פורום הפרעות זיכרון, אלצהיימר ודמנציה - יש לך שאלה?

אבי שלום,
זו שאלה שכדאי גם לשאול את הרופא המטפל שלך. עם זאת, למטב ידיעתי, התפקוד הקוגניטיבי עלול להשתפר אחרי האיזון רמת הקורטיזול. אתה לא מציין בן כמה אתה, כמה זמן אתה נמצא אחרי הטיפול, ואיל בעיותיך הקוגניטיביות מתבטאות. מידע נוסף זה יעזור לי להתייחס למקרה שלך.

בברכה

ריקי שלום,
לצערי, אין תרופות פלא שמונעות את הירידה הקוגניטיבית על רקע הזדקנות. במצבים שאובחנה מחלה דמנציה כמו אלצהיימר, היום מקובל לטפל בתרופות כמו- Memorit, Exelon, Aricept ועוד שעלולות להאט את התהליך המחלה אך לפעמים יש דיווחים על שיפור בתפקוד הקוגניטיבי כולל בעקר הזיכרון .

בברכה

יוחאי שלום
לבי איתך ועם משפחתך, זה לא קל לחוות ולעבור את מה שאתם עוברים.
אני מבינה מהתיאור שלך כי התייעצתם עם נוירולוג וקבלתם אבחנה לגבי המחלה של אביך. התרופה שהומלצה נחשבת כמאיטה את קצב התפתחות המחלה, אין מדובר בתרופת פלא (לצערי, נכון להיום) אשר מרפאת מהמחלה. אתה כותב במקביל כי אביך סובל גם מדיכאון, ולא ברור האם זו אבחנה של פסיכיאטר. במידה ולא ייתכן וכדאי גם להפנות אותו לפסיכו-גריאטר, אשר ינסה לבדוק האם אכן זה דכאון או סממן של הדמנציה. והאם יש טיפול תרופתי נוסף שיכול לעזור.
ברמת התפקוד, כדאי לנסות למצוא לאביך פעילויות מהם יכול ליהנות.

בהצלחה

דני שלום

לא ברור מה מצבך כיום לאחר האשפוז. באיזה רמה אתה מתפקד? ואלו מטרות אתה מציב לעצמך כמטרות שיקומיות. לא בהכרח אתה זקוק לאשפוז יום. "הטיפול הנכון" נמדד בכך שהוא עוזר לך, מקנה לך תחושת בטחון ומסוגלות ולעיתים טיפול בקהילה הוא הטיפול הנכון והמתאים יותר.
הייתי מנסה לברר מדוע לא הומלץ טיפול של אשפוז יום וייתכן וזה יעזור לך להבין טוב יותר את הסיבות.

בהצלחה

לפי דברייך אני בעל המקצוע והמומחיות שקובע יעדי שיקום .......הבנתי נכון? אין רופא שיקומי שאמור לקבוע לי יעדים והתקדמות ..............זה מפליא אותי מאוד........

עדי שלום!
מטרות השיקום נקבעות בשיתוף עם המטופל וכמובן צריכות להיות רלוונטיות לגביו. המוטיבציה לשיקום והאחריות לתהליך השיקום הן במידה רבה מאוד של המטופל, בני משפחתו או כל גורם שיכול לסייע לו. הגורם המטפל עוזר בניסיון לממש מטרות אלו ולעיתים יכול להציע גם אפשרויות אחרות.
ואם נשים זאת באופן מטאפורי, לך צריך להיות היעד הסופי אליו אתה רוצה להגיע, או מטרות ביניים, והגורם המטפל יכול לכוון אותך , לתת לך כלים ולעזור לך למצוא את הדרך למטרה זו.
אני מבינה את ההתרעמות שלך, ואת הצורך כי יהיה פתרון ברור ומהיר לקשיים, אך תהליך השיקום הנו תהליך הדורש סבלנות רבה.

בהצלחה

יש לי הפנייה מנוירולוג הממליצה לקבל טיפול קוגנטיבי בבית לוינשטיין מה דעתך על כך? אני באמצע תהליך הטיפול בקופת חולים אפשר לעבור ממקום למקום ?האם מתחילים שוב באיבחונים מחדש?

דני שלום!

ההחלטה על המעבר מטיפול לטיפול נתונה לשיקול דעתך בלבד. הייתי ממליצה לך לבדוק אם המטפל הנוכחי שלך מה מטרות השיקום כיום ובמקביל ולבדוק בבית לוינשטיין מה הוא התהליך שתצטרך לעבור עם הכניסה לטיפול ומה יהיו שם מטרות השיקום. כלומר לאסוף כמה שיותר מידע לפני שתחליט.

בהצלחה

שלום,

לא ברור מהתיאור שלך, מהי רמת התפקוד של האדם שאתה מתאר , האם חזר לעבודה או לאיזשהי פעילות תעסוקתית כלשהי. סך הכול מדובר באדם צעיר, שבמידה והוא יכול כדאי למצוא לו מסגרת פעילות.
לגבי הטיפול הקוגניטיבי, הוא תלוי בקשיים שמהם אותו אדם סובל. למשל, קשיי קשב, זיכרון , התמצאות וכו'. לטיפול הקוגניטיבי ישנה מטרה מוגדרת. לידיעתך גם מטפלת בקופת חולים וגם בבית חולים שיקומי, נפגשת עם המטופל במסגרת של שעה, בדרך כלל בחדר הטיפולים. במהלך השעה היא מנסה להקנות לו כלים להתמודד עם הקשיים שהוא חווה והאחריות לתרגל ולעשות את הדברים מוטלת בסופו של דבר על האדם ומשפחתו כגורם מסייע.

בהצלחה

אורית שלום!

על פי התיאור שלך, נשמע כי חשוב מאוד שסבתא תהיה בהשגחה לאורך כל שעות היום. הייתי ממליצה לך לפנות עם סבתך לייעוץ אצל נוירו-גריאטר, נוירופסיכיאטר אשר תוכלו אצלו לקבל אבחנה לגבי המצב של סבתך והמלצות לטיפול.
לגבי החלק של הזיכרון, היכולת לזכור דברים מהעבר נשמרת לעומת היכולת לזכור דברים חדשים.

בהצלחה

בהמשך להודעה שכתבתי לגבי מצב סבתי. החלטנו לקחת צעד קדימה ואמא שלי קבעה פגישה עם רופאת המשפחה של סבתי. הרופאה אמרה שאין מנוס מכך שסבתא זקוקה לאיבחון במרפאת בריאות הנפש. העניין הוא שסבתא היתה פעם לפני מס' שנים טובות באיבחון והיא ממש נרתעה מהמקום ולא אהבה אותו ומאז היא לא רוצה לשמוע על עניין בריאות הנפש. היום אימי החליטה לשוחח עם סבתא ולנסות לשכנע אותה שהיא צריכה לבוא איתה לאיבחון במרפאת בריאות הנפש על מנת שגם תוכל לקבל יותר שעות מטפלת מביטוח לאומי. התגובה של סבתא היתה מאד קיצונית ולא סלחנית, היא מאד נפגעה ודמעה ואמרה שהיא לא מוכנה לשמוע על זה "מה אני משוגעת?" אתם רוצים לגרש אותי?" אני לא רוצה ללכת לשם ואני בסדר גמור". אנו חוששים שמצבה ילך ויתדרדר והיא לא מוכנה לאיבחון ולטיפול ובכלל לא מכירה ומודעת לבעייה ההזיות וחוסר ההתמצאות שלה. המצב מאד קשה היא מתעוררת בלילה ומעירה את דודי שגר איתה וחושבת שזה בוקר. היא "מעלילה" שהוא מביא כל ערב איזה זמרת צוענייה ששרה יפה ושוכבת איתו במיטה וזה מתסכל אותה(כמובן שהדמות דמיונית ולא קיימת) והיא מתעקשת שהיא קיימת. אנו לא יודעים מה לעשות ואובדי עצות... אשמח אם יש איזושהי עצה מועילה או דרך מוצא אחר?? דואגים לה והיא מפרשת את זה לא נכון.

אורית שלום!

ההתמודדות שאתם עוברים עם סבתך, הינה התמודדות שכיחה במצבים אלו. התפרצויות הכעס והתנגדות של סבתך הינם ידועים ומוכרים. אני לא יודעת אם זה מנחם אותך לדעת זאת.
בכל מקרה אתם צריכים לעמוד על שלכם ולנסות לקחת אותה למרות ההתנגדויות שלה, שאינן רציונליות כרגע. הייתי מנסה אולי לפנות במקום לבריאות הנפש לנוירוגריאטר או לפסיכוגריאטר אשר יושבים במקום שונה מזה שהיא מכירה.

לצערי אין פתרון שיקל את ההתמודדות במצבים אלו,

בהצלחה

סיגל שלום,
לפי התיאור שלך אביך עבר תהליך שיקומי ממושך שגרם להטבה ניכרת במצבו. עם זאת, מטבע הדברים לא כל הקשיים חולפים עם סיום הטיפולים. במישור הקוגניטיבי מומלץ שהפעלה ותרגול ממשיכה באופן קבוע כחלק מהסדר יום. האם קבלתם המלצות בנושא בזמן השחרור מבית לוינשטיין? כמו כן, ניתן לברר האם אביך זכאי לסדרת טיפולים קוגניטיביים ע"י מרפאה בעסוק במסגרת הקופה. אפילו מספר מוגבל של טיפולים יכול לכוון ולהדריך כיצד לעבוד איתו הן בתחום הזיכרון והן בתחום הקשב.

בהצלחה

תומר שלום!


מפנייתך זה לא ברור האם המצב שאתה חווה כיום הוא מצב רגעי. כלומר בעקבות תקופת הלחץ האדיר שהיית נתון בו גם התקשת לשים לב לפרטים אחרים, או שמא זו בעיה שמלווה אותך כבר הרבה זמן. אשמח לשמוע כדי לנסות ולעזור לך בהמשך.
נכון לעכשיו, אתה יכול לערוך רישום של הדברים שהעובדים שלך מספרים לך, לשים לב בשיחה כי אתה מרוכז ולנסות לעבוד בצורה מאורגנת. זה כשלעצמו יכול לעזור לך לקלוט טוב יותר דברים.

בהצלחה

חיים שלום!

בהחלט יכול להיווצר מצב של פגיעה קוגניטיבית לעיתים זמנית עקב מצב לחץ כרוני. דיכאון למשל, ידוע כמשפיע על מהירות התגובה למטלות ופוגע ביכולת הקשב והריכוז. תרופות אנטי דיכאוניות יכולות גם הן להשפיע על התפקוד הקוגניטיבי.
במידה ואתה חווה דברים אלו כדאי מאוד להיוועץ בפסיכיאטר המטפל ולבדוק כיצד ניתן לעזור לך לתפקד כיום באופן הכי טוב שלך.

תודה על התשובה. אני לא יודע איך לקרוא למה שחוויתי, אבל תקופה מסויימת הרגשתי "מחוק". כלומר, הרגשתי שמשימות יומיומית פשוטות דורשות ממני המון ריכוז, או להיזכר איך עושים. אני לא יודע אם לייחס את זה לתקופה הקשה גם בלימודים וגם כלכלית. מה שכן אני כמעט בטוח שזה בא יחד עם הנטילה של המירו (30מג) שרשם לי הפסיכיאטר נוסף לונלה שאני לוקח כבר 4 שנים (4*75מג). באותו זמן גם הייתי עצבני מאוד אבל לא יכולתי לבטא את זה. הרגשתי חסר אונים עד כדי כאב בידיים (האם זה מוכר?) . יש לזה תחושה ממשית של משהו שמתפרק ומתפזר או חוזר ומדרדר אחורה. כל בחירה נראית שקולה לזו שהפוכה ממנה ואין שום יכולת החלטה. מיותר לומר כמה זה השפיע על הלימודים. הרגשתי שאני לא מצליח לחשוב או שאני פשוט חושב לא טוב, בלי מובן. אחרי חודש וחצי הפסקתי עם המירו. ומצב הרוח חוזר לאט עם ירידות ועליות. נפגשתי עם הפסיכיאטר לפני שבוע אבל נסתם לי הפה, רק אמרתי שהרגשתי רע מאוד, והוא הבין את זה בכיוון של תופעות לוואי. אבל סוף סוף נזכרתי לומר לו על הצעקות מתוך שינה כבר כמה שנים. הוא רשם לי קלונקס לקחת לפני שינה. אבל לא אמרתי לו שאלו צעקות שמתוך עצבים (אני מתפרק על מישהו מכעס בחלום ומסתבר שכל הבית שומע אותי צועק משינה- אם אני לא מתעורר מהצעקה). אני בן 31. לפני 7 שנים אותו פסיכיאטר איבחן אצלי דיסתימיה וה.אישיות נמנעת מאז לקחתי סרוקסט ואחרי 3 שנים עברתי לוונלה. חוץ מזה גם שעות השינה שלי הפוכות (פזאת שינה דחויה לפי המומחה לרפואת שינה) ניסיתי מלטונין ולא עזר. אם זה היה אפשרי הייתי מגיש "התפטרות". אני מנסה להציל משהו מהלימודים ואני מקבל עידוד כלשהו ממרצה מסוים (ואני ממש מודה על זה) אבל ההתנהלות קשה מאוד. כל הזמן אני מרגיש שאין זמן ואין כח. מתנצל על ההודעה הארוכה והמעייפת. אני ממש אודה על כל התייחסות.

אריאן שלום!

על פניו הדברים שאת מתארת יכולים לקרות לכל אחד מאיתנו. השאלה באיזו תדירות. כלומר, לא לזהות פנים של אדם שלמד איתך לפני 10 שנים, זה בסדר גמור. אך האם הדבר קורה לך גם עם אנשים קרובים עמם את נפגשת יום יום? והשאלה עד כמה הדבר מפריע לך בתפקוד היומיומי שלך?
ביצירת קשר?
כבני אדם אנחנו שונים ביכולות שלנו, יש אנשים אשר פוגשים מישהו פעם אחת ויזכרו אותו תמיד ויש כאלו שלא. לכל אחד מאיתנו יש יכולות חזקות וכאלו שפחות וזה בהחלט נורמטיבי.

מקווה שעזרתי

ליאורה שלום,

מתאורך לא ברור כמה זמן היא סובלת ממצב זה בו היא מתקשה לזכור דברים שקרו זמן קצר קודם לכן. בעקבות האירוע שהיא עברה ייתכנו השפעות על הזיכרון למשל כאלו הנובעות מאי אספקה זמנית של חמצן למוח (לפירוט יותר כדאי בהחלט גם להיוועץ עם הרופאים שטיפלו בה וגם עם נוירולוג).
במידה והיא זמן קצר לאחר האירוע המתואר , ייתכן שיפור ספונטני ויציאה ממצב בלבולי שייתכן והיא נמצאת בו כעת.
אם אתם רואים שהמצב נמשך, כדאי מאוד קודם כל לפנות לנוירולוג ובהמשך לעשות בירור ואבחנה לגבי תפקודי הזיכרון והריכוז שלה. ובעקבות האבחנה ניתן יהיה לדעת על הטיפול הטוב בקשיים, במידה ועדיין יהיו כאלו.
באופן ספציפי לכאן ועכשיו, הייתי מנסה לא להלחיץ אותה על ידי בדיקות ושאלות של: מי היה אצלה , איזה יום היום וכו', זה יכול לעורר תגובת לחץ שהיא מיותרת כרגע. במידה וזה עולה ממנה אפשר לערוך מעין יומן ולרשום בו את המבקרים ואת מה שעשתה כל יום. וכמובן לחזק ולתמוך בקשר בינה לבין התינוק ושאר ילדיה ולתת לה תחושת מסוגלות בטיפול שלה בהם.
בהצלחה

מיכל שלום!

החוויה שאת עוברת עם הורייך אכן קשה כואבת ומורכבת. מצד אחד המחויבות לעזור להם שהינה גדולה מאוד ומצד שני הצורך להמשיך ולחיות את חייך ולגדל את בנך הצעיר שגם הוא זקוק לך ובכלל.
הייתי ממליצה לך לנסות לפנות לעמותת אלצהיימר, אשר נותנת מענה לצרכים רבים, הן של ההורה הסובל מהמחלה, של בן הזוג וכן של הילדים שעליהם במרבית הפעמים נופל עול הטיפול וכאמור מעלה מורכבויות רבות מן העבר והווה.
03-5341274/5

שיהיה בהצלחה
חג שמח

אורית שלום!
בתאורך לא פרטת האם כיום את עובדת, או במה עסקת במשך השנים. ייתכן ואכן יש לך קשיים בזיכרון אך ייתכן גם ואת סובלת מקשיים בקשב, כפי שאני מבינה שהתחלת כבר לברר.
הייתי ממליצה לך לעבור ייעוץ טרום אבחון אצל נוירופסיכולוג בכדי שניתן יהיה לקחת באופן מסודר את פרטי הרקע שלך, תפקוד קודם והקשיים כיום.
בהצלחה.

שלום יפה,
אני ממליצה על התוכנה מחברת MINDFIT או COGNIFIT לצורך תרגול קוגניטיבי. התוכנה מתאימה בעיקר לאנשים מבוגרים והינה קל לשימוש.

בברכה

בני אובחן כבעל הפרעת קשב וריכוז, יש לו גם בעיית זיכרון הוא בכיתה א וצריך לחזור איתו הרבה פעמים על החומר האם יש קשר בים ההפרעה לבעיית הזיכרון?

רחל שלום!
בעיית קשב וריכוז כשלעצמה יכולה לגרום לקשיים בזכירת חומר. מכיוון שבעת הלמידה יש קושי להתרכז ועל כן קושי לקלוט את החומר הנלמד. ברגע שהחומר לא נקלט כמובן שהוא לא נזכר וזה יכול להראות כבעיות זיכרון. לא ברור מהתיאור שלך האם הוא אובחן כסובל מבעיות זיכרון בנפרד לבעיות הקשב או כך זה נראה לך.
מומלץ כמובן ליישם את ההמלצות של האבחון של הקשב ולטפל בבעיה הקשבית, על מנת לאפשר לו למידה אופטימלית בתנאים המתאימים לו.

בהצלחה

משה שלום,
שאלותיך מעניינות ולעניין.
האבחנה בן דיכאן ודמנציה לא תמיד קלה ולפעמים יש תגובה דיכאונית כתוצאה מהירידה בתפקוד הקוגניטיבי. לכן יש צורך בהערכה מסודרת כדי לברר את הטיב ומידת הבעיות הקוגניטיביות. במקרים בהם מדובר באבחנה חד משמעותית של דיכאון ניתן לראות בעיקר בעיות קשב וריכוז והחולים אינם קשובים לסביבתם ולכן גם הזיכרון לטווח קצר פגוע. כמו כן, תפקודם משתפר עם שיפור המצב הנפשי והמצב הפיך. חולים מבוגרים שסובלים על רקע דיכאון גם עלולים להשתפר בעקבות טיפול אנטי דיכאוני אך לפי ניסיוני מצבם יותר נוקשה לטיפול.


בברכה