פורום פסיכותרפיה - יש לך שאלה?

אני נשואה כבר שנתיים אבל לא אוהבת את בעלי. ובעלי מרגיש את זה. הוא מעניק לי אהבה בלי הפסקה. אבל בסקס הוא היחיד שנותן ואני נענית לדרישותיו. לא מרגישה משוחררת. הוא מאוד מכוער. יש לו פנים של קוף. ואתמול בלילה בטעות קראתי לו בשם של אחד שפעם אהבתי אבל לא הצלחתי להשיג. בעוד חודש יוולד לנו בן ראשון ואני שוקלת להתגרש ממנו. בעלי שוקל שאקח תרופות כי אולי זה יגרום לי להתאהב בו. אבל אני יודעת שזה בלתי אפשרי. שזו פשוט קללה. שיש אנשים שזה מבט ראשון ויש כאלו שלעולם לא. מה עושים?

עקב מצב רפואי כרוני שאמור להיות לו פתרון אבל עדיין לא מצאתי רופא והתייאשתי מלחפש החיים שלי נהיו גיהנום מדובר כבר על כמה שנים , אני בוכה כל יום אולי בהפסקות של חצי שעה, בשניות אני נדלקת, גם מכל דבר...ככה זה היה כמה שנים , בשבועיים האחרונים פתרום כאילו נהיית אפטית לא בוכה , כאילו נגמרו הדמעות זהלא שקרה משהו וטוב , לכן אני תוהה אם זה מצב בפסיכולגיה מוכר שפתאום מפסיקים לבכות ...נראה כאילו נכנסתי לפאזה אחרת בדרגת הדיכאון ? מה זה אומר?...

מזה זמן אני מרגישה שאני לא חיה את חיי כפי שאני רוצה לא מחוברת לעצמי ולסביבה ולא מצליחה להתחבר לאנשים ולעצמי ניתוק . מרגישה שאני לא מכירה את עצמי יש לי המון רגשות של מרה שחורה ורואה הכל שחור ומצב של פסימיות רצון לישון וקושי בקהלת החלטות דיכאון וחוסר אנרגיה לחיים זה נמשך זמן רב .יד לי קושי כי אני לא ממש מאמינה בטיפול פסיכולוגי ויש לי סטיגמה על הטיפול הזה אבל אני מרגישה שאני זמן ממושך כך נעלמה לי השמות חיים ואנרגיה לחיים וחיה חיים ריקים אני רוצה שטיפול יהיה הפתרון האחרון מה ניתן לעשות ואם כן טיפול אין לי מושג איך מתחילים איך מדברים על הדברים הרבה פעמים אני מעלימה את תחושתי ומנסה לפעול כרגיל אבל בתוכי אני מרגישה שמשהו איתי לא אותו דבר לא מרגישה מחוברת לרגשות שלי ושאין לע דעות משלי רצונות וחשיבה משל עצמי להכל אני מתייחסת באדישות וחוסר אמונה אשמח לעצה עזרה תודה מראש

אני בטיפול כבר שנתיים ובזמן האחרון אני והמטפלת מדברים על האופציה לקחת כדורים. היא הציעה שאני אקבע תור לפסיכיאטר והביאה לי מספר של אחד הקולגות שלה. אני ממש חושש מהפגישה הזו ומהתלות בכדורים, זה משהו שאני מדבר עליו עם הפסיכולוגית, אבל אני ממש רוצה שהיא תבוא איתי לפגישה. האם זה משהו שאני יכול לבקש ממנה? האם יש עם זה בעיה מוסרית מבחינתה?

שלום,
אני בת 25 ונמצאת בקשר עם בן זוגי בן ה32 כבר שנתיים. אחרי כמה שיחות איתו לגבי נושא של הבאת ילדים הבנתי שהוא כנראה לא רוצה ולא ירצה. הוא לא אמר "אף פעם" אבל אמר שהוא לא יודע מה יהיה בעתיד ואם הוא ירצה או לא, אבל שהוא אף פעם לא חשב על להיות אבא.
האם יש סיכוי שהוא ישנה את דעתו בגיל כזה? האם יש טעם לחכות או עדיף לסיים את הקשר בהקדם?
מבחינתי להביא ילדים זה משהו שתמיד רציתי ושאני לא יכולה לוותר עליו..
תודה.

האם לפסיכולוג מותר להיות בקשר עם מטופל/ת מחוץ לטיפול.
אני מתכוונת קשר טלפוני ואימליים שהם למטרת הטיפול במהלך השבוע בין פגישה לפגישה.

וזה משהו שהוצע ע"י הפסיכולוג.

האם זה משהו שגם פסיכולוגים אחרים עושים או שזה חריג?

בנוסף האם זה אפשרי לבקש מהמטפל להיפגש פעם אחת במקום בקליניקה במקום שקרתה הפגיעה כדי לרפא את הפצע?


זה חשוב לי מאוד השאלות האלו.

תודה.

/05/17 15:29
שלום.
יש לי התמודדות נורא קשה ואשמח לשמוע דרכי טיפול והתמודדות.
סבתי בת 80 לפני כשנה התחילה להאשים עוזרות בית בגניבות . בתחילה ייחסנו לזה חשיבות ובדקנו את העניין אבל שהאשמות היו בגניבת דברים חסרי ערך הבנו שיכול להיות שאין מה בכך.
בחודשים האחרונים היא התחילה להאשים את אחת הבנות שלה בגניבות חוזרות ונשנות. בנוסף אציין שהזכרון שלה לטווח הקצר מאוד התדרדר בשנה האחרונה.
העניין הוא שהיא בטוחה שהכל בסדר. שכולם עושים אותה משוגעת. היא לא מוכנה בשום פנים ללכת לרופא או למישהו שיאבחן ויטפל בה. אנחנו מרגישים שהמצב מדרדר מיום ליום ואין לנו דרך לעזור. מה ניתן לעשות במצב כזה ? תודה.

בני חווה בגיל 12 חוויה קשה אביו נפל ומת מדום לב מול ענייו במשך שנים טופל על ידי פסיכולוג כיום הוא בן 28 אך הקשר הרגשי שלו כלפי אימו אינו חם מסוייג בכלל ראוי לציין שהוא לומד עובד בחריצות חי חיים עצמאיים אך אני חיה מאז 16 שנה עם כאב רגשי עצום לאור היחסים הללו בנינו הייתי רוצה להתייעץ אם אפשר ולשוחח על כך עם יועץ

הבת שלי בת 26 והיא הולכת לטיפול פסיכולוגי שאני עוזר לה לממן. כשאני שואל אותה איך הולך לה בטיפול היא לא מספרת כמעט כלום ואני מצדי לא רואה שינוי בהתנהגות שלה או בדפוסים שבגללם היא התחילה ללכת לטיפול. הייתי רוצה לדעת איך אני יכול לקבל ממנה מידע מבלי להיות פולשני מדי, בעיקר נושא רגיש ואינטימי כמו טיפול

אמא של אשתי נפטרה לפני שנה מסרטן. מאז אשתי מפחדת לעשות בדיקות דם או ללכת לרופא כי היא מפחדת שיגלו לה סרטן והיא כל הזמן מדברת על מוות.
אני מניח שזה חלק מהתהליך שלה להתאבל ולהתמודד עם המוות של אמא שלה, השאלה היא עד איזה גבול וכמה זמן התנהגות כזאת נחשבת לסבירה ומתי היא הופכת ללא בריאה?

היי, אני מתמודד הרבה עם רגשות חוסר ערך ודימוי עצמי נמוך.
אני מרגיש שבשום תכונה שקיימת בי אני לא באמת טוב באופן ניכר מהממוצע, וזה תמיד גורם לי להרגיש שאני לא אדם איכותי מספיק. כתוצאה מכך אני תוהה לעיתים קרובות - האם באמת אנשים יכולים לאהוב אותי בגלל מי שאני עם כל האיכויות הממוצעות שלי? אני חוטא הרבה בהשוואות, וכמעט בכל אדם שאני פוגש אני מצליח לראות תכונות מסויימות שבהן הוא יותר טוב ממני - חוש הומור, שכל, זרימה, אינטליגנציה רגשית, מראה נאה יותר. וכאלו. ואז אני תמיד חושב שכנראה הסביבה תאהב אותם יותר מאשר אותי - ושעם התכונות הממוצעות שקיימות בי, אין לי תקווה באמת להיות אהוב ע"י הסביבה (אלא אם אנסה באופן עקבי להתאמץ בלרצות אותם כדי שהם ירגישו ששווה להם להשאיר אותי כחבר).

אני יודע שאי אפשר להיות אהוב על ידי כולם ולרצות את כולם, אבל בא לי להיות אדם שיש לפחות כמה אנשים בעולם שכן אוהבים אותו באופן עקבי, ואפילו את זה אני לא בטוח שאני מסוגל להשיג. כי תמיד יהיו מלא אנשים שטובים ממני בכל תכונה שקיימת בי, למה שאקבל עדיפות על פניהם באהבה שאני מקבל? ושברגע שהאוהבים אותי ימצאו מישהו שיותר איכותי ממני, למה שהם לא ינטשו אותי לטובתו? :(

אני במצב כרגע שכן יש כמה אנשים בעולם שאוהבים אותי, אבל אני תמיד חושש שזה זמני ושבאיזהשהו שלב הם יעזבו אותי לטובת מישהו שסך האיכויות בו גדולות משלי (כשהם יכירו אדם שכזה). וגם כשהם מפרגנים לי, אני תמיד חושב שאני לא באמת ראוי לפרגונים האלו ומתקשה להכיל את זה, הרי יש מלא אנשים שטובים ממני שאני אפילו לא מתקרב לרמה שלהם, אז אני מרגיש שאני לא באמת ראוי לפרגונים האלו.

ממה שאני מבין זה סוג של דימוי עצמי נמוך, שגורם לי לחרדת נטישה והרגשה של חוסר יכולת להיות אהוב באופן עקבי. יש למישהו עצה איך אפשר להתגבר על המצב שאני מתאר? :(
תודה..

היי,
אני בת 25, לפני כשבועיים עברתי דירה לחיות עם בן זוג ואני בטוחה בקשר מאוד..
לפני שעברנו לבית חדש חששתי מבעיות הסתגלות בעיקר מפחד לא לישון טוב בלילה.. אני מרגישה שעשיתי לעצמי איזושהי נבועה שמגשימה את עצמה כי מרוב חששות בשעות הערב שלא אצליח להרדם אני באמת לא נרדמת, שוכבת במיטה עם רגליים כואבות ממתח ועצבים ופשוט לא ישנה שעות.
זה מתסכל מאוד מכיוון שאני מודעת שזה מחשבה שהחדרתי לעצמי אך פשוט לא מצליחה לצאת מהלופ.
מפחדת שההתנהגות המוזרה שלי בלילות תשפיע על היחסים עם בן זוגי ואני יהרוס הכל..
מה לעשות?

שלום

יש לי אב כבן 80 שלא נוהג להתקלח שנים ( למעט שטיפה קלה מידי יום , ולא את כול הגוף ) הוא לא קונה לעצמו בגדים או לבנים במשך שנים רבות מאוד . הוא לובש בגדים קרועים במהלך כמעט כול השנה .היכולת הכספית שלו הינה מעל הממוצע ומאפשרת לו לקנות בגדים ולחיות בכבוד. למרות זאת, הוא מעדיף ללבוש אותם בגדים במשך שנים רבות.בנוסף ,הוא לא מדבר איתי ועם אימי ונוהג לקלל אותנו בשקט שאנו עוברים לידו ( לא תמיד, אבל בלא מעט מקרים ). למרות האמור לעיל , יש לו מספר חברים איתם הוא כן נוהג לדבר ואז הוא נשמע אדם חביב. הוא גם זה שעורך קניות לאוכל עבור הבית.
- האם לאור האמור לעיל מדובר באדם עם הפרעה נפשית ? האם הוא אדם נורמלי ?
- האם ניתן לעשות משהו ?
אין ביכולתנו לעזור לו ולאור מערכת היחסים שהוא יצר אין לנו אפילו אפשרות לדון איתו בפתיחות . השיחות איתו מתנהלות רק בינו לבין אימי לגבי רשימת קניות שצריך לעשות. כך זה כבר מתנהל שנים רבות.
מה עושים ?

תודה מראש,
אלי

עברתי שנה קשה מאוד אני ילד בן 19 לפני שנה הגעתי לבית חולים במצב קשה עם קריסת ריאות קרוב למוות הייתי בטיפול נמרץ כמה שבועות עברתי ניתוחים אחרי שיצאתי מהבית חולים היו לי חרדות קשות הייתי בטוח שזה חוזר טופלתי בסי בי טי לאט לאט עברו החרדות ונהיה לי דיכאון קשה מאוד עם חרדות מהדיכאון הלכתי לקחתי ציפרלקס 10 מג בדיוק פעמיים זה היו הימים הכי קשים שהיו לי כל החיים דיכאון קשה חרדה חזקה שלא עוברת הקאות הרגשה שלא מצליח להבין את המציאות אז הפסקתי ואחרי שהפסקתי נשאר לי כאילו טראומה מהכדור ונשארתי בדיכאון יומי קושי בעבודה חרדות חזקות מהרגשה שאני לפעמים מרגיש מנותק מהמציאות אחרי כמה חודשים הלכתי לפסיכיאטר שנתן לי תרופה אחרת ולהתחיל לקחת אותה מרבע כדור לקחתי פעם אחת גם לא עשה לי טוב בכלל לחץ מטורף שזה ישגע אותי אז הפסקתי והתחילו לי פחדים שיום אחד אני יתאבד יום אחד אני יעשה לעצמי משהו ואני לא רוצה שזה יקרה אני רוצה שיהיה לי טוב כבר לא יודע מה לעשות הדבר הכי מפחיד שקראתי ל הפרעה דה פרסונליזיציאה ומפחד שזה משהו שיש לי ונתקע אם אפשר המלצה דחופה ממש אני רוצה להתחיל את החיים שלי כבר ולא יודע איך לצאת מהמצב הנפשי הקשה הזה

היי, מדובר בגבר בן 39, מופנם, עדין ושקט באופן כללי, אשר לא מסוגל להיות במסגרות מגיל קטן (בי"ס, צבא, עבודה) ובמשך שנים נמצא בבית. הבית הוא המבצר שלו, הקומפרט זון שלו.
מטפל באביו הסיעודי, ויש בינהם יחסי תלות הדדיים. האב מממן את כל צרכי הבן והבן סועד את האב כבר כ 15 שנים.
הבן (39), שהיה לו קושי עם מסגרות אך היה חברותי מאוד עם השנים החל להתנתק מהסביבה, מהחברים, טלפונים וכד' ונכנס למצב של התבודדות חברתית כבר בסביבות גיל 26,להתנהל כרגיל עם בני המשפחה. לאט לאט החל להתבודד גם בתוך הבית להפסיק לתקשר עימם. כל כולו מתעסק בנושאי האב והבית. בבית מתנהל יפה מאוד, מבחינת ניהול כספים, קניות, ניקיון ובישולים.
לאחרונה חלה התדרדרות, בו הוא מרגיש רדוף ע"י בני הבית הקרובים למעט האבא, טוען שמצלמים אותו, מקליטים אותו וכד'.
כבר 3 חודשים מסתובב עם משקפי שמש בבית, ובחודש האחרון החל לכסות מראות, חלונות, ועוד אביזרים נוספים בבית בשמיכות ומגבות בטענה שיש שם מצלמות.
בימים האחרונים ביקש שבני המשפחה (האחיות והאמא) לא יגיעו לבית ללא רשות וכשהם לא נמצאים וביקש את המפתחות מכולם.
בני הבית דורשים ומפצירים בו ללכת לשיחות, לרופא המשפחה, לאישפוז יום, אך הוא טוען שאין לו שום בעיה ושהם אלו עם הבעיה. בני המשפחה מנסים להתקרב אליו ולרכוש את אמונו אך ללא הצלחה.
המצב מחמיר מיום ליום והוא מכחיש ולא משתף פעולה.
מה ניתן לעשות? איך אפשר להגיע אליו? מפחדים לשלום האב ולשלומו שלו.