פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום לולי,

ובכן, בדומה למה שאת כבר יודעת על גמגום - זה אכן עשוי להיות קושי התפתחותי חולף בלבד - כך גם בעיניין של שקרים... סביב גיל 3-4, וגם מאוחר יותר, כאשר כושר הביטוי כבר מפותח והדימיון עוד יותר, ילדים מתחילים לשקר. הם נהנים לגלות שהם מסוגלים לרמות אחרים ושהם יודעים משהו שמישהו אחר לא. מבחינה קוגניטיבית-התפתחותית זה דווקא יכולת חשובה וטובה כלומר, זה משקף התפתחות תקינה כי זה אומר לנו שהם מבינים שמה שיש להם בראש שונה ממה שהאחרים יודעים או חושבים. אך כמובן שמבחינה התנהגותית וחברתית זה רצוי פחות וכמו בכל תחום של חינוך להתנהגות רצויה וראויה, כך גם כאן המשימה ההורית היא להדריך וללמד.

לפי התיאור שלך, בנך משתמש כיום בשקרים כדי להמלט מאחריות או מעונש והוא זקוק לתגובה שלך אשר תעמת אותו עם המציאות. השקרים שלו הם שלב התפתחותי שאינו קשור לאופן בו את כועסת או ממשמעת אותו, אלא זוהי עוד דרך לביטוי הרצונות והצרכים שלו, אך התגובה שלך אמורה להבהיר לו שאת לא מקבלת את זה ושאת בעצם יודעת את האמת, שהוא עשה, שהוא פיזר וכו' ושעל כך הוא יצטרך לקחת אחריות או להיענש (כמובן שאפשר להחמיא לו על היצירתיות!...).

ולגבי עיניין הגמגום: כאמור, זה אכן יכול להיות שלב התפתחותי שיחלוף, אך מכיון שבמידה וזה מורכב יותר ואולי כן ידרוש טיפול לא כדאי לחכות זמן רב כל כך. הסיבה העיקרית היא שטיפול בגמגום 'אמיתי' הוא קשה וארוך וגם בגלל שבנתיים ישנה הדרכה שניתן לקבל לגבי האופן בו מומלץ להגיב - לתגובת הסביבה יש הרבה השפעה על ילד שמגמגם. אני יודעת שתורי ההמתנה לקלינאיות תקשורת הם ארוכים ברוב חלקי הארץ, אבל אם באפשרותכם לפנות להתייעצות ראשונית באופן פרטי ולא לחכות זמן רב כל כך, מה טוב. דרך אגב, אין דעה חד-משמעית לגבי תרומת המצב הרגשי לגמגום בקרב ילדים צעירים, כלמור, האפשרות שהוא התחיל לגמגם בתגובה להולדת אחיו היא פחות סבירה, אך מאוד יתכן שהמצב הרגשי הכללי והשינויים בסביבה (פחות פנויים אליו, דורשים יותר וכו') החמירו את הגמגום ולא מאפשר שיפור. בתקופות של סטרס מקובל שיש החמרה.

בהצלחה,
מיכל

על תשובה תשובה מהירה, מפורטת ומרגיעה מאוד!חג שמח!

לאה שלום,
את כותבת על קושי בתחומים רבים בהתמודדות עם בנך כיום: הרגלי אכילה ושינה, הרגלי משחק, התפתחות רגשית ואני תוהה האם את מצליחה בכל זה גם קצת לעצור ולחשוב....המעבר לאימהות, המעבר מזוג למשפחה, הם מעברים מורכבים מאוד לכשעצמם, אז כמובן שהקושי והבלבול רק גדלים עם כל שינויי הרקע הללו. השינויים הרבים כל כך שעברתם השפיעו על כולכם: עליו כפעוט שצריך להסתגל לכל כך הרבה מעברים ועלייך בתור מי שאמורה לספק עבורו סביבה יציבה. מאוד קשה להתפנות לגידול תינוק בתוך כל התחלופה הזאת כיוון שמאוד קשה לבודד את הגורמים. את בוודאי חשה מתוסכלת מהשינויים ומהקושי למצוא את עצמך ואת מה שחשוב לך, ולכן היכולת להתפנות אליו ולהעניק לו נמוכה וכך גם היכולת להבין למה הוא זקוק ומה הוא בעצם צריך ממך. את כותבת שהתנהגותך כלפיו השתנתה ושהפכת חסרת סבלנות אליו בגלל התנהגותו, אך אני מניחה שההתנהגות שלו השתנתה בדיוק בגלל זה: הוא מרגיש היטב את השינוי שחל בך ומגיב ואתם שניכם כלואים במעגל שההנאה בו הולכת ופוחתת.
אני מרגישה שהעצה הטובה ביותר שאוכל לתת לך כעת היא לפנות לקבלת עזרה מקצועית. בתקופות מסוימות צריך סיוע של יד מכוונת על מנת "לעשות סדר", לנסות לעצור, לפנות מרחב ומקום, לחשוב על הדברים ולעבד אותם, לעשות סדר עדיפויות ולהכניס מעט היגיון בכל הבלבול. מאוד קשה לעשות זאת ללא עזרה, ובוודאי שזה בלתי אפשרי כאשר את מטופלת בפעוט בעל צרכים ורצונות משלו. אני מניחה שצריך להתרוצץ אחריו ושהטיפול בו אינטנסיבי כל כך עד שאין שום מרווח נשימה להבין מה הוא צריך ומה מתאים לך, איפה הוא מתחיל ואיפה את כבר נגמרת...
תוכלי לכתוב אליי (גם לדוא"ל) על מנת שאוכל להפנות אותך למקום מתאים באיזור מגורייך.
בהצלחה,
מיכל

שלום מיכל תודה על התייחסותך המהירה אשמח שתפני אותי לעזרה מקצועית באיזור מגוריי בנתניה אגב, האם יש עזרה מסוג זה במסגרת קופות החולים? רב תודות לאה

לאה שלום,
אני שמחה על הרצון לפנות, לצערי איני מכירה מישהו מתאים שעובד בנתניה אך אולי תוכלי מעט להתרחק...:
אני ממליצה על פסיכולוגית מצויינת במושב חרות (איזור תל מונד) - בט דגני, טל. 0545723158
אפשרות נוספת היא התחנה בקיבוץ גבעת חיים איחוד (איזור חדרה) בה ניתנים שירותים לגיל הרך, טל. 04-6369575.
במסגרת קופות החולים ניתנים שירותים של התפתחות הילד עבור ילדים עם ליקויים התפתחותיים (לכללית ולמכבי יש יחידות בתוך נתניה), אך אני סבורה שהצרכים שלכם כעת הם אחרים.
בהצלחה רבה,
(אשמח להתעדכן מה שלומכם...)
מיכל

הורים רבים מעדיפים ונוטים להלין את הרך הנולד בחדרם למשך התקופה הראשונית. אין בכך כל דבר חריג.
השאלה היא - מהי התקופה הראשונית?
אם אינכם מאנשי "עיקרון הרצף" הדוגלים בשינת התינוק במיטת הוריו (לעיתים למשך שנים), הרי שאתם מודעים לחשיבות ההפרדה בין התינוק לבין הוריו, לא רק בנוגע לשינה אלא בכל מיני תחומים ובכל מיני דרכים.
אני מאמינה שהתינוק לא יינזק והתפתחותו לא תיפגע אם תדעו לבסס גבולות ולסמן הפרדות, למרות השינה באותו החדר. יתכן וכדאי לחשוב על הצבת סוג של מחיצה בין מיטתכם לשלו.
אך עיקרון הצבת הגבולות אינו בהכרח גשמי אלא יבוא לידי ביטוי בדרך בה תנהגו עימו. לדרך בה תחנכו אותו, לכאן או לכאן, יהיו מין הסתם השלכות על תיפקודו בעתיד.
שיהיה במזל-טוב ובהצלחה,
דפנה.

יש לציין שהמוטוריקה עדינה וגסה מפותחת מאוד אצלה, בלילה היא מתעוררת וקוראת אמא ואני לוקחת אותה אליי לישון מעיפות ,פעם הספיק מוצץ וחוזרת לישון בצהריים אני נותנת לה להרדם לבד ובלילה מרדימה אותה על בקבוק

רק מקריאת התיאור שלך את ביתך - ניתן להתעייף (:
לפיכך אני מתארת לעצמי שלהיות איתה ימים שלמים עשוי להיות מאתגר מאוד ואף מתיש למדי.
אין ספק שביתך פעילה ביותר, וכנראה גם סקרנית ומפותחת לגילה. לו היתה במסגרת גן ניתן היה להשוות את התנהגותה שם להתנהגותה בבית, והגננת יכלה לתרום לנו מניסיונה ומהתרשמותה מביתך, וזאת מנקודת מבט מקצועית ואובייקטיבית יותר.
איני יודעת לומר אם ביתך אכן בעלת פעלתנות יתר או שמא אינה זוכה להצבת גבולות ראויה ("אני מעריצה אותה" - את כותבת, ואצלי מתעורר חשד לפינוק יתר וקושי בהטלת סמכות). בגיל צעיר כזה קשה מאוד לאבחן היפראקטיביות. עם זאת, אם התנהגותה תמשיך להטריד אותך יתכן ורצוי שתשקלי לפנות לגורם מקצועי על מנת שיעזור באיבחון ביתך.
בברכה, דפנה.

אולי זה ירגיע את הילדה

שלום לך הבת שלך בגיל בתי 23/08/2007 אותם התנהגות אותו תיאור לא מאפשרת לאחיות לבדוק אותה בטיפת חלב היא מתרוצצת בכל הבית קשה לה לקבל הוראות למשל כאשר אומר לה NO NO NO מתחילה לבכות ( פתיחת מגירות והוצאת סיכומים) או כאשר אומרים לה תני י נשיקה לא מאפשרת על אף משחקת עם מיקי ומיני ומחבקת אותם ונותנת להם לנשק אחד את השיני ומוציאה קולות של נשיקה ,והיום גם שרה וצוחקת ועושה פרצופים מול המראה אני גם מפחד מהסיפור של המראה שמדברת עם עצמה .

את מתמקדת בשאלתך בקשר של ביתך אלייך וקשייכן להיפרד זו מזו. אך איני בטוחה שניתן לצמצם את הבעיה לקושי ספציפי זה בלבד. מתוך תיאורך מצטיירת תמונה של תינוקת עם רגישויות מורכבות, שהחלו כבר בראשית חייה. אני מתארת לעצמי שלא קל להתמודד עם מגוון הרגישויות שלה, ואני מתרשמת שאת עושה כמיטב יכולתך.
התייעצת עם רופאים ועם מומחים, ובכל זאת לא קיבלת את אבחנתם והמלצותיהם. אני יכולה להבין את נטייתך שלא לקבל את דבריהם, אך איני בטוחה שיהיה זה נכון או נבון מצידך להתעלם מהם ולסמוך רק על תחושותייך.
הייתי ממליצה לך בכל זאת לשקול שוב היעזרות באנשי מקצוע, רצוי משהו בסגנון המכונים להתפתחות הילד הקיימים בארץ, שכן שם יושבים מומחים מדיסצפלינות שונות שבצוותא רואים את התמונה הרחבה יותר. אני חושבת ששם תוכלי לקבל מענה לשאלות המטרידות אותך.
בהצלחה, דפנה.

כתינוק יונק - כמה טוב שבנך מורגל גם ליניקה מבקבוק. עם זאת הבעיה היא שאינו אוהב את טעם התמ"ל.
חוששתני שאיני מתמחה בנושא תזונת תינוקות, ולכן כדאי שתפני לפורום או לאיש מקצוע מהתחום שיוכל להנחות אותך לגבי התזונה עצמה.
מבחינת ההתנהגות - מניסיונן של אמהות רבות שהיו במצבך, אני יודעת כי בסופו של דבר, עם כל הכאב ואי הנעימות הכרוכים בדבר, רוב התינוקות משלימים בסופו של דבר ובלית ברירה עם רוע הגזרה ולומדים לקבל את הדין, ואת הבקבוק, ולהשלים עם הפרידה מההנקה. אל יאוש...
בהצלחה, דפנה.

אנא עייני בתשובה לשאלה דומה בעמוד זה. אני בטוחה שתוכלי להפיק ממנה תועלת.

עוד מספר נקודות למחשבה:
כהורים עלינו להיזהר בסובלנות שאנו מגלים להתנהגויות שאינן מקובלות עלינו בעיקרון ("גם בתקופות קודמות שבהם אולי היה נוטה לדרמטיות"), משום שסובלנות שכזו עלולה לגרום לכך שההתנהגות תישמר ואף תתעצם.

רצוי שנמנע בהורות מתפיסות וממושגים שגורים של "מאבקי כוחות" שמהם מישתמע שמישהו, ההורה או הילד, אמור להיכנע בסופו של דבר. ההורה הוא אדם בוגר, בשל, מנוסה והוא אינו במאבק כוחות עם פעוט מבולבל שתלוי ונסמך עליו. עם זאת ההורה כן אמור להורות לו את הדרך ואת מקומו בעולם ולכן הוא מציב גבולות לילדו.

בל נהייה שיפוטיים בהקשר לסיבה שמניעה את התנהגות הילד (" שטות בלי כל הגיון מאחורי"). עבורו גם מה שנראה לנו חסר חשיבות - עשוי להוות ענין משמעותי ביותר. על ההורה לגלות יותר אמפטיה לרגשות של ילדו, להכיל אותם, לעזור לו לווסת אותם. איני חושבת שהתעלמות (עוד המלצה רווחת מדי, לצערי) או השארת הילד לבדו ברגעי המצוקה שלו היא תגובה נכונה ורגישה התורמת לחיזוק האינטליגנציה הרגשית של הילד. האם אנו היינו רוצים שיתעלמו מאיתנו ברגעי המצוקה שלנו (גם אם היא התעוררה מדבר שטות)?!
היו אמפטיים לרגשותיו, ועם זאת הסבירו לו שאת הדרך בה הוא מבטא אותם אינכם מוכנים לקבל. שוחחו עימו על התקפי הזעם שלו אחרי שהכל נרגע, עבדו איתו את ריגשותיו ואת הסיטואציה כולה - עיבוד שכזה אחרי הארוע הוא עבודת המניעה לקראת התמודדות מוצלחת יותר עם האירוע הבא.
אני מאמינה שגישה כזו תביא לכך שאט אט התקפות הזעם יפחתו בתדירותן ובעוצמתן.
בברכה, דפנה.

בחמשת החודשים הראשונים לחייה, רק בשעות הצוהריים, הייתי מניחה לה להרדם עליי. אולי זה הדבר שיצר את הבעיתיות?

הי שירה.גם לי יש את אותה הבעיה עם הבת שלי,בת חצי שנה.איפה ניתן לקבל ייעוץ בנושא?

שלום שירה


הרגלי שינה של תינוקות מושפעים הן מנטייה מולדת של התינוק הספציפי (טמפרמנט, בשלות פיזיולוגית של מערכת העצבים) והן מהתנהלות הסביבה סביב השינה (עקביות, סדר יום, מידת המעורבות של ההורה בתהליך ההרדמות ותנאי הסביבה הפיזיים).

את מתארת מצב בו נהגת באופן הנכון על מנת להקנות לבתך הרגלי שינה תקינים-למדת אותה מיום הוולדה להרדם לבד, דאגת לסדר יום קבוע ומעטת ככל שניתן במעורבות שלך בהתעוררויות שלה בלילה (השארת אותה במיטתה תוך שאת מלטפת אותה ויוצאת מהחדר לסירוגין).

אני רואה שתי אפשרויות לכך שלבתך יש עדיין קשיים בשינה (קשיי הרדמות ויקיצות במהלך הלילה לזמנים ארוכים). האחת היא אינפורמציה משמעותית שציינת כתוספת לשאלתך - ההרגל שהקנת לבתך להירדם עלייך בשנת הצהריים (מדוע?). זוהי ללא ספק המעורבות הגדולה ביותר של הורה בתהליכי ההרדמות של ילדו ומהווה ניגוד מוחלט להתנהלותך בשאר היום עם בתך בנושא שינה. כתוצאה מכך בתך מתקשה לרכוש הרגלי שינה באופן תקין משום שהיא מצפה להמשכיות ועקביות בהתנהלות שלך גם בלילה.
ככל שהמעורבות ההורית בהשכבה גדלה, כך גדל הסיכוי להווצרות הפרעות בשינה.

אפשרות נוספת היא שקיים בסיס אורגני מולד להתנהגות של בתך בנושא שינה. השינה הקלה שלה, היקיצות המרובות, הצרחות והשריטות, יכולים לרמוז על קשיים בוויסות פיזיולוגי- חושי. על מנת לאשר הנחה שכזו, נדרשת תמונה מלאה לגבי תפקודה של בתך בשאר התחומים-בתחום האכילה(האם הרגלי האכילה שלה לשביעות רצונכם), בנושא הטמפרמנט שלה(האם היא פעילה יתר על המידה), בקצב ההתפתחות שלה עד כה, בתגובה שלה למגע (רגישות יתר/חסר) ובאופן כללי בתגובה שלה למעברים ולשינויים (האם היא מגיבה בקושי רב לשינויים בסביבה?).

אם יש לך חשד שאכן בתך סובלת מקשיי ווויסות, אני ממליצה לפנות לייעוץ של מרפאה בעיסוק במסגרת קופ"ח. ניתן לפנות גם באופן פרטי.

בהצלחה,
אודט

שלום רב קודם כל תודה רבה על התשובה המפורטת. אכן, הילדה שלי נמצאת כל היום בתזוזה בלי לנוח, היא לא מוכנה לאכול כמעט שום דבר מלבד יניקה והיא נוהגת למשוך לעצמה חזק בשיער. בעיניין ההתפתחותי דווקא, לפחות מבחינה מוטורית, היא מאוד מהירה (היא כבר אוחזת בדברים והולכת). מה ניתן לעשות בעיניין? שוב תודה שירה

אוכל להפנות אותך למכון להתפתחות הילד באזור מגורייך ועל פי קופת החולים שבתך חברה בה. רופא התפתחותי יראה אותה ויפנה אותה בהתאם לצורך לצוות הרב מקצועי (מרפאה בעיסוק, פסיכולוגית התפתחותית, וכו'). מאחר שהתורים לעתים ארוכים ואם את מרגישה שהצורך שלך במענה לא סובל דיחוי, אוכל להפנותך למרפאה בעיסוק באופן פרטי. העדיפות של פנייה למכון היא כמובן בהתייחסות הרחבה של הצוות הרב מקצועי, בהתאם לצורך.

המשך התכתובת בינינו יכולה להיות בפורום או דרך שליחת מייל לכתובת שלי (מופיעה בראש הפורום).

בברכה

אודט

שלום גלית,

אין לי מספיק רקע התפתחותי לגבי בתך ומהלך הפגות שלה על מנת לענות לשאלתך. קשה לדבר על " בעייה התנהגותית" אצל תינוקות בגיל שלושה חודשים, לא כל שכן פגים שהמערכות שלהם טרם הבשילו. יתכן ומדובר במינוח של רופאים אשר לא מוצאים בסיס רפואי/בריאותי על מנת להסביר את התנהגותה של בתך בעת אכילה.

למיטב ידיעתי, פגים מצויים במעקב שגרתי בשנה הראשונה לחייהם במסגרת המכון להתפתחות הילד. אני ממליצה לך לפנות למכון, הכולל צוות רב מקצועי ובראשו עומד רופא התפתחותי, שראייתו רחבה יותר מראייתו של רופא הילדים, המתמקד בעיקר בבריאות/מחלות.

יתכן והקשיים שבתך חווה באכילה קשורים למהלך הפגות, לבשלות של מנגנוני היניקה והבליעה ובאופן כללי לבשלות נוירו פיזיולוגית, שמתבטאת בשלב זה בקשיי וויסות. אל נשכח שבתך בת השלושה חודשים היא בקושי בת חודש בגיל מתוקן (נולדה חודשיים וחצי לפני זמנה) ובגיל זה כל התופעות שאת מדברת עליהם עדיין מתרחשות.

מבחינה פסיכולוגית, ניתן לדבר על קשיי אכילה/האכלה רק כאשר שוללים כל בסיס אורגני/נורירולוגי לתופעה.

העצה היחידה שאני יכולה לתת לך מבלי להכיר את הרקע ההתפתחותי של בתך, היא לנסות להאכיל אותה לפני שהיא מגיעה לשיא הרעב, כלומר, אם היא פותחת שעתיים בין ארוחה לארוחה, לנסות ולהקדים את הארוחה הבאה בחצי שעה, ובכך לאפשר לה אכילה יותר רגועה.

בהצלחה רבה!
אודט

אפרת שלום

ראשית אני מזמינה אותך לעיין בתשובות קודמות בפורום בנושא.

שנית, לדעתי אין מקום לדאגה בשלב זה, יש בהחלט מקום לבירור מול הגננת כיצד היא רואה את תפקודו החברתי של בנך בגן.

התפקוד החברתי של ילדים בגן מושפע ממספר גורמים: מאישיותו של הילד, מהשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא, מהרכב הגילאים בגן וכן מהמידה בה הסביבה (הגננת, ההורים) מסייעים בתיווך החברתי.

ילדים שונים זה מזה בצורך שלהם בחיי חברה וביכולת שלהם לייצר קשר עם אחרים בני גילם. יש ילדים שמסתפקים בחבר אחד או שניים טובים, שזה בסדר גמור בהנחה שהקשר עמם הוא תקין ומפרה (למשל, שאין יחסים של שולט ונשלט) ויש ילדים שיש להם הרבה חברים אבל אף לא חבר טוב אחד.
בנך נמצא בגיל בו המשחק עם חבריו מתחיל להיות עניין מרכזי (גיל שלוש) ובהמשך יתפתח עוד יותר עד לגיל חמש שהוא השיא של המשחקים הסוציו-ודרמטיים(משחק ב"אבא ואמא").
חשוב להבין משיחה עם הגננת אם בנך נוטה לשחק לבד לאורך היום ואם כן חשוב לבדוק מה הסיבה לכך. האם הוא מפותח בשאר התחומים בהתאם לגילו(קוגניטיבית, שפתית, תקשורתית,מוטורית)?

האם כאשר הגננת מציעה לבנך להשתתף במשחק עם ילדים אחרים(האם היא אכן מנסה?) הוא מגלה עניין או נמנע/נשאר אדיש? ישנם ילדים שלא יוזמים קשר עם אחרים אך ישמחו להצטרף ליוזמה של האחר וכאן חשוב מאוד התיווך של המבוגר.

כיצד בנך מתנהג כאשר אתם מבלים אחה"צ מחוץ לבית, בגן שעשועים, אצל חברים/בני דודים? האם הוא מגלה עניין בנעשה סביבו ומביע רצון להצטרף(ואולי לא יודע איך), או עסוק במשחק עם עצמו? כיצד הוא משתף פעולה כאשר אתם מציעים לו לשחק אתכם בבית?

שאלה נוספת היא איזה מודל חיקוי אתם מהווים עבור בנכם, האם אתם יוצרים קשרים בקלות? האם אתם מטפחים את חיי החברה שלכם כאנשים בוגרים?

בכל מקרה, חשוב שתעודדו את בנכם להפגש אחר הצהרים עם ילדים שהוא יבחר להזמין לביתו, בשלב הראשון. חשוב שתלכו לפי הקצב שלו בתדירות המפגשים.

אם אתם מרגישים אחרי תקופה כי מצבו החברתי של בנכם אינו משתנה (עדיין משחק לבד רוב הזמן, לא יוצר קשרים נוספים) כדאי שתפנו לייעוץ מקצועי.

בברכה,
אודט

ליאת שלום

לשאלתך, האם להתעלם מעשיית הצרכים במכנסיים או לכעוס, תשובתי היא לא זה ולא זה.
התעלמות לא עוזרת לבנכם להבין מה ההתנהגות המצופה ממנו("לא עושים קקי בתחתונים") ובמישור אחר, בנכם יכול להבין את המסר "קשה להורי להכיר בכך שיש לי/לנו בעיה" וההתעלמות מותירה אותו להתמודד לבד עם רגשותיו הקשים, כגון, אשמה ובושה. כעס על עשיית הצרכים במכנסיים יוביל במהרה למאבקי כוחות ביניכם לבין בנכם ויגביר את ההתנהגות הלא רצויה.

הסיבה הראשונית לעשיית הצרכים של בנך במכנסיים אינה ידועה לי (מה הכוונה לכניסה מחודשת טראומטית לגן?). היא יכולה לנבוע מארוע טראומטי שקרה סביב ההתפנות בשירותים, מפחד ראשוני מעשיית צרכים בשירותים (קראי דיונים קודמים בפורום בנושא) או כתוצאה ממצוקה או חרדה כללית (האם בנכם מפגין התנהגויות נוספות לא מותאמות לגילו?) . לעתים עשיית הצרכים במכנסיים היא ביטוי לכעס של הילד על הוריו(האם חלו שינויים משמעותיים במשפחה שיכולים להסביר זאת?).

על מנת שהתנהגות זו תפסק, צריכים להתרחש שני דברים במקביל. הראשון הוא להעביר מסר ברור ותקיף, על ידי כל המטפלים בבנכם (אבא, אמא, סבתא, גננת), שעשיית צרכים במכנסיים אינה מקובלת עליכם. בכל פעם שההתנהגות תחזור על עצמה תדגישו את המסר ובמקביל שתפו את הילד באחריות על הניקיון של עצמו ושל בגדיו לאחר ההתלכלכות, בהתאם ליכולתו. עודדו אותו בכך שאתם סומכים עליו שהוא יצליח בפעם הבאה לקרוא לכם לפני וללכת יחד לשירותים.
הדבר השני הוא לנסות להבין מה הסיבה הראשונית לכך שבנכם נמנע מלעשות צרכים בשירותים/בוחר לעשות צרכיו במכנסיים, מה הוא מרוויח מהתנהגות זו וכו'..

אם התנהגות זו לא חולפת תוך זמן קצר, אני ממליצה לפנות לייעוץ מקצועי.

בהצלחה,
אודט

שלום לקיפיטה,
הרשי לי דווקא לפתוח בדברים שכתבת על עצמך: "...הוא כבר חוזר לעצמו אבל המשקעים של מאבק הכוחות מלווים אותי למשך שעות..." ובכן, האם יכול להיות כי מה שנחווה עבורך כ"מופע איימים מפלצתי" (כדברייך) הינו רק שלב התפתחותי שגרתי של בנך אשר מנסה לעמוד על דעתו ולבחון את מידת הגמישות של הוריו? בהנחה שאכן אין מדובר בתגובה לשינוי סביבתי כלשהו בבית או בגן, אני קוראת בדברייך תחושה ש"הילד הרגוע, המפותח והרגיש שהיה לך אבד, ובמקומו נמצא כעת בבית ילד אחר, צורח וזועם על דברים מיותרים" ולכן את נותרת עם התחושה שהאשמה היא בך ובתגובות שלך כלפיו. הוא כנראה מרגיש את זה והפער ביניכם גדל. לעיתים הורים חווים משבר מעיין זה כאשר התפתחותו של הילד מאלצת אותם לעשות שינויים בהרגלים שהיו עד כה - עד עכשיו היה ברור שאם מבקשי פרוסה נוספת הרי שרוצה לאכול עוד, מדוע עכשיו זה השתנה?

אומנם, מרבית ההורים לילדים בני השלוש כבר חוו את תקופת 'גיל שנתיים הנוראי' הכוללת התקפים מעיין אלה שאת מתארת ובהם התעקשות, קריאה נואשת לעצמאות ורצון להבעת דעה, אך אם לא עברתם את התקופה הזו בדרמות גדולות הרי שהנה היא עכשיו...את כותבת שאתם משתמשים ב"פינת המחשבה", זוהי אכן שיטה טובה לפסק זמן, להרגעות, וכעבור שלוש דקות של מנוחה עבור שני הצדדים אפשר להתפייס (כדאי דרך אגב שההורה ש'שלח' יהיה גם ההורה ה'מחלץ' - לתיקון יש ערך משמעותי ורב ביחסים! אל תמתיני שהוא ייצא ויודיע כי הוא נרגע). מדוע את חווה את הדרך הזו כפסולה? זוהי הגדרה של חוקים המעבירה מסר ברור וכפי שאמרת, שומרת על הכלל שאתם נשארים בשבילו.

כפי שמקובל לומר בנושא הצבה של גבולות: מתפקיד ההורה ולייצג את המציאות ואת האילוצים שהיא מכתיבה. כך גם כאן מותר לך לעצור את בנך במקומות המתאימים, לעזור לו לווסת את הרגשות שלו ואת העוצמה שלהם על ידי שתסבירי לו מה גודל ה'אירוע' ומה גודל 'התוצאה'. ההסבר המלווה בביטוי הרגשי יהיה על מנת לסייע לו להבחין בין אירוע מתסכל לבין אירוע מתסכל מאוד. מכיון שאת מתארת ילד נבון עם יכולות שפתיות טובות, תוכלו להתשמש גם בהומור ("מותר לצעוק הרבה על משהו גדול ולצעוק קצת על משהו קטן" וכדומה). בהקשר זה אני רוצה להפנות אותך לקרוא גם את התשובה של אודט בנושא גבולות המופיעה בעמוד זה (16/12) - רלוונטי למרות שמדובר בילד צעיר בהרבה.

ועדיין, האם הגננת מתארת התנהלות דומה?האם זה קורה גם במחיצת חברים? איך הוא מתמודד עם ילדים ועם ההתנגשות ברצונות?

ולסיכום: התפרצויות מעין אלה הן ביטוי של קושי ביחסים ביניכם - הוא מרגיש בלתי מובן, אתם חשים חסרי אונים מולו, ודרך היחסים ניתן גם לתקן את זה. אני ממליצה לפנות להתייעצות אם הדברים לא משתנים בקרוב, סביר שבתוך כמה פגישות משותפות לו ולכם דברים יוכלו להרגע יותר.
בהצלחה,
מיכל

שלום אפרת,
אפתח ואומר שאני לא כך-כך מאמינה ביצירת הרגלי שינה מובנים אצל תינוקות מתחת לגיל 6 חודשים. למרות שישנם אנשי מקצוע שדוגלים בהרדמה עצמאית במיטה מהיום הראשון (למשל, השיטה המתוארת בספר 'הלוחשת לתינוקות' ואחרים), אני נוטה לחשוב שתינוקות צעירים זקוקים לחום הגוף ולקרבה של מבוגרים על מנת שיווסתו את תנועותיהם הבלתי נשלטות ויסייעו בהרגעה עד להירדמות, לכן שיטות ההרגעה של 'על הידיים' לא נראות לי גרועות כל כך....אפשר להחליף את הידיים בליטוף במיטה, בהישארות לידו עד שנרדם.
אתייחס אם כך לנושא הנקת הלילה: למרות שמקובל לחשוב שתינוקות בגילו של בנך עדיין לא מפתחים העדפה לגבי מי שמטפל בהם, הרי שבנך מוכיח אחרת....הוא כנראה מגיב להעדרותך ולפרידה ממך ומבקש יותר קרבה בלילה בהשוואה להזדקקות בעבר. יתכן כי מדובר בתקופת הסתגלות למטפלת וההנקות הלילה יפחתו בהדרגה. אני נוטה להציע לא לתת תמ"ל ודווקא כן לשמור את ההאכלות שלך ליניקה, בהשוואה לבקבוק שנותנים אחרים על מנת ליצור מובחנות (האם המטפלת מאכילה אותו בתמ"ל או בחלב-אם שאוב?). התעוררות הלילה לא חייבת להיות רק לשם אכילה, יתכן והוא מתעורר כי הוא זקוק לחיבוק ולליטוף, למוצץ, לשינוי תנוחה או לאי נוחות גופנית אחרת (צמיחת שיניים?!) וסביר כי האכלת-לילה אחת כן מספיקה לו.
בהצלחה,
מיכל

שלום לחן,
את מתארת את השינוי של בתך כדרמטי אצל ילדה עם מזג נוח מאוד ויכולת לשינה רציפה (זכיתם!!). אך את בוודאי יודעת כי בהרגלי השינה של תינוקות וילדים ישנם שינויים רבים המושפעים ממגוון גורמים: פיזיולוגיים (למשל, צמיחת שיניים), פסיכולוגיים (פחדים) ואחרים ומהתיאור שלך את בתך קשה לדעת מהו בוודאות הגורם להתעוררויות. לעיתים יש קשר לשינויים גופניים, למשל, כאשר תינוקות מתחילים לנוע (להתהפך, לזחול) חלקם סובלים ממעיין כאבי-פרקים המקשים עליהם את השינה ולכן ייתכן כי להליכה יש קשר לעניין ברמה הפיסית ואולי אף ברמה הרגשית - תחושת העצמאות המעוררת גאווה ואושר אך מאידך עשויה לעורר חרדה בגלל ההתרחקות מההורה. כמובן שההרדמות החוזרת במיטתכם קלה יותר,י שם היא חשה בטוחה: חום הגוף, הריח וכדומה (האם יונקת במיטתכם?).
לא ציינת כיצד היא נרדמת בערב (טקס השכבה? במיטתה? אתכם? לבד?בהנקה?), או האם אתם משתמשים בשיטות השכבה שונות, אך מכיון שהיכולת לשינה כבר קיימת, סביר שניתן יהיה להחזיר את ההרגלים לקדמותם תוך שימוש באותם אמצעים שעוזרים לה להירדם בתחילת הלילה. אם אתם לא רוצים להרגילה ללינה במיטתכם, כמובן שהעברתה לשם אינה הדרך למרות שזהו הפתרון המהיר ביותר. אם אתם מרגישים שביכולתכם לשאת את הבכי לזמן-מה 'תמורת' שינה במיטה לבדכם, נסו להקדיש מספר לילות "להתעקשות" (עדיף סופשבוע, ללא הצורך לקום 'עירניים') והישארו ליד מיטתה גם אם היא בוכה מבלי להרים אותה. ציינת את זמן ההתעוררות כשעה קבועה: האם זו שעה של ארוחה-לילה? היא כמובן לא זקוקה לאכילה לילית בגילה, אך ישנם ילדים ששתיית מים בלילה מספקת ומרגיעה אותם.
אך בסך הכל, כשמדובר בפעוטה בעלת מזג נוח כל-כך והרגלים טובים, ואם אין שינוי משמעותי בחייה שעשוי לגרום לכך, הכי סביר שההתעוררות תחלוף מעצמה...
לילה טוב,
מיכל

שלום אורנית,

ילדים שחוזרים להרטיב או להתלכלך בצרכים בעצם 'מאותתים' לנו כי מה שהיה עבורם טוב ומתאים בעבר כבר לא כך, כלומר שמשהו בהרגשתם או ביכולתם לעשות זאת השתנה. אומנם בתך כבר הוכיחה שהיא מסוגלת מבחינה פיסיולוגית ורגשית לדאוג לניקיונה האיש, אך כעת משהו מונע ממנה להתפנות לזה והיא מפספסת. מכיוון שהיא נוטה להתעלם - כמו שציינת, מצאת אותה שמחה ורוקדת אבל עם קקי - אני חושבת שחשוב מאוד שאת וצוות הגן ממש לא תתעלמו מזה. המסר צריך להיות: אני רואה שעכשיו קשה לך לזכור ללכת לשירותים כשאת מרגישה צורך ולכן אני אעזור לך לעשות זאת. בפועל צריך להתייחס כאילו היא שוב בגמילה: להזכיר לה ללכת, לעודד אותה על הצלחות וכדומה. מאוד חשוב לא להביע כעס או תוקפנות, אלא בצורה ברורה ועיניינית להגיד לה: "אני רואה שברח לך, בואי אעזור לך להתנקות".

ועכשיו לגבי "מהו הדבר שהשתנה" כלומר למה הצלחת הגמילה נפסקה. אומנם, יתכן כי מדובר פשוט בגמילה שלא הוטמעה כראוי, אך סביר יותר שהיא מגיבה למשהו משמעותי שקרה לאחרונה, וזוהי תגובה נפוצה ללידת אח או אחות. למרות התחושה שאין קשר, חשוב לזכור כי העובדה שהיא מראה יחס חם כלפי התינוקת לא אומר שהיא 'מאושרת' מהצטרפותה למשפחה. הביטוי יכול להיות תוקפנות או כעס כלפיכם, או כלפי עצמה, והתלכלכות חוזרת בצרכים יכולה להיות ביטוי של שניהם. כפי שציינת, את לא יכולה להניח תינוקת בוכה או רעבה בעגלה ולתת רק לה יחס, וכנראה בתך מגיבה לזה. ברור ששתיכן צריכות להתרגל למציאות החדשה בה תשומת הלב שלך מוקדשת גם לתינוקת החדשה וזוהי מציאות שחווה כל אם עם הצטרפותו של תינוק חדש למשפחה. הלידה אומנם משנה את המיקום של בתך במשפחה והיא כבר לא הצעירה, אך היא עדיין צעירה מאוד....חשוב מאוד לנסות למצוא זמן להיות רק איתה ולדאוג שמישהו אחר יטפל בתינוקת, לנסות לעשות איתה דברים שהיא אוהבת וששתיכן אהבתן לעשות בעבר ולא לצפות ממנה להיות רק בתפקיד ה"גדולה". יתכן כי לא מתחשק לה להיות רק בעמדה הזאת והיא מזכירה לך ולכולם שהיא בכל זאת עדיין קטנה וזקוקה ליחס קרוב.
אם תוך פרק זמן הדברים לא מסתדרים מומלץ מאוד לפנות לייעוץ מקצועי.
בהצלחה,
מיכל
(ואני מתנצלת על העיכוב בתשובה לפנייתך החוזרת)