פורום נוער במצוקה, תמיכה נפשית - יש לך שאלה?

אין לי מה לעשות בחיים!! אני מיואשת מכולם! אני שונאת בית ספרר, את החברות, את הכללל!!
אין לי מושג מה לעשות כבר ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
אני מרגישה ככה כבר תקופה ארוכה שאני סתם חיה את החיים. בודדה. אין לי את מי לשתף.
מישווו???????

שלום, רציתי לשאול מתיי הגיל המינימלי שאפשר להשכיר דירה?
נגיד גיל 18..זה אפשרי? אני יוכל להצליח להשכיר דירה?

שלום לכולכם,
אפשר לקחת אתכם מעט אחורה?

ביום העצמאות האחרון הייתה אווירה כל כך נעימה.
הזיקוקים, צחוק הילדים המאושרים, נערים ונערות מחזיקים ידיים, נערים ונערים ונערות ונערות גם לא מסתירים דבר.
ריח של בשר בצד אחד וסוכר מתוק, של שיערות סבתא באוויר.
כולם באווירה אחרת.

אבא שלי, אני ואחותי יצאנו ונורא נהנינו. ראיתי אותו באמת שמח.
אבא שלי נפטר למחרת יום העצמאות...

הסתבר לנו, בדיעבד, שהוא הסתיר מחלה מאיתנו ורק אמא שלי ידעה...
הכאב פשוט בלתי נסבל. יום אחד אתה מחבק בן אדם ויום למחרת אתה מתאבל עליו...
אני מאחלת לכל אחד ואחת מכם שלא תדעו צער לעולם!
אופטימית אני לא, אבל בכל זאת מבקשת להקדיש כאן הקדשה, לכל מי שמזדהה...
השיר הזה, חברה שלי דרשה ממני לשמוע ואני ממש מודה לה על זה! באמת הצליח להוציא ממני כמות מטורפת של רגש...

תגיבו, תעשו לייק, תעשו מה שתרצו.
רק בבקשה מכם, אל תשאירו כלום בפנים. כלום!!!

למי שלא מצליח למצוא, ביוטיוב - רומיאו סיפור חייך

נ.ב. אובדת עצות, יש כאן אחות בוגרת?
תודה על ההקשבה...

הייתי במסיבה לפני יומיים ואני זוכרת שהשתכרתי אבל אני גם זוכרת ששתיתי מכוסות בחדר יחצנים,יומיים אחר כך אני עדיין מרגישה מסטולה ואני מפחדת שהכניסו לי משהו למשקה, אני מפחדת לפנות להורים ואני חייבת עזרה דחוף אני מפחדת שזה יהרוג אותי

היי אני בכיתה ט. עד החופש הגדול בין כיתה ח לט הייתה לי חברה ממש טובה, והייתי מספרת לה הכל וכל הזמן היינו ביחד, עד שהיא החליטה לעזוב אותי והתחברה לילדה אחרת. דיברתי איתה על זה כמה פעמים וזה פשוט לא הזיז לה. מאז אני פשוט מרגישה לבד, אין לי עם מי לדבר, את מי לשתף, אני מרגישה שכביכול יש לי מלא חברים אבל אף אחד מהם לא באמת חבר אמיתי שלי...לאף אחד לא אכפת ממני, לא אכפת להם מה קורה לי. כבר התרגלתי לזה ואפילו סוג של פיתחתי לי מנגנון כזה שאני לא יכולה לבכות ליד אף אחד, פשוט לא יכולה, אני לא מסוגלת להראות שמשהו לא בסדר, ולכן כולם חושבים שאני כזאת שמחה ומאושרת אבל זה פשוט לא נכון. האמת היא שאני לבד. תמיד שצריך לכל מיני עבודות בבית ספר להתחלק לקבוצות אני נשארת לבד... אני לא יכולה עם זה כבר.. ההרגשה של להיות לבד זה הכי נורא בעולם. אני גם לא יכולה להתחבר לאף אחד כי כולם כבר מצאו את החברים שלהם ולכל אחד יש את החבר הכי טוב שלו ואם אני אדחף להם זה סתם יהיה מוזר ומגעיל. תמיד אני לבד בהפסקות וברור שאף אחד לא ישים לב לזה...אין לי מושג מה לעשות מקווה שתעזרו לי

אז ככה הכרנו לפני 4 שנים בכפר נוער שם למדנו בתיכון. זה התחיל בסוג של סטוץ נגיעות ישנים ביחד אבל בלי סקס אחרי חודש שכבנו. הייתי הראשון שלה למרות שהיו לה הרבה חברים לפניי... זו הייתה אהבה אמיתית באמת נתתי את כולי וגם היא. אם הזמן הגענו למצב שאנחנו כל היום ביחד ואם לא ביחד אז בפלאפון לא היה רגע שלא ידעתי איפה היא או כל דבר אחר! הגעתי לכיתה יב' (היא קטנה בשנה) והיה לי המון לחץ צבא ,גיבושים ,חברים ומשפחה לא ידעתמ איך להתמודד עם הלחץ ועשיתי את הדבר הכי מגעיל..ניפרדתי מימנה אחרי שנתייםם של קשר היינו ממש כמו זוג נשוי. היא לקחה את הפרידה ממש קשה הלכה לטיפול פיסכולוגי פסיכיאטרי התאשפזה כמה פעמים בבית חולים פסיכיאטרי וקיבלה כדורים, אני באותה תקופה הייתי מאוד אגואיסט ניצלתי תמצב הזה והייתי יותר רע ויותר קר אני באמת לא יודע למה הייתי ככה אני מצטער על זה כל יום פשוט לא יודע מה ניכנס בי, יצא מצב שניצלתי אותה היינו שוכבים לאחר הפרידה והייתי אומר לה שזה רק סקס ואין פה רגשות וכמובן שהיו ואני הדחקתי. היא הייתה בוכה ותמיד שהייתי רוצה היא הייתה באה ישר. אחרי כמה זמן פשוט ראיתי בן אדם אחר היא השתנתה התחילה להיתלבש

שלום. אני בת 26, אני עובדת עם משכורת מינימום שלא מספיקה לי ולא רואה שקל בגלל ההלוואות שיש לי, אני ממשפחה ענייה, אין באפשרות של ההורים לעזור לי.
יש לי חובות שאני לא מספיקה לשלם ולא יודעת מה לעשות ולא עוזרים בבנק לפני שאסדר את החובות שיש לי. אני לא יודעת מה לעשות כבר אין אף אחד שיעזור לי ומעבירים לעורך דין ועוד מעט אני רוצה להתחתן עם חבר שלי מחול ואם לא אשלם לא יתנו לי לצאת מהארץ. לפעמים פשוט בא לי למות וזהו :(
מה אני יכולה לעשותתתתתתת

אימא שלי אף פעם לא מאמינה לי ונראה לי שהיא מחטטת לי בטלפון וזה ממש לא נעים לי
אני אומרת לה את זה והיא אומרת שבגלל שתפסה אותי בכמה שקרים אז קשה לה להאמין לי ואמון קשה להחזיר.
איך אני יוכיח לה שאני לא משקרת ???

שלום רב, אני מקווה שהגעתי לפורום הנכון. אני מעוניינת להתייעץ לגבי בני בן הכמעט 13. כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים הנוכחית חווה התקף חרדה. מס' ימים לפני ההתקף חשתי בירידה מסוימת במצב הרוח ובשיחה ארוכה עמו הסביר לי שהוא סובל מפחדים, חרדות. אחרי בירור מעמיק (כאשר בכל שיחה התבהר לי עוד פרט ועוד פרט) התברר כי הוא נהג לצפות בסרטונים לא צנועים באינטרנט, ופתאום לפני תחילת שנת הלימודים חשש שמא יעלו עליו בביה"ס (הוא לומד בביה"ס דתי). משם החרדה התעצמה, ועוד ועוד פחדים נוספו. הוא החל לפחד ממחלות, כאשר כל כאב קטן התפרש אצלו כמחלה מסוכנת, הוא נהג למשש כל חלק בגוף באובססיות, לבדוק שהצד השני זהה, ומכל ממצא קטן נכנס להיסטריה. כעת ההתנהגות הזו קצת פחתה, אבל הוא עדיין שרוי בסוג של חרדה (כל פעם מפחד ממשהו אחר, כולל מפחד להיות הומו וכו'). החרדה גבוהה במיוחד שהוא מתעורר בבוקר. אין לי ספק שהוא זקוק לטיפול פסיכולוגי, וכבר קבעתי לו תור. אך עד שיגיע התור, אני רוצה להתייעץ לגבי משהו שהוא סיפר לי ומאוד הדאיג אותי. הוא סיפר לי שלפני כשנתיים, כאשר היה בערך בן 11, הוא החל בסיפוק מיני עצמי. הוא סיפר לי שמס' פעמים היה נוהג להרים את אחותו הקטנה, שהייתה אז בת 7, (כדי לקבל גירוי אני מניחה), אבל נשבע לי שאת המעשה עצמו המשיך במיטה. אני ממש נחרדת ממה שסיפר לי, השבעתי אותו מס' פעמים שלא עשה לאחותו יותר מזה, הוא ממש מצטער על המקרה, מביע חרטה עמוקה, מרגיש סוטה, וממש בוכה כאשר אנו מדברים על זה, ואני מקשרת את החרדה שלו ממחלות למעשה הזה (כנראה מפחד שאלוקים יעניש אותו). אפילו בחנתי אותו ואמרתי לו שאני אקח את אחותו לבדיקה כדי לוודא שלא עשה לה יותר מזה (שיש בדיקות שמגלות בדיוק את הכל), ועד כה לא נראה שהוא לחוץ מ"הבדיקה", כך שאני רוצה להאמין שהוא דובר אמת. הוא נשבע לי שהוא לא בדיוק הבין את המשמעות של מה שהוא עשה בגיל 11 (טען שהוא חשב שרק לו קורה הדבר הזה בגוף) ושפעם אחרונה שעשה זאת לאחותו הייתה שהוא היה בן 11, ושאח"כ הבין שזה אסור והפסיק. אני מרגישה ייאוש מוחלט ממה ששמעתי. הוא סיפר שחבר מהכיתה סיפר לו שצריך להכניס את האיבר (ואני מניחה שזה מה שניסה כנראה לעשות מתוך סקרנות, אך עם בגדים, כי כנראה לא ממש הבין את מה שהחבר סיפר). אני לא יודעת איך לפרש את המעשה הזה, אני ממש פוחדת ממה שזה גרם לאחותו (אפ"ע שכנראה לא הבינה). בנוסף, הוא סיפר שהוא נוהג לחשוב על הסרטונים כאשר הוא מספק את עצמו, אך שלפעמים הוא גם חושב על אחותו (לצערי רק לאחרונה התחלתי להקפיד שהיא לא תתלבש לידו אחרי מקלחת). אודה על ייעוצכם הדחוף, אני ממש מודאגת..

היי אני בת 20 ויש לי אחות בת 12, שמעתי אותה מדברת בפלאפון עם חברה שלה על המשפחה שלי ואני מצטטת :"אני לא מאמינה שאני אומרת את זה יום לפני כיפור אבל אני שונאת את המשפחה שלי ואני מאחלת לאבא שלי שישכב בבית חולים שנתיים אפילו שלוש" אני יודעת שהיחסים ביניהם לא משהו בגלל שהיא ילדה מאוד בעייתית, גם בבית הספר וגם עם חברות שלה.
מה אני יכולה לעשות? האם זו תקופה חולפת וזה יעבור? אני זוכרת שבגיל כזה גם אני הייתי מרדנית אך לא ברמות כאלה, הזדעזתי מהמילים, היא גם ביקרה אותי מאוד ואמרה שהיא שונאת אותי, למרות שהיחסים בינינו הם טובים.

היי
אני מרגישה שאני לא אוהבת את עצמי.אין לי בן זוג ואני מחפשת להתאהב בכוח.זאת אומרת שכמו שמישהי אמרה לי פעם את מאוהבת באהבה.זה רק גורם לי יותר לסבל ודיכאון ובגלל שאין לי מישהו ממומש אני גם מזניחה את עצמי וקשה לי עם זה.אני הייתי בעבר בטיפולים אבל קיבלתי טראומה מהטיפולים וההורים שלי לא מסכימים שאמשיך את הטיפולים הפסיכולוגים,וגם אני לא מעוניינת להמשיך כי גם זה לא עזר ולא קיבלתי את הטיפול הנכון.אני די בודדה וזה שאין לי אהבה אמיתית זה מאוד מקשה וכואב לי.אשמח כעזרה ראשונית לקבל תמיכה מכם ולדעת מה לעשות בנושא הזה.תודה רבה.

שלום אני לילדה. בת 15 בתי היתה ילדה שמחה ומאושרת שני פגשת עם חברות יוצאת איתם לסרט כמו רוב הנערות בגילה לפני כחודשיים בתי קיבלה שיחת טלפון מהחברה שלה לכיתה ואמרה שהיא קנאית שהיא קונה ציוד לבית הספר כמו שלה בתי קיבלה את זה קשה ויש המשך לכך בטלפון שהחברה אמרה לה אני אקנה עם מישהי אחרת וכולי מאז הילדה נכנסה למחשבות לא ישנה טוב בלילה עצובה מנסה לתרץ יציאות שמזמינים אותה שלא לבוא אני פוחדת עליה ובקשת סיוע דחוף תודה

לא יודעת אם הגעתי למקום הנכון , אבל אני די מתפוצצת.
באמת מקווה שאצליח להביא את עצמי לידי ביטוי , הסיפור קצת מורכב.
הוא מתחלק בעיקר ל2
אהלן , אני בת 19 ..עשיתי שנת שירות בתל אביב , בשנה הזו הוטרדתי מינית ע"י ידיד שלי.
לקח לי הרבה זמן להתמודד והרבה שלבים בדרך, אני בטוחה שאפילו לא סיימתי את תהליך ההתמודדות.
זה החלק הראשון , החלק השני הוא כזה
יש לי חברה קרובה , bff לראשונה בחיי מיזה שנה וחצי , היא מקסימה והיא מדהימה ואני כל כך אוהבת אותה שאני יודעת שזה לא בריא לי לאהוב ככה.

ועכשיו החיבור -
תמיד הייתי בן אדם מסובך , חרדתי שחושב יותר מידי , לפני השנת שירות שלי יצאתי עליה בטענה שאני צריכה לנתק איתה את הקשר עכשיו מרצון שמא לא נופרד מבלית ברירה ואז יהיה לי כואב יותר , אבל היא לא וויתרה עליי ותמיד הייתי כזאת פרנואידית עם חרדות נטישה , ובינתיים היא מתמודדת עם זה די יפה .

תמיד הערכתי בנות , במסיבות גם תמיד התנשקתי עם חברות , לא בקטע רציני..עניין של הומור ופתיחות.
אך לאחרונה אני מוצאת יותר ויותר עניין בבנות , וכרגע אני לא יודעת מה זה אומר ואולי אני סתם מעלה ספוקלציה שאני אמורה להימשך לבנות בגלל ההטרדה המינית , אני באמת לא יודעת..
ומצד שני החברה הזאת , תמיד ידעתי שאני אוהבת אותה ושאני אובססיבית , זה לא חדש..אבל אני מצאת את עצמי מקנאה בעוד חברות שלה , נהיית רכושנית כלפיה , מציקה לה בכוונה כדי ליצור מגע איתה..זה היה ככה מאז ומתמיד כי היא קרה כזאת.
אבל אחרי הרבה זמן של התבוננות פנימית הבנתי שזה לא רק ממני , אותה חברה היא אדם מאוד מיני ,לפני שהיא הייתה עם חבר שלה ( שנה וחודש ביחד) היא נגעה בי יותר, דברים שלכאורה נראים תמימים אך אין ספק שמעורבת בזה מיניות , כגון סתם לעלות עליי בלילה בתנועת גלגול כזאת , היא תמיד נושכת אותי , והיא פשוט בן אדם ממכר שכזה.

עכשיו אנחנו תמיד רבות ואני שוברת את הראש שלי
גם בעניין הספציפי שלי אליה , וגם בגלל העניין הכולל

אולי אני שוב , מעלה ספוקלציות של " אוקיי עברתי הטרדה מינית אז אני חייבת להיות לסבית עכשיו" , או שאולי זה במאת נכון ? או שזה בעצם תמיד היה שם ?
וגם בפרט על אותה חברה שהיא מכניסה אותי ללופים שאני לא יודעת איך לצאת מהם

בכל מקרה, אני מבולבלת מכל כיוון אפשרי , אובדת עצות לחלוטין.

שלום,
לפני כ-3.5 שנים בערך, עברתי תאונת דרכים, שממנה יצאתי בסדר גמור. שבועיים לאחר מכן, התחילו לי בחילות חזקות, אך לא קישרתי את זה לתאונה. כשהבחילות לא עברו, התחלתי סדרת בדיקות, אך כלום לא נמצא ואז התחלתי ללכת להמון רופאים ובדיקות למשך זמן מאוד רב, ועדיין כלום לא נמצא, במהלך התקופה הזאת ככל שהזמן עבר דאגתי יותר ונלחצתי יותר שלא מוצאים כלום, הבחילות התחזקו, פחדתי עוד יותר, רזיתי מאוד, הייתי עצוב מזה, הלכתי פחות לבית ספר, פחות נפגשתי עם חברים ומשפחה, הייתי המון בבית, ורק נוצר מעגל כזה שהלך והתעצם. זה היה תקופה של בערך שנה וחצי. בהתחלה המחשבות עוד היו מאוד חיוביות, והראש שלי הסתכל על המציאות והאמין שיהיה טוב, ולאט לאט המחשבות הפכו ליותר פסימיות ויותר פחדים וכו וכו, וזה התחיל בהדרגה עד שבתקופות הממש קשות המחשבות ממש השתלטו עליי וזה מבחינתי היה המציאות. כל הקשב כמעט הלך אל המחשבות האלה, וכמעט כלום ממנו למציאות עצמה.
וזה אני חושב יצר תחושה של ניתוק ביני לבין המציאות.
אחרי המון זמן הלכתי לפסיכולוג שאמר שהתאונה כנראה גרמה להרבה לחץ שהיה צבור אצלי לצאת החוצה דרך הבחילות. ובאמת התחלתי לחזור לאכול כמו שצריך.
מאז התקופה הזאת, המון דברים השתפרו, אבל אני מרגיש שהתקופה הארוכה הזאת יצרה אצלי טראומה גדולה ממה שעברתי בה,הרבה מחשבות שליליות אולי מתוך הגנה אולי מתוך הרגל, וזה דפוס שהלך וחזר על עצמו והלך והתעצם ולזה הראש שלי התרגל. ככה שגם הקשב הופנה למחשבות האלה, והפך אותן למציאות וגרם להכל לראות הרבה יותר קיצוני ממה שהוא באמת. זה מה שיוצר את התחושת ניתוק, ומאמץ מהגוף המון משאבים וריכוז. ככה שכל דבר קטן יכול לגרום ל״עומס״ על המערכת.
אני מרגיש היום הרבה פעמים ניתוק ממה שקורה כאן ועכשיו כי אני מרגיש שהמחשבות שלי בורחות לתקופה הלא טובה שהייתה, שזה עדיין יושב עליי כזה, מזהיר אותי, מפריע לי, מרגיש שזה מעייף אותי, שאני לא מרוכז, שהגוף תפוס בגלל זה. ומרגיש שמה שצריך לגרום זה ליצור מעגל חדש של מחשבות חיוביות, והעברת הקשב למציאות החיצונית ולא למחשבות, מה שיפתור את הבעיה של המחשבות ״והרעש בראש״ וככה יעלים את דפוסי המחשבה שנוצרו, וככה הכל יפתר.
השאלה שלי אם מה שאני אומר פה הגיוני, ואיך ניתן להעביר את הקשב שוב אל מה שקורה בחוץ במציאות ולא למחשבות בראש?
תודה רבה!

בני בן ה16 הולך ומתרחק ממני ומהמשפחה, הוא ילד יפה אטלטי מוקף בחברים אבל חלש בלימודים, בבית הוא נוקט באלימות קשה על בסיס יום יומי כנגדי וכנגד שאר בני המשפחה, האלימות באה לידי ביטוי במכות אגרופים זריקת חפצים בעיטות וכו', האלימות באה כתגובה לכל דבר, למשל אם הוא חוזר מחברים בשעת לילה מאוחרת ואני ואשתי ישנים במיטה, הוא באגרופים מעיר אותנו בדרישה להכין לו אוכל כי הוא רעב, כשאני שואל אותו לאן הוא הלך הוא אומר לי לסתום את הפה, אם אני מתעקש לדעת הוא מחטיף לי אגרוף, היו פעמים שממש היו פציעות מהמכות, הוא אינו בוחל בהפעלת כוח, המכות הינם בחלקי הגוף השונים, פנים צוואר, בטן כל מקום שהוא מרגיש צורך או חש כאזור פגיע.
לא ניתן לדבר איתו , הוא יצא משליטה, אני מיואש ולא יודע מה לעשות!!!