחרי שלושה שבועות התחילו לי התקפי חרדה. התחלתי שוב סרוקסט שלא עזר.החלפתי לציפרלקס שעשה לי לא טוב ועברתי לאפקסור XR . רוב החרדות עברו חוץ מהרגשת חוסר שיווי משקל ודפיקות לב שאני מתעוררת ווקרה לי 3 פעמים שהיה לי סחרחורת.
אני בפחדים נוראים מההרגשה של חוסר היציבות אני כל היום בודקת אם יש לי סחרחורת.. עשיתי CT ובדיקת ברה שיצאו תקינות.
הפסכיאטר שלי אומר שזה מצב נפשי שקשה לי להאמין. עכשיו המליץ לי לעבור ללוסטרל.
שאלתי היא:
יש בעיה לעבור מאפקסור ללוסטרל? כי קראתי באינרנט שקשה מאוד להיגמל מאפקסור אני במינון של 75. וכבר אני בפחדים להחליף ת התרופה
יכול להיות שכל הכדורים הפסיכיאטרים עושים לי חוסר שיווי משקל או שזה יכול להיות מצב נפשי? יש לציין שפתאום אני נתקפת בהרגשת חוסר שיווי משקל.

שלום,
אני מקווה שזה המקום לשאול את השאלה (כי לא מדובר במקרה טראגי חס וחלילה, ואפילו לא נורא במיוחד, אז בהשוואה למקרים אחרים פה זה אולי סתם "שטויות"). וסליחה מראש על התיאורים הגרפיים..
יש לי חבר די טרי. בשבוע שעבר שכבנו, ופתאום באמצע החדירה היה לי דימום ממש מסיבי (נעזוב כרגע את העניין הרפואי, אני בודקת את זה). התמונה שנצרבה לו בראש זה איבר המין שלו- אדום, נוטף דם, וכל הסדין מלא דם. הוא היה בלחץ, ולקח קצת זמן עד שהוא התעשת ונכנס לשטוף את עצמו.
אמנם צחקנו על זה, והוא אמר שזה בסדר ולא נורא, אבל באותו ערב הוא חזר הביתה בשנייה הראשונה שהוא יכל, ומאז הוא לא רוצה להיפגש (ממציא תירוצים). אני חושבת שהוא מפחד לגעת בי, שהוא בטראומה ממה שקרה.
כמובן שעד התקרית הזאת הכל היה ממש בסדר בינינו.
אז מה עושים? איך מוציאים לו את התמונה הזאת מהראש?
זה מזכיר לי את הגברים שרואים את הנשים שלהם יולדות, ואח"כ הם כבר לא רואים אותן באותו אור, קשה להם להשתחרר מהמראות הקשים שהם זוכרים, ואז מתחילות בעיות ביחסים.

אני מאוד רוצה לעזור לו להשתחרר מזה, כ"כ חבל לי..
אני אשמח לייעוץ.

שלום,

יש לי בעיה של מחשבות אובססיביות על העבודה. אני עובד בתחום הייטק אל מול לקוחות, שלפעמים צועקים, לפעמים מחליטים לדרוש כסף בחזרה אם התמיכה שהם מקבלים לא טובה. הבעיה מתחילה מזה שאני לא מפסיק לחשוב על העבודה כל הזמן אני מחפש איך לייצר פתרונות לעבודה, מה אני אגיד ללקוח הכועס הזה, איך אני אסתדר עם הלקוח שלא מרוצה מזה וכו'. אם מישהו היה צריך להחליף אותי בתקופה מסיומת והוא לא עשה את העבודה כמו שצריך לדוגמה לא לקח את כל הפרטים אני גם מוטרד מזה, מה אני אגיד ללקוח, איך אני אנתב את הדרך שלי ללב שלו. אני משתדל לעשות דברים אחרים לאחר העבודה, לשחק במחשב לראות איזה סדרה וכאלה, לדבר עם חברים באינטרנט, אבל נראה שזה לא מספיק כי בלילה כשאני הולך לישון אני מתעורר באמצע הלילה ומוצא את עצמי חושב על העבודה, אחרי זה קשה לי להירדם. גם אני מצליח להירדם עוד קצת אני שוב מתעורר וחושב על העבודה, ומתחיל את הבוקר שלי עם מחשבות על העבודה. לא משנה שאני עושה את העבודה שלי טוב, ושאני יודע לתקשר מול הלקוחות טוב, אני תמיד מוטרד, זה כבר נהיה ממש מציק הייתי בחופשת מחלה של שבועיים בעקבות ניתוח לאחר שהתחלתי להבריא, שוב המחשבות על העבודה חזרו לי בלילות ובמהלך היום למרות שהייתי בבית מנותק מכל קשר... אני באמת חושב שאני כבר צריך עזרה זה ממש קשה לי.