פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

שלום רב,

גיל:44 . לאחרונה קרו לי ארועים משונים שלא ניתקלתי בהם בעבר.

בעצם הדבר ארע 3 פעמים עד כה .

תאור המקרה: הלכתי להצגת תאטרון מקום ישיבתי היה באמצע האולם כאשר מימני משמאלי מקדימה ומאחורה, המון אנשים יושבים.(קהל שבא לראות כמוני הצגה).

ישבתי כ- 10 דקות בין הקהל כי ההצגה טרם התחילה ותוך כדי זה שאני מדברת עם בן זוגי, אני

חושבת על זה שלא נוח לי לשבת בצפיפות הזו והיתה לי הרגשה שאני חייבת לצאת מממקום מושבי

כי המון האנשים הזה סוגר עלי ןהתחלתי לחשוב מה יקרה אם מסיבה כלשהי צריך לצאת מהאולם

איך אצא שיש כ"כ הרבה אנשים מימני ומשמאלי. הרגשתי חסרת אונים ,זעה קרה היתה על פני,

הרגשתי סחרחורת קלה, אפילו קשה לי לתאר מה הרגשתי במשפט אחד - הרגשתי שאני חייבת

לצאת מהמקום וללכת למקום אחר פחות צפוף עם פתח מילוט. הרגשה מאוד לא טובה.

פתאום התחילה ההצגה וביקשתי מאלה שיושבים מימני לקום כי אני חייבת לצאת.

וכאן נתנו לי לעבור ולמזלי מצאתי מקום פנוי בתחילת השורה כך שלא היו אנשים בצד ימין שלי ומקום

שיכולתי לצאת בקלות. במקום זה הרגשתי טוב ופסקו לי המחשבות של - אני לא יכולה לסבול את הצפיפות ושמה יקרה במקרה ואצטרך להצאת מהאולם....

זה המקרה השלישי שקורה לי באותה סיטואציה, לפני כן זה קרה באמצע ההצגה .

השאלות העקריות שלי:

האם תופעה כזו יכולה להופיע בגיל מאוחר כמו שלי? שהרי היא חדשה לי עד כה לא סבלתי מכך?

האם זו פוביה מסויימת? ומה שמה?

האם עלי להערך בהתאם כל פעם שאני הולכת להצגות/ אולם? ונמצאת בין המוני אדם בצפיפות?

זה לא שהתעלפתי או צעקתי פשוט הרגשתי צורך מאוד חזק להתיישב במקום פחות סוגר עלי שלא יהיו אנשים רבים יושבים גם מימני וגם משמאלי וכאשר מצאתי מקום כזה בתחילת השורה הרגשתי הרבה יותר טוב.

לסיכום האם אתם מכירים תופעה כזו? והאם יש לה שם והאם היא יכולה להופיע פעם ראשונה בגיל מעל 40 .

תודה מראש.

בן 43 (לפני 10 שנים לקחתי עקב כאבי בטן לא מוגדרים אפקסור כחצי שנה ,מצד אחד נרגעתי והפסקתי אותו לאחר חצי שנה במכה אחת, מצד שני תופעות לואי מגיעלות בחילות חשק מיני וכו)
כיום לאחר 10 שנים הובחנתי כאסמתי ולאחר שימוש כשנה במשאף גם אותו הפסקתי עמצאית וובדיקות שעשיתי (לאחר שלא לקחתי משאף חודש) רןפא הראות אמר לי שבעיות הנשימה והדופק החזק זה חרדה מתרופות והמליץ על ציפרלקס. שאלתי העיקרית לאחר סקירה מקיפה על האתר
נראה שכל מי שהתחיל עם מעגל הכדורים לא מפסיק ונהפוך רק מגדיל מינון עם השנים. האם יש אפשרות לכדורים לייט או מינון נמוך לחודש חודשים ולהפסיק , או שמא לאחר שהתחלתי אני לא ארצה להפסיק, ההרגשה הכללית שלי שהיא באופו יום יומי היא : כחצי שעה לאחר השקמה בבוקר אני מרגיש דפיקות לב (בלי קשר למחשבות או חרדות - פשוט מרגיש פעימות לב מוגברות - הדופק קבוע 58-60) כמו כן הרבה פעמים נשימה עמוקה משהו כמו "הנחת רווחה"- ואי יכולת לקחת אויר לעומק הראות , ואחרון הכי מעצבן כאבי חזה בנשימה- כל התאור הזה כבר כ10 חודשים. (בדיקות דם, מיפוי לב -תקין )בדיקת תפקודי ראות אחרונה כאמור תקינה (וזאת ללא שימוש במשאף).
לאן אני הולך מכאן ....
אין לי כוח להרגיש את הגוף ודפיקות הלב הללו.
נ.ב אני ישן מצוין בלילה אולם במידה ומתוערר (בגלל ילד שמעיר אותי או רעש-אז קשה לי לחזור להירדם )

שלום רב!

אתחיל דווקא מהסוף, אני בת 43 אשר הובחנתי במחלת הסרטן במעי.
לפני שנתיים התחיל אצלי חולשה , עייפות תחושות שהגוף שלי הוא לא מה שהייה.
עשיתי את כל בדיקות הדם , אקו לב, א.ק.ג. והכל היה תקין.
בעקבות זאת פיתחתי חרדות שהתבטא בפחד לא להתרחק מה סביבה הקרובה שלי , פחד שיקרה לי משהו
עד כדי כך שזה הגיע לידי כך שחשבתי שאני הולכת למות ואז אני מגיעה מבית חולים ועושה בדיקות
ואז הכל בסדר .
הרופאים אמרו לי שזה חרדות ונטלתי ציפרלקס 20 מ"ג שלא התאים ולאחר מכן ויפאקס 37.5 מ"ג שהתאים מאוד ועזר לי.
אך לפני חצי שנה הגעתי לבית חולים וזאת בעקבות כאבי בטן ולאחר בדיקות וסי טי ובדיקות גסטרו
הובחן אצלי גוש במעי הדק ולאחר ניתוח ראו שזה סרטן מסוג GIST .לאחר הוצאת הגידול שהוצא בשלמותו הכל בסדר אין גרורות וצריך רק טיפול מונע ומעקב.
אני חושבת שכל החרדות הם תוצאה של באמת שלא הרגשתי טוב כל השנתיים האלו כי זה נגרם ממחלת הסרטן אשר לא הובחן אצלי מהר.
הרי מעי הדק אחראי על פירוק האוכל ושליחת האינזימים בגוף וולמערכת העצבית .ומתי שזה לא מתחלק טוב אז בטח לא מרגישים טוב.
היום חודש וחצי לאחר הניתוח אני מרגישה טוב , אך לפעמים יש לי אני קוראת לזה שרידים של החרדות אשר פיתחתי ועדיין לא "התפטרתי: מזה .
כדורים לחרדות אני לא לוקחת.
איך מתפטרים מהחרדות לגמרי?
האם כדאי לקחת כדורים - ויפאקס אשר עזר לי מאוד.
אודה לדעתך בנושא , ובכלל חרדות בעקבות מחלת הסרטן

בברכה ויקטוריה

עשיתי בדיקת דיפוזיה +תפקודי ריאות הדיפוזיה יצאה 70% והתיפקודים תקינים לחלוטין אני סובלת מחוסר אויר ושיעול שמתגבר בלחץ ולכן הבדיקות...הרופא אמר לי שהכל תקין אצלי ושאני סובלת מחרדה כי יש לי את זה כמה שנים ושום טיפול כמו משאפים לא עוזר לי אז לכן האבחנה היא חרדה בלבד.
רציתי לשאול האם חרדה יכולה להשפיע על הדיפוזיה????יש לציין שעשיתי בדיקת דיפוזיה לפני 4 חודשים והיא יצאה תקינה .מוגלובין שלי 11.9

הבעיות שתיארתי מתארים הפרעה נפשית כלשהי ?

פשוטטטט כל החיים שלי אני לא הולכת לשום מקום אני תמיד תמיד מרגישה שעומד ליקרות לי משהו שמתבוננים בי בצורה מוזרה קשה ללכת ברוב שכולם לוטשים בי מבטים מפחידים אני רוצה ליברוח הביתה ולא לצאת כל מקום נדמה לי שמתבוננים בי וחושבים לעצמם איכ מי זאת המוזרה הזאת איכ אני נואשת לעזרה ניסיתי הכל החרדות הולכות וגוברות

אסביר בברור כשהייתי קטנה טופלתי רבות אצל יועצת בית ספר ועובדים סוציאליים בהיגעי לגיל 13 טופלתי אצל עובדת סוציאלית במקביל אושר לי וטופלתי במשך כשנה אצל פסיכולוגית רגילה אחריההועברתי לפסיכולוגית אחרת זו קבעה בטווחה קצר להעביר אותי לפסיכולוג קליני קוגנטיבי התנהגותי כפי שהצעת וכך היה טופלתי אצלו במשך כ שלוש שנים ברציפות בתדירות של פעם בשבוע נקשרתי אליו גוללתי בפניו את כל שעבר עלי שפגם בי משמעותית ברווד התיפקודי ובצרכיי ביומיום פרטטי הכל הוא יעץ ואף עשה איתי תרגילי דימיון ועוד שיטות מגוונות ורבות ועזר במידה מסוימת אך החרדות לא פחתו אלה גדלו ומיהרו בבואם כמו דפיקות הלב איתן גדל סימן השאלה שגורם לי לחוש ריקנית ורקובה עלי לציין שתנאי חיי הם בגדר נורמה וראויים לספק במידה בת גילי בנוסף מעולם לא השתמשתי באלכהל או סמים וכך כל המקורבים לי .למרות זאת אני שונאת ל מקום שיש בו אנשים כשאני עוברת בכביש תוקפת אותי תחושה עזה שאנשים במכוניות לוטשים בי מבטים וחושבים שאני מוזרה [למרות שהמראה שלי רגיל לכל הדעות] מטיבעי אני חושבת המון ניסיתי המון המון שיטות על מנת להפחית את החרדות אך לא עזר .אני שונאת בית ספר מגיל 10 אני באה בתדירות של פעמיים בשבוע לבית ספר אם בכלל כיום אני בת 17 וחצי למרות שאני מצטיינת בלימודים ויש לי חברות טובות ולא קרה לי כלום במקום הזה כפ רגלי דורכת בכניסת בית ספר אני צופה באופק את ים התלמידים שבו ומיד עולה בי משאלה להפוך לבילתי נראת ישלי ביטחון אני מדברת עם כולם על פני חוץ משדרת עסקים כרגיל חברותית מצחיקה מדברת והכל אך אני בורחת הביתה מגיפה את התריסים מרגישה תחושה עזה שמישהו מתבונן בי אני מקנאה בבנות גילי שמבלות אני לא מסוגלת לצאת מפתח ביתי פשוטו כמשמעו ממציאה תירוצים העיקר לא ללכת למקומות שיש בהם אנשים תמיד יש מעין תחושה עזה שלוטשים בי מבט סולדים ממני נגעלים צוחקים עלי ורוצים ליפגוע בי אשמח לקבל עצה ממומחה

אני בת 17 ומאז שאני בת 10 יש לי נטייה לגרד את הראש שלי גם כשהוא לא מגרד אין לי כינים השיער בריא ונראה טוב אבל אני לא שולטת בדחף הזה להוציא קשקשים אחרי שאני מוציאה קשקשים אני חשה הקלה אני חופפת את השיער שלוש פעמים בשבוע כדי לנקות מהקשקשים לא נעים לי וקשה אך הדחף בילתי נשלט כל ראשי מלא קשקשים אחרי שאני מוציאה קשקשים עד כדי פצעים מרגישה טוב יתרה מזאת הלכתי לרופאי עור ולא מצאו אצלי כלום אומרים שהכל תיקן למרות שאני מגיל מאוד צעיר מרגישה שמגרד לי באצבעות אני מקלפת את העור לא עוזר לי נורא מגרד אני שמה כל משכה לא עוזר לי בילתי ניסבל כל אלפי רופאי העור שהייתי אצלם אומרים לי אותה תשובה שאין לי כלום שם בבקשהה תעזרו לי אולי זה משהו נפשי ? חשוב לי לצין כמובן אין לי שום נטייה לאובדנות אני לא חותכת את עצמי או משהו.

שלום קוראים לי ליר ואני בת 18 כשהייתי קטנה סבלתי מנידוי חברתי יש לציין שבבית לא קיבלתי תמיכה אלה די הוזנחתי .בגיל 11 גיליתי שאני רגישה מאוד ולוקחת דברים ללב עם הזמן התחזקו אצלי החרדות בצורה בילתי רגילה את זאת אני מסיקה כשאני משווה את תגובותי לתגובותם של אחרים לחוויות דומות אני מודעת שלכל אחד אופי שונה אבל לי אישית קשה ביותר אני לא יכולה לצאת מהבית אני מפחדת מכל דבר מפחדת ממבטים של אנשים אני לא יכולה לינסוע באוטובוס כי אני מרגישה שמסתכלים עלי אני חיבת לכבות את האור בבית כי אם הוא יהיה דולק אני מרגישה שמסתכלים עלי אני מפחדת לריב עם חברות יש לי המון ריגשי נחיתות למרות שמצד שני יש לי ביטחון ואני מדברת עם אנשים רגיל אני הולכת ברחוב ומרגישה שמסתכלים עלי אני עומדת במקום שיש אנשים ומרגישה שמסתכלים עלי זה מטרידד אותיי הרגש וההיגיון שלי מפנים גב אחד לשני אסמח לקבל תשובה במיידי

צהריים טובים.
מתישהו פתאום המצאתי שמישהו אנס אותי שישנתי וממש התחלתילהאמין בזה בלי סיבה...בבקשה תגידו לי מה זה ..
תודה

שלום, מהו הטיפול המומלץ ביותר עבור היפוכונדריה והאם באמת ניתן להרפא מזה?

יש לי בעיה שמטרידה אותי המון זמן. לפני כשנה עברתי התקף חרדה בעקבות לחץ ממושך, בהתחלה חשבתי שיש לי בעיה בריאותית כשהבנתי שהבעיה היא נפשית, פיתחתי פחד משיגעון קראתי המון על כל מיני תסמינים ופשוט ייחסתי אותם לעצמי עד שממש התחלתי לחשוב כל מיני מחשבות אבסורדיות מעין מחשבות שווא, אני מודעת שהמחשבות אינן נכונות ובכל זאת כל פעם צצה לי מחשבה אחרת שממש מבהילה אותי.
יכול להיות שאני פוחדת משיגעון כמו שיש היפוכנדר שפוחד ממחלות ומרגיש כל מיני תסמינים
אולי המחשבות שאני חושבת הם בגלל הפרעה מסויימת?

אני לוקחת כבר 4-5 שנים רסיטל (20 מ') בעקבות חרדה.
ואני חייבת עזרה!
אני כבר שבוע בלי הכדור, מיום ראשון שעבר עד היום (ראשון) ואני מרגישה בראש כמו זרמים.
זה לא קבוע, זה כמו מן זרם כזה-או סחרחורת קלה של 2 שניות, ואז זה נעלם וחוזר כל כמה דק'.
אני לא יודעת בדיוק להסביר את התחושה. ואני חושבת גם שנעלמה לי השינה, קשה לי להרדם מאז, כאילו המוח שלי בפעולה שלא מפסיקה. ואני אחת שאוהבת לישון ויכולה ליעון שעות על גבי שעות.

אני יודעת שאסור לי להפסיק את הכדורים ככה על דעת עצמי, פשוט כששאלתי את הרופאה היא לא הציעה לי להפסיק מחשש שזה יחזור. אני התחתנתי לפני חודשים, ואני רוצהלהכנס להריון, ואני לא רוצה ליטול שום כדור במהלך ההריון.

אגב- אף אחד לא יודע מה עובר עליי, לא סיפרתי שהפסקתי את הכדורים.

השאלות שלי:
מה עושים עם התופעות שהזכרתי? זה ייעלם מתישהו? כבר עבר שבוע.
ומה הסיכוי שאוכל לתפקד ללא חזרה לכדור, פשוט ע"י משמעת עצמית של "הכל בסדר, יהיה בסדר"..
תודה רבה!!!

שלום ד"ר,
בתי בת 5 ילדה מאוד חכמה, פעילה, נורמטיבית אבל חשבנו שהיא מעט פחדנית. פוחדת מהמון דברים כמו זיקוקים, מדורות, ללכת לשירותי לבד, להרדם בלילה לבד, רעשים, חרקים וכו'. לאחרונה אני חשה בנסיגה קלה כיוון שהיא פחות עצמאית רוצה שנהיה בסביבתה כל הזמן היא לא נשארת לבד בסלון לרגע. וכן פחות מעוניינת להיות מחוץ לבית. אם אפילו משחקת עם חברים בפארק וכד', היא מבקשת לחזור הביתה (בתוקף). במקרה היו בפארק זיקוקים, הילדה נתקפה חרדה אמתית היא צרחה ורצתה באותו רגע האם אנו צריכים לקבוע לה שיחה עם פסיכולוג ילדים? מודה מראש על תשובתך

שלום. אני אישה בת 40 נשואה+2
אני נמצאת כיום בעיצומו של תהליך שלישי בחיי של חרדות (חרדה כללית).
הפעם הראשונה לפני יותר מחמש שנים שבה חוויתי התקפות ממש למשך כחודשיים ולבסוף לא יודעת איך זה עבר. לפני כשנתיים חוויתי זאת שוב והפעם הייתי בטיפול פסיכולוגי שלא ממש הצליח להוציא אותי מזה. לבסוף פניתי לפסיכיאטר ונרשם לי ציפרלקס. זכור לי שתוך זמן קצר (משהו כמו 4 שבועות) הרגשתי אדם אחר לחלוטין. והיה נפלא. לקחתי במשך שנה וחצי ולאחר מכן הפסקתי בהדרגתיות על דעת עצמי. מאז ההפסקה הרגשתי באיטיות רבה את "הדבר הבא" שהגיע לפני חודשיים וחצי. אמנם ללא ממש התקפות אבל חרדות גוברות והולכות שהן סיוט יום יומי מתמשך. אני חייבת לציין שתקופה זו בחיי היא דיי צומת דרכים מבחינה מקצועית מפני שיש לי הרבה רצון להיות עצמאית במקצוע שבו אני עובדת היום כשכירה וזה נושא המטריד אותי תקופה די ארוכה ובנוסף גם מעבר לדירה חדשה שחל לפני שלושה שבועות וכל התהליך של הלפני הוסיף לי המון מתחים וחששות. בתחילה פניתי לרופא המשפחה והוא המליץ לי על פלוטין 20 מ"ג.....והאמת שאחרי 3 שבועות איתו לא הרגשתי שום שיפור. פניתי לפסיכיאטר שהיה איתי בקשר בסיבוב הקודם והוא המליץ להמשיך לנסות אבל הגדיל לי את המינון ל-40 מ"ג. אני כבר כמעט 7 שבועות. יש שיפור ללא ספק אבל זה ממש לא זה. לא כפי שהרגשתי עם הציפרלקס. אני רוצה לציין שמראש רופא המשפחה המליץ לי על פלוטין כיוון שהתלוננתי שהציפרלקס גרם לי להשמנה. ובכן, הפסיכיאטר המליץ לי בעקבות בקשתי לחזור לציפרלקס ורופא המשפחה טוען שיש לו הרבה נסיון עם התרופה פלוטין עם חולים אחרים וביקש שאתן צ'אנס של עוד שבוע. אני כבר אחרי השבוע הזה ועדיין יש לי נפילות של חרדה במצבים מסויימים. זה ממש לא זה. אני רוצה לחזור לציפרלקס. אבל אני חוששת: א) מהם תופעות הלוואי לטווח ארוך עם התרופה הזו ? ב)מדוע היא גורמת להשמנה ומה אני יכולה לעשות בנידון? ג) היכן אני יכולה לקרוא אינפורמציה מהימנה על התרופה הזו?.......בתודה מראש.