פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

שלום
אני כחודשיים לאחר ניתוח המעי הגס וגילו לי סרטן,
לאחר הנתוח החלו חרדות וקושי הרדמות, רופא המשפחה נתן לי לוריואן שעזר לי מאוד!-1 עד 2 כדורים ביום, כיום אני לוקח רק כדור אחד, עדיין מופיעה לי במשך היום אי שקט אבל לזמן קצר,
אני מתחיל לקחת עכשיו כדורי כימותרפיה האם מותר להמשיך לקחת את הלוריואן?והאם אני עלול
לפתח תלות בלוריואן? אם כן איך אני מפסיק לקחת את הכדור ללא גרימת נזק לעצמי
תודה
ושבת שלום

שלום...אני ממש אשמח אם תעזרו לי, אני נמצאת בחודשיים האחרונים בסוג של מצבי רוח לא מוגדרים...אני יכולה פתאום לבכות וכאילו אני מחפשת סיבות לבכות .
אני מבינה שזה נובע בגלל תקופה חדשה בחיים שלי...
היום אני בת 19 הכרתי בחור מקסים שגדול ממני בכמה שנים והקשר שלנו הוא רציני שיכול להוביל לחתונה בנתיים אנחנו רק בקשר,
ומה שהוא אהב בי שאני ילדה טובה ...ואולי אני באמת כזאת ככה הוא רואה אותי מהמשפחה בהתנהגות .
ומאז שהתחלתי להבין שזה מה שהוא חושב עליי אני כאילו יושבת וחושבת ומנסה ךהזכר על כל הדברים הרעים שעשיתי , דברים רעים זה כמו סוג של סתם לדוגמא לנסות לעשן..אני לא עישנתי חלילה וגם לא אעשן אבל ניסתי כמה פעמיים או כל מיני כאלה דברים קטנים שאני כאילו יושבת ומחפשת מה רע בי , ושאני שקרנית ו שקרת עליו ושאולי ושאני לא באמת מה שהוא חושב שאני ממש תסביך וזה מדכא אותי.איך אני פותרת את הבעיה הזאת ?

ד”ר שלום

לאחרונה צצו בעיות רבות שאף אחד לא מצליח להצביע על כיוון כלשהוא. אחת לחודש מופיע לי בפתאומיות כאבים חזקים באיזור עצם הזנב מיד עם הופעת כאז זה אני מתחיל לקבל טשטוש וקשיי נשימה עד כמעט עילפון למשך מספר דקות ולאחר מכן זה עובר. אציין שלאחרונה הנני סובל מפיסורה והתקפי חרדה ומטופל בציפרלקס. אני אדם בריא, לא מעשן ועושה ספורט ופשוט אובד עצות - כל הצרות באו במכה אחת ואני לא יודע מאיפה להתחיל.
בבקשה לעזרה\המלצה.

הי
אני בת 36, אם לשניים ומנהלת עמותה.נוטלת צ'פרלקס כבר שנתיים, עברתי למינון של 5MG (חצי כדור) לפני כארבעה חודשים. שוקלת לכנס להריון, האם ישנה כל סיכון בהריון לי או לעובר אם אמשיך בתרופה? מהם הסיכונים? ומהם האפשרויות?
תודה רבה. דניאל

אני בת 25 סובלת מבעיות נפשיות מגיל 20 זה התחיל מבולמיה שהתפתחה לבעיות חרדה קשות כגון נקודות שחורות במצבי לחץ לחץ שמתשלט על כל הגוף ובכלל באזור הפה פחדים ופארנויות ניסתי המון סוגי כדורים פראפנן בונסרין צריפלקס ועוד
רציתי לדעת אם יש טיפול שיכול לעזור לי באופן משמעותי כי זה ממש מחמיר בשנים האחרונות
אין לי חברים אני נמאצת לרוב בחברת בני השפחה ולא חייה בצורה תקינה או נורמלית אני יותר נוטה לפינות להתבודדות וכמובן לאחר כל זה חוסר בטחון עצמי מאוד קשה מה אוכל לעשות כדי לשפר את מצבי האם תוכל להמליץ על הרופא שיוכל לעזור אולי עם סוג אחר של תרופות אינני יודעת .
גם התקפי פניחקה נלווים אי יכולת לשבת במצב נוח ליד אנשים ובמצבי הפניקה שלי קורים כשאנ י יוצאת נגיד מתמלאת לחץ שלא נותן לי לדבר או לתפקד אשמח אם תענו לשאלתי.
תודה אלין

שלום רב, ברצוני לקבל תשובה למצבי כיום לאור בעיה שקיימת לי כשנתיים, אני בגיל 34, אקדמאי,אינטיליגנטי וכו'. לפני שנתיים סיימתי את לימודיי התואר ומאז חיי תקועים, קרי, יצאתי ממסגרת הלימודים, הקשר עם החברים נותק, הנושא התעסוקתי לא בא לידי ביטוי בכלל, קשר עם בנות גם לא בא בחשבון, כלומר כרגע מנותק מבודד ואיבדתי כל קשר חברתי בחוץ. התוצאה: במשך שנתיים אני כמעט לא יוצא מהבית, לא בילויים ותחביבים; אני כיום מתגורר בבית הוריי בשכונה עויינת לי,שכנים גם, פחות מרבה לצאת לעיר, בקיצור ניתוק תעסוקתי,חברתי וזוגי.
השאלה הכי חשובה לי היא, למה כשאני נמצא בבית קשה לי מוחית או מחשבתית לייצור מהלך של איתור, עשיה ביום-יום, כלומר אני לא מצליח לחשוב לאן אני רוצה ללכת או ליזום עבודה במסגרת כלשהי - פשוט נאטמו לי המחשבות על מטרות מסויימות ולכן אני יושב בבית ונמנע באופן אוטומאטי מעשיה אפקטיבית. כמו כן אני גר בבית קרקע עם גדרות מסביב לכן יש מצבים שאני מרגיש כמו חיה בכלוב, מסתובב בשטח ומרגיש שאין לי לאן לברוח אלא בוהה לכוון הרחוב או השכנים ללא יכולת לצאת תחושתית מהאזור. אציין שעברה עליי ילדות של "הזנחה" מצד הוריי, אם זה בחסך בהקניית כישורים חברתיים, או בלהראות אהבה ועוד, כלומר אני נמצא במקום שבו כל הילדות שלי עלתה לי וכעת אני מרגיש בושה רבה למשפחה, למרות שאני אדם כשרוני ובעל הבנה מרובה. כמו כן, אדגיש שאני אדם שאין בו פחד, לא הייתה לי בעיה בפרזנטציות מול קהל, אני בעל יכולת ורטוריקה מעולה, ואין לי בעיה בלהכיר אנשים (רושם ראשוני) או חוסר בטחון, אלא המחסום שציינתי ממש לא מובן לי. במציאות חלה לי נסיגה הדרגתית בעשיה ובמחשבה ועיקר נשוא הבעיה זה הבושה. קראתי בכמה אתרים על דבר שנקרא "רגישות יתר או רגישות גבוהה" ורוב הסימפטומים מתארים אותי מבחינה התחושתית. יתכן שהשילוב שלי כיום, לאור השארותי בהסתגרות בבית וצורת הראיה שלי לחברה, יצר איזשהו מחסום ריגשי חמור.
אודה לתשובה או חוות דעת קצרה לאור נסיבות אלו שהובאו לפניך, מהו לדעתך המניע או הגורם שהביא אותי למחסום ריגשי או מחשבתי זה? תודה

שלום,
בתי סובלת להערכתי מחרדה במבט לאחור לפחות כ 2-3.

זה מתבטא בכך שהיא יכולה להכנס לבועה משלה - ופתאום לפלוט צעקה של פחד,
זה לא קןרה להערכתי מספר פעמים בודדות בחודש.
בנוסף היא סובלת מהפרעות שינה.

אשמח לקבל עזרה והכוונה

שמקבל דרך הקופה מכבי
באזור המרכז
תודה מראש

שלום רב,אני כיום בן 33 ורציתי לדעת מספר דברים אשר מעיקים עליי כבר מספר שנים.
ידוע לי שרוב הבעיות שאנשים מפתחים לעצמם נובעים כביכול מטראומות בילדות, אני כאמור חוויתי ילדות של "ילד מוזנח" קרי הוריי ממש לא התמידו להקנות לי כישורים חברתיים עם חברים ובנות שזה התבטא עם אמא שגם שטלטנית ומקללת כל הזמן להבדיל מאבי שמאוד פאסימי ולא אכפת לא מאף אחד, המצב יצר גם שכל אחד ישן בחדר משלו ללא קשרים אינטימיים מלפני 20 שנה למרות, שלא מדובר כאן בסכסוכים של גירושין חלילה פשוט כל אחד והפינה שלו, יתכן שזה יצר אצלי דיסטונאס חמור כשראיתי את כל מהלך חייהם ככה, בהמשך ילדותי לוותה בכך כל הזמן הייתי בבתם של ילדים אחרים החל מגיל 10 יענו "ילד רחוב", חויתי המון דחיות,אכזבות מבנות למרות שכל הזמן רצו להיות איתי ואני דחיתי עוד טרם שידחו אותי, בקיצור בעיות עם קשר זוגי עד היום, ובעיות במיוחד עם בעליי סמכות ועבודה קבועה.
לאחרונה סיימתי לימודיי משפטים ואיני יכול למצוא מקום התמחות ואפילו מקום עבודה אחר, הדבר מעיק עליי המון,המשפחה וחברים לא מבינים אותי, אציין שאני אדם מוכשר, אינטיליגנט,ונראה טוב, אבל פשוט תקוע...אם מחשבתית או מעשית. אדגיש שאני מתגורר אצל בית הוריי ללא יכולת לצאת החוצה מפאת הבושה לחוסר המסוגלות שלי שלא הוכחתי שהגעתי למעמד כלשהו , הסביבה שלי כולל שכנים שכונה ואפילו עיר מהווים לי מטרד נפשי בגלל הבושה.
אציין ואומר שאני אדם שאין לו חוסר בטחון או אדם פחדן בזמן לימודיי פרחתי הייתי עם המון אנשים למרות שהתחברתי כמעט ממש עם קומץ חברים, ואפילו עשיתי פרזנטציות מול קהל ללא בעיה,

שאלתי החשובה ביותר אני מבין שכאשר יצאתי ממסגרת הלימודים אני לא מוצא את עצמי בשום מקום ללא השלמת המטרה ומסגרת חילופית בעבודה, אני רוצה לדעת מהו הגורם העיקרי לכך שאני לא מסוגל כעת לייצור מחשבות מתקנות ולבטל את עיוותיי החשיבה על הסביבה שבה אני מתגורר עכשייו בית הוריי?
ולמה קשה לי לייצור קשר עם בחורה לטווח הארוך למרות שאני יודע שאני מסוגל לעשות הכול?
אודה לתשובה

שלום רב,

אחותי הצעירה החלה לצאת עם בחור אשר מוגדר כנכה צה"ל . הבחור סיפר כי התמוטט עקב לחץ נפשי במהלך שירותו הצבאי, ומאז הוא מקבל תרופה בשם לפונקס אשר מסייעת לו לנהל חיים תקינים .הוא נוטל את התרופה מעל 10 שנים.

(לאחר ההתמטטות נפשית בצבא , הוא החל להיות מבולבל , טען שמישהו פגע , היה חסר מנוחה לא הבינו מה קרה לו ורק אח"כ הוא אובחן . הוא החליף מספר תרופות במהלך 10 השנים האלה עד שהחל להשתמש בתרופה האחרונה לפני מספר שנים . )
שאלותיי הם: האם יתכן שחלה בסיכוזפרניה.? האם יתכן שהוא חולה במחלת נפש אחרת?
מהם הסיכונים במחלה זו? האם ניתן ליצור מערכת זוגית תקינה עם אדם שחולה במחלת נפש עם תסמינים שכאלה ? יש לציין שאיננו אדם אלים כעת ולא בתקופה הקודמת של אי האבחנה.
אודה לכם על תשובתכם בהקדם האפשרי , שרונה

שלום,
אני סטודנטית בת 24 בריאה ומאושרת.

במסגרת לימודיי אני טסה לא מעט (לפחות פעם אחת בשלושה חודשים)
מאז ומתמיד אני סובלת מפחד מטיסות, אמנם מתמודדת איתו ללא כדורים.

חשוב לציין שכבר מספר ימים לפני הטיסה אני מתחילה "לעבוד" על עצמי מחשבתית ולהכין את עצמי למצב של טיסה.
במהלך הטיסה, אני בוכה, מרגישה "תפוסה", קשה לי לדבר אבל לרוב אני עוברת אותו באופן תקין (לא מתעלפת ואין קוצר נשימה...)
בעוד מספר ימים אני אמורה לטוס פעם נוספת.
שלשום בלילה בעודי מנסה להירדם נתקפתי בפחד נוראי (אני לא יכולה להצביע בדיוק ממה פחדתי) אך התחושה הייתה של אבדן שליטה,דופק חזק, קושי בנשימה, זיעה קרה, וכאילו עוד שנייה ואני "משתינה במכנסיים" מרוב פחד.
זה נמשך בערך כמה שניות, שבאותן שניות הייתי ממש משותקת.

אני חושבת שיש קשר לטיסה.
פניתי לרופאת משפחה והיא נתנה לי "אלפרליד" הבנתי שמדובר בתרופה שפוגעת בערנות וממכרת מאד, האם התרופה מומלצת? האם ישנן תרופות אחרות שניתן לקחת והן פחות חזקות ויותר טבעיות.

חשוב לציין שמאותו הרגע אני חוששת מהשנות של המקרה, היות והיה מדובר בפחד עצום שגרם לי ממש לכאב (אני לא יודעת להגיד היכן בדיוק, אבל הרגשתי שמשו כואב לי)
תודה רבה!

היי
בשנה האחרונה התחיל אצלי חרדה מוזרה שמתחילה להשפיע יותר ויותר על אורך החיים שלי.
זה התחיל לפני קצת יותר משנה כאשר העיריה פינתה אותי ואת בן זוגי מדירתנו בעקבות סכנת קריסת הבנין, מאז, (אחרי שמצאנו דירה חדשה לגור בה) אני מרגישה או חושבת שאני מרגישה מספר פעמים ביום, רעידות. כמו ברעידת אדמה.זה ממשלמספר שניות, אבל מספיק זמן כדי שאני יעצור את מה שאני עושה כדי להחזיק בספה/מיטה/כיסא ולבדוק האם באמת יש רעידת אדמה. חשוב לי לומר שהפחד הוא לא מרעידת אדמה, אלה מרעידה שהבנין בו אני גרה גם חלש ולא יציב. הבנין באמת ישן מאד, ונראה או נשמע יותר נכון שהקירות עשויים מנייר, כל טריקת דלת בבנין שומעים, אני שומעת כמעט כל דבר שקורה אצל השכנים שלי , בעיקר מה שקורה בדירה מעלי ששם גרים ילדים קטנים שלא מפסיקים לקפוץ, לכדרר כדורים, לגרור כסאות, לפעמים אפילו נשמע שהם מפילים רהיטים, ובקיצור לעשות המון המון רעש. כל בום שנשמע מקפיץ אותי, גורם לי לאי שקט, לדופק מואץ יותר.
זה הגיע למצב שטריקת דלתות לא חזקות במיוחד מערערות אותי, ולזה שאני חולמת על קריסת מדפים וחפצים נוספים בבית.
איזה טיפול יכול להתאים ולעזור לי?

תודה מראש
סיון

בעקבות כל מיני טראומות שחוויתי התחלתי בזמן האחרון להעצים את חרדת הנסיעות בכביש מהיר שהיתה לי. בעבר הרחוק לפני 20 שנה חוויתי זאת וזה חלף איכשהו לבד.
בזמן האחרון התחלתי לחוש זאת שוב. זה מלחיץ אותי מאוד ואני נמנעת מלסוע בכבישים מהירים.
אציין שמזה חודש אני נוטלת מירו 30 מ"ג שניתן לי בעקבות מצב רוח ירוד + חרדות. ולפעמים אני נעזרת בחצי לוריוון. המירו עזר לי בכך שאני עם מצב רוח טוב יותר, פחות חרדתית, אבל לגבי עניין חרדת הנהיגה הזו - זה לא עזר בינתיים.
איזה טיפ אתם יכולים לתת לי כדי לצאת מהמעגל הזה של החרדה.
אציין שניסיתי לסוע ולהתמודד עם הנהיגה - בקושי עמדתי בזה. היה לי מיני התקף וזה היה מפחיד, ובמקום להירגע מזה זה עוד יותר הפחיד אותי.
בתודה

שלום רב ,

כבר כ8 חודשים אני מרגישה שריפות בנרתיק שמקריין לפעמים לכפות רגליים ועיקצוצים בפנים.
היתי מאושפזת אובחן אצלי כאבים עצביים, אני גם מרגישה כבר שלוש שנים חנק כמו גוש בגרון שעומד כל הזמן , הבנתי שזה חרדה. רציתי לציין שעשיתי את כל הבדיקות אין לי שום דלקת ראו אותי אולי 20 רופאים, אני בריאה לגמרי. רציתי לשאול האם תחושה של שריפה בנרתיק יכולה להיות כביטוי לחרדה ? אני מאוד סובלת ניסיתי כדורי אלטרולט 10 מ"ג זה עשה לי ממש לא טוב וכדורי גאבפנטין שלא עזרו בכלל . אני בת 34 אם ל2 ילדים. בתודה מראש, קרן

אני חי יום יום את החרדות שלי זה בלתי נסבל אני לא מצליח לצאת מהבית בלי להיות חרד לאלוהים יודע מה אני חיי לפי החרדות אם הן מאפשרות לי לצאת ולחיות אני יוצא אם לא אני נשאר קבור במחשב או שאין בררה הולך לבסיס אני לא מצליח לשים משקפי שמש כי אני מרגיש שכולם חושבים שזה מכוער אני חושב שכולם מסתכלים עליי על ההליכה שלי אני לא מצליח לצאת לחפש עבודה ב90% מהזמן וגם ב10% הנותרים שאני כן יוצא אז אני רוב הפעמים מתחרת וחוזר מהר הביתה אני לא מצליח להגיע לשום כלום עם בחורות אני קופא פשוט ולא שאני לא נראה טוב להפך אני כן.. למרות שאני מסתכל על עצמי אני מרגיש הכי מכוער בעולם פשוט נגעל מעצמי.. אני יודע עמוק בפנים שזאת אשלייה.. אני לא מתפקד פשוט אני סגור עמוק בתוכי עמוק עמוק עמוק. כלום לא זורם שום דבר לא הולך חלק הכל מלווה בהמון מחשבות וסבל.. שאני אומר אין לי כוח כבר אנשים מתעצבנים מה אתה בן 19 כל החיים לפנייך הם לא מבינים שכבר עכשיו לא נשאר לי כוח נפשי עברתי ילדות קשה מהמון בחינות ואז בגיל 17קבלתי את כל מה שאפעם לא היה לי חברים,חברה,מכונית, כל מה שמישהו בגיל שלי רוצה היה לי קבלתי טלפונים 24 שעות בימים והכל נהרס בגלל שקבלתי הכל במכה כל מה שאפעם לא היה לי ולא ידעתי איך להתמודד עם זה.. והיום אני בן 19 וחצי ילד אוהב מצחיק סימפטי כריזמתי שקבור מתחת לחרדות שלו...............