פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית - יש לך שאלה?

הי, אפשר להבין את הכאב ואולי גם את תחושת ההחמצה שאתה חש כאשר יש בך רצון ליצור קשר עם סביבתך אך אתה מתקשה לעשות כן. כמו כן, החוויה כי אתה "לא נראה" הופכת את הלבד שאתה מתאר לקשה עוד יותר. עולה ממכתבך כי קיים קושי ממושך לאורך שנים שבו אתה מרגיש כי בבית אתה מצליח לבטא עצמך ביתר קלות אך מחוצה לה לא. חשבת פעם מדוע זה כך, והאם בבית אתה מרגיש "נראה"?
אחד המאפיינים השליליים שתיארת את עצמך הוא היותך ביישן.אתה מוזמן להגיב כיצד התכונה "ביישן" היא שלילית עבורך ואולי ממה אתה מתבייש?
הרצון שלך ביצירת קשר הוא חשוב ומשמעותי ועם הכוונה נכונה יש את כל הסיכויים שתצליח בכך. עצתי לך, מלבד הפנייה בפורום, היא לפנות לאיש מקצוע. יכולה זאת להית יועצת בית הספר או דמות אחרת (אפשר להיעזר בהורים בכך). אולי אם תרגיש שמסייעים לך תוכל אף יתאפשר לך להרגיש את עצמך כיותר "נראה". אתה מוזמן להמשיך ולהגיב. שי

שלום חן.
קראתי בעיון את שכתבת. תיארת את המצב בו אתה מצוי בפירוט והוא עורר אצלי שאלות רבות.. האם יש לך רעיון מה הוא הקושי הזה בלהכיר אנשים חדשים? עם אלו מעצורים אתה נתקל? האם זה משהו שאתה חש שקורה לך בנפש פנימה או שזה קשור בהתנהלות של אחרים ? האם אתה מנסה ליצור קשרים או שזה עוד לא מגיע לכדי ניסיון?
אני חושבת שכדי לעזור לך יש צורך לפרק את המפגשים האלה שלא מצליחים לפרטי פרטים ולהבין מה בדיוק " לא מצליח" שם. ודרך כך ניתן יהיה אולי לגעת בקושי ולנסות לעשות בכך שינוי.
אני סבורה כי שינוי כזה ניתן לעשות בטיפול נפשי.. אך עם זאת אתה מוזמן להמשיך להגיב. בהצלחה. קרן

שלום קרן.
ראשית תודה על התגובה. ביקשת לדעת עוד על המעצורים והבעיה החברתית איתה אני מתמודד. התחושה שלי היא שהוקשי בלהכיר ולפתח קשרים חברתיים עם אנשים חדשים בא לידי ביטוי בעיקר בכושר פיתוח דו שיח אך גם באופן נפשי.
אני אכן מנסה ליצור קשרים עם האנשים הסובבים אותי, למצוא תחומי עניין משותפים.. אך לרוב אני פשוט לא מצליח באופן התקשורתי, בכל פעם שאני מנסה להכיר אדם כלשהו יותר לעומק, לפתח איתו שיחה, היא פשוט נעצרת באיזשהו שלב באופן שיטתי ולא יוצא מכך שום דבר. בנוסף, גם כאשר אני מגיע למצב שאני מוזמן למקומות חדשים ליציאות או לאירועים חדשים וכדומה, אני לרוב נתקל במעצורים רגשיים, מעין פחד מסוים, שמונע ממני להמשיך ולזרום עם הסיטואציה והשינוי. אשמח לתגובה נוספת.

חן.

הי חן.
אתה בעצם מתאר מצב בו גם כאשר אתה יוזם ומנסה לייצר סיטואציות חברתיות חדשות זה נתקל בשלב מסויים במעצור שאתה מזהה בתוכך פנימה וקורא לו "פחד".
אני רואה מתוך התגובה שלך שיש בך סקרנות וגם יכולת פנימית להמשיך ולהעמיק את ההבנה של מה קורה לך בדיוק, מהו הפחד הזה, מתי הוא מתעורר, למה, ממתי וכודמה, ודרך כך גם לשחרר את המעצור הזה. אך את כל זה כפי שכתבתי לך בתגובה הראשונה יהיה הכי מקצועי וראוי לעשות במסגרת של טיפול נפשי ולא על דפי האינטרנט. וזו העצה שלי אליך. במידה והסבל שלך רב כדאי לפנות לטיפול ולהמשיך בבירור הזה עם עצמך. שיהיה בהצלחה. אתה כמובן מוזמן להמשיך להגיב. אשמח לעזור בתיווך לטיפול נפשי. קרן

חן הי, תחילה אני מתנצל על ההמתנה הארוכה לתגובה. כשקראתי את מכתבך חשבתי לעצמי שיש לו מעט ילדים ומבוגרים שהיו שמחים ב-4 חברים קרובים עימם אתה בקשר ארוך שנים, חוויה של קשר רומנטי, מקובלות חברתית, ביטחון ועוד. כשחשבתי על כך יותר הבנתי שאולי דרך ההרגשה שקיבלתי מפנייתך אפשר להבין משהו על הקושי שלך, שייתכן וקשור לרצון שיהיה לך את הדברים שנדמה שיש לאחרים. אנסה לנסח זאת במילים אחרות, ייתכן ואתה חש מידה של אי שביעות רצון מדברים שיש לך, גם אם "עובדתית" אתה מבין שהן טובים, בעוד שאחרים נראים כמי ש"יש" להם חיים טובים ומרגשים יותר. בתוך כך, יש תחושה שהלבד שאתה חווה הוא מכאיב ודורש מגע רציף עם הסביבה כדי להרגיע אותו וייתכן ומכאן עולה הצורך לחוות ככל הפחות את הלבד שאתה מתאר.
אודה לך אם תגיב על שכתבתי ונמשיך משם אם תרצה. שי

שלום שי.
קראתי את שכתבת וניתן להגיד שאתה צודק בדבריך, אני מעריך את החברים הקרובים שלי, ואת החברות ביננו. הרצון שלי לפתח קשרים נוספים נובע מהעובדה שלחברה שסביבי יש חיי חברה מגוונים יותר ופחות מקובעים בעיני, אך גם מהפחד שמאוד ייתכן שארבעתנו לא נישאר חברים לנצח ולבסוף אשאר לבד, היות וארבעת החברים שלי הם פחות או יותר החברים היחדים שיש לי חוץ מהמעגל החברתי הכללי שמסביבי.

חן.

אני מרגיש כאלו אני לא יכול באמת לבטאות את עצמי שנה שעברה הייתי בעמדה חברתית מאוד גבוהה עכשיו אפילו יש ילדים שתופסים ממני ילד כאפות אני מנסה כל הזמן לא להתייחס כי יש לי עדיין חברים טובים אבל אני חייב להיות אני אני גם מרגיש שכדי להצחיק ולהיות אני אני צריך להתאמץ

מרינה הי, צר לי על המתחולל בחייך. במכתבך אפשר להרגיש את הכאב העצום לנוכח מותם של הורייך.נדמה כי כמעט בלתי אפשרי לעכל אובדן כל כך משמעותי בזמן כל כך קצר. ובתוך כל זאת, את מתמודדת עם המציאות שהשתנתה באופן קיצוני כמו הצורך למצוא בית שתרגישי בו רצויה ושתחושי בתוכו יציבות וביטחון, הצורך להמשיך לתפקד במסגרות השונות כמו בית ספר. וגם יחסייך המורכבים עם אחותך, שבדומה לך חוותה אובדן עימו היא מתמודדת בדרכה.
במובן הזה, נדמה לי כי הסיוע שחשוב שתקבלי מורכב מחלק רגשי, שבו יתאפשר לך לפרוק את הרגשות שמתקיימים בתוכך ולעכל את שהתרחש בחייך. במילים אחרות, אני מציע שתפני ליועצת בית הספר או לדמות בוגרת עליה את סומכת ותשוחחי איתה. יתכן וגם שירותי הרווחה במקום מגורייך יכולים לאפשר לך לשוחח עם דמות מקצועית (פסיכולוג או עובדת סוציאלית), שתסייע לך. החלק השני הוא החלק המעשי (כמובן שיש לו קשר גם לחלק הרגשי), שבו חשוב שתרגישי שיש לך מקום יציב בו את רצויה.אני מניח שהמצב מורכב והמקום בו תגורי לא ידמה למגורים עם הורייך, אך עדיין חשוב שתרגישי שיש לך מקום בטוח ויציב.
בנושא הרצון למות, אני רק יכול לחשוב שהמוות מהווה עכשיו מפלט מהכאב בו את נמצאת ומבטא גם את הגעגועים לאמא ואבא ולחייך כפי שהיו עד לפני זמן לא רב. כשהמציאות כל כך כואבת המוות נדמה כאפשרות סבירה. יחד עם זאת, אני מאמין שיש בכולנו כוח להתמודד עם דברים רבי עוצמה. ממש כפי שאת מתמודדת. ולאחר זמן מה הכאב יתמתן ותוכלי לחיות איתו. אולי זה לא יתרחש מיד אך לאט לאט ועל ידי תמיכה שתקבלי תמצאי את הדרך הייחודית שלך לחיות עם האובדן ולפתח חיים שטוב לך איתם.
הייתי רוצה לשמוע ממך האם קיבלת או את מקבלת סיוע נפשי ונוכל להמשיך לחשוב יחד .שי

היי שי,
סליחה שלקח לי הרבה זמן לענות.
אני לא מקבלת שום עזרה מאף אחד, רק צעקות מאחותי, בגלל שאני חותכת.
אני רעה. אני עשיתי הרבה רע להורים אני טיפשה בגללי הם מתו כי עשיתי להם רע.
אני תמיד הייתי ילדה רעה ומגעילה.

והנה עכשיו גם לאחותי אני רעה.. בגלל זה היא צועקת עליי

מרינה הי, הייתי רוצה לחשוב איתך על האפשרויות העומדות בפנייך.את יכולה לפנות אלי במייל הפרטי או בטלפון הסלולרי, כפי שמופיע בחלק העליון של העמוד.שי

הי גפן.
זה באמת מאוד פוגע ומעליב ששופטים אותך מבלי לברר ומבלי לבדוק, אלא ישר בטוחים שזו את אשמה במשהו שאת לא. וכמובן שזה עוד יותר קשה כאשר זה נעשה לעיני בית הספר. לאור מה שכתבת אני סקרנית לברר איתך על הקשר עם החברה הטובה, עד כמה היא טובה? מה קורה בתוך השלישייה הזו? האם אתן רבות על החברות עם אותה הילדה ולכן כל אחת מנסה למשוך אותה לצד שלה? אני סקרנית איך את נוהגת ומה החלק שלך בתוך החברות הזו והמאבק הזה?
אני חושבת שהכי נכון יהיה לגשת לשוחח עם החברה וגם עם החברה השנייה ולברר מה בדיוק קרה שם, לא כדי לפתוח את הריב מחדש, אלא כדי שהדברים יוכלו להיות מדוברים. תוכלי לתאר להן את תחושותייך אך גם לשמוע את מה שיש להן לומר. ולסכם בניכן שגם אם יש כעסים, זה צריך להיעשות מתוך כבוד אחת לשנייה. אני מאמינה שהכל יסתדר בסופו של דבר. שיהיה בהצלחה. קרן

לקרן (טוב שיש שיעורי תקשורת בבי"ס ככה אני יכולה להתכתב איתך)

התשובה שלי: אני והחברה שלי היינו חברות צמודות בהפסקות כמו דבק מגע עד שנוספה החברה החדשה שאני לא אוהבת את האופי שלה היא שקרנית ועושה הכל כדי להרחיק את החברה שלי שהיתה חברה טובה ממני

אני חושבת שבגיל 17 אפשר לעשות דברים אחרת ואולי אני מפגרת שלא מבינה כלום.

אני רוצה שהדברים יצליחו לי בטוב.......אפשר?

נכון לרגע זה אנחנו לא מדברות ואם לא נצליח לדבר על מה שהיה אז בייוש לחברות שכנראה לא היתה

אני מבואסת בכל זאת(אמא שלי אמרה שזה שיעור שכנראה הייתי צריכנ לעבור)

הי גפן.
לאיזה שיעור אמא שלך מתכוונת?
אני מסכימה שאפשר לעשות אחרת- מה היית רוצה שיהיה אחרת? אולי כדאי שתגדירי לך. ואז יהיה יותר פשוט להעביר את המסר לחברה שהיתה כל כך קרובה אלייך.
שיהיה בהצלחה וחג שמח. קרן

הי, נראה כי את ואימך שותפות להרגשה כי ההשתתפות בפגישות בתנועת הנוער הן פעילות חושבה ותורמת עבורך. ואני מקווה בשבילך כי גם מהנה, על אף הקשיים שאת מתארת. הקושי מתגלה כאשר ההליכה שלך לפעילות נפגשת עם חרדה של אימך לבטחונך האישי בשל השעה המאוחרת. במצב זה כמו מרבית אנשים הנמצאים בחרדה התגובות הן ריגשיות ומתערבבות בהן כעס וקושי להקשיב לאחר. אם הבנתי נכון, לאחר שאימך נרגעת היא עדיין תומכת בהליכה לפגישות.
לכן, עצתי לך היא לשוחח עם אימך כאשר היא אינה בלחץ מפני שעת ההגעה ולתאר לה את המצב כפי שאת מתארת אותו (אם לא עשית כן עד כה) ואולי לומר לאימך כיצד החשש שלה מפני שעת החזרה פוגעת בהנאה שלך. כפי שאני מבין ללכת לפעילות בתנועה משמעה להגיע לעיתים בשעה מאוחרת יותר הביתה, וייתכן שמכיוון שהאירועים הללו חוזרים אפשר מראש לבדוק דרך שתסייע לאימך לחוש בטוחה יותר (כגון שבהתחלה את תשלחי אס אמ אס כל זמן או שתיהיה בקשר עם אם אחרת מהקבוצה ועוד). במידה ותרצי גם אימך יכולה להגיב בפורום ובכל מקרה את מוזמנת להמשיך ולפנות.שי

איריס הי, הקושי שאת מעלה הוא חשוב ואפשר לחשוב כי בנות ובנים יכולים להזדהות איתו. ייתכן שרבים מהם מודים לך על האומץ להעלות שאלה בדרך כנה ורגישה, שכן ההתמודדות שאת מתארת גובה ממך כוחות רבים עד כדי, כפי שכתבת, רצון למות וספק במידת הנשיות שלך.
כשכתכתבי כי רבים מזדהים איתך אני יכול לחשוב על בני נוער רבים (למעשה כולם) שנחשפים כמוך לחוסר המושלמות של הגוף וחשים כי חוסר מושלמות זו (כמו: במשקל, בגובה, בצבע, בשער ובעוד תחומים רבים) היא הרסנית ופוגעת ביכולת לחיות חיים בכלל וחיי חברה בפרט, כפי שיכולים אחרים. נראה כי לתחושתך שעירות היתר ממנה את סובלת היא הדבר הנורא והדוחה ביותר שקיים, יותר מנכות ויותר מכל פגם אחר שעשוי להתקיים. יתרה מכך, על אף שפעמים פעמים את שומעת לעצת חברים או הורים, במקרה זה את אינך משתכנעת כי הם "באמת" חושבים שאת נפלאה ובעלת תכונות ושהשיער על גופך הוא רק חלק קטן ולא משמעותי מהם. בעינייך, עדיין, שיער זה ממלא ומאפיל על כל תכונותייך האחרות ומקשה על חייך.
חשוב לי לומר לך שלמעשה כאבך מגיע מהמקום העצום שהשיער על גופך תופס בנפשך
ולא מהמקום שהוא תופס על גופך.
כפי שציינת יש דרכים להתמודד עם שעירות יתר, דוגמת קוסמטיקאית, ואני מציע לך ללכת לשוחח עם אישה בוגרת ואולי עם קוסמטיקאית שתאמר לך מה ניתן לעשות בנושא. ממש כפי שמי שסובלת מהשמנה תלך לדיאטנית ולחדר כושר. במילים אחרות, תחילה עלייך לפעול ולאסוף מידע ממישהי שמבינה בנושא. כאשר יש מידע מבוסס ואמין פעמים רבות אפשר להרגע. מעבר לכך אולי תגלי שההתמודדות שלך היא למעשה דבר נפוץ ודומה לזו של נשים (וגם גברים) רבים.
בהיבט הנפשי ייתכן שאת יכולה להיעזר במספר שיחות עם איש או אשת מקצוע בתחום הנפש אם אינך מרגישה הקלה בתקופה הקרובה, שכן כפי שאמרתי הקושי שאת מעלה אינו בתחום הגוף (שם ניתן להתגבר על השיער בקלות יחסית) כי אם בפרשנות הנפשית שלך. את מוזמנת להמשיך ולהגיב. שי

אין ספק שהאבא שאת מדברת עליו נמצא בהכחשה למצב ביתו והדבר הקל ביותר שאפשר זה להאשים את החברה...
הדבר הראשוני שכדי לך לעשות לבדוק לעומק את מצב הבת שלך כי כאשר החברה הכי טובה משתמשת בסמים יש סיכוי שגם היא התנסת בזה.
האם יש לחברה של הבת שלך אמא בתמונה? האם אפשר לעשות מפגש משותף רק של ההורים להבין מה קורה שם?
ניגם חפר
מרכז בקשר

בהתחלה לא ידעתי ממש איך להגיב אבל אני חושבת שאת חייבת לעצור את זה לפני שיהיה מאוחר מידי.שניכם עוד צעירים מידי לכל זה שלא לדבר שאתם גם אחים וזה הולך למקום ממש לא טוב.למרות שיכול להיות שאת נהנת מזה ושזאת הדרך שלך להתרחק ממה שעובר עליך זאת לא הדרך הנכונה!ואת צריכה לעצור את זה לפני שזה יצא משליטה.איך ההורים שלך יגיבו לזה?מה יקרה הלאה? את חייבת לחשוב על כל זה.את צעירה ואת צריכה למצוא לך חבר ולנהל מערכת יחסים בריאה ורגועה,לצאת לבלות עם חברות כל דבר רק לא זה בסופו של דבר זה יגמר באסון.אני לא יודעת למה אף אחד אחר לא הגיב כי זה באמת עניין רציני ובגלל זה בחרתי להגיב למרות שאני לא מומחית אבל איך כל זה התחיל?למה אח שלך התנהג מוזר פתאום?אולי יש משהו שמעיק עליו?נראה לי שחשוב שתדברי איתו ואם יקרה משהו תתקשרי לעזרה למספר הראשון שיוצא לך(במקרה והוא יגיב בכל מיני צורות)
אין לי ממש מה להוסיף אבל את באמת חייבת לעסות סטופ שנייה ולהבין מה עובר עליך,עליו ואולי כדאי שתפני לתיפול אצל מומחה ותספרי על מה שקרה או עם ההורים או עם כל אחד שעולה על דעתך אבל לא סתם אחד מישהו שאת יכולה לסמוך עליו באמת ולכן עדיף מישהו מקצועי.
מקווה מאוד שעזרתי

שלום נוי.
אני מתנצלת על ההמתנה הארוכה לתגובה. אני מאוד שמחה שבכל זאת קיבלת תגובה מהקוראים.
את מתארת מצב מאוד מורכב שלך ושל אחיך - שנכם נמצאים בגיל ההתבגרות שבו יש התעוררות מינית מוגברת, מגלים את איבר המין ולמה הוא מסוגל וזה מרגש ומסקרן. נשמע שגם את וגם אחיך מגלים זאת אחד עם השנייה וכנראה מצליחים להינות מכך. עם זאת כתבת בסיום דברייך שאת מתביישת בעצמך ואף שניסית להתאבד ואני מבינה מכך שהמצב לא נוח לך ואולי אף נבע מבדידות, מרצון להרגיש חום, תשומת לב וקירבה למישהו.
אני מסכימה עם התגובה הקודמת לי שהמצב הזה צריך להיפסק באופן מיידי! את צעירה מאוד גם לקיום יחסי מין ובטח שלא עם אח שלך. נשמע גם שאת מסתכנת בכניסה להריון.
אני תוהה האם תצליחי לעצור את ההתרחשות בניכם לבדך או שלא תהיה ברירה לערב איש מקצוע. איני יודעת מה טיב היחסים עם הורייך-אך אני חושבת שיש חשיבות רבה לכך שתשתפי אותם ותעזרי בהם. במידה ואין אפשרות כזו אני מציעה שתפני ליועצת בית הספר או למורה באופן מיידי כדי להפסיק את המצב וכדי לעזור לעצמך להחזיר את ההתפתחות הטבעית שיכולה להיות לך.
את מוזמנת להמשיך להגיב בפורום. תאזרי אומץ ואל תחששי, בהצלחה. קרן

לעדן ... הוא לא התחיל להתנהג מוזר הוא רק התחרמן וקפץ אליי וככה זה קרה .. קרן תודה רבה .. אבל אח של חזר מאילת ופשוט הפסיק עם זה .. אבל בקטע של המין אני לא יודעת מה לעשות אני ממש רוצה את זה ..

הי נוי.
אני שמחה שאח שלך הבין שכדאי שיפנה את יצריו המיניים כלפי בנות שהן לא אחותו, ואני חושבת שחשוב שהפסקתם בכך.
זה מאוד טבעי שיש בך התעניינות במין ויש הרבה דרכים לממש את ההתעניינות הזו שהן לא אח שלך. מה שבוודאי יקרה הוא שתכירי נער בן גילך (פחות או יותר) וכשתחושי שאת רוצה בכך איתו תוכלי להמשיך לממש את התעניינותך והחקירות שלך בנושא. אני מציעה לא לוותר על קונדום כדי להימנע ממחלות מין ואחרות. שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך להגיב. קרן

אני לא יודעת .. אני לא מוצאת אפחד לא רק להתענינות המינית ' אלה מישהו לאהוב , מישהו שאכפת לו ממערכת יחסים של אהבה .

הי נוי.
עניינים של אהבה אכן מורכבים ולא קורים ברגע. אבל את צעירה וזה יבוא.
אני מחזקת אותך על ההפסקה של מערכת היחסים המינית שקיימת עם אחיך וחושבת שזה צעד חשוב להתפתחות ולגדילה שלך.
ובנוסף לכך כדאי שתדעי כי במדינת ישראל (וגם במדינות אחרות) יחסים של גילוי עריות (מין בין אחים) אסורים על פי חוק.
אשמח אם תתקשרי אלי ואוכל להסביר לך יותר וגם לחשוב איתך על מה ניתן לעשות במידה וזה ממשיך. קרן

מה שאתה עושה זה יותר מלא בסדר זה חולני !!!!!
תספרי מיד להורים שלך מה קורה
אח שלך מנצל אתך גם אם את לא חשבת ככה בראשך או בלבך הוא מנצל אתך !!!!!!!!!!!!!
תתאפסי על עצמך !!!!!!!!!!!!!!!!
זה שאין לך חברים או יש לך קצת לא אמר שאת צירכה לעשות שטיות אלה שאת צירכה לנסות לשנות את זה ! גם אם ניסית ולא הצליח !
את חייבת להודיע למישהו בבית ספר יועץ מורה שאת בוטחת בה
כי העניין הזה רציני מאוד ואם לא תספרי למישהו לההורים או לאיש אחראי בבית ספר
כמו מורה יועץ ועוד...
אח שלך ואת תסתבכו בצרות שגדולות עליכם

שלום לך..
אני שומעת את התסכול שלך וחוסר שביעות הרצון מהחיים שלך ומהאנשים שסובבים אותך. כתבת באופן כללי ולא תיארת סיטואציות ספציפיות, כך שקשה לי להבין לעומק במה מדובר. אך אני כן מבינה שאתה בודד, מיואש ועצוב. בשל הזמן הארוך של הסבל עליו אתה מדווח, אני ממליצה לך לפנות לטיפול נפשי, שם תוכל לספר, לסמוך, להישען, להיעזר, להיות מובן ולנסות להבין עוד. אני חושבת שזה יכול לסייע לך להיחלץ מהמצב הזה. לא כתבת את גילך - אך לרוב פנייה לטיפול נפשי בגיל של מתחת ל 18 צריכה להיעשות דרך ההורים, אך ניתן גם לפנות דרך היועצת בבית ספר או מורה שמרגישים קרובים אליה.
שיהיה בהצלחה. אתה מוזמן להמשיך להגיב בפורום. קרן

אם אני יכתוב יותר ספציפי על האירועים
תוכלי לעזור לי ?
כי יועצת אי אפשר לא נתנים
לא חושב
תעני לי בבקשה....

אני אוכל לחשוב איתך על למה זה קורה לך ומה בדיוק קורה לך שכל כך רע ושמתאכזב כל הזמן. אני לא יכולה להבטיח שזה יעזור. תמיכה נפשית באינטרנט היא מוגבלת ומצומצמת יותר ולא יכולה להחליף טיפול שיש בו מפגש אנושי. קרן

ניראלי שבבית תנסי לדבר ברוגע ודברים רגועים ודברים לא כל כך רגועים לא לדבר ליידו .. ולעזור לאחותך להשקיע וזהה .. וכל הזמן לשיר שירים שמחים ניראלי שזה יעודד אותו .. מקווה שעזרתי

הי, תחילה התנצלות על הזמן שחלף ממכתבך. נדמה כי בפנייה שלך יש חלק שמכיר בחלקים הטובים והאוהבים אצל אביך ומול זאת חשש (אולי אפילו איימה) שעולה כאשר הוא מתפרץ כלפיך וכלפי אחותך. אולי דווקא החלק הנעים יותר והחלק המאיים הכל כך שונים אחד מהשני יוצרים בלבול כיצד לנהוג. אם הבנתי נדמה כי אימך מודעת לתחושותייך ובמידה ואין הדבר כך חשוב שתדע. מעבר לכך, ברור כי אוירת פחד בתוך הבית מנוגדת למהות של בית כמקום מרגיע ובטוח שמספק תחושת ביטחון.
אני רוצה להציע לך משהו, אינני יודע אם תצליחי לשנות את אביך, אך נדמה לי כי חשוב שאביך ידע על שאת מרגישה. כלומר, אם את חווה פחד חשוב שידע שכך את מרגישה ואם קיים חשש לעורר את זעמו - חשוב שידע גם על כך. הקלישאה אומרת, שעם רגשות קשה להתווכח ואני יכול לקוות שהידיעה כי אלו הרגשות שהוא מעורר תחלחל ותעורר את אביך לקבל אחריות גם על חלקיו התוקפניים. כמובן, שבמצב זה שיש אפשרות להתייעץ עם איש מקצוע (גם יועצת בית הספר), שלעיתים יכול לסייע במצבים אלו. את מוזמנת להמשיך ולהגיב. שי

אנסטסיה הי, תחילה התנצלות על הזמן הרב שעבר ממכתבך. האם את יכולה להתייחס ולכתוב מה שלומך כיום ממרחק של כחודש מהאירוע? שי

יוסי הי, נדמה כי אתה קשוב מאוד לתחושותייך הגופניות והנפשיות כאחד ומחפש אחר פשר, סיבה ומשמעות לתחושות אלו שאתה מרגיש. שכן התחושות שאתה מתאר בליווי מחשבות אינן נעימות ומתקשרות אצלך לזכרונות מעוררי כאב. יחד עם זאת, נדמה כי אתה נע בין תחושת הכאב והרצון להבין את שמתרחש בתוכך לבין חלק אחר אצלך שאומר פחות או יותר "אין לי כלום". יכול להיות שחלק מהמטורדות שאתה חווה היא קשורה גם להתלבטות הזו בין "יש משהו" ל"אין משהו", ובמקום הזה אתה רוצה את דעתי מתוקף מקצועי כפסיכולוג, שאעזור לך להשקיט את הרעש הזה המתקיים בתוכך. כאילו אם אגיד אמירה ברורה תחוש הקלה.
במילים אחרות, אני מתייחס לדברים שמתרחשים אצלך עכשיו ונותנים שקט ופחות מהיכן הם מגיעים, גם אם חשוב להבין מהיכן הם מגיעים. נראה כי הרצון שלך להבין את עצמך הוא כלי משמעותי בשבילך להתפתח ולהרחיב את העולם הפנימי שלך ויחד עם זאת, לעיתים יש בכך גם מקור לכאב עבורך.
עצתי לך, לשוחח עם מישהו בוגר בסביבך, שבו אתה בוטח ולראות האם יש בכך הקלה עבורך. יועצת בית הספר היא אפשרות טובה. אתה מוזמן להמשיך להגיב. שי

רותם הי, אתה מספר על כאב בשל ההרגשה ששתי נערות דחו את ההצעה שלך להיות חבר שלהן. כאשר חווית הכאב למול הנערות מעלה אצלך זיכרונות דומים מהתמודדויות אחרות שהיו לך בעבר, בין היתר חרם ותחושה שמשפילים אותך. מהתיאור שלך את ההתמודדויות בכיתה, אפשר לחשוב עד כמה חשוב לך להרגיש רצוי ונאהב וכמה כואב כאשר אינך מרגיש כך.
קשר רומנטי עם בת זוג (או בן זוג) הוא נושא מורכב, שכן המשמעות שלו היא ששני אנשים באותה הזמן מעונייניים האחד בשני באותה הדרך. כאשר הכוונה "באותה הדרך" היא שקשר רומנטי הוא רק אחת מהדרכים שאנשים יוצרים קשרים. ממש כפי שאתה חווית עם ידידתך, שרוצה אותך כחבר, כאדם וכאיש קרוב אליה, אך אולי לא כקשר רומנטי. במיקרה השני, הקשר הרומנטי לא מתאפשר, בין היתר, כי הנערה מצויה כבר בקשר אחר. יתכן ובזמן אחר היה יכולה להיווצר קשר אך כעת לא. מסובך. במילים אחרות, נדמה כי הנערות לא דחו אותך כ"רותם" אך לא רצו את אותו הקשר שאתה רוצה איתן. לפחות לא כעת.
יחד עם זאת, אולי אתה מספר על חוויה שלמרות שיש לך הרגשה טובה בנוגע לעצמך עדיין אתה מוצא את עצמך מתמודד עם קשיים חוזרים ליצור קשרים (ייתכן לא רק עם בנות) וסופג אכזבות חוזרות. שאולי אתה חווה פער בין האופן בו אתה חושב על עצמך לבין הקושי המתעורר עם נערים ונערות בסביבתך. אתה מוזמן להמשיך ולהגיב. שי

הי אנונימית.
נשמע שהפרידה הזו הפתיעה אותך וערערה את הבטחון שלך ביכולת להתמודד עם קשיים יומיומיים שבעבר יכולה היית בקלות רבה יותר. נראה שהידיעה שיש לך חבר לצידך מחזקת ומגדילה אותך וכעת נשארת יותר קטנה וחלשה בלעדיו.
על אף הקושי, העצב והכאב שאת מתארת, אני חושבת שזוהי הזדמנות טובה לבחון משהו על התנהגותך בתוך הקשר בניכם. ציינת משהו על כך שאמרת לו שאת עוזבת אותו אך תמיד היה חוזר, כאילו ניסית לבדוק עד כמה אוהב אותך וכמה את יכולה למתוח את הקצה, ונראה שגם לו יש גבול לאהבתו אליך, שכנראה היתה רבה מאוד.
אני בטוחה שבמערכת היחסים הבאה שתחווי, על אף שבטח קשה לחשוב על כך כעת, תהיי זהירה יותר ועירנית יותר. אני חושבת שזוהי גם הזדמנות לברר מדוע את זקוקה לבן זוג לצידך כדי לחוש שווה ובעלת ערך ויכולת..
אני בטוחה שתחווי אהבה שוב. שיהיה בהצלחה. קרן

תמודדי עם זה בסתר נגיד תגידי לה שאת תלכי לפגישה הזאת ואז תלכי לבת דודה שלך ותסתירי ממנה את זה שאת לא ממש קשורה לאמונה שלהם .. לגבי אחותך תנסי להביא לה מתנות או להביא לך מחמאות וככה תהיו יותר בקשר .. ועל הבעיות בעבודות בית תנסי לשנע את אחותך לעזור לך :) מקווה שעזרתי

אני לא מומחית ובטח שלא בל הסיבוכים האלה אבל שקרים אף פעם לא עובדים וכשמגלים אותם הכל נהיה רק רע יותר-דווקא בזה יש לי ניסיון.לפעמיםצריך התמודד עם הדברים פנים אל פנים.את חייבת לנסות(באופן הכי עדין שאפשר)להסביר את מה שאת מרגישה ואת האמונה שלך למשפחה שלך.אחרת המצב ישאר כמו שהוא ולפי מה שאת מספרת לא נראה לי שאת מאושרת כל כך.יש גם אפשרות שנייה שזה לנסות להבין גם את הצד של המשפחה שלך ולהסתתר עם האנשים שבסביבה.אולי בכל זאת תמצאיתי חברים מהקהילה.אי אפשר לדעת - תמיד צריך להיות אופטימים
הבחירה שלך

עדן הממש לא מומחים אז לא כדאי לסמוך על מה שאני אומרת ב100 אחוז
אבל מקווה שאולי עזרתי לך:)

הי שיר.
גם בפנייך אני מתנצלת על ההמתנה לתשובה. אך שמחתי שחלק מקוראי הפורום הגיבו ונראה שקיבלת תשובות מגוונות.
אני חושבת שאת מתארת מצב של מצוקה מתמשכת שהתוצאה שלה היא ההתרחקות מהבית, מההורים ומהדת. נשמע ששני ההורים שלך עסוקים בהישרדות גם כלכלית כדי להצליח לקיים אותכם, וגם כנראה נפשית עם הקשיים של החיים. ואני מניחה שיש משהו מאוד לא פשוט בלראות את ההורים במצב כזה. אני שומעת שקיבלת אחריות מאוד גדולה (לא ציינת את גילך) ושמרגישה לך כבדה על הכתפיים וגם ממנה היית רוצה להתנער ולברוח.
כנראה שכדי להתפתח בצורה אידיאלית היית זקוקה למרחב משלך, להתנסות ולממש את המאוואים הפנימיים שלך. וכל זה אינו מתאפשר במציאות שתיארת. אך יתכן שיוכל להתאפשר לך בהמשך. אני מסכימה עם אחת המגיבות שכתבה שכדאי לשתף את הורייך בלחץ הזה שבו את מצויה, בעדינות ולא כדי להתריס בה, ואולי תופתעי מתגובתה. יכול להיות שתצליחי אז לשלב בין המשימות אליהן את נדרשת לבין הרצונות האמיתיים שלך (הרי אילו החיים בסופו של דבר..)
אני מניחה שיש לכם עזרה מגורמים חיצוניים כמו רווחה למשל. במידה ולא, אני ממליצה לפנות, ניתן לקבל סיוע באופנים שונים ללא עלות.
שיהיה בהצלחה. את מוזמנת להמשיך להגיב. קרן

דבר ראשון תודה לכל מי שהגיבה...נוי-זה שאני לא בקשר טוב עם אחותי לא מפריע לי זה רק מוסיף לי אחריות וזה מציק...בסוף הסתדר עם הפגישה =] ואני כן מאמינה פשוט אני פחות מקפידה מההורים שלי בכמה דברים.עדן-אני מכירה את כל מי שבקהילה...הייתי איתם שנים ביסודי ובתנועת הנוער(לפני שעזבתי אותה...)אני משתדלת לא להסתיר מההורים שלי דברים שקשורים בדת אבל אני גם לא הכי גלויה איתם...קרן- תודה שענית...אני בת 16 ועולה לכיתה י"א אני מנסה להתמקד בדברים שמעניינים אותי ובד"כ כלל זה בא על חשבון הלימודים אבל אני מרגישה שזה נכון לי וכל פעם שהקשבתי לאחרים לא טעיתי ניסיתי לשתף את ההורים שלי הרבה פעמים אבל הם פשוט לא מקשיבים (לפחות אמא שלי...אבא שלי יותר פתוח לדברים האלה) אני לא יודעת מה בקשר לעזרה מגורמים חיצוניים אבל אני גם לא מתעסקת בזה... הכל מקרה תודה שעניתן =]