פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

אני בת 23 ובעלת מחשבות חרדתיות טורדניות.
כל פעם שאני עושה משהו אני דואגת שמה יקרה הגרוע מכל. אפילו בדברים הכי קטנים שמבחוץ אף אחד לא חושב עליהם, אני חושבת על הגרוע מכל.
לדוגמא: אם יש לי חשש שברז המים מטפטף ושלא סגרתי עדהסוף תהיה הצפה שתוביל לקצר חשמלי ולשריפה. אם השארתי מטען של פלאפון בחשמל אני חוששת לשריפה גדולה, אם צילמתי תינוק במצלמה אני חוששת שזה יפגע בראייה שלו אני טיפוס מאוד מאוד חרדתי . המחשבות לא יוצאות לי מהראש וגורמות למצב רוח ירוד, מועקה גדולה המביאה איתה כאבי בטן, בחילות דופק חזק. אני פוחדת שאם לא עשיתי משהו נכון בעבודה יבואו לאסור אותי ויאשימו אותי.
המצב מוביל אותי לפחד מאחריות כלשהי. איני מסוגלת לעשות כלום בלי לבדוק מיליון פעם את הדברים שמה חס וחלילה יקרה הגרוע מכל.
אני פוחדת שזה ישפיע על המשך החיים שלי ועל התנהלות רגילה של חיי היומיום כי מכל דבר אני פוחדת. אני מתביישת לספר על כך למישהו קרוב שלא יחשבו שאני משוגעת
מה אוכל לעשות?? האם יש דרך לצאת מהמחשבות החרדתיות האלה?

שלום, רציתי לברר אם הטיפול שלכם מתאים לי.
הבעיה שלי היא שכאשר אני מדבר עם גבר או אישה, אני מביט בעינייהם במהלך ושיחה, אך אז לרגעים קטנים, העיניים שלי בורחות לחלקית שניה. במהלך שיחה עם אישה העיניים בורחות לכיוון החזה (ממש לפחות משניה, אך מספר פעמים בשיחה) כשאני מדבר עם גבר העיניים בורחות לכיוון איבר המין של הגבר גם לפחות משניה אך במהלך מספר פעמים במהלך השיחה. אני לא שולט בזה ולא מצליח להפתר מזה. התופעה אינה מעוררת אותי מינית, היא רק מביכה אותי. בשיחות עם אנשים אני לרוב דואג שחפץ מסויים יסתיר להם את איבר המין כדי שלא אביט ואובך. רציתי לדעת האם יש פיתרון לפעולה הלא רצונית והמביכה הזו. גילי 37.
האם אתם יכולים לעזור לי (אשמח לקבוע פגישה) והאם מדובר בטיפול קוגנטיבי התנהגותי.

לד"ר שלום רב
לפני 4 שנים הייתה לי טראומה בעקבות דימום מוחי שהישאריני עם נזק מוחי המתבטא בשיתוק וחולשה בפלג גופי השמאלי .
אולם בשבועות האחרונים התחיל להתפתח אצלי תופעות חרדה ודכאון והרגשה של חוסר אונים ונטייה להישאר בודד ולא בחברת אנשים .
האם זה יכול להיות תוצאה ישירה מהטראומה שעברתי לפני שנים כאמור
חג שמח והמשך יום נעים

שלום,
אני בת 35 השנה בעקבות טיפול שיניים בהרדמה מלאה חוויתי התקף חרדה קשה שלא נגמר במקרה אחד, כחודש הייתי עם כדורי הרגע אחרי חזרתי לתפקוד אבל עם פחד קבוע מההתקף הבא. נסעתי לחול וקיבלתי התקף חרדה קשה ועכשיו כל שינוי קל גורם לפחד, אני נוסעת לסופ"ש עם חברים ונכנסת לאי שקט מהפחד שיגיע התקף. כדורי הרגעה משפיעים עלי לא טוב אני מותשת מהם רק רוצה לישון ומרגישה מטושטשת ולא יכולה לתפקד איתם אז משתדלת שלא רק במקרה של חוסר ברירה.
יש כדורים שנחשבים יותר עדינים וניתן לקחת רק בהתקף או באי שקט?
תודה רבה

אנחנו עומדים לטוס לחו"ל בקיץ , בעלי, אני ושני הבנים. הבכור בן 13 והקטן יהיה כמעט בן 10. לאחרונה כשהתחלנו לדבר על הזמנת הכרטיסים הוא הודיע לנו שהוא לא בא איתנו. כשניסיתי לחקור אותו, הוא הודה שהוא פוחד שיקרה משהו למטוס (תאונה, התרסקות וכו'). הצלחתי להרגיע אותו שהמטוסים באל על מטופלים ומתוחזקים היטב, ושנעזור לו להתגבר על הפחד. אני יודעת שככל שמועד הטיסה יתקרב (אמצע יולי), החרדות יצופו. איך עוזרים לו להתגבר?

מזה כשנתיים אני סובל מבעיית חרדה אני נוטל סרנדה 100 מ"ג ובלילה מירו 45 מ"ג ולאחרונה סרוקאל 50 מ"ג אבל לא מרגיש שיפור אני נוטל את התרופות כבר חצי שנה לפחות איכות חיי מאוד נפגעת אשמח אם תייעצו לי מה לעשות

שלום,

ילדתי לפני שבוע בלידה די קשה וטראומטית.

במהלך ההריון נטלתי ציפארמיל עקב חרדות ומעט אוסידי

ידוע לי כי התרופה בטוחה בהריון שכן התייעצתי רבות עם המכון הטרטולוגי ועם רופאת הנשים והפסיכיאטרית וכולם המליצו פה אחד להמשיך את הטיפול גם במהלך ההריון.

מלאחר הלידה נראה כי החרדות גברו לביתי הקטנה. אני כל הזמן חוששת ומאשימה את עצמי שלא הייתי צריכה לקחת את הכדור. פתאום אני מכירה אותה ואוהבת אותה כל כך... וכל הזמן מתעסקת בזה שאולי יכולתי לוותר על הכדור בהריון, למרות הידיעה הפנימית שלא הייתי עוברת את ההריון בלעדי הטיפול.

מלבד לזה אני כל הזמן בודקת שהילדה בסדר, אוכלת בסדר, ישנה טוב... ואם משהו קטן לא נראה טוב אני מתחילה לחשוב שזה בגלל שלקחתי את הכדור.

אני מפחדת שאאשים את עצמי כל חיי ואני סובלת מזה.

מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את המצב כרגע...?

האם יש צורך בעלת מינון למרות שגם מזה יש לי פחד?

האם משתתפי הפורום או הרופאים יכולים לעודד לגבי ילדים שנולדו עם התרופה.

ידוע לי מהמכון הטרטולוגי כי היום נשים רבות משתמשות בטיפול בהריון אך אני עדיין מוטרדת.

אני רוצה לגדל אותה בנחת והנאה, ואני בעיקר לא רוצה שהיא תרגיש את הלחץ שלי...

אשמח לעזרה/ תמיכה........

תודה.

היי,

אני בקשר כבר 11 שנים ונשואה שנתיים.
מאז החתונה אני בחרדה שאולי אני לא נמשכת יותר לבן זוגי. זה מלווה בבדיקות אם אני נמשכת אליו, דימיון מצבים אינטימיים ותהייה אינסופית. לצערי אני כל הזמן לא מצליחה "להרגיש" את המשיכה או האהבה מה שמגביר את הפאניקה שלי.
אני מטופלת זה שנה וחצי אצל מטפל ע"י CBT ובמשך שנה הייתי על רסיטל 30מ"ג. כיום אני מרגישה שחפרתי בור מאוד עמוק בזוגיות שלי ושכל החרדות שלו הפכו למציאות הקשה ואני חוששת נורא מכך שהנישואים שלי עומדים להסתיים.
חשוב לי לציין שעד לפני החתונה הכל היה נפלא הביננו וגם חיי המין. היום אני לא מצליחה לפנטז על סקס שלא לדבר על לשכב עם בעלי. אני לא רוצה לאבד את הנישואים שלי בגלל זה.
אנא עזרו לי והמליצו לי מה עליי לעשות.

הילדה שלנו בת שנה עשתה שבוע שעבר את צרכיה באמבטיה ומאז היא פשוט לא מוכנה בשום אופן להתקרב לאמבטיה, ניסינו עם משחקים חדשים ניסיתי להיכנס איתה ביחד והכל ללא הועיל.
השאלה האם לנסות בכח?? האם להפסיק תקופה לרחוץ אותה??

בוקר טוב ,
מה עושים במצב כזה ... ?!
אם הרופאים בסוף האבחנות שלהם המתסכלות והמכאיבות אומרים שאני סובל ממכיהאהזן כמובן חוץ מהאבחנות הרפואיות האחרות ...
זה ממש הכזיב אותי , ובכך אני לא מאמינה בשום מילה או טיפול שהם נותנים... זה אולי מתוך כעס , אכזבה ,או אפילו האבחנות השגויות שלהם או שלא מבוססות על מדע רופאי ...
ככל שאני שואלת למה זה ? איך זה קורה ? איפה הולך הדם... ?... למה קשה לי לנשום ? למה כואבת הבטן ? למה הדופק 160 והחום עולה בליה ל 39.5 ? אין תשובה ואין תשובה ----ואם יש וולא בקיצור רב ולא לעניין , אפילו מדברים מחוץ לחדר - כי בקיצור לא יודעים למה זה קורה ?
הבעיה הרופאית היא כך : התחילה לפני כשלוש שנים עם כאבי בטן עליונה והקות דמיות - אחרי שנה מההקות עברת כריתה חלקית של הקיבה בגלל כיבים מדממים .. ההימוגלובין היה בהתחלה יורד ל 4.5 היו נותים מנות דם אבל ללא שיפור משמעותי במצב הדם ...
לפני שנה חזרו הירידות בהימוגלובין ל 6 נותנים מנות דם - עולה ואז אחרי כשבוע זה יורד ואז אצטרך להתאשז וקבלת עוד מנות - וכך החיים שלי ... טיפול ללא אבחנה...\
נכון שעברתי מרבית הבדיקות האפשריות ( גסטרו' , קולו' , קפסולה , מיפוי ע"ש מקל , CT רובן תקינים ולא מראים דימום כלשהו , אפילו מבחינה גיולוגית הכל תקין , וגם כן אורולוג מבחינתו תקין ...\
בגלל שהבדיקות לא מראות סיבה להירידות בהימוגלובין - וכל פעם אני מתלוננת שקשה לי לינשום למרות שהסיטואציה תקינה 98-100% , קושי בהליכה , לחץ בחזה ודפיקות לב , כאבי ראש , סחרחורת .... לא יודעת אפילו אם מותר לי להתלונן במצב כזה ... כי אם מתלוננת הינה האבחנה שלהם סאני סובלת ממיכהאזן (איך הגיעו לזה לא יודעת?!!!) אולי כי אין באמת רופאים שיודעים לאבחן ולטפל בבעיות ...
אני בנתיים לא מאמינה לשום מילה ממה שהם אומרים , אפילו בתקופה האחרונה אני קורעת מולם את מכתי השחרור או הבדיקות ... תגידו שאני משוגעת ולא אחראית ... בנתיים זה לא יכבת לי ... מרגישה שבבה"ח הכל מזויף , אבל התרופות או מנות הדם ועירויי הברזל מזוייפים - כי הם לא עושים את העבודה שלהם...
אני מודה שאני בדיכאון קשה ואפילו חמור יותר מדי ... למה מה אתם מצפים ממני ? כבר מספיק לי !!! לא נראה לי שכך אני צריכה לחיות ! אפילו לפעמים מרגישה שעדיף למות ולא לסבול אני וגם המשפחה שלי מהמצב הזה ... למה לחיות כך ?! מה יש בחיים האלא חוץ מכאבים ותסכול אחרי תסכול ... חוץ מהתנהגות הרופאים כלפי - הם מרגישים שאני לא יודעת כלום - אבל את האמת כל מילה ומילה נכנסת באוזן ולא יוצאת אפילו מאחורי הדלת ...
אני בוכה והם לא רואים את הדמעות שלי !!! צועקת ואף אחד לא שומע אות ...
כבר מספיק... כן מספיק ... ועוד פעם מספיק
זאת לא החיים שציפיתי לה . ולצערי צריך להפסיק אותה מיידית ...
עדיף לי ולמשפחתי ...אולי אנוח קצת - לישון ולישון עד אין סוף ...

אולי הם מבחינים את התסמונת הזאת בגלל האישפוזים החוזרים על עצמם....
אבל , באמת , זה לא באשמתי , אני לפעמים מתעלפת מחוסר הדם ומגיעה אפילו באמבולס...
מה , אם הם לא מצליחים לגלות את הסיבה , אז יזריקו הכל עלי!!!
טובים שבכל אישפוז ןאישפוז נותנים מנות דם , נוזלים , ולפעמים אינטוביוטיקה...
טוב שיש בדיקות דם שמצדיקות אותי

בתי בת ה20 נרתעת בבהלה באם יונים חגות מעליה או בלכתה ברחוב . מה יכולות להיות הסיבות לפחד זה ? תודה חגית האמא

שלום!
אני בת 28 ולפני כמה חודשים חויתי לפי האבחון שלי כ"התקפי חרדה"
1.ראשית רציתי לשאול מדוע נוצר ההתקף חרדה שכן במשך 28 שנה הייתי בסדר גמור?
2.שנית,אני רואה שהתקפי החרדה שלי מתרחשים כש:
אני חושבת על העתיד הלא ידוע (אין לי זוגיות),עתיד ההורים שלי (רק המחשבה שהן לא יהיו איתי לעולם..) וכשאני חושבת כ"כ הרבה מחשבות (מחשבות מהירות ורבות ) ואני מרגישה שאני עומדת להשתגע כי יש לי כ"כ הרבה מחשבות ללא הפסקה וגם המחשבה שאני כ"כ מדברת לעצמי בראש...
בנוסף יש לי קטע שאני כאילו מפחדת שלרגע פתאומי אתחיל ...להתעוור ..לראות שחור..מוזר נכון?
3.רציתי לקחת כדורים אבל התופעות הלוואי גרמו לי להרגיש כ"כ רע שהחלטתי להפסיק. כיצד ניתן להפסיק לחשוב על המוות על העתיד הלא ידוע ולהתעסק בהווה?
פעם הייתי בן אדם כ"כ שמח ומצחיק וכיפי והיום הכל התהפך לי ככה שאני יכולה לחלק את החיים שלי לפני ההתקף חרדה ואחרי התקף החרדה. מאז יש לי כל כמה ימים התקף,וגם נוספו לי חרדות נוספות שבכלל לא היו לי כמו אגרופוביה וכו'

האם שיחות עם פסיכולוג לא יעמיקו את העיסוק בחרדה?
במידה וארצה פסיכולוג מה אני צריכה לבדוק לגבי ההתמחות שלו?
תודה רבה...

שלום רב,אני בת 22 נשואה+ילד בן 3 ,לפני כשנה סבלתי התקף חרדה ובעקבותיו הגעתי לבית החולים כי לא ידעי מה יש לי,אחרי שחקרתי באיטרנט הבנתי שזה התקף חרדה,לאחרונה עברתי כמה התקפים שהרגשתי כאילו אני הולכת להשתגע...אני מפחדת כלכך...אני לא מאושרת כמו פעם יש לי רגשות אשמה על זה שאני אמא לא טובה מכיוון שאני חווה את זה ומפחדת שבני יגדל ויהיה לו אמא משוגעת...אני חווה גם מחשבות טורדניות וכפייתיות ממש לא הגיוניות...וכמו כן שאני אולי יעשה משהו נוראי לילד או לי וזה לא נכוןןןן,אני יודעת בתת מודע שזה מחשבה פולשנית ואני לעולם לא יזיק לאף אחד ובמיוחד לא לבן שלי...בעקבות המחשבה אני מפחדת להישאר איתו לבד...שאני לבד אני מתפללת ובוכה שזה יעבור...האם אני מסוכנת בשבילו???...האם זה משהו שיכול לעבור?.... אני רוצה לחזור לחיי ולהיות שמחה ומאושרת ללא מחשבות ופחדים מה עושים?האם יש טיפול שיכול לעזור ללא תרופה?...בתודה נעמה (עברתי הרבה חוויות קשות בחיים האם זה תוצאה של זה?)

הם התקפי חרדה?

לפני כחודש התחילו לי כל מיני מראות/זיכרונות מחלומות או דברים שכביכול קרו לי בעבר.
תחילה חשבתי שזה ד'ה וו אבל אני חושבת שלא מדובר בתופעה הזאת.
ההתקפים הללו קורים לי אחת ליומיים כאשר יש מקום או מראה שמזכיר לי אותם.
באותו הרגע אני נכנסת ללחץ, מזיעה, יש לי בחילות והדופק שלי מהיר.

האם אילו הם התקפי חרדה?

שלום,
אני סובלת מהתקפי חרדה שמלווים בדפיקות לב, נשימה שטחית, רעידות. מתקשה לישון ולעיתים לא מצליחה לצאת מהמיטה בבוקר.
כרגע אני מטופלת בטיפול פסיכולוגי וקבלתי כדורי "אסציטאלופרם" לטיפול מתמשך ו"קלונקס" להתקפי חרדה בעצמה גבוהה (לא לשימוש יומיומי או קבוע אלא לחירום).
הייתי שמחה לקבל מידע על הכדורים ולשאול אם יש דברים נוספים שאפשר לעשות בכדי למזער את ההתקפים.
תודה.