פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית - יש לך שאלה?

אין ספק שהאבא שאת מדברת עליו נמצא בהכחשה למצב ביתו והדבר הקל ביותר שאפשר זה להאשים את החברה...
הדבר הראשוני שכדי לך לעשות לבדוק לעומק את מצב הבת שלך כי כאשר החברה הכי טובה משתמשת בסמים יש סיכוי שגם היא התנסת בזה.
האם יש לחברה של הבת שלך אמא בתמונה? האם אפשר לעשות מפגש משותף רק של ההורים להבין מה קורה שם?
ניגם חפר
מרכז בקשר

הי, נראה כי את ואימך שותפות להרגשה כי ההשתתפות בפגישות בתנועת הנוער הן פעילות חושבה ותורמת עבורך. ואני מקווה בשבילך כי גם מהנה, על אף הקשיים שאת מתארת. הקושי מתגלה כאשר ההליכה שלך לפעילות נפגשת עם חרדה של אימך לבטחונך האישי בשל השעה המאוחרת. במצב זה כמו מרבית אנשים הנמצאים בחרדה התגובות הן ריגשיות ומתערבבות בהן כעס וקושי להקשיב לאחר. אם הבנתי נכון, לאחר שאימך נרגעת היא עדיין תומכת בהליכה לפגישות.
לכן, עצתי לך היא לשוחח עם אימך כאשר היא אינה בלחץ מפני שעת ההגעה ולתאר לה את המצב כפי שאת מתארת אותו (אם לא עשית כן עד כה) ואולי לומר לאימך כיצד החשש שלה מפני שעת החזרה פוגעת בהנאה שלך. כפי שאני מבין ללכת לפעילות בתנועה משמעה להגיע לעיתים בשעה מאוחרת יותר הביתה, וייתכן שמכיוון שהאירועים הללו חוזרים אפשר מראש לבדוק דרך שתסייע לאימך לחוש בטוחה יותר (כגון שבהתחלה את תשלחי אס אמ אס כל זמן או שתיהיה בקשר עם אם אחרת מהקבוצה ועוד). במידה ותרצי גם אימך יכולה להגיב בפורום ובכל מקרה את מוזמנת להמשיך ולפנות.שי

יוסי הי, נדמה כי אתה קשוב מאוד לתחושותייך הגופניות והנפשיות כאחד ומחפש אחר פשר, סיבה ומשמעות לתחושות אלו שאתה מרגיש. שכן התחושות שאתה מתאר בליווי מחשבות אינן נעימות ומתקשרות אצלך לזכרונות מעוררי כאב. יחד עם זאת, נדמה כי אתה נע בין תחושת הכאב והרצון להבין את שמתרחש בתוכך לבין חלק אחר אצלך שאומר פחות או יותר "אין לי כלום". יכול להיות שחלק מהמטורדות שאתה חווה היא קשורה גם להתלבטות הזו בין "יש משהו" ל"אין משהו", ובמקום הזה אתה רוצה את דעתי מתוקף מקצועי כפסיכולוג, שאעזור לך להשקיט את הרעש הזה המתקיים בתוכך. כאילו אם אגיד אמירה ברורה תחוש הקלה.
במילים אחרות, אני מתייחס לדברים שמתרחשים אצלך עכשיו ונותנים שקט ופחות מהיכן הם מגיעים, גם אם חשוב להבין מהיכן הם מגיעים. נראה כי הרצון שלך להבין את עצמך הוא כלי משמעותי בשבילך להתפתח ולהרחיב את העולם הפנימי שלך ויחד עם זאת, לעיתים יש בכך גם מקור לכאב עבורך.
עצתי לך, לשוחח עם מישהו בוגר בסביבך, שבו אתה בוטח ולראות האם יש בכך הקלה עבורך. יועצת בית הספר היא אפשרות טובה. אתה מוזמן להמשיך להגיב. שי

שלום לך..
אני שומעת את התסכול שלך וחוסר שביעות הרצון מהחיים שלך ומהאנשים שסובבים אותך. כתבת באופן כללי ולא תיארת סיטואציות ספציפיות, כך שקשה לי להבין לעומק במה מדובר. אך אני כן מבינה שאתה בודד, מיואש ועצוב. בשל הזמן הארוך של הסבל עליו אתה מדווח, אני ממליצה לך לפנות לטיפול נפשי, שם תוכל לספר, לסמוך, להישען, להיעזר, להיות מובן ולנסות להבין עוד. אני חושבת שזה יכול לסייע לך להיחלץ מהמצב הזה. לא כתבת את גילך - אך לרוב פנייה לטיפול נפשי בגיל של מתחת ל 18 צריכה להיעשות דרך ההורים, אך ניתן גם לפנות דרך היועצת בבית ספר או מורה שמרגישים קרובים אליה.
שיהיה בהצלחה. אתה מוזמן להמשיך להגיב בפורום. קרן

אם אני יכתוב יותר ספציפי על האירועים
תוכלי לעזור לי ?
כי יועצת אי אפשר לא נתנים
לא חושב
תעני לי בבקשה....

אני אוכל לחשוב איתך על למה זה קורה לך ומה בדיוק קורה לך שכל כך רע ושמתאכזב כל הזמן. אני לא יכולה להבטיח שזה יעזור. תמיכה נפשית באינטרנט היא מוגבלת ומצומצמת יותר ולא יכולה להחליף טיפול שיש בו מפגש אנושי. קרן

הי אנונימית.
נשמע שהפרידה הזו הפתיעה אותך וערערה את הבטחון שלך ביכולת להתמודד עם קשיים יומיומיים שבעבר יכולה היית בקלות רבה יותר. נראה שהידיעה שיש לך חבר לצידך מחזקת ומגדילה אותך וכעת נשארת יותר קטנה וחלשה בלעדיו.
על אף הקושי, העצב והכאב שאת מתארת, אני חושבת שזוהי הזדמנות טובה לבחון משהו על התנהגותך בתוך הקשר בניכם. ציינת משהו על כך שאמרת לו שאת עוזבת אותו אך תמיד היה חוזר, כאילו ניסית לבדוק עד כמה אוהב אותך וכמה את יכולה למתוח את הקצה, ונראה שגם לו יש גבול לאהבתו אליך, שכנראה היתה רבה מאוד.
אני בטוחה שבמערכת היחסים הבאה שתחווי, על אף שבטח קשה לחשוב על כך כעת, תהיי זהירה יותר ועירנית יותר. אני חושבת שזוהי גם הזדמנות לברר מדוע את זקוקה לבן זוג לצידך כדי לחוש שווה ובעלת ערך ויכולת..
אני בטוחה שתחווי אהבה שוב. שיהיה בהצלחה. קרן

רותם הי, אתה מספר על כאב בשל ההרגשה ששתי נערות דחו את ההצעה שלך להיות חבר שלהן. כאשר חווית הכאב למול הנערות מעלה אצלך זיכרונות דומים מהתמודדויות אחרות שהיו לך בעבר, בין היתר חרם ותחושה שמשפילים אותך. מהתיאור שלך את ההתמודדויות בכיתה, אפשר לחשוב עד כמה חשוב לך להרגיש רצוי ונאהב וכמה כואב כאשר אינך מרגיש כך.
קשר רומנטי עם בת זוג (או בן זוג) הוא נושא מורכב, שכן המשמעות שלו היא ששני אנשים באותה הזמן מעונייניים האחד בשני באותה הדרך. כאשר הכוונה "באותה הדרך" היא שקשר רומנטי הוא רק אחת מהדרכים שאנשים יוצרים קשרים. ממש כפי שאתה חווית עם ידידתך, שרוצה אותך כחבר, כאדם וכאיש קרוב אליה, אך אולי לא כקשר רומנטי. במיקרה השני, הקשר הרומנטי לא מתאפשר, בין היתר, כי הנערה מצויה כבר בקשר אחר. יתכן ובזמן אחר היה יכולה להיווצר קשר אך כעת לא. מסובך. במילים אחרות, נדמה כי הנערות לא דחו אותך כ"רותם" אך לא רצו את אותו הקשר שאתה רוצה איתן. לפחות לא כעת.
יחד עם זאת, אולי אתה מספר על חוויה שלמרות שיש לך הרגשה טובה בנוגע לעצמך עדיין אתה מוצא את עצמך מתמודד עם קשיים חוזרים ליצור קשרים (ייתכן לא רק עם בנות) וסופג אכזבות חוזרות. שאולי אתה חווה פער בין האופן בו אתה חושב על עצמך לבין הקושי המתעורר עם נערים ונערות בסביבתך. אתה מוזמן להמשיך ולהגיב. שי

מרינה הי, צר לי על המתחולל בחייך. במכתבך אפשר להרגיש את הכאב העצום לנוכח מותם של הורייך.נדמה כי כמעט בלתי אפשרי לעכל אובדן כל כך משמעותי בזמן כל כך קצר. ובתוך כל זאת, את מתמודדת עם המציאות שהשתנתה באופן קיצוני כמו הצורך למצוא בית שתרגישי בו רצויה ושתחושי בתוכו יציבות וביטחון, הצורך להמשיך לתפקד במסגרות השונות כמו בית ספר. וגם יחסייך המורכבים עם אחותך, שבדומה לך חוותה אובדן עימו היא מתמודדת בדרכה.
במובן הזה, נדמה לי כי הסיוע שחשוב שתקבלי מורכב מחלק רגשי, שבו יתאפשר לך לפרוק את הרגשות שמתקיימים בתוכך ולעכל את שהתרחש בחייך. במילים אחרות, אני מציע שתפני ליועצת בית הספר או לדמות בוגרת עליה את סומכת ותשוחחי איתה. יתכן וגם שירותי הרווחה במקום מגורייך יכולים לאפשר לך לשוחח עם דמות מקצועית (פסיכולוג או עובדת סוציאלית), שתסייע לך. החלק השני הוא החלק המעשי (כמובן שיש לו קשר גם לחלק הרגשי), שבו חשוב שתרגישי שיש לך מקום יציב בו את רצויה.אני מניח שהמצב מורכב והמקום בו תגורי לא ידמה למגורים עם הורייך, אך עדיין חשוב שתרגישי שיש לך מקום בטוח ויציב.
בנושא הרצון למות, אני רק יכול לחשוב שהמוות מהווה עכשיו מפלט מהכאב בו את נמצאת ומבטא גם את הגעגועים לאמא ואבא ולחייך כפי שהיו עד לפני זמן לא רב. כשהמציאות כל כך כואבת המוות נדמה כאפשרות סבירה. יחד עם זאת, אני מאמין שיש בכולנו כוח להתמודד עם דברים רבי עוצמה. ממש כפי שאת מתמודדת. ולאחר זמן מה הכאב יתמתן ותוכלי לחיות איתו. אולי זה לא יתרחש מיד אך לאט לאט ועל ידי תמיכה שתקבלי תמצאי את הדרך הייחודית שלך לחיות עם האובדן ולפתח חיים שטוב לך איתם.
הייתי רוצה לשמוע ממך האם קיבלת או את מקבלת סיוע נפשי ונוכל להמשיך לחשוב יחד .שי

היי שי,
סליחה שלקח לי הרבה זמן לענות.
אני לא מקבלת שום עזרה מאף אחד, רק צעקות מאחותי, בגלל שאני חותכת.
אני רעה. אני עשיתי הרבה רע להורים אני טיפשה בגללי הם מתו כי עשיתי להם רע.
אני תמיד הייתי ילדה רעה ומגעילה.

והנה עכשיו גם לאחותי אני רעה.. בגלל זה היא צועקת עליי

מרינה הי, הייתי רוצה לחשוב איתך על האפשרויות העומדות בפנייך.את יכולה לפנות אלי במייל הפרטי או בטלפון הסלולרי, כפי שמופיע בחלק העליון של העמוד.שי

שלום אנונימית.
אני מתנצלת על ההמתנה לתשובה.
כתבת על המצוקה שאת נמצאת בה, על החשש שלא תלמדי להיות עצמאית ובוגרת, ושתשארי תלויה בגורמים אחרים (הורים, פסיכולוגים, פנימיות..). אני לא יודעת הרבה על מצבך הנפשי ומה שעבר עלייך, ומדוע הופנית לאשפוז. אך מה שכן אני יכולה לומר שאת נמצאת בגיל שבו יש למידה של איך להסתדר בחיים, איך להפוך לעצמאית וכזו שיכולה לדאוג לעצמה. נדמה שיש לך מושג מהם הדברים והמטרות שאת רוצה להשיג ומהו הכיוון שלך. רק שעכשיו זה נראה גדול מאוד ואולי בלתי אפשרי מהמקום בו את נמצאת. אך יתכן מאוד שעם עוד קצת ליווי ותמיכה והרבה מאמץ מצידך תוכלי להשיג את המטרות הללו.

אני רוצה להתייחס לשאלה שלך "יש תקווה למצב שלי? שווה לי להמשיך לחיות?" - את מאוד צעירה, רק בת 17 וחצי, ועוד כל החיים לפנייך, שינויים רבים יכולים לחול במצבך הנפשי והקיומי, ומבלי להכיר את קשייך לעומק, אני בטוחה כי לכל אדם יש תקווה למצוא משהו שיכול לשנות את מצבו ולהקל עליו את החיים ואף להפוך אותם למשמעותיים.
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך להגיב. קרן

הי עדן.
אני מתנצלת שנאלצת להמתין לתשובתי.
ראיתי שמלבד מה שכתבת כעת בפירוט ובפתיחות, את נוהגת לעתים להגיב לאחרים שכותבים, ואני מוצאת שזוהי דרך יפה וטובה לתת מעצמך ואולי גם דרך כך לקבל תחושה של ביחד. מקריאת דברייך אני מבינה שאת מאוד בודדה ומוצפת בתחושות קשות וזכרונות שמכבידים כל כך עד כדי שזה מפריע לך לתפקד. אני מבינה שהעצב כל כך רב וגם הולך ומתגבר ואת מתקשה למצוא משהו שיקל עליך.
שמחתי לקרוא שבסביבתך יודעים שאת בתקופה ארוכה כזו שהיא קשה לך. ועצתי לך לפנות שוב לאיש מקצוע (פסיכולוג, עו"ס קליני, פסיכותרפיסט) - יש הרבה דרכים מגוונות לפרוק את הכאבים האלה שיש לך בפנים ולמצוא תקווה מחודשת ודרך חדשה לחיות. וגם אם זה לא הסתדר בפעם הראשונה, זה יכול להיות אחרת עם איש מקצוע אחר. אפשר גם להיעזר בתרופות לתקופה מסויימת שיכולות להקל מאוד את הסבל (רבים עושים זאת). אך חשוב שתפני שוב ולא תשארי לבדך עם המצוקה. יש ערך לשיתוף באינטרנט, אך זוהי לא עזרה מוחשית, יומיומית ושיכולה לעשות שינוי מהותי במצבך. ולכן אני מזמינה אותך לספר שוב לאמא או ליועצת קצת על הקושי הזה שאת מנסה להסתיר ולתת הזדמנות למשהו אחר.
שיהיה בהצלחה ואני מזמינה אותך להמשיך לשתף ולהגיב. קרן

הי אנונימית.
זה מעניין שהתאהבת בו דרך המחשב. אני סקרנית לשמוע במי התאהבת? אולי במראה שלו? או בכך שיש לו תארים? או בכך שהוא גדול ממך ומתגייס? אני מבינה שמאוד קשה לנהל דרך המחשב את ענייני האהבה. קשה לדעת מה באמת רוצה הצד השני שכותב. וזאת כיון שלא שומעים את הטון של הקול ואת הנימה של הדברים, ואין ספונטניות כי אפשר לבחור כל מילה. דרך המחשב זה משהו אחר. ולכן אני מציעה שתפגשי אותו (בטח זה לא מסובך אם אתם גרים באותו הרחוב). אני בטוחה שאחרי שתפגשו אפילו סתם תוכלי לדעת קצת יותר אם הוא מעוניין או שלא.
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך להגיב. קרן

קרן שלום , התאהבתי בו בגלל כול מה שהיה בו בין עם זה החיצוניות החוכמה והעובדה שהוא גדול ממני ... המשכנו לדבר גם באסאמאסים ויצא לנו לדבר גם בטלפון כמה פעמים .. אני מרגישה שאני ממש רוצה אותו - קשה לי לדעת מה הוא חושב, עבר כבר שבועיים ויש ימים שאני פשוט מתכנסת בעצמי - צעדים קטנים שהוא עושה מרגיזים אותי ואני לא מצליחה להתעלם - אני נלחמת בעצמי לא לשלוח הודעה לא להתעניין ושזה יבוא גם ממנו ... אנחנו גרים במרחק 15 שעה באוטו אבל הוא רוב השבוע בצבא חוץ מי סופי שבוע , לפעמיים תגובות שלו , ואפילו לייקים שהוא עושה לבנות אחות בפייסבוק מעצבנות אותו - כנראה אני אובססיבית מידי , אני לא יודעת מה לעשות אני באמת עובדת עצות , אני שונאת לרדוף אחרי בן אדם אני רוצה שזה יבוא גם ממנו .... וזה קורה אבל ממש מעט .. קשה לי לא לשלוח הודעה לא להתעניין לא לדבר אני נלחמת בשיניים על זה אבל זה לא בדיוק מצליח... כמה פעמים שיצא לנו לדבר בטלפון הוא נשמע חמוד והכל אבל יש לו קטעים של התנשאות, הוא קצת תופס מעצמו יותר מידי- ויכול להיות שזה גם בגללי כי אמרתי לו שהוא נראה טוב .. הדבר שאני הכי רוצה מהכל עכשיו זה לשכוח ממנו - כי אני ממש נפגעת מכל שטות ... הלוואי ותעזרי לי ..

התכוונתי מרחק של 15 דקות

הי אנונימית.
זהו משחק האהבה- שיכול להיות מלהיב ומרגש, אך גם מכאיב ומאכזב. זוהי הזדמנות בשבילך ללמוד כיצד את נוהגת במצבים כאלה בהם את מאוהבת, למה את מגיבה ואיך מגיבים אלייך. מה את מצליחה להוציא מעצמך כדי לעורר עניין בבני המין השני וכדומה. זוהי רק ההתחלה. שיהיה המון בהצלחה. קרן

היי קרן , עבר זמן רק מאז - ופחות או יותר השתחררתי ממנו הייתה לי הקלה המשכתי להתעניין בו אבל פחות,הוא גם הכיר משהי והיה לו קשר איתה ואת זה ידעתי מהמעט אס אמ אסים שהיו בנינו , זאתי שהוא יצא איתה כנראה כבר לא בקטע והקשר ביניהם התרחק בימים האחרונים חזרנו בערך לקשר קטן - כמובן באמצעות האס אמ אסים,התחלנו לדב רעל דברים יותר מיניים הוא התלהב ואמר לי אני בא אלייך הלילה ( זה היה אתמול) אמרתי בסדר בסדר ידעתי שזה יהיה " דיבורים כמו חול ואין מה לאכול " לא האמנתי שהוא יגיע . ובשעה 12 בלילה בערך הוא שלך הודעה אני בחוץ , הסתכלתי מהחלון של הבית לא ראיתי אותו- יצאתי החוצה וראיתי רכב והדלת שלו פתוחה התחלתי לרעוד והיו לי בחילות ממש התרגשתי חשבתי שאני הוזה ושאני בסרט התחבקנו הכנסתי אותו הביתה בשקט ההורים ישנו ,עלינו לחדר שלי כל זה ואני חושבת שאני לגמרי חלום עד עכשיו בערך אני לא מאמינה , הוא הוריד חולצה דברנו התנשקנו המון הוא נגע בי והכל אבל לא קרה שום דבר מעבר לזה - אחרי שהתנשקנו והיינו יחד במיטה בערך חצי שעה הוא התלבש אמר לי ללוות אותו ליוויתי והוא הלך, כל הלילה היו לי בחילות לא נרדמתי - קמתי לשירותים בערך 100 פעם,קמתי התעוררתי קמתי התעוררתי דמיינתי בכל שניה בלילה הזה את מה שקרה איתו - אני לא מאמינה שזה קרה לי קמתי השעה כבר אחד וחצי ולא אכלתי כלום אין לי תאבון אני לא מסוגלת להכניס משו לפה האדרנלין בגוף שלי לא מפסיק לזרום - הוא לא באמת רוצה אותי הוא מנצל אותי לטובת דברים שהוא רוצה ...אני לא מצליחה להירגע הדופק שלי גבוה מאתמול בערב .. קשה לי מאוד

הי אנונימית.
נשמע שאת מאוד מאוהבת ומרוגשת וזו בוודאי תחושה נעימה לחיות בתוכה. הרגשה של משהו חדש, שציפית לו והנה הוא מתממש. אז למה "רוצה לעשות מחיקה לרגשות ולתחושות" ?
אני שמחה על התהייה שלך "הוא לא באמת רוצה אותי הוא מנצל אותי לטובת דברים שהוא רוצה ..." ? אני מבינה שהמחשבה עברה בראשך- מסקרן אותי מדוע?
קרן

התחושה הזאת רחוקה מלהיות נעימה כאשר זה חד צדדי - או לפחות נראה כך.
הבן אדם לא נראה יותר מידי מתעניין , לא מתקשר גם לא שולח הודעות , פעם ב.... וגם זה בקושי הוא שולח הודעה מדברים קצת וגם זה נגמר איפה שהוא , עבר שבוע מאז שנפגשנו ובהחלט הרגשתי מנוצלת שאשכרה הבן אדם מכיר אותי 10 דק' פנים מול פנים וחודש מהודעות וטלפון - אתה בא - השעה 12 בלילה לא מעניין אותך מה התנאים של הצד השני (זאת אומרת ההורים שלי ישנים הם לא יודעים על כלום ) העיקר להשיג את המטרה , מסכימה שהייתי מפגרת ומסונוורת מידי כשנתתי את הכתובת של הבית שלי בידיעה שהוא כמו כל הבנים שאומרים "אני יבוא אני יבוא " אכן הוא עשה את זה ובא , התנשקנו היה מה שהיה והוא פשוט קם והלך אחרי זה ...השבוע הזה היה אחד הנוראיים שהיו לי !!!! עם הבן אדם היה באמת רציני בקטע - התקשורת הייתה יותר מי חץ צדדית - זאת אומרת שהייתי מקבלת ממנו יותר הודעות שיחות טלפון משהו שהיה מראה על התעניינות וזה לא בדיוק קרה , אחרי שלא דברנו הרבה זמן פתאום פתחנו שיחה ודיברנו וזה התגלגל מי פה לשם שהוא רוצה שנפגש וידעתי טוב מאוד שזה רק כדי לנשק אותי ולהרגיש את הגוף שלי !!!
אני חייבת להגיד תודה רבה לך - כיף לי שיש עם מי לדבר- ולמרות שאני מאוד פתוחה עם אמא שלי ואני אוהבת אותה מאוד והכל עוד לא הגעתי לשלב של לדבר איתה על מה שהיה וזה מאוד נחמד שיש עם מי לדבר גם עם זה דרך המחשב , ואני מודעת לכך שיש לך עוד המון עיסוקים ( נראה לי ) אבל אם תוכלי בבקשה לענות בקצב קצת יותר מהיר אני אשמח פשוט כשאתה מרגיע רע אתה בדרך כלל רוצה את התשובה / הנחמה מהר.. בכל מקרה תודה רבה :)

הי אנונימית.
אני שומעת שהחלטת מאיזשהן סיבות לתת לו "להרגיש לך את הגוף" למרות שידעת שהוא רוצה בך רק לשם כך. מאחר ואת מתארת סבל רב שהתעורר סביב כך, אני חושבת ששווה לך לבחון שוב עם עצמך מדוע הסכמת. תשומת לב? קירבה? תקווה שאולי כך ירצה בך? חוסר אמונה בעצמך וביכולותייך? זהו מצב שאם יחזור יכול לעורר שוב מועקה ותחושה רעה ולכן אני חושבת שכדאי לעשות מאמץ ולבדוק אותו עם עצמך. עם אמא, יועצת, טיפול נפשי.. כל האפשרויות יכולות לקדם אותך.
בנוגע לחלק השני של מכתבך - זה נכון שהפורום עושה תחושה של נוכחות וקירבה, אך שוב, זוהי קירבה על דפי המחשב, שיכולה לעתים להיות פלסתר לכאב חד, או עזרה ראשונה ולא מעבר לכך. אם את חשה כי יש לך צורך ביותר, אולי כדאי לפנות לטיפול נפשי קבוע, יציב, אישי, שיוכל להקנות לך משענת משמעותית יותר. שיהיה בהצלחה. קרן

תמודדי עם זה בסתר נגיד תגידי לה שאת תלכי לפגישה הזאת ואז תלכי לבת דודה שלך ותסתירי ממנה את זה שאת לא ממש קשורה לאמונה שלהם .. לגבי אחותך תנסי להביא לה מתנות או להביא לך מחמאות וככה תהיו יותר בקשר .. ועל הבעיות בעבודות בית תנסי לשנע את אחותך לעזור לך :) מקווה שעזרתי

אני לא מומחית ובטח שלא בל הסיבוכים האלה אבל שקרים אף פעם לא עובדים וכשמגלים אותם הכל נהיה רק רע יותר-דווקא בזה יש לי ניסיון.לפעמיםצריך התמודד עם הדברים פנים אל פנים.את חייבת לנסות(באופן הכי עדין שאפשר)להסביר את מה שאת מרגישה ואת האמונה שלך למשפחה שלך.אחרת המצב ישאר כמו שהוא ולפי מה שאת מספרת לא נראה לי שאת מאושרת כל כך.יש גם אפשרות שנייה שזה לנסות להבין גם את הצד של המשפחה שלך ולהסתתר עם האנשים שבסביבה.אולי בכל זאת תמצאיתי חברים מהקהילה.אי אפשר לדעת - תמיד צריך להיות אופטימים
הבחירה שלך

עדן הממש לא מומחים אז לא כדאי לסמוך על מה שאני אומרת ב100 אחוז
אבל מקווה שאולי עזרתי לך:)

הי שיר.
גם בפנייך אני מתנצלת על ההמתנה לתשובה. אך שמחתי שחלק מקוראי הפורום הגיבו ונראה שקיבלת תשובות מגוונות.
אני חושבת שאת מתארת מצב של מצוקה מתמשכת שהתוצאה שלה היא ההתרחקות מהבית, מההורים ומהדת. נשמע ששני ההורים שלך עסוקים בהישרדות גם כלכלית כדי להצליח לקיים אותכם, וגם כנראה נפשית עם הקשיים של החיים. ואני מניחה שיש משהו מאוד לא פשוט בלראות את ההורים במצב כזה. אני שומעת שקיבלת אחריות מאוד גדולה (לא ציינת את גילך) ושמרגישה לך כבדה על הכתפיים וגם ממנה היית רוצה להתנער ולברוח.
כנראה שכדי להתפתח בצורה אידיאלית היית זקוקה למרחב משלך, להתנסות ולממש את המאוואים הפנימיים שלך. וכל זה אינו מתאפשר במציאות שתיארת. אך יתכן שיוכל להתאפשר לך בהמשך. אני מסכימה עם אחת המגיבות שכתבה שכדאי לשתף את הורייך בלחץ הזה שבו את מצויה, בעדינות ולא כדי להתריס בה, ואולי תופתעי מתגובתה. יכול להיות שתצליחי אז לשלב בין המשימות אליהן את נדרשת לבין הרצונות האמיתיים שלך (הרי אילו החיים בסופו של דבר..)
אני מניחה שיש לכם עזרה מגורמים חיצוניים כמו רווחה למשל. במידה ולא, אני ממליצה לפנות, ניתן לקבל סיוע באופנים שונים ללא עלות.
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך להגיב. קרן

דבר ראשון תודה לכל מי שהגיבה...נוי-זה שאני לא בקשר טוב עם אחותי לא מפריע לי זה רק מוסיף לי אחריות וזה מציק...בסוף הסתדר עם הפגישה =] ואני כן מאמינה פשוט אני פחות מקפידה מההורים שלי בכמה דברים.עדן-אני מכירה את כל מי שבקהילה...הייתי איתם שנים ביסודי ובתנועת הנוער(לפני שעזבתי אותה...)אני משתדלת לא להסתיר מההורים שלי דברים שקשורים בדת אבל אני גם לא הכי גלויה איתם...קרן- תודה שענית...אני בת 16 ועולה לכיתה י"א אני מנסה להתמקד בדברים שמעניינים אותי ובד"כ כלל זה בא על חשבון הלימודים אבל אני מרגישה שזה נכון לי וכל פעם שהקשבתי לאחרים לא טעיתי ניסיתי לשתף את ההורים שלי הרבה פעמים אבל הם פשוט לא מקשיבים (לפחות אמא שלי...אבא שלי יותר פתוח לדברים האלה) אני לא יודעת מה בקשר לעזרה מגורמים חיצוניים אבל אני גם לא מתעסקת בזה... הכל מקרה תודה שעניתן =]

ניראלי שבבית תנסי לדבר ברוגע ודברים רגועים ודברים לא כל כך רגועים לא לדבר ליידו .. ולעזור לאחותך להשקיע וזהה .. וכל הזמן לשיר שירים שמחים ניראלי שזה יעודד אותו .. מקווה שעזרתי

הי, תחילה התנצלות על הזמן שחלף ממכתבך. נדמה כי בפנייה שלך יש חלק שמכיר בחלקים הטובים והאוהבים אצל אביך ומול זאת חשש (אולי אפילו איימה) שעולה כאשר הוא מתפרץ כלפיך וכלפי אחותך. אולי דווקא החלק הנעים יותר והחלק המאיים הכל כך שונים אחד מהשני יוצרים בלבול כיצד לנהוג. אם הבנתי נדמה כי אימך מודעת לתחושותייך ובמידה ואין הדבר כך חשוב שתדע. מעבר לכך, ברור כי אוירת פחד בתוך הבית מנוגדת למהות של בית כמקום מרגיע ובטוח שמספק תחושת ביטחון.
אני רוצה להציע לך משהו, אינני יודע אם תצליחי לשנות את אביך, אך נדמה לי כי חשוב שאביך ידע על שאת מרגישה. כלומר, אם את חווה פחד חשוב שידע שכך את מרגישה ואם קיים חשש לעורר את זעמו - חשוב שידע גם על כך. הקלישאה אומרת, שעם רגשות קשה להתווכח ואני יכול לקוות שהידיעה כי אלו הרגשות שהוא מעורר תחלחל ותעורר את אביך לקבל אחריות גם על חלקיו התוקפניים. כמובן, שבמצב זה שיש אפשרות להתייעץ עם איש מקצוע (גם יועצת בית הספר), שלעיתים יכול לסייע במצבים אלו. את מוזמנת להמשיך ולהגיב. שי

בהתחלה לא ידעתי ממש איך להגיב אבל אני חושבת שאת חייבת לעצור את זה לפני שיהיה מאוחר מידי.שניכם עוד צעירים מידי לכל זה שלא לדבר שאתם גם אחים וזה הולך למקום ממש לא טוב.למרות שיכול להיות שאת נהנת מזה ושזאת הדרך שלך להתרחק ממה שעובר עליך זאת לא הדרך הנכונה!ואת צריכה לעצור את זה לפני שזה יצא משליטה.איך ההורים שלך יגיבו לזה?מה יקרה הלאה? את חייבת לחשוב על כל זה.את צעירה ואת צריכה למצוא לך חבר ולנהל מערכת יחסים בריאה ורגועה,לצאת לבלות עם חברות כל דבר רק לא זה בסופו של דבר זה יגמר באסון.אני לא יודעת למה אף אחד אחר לא הגיב כי זה באמת עניין רציני ובגלל זה בחרתי להגיב למרות שאני לא מומחית אבל איך כל זה התחיל?למה אח שלך התנהג מוזר פתאום?אולי יש משהו שמעיק עליו?נראה לי שחשוב שתדברי איתו ואם יקרה משהו תתקשרי לעזרה למספר הראשון שיוצא לך(במקרה והוא יגיב בכל מיני צורות)
אין לי ממש מה להוסיף אבל את באמת חייבת לעסות סטופ שנייה ולהבין מה עובר עליך,עליו ואולי כדאי שתפני לתיפול אצל מומחה ותספרי על מה שקרה או עם ההורים או עם כל אחד שעולה על דעתך אבל לא סתם אחד מישהו שאת יכולה לסמוך עליו באמת ולכן עדיף מישהו מקצועי.
מקווה מאוד שעזרתי

שלום נוי.
אני מתנצלת על ההמתנה הארוכה לתגובה. אני מאוד שמחה שבכל זאת קיבלת תגובה מהקוראים.
את מתארת מצב מאוד מורכב שלך ושל אחיך - שנכם נמצאים בגיל ההתבגרות שבו יש התעוררות מינית מוגברת, מגלים את איבר המין ולמה הוא מסוגל וזה מרגש ומסקרן. נשמע שגם את וגם אחיך מגלים זאת אחד עם השנייה וכנראה מצליחים להינות מכך. עם זאת כתבת בסיום דברייך שאת מתביישת בעצמך ואף שניסית להתאבד ואני מבינה מכך שהמצב לא נוח לך ואולי אף נבע מבדידות, מרצון להרגיש חום, תשומת לב וקירבה למישהו.
אני מסכימה עם התגובה הקודמת לי שהמצב הזה צריך להיפסק באופן מיידי! את צעירה מאוד גם לקיום יחסי מין ובטח שלא עם אח שלך. נשמע גם שאת מסתכנת בכניסה להריון.
אני תוהה האם תצליחי לעצור את ההתרחשות בניכם לבדך או שלא תהיה ברירה לערב איש מקצוע. איני יודעת מה טיב היחסים עם הורייך-אך אני חושבת שיש חשיבות רבה לכך שתשתפי אותם ותעזרי בהם. במידה ואין אפשרות כזו אני מציעה שתפני ליועצת בית הספר או למורה באופן מיידי כדי להפסיק את המצב וכדי לעזור לעצמך להחזיר את ההתפתחות הטבעית שיכולה להיות לך.
את מוזמנת להמשיך להגיב בפורום. תאזרי אומץ ואל תחששי, בהצלחה. קרן

לעדן ... הוא לא התחיל להתנהג מוזר הוא רק התחרמן וקפץ אליי וככה זה קרה .. קרן תודה רבה .. אבל אח של חזר מאילת ופשוט הפסיק עם זה .. אבל בקטע של המין אני לא יודעת מה לעשות אני ממש רוצה את זה ..

הי נוי.
אני שמחה שאח שלך הבין שכדאי שיפנה את יצריו המיניים כלפי בנות שהן לא אחותו, ואני חושבת שחשוב שהפסקתם בכך.
זה מאוד טבעי שיש בך התעניינות במין ויש הרבה דרכים לממש את ההתעניינות הזו שהן לא אח שלך. מה שבוודאי יקרה הוא שתכירי נער בן גילך (פחות או יותר) וכשתחושי שאת רוצה בכך איתו תוכלי להמשיך לממש את התעניינותך והחקירות שלך בנושא. אני מציעה לא לוותר על קונדום כדי להימנע ממחלות מין ואחרות. שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך להגיב. קרן

אני לא יודעת .. אני לא מוצאת אפחד לא רק להתענינות המינית ' אלה מישהו לאהוב , מישהו שאכפת לו ממערכת יחסים של אהבה .

הי נוי.
עניינים של אהבה אכן מורכבים ולא קורים ברגע. אבל את צעירה וזה יבוא.
אני מחזקת אותך על ההפסקה של מערכת היחסים המינית שקיימת עם אחיך וחושבת שזה צעד חשוב להתפתחות ולגדילה שלך.
ובנוסף לכך כדאי שתדעי כי במדינת ישראל (וגם במדינות אחרות) יחסים של גילוי עריות (מין בין אחים) אסורים על פי חוק.
אשמח אם תתקשרי אלי ואוכל להסביר לך יותר וגם לחשוב איתך על מה ניתן לעשות במידה וזה ממשיך. קרן

מה שאתה עושה זה יותר מלא בסדר זה חולני !!!!!
תספרי מיד להורים שלך מה קורה
אח שלך מנצל אתך גם אם את לא חשבת ככה בראשך או בלבך הוא מנצל אתך !!!!!!!!!!!!!
תתאפסי על עצמך !!!!!!!!!!!!!!!!
זה שאין לך חברים או יש לך קצת לא אמר שאת צירכה לעשות שטיות אלה שאת צירכה לנסות לשנות את זה ! גם אם ניסית ולא הצליח !
את חייבת להודיע למישהו בבית ספר יועץ מורה שאת בוטחת בה
כי העניין הזה רציני מאוד ואם לא תספרי למישהו לההורים או לאיש אחראי בבית ספר
כמו מורה יועץ ועוד...
אח שלך ואת תסתבכו בצרות שגדולות עליכם

אנסטסיה הי, תחילה התנצלות על הזמן הרב שעבר ממכתבך. האם את יכולה להתייחס ולכתוב מה שלומך כיום ממרחק של כחודש מהאירוע? שי

הי, אתה מתאר מכלול של תחושות הנעות בין הפיזי לנפשי. כיוון שבפורום זה הדגש הוא על החלק הנפשי עצתי לך היא להיפגש עם פסיכיאטר שיבחן את הסימפטומים שאתה מרגיש ויראה האם הוא יכול לסייע לך. במידה והכיוון הוא יותר נפשי ישנן תרופות שיכולות לסייע לך. כמו כן, אני מציע כי תפנה לפסיכולוג על מנת ותיהיה לך תמיכה בהתמודדות שאתה חווה בעת הזאת ובמידה והמרכיב הנפשי הוא משמעותי, השיחות עם המטפל יסייעו לך.
יחד עם זאת, עלייך להשלים בירור רפואי כולל (בתוך זאת פסיכיאטר) על מנת לאתר את מקור קשייך. אתה מוזמן להמשיך להגיב. שי