פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

שלום. ביתי בת 7, ילדת סנדוויץ עם כל המאפיינים- מצד אחד קינאה, תחרות על תשומת לב ובדיקת גבולות באופן לא הולם ומצד שני ילדה מאוד נעימה ואחראית.
מגיל קטן היא מראה קושי בוויסות חושי - לרוב מאוד אוהבת מגע גס, מריחת קרמים, אכילת דברים אפילו מסוכנים אך בשנתיים האחרונות היא וויסתה את עצמה באופן הולם. היא תלמידה טובה מאוד בכיתה א' אך מפטפטת הרבה- כנראה ישנו קושי לשמור על קשב וריכוז. אני פונה אליכם מאחר ובשבוע האחרון ביתי פשוט שיחררה צואה בתחתון- לא בכמות גדולה אבל לא ניתן להתעלם מכך. לאחר שיחה בנושא היא תירצה בכך שהיא לא הרגישה (לדעתי היא משקרת והדבר נעשה במכוון על מנת למשוך תשומת לב) זה חזר על עצמו 3 פעמים השבוע. יש לציין כי האוירה בבית נעימה וזה קורה לאחר סיטואציות מאוד שיגרתיות ונעימות ללא סטרס מסויים.
במקרה אחד היא אפילו לא טרחה להחליף תחתון או לשטוף את עצמה ונכנסה כך לישון. אני רגיל לשטויות שבעבר היא עשתה אך במקרה זה קשה לי להתמודד ואיני יודע מה הסיבה לדבר. איני יודע כיצד להתמודד עם המצב? איך אני אמור להגיב?
מבקש את עזרתכם.

היי
אני בחורה בת 30
יש לי בן זוג מקסים אך אני ממש לא שלמה בחיי
אנחנו נשואים כבר 3 שנים ואני מרגישה שאני לא יכולה לעבור לשלב הבא כי אני לא שלמה איתו
מצד שני אני פוחדת לאבד אותו
מה דעתך?

טיפול לכל סוגי החרדות,ואם ניתן לצאת מכל סוגי החרדות לסוגיהן השונים?

שלום,
אני בן 21 וסובל עוד מילדות מפחד מכלבים.

כשאני רואה כלב מרחוק אני פשוט קופא ולא מתקשר עם שום דבר אלא מרוכז אך ורק בכלב, אני מרגיש כל הגוף צמרמורת וגלי חום נוראיים.
זה מגיע למצב כאשר אני הולך ברחוב אני מסוגל לשמוע רצועה של כלב ממרחקים.
אפילו כלבים קטנים מפחידים אותי.
לפני שאני מגיע לבתים שלאנשים אני מתפלל בלב שלא יהיה להם כלב.

אני חושב שהבעיה נעוצה בעובדה שאמא שלי מאוד מפחד גם מכלבים, ועוד שהייתי קטן היא "החדירה" בי את זה (לדוגמא כשהיינו הולכים ברחוב והיא הייתה מחזיקה לי יד ורואה כלב אז הייתי מרישפחד שלה ובלחץ).

אני לא חושב שמתישהו ניסיתי לטפל בתופעה הזו (הייתה לדודים שלי כלבה שמאוד מאדהתחברתי אליה ולא פחדתי ממנה - אבל כלבים אחרים - פודח מהם).

אני ממש מתוסכל מזה, זה מאוד מפריע לי בחיי היום יום (הן אם זה כאשר אני הולך ברחוב ורוצה לעבור למדרכה השניה או מסתתר עד שהכלב עובר, או אם אני נמצא עם מישהי ומאוד מפדח לפחד מכלב לידה...)
אני חייב למצוא פיתרון לבעיה, אני לא יכול כך יותר, זה מאוד מפריע לי.


מה אפשר לעשות?איך אני נפטר מהפחד הלא מוסבר הזה?

תודה ושבת שלום!

שלום רב,

מנסיוני אפשר לפתור באופן עמוק בעיות של חרדה, פחד, או תגובות גופניות ורגשיות אחרי טראומה[. כדאי לנסות אפילו במקביל לטיפול קונבנציונאלי פסיכולוגי או תרופתי.

בהומאופתיה אנו מחפשים הכנה אשר תתאים במדויק לבעיית החרדה או הפחד ולתסמינים האישיים המאפיינים אותן. בנוסף אנו לוקחים בחשבון את האופי הבסיסי של האדם וכל רגישות אחרת שיש לו. הטיפול הוא מדוייק, עדין וללא תופעות לוואי.

אני מאחלת לכל מטופל להגיע לשיטה שתעזור לו באמת, בין אם היא פסיכולוגית, פסיכיאטרית, קונבנציונאלית או אלטרנטיבית. יש ריפוי אמיתי ועמוק.

(אני מקווה שתגובה זאת לא תימחק בגלל היותה "אלנרנטיבית" )

כל טוב
איילת

שלום רב,
אני לא יודעת איך להתחיל אבל רציתי לשתף "בבעיה" שלי.
אני בת 38, מנסה להרות כשנתיים מתוכם שנה בטיפולי פוריות לא פשוטים.
לאחרונה אני מרגישה שתוקפים אותי חרדות או חששות לגבי אבדן הוריי. אני גרה רחוק והוריי מתגוררים בצפון. מפאת המרחק אני לא מגיעה הרבה אבל משתדלת להיות עם אמי שמטופלת במרכז בכל פעם שהיא מגיעה לביקורת (אמי חולה בלימפומה פוליקולרית, היא מטופלת בחרדה ודיכאון ועברה התקף לב, ולאבי נתגלה לאחרונה סרטן הערמונית). מאז ומתמיד הייתי קשורה לאמי במעין קשר מיסטי שכזה. אני מרגישה שאם אאבד אותה ייחרב עליי עולמי וזה מאוד מטריד אותי. מאז ומתמיד חששתי לאמי בגלל היותה חולה ועוד בהיותי ילדה הייתי חשופה לדיכאון ולחרדת שהיו לה, דבר שמאוד השפיע עליי והפך אותי להיות רגישה ביותר. אני פשוט חוששת לאבד שליטה.
אני יודעת שאף אחד לא נשאר לנצח אבל אני חוששת שלא אוכל להתמודד עם אבדן.
האם זה נורמלי? האם ירשתי את החרדות מאמי?

לדעת כיצד אפשר לטפל בה.
יש לי בעייה כזו שאני מתחיל להגיד דברים שקשורים לחיים,אבל דברים שאינם נכונים,ומתחיל להרגיש,מבחינת ההרגשה הפנימית,כאילו הם נכונים.בין היתר אני כאילו אומר(סתם לעצמי,ללא כל כוונה)שכל פעולה שאני חושב עליה היא כאילו לא טובה.ובגלל זה אני מתחיל לחשוב על פעולות בגוף.פתאום אני מתחיל להרגיש שלראות זה כביכול לא טוב,שלנשום זה לא טוב,שלדבר זה לא טוב,שללכת זה לא טוב,שלאכול זה לא טוב,שלעמוד זה לא טוב,ועוד דברים יותר גרועים:למשל שלהיות אדם זה לא טוב או שלהיות בבית זה לא טוב.אני לא באמת מתכוון לדברים האלה,כי אלו דברים שאני מרגיש שהם כיפים,אבל משום מה בהרגשה הפנימית שלי אני מרגיש כאילו זה באמת לא טוב.ואז אני מתחיל לחשוב שכל החיים שלי חייתי ככה,כאילו בדברים הגרועים וב"חסרונות",ושכל בני האדם ככה,ואני מתחיל להרגיש ממש ממש רע.בנוסף אני מתחיל להיזכר בדברים שפחדתי מהם בעבר,וגם מהם מתחיל להיות לא נוח.הבעייה היא שנוצר מצב שהרבה פעמים ממש ממש לא נוח לי ואני מרגיש אי נוחות(ואני מפחד שזה לא יעבור כי אני מרגיש שכאילו גם מה שהיה בעבר עושה לי לא נוח).מה אפשר לעשות,
תודה.

תודה על תשובתך. רציתי לשאול מהו טיפול emdr והאם מתאים לבעיתי? תודה.

שלום
אני ובן זוגי חיים יחד כבר 5 שנים, מתוכן אנו נשואים שנה. הוא מעולם לא אהב לצאת מהבית. הוא מתוסכל מזה שצריך ללכת לעבודה (אבל הולך). אולם, בכל הזדמנות שאפשר הוא נשאר בבית, מסרב לצאת לבילויים מסוגים שונים והחופשה האידיאלית עבורו היא פשוט לא להצטרך לצאת מהבית.
היום אמר לי שהוא מרגיש שיש לו איזושהי חרדה מאד מינורית של לצאת מהבית. כשהוא אמור לצאת עולות בו כל מני מחשבות כגון "מה יקרה אם אאבד את התיק ואתקע בחוץ בלי כסף ובלי יכולת להתקשר לאף אחד?", "מה יהיה אם אצטרך משהו שיש לי רק בבית ולא יהיה לי אותו?".

האם יש שם לתופעה הזו ומה ניתן לעשות? אני מאד סובלת כי אני אף פעם לא יכולה לצאת איתו. הוא תמיד מסרב...

בת 53.לא עובדת .בעבר עו\"ד. קמה בבוקר עם מחשבות טורדניות ושליליליות. חושבת על הבריאות .פוחדת ממחלות. מתרכזת במחשבות כמו:איך זוכרים?טלויזיה, כתבות בעיתון. על הפנים:השיער נושר, שיניים שצריך לעקור ואולי תותבות ,עניים(נוצרות דמעות וכו, ופוחדת שיקרה משהו}. פוחדת מהצמצב עצמו שלא יקרה לי משהו מהמתח.לוקחת לוריון ןחצי לוסטרל(בעבר פאקסט,סרוקסט, מודל). וטיפול התנהגותי. הכדור משמין וזה יותר מדכא.אני חכמה,כושר ביטוי,כותבת לעצמי שירים ורק לא מצליחה לנהל את עצמי ולחשוב חיובי ולטייל ולהנות ולרקוד,רוצה לחזור למה שהייתי. זה כבר 8 שנים ולא מאמינה שיש פתרון,כל מה שקשור לתת-מודע ואולי דברים שצצו מהעבר,לדוגמא אני עם מצפון מאוד גבוה ופרפקציוניזם וכנראה העובדה שני לא מביאה כסף גורמת לי לחשוב שאני לא שווה בעלי תמיד גרם לי להבין שאהי "שווה"כסף. אולי יש לך רעיון או דרך לכוון,פרט לטיפול פסיכולוגי וכדור.אודה מאוד מאוד על עזרתך משום שחוסר אונים משווע והרבה סבל.תודה.

אהלן,

אני בת 20 לפני כחצי שנה עברתי תאונת דרכים, עם חבלת ראש.
הייתי אז בשירות, ועזבתי (בהוראת רופא כמובן), ומאז אני לא עובדת או עושה שום דבר אחר, מתעייפת מהר, ישנה בשעות לא שעות, וערה בד"כ כל הלילה, אמורה להתחיל שיקום נוירולוגי שמתעכב ומתעכב ומתעכב בגלל כל מיני פרוצדורות, נהלים ושאר ירקות.
מלבד זאת, ואולי בגלל כל זה, נהייתי עצבנית ותוקפנית. אני יודעת שאני בלתי נסבלת ושהמשפחה שלי סובלת ולו מעצם שהותי איתם, אבל אני פשוט מרגישה כאילו איזה שד שנכנס בתוכי, ואז אני צועקת על מי שסביבי, עם סיבה, ובלי סיבה. וזה כמובן הרחיק אותי מהמשפחה שלי, עד כדי שהבנתי שכדאי שאלך מהבית לאיזשהו זמן, ואכן לא הייתי בבית קרוב לחודשיים.

אני מרגישה רע עם עצמי, מרגישה כלום. אני אמורה להתחיל ללמוד עוד שבועיים באונ' אבל בכלל לא בטוחה שאצליח לעמוד בזה, עברה כבר חצי שנה וכאילו כלום. אני מתנתקת מכל הסביבה שלי, גם מיוזמתם וגם כי אני לא רוצה לגרום להם צער ומתח.

מוצאת את עצמי עסוקה המון במחשבה על זה שאין באמת למה להמשיך, וששום דבר לא משתנה, שאני נעשית אדם שאני כלכך לא רוצה להיות, אני נגעלת וסולדת מעצמי.

בעיקר אני מרגישה לבד, ושאין לי, אין לי, אין לי יותר כח להמשיך. כל יום צריך פשוט לשרוד, ולעבור אותו, ובשביל מה בעצם.

סליחה על הבלבול, האם זה נורמאלי? סך הכל המון אנשים עוברים תאונות, ולא נראה לי שמגיבים ככה בקיצוניות..אם זה נורמאלי, כמה זמן לוקח עד שכל האיכסה הזה עובר? שוב סליחה על הבילבול, אשמח לאיזשהי עצה מכם...

שתהיה שנה טובה!
תודה רבה!

אם היא בסדר ואם אפשר לטפל בה וזה מפחיד אותי
אני מרגיש מין הרגשות ממש ממש מוזרות בתוך הגוף(כאבים,טורדנות,אי נוחות)בגלל הרבה מאוד דברים שקורים בחיים.למשל אני מרגיש לא נוח כלל מכל הכמויות שקיימות בעולם,מדברים שלא ניתנים לשינוי ושלא ניתןלעשות,מאי אחידות ומהמגוון הכל-כך גדול בעולם,מזה שאנחנו קטנים,מכמות הצורות ומעוד סתם דברים,למשל פשוט כאילו ההרגשה הזאת שלא נוח לי מזה שאני חי(אני חושב שזה ככה כי לא נוח לי בכלל ואני מרגיש כל הזמן עקצוצים וכאבים בגוף) .אני פשוט מרגיש לא נוח איתם.כי אני יודע שלא ניתן יהיה לשנות שום דבר מהם,ועדיין אני מרגיש לא נוח בכלל עם עצמי בכל מצב,ואני מרגיש כל הזמן את ההרגשות הלא נוחות בגוף.מה ניתן לעשות?תודה.

שלום, אני בן 25 ובמשך שנים מטרידות אותי מחשבות שמשהו לא בסדר אצלי בגוף, במיוחד בתחום הנשימה. כאשר המחשבות עולות אני מתקשה לנשום סדיר. לדוגמא, בימים אלה הנשימות שלי כבדות, אבל רק כשאני חושב על כך. אני מרגיש שקנה הנשימה של נהיה צר וקשה לי להכניס אוויר בכמות מספקת. המחשבות הללו לא רק קשורות לנשימה ובדרך כלל ברגע שאני מתחיל לחשוב עליהן קשה לי להפסיק. אני לא יודע אם זה קשור לחרדה. יכול להיות שכן. הקשיים הגופניים מתרחשים רק שאני מתחיל לחשוב עליהם ככה שאני מבין שזה פסיכולוגי בלבד. אני לא יכול לדבר על זה עם אף אחד כי אני לא מסוגל להסביר. שאני מנסה אנשים לא כל כך מבינים. אני מרגיש כאילו אני היחיד בעולם שיש לו את זה. מצד אחד אני מתנחם בעובדה שזה לא בעיה רפואית גופנית ושאולי אפשר לשלוט בזה או להדחיק, אבל מצד שני אני סובל כבר שנים, בעיקר בשנתיים האחרונות (כמובן שזה לסירוגין ויש תקופות שהכל בסדר). אני גם מפחד ללכת לטיפול כלשהו מהחשש שלא יבינו אותי אפילו שם

שלום!
אני בחורה בת 30 הסטבלת מחרדות ומטופלת מזה כשנתיים ע"י פלוטין 20 מ"ג פעמיים ביום.
לאחר הפסקה של כדור אחר התחלתח את הפלוטין מזה כשבועיים אבל יש לי מן תחושה מוזרה כאילו אני בתוך חלום הראייה שלי היא כאילו מתוך שינה אני מרגישה מאוד מוזר ואין לי תאבון ומצב רוח ולאחרונה גם כאבי ראש בקיצור מן הרגשה ממש מוזרה כאילו אני בתוך בועה ואני גם עצבנית מאוד
ישנם רגעים שאני מרגישה שהראש שלי משתגע
האם זה תופעות לוואי וזה אמור לחלוף????

שלום. אני בת 39.
הוריי ניפטרו לפני שנה וחצי בבית חולים שניהם באותו היום לאחר מחלה ממושכת.
אני אומנם מתפקדת . אף אחד לא מרגיש כלום ולא יודע מה יש לי באמת בלב בפנים.. אבל אני מרגישה רגשי אשמה. מרגישה שהם מתו ביגללי. ביגלל שלא טיפלתי בהם מספיק טוב למרות שניסיתי וניסיתי. לא עשיתי מספיק...ואני לא יודעת איך אצליח להתמודד .
אמי סבלה מדמנציה בעקבות אי ספיקת כליות. אי ספיקת כליות נגרמה לה בעקבות בדיקת קולונוסקופיה וגסרוסקופיה . הרופאים טוענים שהיא היתה רגישה לחומר שנתנו לה בבדיקה. לפני הבדיקה היא תיפקדה רגיל והיתה בסדר. היא ביקשה לא לעשות את הבדיקה אבל אני זאת ששכנעתי אותה כן לעשות ביגלל שהרופאת משפחה המליצה על הבדיקה. לאחר הבדיקה החיים שלה הפכו ליהיות גיהנום רק סבל וסבל...עד שנפטרה.

אבי נפטר ביגלל חוקן שאני עשיתי לו בבית. בידיים שלי. אבי סבל מעצירויות ממושכות והרופא אמר שאם אין יציאה לאחר מספר ימים אז לעשות לו חוקן. אבי מאוד ביקש לא לעשות אח החוקן כי זה כואב. אבל אני שכנעתי אותו לעשות וביגלל שהוא כל כך בטח בי הוא הסכים. החוקן הזה שעשיתי לו קרע לו את המעיים. אבי עבר ניתוח לתיקון המעיים ומת לאחר שסבל חודש וחצי בבית חולים כאבים איומים. הזכרונות והמראות משם מלווים אותי. הניתוח ,הכאבים שלו... מכונת ההנשמה, קירות בית החולים, הזונדה, הדימום... הרופאים ....הכאב והסבל שעבר רק ביגללי. רק ביגללי...המחשבה שאולי הוא מאוד כועס עלי...המחשבה שהוא יכל כן להמשיך עוד ולחיות . הוא היה אדם בריא וחזק לפני החוקן.
החוקן הזה הרג אותו. אפילו האח שלי אומר לי שזה ביגללי.
מה אני יעשה? ....הלואי ויכולתי להחזיר את הזמן לאחור.....אבי מת ביגללי......
לא הספקתי להגיד להם-לאבא ואמא שאני מצטערת ושלא התכוונתי לגרום להם כזה סבל....לא הספקתי...הייתי צריכה להקשיב להם... הייתי צריכה לפנות שוב ושוב לרופא אך לא עשיתי את זה...והם כלכך רצו ליחיות...החוקן שאני עשיתי בידיים שלי הרג את אבי.... מה עשיתי?...למה?הוא ביקש ממני לא לעשות חוקן.ביקש ביקש וביקש ואני לא הקשבתי לו ועשיתי לו בכוח את החוקן בכל זאת....ולא הספקתי לדבר איתו על זה... והוא נלחם חודש וחצי כדי להשאר בחיים ובכל זאת...לא הספקתי...ואח שלי אומר לי גם.....