פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית - יש לך שאלה?

שלום,
אני בת 18 וחצי ומתגוררת עם אבא שלי בבולגריה לתקופה לצורך לימודים אקדמים.
סיכמתי עם אבא שלי שאחרי בחינות הקבלה ללימודים אמצא עבודה והוא יעזור לי לממן את התואר
אמא שלי חסכה עבורי 500 שח בכל חודש מכספי המזונות שאבא שלי העביר לה
עד שהגעתי לגיל 18.
לפני שברחתי מהבית שלה לפני חצי שנה ועברתי לגור עם אבא שלי היא אמרה שהכסף נחסך עבורי ללימודים
או חתונה ואכן היא השתמשה בחלקו לממן עבורי קורסים ביואל גבע לפני שנה.
כעת אני ואבא שלי מתגוררים בבולגריה
ולפני שנסענו היא אמרה לי שתעביר לי בכל חודש סכום מהכסף שחסכה כמו ''מלגה'' אחרי שאסע.
לאחותי היא אמרה שחסכה עבורנו 70 אלף שקל ושלא תעביר את הכסף עד שארשם ללימודים, כי אני בזבזנית.
קודם זה כמעט קרה עם אחותי וכסף שאבא שלי העביר עבור אחותי אישית אחרי גיל 18 לאותו חשבוןבו מתנהל החסכון אבל התערבתי והיא לא לקחה מאחותי את הכסף.
גיליתי אתמול בשיחה שגרתית איתה שהיא בזבזה את כל הכסף שהיה בקופת החיסכון שלי.
היא ניסתה להאשים אותי ואמרה שאני גם ככה לא לומדת עכשו ושאין כסף שלי אצלה ושאני צריכה להתעורר, כי היא לא תעזור לי כלכלית.
אחרי כמה הפצרות היא הודתה שהכסף איננו כי היא "הפצירה בי שאשאר בישראל והיא תתן לי את הכסף עבור השנה הראשונה, אני לא הסכמתי ולכן אני לא צריכה את הכסף, יש לי מי שיפרנס אותי עכשיו".
ניתקתי איתה קשר אחרי השיחה וחסמתי אפשרות שתיצור איתי קשר. האם זכותי לכעוס על מה שעשתה ? אני מרגישה כאלו חרדה וכאב עכשיו...

תודה מראש

שלום אני בכיתה י
עד לפני שנה הייתי חברותית והיה לי מאוד כיף
ואז המנהלת הפרידה ביני ובין חברתי וזה היה בשבילי סוף העולם כי אהבתי אותה ועד היום אנחנו אויבות ואחריה היו לי עוד 2 חברות אבל הם עזבו את התיכון והשנה מאוד נסגרתי לא נתתי לאף אחד להיכנס אבל פתאום הכרתי חברה והיא נכנסה לליבי מאוד הבעיה שאני לא נותנת לך לדבר עם בנות אחרות אני שיקרתי לה מלא שקרים רק שתתייחס אליי ותהיה רק איתי ונראה לי שאני התאהבתי בה כי אני כל היום רוצה ממנה חיבוקים אני חולה על הילדה הזאת וכמעט כל יום אני מתקשרת אליה

אז ככה, אני ביחס לא טוב עם ההורים שלי. אני מרגישה שאבא שלי תמידמנסה לתפוס אותי על קטנות, ואמא שלי רוב הזמן מתעלמת ולא עוזבת את האח הקטן שלי. כל שבוע בערך אני מגיעה למריבה עם אבא שלי, יכול להיות שזה מוצדק, אבל זה בדרך כלל על דברים שהוא מבקש ממני לעשות בדיוק כשאני באמצע משהו. תקראו לי עצלנית, אבל אני אוהבת לסיים משהו לפני שאני עושה משהו אחר. אז אני תמיד אומרת שאעשה את זה אחר כך, כשאסיים. אבל אני חושבת שהוא מגזים עם התגובות שלו. זה מרגיש כאילו הוא בכוונה אוהב לריב איתי ולהעניש אותי אז תמיד מבקש ממני דברים כשאני בדיוק עושה משהו. המריבות מגיעות לצעקות וכינויי גנאי, ולפעמים לכמה מכות. זה כבר מגיע למצב שכל פעם שאנחנו מתווכחים,, גם אם סתם על דברים קטנים עולות לי דמעות, וכל פעם שהוא עושה תנועה קטנה עם היד אני נרתעת.
אמא שלי בדרך כלל מתעלמת ולא מנסה בכלל להתערב, ובכללי כל הזמן רודפת אחרי האח הקטן שלי ותמיד רוצה שהוא יהיה איתה. כבר אין לה כמעט זמן בשביל שאר הילדים שלה. ההורים שלי גם הרבה פעמים רבים. פעם אחת זה הגיע למצב שאבא שלי העלה גירושים, אבל אחרי המריבה אמר שזה לא רציני.
אני מייחלת למצב שההורים שלי יתגרשו, או לעזוב כבר את הבית.
הם באמת מביאים לי כל מה שאני רוצה ויש לי הכל, אבל אני לא מרגישה שהם מתנהגים כמו שהורים אמורים להתנהג.
אין לי גם למי לפרוק את זה, כי חברות שלי אף פעם לא מספרות לי שיש להן תסביכי הורים, וממש מביך לי אם אני אהיה היחידה שזה קורה לה והתדמית שלי תשתנה.
זה גם תמיד נראה שהמשפחות שלהם הרבה יותר טובות ואוהבות משלי וזה ממש מבאס.
הייתי רוצה איזשהו רעיון למה אפשר לעשות

נימאס שצועקים עלי ומרביצים לי אני הלכת לרחוב כבר ישנתי כמה ימים לא יפריע לי עוד קצת זמן

אני לא יכולה יותר להמשיך לבכות, אין לילה שאני מעבירה בלי לבכות
אני לא ישנה, רק מחשבות מחשבות בכי .
יש לי חברה טובה מגיל קטן עד היום אני תמיד ביחד
יש לה אח, שהיה כמו אח קטן בשבילי ( הוא קטן ממני בשלוש שנים)
היינו ביחד תמיד תמיד שפכנו תלב אחד לשני תמיד היינו דבוקים אחד לשני
עד שיום אחד הכל השתנה שהתחיל נשיקה בינינו
התחלתי לאהוב אותו יותר מאח אחרי הנשיקה והוא גם
והמשכנו פה ושם נשיקה והמצב הדרדר עד ששכבנו
מאז אני אוהבת אותו כגבר שלי ולא כמישהו שהוא אח בשבילי, אין לי סיכוי איתו וזה משגע אותי אני לא יכולה להסתכל על מישו אחר כי זה מגעיל אותי, ניסיתי להיות עם מישו אחר לזרום איתו לאהוב איןןן לא יכולההההההההה והבנות בגילי כמו הולכות להתחתן לחלקן יש תינוק ואני יושבת פה בוכה על מישהו קטן שאין לי סיכוי איתו . והוא כבר לא מעוניין בקשר איתי לא רוצה להיפגש לראות ולא כלום . ואין מצב בעולם שאשכח אותו מה אפשר לעשות?!!!!!!!!!!! :(

היי אני עברתי הרבה בגיל הילדות אבא שלי היה מכה אותי עד לא מזימן (הוא הפסיק ביגלל שאני מזמין משטרה אני בן 16 ) עברתי 10 בתי ספר הוכתי גם שם לו מיזמן אובכנתי שיש לי כמה בעיות בעיה רגשית חברתית בעיה של יפרצות של כעס עצבים ועצבות וחרדה ודיכאון ועוד קצת ויש עוד בעיה שהמאבחנת לא צינה שיש לי ואני יודע שיש לי זה בעיה שאם מדברים איתי אני מקשיב ואז ניהיה "קצר" במוח ונהלם הכל ואני אומר תחזור שנית וזה חוזר עוד הפעם ובלי סוף זה משפיל אנשים וגם
אותי במיוחד יצרתי לי כך אויבים ותמיד רדפו אחרי והציק לי במיוחד בפנימיות ואף פעם לא היו לי חברים והאיבחונים לא הוגדרו כימעט ואני שנתים בבית מנותק מהעולם הוריי מקללים אותי כל הזמן ואין עם מי לדבר ומה לעשות אני מת לחזור לעבוד אבל אני מיתביש מהמצב שאני מביך אנשים המאבחנת אמרה לי שנפלתי בין הכיסאות ואני חייב עזרההה

היי
פעמיים חברה שלי סיפרה ליועצת שאני חותכת והיועצ להורים שלי.
הם חושבים שזה נגמר
ולאחרונה נהייתי בדיכאון חזק יותר והם שמו לב לזה והם אמרו את זה לפסיכולוגית שלי
עכשיו אני משקרת להם הרבה הם לא יודעים מה המצב שלי
ועכשיו מפנים אותי לאבחון פסיכיאטרי
ואני מרגישה שאני מתחרפנת אני כל היום חושבת אם להגיד את האמת ואם הוא יספר לפסיכולוגית או להורים שלי או אם לשקר והוא ישים לב ויגלה אחר כך או משהו והתגובה רק תהיה חמורה יותר..
אבל אני מרגישה שאנלא מסוגלת להגיד את כל האמת כי אני מפחדת שיידעו את זה

אחי ילד בן זקונים בן 16, תלמיד מצטיין,שקדן וחרוץ מיוזמתו האישית - אף פעם לא הופעל עליו לחץ לכך מהבית. כל דבר שהוא עושה הוא לוקח ברצינות אולי יתרה. לאחרונה הוא מתבודד יותר, מספר על שינה לא טובה,עצבני יותר. מתבטא באופן שלא מאפיין אותו ואומר שהוא מותש מהמירוץ למצוינות אך לא מצליח להוריד את הרגל מדוושת הגז גם המורה שלו אמרה שאינו עצמו ושהיא מודאגת. לא יודעת כמה לדאוג ובאילו אמצעים כדאי לנקוט. מבקשת יעוץ דחוף! המון תודה מראש

שלום,בנותיי נערות בנות 14 ו15.5 ,חמותי אישה טובה מבקשת מהן בלי סוף שהיא רוצה לקחת אותן באיזה יום לטייל(ים,סרט וכו') בנותיי אינן רוצות ללכת איתה והיא אינה מרפה .כאשר היו קטנות נהנו לטייל איתה אך היום הן אומרות לי שהן בוגרות ולא מתאים להן ללכת איתה מה גם שהיא אומרת להן רק לשעתיים וכשזה קורה זה לחצי יום...אני מרגישה שהן מתםתלות מולה בתשובה משום שהן לא רוצות לפגוע בה ישירות ולומר שלא נקודה.האם אני צריכה לומר לחמותי שתרפה או אולי בעלי?תודה ושבת שלום לי.

אני צריכה עזרה אני בת 17 ואמא שלי מרביצה לי לפעמיים (הרגע זה קרה )אני לא יודעת מה לעשות אין לי לאין ללכת אבא שלי לא אכפת ממה שקורה הוא עסוק בעצמו כל דבר רע שקורה בבית נופל עלי ואין לי עם מי לדבר ואני אבודה כבר אני לא מסוגלת להיות בבית כי כל דבר שאני עושה מאשימים אותי וסטירה נופלת עליי אני אמורה להתגייס רק ביולי ואני ממש רוצה לדחות את זה אבל אני פוחדת כי אמא שלי אמרה שכשאני אגיע ל18אני עפה מהבית ואני נשבעת אני לא ילדה מופרעת אני תלמידה מצטיינת עם ממוצע ממש טוב והכל מעולה בבית ספר ואני עובדת בשביל הכסף שלי אבל כלום לא טוב להם אני ממש פוחדת להיות בבית ואין לי למי לפנות פניתי לסבא וסבתא והם סיפרה לה והיא העיפה אותי מהבית ליומיים מה אני יכולה לעשות

שלום... אני בת 20, נשואה ואם לילד. אין באפשרותי לא את הכסף ולא את הזמן להגיע לפסיכולוג או פסיכיאטר כרגע ורק רציתי הזדמנות לשמוע ממישהו מומחה עם מה שעובר עלי הוא מוגזם ואפילו סוג של איזשהי הפרעה. אני מניחה שיותר מזה לא תוכלו לעזור לי ואולי רק לתת עצה כלשהי..
בגיל 17 התאהבתי במישהו ואפילו שאחרי שגיליתי שהוא בכלל לא מה שחשבתי עדיין אהבתי אותו. איכשהו העניינים נהיו שהפכתי לחברה של אחד החברים הטובים שלו שחיזר אחרי, בהתחלה עדיין הייתי שקועה באהבה אל אותו האחד ואז התחלתי לאהוב גם את החבר שלי.
נעלמנו ביחד לתקופה של כמה חודשים והתרחקנו מכל החברים שלנו, זאת הייתה התקופה הכי מאושרת בחיים שלי גם כי שכחתי את אותו האחד. ואז חזרנו והרגשות האלה חזרו, כאילו שאני מאוהבת בשניהם. אותו האחד התייחס אלי כידיד רחוק, גם כי יש לי אופי נורא ביישן וסגור וכמעט ולא יצא לנו לדבר.
אחרי שנכנסתי להריון, אם כל הבלאגן שקרה לא היה לי זמן לחשוב, גם לא אחרי הלידה. אבל כיום כמעט שנתיים אחרי הלידה, הסבתות לוקחות את הילד באופן קבוע בסופי שבוע כדי לאפשר לנו להשתחרר ולהנות עם חברים.
אני לא רוצה להיכנס לזה יותר מידי, אבל בעלי תומך בנישואים פתוחים ואני מסכימה איתו. שנינו סיכמנו שלא היה לנו מספיק ניסיון מיני ואנחנו זקוקים לזה כדי להמשיך ולהיות ביחד (בבקשה תעזבו את זה, זאת לא הבעיה), איכשהו קרה ששכבתי עם אותו האחד. הייתי מאד שיכורה ומאד הצטערתי על זה בבוקר כי זה ממש לא מסוג הדברים שאני עושה. אחרי שנרגעתי והקשבתי לבעלי ולקחתי את זה כחוויה המשכנו הלאה. וכמה שבועות אחרי קרה איכשהו ששכבנו שלושתנו.
כמה ימים אחרי הזמנו אלינו חברים ואיכשהו יצא בטעות שאני ואותו האחד נתקענו לבד לזמן מה עד שכולם יגיעו, ישבנו שקטים וניסינו לעלות שיחות על הילד שלי וכל מיני עד שהוא הכריז פתאום שהוא הרגע חזר מהעבודה והוא צריך ללכת להחליף בגדים ויחזור עוד מעט. ואז מסתבר (אני לא רוצה להיכנס לפרטים), מה שקרה זה שידיד וחברה שהיו אמורים לבוא אלי, הוא קרא להם אליו והם הלכו לשם וישבו שם עד שעה מאוחרת ואפילו לא שקלו לבוא לכאן. בדרך חברה שלי גם אמרה שהוא התכתב עם מישהי כל הזמן ושלח לה סמיילים של לבבות.
עכשיו נכנסתי לדיכאון של החיים שלי, אני יודעת שלא הייתי צריכה לצפות דבר מסטוץ אבל לפחות רציתי קצת כבוד כידידה... אני מרגישה פגועה ועצובה ובדיכאון, לא מתחשק לי כלום. עוד יותר מזה אני מרגישה כמו ילדה קטנה ומטומטמת, אין לי מושג איך הגעתי למצב המשפיל הזה בכלל, אין לי מושג איך זה שאני עדיין אוהבת אותו אחרי כל כך הרבה שנים ואחרי שיש לי בעל כזה נהדר ומשקיע ומקסים וילדה מדהימה, לא טוב לי עם עצמי. אני לא יודעת מה עובר עלי.

רק מניחה את זה כאן:

להיות נער בסיכון, זה לא רק כשאין לך בית,
זה גם כשאתה לא מרגיש בבית.
להיות נער בסיכון, זה לא רק כשאין לך איפה לישון,
זה גם כשאין לך מי שיגיד לך לילה טוב.
להיות נער בסיכון, זה לא רק כשאין לך אוכל,
זה גם כשאתה יודע שצריך לשמור למחר כי לא בטוח שיהיה כסף לקנות עוד.
להיות נער בסיכון, זה לא רק אם עברת פגיעה,
זה גם לחיות בתחושה שזה יכול לקרות לך בכל רגע.
להיות נער בסיכון, זה לא רק להשתמש בסמים או לשתות אלכוהול,
זה גם להיות בסביבה שיש בה סמים ואלכוהול והם לא ממש קשים להשגה.
להיות נער בסיכון, זה לא רק לנשור מבית ספר,
זה גם להיות בבית ספר ולא להצליח לתפקד מכל סיבה שהיא.
להיות נער בסיכון, זה להיות נער במדינת ישראל,
ולהיות נער במדינת ישראל (אם אנחנו מודים בזה או לא) זה הרבה פעמים להיות נער בסיכון.

אשמח לתגובתכם!

היי אני בחורה בת 19 משרתת בצבא, ההורים שלי התגרשו שהייתי ילדה בת ארבע לאבא שלי יש מחלת נפש ומאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתה לי מערכת יחסים די לא יציבה עם אבא שלי הוא היה תמיד פוגע בי ויורד עליי גם אם הייתי צוחקת בוכה או שותקת תמיד היה לו מה לומר. כשהגעתי לגיל 16 החלטתי להפסיק לדב ר איתו ורק עד לא מזמן חידשתי איתו את הקשר והבנתי שיש לו בעיה ושאני צריכה להבין אותו והיום אני כבר לא כועסת עליו ושכחתי כבר מזמן את מה שקרה הבעיה היא ההשלכות שזה השאיר אחריו. כולם אומרים לי כל הזמן כמה שאני יפה ושווה וחכמה וטובה אבל אני לא תמיד מרגישה ככה בחיים שלי לא היה לי חבר רציני וכל פעם שאני רוצה מישהו ומדברת איתו אני מרגישה שהוא מתרחק ממני כמו מאיזה עלוקה או סתם יורד עליי יצאתי ופגשתי די הרבה בנים שפגעו בי ואמרו שאני לא מספיק יפה או סתם ירדו עליי שאני ילדה קטנה או רצו את החברות שלי וגם עד שמישהו בא ומדבר איתי אני כבר מרגישה כאילו אני נגעלת ממנו ובא לי רק לברוח ממנו. אני רואה שלכל החברות שלי יש חבר שאןהב אותן ועושה הכל בשבילן ואני מרגישה שלי בחיים לא יהיה את זה אני לא מבינה למה כולם מתרחקים ממני בצורה כזו אני מרגישה כאילו אף בחור בחיים לא יאהב ויעריך את מי שאני ובגלל זה כבר נימאס לי מלנסות אני יודעת שאני עדיין צעירה ןהכל אבל כבר התייאשתי מגברים מרגישה שאני כבר שונאת את כולם

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי ואני שונאת את עצמי
יש לי חבר טוב שנכנס לי עמוק מדי ללב. באמת עמוק מדי.
והוא החבר הכי טוב שלי והוא טוען שגם אני שלו אבל זו ממש לא אותה רמה של קרבה. אני ממש פרנואידית ולא יודעת מה לעשות ואנשים ממש אוהבים אותו והוא נפגש מלא עם אנשים וכל פעם שהוא נפגש עם מישהו שהוא לא אני, אני פשוט רועדת בבית ואני ממש מפחדת שהוא יפסיק איתי את הקשר ויתרחק ואני לא יודעת מה לעשות ואני פשוט בוכה בכי היסטריה סתם ככה כי אני חושבת על זה שהרבה זמן לא נפגשנו או כשהוא נפגש עם מישהו אחר. ואני פשוט בחרדות כל זמן שאני לא איתו או שאני מדברת איתו. וממש פיתחתי תלות כי זה לא תקין שכדי להיות רגועה אני אצטרך להיות לידו
אבל זה המצב
ואין לי מה לעשות עם זה
ואני רועדת ואני מתחרפנת פה ולא ידעתי לאן לפנות וזה ככה כבר כמה חודשים