פורום חרדות, טראומות, פחדים - יש לך שאלה?

שלום רב.....
התחלתי טיפול אצל פסיכולוג במרפאה ציבורית, לפני גיל 18, ההורים דחפו אותי לשם. אני נמצא אצלו קרוב ל-5 שנים פחות או יותר=בערך.
אני חושב שהוא לא יודע את החוקים והאתיקה, ואני פוחד מזה, ולא מרגיש בטוח אצלו, או שהוא לא פועל לפיהם.שאלתי בפורמים, אבל אין תשובה חד משמעית, וכל מי שעונה לי אומר אחרת...חוץ מזה, קראתי והקדשתי המון זמן לקריאה ולקרוא את האתיקה, אבל אין תשובות לשאלותיי ובעיותיי, פניתי ללשכת הפסיכולוגים(משרד הבריאות) וועדת האתיקה, אך כבר המון זמן אין תשובה ממהם.
אני כרגע בן 19,לפני צבא, עדיין מטופל אצלו.....עוד מעט מתגייס.
הוא לא הביא לי טפסים(דפים=אישורים) ודפים לחתום לו....זאת רק בעיה אחת, אני אמור לחתום לו....
בנוסף העליתי בטיפול הרבה שאלות לגבי השלכות הטיפול.....
לגבי הצבא, נהיגה, רישיון נהיגה, לימודים, עבודה וכול העתיד והקריירה.....
הוא אמר לי שאם הצבא פונה אליו מיוזמתו, יש לו מחוייבות(חובה לתת דיווח) חוות דעת כזאת....
אני לא מהווה סכנה לאף אחד, לא חתמתי על כלום, זה בניגוד לרצוני.
הוא חגג לי יום הולדת לא מזמן, בהפתעה, ובנוסף הביא לי מתנה.
שאלתי היא, האם מותר לו להביא לי מתנה?
מה התשובות לכול מה שכתבתי?ומה מבחינת אתיקה וחוק?
תודה רבה וחג שמח לך.......

עוברת עלי תקופה מאד קשה פיזית ונפשית, אני בן 27 מאז ומתמיד סבלתי ממחושים שונים בגופי, בשנים האחרונות ביקרתי אצל רופאים מספר רב של פעמים עם תלונות שונות שלא אעלו ממצאים מיוחדים, כאבי במפרק היד, כאבי גב, כאבים כללים ללא ממצאים מיוחדים, כאבי ראש ,כליות , צריבה מידי פעם בשתן לחצים באזור החזה דלקות אוזנים וגרון חוזרות כאב עמום באוזן , אני ישן לא טוב בלילות מתעורר פעמים רבות לשתות ולהתפנות,הקיבה שלי רגישה מאד, לאחרונה השלמתי עם העובדה שאני היפוכנדר ואולי התסמינים מקורם בנפש, לפני כ10 חודשים עברתי תאונת דרכים ונפגעתי במה שמוגדר כצליפת שוט קלה, מאז חיי אינם חיים זה התחיל בכאבי ראש בלתי פוסקים ובירור נירולוגי ללא ממצא מיוחד, לאחר תקופה כאבי הראש פסקו אך איתם הגיע כאבים בכל הגוף, זה התחיל בבדיקת דם שבצעתי כחצי שנה לאחר התאונה שתוצאת היתה ברזל גבוהה וCPK מעט גבוה לאחר תקופה כאב ביד שמאל בכל פעם בנקודה אחרת ביד, הכאב ביד עבר אך התחילו כאבים ברגל ימין סוג כאב של שריר מתוח / שמשהו לוחץ על השריר הכאבים הם כל פעם במקום אחר כשהרגלים כואבות יותר, כאבים גם סביב פרקי כף היד סביב פרקי כפות הרגליים סביב הברכיים בגב העילון התחתון לפעמים בעורף ובעצם כל פעם כואב במקום אחר,הכאבים אינם אחידים במשך כל היום, באים והולכים וחומרתם משתנה. לחיצה על השרירים גוורמת לי לכאב נוסף לכאב אני סובל מקפייצות שרירים בכל הגוף וחולשת גפיים חולשה שלא מקשה עלי לעלות מדרגות או לסחוב מסע כבד, חולשה בלתי מוגדרת שמעורבת בכאב, התסמינים גרמים לי לחרדה ושינוי מצבי רוח, (תחושבת החרדה מלווה במחנק דפיקות לב וכד' ).לאחרונה התחילו לי בעיות בליעה, הרגשה של גוש שתקוע בגרון מידי פעם ולפעמים המהלך האוכל אני מרגיש שמשהו מהאוכל נשאר תקוע בגרון . לאחרונה הייתי אצל נירולוג, שעשה לי בדיקה נירולוגית קצרה שהיתה תקינה. לייתר בטחון הוא שלח אותי לEMG הבדיקה תיהיה רק עוד חודשיים, אבל בקצב הזה אני לא מצליח לסחוב עוד יום:( האם הגיוני שהחרדה/ היפוכונדריה היא הגורמת לכל התסמינים האלה? אני לא יודע מה לעשות ולאן לפנות, אני דרוך מאד לתחושת הגוף שלי ובעקבות זה מרגיש כל פעם תחושה חדשה, אני גם דרוך מאד לקושי בליעה שלי מה שרק מחמיר את המצב:( אשמח לעזרתכם

אבקש לדעת כיצד נקרא פחד או דאגה מוגזמת לגבי הילדים.
בעלי דואג בצורה מוגזמת לילדים, שלא יפלו, שלא יקבלו מכה, שלא יגעו בכל מיני דברים, שלא יסחבו משהו מהשיש בקיצור די חרדתי בנושא,
האם ניתן לטפל בזה ובאיזו דרך?
האם ישנו שם רפואי לתופעה זו? ידוע לי כי אימו סובלת מאותן תופעות רק קיצוניות יותר, האם זה תורשתי?

אני כבן 60 ,נשוי עם ילדים מבוגרים.
גודלתי אצל אמא בעלת הפרעת אישיות סיכזופרנית.

טופלתי כל השנים, כנגד חרדות.
כיום, אני מתפקד ברמה די נאותה, למעט פרט 1 חשוב ,המעיב על תפקודי:

הילד הקטן שבי,חי תוסס ומלא כעס ורוגז על העוולות שנעשו לו. הדבר בא לידי ביטוי,
כלפי הסביבה הבוגרת בכלל,וכלפי הבוגר שבי בעיקר.
לטענת המטפלת אני בשלב של פוסט-טראומה, מהנזקים של אימי בילדותי

הבעייה מטופלת בשלב זה ע"י שיטת דמיון מודרך (המון עבודה יחידנית שלי).
.השיטה אמנם נותנת תוצאות, אך לצערי בקצב הרבה הרבה יותר איטי ממה
שאני יכול להרשות לעצמי (למשל: 7 שנים לפנסיה,שרחוקה מלהיות מסודרת)

חשבתי כי יש לשקול שיטות טיפול מוחשיות יותר, כמו למשל: היפנוזה, בכדי לקצר את משך הטיפול.

אשמח לקבל את דעתכם.

שלום רב.
בזמן האחרון אני סובלת מפחדים.
תמיד הייתי בחורה פחדנית אבל בצורה סבירה, לא אהבת סרטי אימה ולא סיפורי אימה אבל לאחרונה קרה מקרה שהגביר את פחדיי וזה פוגע לי באיכות חיים.
אני חיילת, ובמהלך שמירה בשעות לילה מאוחרות, כשהייתי לבד, נתקלתי בדמויות שהסתתרו בשיחים כשהם חמושים ומתקרבים לכיווני (בסוף התברר כשני חיילים באימון), התגובה שלי באותו מקרה והטראומה כתוצאה מכך גורמת לכך שאני חולמת חלומות רבים ומפחידים, אני מפחדת לישון בחדר עם דלת סגורה, מפחדת להסתובב ברחובות לבד בצורה קיצונית, אני נועלת את דלתות הרכב, כל הזמן חושבת שמישהו מתחבא מאחורי דלת סגורה ואני פשוט לא יכולה להמשיך ככה!!!!!!!
מה אני אמורה לעשות עם זה? פשוט להשתגע?

אני סובלת מהפרעת פאניקה חריפה בשילוב עם "חרדת בריאות" מזה ארבע וחצי שנים.אני בת 29 ולאחרונה נישאתי.בתחילת הטיפול לקחתי כשנתיים סרוקסט, זה עזר לי מאוד.החלטתי להפסיק בשל השמנה ובשל הטבה במצב.

לפני כשלושה חודשים התחלתי לקחת ציפרלקס, זה לא עזר לי ובמידת מה החמיר את מצבי(גרם לי להצפה של מחשבות טורדניות המלוות לעיתים בשיחות מעיקות שכאילו רצות לי בראש).

הרופא שלי המליץ לי לחזור לסרוקסט.

נושא ההשמנה מאוד קריטי עבורי,

שאלתי היא, מה ניתן לקחת בשילוב עם הפאקסט(אותו התחלתי לקחת לפני כארבעה ימים במינון של 10 מילגרם לבנתיים), על מנת להשיג הפחתה משמעותית בהתקפי הפאניקה ובמקביל לא להעלות במשקל .

גמר חתימה טובה!

שלום רב,



האם התקף חרדה (וחרדה בכלל) זה מסוכן? בהתקף חרדה הדופק יכול להיות מהיר מאוד והלחץ דם עולה, זה לא יכול לפגוע בבריאות איכשהו?
גם חשיפות בטיפול התנהגותי שמעלות את החרדה וכתוצאה מכך את הדופק, הלחץ דם, עושה סחרחורת וכדומה לא יכול לגרום נזק בריאותי ואינו מסוכן?

תודה מראש

שלום רב,

מה דעתך על טיפול התנהגותי קבוצתי לOCD?
ובאופן כללי מה עדיף- טיפול התנהגותי של 12 פגישות שעולה 1500 ש"ח או טיפול התנהגותי בחינם בלי הגבלה של פגישות (אפשר להיות גם כמה מחזורים שכל מחזור הוא שנה בערך).
שמעתי טענה שעדיף 12 פגישות כי אז זה תוחם את הטיפול. אשמח לדעתך.

בן 51 נשוי באושר כבר 25 שנים עם ילדים גדולים - חיים מאושרים ללא בעיות פרנסה , אהבה או בריאות.
כשהכרנו צעירים בגיל 18-19 לזוגתי היה ניסיון זוגי רב כולל מיני ולי לא.
לאחרונה ללא שום שינוי חיצוני בחיים שלנו העניין התחיל להטריד אותי - אני קם מוקדם בבוקר ומחשבות טורדניות בנושא זה מציפות אותי ולא מאפשרות לי להרדם שוב. גם במהלך היום צצות מחשבות אלו וזה מטריד אותי.
אני כועס על עצמי שאני חופר בדברים מיותרים מהעבר הרחוק שרק מחלישים ומזיקים לי - במקום להינות מחיים טובים בהווה. אבל נראה שזה כבר חצי שנה וחזק ממני.

אודה לייעוץ

אני בת 37 מטופלת ברמוטיב מזה כחודש וחצי(רופא פסיכייאטר אמר כי נראה שאני בדכאון קל).התחלתי עם פעם ביום לאחר כ-3 שבועות העליתי לפעמיים עשיתי הפסקה בת שבועיים לערך וכעת אני התחלתי שוב עם 2 כדורים ליום.

אני הולכת לישון לקראת 10 בלילה ויש ימים שאני מתעוררת בלילה לקראת 4 ולא מצלחיה להמשיך לישון.כדור אחד אני נוטלת בבוקר ואחד בערב.

האם ייתכן שזו הסיבה "לנדודי השינה"?אני לא ממש מרגישה שינוי משמעותי עם נטילת הרמוטיב,!!!!!ניסיתי לפנות לרופא שהביא לי את הטפול אך לא הצלחתי להשיגו,המשכתי בכדור בהמלצת ר המשפחה.שוחחתי עימו אך הוא לא מצא לנכון להחליף למשהו חזק יותר..(בעלי נוטל ציפרלקס מזה שנתיים וטוען שמאד מסייע לו)ולכן אמר להמשיך ברמוטיב.

האם יש קשר בין חוסר השינה לרמוטיב?האם עלי לגשת לפסיכיאטר שנתן את התרופה לספר לו על ההרגשה ואו מספיק לחזור לר משפחה ולבקש אולי משהו מעט חזק יותר?

תודה מראש

שלום רב, ילדתי לפני כשבו, לאחר שבמהלך כל ההריון סבלתי מביות שינה. בכל פעם שהייתי נרדמת, לא הייתי מצליחה להכנס לשינה עמוקה, הייתי מתעוררת בתחושה שאני לא יכולה להיות במיטה וחייבת להיות בתנועה. עכשיו לאחר שילדתי, הבעיה עדיין לא נפתרה ומאד קשה לי לתפקד, מכוון שיש לי תינוקת ואני צריכה להניק. נוצר מצב שאני לא ישנה למעלה מ-3 שות בלילה וא בגלל התינוקות. ובכלל לא מסוגלת להשלים שעות ביום, לרדה להירדם. מאד הייתי רוצה לפתור את הבעיה אשר מורידה לי את רמת איכות החיים מאד. מה לעשות ולמי אפשר לפנות. תודה !!!

שלום רב,

יש לי ילדה בת 7 (כיתה ב') מקסימה ומתוקה, בשבועיים האחרונים של החופש הגדול חל שינוי התנהגותי משמעותי בילדה. הפכה להיות עצבנית, צעקנית, חסרת סבלנות, בכיינית. ישנה תופעה שהחלה אצלה וזה כיחכוכים מעצבנים בגרון, זה מלווה אותה במהלך היום, הערתי לה פעם אחת והיא טענה שזה נעים ומרגיע והחלטתי לא להעיר לה יותר.

היא ילדה נבונה מאוד אך גם רגישה מאוד. באפריל השנה עברנו לגור בדירה חדשה בעיר אחרת, לפני כן התגוררנו בעיר החדשה בביתם של חמי וחמתי מתחילת שנת הלימודים החדשה משנה שעברה עד שניכנס לדירתנו.
הילדה הכירה ילדים חדשים והתאקלמה מהר מאוד ויפה מאוד. יש לה אח שקטן מימנה בשנתיים, הוא מציקן לא קטן, אבל סה"כ הריבים ביניהם הם ריבים רגילים של אחים.
הבת שלי חווה כיום דפיקות לב מהירות, בעיה בלקיחת נשימות עמוקות וכשהיא מפהקת היא מרגישה סיפוק קטן שהצליחה למלא את ריאותיה.
יש לה אחיינית בכיתה ו' שסובלת מ-ADHD בדרגה חמורה, אינה מטופלת בריטלין בגלל מעקב נוירולוגי. אותה אחיינית מציקה לבת שלי, קוראת לה שמנה ועוד כל מיני מילות גנאי (ביתי עצמה ילדה מאוד רזה ואוכלת כמו ציפור).
ביתי מקנאה לה כי גיסתי קנתה לה כלבה. הבת שלי מאוד אוהבת את הכלבה, ומוכנה לבלות את זמנה עם אותה אחיינית רק כדי להיות קרובה לכלבה. זה חורה לי ומפריע לי ואני מנסה כל הזמן להרחיק בין שתיהן (אני מנסה כיום לשכנע את בעלי להכניס כלבלב הביתה בתיקווה שיעזור לבת שלי), הבת שלי גם אנמית ומטופלת בסירופ ברזל.
אני רוצה לציין שאני עצמי בחורה חרדתית (תורשתי לצערי) ונוטלת מיזה שנתיים ציפרלקס 10 מ"ג עקב התקפות חרדה, ועם הטיפול שמאוד עוזר ומועיל לא חוויתי מיזה מספר חודשים רב התקפים. וגם הילדה עצמה לא ראתה שום התקף שחוויתי ככה ששום דבר לא הוקרן לה. כיצד אוכל לעזור לה? בביה"ס היא בסדר, מאוד חברותית והולכת לשם בשמחה רבה.
אשמח לתובנות,
רחלי

שלום לכם
אני נחשב טיפוס נורמלי לחלוטין, בריא, ואיני צורך תרופות כימיות (באירועים מיוחדים לוקח רסקיו או רגיעון של הדס). אני נשוי ואב ל-2 ילדים מקסימים (3.5 שנים+ 4 חודשים).
לאחרונה , בעקבות החלטה משותפת, אשתי ואני החלטנו לעבור לפריפריה , משם אני מגיע במקור, כדי לבנות את ביתנו. כיום אנו שוכרים יחידת דיור קטנה בקיבוץ ליד המקום בו נבנה הבית ובשבוע הקרוב אני אמור לחתום על משכנתא.
מכיוון שכך, הליך מציאת העבודה היה קשה ומתסכל, אך לבסוף מצאתי עבודה באותו תחום בו אני עסקתי לפני כן, ואף לא נוצר מצב של אבטלה בין עבודה לעבודה.
את העבודה התחלתי לפני כשבועיים, וכבר בתקופת החפיפה אני עובד שעות מטורפות ולא חוזר הביתה כדי להיות עם המשפחה בבית החדש.

הבעיה שלי מתחילה מכך שנכנסתי לסחרור אטומי של Stress בעבודה ובבית והתגובות שלי מבהילות את הסביבה.

אני אפרט: מרוב לחץ וחרדה שאני אכשל בעבודה ( התפקיד שלי הוא תכנון ובקרה על מערך הייצור של המפעל) הפסקתי לאכול סדיר והורדתי במשקל, אני מפחד להירדם בלילה כי ישר עולים לי מחשבות על העבודה, אני מפחד לחטוף התקף לב (?!), אני מפחד שיפטרו,מפחד שהחלום על הבית החדש ייהרס, אני מתעורר בבעתה ב-4:00 בבוקר וחושב רק דברים רעים.
איני מצליח לקחת את הדברים הטובים (שכר יותר טוב, קירבה של 15 דק' מהבית לעבודה, משפחה תומכת וכו'). אשתי מחזקת אותי ואומרת שהגל הזה יעבור ואף אחד לא מצפה מעובד שנמצא שבועיים בעבודה שישלוט בכל תוכניות העבודה האפשריות. אותי זה לא מרגיע.

בעבודה הקודמת שלי הייתי צמוד למנהל שלי, והיתה לי מטריית גיבוי בכל מעשה שעשיתי, ולכן הרביתי לעבוד עם מעוף ויצירתיות. פה, למרות שיש לי מנהל אישי, הוא עסוק בנושאים שלו ואני אמור גם להכין תכניות עבודה, גם לשבת בישיבות וגם לתת פתרונות בזמן אמת. ופה עיקר החרדה שלי. האם אני כעובד פרפקציוניסט יצליח לעבוד בכזה לחץ...

זר לו היה עובר פה, היה אומר שאני אתפטר ואמצא עבודה אחרת. אולם בפריפריה בה עברנו לגור קשה למצוא עבודה, אני גם מתחיל לקחת משכנתא, וגם אאבד את הקירבה לבית. (עבודה במקום אחר תגרור לפחות שעה-שעתיים נסיעה בכל יום לת"א).

הייתי מבקש לשמוע איזה ייעוץ קטן, מילת עידוד, המלצה לאיזה סוג טיפול ללכת. כמו כן, אני מת לבכות כדי לשחרר את העומס הנפשי שלי, אולם איני מצליח. האם יש לכם איזשהו פתרון קל כדי שאבכה בימים הקרובים- נראה לי שזה יעזור לי.

נדמה לי שכבר כתבתי לך על זה (אני לא בטוח)..........בכול אופן אני בן 48 סובל מזה 32 שנים מתחושות של גוף שכאילו הוא "נדבק" לכול מה שבא במגע.....(לכיסא , מיטה, לבגדים) וכמו כן אני מרגיש מין מודעות יתר לגוף שלי...האם יש טיפול לזה...להקהות או להחליש את התופעות האלה????
אני רוצה לציין שזה חלק ממני וזה לא שאני חושב על זה פשוט זו תחושה יומיומית מרגיזה......שדי מציקה לי בחיים.....
תודה

יש לי חברה כבר שנתיים וחצי
שנה ראשונה היתה בסדר אחרי זה התחילו פרידות וחזרות בגללי
התחילו לי לחצים ובחילות וחרדות והתקפי פאניקה כאלה שהלב מתחיל לפעום חזק והגוף מתחיל להרגיש חולשה ואז אני מקיא
זה הגיע למצב שאני לא יכול לעשות איתה דברים לא לצאת איתה לשתות אצל חברים לא לשבת איתה בחצר עם אנשים רק המחשבה הזאת לפני שהיינו יוצאים לשתות אצל חברים היתה גורמת לי לבחילות ולחצים וגם התיאבון יורד שאני איתה אני לא מרגיש רעב ואין לי תיאבון אני יכול לא לאכול יום שלם
גם שהיא היתה באה אליי היינו שוכבים ואחרי זה היו לי לחצים ובחילות והייתי מקיא
כאילו שאני איתה אין לי שקט נפשי והראש כל הזמן חושב מתלבט מהסס
בגלל זה אני לא איתה כרגע לפחות ככה אני לא חושב למרות שיש לי מצבי רוח משתנים אני יכול להיות בסדר ולשבת אם חברים ופתאם נגיד אחרי שאני מעשן סיגריה יורד לי המצב רוח ובא לי להיכנס לחדר להיות לבד
הסקס רב הפעמים בסדר אבל יש עליות וירידות ולפעמים אני לא מצליח לגמור וצריך לפנטז על מישהי אחרת בשביל לגמור
אבל לפחות אני לא נלחץ ומקיא
אולי זה כי זה פשוט לא זה ואני צריך לא להיות איתה
אולי אנ ילא אוהב אותה מספיק אולי כי היא אהבה ראשונה שלי ואני עוד רוצה לחוות עוד דברים
היא סך הכל בחורה טובה אוהבת עושה הכל בשבילי ואני כמו דפוק מחפש עוד ריגושים ועוד סקס אולי כי לא התנסייתי מספיק בעוד סקס ועוד קשרים
עכשיו היא נסעה לחול לחודש לשכוח ממני אבל אנחנו מדברים והיא יודעת שזה לא יעזור לה והיא תחזור לפה לאותו מצב ואמרתי לה שאני לא יחזור אלי כי אני תמיד יפחד שיחזור לי הבחילות והלחצים והמחשבות והיא אומרת שאני לא מסוגל להתמודד עם זה ואני יפסיד אותה
הייתי גם בחול לפני חצי שנה ושכבתישם עם כמה בחורות האם זה אומר שאני לא אוהב אותה?או שפשוט אנחנו גברים אין מה לעשות תמיד רוצים משהו חדש
אני לוקח כדורים של ציפרלקס אבל זה סתם לא עוזר לא נראה לי שזה מה שיפתור לי תבעיה
מה לעשות?
מה שכתבתי נכתב לפני כמה חודשים עכשי ואני מוסיף עוד כמה פרטים שעדיין אנחנו ניפרדים חוזרים ועכשיו שוב ל ביחד ואני פחות חושב אבל עדיין יש לי מחשבות מה יהיה והתיבון שלי חלש ושילשום הייתי בארוע והקאתי מחוסר מצב רוח ומחשבות ...היום הייתי אצל חבר וכאילו אני יושב איתם ואין לי מצב רוח ומת ללכת הביתה אני לא יוצא לבלות כאילו טוב לי ואני מרגיש רגוע רק בבית או שאני בעבודה