פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

שלום,
מדובר בבחור בן 28 חבר של הבת שלי,איבד את אימו בגיל 18 , אין לו אחים והוא לא בקשר עם אבא שלו,ההורים התגרשו כשהיה בן 3.
הם מכירים כ -3 שנים ,עברו לגוריחד לפני מספר חודשים הבחור לא עובד בצורה רציפה, לפי ההכרות שלי איתו יש לו המון מחסומים רגשיים ניסתי לדבר איתו מספר פעמים אבל הפעמים היחידות שהצלחתי היו רק טלפוני ולא פנים מול פים ,לאחר התלבטות הבת שלי החליטה לחזור הביתה ולעזוב ,היום היא הלכה לדירה לקחת את הדברים ו 4 שעות בערך הם דיברו ובכו,יש לציין שהוא מאוד תלותי בביתי והוא לא מוכן ללכת לשום עזרה או יעוץ פסיכולוגי ולדבריו רק ביתי מבינה ויכולה לעזור לו,היא הצעה שהם ילכו ביחד ליעוץ אבל הוא פשוט מסרב בתוקף,
מה ניתן לעשות איך אפשר לשכנע אותו בכל אופן שילך אם לא בשביל הקשר הזה אולי לקשר הבא שהיה לו,אני כאם התחננתי לפניו אבל אני לא ממש מצליחה לחדור את החומה שהוא הקים סביבו ,המשפחה הקרובה לו ( דודים ובני דודים) לא ממש רואים את המצב לאשורו .
הדבר המפחיד ששמעתי היום שכל השבוע ( כי ביתי חזרה הביתה ביום שישי שעבר) הוא לא יצא מהבית וכיוון שהוא ידע שהיא מגיעה היום הוא לא ישן כל הלילה ,היו כמה בקבוקי שתיה וכל הדירה נראתה זוועה לפי מה שביתי ראתה,שאלו בהחלט סימנים מדאיגים

אנא עזרתכם

שלום,
שמי יסמין בת 22
אני נשואה כבר 8 חודשים בהריון בשבוע 30 וההריון זה מהאקס שלי.
כשהייתי בת 15 עברתי אונס .. היה קשה לי להתמודד חשבתי על להתאבד אבל ההורים שלי עזרו לי לצאת מזה יחד עם עובדת הסוציאלית והרופא המטפל עד שהחיים שלי חזרו טבעיים .
אבל לא רציתי יותר חברים וחברים ,אחרי 4-5שנים הכרתי מישהו באינטרנט שסיפרתי לו מה שקרה לי והיה טוב לי לדבר איתו הרגשתי בנוח ,בתור ידיד שתמיד הקשיב לי ועזר לי , לאט לאט התאהבתי בו והמשכנו לדבר עד שהבחור שהוא עכשיו בעלי עבד אצלנו בבית ואמר לאמא שלי שאני מוצאת חן בעיניו ואם אני מוכנה להתחתן איתו ואז אמא מצאה בזאת הזדמנות שאני אעזוב את הבית כדי שהיא תנוח מהבעיות שעברתי ..
היום אני נשואה מזה 8 חודשים התחתנתי בניגוד לריצוני כלומר לא אני שבחרתי את החתן , בגלל שעברתי מקרה קשה אמא תמיד רצתה שאני אתחתן כדי לשכוח ממה שעברתי וזה מה שקרה ... אבל נשארתי בקשר עם אותו הידיד שהיה לי ..
אחרי שהתחתנתי פגשתי את הידיד שלי וקרה מה שקרה "שכבנו" ועכשיו אני בהריון ממנו .
בעלי וכולם חושבים שאני בהריון מבעלי , היה קשה לי להתמודד עם זה אבל בסוף החלטתי להשאיר את התינוק .
אבל לצערי התחילה הבעיות עם בעלי והמסיכות ירדו .. הוא בן אדם אלים מאוד מאוד שתמיד צועק בלי סיבה ומתחיל לשבור כסאות ומקלל בצורה מכאיבה לי בתוך הלב , היה כולא אותי למשך שעות בבית ,ופעם החזיק בסכינים גדולים ואמר "אני יודע שאני הורס את חיי אבל זה מה שהולך לקרות" כל זה ולא אמרתי מילה אחת !
אז ברחתי מייד מהבית וחזרתי לבית ההורים אמרתי לאמא שאני צריכה להגיש תלונה במשטרה ולבקש צו הגנה מבית המשפט .. אבל לצערי לא הסכימה משום שרצו לעשות סולחה !
הייתי מאוד מפחדת ממנו היה בא אצל ההורים ומכחיש את כל הדברים שעשה לי ומשקר ולפעמים ההורים שלי היו מאמינים לו.
אז חזרתי לבית למרות שאני לא מרוצה מזה אבל אם ההורים שלי רצו ככה ואין לי לאן ללכת ולמי לפנות אז חזרתי.
וכשחזרתי התחיל הסיפור מחדש כולא אותי בלי סיבה ולא יודעת למה אפילו . הצעקות שלי מפחידות אותי .
תמיד בכיתי ורציתי לצאת מהבית .. אבל אין לי לאן ללכת !!
עכשיו חזרתי לבית ההורים אני כל הזמן עצבנית כל הזמן בוכה ובודדה , לא אוהבת לשבת עם אנשים , מרגישה שמשהו יושב לי על החזה וכואב לי , לא יכולה לנשום כמו שצריך אפילו אין תיאבון וחשק לאכול . החיים נהיו מרים . ההורים שי לא רוצים שאני אשאר בו כי אני בהריון ואומרים לי שהם לא מוכנים ולא יכולים לגדל לי ילד ..
ואני מאוד מפחדת לחזור לבית ולא רוצה את זה בשום אופן ופנים ועכשיו אין לי לאן לפנות ועוד חודש אני עומדת ללדת אני מה זה מפחדת שאין לי איפה להיות ואני לא מרגישה טוב אפילו חשבתי על להתאבד או לברוח מהבית מרוב הלחץ שהם מפעילים עליי אבל אין לי מקור פרנסה ואין לי יכולת לגדל ילד לבד
והבחור שהכניס אותי להריון אומר שהוא לא מוכן להיות אבא ושהוא לא רוצה את הילד הזה . ולא יודעת מה לעשות !

שלום, אני בת 18 וחצי. יש לי בעיה שהיא אולי נשמעת לא חמורה אבל היא מתסכלת אותי מאוד. כבר 6 שנים שאני מרכיבה משקפיים ויש לי מספר דיי גבוה ככה שאני לא יכולה להסתדר בלעדיהם. אני מאוד רוצה להרכיב עדשות, לא רק מהנימוק האסתטי אלא שמאוד קשה לי להסתדר רק עם משקפיים כל היום. אני עוסקת הרבה בספורט ולא נוח לי להרכיב את המשקפיים.
ניסיתי להרכיב עדשות אולי 5 פעמים כל פעם במקום אחר כי בכל פעם שלא הצלחתי ממש התביישתי ולא יכולתי לחזור לאותו מקום. הבעיה שלי שאני פשוט לא מסוגלת שאנשים נוגעים לי בעין, זה כ"כ מלחיץ אותי. אפילו נגיעה קלה לשם בדיקה ממש מטריפה אותי וזה ממש לא צריך להיות ככה. אני גם מתקשה לגעת לעצמי ממש בתוך העין, זה ממש מלחיץ אותי ואפילו קצת מגעיל אותי ואני לא יודעת למה, אין שום סיבה, כלומר, לא עברתי טיפול כושל בעיניים או משהו כזה, זה פחד שיש לי מגיל קטן.
אין לי בעיה רפואית ואני לא חייבת להרכיב עדשות, אני יכולה להסתדר עם משקפיים אבל אני כ"כ רוצה ויודעת שהחיים שלי יהיו קלים יותר עם עדשות. אני מאוד מתוסכלת שאני לא מסוגלת לגעת לעצמי בעין.
יש אפשרות להתגבר על הבעיה הזאת? מה אפשר לעשות?

תודה ויום טוב!

מיטל.

אני אשה כבת 43, אלמנה מזה 13 שנה וחיה כיום בזוגיות שניה, כ 3 שנים. (לא חיים יחד אך נמצאים הרבה יחד)
אני סובלת מאד מחרדות. חוסר אמון. פחדים. אני בזוגיות טובה מאד כיום אך אני מעיבה עליה עם החרדות שלי. פוחדת שיגמר ומדברת על כך לעיתים קרובות. למזלי בן זוגי סבלני מאד כלפי, מבין ותומך. אך נמאס לי כבר להעלות את הפחדים ולהיחשף להתנהגויות שמביעות חרדה. אין לי סיבה לחשש אך בכל זאת אני חרדה באופן כמעט תמידי, גם אם איני מדברת על כך.
מלבד זאת, לעיתים אני מתעוררת בלילה, נזכרת בבעיה כלשהי ומיד הדופק עולה ונהיה לי חם בכל הגוף. הלב מתחיל לפעום חזק ורק לאחר נשימות אני מצליחה להסדיר את הדופק ולהירגע. ולעיתים אני ממש נכנסת לסוג של מעין היסטריה פנימית, פחד נוראי מציף אותי ואני יכולה לשכוח מלחזור ולישון באותו הלילה.
הייתי בטיפולים פסיכולוגיים בעבר, ואף תקופה מסויימת לאחרונה ואני נתקלת בזה אמנם פחות אך לא עבר לחלוטין.
אשמח לשמוע אם יש רעיון כיצד להתגבר.
תודה מראש

שלום

האם יצא לך להתקל בזה?החרדה באה לידי ביטוי רק ברפלקס הקאה..אני מתרכז יותר מדי בתחושות בגרון ולא מצליח להסיח את הדעת ולאכול בשקט אפילו שאני רעב ..פשוט לא נהנה מהאוכל אלא רק אוכל כי צריך .תוך כדי אכילה אני מפחד שהרפלקס יגיע ואז כולם יסתכלו .
אין לי חרדה חברתית ואני לא מתבייש מאנשים... יש רק את העניין של האוכל שמפריע לי לידם.
בנוסף מדי פעם יש לי מין תחושת גוש בגרון וצורך לבלוע רוק כל הזמן כשאני לא אוכל . זה כבר כמה חודשים. יש לציין שכאשר אני קצת תחת השפעת אלכוהול אני פשוט לא מרגיש את כל הדברים הנ"ל והכל בסדר .

שלום, אני סובל מחרדות קשות בעיקר חרדה חברתית ולאחר ניסיונות כושלים עם SSRI SNRI ועוד כמה תרופות מירו וריספונד למשל.. אפשר להגיד שנשארו רק "הממכרות" בנזודיאזפינים, אוטרקס, דרלין, סורבון.. (אלו בערך נשארו הבנתי)
אני לוקח כרגע מעל שנה קסאנגיס שכיום (בין חצי שנה לשנה) הוא כבר על מינון גבוה 2-3 מ"ג ביום (הוא עוזר אך לא תמיד ולא בצורה מספקת ממש) לפעמים מרוב ייאוש אני נאלץ לקחת יותר מינון כמו 4 מ"ג או פשוט לסבול מחרדה (אומנם חלשה-בינונית) כי ההשפעה נוגדת חרדה עובדת..

השאלה שלי: האם כדי לנסות את התרופה "החלשה והפחות ממכרות" שציינתי סורבון? האם הוספת דרלין או אוטרקס במצבי חרדה קשים (שהקסאנגיס לא כ"כ עוזר) יכולה להועיל? או מעבר מקסאנגיס לאוטרקס והאם אוטרקס בכלל ממכר וממכר פחות מקסאנגיס? בבקשה תענו לי על כל השאלות האלו זה חשוב מאוד תודה רבה!

שלום רב,

אני בת 33, בריאה אמא לילד בן שנתיים בריא גם כן.
לאחרונה התחלתי לעבור התקפי חרדה ופחד רב מאוטיזם אני קוראת המון חומר על הבעיה והמחשבה שאין בדיקת הריון ,עפ"י שאני לא בהריון מוציאה אותי מדעתי ומדירה שינה מעיניי כמו שציינתי אני קוראת הרבה חומר בנושא עברית ואנגלית בעיקר באינטרנט לנסות להרגיע אותי ולהירגע בעיקר למצוא נקודת אור אבל זה לא ממש עוזר
זה כל פעם מציף אותי מחדש אני מרגישה בתוך בועה שאיני יכולה לצאת

אודה לעזרתכם
ורד

בוקר טוב ,
אני לפני כ _ 8 חודשים חוותי התקפי חרדה די קשים במשך חודש ללא הפסקה. התחלתי טיפול תרופתי ברסיטל 20 מ"ג ליום . אחרי תקופה מסויימת זה השתפר וכרגע אני מרגישה בסדר גמור . אבל בזמן אחרון התחלתי להרגיש כאלו זה חוזר בעוצמה די קטנה ( בעיקר לחץ בראש , חנק , רעד ) . זה בא והולך אבל עדיין כמובן לא נעים . השאלה שלי , קודם כול האם זה בסדר שחרדות חוזרות עומנם בעוצמה קטנה בזמן הטיפול . ומה אפשר לעשות בנדון ?

שלום
אני סטודנט בן 29 ואני חושב שאני סובל מחרדת בחינות. מאז שאני זוכר את עצמי לכל אורך התיכון , בטסט ומאוחר יותר בפסיכומטרי תמיד חוויתי חרדה ברמה מסויימת במהלך (ולפעמים גם לפני) בחינות במשך הזמן למדתי לתפקד ברמה סבירה גם תחת לחץ ולכן הזנחתי את העיניין. היום אני סטודנט שנה שלישית להנדסה ולמעשה בשנים האחרונות פשוט השלמתי עם כך שבכל מבחן אני משלם מחיר מסויים בציון( מה גם שלפעמים קשה לי לומר בוודאות האם הכשל בביצועים נובע מחרדה או מהכנה לא מספקת ). בעקבות מבחן שהיה לי לאחרונה התחלתי להרהר בעיניין שוב. אני מרגיש שגם אם אני מקבל ציון טוב הביצועים עדיין טובים הרבה פחות במבחן אני יודע לומר שלאחר כל מבחן אני חש כאבי שרירים ברגליים ושכל שאלה מהמבחן נראת פשוטה יותר בסיומו. המחיר ששלמתי עד היום הוא כבד מנשוא ונמאס לי אני מחפש פתרון יעיל ומהיר, לכן אני פחות חושב כרגע בכיוון של בטיפול פסיכולוגי ויותר בכיוון של טיפול תרופתי. רופא המשפחה נתן לי בעבר כדור בשם לוריוון אך זה רק הרע את המצב הוא הפך את התגובות שלי ליותר איטיות וגם לא טיפל בלחץ. האם יש טיפול יעיל יותר ואם כן מה הוא?
אולי אוכל להוסיף עוד דבר קטן - אני יודע שכשמצב הרוח שלי טוב במיוחד החרדה פשוט נעלמת
(זה אומנם קורה אך לעיתים מאוד רחוקות) אולי אפשר להציע טיפול תרופתי בכיוון הזה במקום להתמודד חזיתית עם החרדה.
תודה.

שלום,
אני בן 33
עקב ארוע טראומתי שעברתי לפני 8 חודשים.- הוצאת גידול שפיר מהמוח התחלתי לצרוך לוסטרל. עם צריכת הלוסטרל בהדרגה התחלתי להרגיש טוב מבחינה פיזית והסחרחורות כמעט ונעלמו. עם הגדלת המינון החלו תופעות לוואי קשות כגון כאבי בטן ובעיות שפיכה. החלטתי בעיצה עם הפסיכיאר להפסיק את התרופה בהדרגה.

סה"כ צרכתי את התרופה כ- 3 חודשים. מאז הפסקת התרופה אני מרגיש זוועה!
סחרורחות, עייפות,מסטוליות .... לא הייתי משוכנע ממה נובעות ההרגשות שלי והיום קיבלתי תשובה חד משמעית שיחסית לניתוח המורכב שעברתי אני מאוזן הורמונלית ולכן לא צריכות להיות בעיות מיוחדות ולכן כנראה שהסיבה להרגשתי הרכה הינה בשל אי נטילת הכדור או פוסט טראומה בו אני נמצא.
אני מטופל אצל פסיכולוגית.

אני מחזיק אצלי מרשם לפריזמה אותו נתן לי הפסיכיאטר.

עשיתי שעורי בית ואינני מוכן להמשיך לצרוך את התרופות מהסוג הזה.
1. אני מבין שאני נמצא בתהליך גמילה. כמה זמן הוא עשוי להמשך?
2.מהן הדרכים הטובות ביותר לקידום הגמילה.אמשח לטיפים.
3. האם קיימות תרופות אחרות אולי בתחום האלטרנטיבי שיכולות לעזור לי בתקופה הזו?

* פרט חשוב שלא ציינתי היא העובדה שאני סובל מאו.סי.די. בעקבות הניתוח הסרטים והחרדות גברו. חשוב לי לציין כי הלוסטרל לא עזר לי בכלל בנושא החרדות והסרטים.

סליחה על המייל הארוך,

אלי

שלום רב,
חברתי מזה חצי שנה נאנסה באכזריות על ידי 3 אנשים לפני כ 5 שנים כשהייתה בת 16.
כמובן שכל אונס הוא אכזרי אבל במקרה הזה גם חתכו, חנקו והרביצו לה ושברו לה את הצלעות..
באותה תקופה היא אובחנה בפוסט טראומה אך לא שיתפה פעולה עם רופאים ולכן לא טופלה בהתאם. אך כשהכרתי אותה לפני חצי שנה נראה כאילו היא בחורה רגילה עם שמחת חיים מאושרת ומתפקדת. לפני כחודשיים הגיע התאריך בו התרחש המקרה ומאז היא חווה התקפים בהם היא מתנתקת ונראה שהיא נאבקת עם אנשים וסובלת נורא. בהתחלה הייתי מנער אותה והיא חזרה להכרה אך מבולבלת. לאחר מכן היו לה כאבים באזורים בהם חתכו אותה ובצלעות ששברו לה. לאט לאט נהיה יותר ויותר קשה להוציא אותה מזה לכן כיום אני פותח את עינייה בכח ואז היא יוצאת מההתקף. ברור לי שאין זה פתרון אידיאלי אך אם אני לא מוציא אותה מההתקף הוא יכול להמשך הרבה זמן ולבסוף היא תתעלף. בגלל שהיא מאד בוטחת בי היא בקושי רב הסכימה ללכת לפגישה ראשונה אצל פסיכיאטרית אבל היא לא מסוגלת לפתוח את הפה ולכן הפגישה הייתה קצרה ולא מועילה. בדיקה נוירולוגית במיון הראתה שבאמת כנראה לא מדובר בעניין נוירולוגי אלא נפשי. אני מניח שזו הפוסט טראומה שאובחנה לפני כ 5 שנים. היום אני נותן לה פרחי באך - של כוכב בית לחם ו walnut. חשוב לציין שלטענתה בשנים קודמות שהגיע התאריך של האירוע היה לה "שבוע קשה" אך זה נגמר לאחר שבוע. יכול להיות שהשנה זה יותר חמור בגלל שהיא התחילה לימודים מאד מאד קשים ומתישים שהיא נמצאת בהם בלחץ רב הזמן. היום היא מסרבת ללכת לכל טיפול שאני מציע ואומרת שהיא מוכנה שרק אני אטפל בה. איני מתיימר להיות רופא אבל השאלה שלי היא, בלית ברירה, איך אני יכול לטפל בה. ברור לי שהתשובה הראשונה שלכם תהיה - אתה לא איש מקצוע ואתה יכול רק להזיק. אבל צריך להבין שהיא מסרבת בתוקף רב לכל טיפול ובמצב הנוכחי היא בסכנת חיים כי היא יכולה להבהל ממשהו ברחוב ולאבד הכרה. הבנתי לדוגמא שיש ספר של emdr do it your self, האם פתרון בסגנון הזה יכול להואיל?בפעמיים שכן התחלנו לדבר על מה שקרה(כי עלי היא סומכת אז היא כן יכולה לספר לי) נראה שיש לה איזשהי הקלה רגעית. כמו כן אני מבין שאולי תמליצו שתעזוב את לימודיה אך לצערי כשהיא חסרת תעסוקה אז היא חווה את ההתקפים הכי קשים, וגם לימודיה הם בתחום האומנות שיכול להוות תרפיה טובה. האם כדאי לנסות לדבר איתה על המקרה על מנת שתעכל את החוויה? תודה רבה מראש על הסבלנות!

בוקר טוב ,
אני כרגע בטיפול תרופתי של רסיטל 20 מ"ג ליום. התחלתי את הטיפול בערך לפני כ _ 8 חודשים . נכון להיום אני מרגישה בסדר גמור , אין לי אותם סימפטומים פיזיים כמו שהיו. אבל לפעמים אני מרגישה כאלו זה חוזר ואחרי כמה זמן זה נעלם. הייתי רוצה לשאול האם התרופות עוזרות ב 100% או שזה בסדר שלפעמים מרגישים אותם סימפטומים אפילו שנמצאים בטיפול תרופלתי ?

שלום
לפני מספר שנים החלה אצלי חרדה לפני טיסות שהתפתחה לכך שלפני כל חופשה או נסיעה לצורך עבודה, גם אם מדובר בנסיעה בארץ אך ליותר מיום, אני חוטפת התקף חרדה שמתבטא בחולשה קיצונית וסחרחורת וחוסר יכולת לתפקד. לאחרונה שמתי לב שמתחילים לי התקפי חרדה כאלו גם לפני עוד דברים שאינם בשגרת היומיום (למשל תכנית ליציאה לבילוי או הזמנת אורחים הביתה). אני יודעת שבתגובתך אקבל המלצה לפנות לטיפול, וכך אני מתכוונת לעשות, אך האם תוכל (בבקשה בבקשה) לתת לי לבינתיים כמה עצות על איך לעבור את הימים הקרובים כאשר כל מה שאני מסוגלת לעשות זה לשכב במיטה. הסבלנות של משפחתי פוקעת ואני זקוקה לתמיכה מיידית.
תודה

שלום.. שמי בר ואני בת 21.. מגיל 9 , לאחר שהיה לי וירוס, התחלתי לפתח פחד מהקאות.. זה התחיל בזה שבגיל 9 היו כמה חודשים שלא יצאתי מהבית... ולאט לאט זה עבר.. אני אפילו לא זוכרת את זה כראוי.. מאז הפוביה הזאת תמיד הייתה אצלי טמונה עמוק בפנים.. בכללי אני בחורה חרדתית גם בלי קשר ומאוד חסרת בטחון... לפני כחצי שנה בערך התחילו לי בעיות בעיכול... בחילות, עצירויות, כאבי בטן וכו'.. וזה כמובן גרם לחרדות שלי להתעורר.. אבל זה יותר גרוע משאי פעם תארתי לי.. אני בקושי יוצאת מהבית וכשאני כן יוצאת אני מתחילה לפחד ומפתחת בחילות נוראיות .. אני לא מסוגלת להיות במקום עם אנשים בלי להיתקף בחרדה.... לפני כשבוע, אחרי כל כך הרבה חודשים גילו לי חיידק הליקובקטר, אולקוס ודלקת בתריסריון.. אני מטופלת בטיפול תרופתי אבל יודעת שהבעיה העיקרית פה היא החרדות שלי.. אתמול היה היום הראשון שלי כסטודנטית במכללה... ולא הצלחתי להיכנס למכללה בגלל החרדות (תקפה אותי בחילה נוראית...) .. אני מרגישה שדברים מתפרקים לי בין הידיים.. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי.. אבל מרגישה כל כך הרבה לחץ .. חשבתי על לדחות את הלימודים אבל ראיתי בזה כהיכנעות לפחדים האלה ואני לא רוצה להיכנע להם.. אני לא כזאת בדרך כלל.. אני שקועה במן תקופת דיכאון שפשוט אני לא רואה את הסוף שלה.. כל פעם הדברים נהיים חמורים יותר..
יש לציין שכרגע אני מובטלת ומחפשת עבודה (התפטרתי מהעבודה הקודמת בגלל הלימודים).. מפוחדת שגם עם זה אני לא אצליח להתמודד.. אני מרגישה המון לחץ .. אני מאכזבת את עצמי, מפחדת לאכזב את המשפחה שלי.. אני לא מכירה את עצמי עד כדי כך.. גם בגיל 16 היה לי תקופה של הסתגרות בבית אך לא מהפחדים האלו , פשוט תקופה של הסתגרות בבית וחוסר טיפוח עצמי. בנוסף.. נכון לעכשיו לא רק שקשה לי לצאת מהבית, אפילו קשה לי שיבואו אליי הביתה.. אני פשוט לא מרגישה בטוחה בסביבת אנשים, מתביישת ומפחדת...

אני בת 45 ועברתי התעללות נפשית במקום עבודתי,יש לי רעד בידיים ויובש בפה
במצבי לחץ אני מאבדת שליטה . אני עובדת עים אנשים (קהל).מה ניתן לעשות אני אבודה