פורום חרדה מהריון, פחד מלידה, טוקופוביה - יש לך שאלה?

שלום אני בת 37 נכנסתי להריון בגיל 34 בלי בעיות ההריון היה נהדר הלידה ארוכה אבל שרדתי לאחר הלידה הייתי מסורה מאד לתינוק קפצתי על כל בכי הייתי חרדה מאד אולם הסתדרתי והסתדרתי לבד כי אימי לא היתה פנויה לעזור לי.
בעלי עבד בערבים ובלילות כך שכל הזמן הייתי לבד , הרבה חברות אין לי כך שלא היה לי גם ביקורי חברות .
זכור לי מאחרי הלידה הרבה לבד ורצון להמשיך בחיים כאיילו לא קרה כלום לחזור מהר לגזרה ולהתאמן גם אם בלילה לא ישנתי (הייתי ואני חרדה כל הזמן לגוף שלי- הייתי ילדה לא יפה והגוף שלי הוא הדבר היחידי שגרם לי להרגיש טוב עם עצמי כך שאני מקפידה להתאמן ולשמר אותו) עד שחליתי כחודשיים לאחר הלידה חליתי והיתה לי דלקת עצב הראיה שנגרמה בעקבות וירוס שלא טיפלתי בו .
רופאים שלחו אותי לבדיקות אולי טרשת נפוצה אבל תודה לאל התגברתי לא קרה לי מאום מאז .

אני מפחדת להכנס להריון כי אני לא סומכת על אף אחד שיעזור ויתמוך חשבתי לחכות שבני יהיה כבן 4 כך שאלד כשיהיה בן 5 בוגר ואז אוכל להסתדר יותר בקלות כיוון שהגדול יהיה כבר בוגר יותר .מה דעתכם ? כאמור אני לא בונה על עזרה מאיש.

יחד עם זאת איך אוכל להתגבר על החרדה לאבד את הגוף היפה שלי בגלל לידות?

אשמח לעצה

אני בת 38 ויש לי תאומים בני 13.
נכנסתי להיריון בטיפולים - וההיריון עצמו היה מאוד קשה (בחילות קשות ביותר ותחושה כגופנית רעה).
במהלך כל השנים דחיתי היריון נוסף , שיגדלו עוד קצת ... שיהיו עמצאיים וכיוב'.
בשנה האחרונה החלטתי לנסות שוב להכנס להיריון (כמו שאומריםLכדי לא לאחר את הרכבת). באופן רציונאלי הרגשתי/ אני מרגישה מוכנה.
לפני מס' חודשים נכנסתי להיריון וכשגיליתי נתקפתי בכזו חרדה ופחד- פשוט השתתקתי.
הרגשתי שאני לא מוכנה , שעשיתי טעות, מה אני צריכה את זה שוב שהילדים גדלו ואני שוב עצמאית, ממש התחרטתי. בסופו של דבר ההיריון לא צלח ונפל באופן טבעי.
כיום אני שוב בהתלבטות קשה , האם כדאי לי להכנס להיריון, אני פוחדת שוב להרגיש את התחושות הללו. למעשה הבלבול מופיע בכל חודש עם התאריך של קבלת המחזור. אני מפחדת שאני אתחרט אם אני לא אלד ילד נוסף כי השעון מתקתק, ומצד שנית החרדה והתחושות סביב זה.
מה עושים ?

שלום, אני נוטלת ציפרמיל לסירוגין כבר שנתיים. בחודש האחרון התחלתי שוב לקחת בעקבות התקף חרדה שתקף אותי. כמו כן אני מנסה להיכנס להריון האם יש זו בעיה? האם יש סיכון בדבר?

לרופאים שלום,
אני כרגע בהריון שני וגם בהריון הראשון שלי, שהיה תקין לגמרי (פרט לחשש ללידה מוקדמת שטופלה ונמנעה), הייתי מאוד חרדתית. ההריון הזה קשה לי יותר, אני חושבת, ואני לא כ"כ יודעת מה לעשות עם זה.
אני חושבת שבהריון הראשון שלי שהושג אחרי כמעט שנתיים של נסיונות וגם טיפולי פוריות קלים (באמת, רק איקקלומין וUI) אמרתי לעצמי שאני חרדה כי ההריון הוא הריון יקר, אבל באותה נשימה אמרתי שאני חרדה כי אני חרדתית. הריון זה הושג בקלות רבה יותר ואני מרגישה כעת שזו הסיבה ליתר הלחץ שלי. וגם כי אני חרדתית.
ברור לי שזה נורמאלי והרבה חוות את מה שאני חווה, אני מוטרדת מהרבה דברים שעלולים להשתבש וזה מעיק. היה איזשהו לילה שבו הייתי ערה כמה שעות ועברתי בראש על כל מה שמפחיד אותי כולל הלידה (הרחקתי לכת עד כדי כך). האם יש איזשהו טיפול קוגנטיבי קצר מועד (מספר מפגשים בודד) שאני יכולה לעבור, לדעתכם?

שלום, אני בשליש הראשון של ההריון ובדכאון, האם מותר ליטול כדורים נגד דכאון בהריון? המצב בלתי נסבל ואיני מתפקדת . אני בהריון מחבר שנפרד ממני, מפאת גילי (40) אני חוששת שזו ההזדמנות האחרונה שלי לאמהות.
תודה רבה

שלום,

האם ניתן לקחת כדור בשם קלמנרבין במצבי לחץ, אני בשבוע 33?

תודה,

שלום לכולם, אני סובלת כבר שנים מחרדה כללית. לקחתי במשך 7 שנים אפקסור,שעזר לי מאד. לפני שנתיים הפסקתי, ולא היו לי בעיות מיוחדות. היום אני בהריון שני והכל התחיל שוב,וכל יום במגמת עליה. בהריון הראשון היתי עם הכדורים ובני בריא ברוך השם. האם אין בעיה לקחת שוב,ובהתחלה עם benzodiasepam ?אני גרה בחול וזה עוד יותר מקשה.
תודה

אני בתחילת הריון שבוע 10. מאז הוא מתמיד אני סובלת מחרדות. אך הפעם בהריון זה מתגבר. לפני כמה ימים הייתי לבד בבית הרגשתי שאני נופלת מהכיסא למרות שלא נפלתי. הרגשתי את הראש לי נזרק הצידה אבל בבפועל זה לא קרה. קמתי בבהלה מהכיסא עם קושי לנשום ודופק מהיר, הבנתי שהיה טריגר לבואו של הפחד הנוראי הזה. הלכתי בבית אינספור פעמים אך התחושה עדיין הייתה נוראית. הרגשתי שאני עומדת ליפול אך בעצם זה לא קרה רק הרגשה וגלי חום שעלו בי. יצאתי החוצה לגן משחקים רק כדי להיות בסביבת אנשים ולא לבד וגם לנשום אוויר. זה קצת הקל. בעלי חזר לאחר מכן והוקל לי.. למרות שהתחושה המפחידה נשארה. אני אציין שאני היפוכונדרית ודואגת לבריאותי מאוד.
בזמן האחרון אני מרגישה מן תחושה מוזרה בראש שגורמת לי לפחד נוראי. מן תחושת ריק בראש כאילו משהו שם רדום וזה בא והולך ובעקבותיו הפחד והחוסר שיווי משקל. הייתי רוצה לעשות צילום ראש אבל גם מה שימצאו מפחיד אותי. אני מרגישה שאיני יכולה לחיות בפחד יותר, יש יותר דברים שאני חרדה אליהם מאשר דברים שלא. תמיד אני מדמיינת הנורא מכל. אני כבר אובדת עצות. מצד אחד רוצה לעשות את כל הבדיקות הרפואיות מצד שני חוששת לתוצאות. אני מפחדת לשלום העובר. שאני מזיקה לו. אני גם חוששת מתרופות לא רוצה להזיק לעובר. מה עושים? אני כבר אובדת עצות?

שלום לכם

קודם כל תודה רבה על התחזוק הנפשי שאתם נותנים , בשביל הבנות פה זה חשוב מאוד , שאלתי היא אני קוראת על מחקרים שטוענים שייש קשר ישיר בין חרדה וסטרס בהריון לבין הפלה מצד שני יש הרבה רופאים שטוענים שזה לא משפיע מה דעתכם?

שלום,
התחלתי לסבול מחרדות לאחר שראיתי את בעלי מפרכס בפעם השניה עד שממש קשה לי להיות איתו בלילה לבד, לאחר הפעם הראשונה שבעלי פרכס אובחנתי כסובלת מפוסט טראומה וטופלתי אצל פסיכולוגית, לאור המשבר החדש, מה הדרך המומלצת לטעמכם? לאיזה סוג של פסיכולוג לפנות
תודה וגמ"ח טובה

שלום ברצוני לדעת אני שותה רסיטל 20 מ"ג כשלושה חודשים וברצוני להכנס להריון האם זה רצוי ואפשרי ?

שלום רב אני כרגע בשבוע 38+4 להריון בשלושה שבועות האחרונים הופיעו אצלי סימני דיכאון היה לי התקף חרדה קשה בלילה והגעתי לבית החולים ומאז אני נוטלת קלונקס במינון של 0.5 מ"ג בשבוע האחרון יש החמרה במצבי אני בוכה במשך כל היום ממש בלי הפסקה כמעט אני פוחדת להיות לבד וגם שאני עם אנשים אני מרגישה רייקנות מאוד גדולה וכמובן קשיי נשימה בלילה וכל הנלווה לזה
אני רוצה לציין שעברתי שתי הפלות והלידה עכשיו היא אחרי טיפול IVF ואני כבר שלושה חודשים בבית בשמירת הריון עקב כל מיני בעיות בדרך כל התקופה הזו הייתי גיבורה וחזקה ודווקא עכשיו שסוף סוף אני קרובה לדבר שחיכיתי לו כל כך אני לא מצליחה להנות מכלום חשבתי לעבור ללוריון כי לדעתי הקלונקס לא עוזר לי אנא ממכם דחוף ברצוני להגיע ללידה מאושרת וחזקה ולהכניס את התינוק שלי לבית יציב ובריא ולא להתחיל כמו שאני מרגישה כיום אודה לתשובתך בהקדם

היי,
אני בת 31 ונשואה כשנה וחצי, בשנה האחרונה עברתי 2 הפלות אשר לא הקשו עליי, הצלחתי אחריהן לקום ולחייך ולחזור לעצמי אך לפני כחודשיים עברתי הפלה בשבוע 16 עקב מום נדיר במוח העובר. מאז אינני חזרתי לעצמי, בחודש האחרון אינני מפסיקה לבכות מדי לילה עקב אשמה בלתי הגיונית שאני הרגתי את העובר עקב ניתוקו מגופי וכמו כן אני נזכרת במראהו של העובר(לצערי הרב הפנתי את ראשי בדיוק שהוציאו אותו ממני וראיתי אותו). אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון-לא הייתי רוצה להביא ילד לסבול מ-100% נכות גופנית ושכלית. אך למרות זאת אינני מסוגלת לחבר את הלב והרציונל שבי ולסלוח לעצמי. כמו כן, נכון לתקופה האחרונה אינני רוצה להיכנס להריון עקב הטראומה שעוברת עליי, אך מנגד אני רוצה ילדים.
בבקשה עזרו לי, אני יודעת שאני צריכה עזרה(למרות שאני אישה חזקה מאוד ואופטימית-אך הפעם החוזק והאופטימיות כנראה נשארו בבי"ח), למי לפנות ואיזה טיפול טוב לי(אני גרה בגליל).
שתהיה לכולנו שנה טובה ובשורות טובות.

שלום רב אני בהריון שבוע 8 זה הריון שלישי רק שהשתיים הקודמים היו בהפריה ובזה נקלט טבעי לחלוטין לפני כשלוש וחצי שנים קיבלתי לראשונה התקף חרדה עם היפרוינטלציה מאז שאני בהריון אני מרגישה תחושות של חרדה כמו שהרגשתי אז רק שבעבר יצאתי מזה בכול הכוח ללא כדורים עם הרבה קריאה בנושא ועכשיו אין לי איך להתמודד אומרים לי כי זה טבעי בהריון ולי זה לא קרה בהריון אף פעם היו לי שני הריונות מקסימים עם שתי ילדים מדהימים וכאן הכול שונה הבחילות החולשה הדכאון החוסר רצון לזוז מהבית ממש מצב מדכא ואין לי שום כוח להתמודד עם זה כאילו רק לחכות שיעבור מה עושים חוץ מכדורים?????? מחכים???????איך נחלמים בגוף ובתחושות של החולשה ובכול זאת חוזרים לאיזה שיגרה מחר אני חוזרת לעבודה אני עובדת בגן ילדים ואני נורא חוששת אשמח לעידוד

שלום. אני בת 36, שבוע 16 בהריון. נטלתי ציפרמיל במשך כשנה וחצי וכאשר החלטנו שאנחנו מעוניינים להיכנס להריון הפסקתי את נטילת התרופה. בחודשים האחרונים אני סובלת מבחילות וממצב רוח ירוד שהגיע כעת למצב די ברור שהתחושה הפיזית שלי היא כבר לא בהכרח תוצר לוואי הורמונלי אלא ביטוי לתחושת מתח ועצבות מנטלית. (היינו 10 ימים בחו"ל והרגשתי הפיזית השתפרה פלאים וביום הטיסה חזרה לארץ חזרתי לתחושות בחילה חזקות מאלו שהיו לפני החופשה וזה לא עובר). אני שוקלת לחזור לקחת ציפרמיל, מאחר ולא הייתי רוצה לבלות 6 חודשים נוספים עם חוסר אנרגיות, עצבות ודיכאון.
אשמח לעצה. האם ניתן לחזור לקחת את התרופה כעת במינון נמוך?
תודה רבה מראש!!!!