פורום פסיכותרפיה - יש לך שאלה?

שלום רב,
ראשית אני בן 46 לפני מספר חודשים 11/2016 התפתחו אצלי תסמינים התואמים למחלה מסויימת , רופא המשפחה שלח אותי למספר בדיקות שתוצאותיהן תקינות (למרות שהתסמינים נשארו הפי שהיו בטרם ביצוע הבדיקות)
הבעיה שלי היא שהחרדה השתלטה עלי. מאותו הרגע ששלחו אותי לבדיקות ועד היום , אני כול הזמן בטוח שיש לי את כול המחלות הכי גרועות שקיימות עלי אדמות וכול כאב הכי קטן מכניס אותי לפחדים נוראיים , כולם אומרים לי שהכול בראש ולא קיימת בעיה כאב בטן זה משהו נפשי? ואולי אני חולה ולא גילו ואולי את הבדיקות לא ביצעו כפי שצריך בקיצור חצי שנה + אני בסרטים לא יודע איך לצאת מהמעגל ולא יודע אם. באמת ישנה בעיה רפואית או שהכול באמת בראש.
יש רעיון מה לעשות?

שלום וברכה, רציתי לשאול מס' שאלות
מה אומר המושג "הבחנה בין עצמי ללא-עצמי" במבנה אישיות גבולי?
כיצד נפגע השיפוט ובוחן המציאות בהפרעה הנ"ל? האם אפשר בבקשה דוגמא?
האם מבנה אישיות גבולי יכול להתקיים יחדיו עם הפרעה סכיזואפקטיבית?
מה הפרוגנוזה למבנה אישיות גבולי? האם יותר טובה מ"הפרעת אישיות גבולית"?
והאם זה שאני מנהל מערכת יחסים יציבה מס' שנים עם בת זוג (ובדרך להתחתן), ועם מעגל חברים די גדול (מהילדות) ובקשר טוב ומתמשך, אני עדיין יכול להיות עם "מבנה אישיות גבולי"?
יש לציין שעיקר הקושי אצלי בא לידי ביטוי ב"חוסר כיוון בחיים" ו"מציאת משמעות לחיים" וחוסר ביטחון מתמשך (לדוג' לימודים ועבודה), בעוד שחבריי עם תואר, מקצוע ועבודה יציבה, ואני עובד לסירוגין בעבודות "פשוטות" לא מקצועיות, וללא "סטטוס" מסוים ונשאר מתוסכל מכך ביחס לחבריי ולסביבה, למרות יכולותיי וכישרונותיי, כמו כן קיימת נטייה למצבי רוח ובעיות בתפקוד בעבודה, ז"א אני לא עובד רציף ולא מוצא מקום עבודה רציני וקבוע בגלל החשש להתחיל משהו חדש, "מחוסר כוחות" במובן מסוים (כמו שציינתי בעיקר מציאת עבודה רצינית ויציבה ומימוש היכולות), וחושש להיכנס לחברה חדשה ולהסתגל, בעיקר ביחסים עם הבוס ועמיתים לעבודה, בעיה בלשמור על "קור רוח" ונטייה "לשרוף הכל" ולהגיב באופן אימפולסיבי ולעתים אף "סוער", כבר לא כ"כ סומך על עצמי בגלל הדברים הנ"ל ובגלל כישלונות חוזרים.
יש לציין בעבר שסבלתי מחרדת נטישה ובעיה ב"קבלת מרות" עם הפרעת הסתגלות, נכון לעכשיו אבחנתי עומדת על "הפרעה סכיזואפקטיבית" לאחר שהשתנתה מ"הפרעת אישיות". (בן 29)
תודה על ההתייחסות מראש ועל המענה וחג שמח

שלום,
רציתי להתייעץ בנוגע לחרדת טיסות שיש לי.
הפחד הוא לא מהסטיה עצמה אלא מהסיטואציה של הימצאות במקום זר. הייתי בעבר בחו"ל במסגרת העבודה, אבל טסתי בגפי ולא חששתי מכך במיוחד. לאחרונה אנחנו שוקלים לצאת לחופשה בחו"ל אבל הרעיון קצת מלחיץ אותי, מכיוון שעלי לדאוג למשפחתי בסביבה זרה.
רציתי לדעת האם הבעיה מוכרת לכם ומה כדאי לעשות כדי לטפל בה.
תודה

אני בן 18 לפני צבא בחור נורמטיבי סך הכל. לפני כמעט שנה בזמן שהייתי בקשר עם בת זוגתי באותו הזמן התחילו להיות לי בחילות בכל פעם שהייתי איתה לבד או רק חושב על אינטימיות או קרבה איתה ועם כל בחורה. הדבר הזה הוביל לפרידה ממנה וכבר כמעט שנה בכל פעם שאני חושב על להיות לבד עם מישהי או איתה הקיבה שלי ממש מתהפכת.
אני ממש רוצה לתקן איתה את היחסים וכל פעם שאני רק מדבר איתה על לצאת או רואה תמונה שלה הבטן שלי באמת מתהפכת וז לא עובר עד שאני מפסיק לחשוב עליה.
לא היה שום דבר לא בסדר חוץ מזה אז קשה לי לחשוב על סיבה לבעיה הזו.
זה הגיע לשלבים של תסכול ממש ואני כבר אובד עצות...

שלום
רציתי לדעת מה החיסרון העיקרי של מבחני iq.
ומה ניתן לעשות כדי להתגבר על חסרון זה

בת 14
בזמן האחרון אני מרגישה כאילו אני רבה עם כולם, לפני 3 ימים רבתי עם החברה הכי טובה ואתמול רבתי עם 2 ידידים (בלי קשר לחברה שרבתי איתה).
אני בדיכאון לא נורמלי ובחיים לא הרגשתי ככה,
ראיתי איך הם דיברו עלי עם חברות שלי אחרי הריב ונפגעתי מכל מילה.
אני לא חושבת שהם מבינים ביכלל כמה הם פגעו בי.
אני רוצה למות
או לפחות לעבור עיר
אני לא רוצה להישאר במקום שילדים שונאים אותי על דברים שהם חושבים שעשיתי.
אני מרגישה כל הזמן לחצים בחזה ובכי שמחכה להתפרץ אבל אני לא מצליחה לבכות וחבל לי כי אני רוצה להוריד קצת רגשות מהלב.
רע לי ואני צריכה עזרה לצאת מהדיכאון הזה.

כשהייתי קטנה יותר הייתי מאוד חברותית ועם בטחון עצמי. אני לא יודעת מה בדיוק קרה במהלך השנים, אולי בגלל השירות הצבאי שלא היה לי פשוט מהרבה בחינות, אני ממש חסרת ביטחון ומתקשה לבטוח באנשים ובחברויות שלי איתם. אני כל הזמן מוצאת את עצמי עושה להם מבחנים ביני לבין עצמי כדי לראות אם הם באמת אוהבים אותי. אני יודעת שזו לא גישה נכונה לחיות בה והיא הורסת לי קשרים חבריים וזוגיים. איך אני יכולה להשתחרר מזה?

שלום,
אני בן 23, אני מגמגם וקשה לי להביע את דעתי, לא יודע איזה רמה אבל לפעמים אני יכול לדבר וקצת אגמגם ולפעמים זה מקשה עליי מאוד. בקיצור, אציג תחילה את הסיפור שלי מילדותי ועד לרגע זה. אני אכתוב לכם המון שטויות בהודעה מקווה שתדעו לסנן, מצטער :(
כשהייתי תלמיד בכיתה ג אובחנתי כלקוי למידה, הכניסו אותי לכיתה קטנה עם עוד 10 ילדים בבית ספר רגיל, כיתה טיפולית, נתנו לי רטלין עד כיתה ז (ההורים הפסיקו לי את התרופה כי הייתי בא לבית ומתחיל לצעוק ולריב איתם, בבית ספר היייתי סופג וסופג את כל מה שעברתי ובבית הייתי מוציא עצבים, בנוסף זה גרם לי בעיות בגדילה והייתי מאוד רזה - עכשיו אני די שמן :(..
לא הייתי חברותי, לא הייתי יודע איך ליצור קשר עם אנשים, הייתי הולך לריפוי ועיסוק ואני חושב גם הייתה פסיכולוגית שהייתה מדברת איתי, לא זוכר בכלל את התקופה הזאת, כאילו הכל נשכח....
אפשר להגיד שלא היה לי אף חבר שבא אליי לבית או חבר שיצרתי איתו קשר מחוץ לבית ספר, אין לי בכלל חברים...
זה נמשך עד היום והיום אני מוצא את עצמי לבד בלי אף חבר... כאילו בתקופה הזאת לא היה אכפת לי שלא היה לי חברים
בכיתה י הייתי בתיכון ולא הצלחתי לסיים את הבגרויות..בגלל פער לימודי עצום שהיה לי, פשוט זרקו אותי ישר לכיתה גדולה ולבגרויות ולא הייתי מסוגל למרות שהמורים באמת ניסו..
אחרי שסיימתי את התיכון, היה לי חצי שנה של חופש עד לגיוס, בהתחלה רצו שאשרת קרוב לבית ומשום מה רציתי לשרת כקרבי אז שלחתי מכתבים ובסוף שינו את ההחלטה והתגייסתי לקרבי.
אפשר להגיד שרציתי להתגייס לקרבי כי רציתי שיהיו לי חברי אמת וחברים לחיים, חשבתי שאני אוכל להיות קרבי והכל יסתדר..
שירתתי שנה כקרבי, אחרי זה ירדתי למפקדה כי היה לי קשה ולאחר כמה חודשים יצאתי על פרופיל נפשי 21 מהצבא... הלכתי לפסיכיאטר והוא אמר שיש לי הפרעת אישיות תלותית, אני מאוד תלותי אני חושב אני אוהב מאוד את ההורים שלי והם דיי מבוגרים ואני פוחד שהם ימותו....
בזמן הצבא אבא שלי חלה בסרטן(כרגע הכל בסדר, הבריא).. אז היה לי מאוד קשה להיות בצבא אז ברחתי ושפטו אותי לכלא והייתי במעצר ובשביל לצאת מהצבא לא יודע למה בלעתי כדורים והייתי במיון ובלאגן ואחרי כמה ימים שיחררו ואתי מהצבא...
כאילו עכשיו שאני חושב על זה אני לא יודע למה בלעתי את הכדורים האלה.. אם הייתי מת אז ההורים שלי היו נשארים לבד.. לא יודע למה עשיתי את זה בכלל.....
כשיצאתי מהצבא על פרופיל 21 רציתי לעשות משהו עם עצמי והלכתי להשלים בגרויות, למדתי חצי שנה במכינה ופרשתי... היה לי קשה מדי, לא יודע למה כנראה לא האמנתי בעצמי שאני יכול להצליח, אז פשוט פרשתי מהלימודים אחרי כמה זמן גילתי שקיבלתי 92 בבגרות בהיסטוריה והבנתי שעשיתי טעות שעזבתי..
אני לא חושב שאני מתאים ללימודים...
אני כרגע 4 שנים אחרי השחרור מהצבא ועבדתי רק חודש בעבודה שפוטרתי ממנה בגלל קיצוצים.. כל ה4 שנים האלה בכלל לא עבדתי... ההורים שלי חושבים שאני עצלן, אני לא יודע אם זה נכון או לא..
אני מרגיש עכשיו שכואב לי הלב כזה, כאילו אני עצוב ממש ויש לי הרגשה לא טובה ואני ישן המון ורואה סדרות טלוויזה ופשוט לא עושה כלום עם החיים שליי..... יוצא לפעמים שאני כל היום בחדר שלי יושן ורואה טלוויזיה ... אני לא בקושי יוצא מהבית, אם אני יוצא זה עם ההורים לקניות או משהו... אין לי חברים כמו שאמרתי לכם.. לא יודע מה הבעיה שלי ואם יש לי בעיה ומה צריך לעשות..
אני מתבייש ללכת לפסיכולוג ושהוא יעזור לי, קשה לי לבטא את עצמי ולא רוצה שהמשפחה ידעו שאני הולך לטיפולים או משהו..
מקווה

שלום,
בעלי ואני חווים מצב לא נעים כבר תקופה ממושכת, זה התחיל עוד בימי הרווקות לבעלי היה חשוב לדעת האם הייתי עם עוד גברים בעבר וכמובן סיפרתי לו על חוויה שחוויתי בגיל צעיר מאוד ומעבר לכך עד שהכרתי אותו כולל הוא תמיד שמרתי על עצמי וזה היה חשוב לי, בעלי לא הרפה וניסה לחקור כל הזמן מה קרה באותה סיטואציה ובפרט היה קשה לו להאמין שלא היה לי כלום עם אף גבר, והכל נעשה מבחירה שלי כבחורה דתיה.
אבל הוא המשיך להקשות ועברתי תקופה לא נעימה אבל איכשהו תמיד הצלחנו להתגבר והרצון להיות יחד היה גדול מהכל, למעשה נוצר בנינו חוסר אמון בנושא הספציפי, ועד היום קשה לו להאמין ושהוא חושב שאני מסתירה ממנו משהו מהעבר, וזה נורא מעיק .
כתוצאה מכל הסיפור הזה בעלי חווה פחדים כל הזמן, מדמיין שאני אומרת דברים ושאולי הוא לא שמע דברים שאמרתי, או שהוא פוחד לשכוח והוא ישר רץ לטלפון לכתוב שלא ישכח, בכלל הוא כותב בטלפון בעצת מטפל שהיינו אצלו ואמר שזה ירגיע אותו אבל לצערי הפסקנו ללכת, כי הוא לא מאמין בהם.
כיום אחרי שהוא חווה את זה 24/7 אני מאוד מנסה להסביר לו למה זה כדאי שילך, ושלא יהרוס לנו את הזוגיות.
מה אני יכולה לעשות? ובכלל למה להערכתך הוא חווה ככה את הפחדים?

החיים שלי ממש סבבה בסך הכל, בן זוג אוהב ותומך, עבודה מספקת, חברים טובים, באמת שחוץ ממצבי רוח פה ושם הכל ממש ממש בסדר, אבל בחודשים האחרונים אני הולכת עם תחושת מועקה ועם דמעות בעיניים כל הזמן וכל דבר קטן יכול לגרום לי לבכות. אני לא יודעת ממה זה נובע... אני לא מצליחה להבין מה עובר עלי...

(18.5.2017, 18:50)


שלום ד"ר

האם תשישות קשה עייפות לא נורמלית גם אחרי שעות שינה רבות חוסר אנרגיה וכאבים כל פעם באיזור אחר בגוף עלולים להיות כתוצאה מלחץ בטרס חרדה ואולי גם דיכאון?

לאור המצב יש דיכאון כי קשה מאוד לתפקד כשאתה באפיסת כוחות

איך אפשר להיות בטוחים שמצב נפשי הוא הגורם לכל זה והאם טיפול בנוגדי דיכאון עשוי לשפר את המצב ולהעלים את העייפות

אשמח לתשובתך וגם לחוכמת ההמונים

היי
בתקופה שהייתי במצב נפשי לא משהו (לאחר פיטורים) ישבתי לאכול ותוך כדי שאני נועצת את המזלג באוכל תקפה אותי בהלה פתאומית.
הרגשתי תחושה מוזרה בידיים, כאילו הן לא שייכות לי ובכלל תחושה מוזרה.
אין טעם להסביר איך חשתי ומאז אני כל הזמן מרוכזת בידיים שלי.
ברור לי שזה לא נורמלי, ברור לי שהפחד מוקצן.
אני בת 50 ומעולם לא היה לי פחד כזה שאפילו אני מתביישת לספר למי מהקרובים שלי.
תכלס זה שיבש לי את חיי.
מעבר להצעה ללכת לפסיכיאטר תרופות וכדומה האם נתקלתם בתופעה דומה? מה יכול היה לגרום לזה? ומה דרכי הטיפול?
תודה

שלום רב לצוות הפורום. אני סובלת ממועקות נפשיות סך הכל חיי טובים יש לי משפחה טובה בית חברים הכל בסדר אני בת 49 לא נמצאת בטיפולים כאלה או אחרים אבל סובלת לפעמים ממועקות בלתי מוסברות. אשמח לטיפ או עצה מכם איך להתמודד.אני מודה לכם

שלום אני בת 25 . לפני שנה בערך התתחלתי לחוות התקפי חרדה. ההתקפים נבעו בעיקר מסוג של היפוכונדריה. טופלתי תקופה אצל פסיכולוג וזה לא עזר. היום אני כבר ממש מיואשת. אני לא מנהלת שום שיגרת חיים כראוי. סך הכל עברתי ילדות רגילה טובה גם בתקופת הצבא וגם במשברים תמיד הייתי בשליטה ולעולם לא הגעתי למצב שאני נמצאת בו היום וזה אומר שהיום אני מאובחנת עם בקע סרעפתי גולש בחילות על בסיס יום יומי נימולים בכל הגוף ומחשבות אובדניות. בזמן ההתקף חרדה אני חשה בבחילות וזה חמור לנוכח העובדה שיש גם בקע, עצבנות אני בן אדם פחות סבלני מאז שהכל קרה, רעידות בגוף בעיקר בחלק התחתון ומתח תמידי שמלווה לאורך כל היום. בנוסף בשנה האחרונה גם ירדתי במשקל אני לא אוכלת טוב כי אני מפחדת שיהיו לי בחילות ומפחדת להקיא אני מטופלת בכדורים שאמורים להקל על התסמינים של הבקע אבל החרדות והמתח הנפשי גוברים על הכדורים. אני לא יודעת מה לעשות אני צעירה כל כך וסובלת. השתמשתי ואני מידי פעם משתמשת בטיפות הרגע טבעיות כמו ולריאן שקצת עוזר ומרדים אותי. אבל אני רוצה להפסיק לפחד כל כך מאוכל, ממחלות, ולחיות חיים נורמליים. עשיתי אינספור בדיקות מבדיקת דם ועד MRI בראש כדי לשלול והכל יצא תקין. מה עושים? תודה.

שלום .
אבי פעיל מאוד מבחינה פיזית ומנטלית למרות גילו , לפני 20 שנה היה בדיכאון ומה ש"הציל" אותו זה שהאחים שלו הוציאו אותו מהמיטה והלכו בשכונה ובחוף הים וושוחחו איתו ,העיקר שלא יהיה במחשבות שליליות ושלא ימשיך לשכב , בחודש האחרון התופעה חזרה והוא מתכנס בעצמו ושוכב גם ללא שינה מעל 22 שעות ביממה ,יש לו מחשבות "שליליות" , כיצד ניתן לשפר את תחושותיו ?,אני כל יום מדבר איתו ומתחנן שיקום קצת מהמיטה ,ירד 10 קילו בחודש האחרון . אשמח לתשובה .