פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

אני עישנתי חשיש לפנאי 3 חודשים יש לי התקפיי חרדה שאני שרוט כבר עוד מאת 3 חודשים וההרגשה הרעה הזאתי לא יוצאת מימני כל מישה מדבר איתי קשה לי להבין אותו ההרגשה הנפשית שלי נפגע מה עושים נגד זה ואיך אני מצליח לתפקד כמו פעם???

שלום
מישהו יכול להמליץ לי על מטפל קוגניטיבי התנהגותי בבאר שבע? עדיף מישהו עם ניסיון בטריכוטילומניה
תודה

אני בת 45
אני בתקופה של התמודדות עם פוסט טראומה של ניצול ארוך שנים (שקרה בבגרותי).
שנים ארוכות אני מתקשה להימצא בחברה לאורך זמן מבלי שחשה שמתאמצת ומעמידה פנים, ותמיד מחכה לרגע ההתבודדות בתוך עצמי. עד כה ייחסתי זאת לתגובה הישרדותית לניצול שעברתי.
אבל עתה, אני חוששת שיש לי הפרעה נרקיסיסטית. הקרובים לי מרבים לומר לי שנים שאני אגואיסטית ואגוצנטרית, שהעולם סובב סביבי, ושאיני מתעניינת באמת בסובבים אותי.
בתקופה האחרונה אני מייסרת את עצמי על כך, על שלא מצליחה להשתנות, ויש בי חרטה וצער עמוק על חיי ויחסי לבני האדם הקרובים לי.
אני תמיד חייכנית ומנומסת ותמיד יש לי יחס של כבוד כלפי כל אדם (ויש לי בעל אוהב וסובלני! וחברים שאוהבים אותי מאוד!), אך ביני-לביני אני רק רוצה שיעזבו אותי במנוחה, ולעשות רק מה עושה לי טוב ושישרתו אותי ויעשו בשבילי.

השאלה שלי פשוטה:
האם נרקיסיסט אמיתי יכול לייסר את עצמו על היותו כזה עד כדי ימים של בכי על כך שהוא "דפוק"?

תודה.

בת 24. ב-3 השבועות האחרונים אני חולה פיזית ואורח החיים שלי השתבש מאוד. הגורם למחלה עוד לא אובחן ואני נמצאת כרגע בשרשרת בדיקות שיכולה לקחת עוד כמה זמן. בימים האחרונים התחלתי לסבול מחרדות שמא מדובר במחלה חמורה או משהו שיהפוך לכרוני, מה שבטוח לא מקל על המצב הפיזי שלי. רופא המשפחה שלי נתן לי מרשם לואבן, אבל העדפתי לקנות תרופות הרגעה על בסיס טיבעי במקומו. הן מקלות, אבל לא עוזרות לגמרי. יש דברים נוספים שיכולים לעזור לי?

שלום,
אני בן 31 וסובל מהסמקות חמורות בממוצע של כ-2-3 פעמים ביום. בפועל זה קורה בכל פעם שאני מדבר על נושא שאינני בטוח כיצד יגיבו אליו האנשים שאני מדבר איתם, כמעט תמיד זה קורה כשאני משוחח עם יותר מאדם אחד אך במקרים חריגים גם עם אדם אחד זה קורה (תלוי במידת המבוכה שאני מרגיש או רמת ההתרגשות של הגוף- שכמובן אין לי שליטה עליה. יש לציין שבעבר סבלתי מזה הרבה הרבה! פחות מכיום, אך תמיד היה לי פחד "קהל". קראתי די הרבה בפורומים השונים, אשמח מאוד להבין מהו הטיפול המומלץ בנושא, האם טיפול תרופתי בלבד יכול לעזור או שאין ברירה אלא לשלב עם טיפול פסיכולוגי. ושאלה נוספת היא למי פונים בתחילה כדי לקבל העזרה- האם לרופא משפחה, או ישירות לפסיכיאטר?

מחפשת את סימני הדחק. מוצאת. מדחיקה. מחפשת שוב מוצאת. מדחיקה. יש לי קולות בראש. אני לא זוכרת. כלכך הרבה אני לא זוכרת. אני שומעת את הרחשים מהבתים ליד.מגבר אנושי. אני בטוחה שהמצאתי הכל. אבל כשאני חושבת על זה אני שומעת את המנגינה הזו מסרטים מצוירים של פעם. זה גו'קר ואז התודעה נעלמת לפחות זו שאני מכירה ורגילה נעלמת. משהו מתערפל. הגוף נעלם. נשארת נקודת אחיזה קטנה. כמו החיוך של החתול של אליס. רק שאני לא מחייכת. מה אני לא זוכרת? מה זה בכלל חשוב מה אני לא זוכרת? מי אמר שצריך לזכור הכל? כבר ירדתי פעם לתוך שאול התחתיות של הזכרון. זה לא עזר. הבור הזה לא יתנקה לעולם. האם אני בוחרת לא לשמוח אף פעם? אולי אם רק ארצה אני יכולה לעצום עיניים ולתת לזה ללכת, או בעצם לפקוח. לפקוח חזק וברור ולא לעצום אותן יותר לעולם. אני כועסת. אני אשמה. בא לי לרצוח מישהו. אולי אותי. מחר ,אצטרך לקום וללכת לעבודה ,כרגיל זקופה. אין מאמר שלא קראתי על פוסט טראומה. אז מה?

אני ממש ממש מפחד ממחלות נפשיות למיניהן כולל כל הסוגים,אבל בכל זאת אני כל הזמן מסתקרן בכך ורוצה לבדוק עליהן.כתוצאה מכך שאני קורא על הסימפטומים של המחלה ועל מה שקורה במחלה אני ממש ממש מפוחד,ומרגיש שממש ממש רע לי.אני נחשפתי למחלות נפש כמו סכיזופרניה ודה פרסונליזציה ומאז אני פשוט לא יכול להיות בראש שקט.אני מדמיין במחשבה שאני מת ובעצם כל האנשים סביבי ואני עצמי זה מישהו אחר שעושה את כל הפעולות(בקיצור מאז שקראתי על זה יש לי מחשבה שאני מת,אני לא חי ואתם יכולים להבין מה אני מרגיש,שפתאום מוזר שאני חי).
יש לי את זה כבר כמה ימים והמחשבות האלה פשוט לא עוזבות אותי,אני סובל מהן מאוד.
תודה על העזרה.

הבן שלי קיבל בעבר ריטלין ולאחריו החל לדווח על פחדים לא הגיוניים- עוקבים אחריו, מסתכלים עליו, גם כשאף אחד לא איתו. גם המציא יצורים דמיונים. הפסקנו לו את התרופה והתופעות דעכו עד להיעלמות. נשאר קצת פחד מחושך. אין מחלות נפש במשפחה המורחבת (אך אני אשה הנוטה לחרדות- בעיקר חשש שיקרה משהו ליקיריי). הוא סבל חברתית בבית הספר.
עברנו דירה והעברנו אותו לבית ספר אחר. טוב לו מאוד במקום החדש וגם בבית הספר החדש.
אתמול בערב, אחרי יותר משנה, הוא אמר לי שחזרו לו הפחדים. הוא מפחד מהפסקת חשמל, מגנבים, הוא מפחד מרוחות רפאים (איך את יודעת שאין?), נדמה לו שנמצאים איתו גם כשהוא לבדו וכ"ו. נדמה לו שהוא מוזר ושונה מאחרים (למה? כי "קשה לי להתרכז" "לפעמים אני מדבר לעצמי בלי לשים לב")
בסה"כ הוא ילד שמח, עם עולם דמיון עשיר. שאלות:
האם גלי הפחד מעידים על מחלת נפש? אני בהיסטריה.
מה לעשות? בעלי טוען שצריך להיות איתו, ולהעסיק אותו בכל מיני דברים ולא "לחפור" בפחדים וככה יש סיכוי טוב שהוא ישכח מהעניין. בעבר זה באמת עבד. אבל למה זה חוזר?

סכיזופרניה,אני רואה איך הוא מתנהג,ואני מאוד מפחד מזה שאולי גם לי יהיה את זה,ואני חושש כל הזמן שאולי כבר יש לי את זה.אני מדבר על כך שהוא כל הזמן חי בהזיות,חושב שהוא אנשים אחרים,חושב שרודפים אחריו וכו'.אם אני יודע שזה לא בסדר,ואני הרי בטוח שאף אחד לא רודף אחריי(כאילו זה די ברור),אני יודע מי אני(אני בחיים לא אחשוב שמישהו רודף אחריי או שאני מישהו אחר),אין לי הזיות ואני מתנהג בצורה רגילה ולא אומר שטויות,אז בטוח אין לי את המחלה הזו?
אני מפחד שפתאום אני אתחיל לחשוב בצורה הזו ושתהיה לי המחלה הזו....

שלום רב.
בתי בת 11, לפני כשנתיים החלה לחוש כאבי בטן עזים עד כדי אשפוז ובדיקות שהעלו כי לא מדובר בבעיה פיזיולוגית. לפני כשנה כאבי הבטן התחלפו בבחילות. היום ברור לי לחלוטין שמדובר בחרדה. היתה בטיפול פסיכולוגי- לא עזר כלום.
אני בשלב שלפני בקשת טיפול תרופתי.
האןם אוכל לקבל מידע אודות טיפול תרופתי בגיל כזה והשלכותיו?
כמו כן - מאחר וכל התקופה הנ"ל מלווה בהוצאות כספיות כבדות - האם תוכלו להמליץ על פסיכולוגית (אשה) המתמחה בגיל זה , בעיקר בתחום הקוגנטיבי , מאיזור המרכז (פתח-תקווה, קיריית אונו והביבה)?
תודה רבה.

שלום,

בני בן ה 16 עד לפני שנתיים היה תלמיד מצטיין בכיתה, שכל המורים רק דיברו כמה שהוא ילד מוצלח ותלמיד טוב.
ואז לפני כשנה התחילו איתו בעיות. כך למשל, הוא התכונן לבחינה ואז כנראה הרגיש שהוא לא מספיק מוכן והחליט לא לקום בבוקר לבחינה. כך זה נמשך מבחינה לבחינה, התחיל להחסיר הרבה בבית ספר, עד שהפסיק ללכת לבית ספר כלל. באותו זמן גם איבד קשר עם חברים בבית ספר וכל היום היה יושב בבית ומשחק במשחקי מחשב.
בבדיקות דם גילינו שיש לו חוסר B12 וברזל - קיבל ויטמינים וחשבנו אולי זה תרם למצבו, היום זה התאזן.

למרות הכל בבית ספר התחשבו בו ונתנו לו לגשת לבחינות בגרות בקיץ והוא אכן התכונן לבחינות, למד קשה והצליח. אך אז בתחילת השנה כשחשבנו שהכל יהיה בסדר, יום הראשון הוא עוד קם לבית ספר, - וזהו. פשוט הפסיק ללכת לבית ספר.
יש לציין שכשנה הוא סובל מפצעי בגרות, וייתכן שזה קשור למצבו , הוא כל הזמן טוען שהוא מכוער, למרות שאין זה נכון. מזה כ 3 חדשים הוא מקבל רקוטאן לפצעים.
ניסינו לקחת אותו לפסיכולוגים, אך הוא לא ממש שיתף פעולה, ניסינו לנתקו מהמחשב - ללא הצלחה.
אז לקחנו אותו לפסיכיאטרית, שקבעה אחרי שעת שיחה כי הילד סובל מדכאון ממושך ורשמה לו תרופה מסוג פרוזאק. מזה כחודש הוא לוקח את התרופה, אך אין שום שינוי במצבו. הוא שבועיים אחרונים כלל לא יצא מהבית.
לפני מספר ימים החלטי לקחת אותו כמעט בכח למסעדה (שהיתה מלאה באנשים). במסעדה הילד נהיה ממש חיוור, ידיים שלו היו רועדות, העיניים שלו ממש היו מוזרות. הוא רץ מספר פעמים לשירותים, כנראה להסתכל במראה. ואז הוא התחיל פתאום לבכות בשקט.למען האמת עוד אף פעם לא ראיתי אותו במצב הזה. הוא לא מוכן להסביר מה קורה לו. אני לא בטוח שהוא גם מבין. הוא גם לא רצה לאכול כלום. בכלל לאחרונה הוא מאוד רזה ונראה כמו מקל. הוא ישן בשעות מאוד מוזרות, ער עד מאוחר בלילה.
אך למחרת הוא היה בסדר גמור, לקחתי אותו לסבא, רצה להכין עוגה, היה מרוצה ועם מצב רוח.
ושוב יש לי חשד שהוא לא הולך לבית ספר מאותה סיבה - אולי הוא נכנס למצב כזה של לחץ ולכן הוא נמנע מלעשות זאת.
יש לציין גם שיש לו פחדים נוספים - הוא מפחד מאוד מבדיקת דם, בבריכה כשהיה הולך היה מתבייש להוריד חולצה ועוד.
אני דוקה הרבה פעמים רואה אותו שהוא צוחק ומרוצה - האם זה לא אומר שאבחנת דכאון לא בהכרח נכונה?
אני רוצה להוסיף , שאנחנו הורים גרושים, ולמרות שהוא גר עם אחות גדולה בשנה, הם ביחסים מאוד לא טובים.
מה לעשות עם הילד, כי מצבו מתדרדר ואני מפחד שהטיפול שהוא מקבל אינו מתאים לו?

אני רוצה להוסיף שפסיכולוג אחר , שהוא הספיק לראות אותו 2 פגישות עד שהפסיק ללכת אליו התרשם שיש לו חרדה.

תודה

אני לא מאובחן כסובל משום דבר אבל לפעמים נכנס לסרטים מכל מיני דברים שקרו או יקרו.
אני יודע שההרגשה שלי היא מוגזמת אבל לא מצליח להשקיט את הרגשות האלה ואת מה שעובר לי בראש.
אני לא מצליח להתרכז בכלום במקרים כאלה, קשה לישון ולאכול
מה אפשר לעשות? אני צריך להירגע ולחשוב בהיגיון ולא מוצא דרך לעשות את זה

אני לא יודעת איך לקורא לזה אבל כל פעם שאני חושבת על זה אני בוכה, אני מפחדת.
בע"ה סוף חודש יש לי טסטס ראשון,ככול שהימים עוברים ההתרגשות שבי הורגת אותי, ממש, אני רק חושבת על זה ואני בוכה, אני מפחדת מאוד. אני מגיעה למצבים שאני בוכה ואומרת שאני לא רוצה שהיום הזה יגיע, אני באמת לא יודעת מה לעשות אבל אני נורא מפחדת ולא יודעת למה, אני כל כך רוצה לעבור אבל יודעת אחד ל.. עובר
וזה לא עוזר!
הלחץ שבי,הפחד,אני לא יודעת מה לעשות ולא חשוב מה אומרים לי או מה אני מנסה להגיד לעצמי זה לא עוזר, אני ממש בוכה, ממש מפחדת.
שהיה לי טסט פנימי מרוב הלחץ הרגשתי שהדמעות חנוקות לי בגרון, ואני לא יודעת מה לעשות, כל הטסט פנימי הייתי בלחץ היסטרי.
אז מה יהיה בטסט עצמו?
בב'קשה תעזרו לי..איפלו עם יש שם של תרופה להרגע טבעית חוץ מרסקיו חברה שלי לקחה ואמרה שזה לא עבד עליה.
אני בחורה מאוד לחוצה והלחץ הזה לא נותן לי לישון, אני רק בוכה זה כבר מעוקה שאני לא מסוגלת.

בבקשה מכם-אני פונה אליכם, תעזרו לי!

שלום רב אמא שלי סובלת כ 9 שנים ממועקה ואולי גם דיכאון .המועקות משביתות אותה לחלוטין כל יום עד שעות הערב כאשר בשעות הערב ,היא אשה שונה לחלוטין .אתמול בערב הלכתי איתה לפגישה אצל הפסיכיאטר והוא אמר שכדאי לנסות (כבר מקבלת את רוב סוגי הכדורים)ליתיום בנוסף לכדורים שכבר היא מקבלת. אמא מאד חוששת מתרופת הליתיום וטוענת שהיה עדיף לקבל טיפול באמצעאות חשמל.עליי לציין שלפני יותר מ3 חודשים נמצא אבא שלי בבי"ח ומונשם וגם זה כנראה לא ממש מוסיף לאמא .אשמח לקבל תשובה והאם יש טיפול אלטרנטיבי
תודה,אמיר הבן המודאג

מגיל קטן יש לי פחד ממקומות סגורים וקטנים ואטומים כמו מעלית תא שרותים במוקמות ציבוריים. וחדרים קטנים ... בזמן האחרון שזה מתגבר ליותר מקומות סגורים כמו קולנוע מועדון עם הרבה אנשים ומטוס מכייו שאני טסה הרבה אף פעם לא הייתה לי בעיה עם זה עד לזמן אחרון אני בכלל לא יכולה להיכנס למטוס אני פשוט מפדחת ..גם מחושך יש לי פחד עכשיו וכל רעש קטן פתאומי מבהיל אותי השאלה היא למה זה התחיל לי וממה? ולמה זה מתגבר האם אני משתגעת או שזה קשור למשהו?