פורום פסיכותרפיה - יש לך שאלה?

לאפרת שלום

התשובה מורכבת.
השאלה מה דרגת ההפרעה.
לרוב בהפרעה בדרגה בינונית -קשה. מחויבת גישה טיפולית חינוכית משולבת- ולכך יש גישות שונות לפי המסגרת.
ואשר לגישה הקוגניטיבית או הפסיכוטרפיה . אין בגיל זה לרוב גישה טהורה ממש רוב הטיפולים משולבים מאלמנטים של טיפול קוגניטיבי או רגשי . בשלב ההתחלתי יש לשלב גישות ועצות לעזרה מיידית ובמקביל לעבוד על החוויה . ובהדרגה העבודה החוויתית גדלה.
ואשר לטיפול, כיום לצערנו אין פיקוח של משרד הבריאות לגבי איכות המטפל. פרט כמובן לזה של רופא, עובד סוציאלי ופסיכולוג קליני . חשוב מאוד לבדוק מה המיומנות של המטפל והניסיון של המטפל. וכמובן באם יש פיקוח אתי על המקצוע.
הספרות המקצועית קובעת שניסיון וקבלות המטפל הוא הקובע.
יודגש כי מסגרות ציבוריות בוחנות לרוב את איכות המטפל ויש להם אחריות שילוחית על המטופלים המצויים ברשימה.

בהצלחה,

לירון שלום

שאת באמת שאלה, אולם הייתי מציע לך לבדוק עצמך האם ההססנות ושאלות הם לא חלק מחרדה להתחיל טיפול - דבר שהוא די שכיח.
לגבי גבר או אישה לכל החלטה יתרון וחסרון. וכך לגבי ארוך או קצר.
הדבר החשוב בטיפול הוא הקשר והאמון המתהווה בטיפול. יש כמובן טיפולים שמתחילים בקצרים ונמשכים מעבר למצופה ולהיפך.
העצה שתלך לאשר ישאו רגלך ורק שתקפיד שמדובר באיש מקצוע עם קבלות. תחווה חוויה של טיפול ואז יהיה לך גם יותר קל להחליט.
אתה יכול להתחיל את הטיפול אגב בשאלה הזאת ואין ספק שזה יוביל לשאלות שיש לך על החיים בכלל.

בהצלחה,

לאיתי שלום

הנורה האדומה המרכזית מנצנצת סביב למורכבות ברקימת קשרים בין אישיים. ציינת שאין לך חברים משני המגדרים- בנים ובנות. וזה לא פשוט.
אתה מתבונן בקשר דרך מבט טכני של יש או אין. קשר הוא קודם כל מאווי או תשוקה לקשר בין אישי והנאה מקשר עם הזולת- סתם הנאה או אף צורך נפשי. ככתוב במקורות "כי לא טוב היות האדם לבדו".
לכך יש דרכי טיפול מהירים שהם בעיקר טכניים המציגים גישות ומקנים ביטחון ויש גישות יותר ארוכות הבודקים את הבעיה דרך מסננים של העולם הרגשי והבין אישי של דחפים וטראומות.

מאחר ולדעתי הקושי שאתה מציג הוא עמוק יותר מטכני גרידא - להבנתי טיפול בגישה דינאמית עם שילוב תמיכתי יכול עזור לך . כל איש מקצוע קליני - כלומר פסיכולוג קליני או עובד סוציאלי קליני או פסיכיאטר בעל ניסיון בטיפול יכולים לעזור לך. מדובר בעבודה טיפולית המצריכה הרבה סבלנות ואמונה וכמובן קשר בר אמון עם המטפל.

בהצלחה.

ליניב שלום ,
היוזמה שלך והרעיון המלכד את פנייתך זה המשפחה. מדובר בלכידות ואווירה של המשפחה. למרות שגם אבל לגיטימי במצבים שכאלה. זה חלק מהחיים.
נראה שטיפול או אפילו התערבות בגישה משפחתית זה הצעד הנכון. יש לדעת שבפומאט זה יתכנו סגנונות שונים. והכל לפי ניסיונו של המטפל.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו

שלום שירה
אכן, פסיכותרפיה גופנית מטפלת בקשיים רגשיים אשר מקבלים ביטוי גופני.
המטפל יכול לזהות את שורש הקושי הרגשי ע"י בחינה של התנהגות המטופל במהלך
שיחה או ביצוע מטלה גופנית.
בנוסף, בענף זה הטיפול במשבר או קושי רגשי נעשה גם הוא תוך התמקדות בצד הפיזיולוגי ולא רק ע"י שיחה, כי שנעשה בטיפול הפסיכולוגי הקונבנציונלי. תנועה, משחק תפקידים והתנסות חווייתית הנן דוגמאות לטיפול בפסיכותרפיה גופנית.


בברכה
יואב ניומן, מטפל בפסיכותרפיה גופנית, בעל 14 שנות ניסיון.

אני משתתפת בצערך.

תתעסקי בעניינים שלך. יום מקסים שיהיה לך??

מה הכלים שאפשר לצאת מדיכאון בעזרת פסיכותרפיה?

היי מיכל,

היום הרבה פעמים אנחנו משתמשים במושג "דיכאון" ללא הבנה/אבחנה כשאנו נמצאים בתקופה קשה או בימים עצובים. לכן, קודם כל צריך וכדאי לאבחן את הדיכאון ואז לראות את אופן הטיפול.

בברכה,
יעל צמרת

אלק נירית. בפורום פסיכולוגיה רשמה לך נטע ללכת לטיפול דחוף. אנא עשי זאת. דרך אגב מנהלת הפורום כאן גם עזבה.

אני כותבת לך גם בפורום הזה.אני לא באה להתחנף אני פשוט הייתי בתקופה לא קלה ואתה ניסית לעזור לי ועניתי לך בצורה בוטה ואני ממש ממש מצטערת.לא הייתי צריכה לכתוב לך כמו שכתבתי זה יצא מתוך תסכול שלי אני מודה וזה לא קשור אליך.אם אתה רוצה לכתוב לי ושנתייעץ בפורום אני אשמח ואם לא תסלח לי על כל מה שכתבתי לך אני יבין שוב אני מבקשת סליחה ונפתח דף חדש בפורום אם אתה רוצה.שיהיה לך יום מקסים.

שלום נירית,


קשה לייעץ על דבר כזה דרך פורום.אני חושבת שעליך ללכת לייעוץ/ טיפול אם מישהו שיכול לעזור לך בעת משבר כדי שלא תעברי את זה לבד.

יעל צמרת

מקווה שהתאוששת מאז שכתבת פה. זה בסדר להתאבל ולכאוב. אבל צריך לקום ולהמשיך הלאה ולא לשקוע בייאוש. שולחת לך חיבוקים גדולים ושלא תדעי יותר צער.????????

שונית שלום,

מה שאת מתארת זה מצב נורמלי וטבעי כשאנו חווים אובדן קרוב כל כך. את שואלת איך מתמודדים אז התמודדות עם האובדן הוא תהליך של פרידה עמוקה שניתן לעבד ולעשות אותה לבד דרך כלים שעוזרים לך ביום יום )ציור, ספורט...)ויש מצבים שכדאי לפנות למטפל מתאים לעזרה.

תתנחמי בזכרונות נעימים.

יעל צמרת

דרך אגב אני לוקחת תרופות לזה.אני לא יודעת עם זה קשור.

היי אנה,

חסרים פרטים כמו איזה בעיה?ישלה שם?איזו תרופה ? ממתי את סובלת, בת כמה את... אם תוכלי להוסיף פרטים אוכל יותר לענות לשאלתך.

חג שמח,
יעל צמרת

חג שמח ותודה שענית לי.אני עברתי את גיל ה40,והבעיה שלי שאני מרגישה שהשד שלי התחיל לכאוב לי והוא גם התנפח,יש לי תור אחרי פסח לכירורג,שנה שעברה עשיתי ביופסיה וגם לפני שנתיים ואמרו לי שזה הורמונלי,בנוסף אני מטופלת אצל רופאת משפחה ולוקחת כדור נגד דיכאון לוסטרל.בעבר הייתי מטופלת אצל פיסכולוג ופסיכיאטר אבל הפסיקו לי את הטיפול ואת הסל שיקום כי במשרד הבריאות טוענים שמיציתי את זה ושאני לא צריכה טיפול יותר.עם יש לי בעיה אני הולכת לרופאת משפחה.אני גרה בצפון,ומה שקורה שכנראה מבחינה הורמנלית יש לי את הדכדוך והחולשה,לפעמים קורה שקשה לי להירדם בלילה ולפעמים עצבנית.בגלל זה וגם טענו שנה שעברה ולפני שנתיים,שזו בעיה הורמונלית.לפעמים יש לי הרגשה שיש לי את החולשה והדיכדוך,אין לי חשק לצאת מהבית.זהו ביקשת שאספר לך על עצמי.אני מאחלת לך חג שמח,ושבוע טוב.

לפעמים קורה לי שהשד מתנפח לי או שיש לי עייפות יתר כמו שכתבתי,או שקשה לי להירדם בלילה,ואז כל היום אני בדיכדוך ועייפות,עם אני לא ישנה בלילה,וזה קורה לי הרבה.מה אני עושה בקשר לזה? תודה ושוב חג שמח.

כמו שכתבתי לך למטה בנוסף אני כרגע גם לא עובדת,ויכול להיות שגם זה שייך לדיכדוך,בקיצור הכל ביחד.

שאלת ממתי אני סובלת? מאז שהמחזור הפסיק לי,והתנפח לי השד.

בנוסף ללוסטרל התחלתי לא מזמן לקחת b12.

היי אנה,

את כרגע נמצאת בגיל המעבר,לכן יש הרבה שינויים הורמונליים ואת התחושות שאת חשה.
אני רק יכולה להציע לך ללכת שוב לפסיכיאטר לערוך מחדש את עניין הטיפול התרופתי ואת הטיפול ההורמונלי. ממליצה בחום ללכת לטיפול אישי אחת לשבוע.
כמובן ממליצה למצוא תעסוקה שתמלא אותך.

תרגישי טוב
וחג שמח.

אני בהחלט חושבת לחזור שוב לטיפול אצל פסיכיאטר,ובקשר לתעסוקה שהצעת לי רק רציתי לשתף אותך שאני מאוד מתעניינת באדריכלות,אני מאוד אוהבת לעצב,אני לומדת על זה באינטרנט,אני משתפת אותך מכיוון שתעסוקה של עיצוב ואדריכלות עושה לי טוב על הנשמה.מאחלת לך חג שמח ותודה רבה על העזרה.

אני חושבת ללכת לחוג יוגה,גם בזה אני מתעניינת.

שלום אודליה יקרה,

נשמע שיש פער גדול בין איך שחייך מתנהלים ביומיום לבין איך שהיית רוצה לחיות אותם.
חלומות שממש מבקשים שיראו אותם ולכן לא מניחים לך. אני שומעת קריאה פנימית חזקה לשינוי.

תיראי, יש אפשרות להמשיך את החיים ולזרום עם מה שקורה לנו כמו הריון, פיטורים, ועל פי זה לפעול. ויש אפשרות לבחור וליזום שינוי בעצמנו. למרות שלפעמים זה יותר קשה אני מציעה לך לבדוק את האפשרות השניה. לבדוק עם עצמך מהם סדרי העדיפויות שלך, באמת , מבפנים, ומשם לפעול. לא הייתי ממליצה להכנס להריון בשביל להצליח לעזוב מקום עבודה וללכת אחרי החלום המקצועי (זוהי דעתי האישית). את לא יכולה לדעת איך יעבור ההריון ולאיזה מסלול חייך יכנסו.
אם בסדרי העדיפויות שלך ילד נוסף נמצא יותר גבוה ברשימה, אז קבלי החלטות בהקשר זה. אך אם מה שמבקש יותר את תשומת לבך הוא החלום לשינוי מקצועי נסי לבדוק את האפשרויות שלך לכך ומקורות שיכולים לסייע לך גם כלכלית למשל: תוכניות במשרד למעמד האישה בעירך או לשכות תעסוקה או פרוייקטים לצעירים בעיר.

אם את מרגישה שקשה לך לעשות סדר לבד והכל נראה כל כך מבלבל, אני ממליצה להיעזר באיש מקצוע לכמה פגישות מטפל או מאמן. יש גם סטודנטים בתחום בסיום לימודיהם ומחפשים מועמדים לסטאז וזה יכול להקל עלייך מבחינת תשלום.

בהצלחה והרבה בריאות,
ענבל פרג

דבר נוסף, ממליצה לך על הספר: גופה של אישה, תבונתה של אישה / ד"ר נורתרופ

ענבל שלום!
את מקסימה ותשובתך עזרה ועודדה אותי פחות או יותר. יש אומנם עוד המון עבודה.
תודה על המלצתך לספרי הקריאה. נשמע מעניין ואני מתכוונת ליישם את הכל!

תודה רבה :-)

שלום מיטל,

לא לגמרי הבנתי אם מטריד אותך שאת לוקחת כדורים ורוצה להפסיק או שאת מידי פעם לוקחת נשימה עמוקה כי קשה לך לנשום. אני יענה לך על שניהם ומקווה שאעזור. כשאנו חווים התקף חרדה ראשון יש תחושת "זעזוע" בהיבט הנפשי והפיזי, למעשה זה הפחד שזה יקרה שוב. אני חושבת שחשוב למצוא מטפל שיודע איך להתמודד עם התקפי חרדה גם בהיבט הפיזי וכמובן בנפשי- רגשי (כלים להתמודדות) ויהיה ניתן לעבוד על כך בטיפול ממוקד ואז גם להיפרד לאט לאט מהכדורים. אז אם עוד לא עלה הנושא בטיפול, זה הזמן.

שנה טובה ובריאה,
יעל צמרת

היי מ,

אמונה זה דבר חשוב שמחזק ונותן תקווה להמון אנשים וזה חשוב מאוד גם שחולים. לגבי הצלחת הטיפול אני מאמינה שזה חלק מאוד חשוב, אך אין פה יכולת לנבא להבראה.

החלמה מהירה,
יעל

שלום אפי,

טיפול בפסיכותרפיה גופנית משלב בין דיבור למגע. המינונים ביניהם תלויים בגישה של המטפל ובצורך הרגשי של המטופל. בכל מקרה גם בדיבור יש התייחסות רבה למה שקורה בגוף. יש בתי ספר שמלמדים רבות את נושא המגע ואחרים יותר את נושא התנועה.

חשוב מאוד שתהיה התייחסות להעברה הארוטית. זה נכון שזה לא קל לשים גבולות אבל במקום רציני לומדים את זה וכן חשוב שמטפל ילך להדרכה לגבי המטופלים שלו (גם מטפלים שעןבדים שנים עושים זאת וגם פסיכולוגים). גם בטיפול פסיכולוגי קורה לא מעט שהמטופל/ת מתאהב במטפל/ת שלו וחשוב להתייחס לזה מילולית.
כשיש עוררת מינית מצד המטופל יש צורך להתייחס למה שקורה מילולית ! ולא לתת מענה לפנטזיות המיניות. (כמו שכשילד קטן רוצה להתחתן עם אמא שלו ולהחליף את אבא, עליה להכיל אותו אבל לא להגשים לו את הפנטזיה). לא תמיד השיח הוא על פנטזיה מינית, אלא עוררות טבעית כמו שקורה בעיסוי ואז השיח יכול להיות למשל על המבוכה, הבושה, ההתרגשות או תחושת הפיתוי.
אם המטפל/ת יכול להכיל את הסיטוציה ולפעול באחריות אין צורך להפסיק את הטיפול, הדרכה מקצועית כאמור מסייעת למטפל בכך. אם יש קושי ורצון להפסיק את הטיפול, גם זה צריך להיות מתוך אחריות ובסיוע הדרכה כדי לא לפגוע בצרכים הרגשיים של המטופל שנחשף מאוד ופתאום הולכים ממנו...
אם יש עוררות גופנית מצד המטפל/ת עליו לטפל בנושא במסגרת ההדרכה שהוא הולך אליה ולא מול המטופל/ת.
לגבי חיבוקים זו שאלה כללית מדי, זה אפשרי אך לא הכרחי או רצוי בכל טיפול. כל מקרה לגופו.
מקווה שעניתי על הכל.
ענבל

תודה על התשובה
רציתי להבין קצת יותר טוב...

איך אפשר להשוות בין המטפלת לבין אמא שלי?

הרי להתחתן עם אמא שלך זה באמת גילוי עריות ומעוות מבחינה ביולוגית (הילדים יוולדו מפגרים)
אבל לשכב עם מטפלת זרה בת גילך פחות או יותר,
זה רצון נורמאלי ...
הטיפול הוא לא חלק מהאבולוציה אלא רעיון שהומצא ממש בשנים האחרונות, ויש בו משהו מאד מלאכותי .

זאת אומרת,
הצורך לשכב עם בחורה יפה (כלומר המטפלת בהקשר הזה) שנוגעת בגופך בעדינות בחדר אינטימי , תוך כדי סיטואציה שהיא משדרת תחושה נעימה ומקבלת , הוא צורך הרבה פחות מלאכותי מבחינה אנושית ...
דווקא מה שמלאכותי כאן זה הטיפול - ולא הרצון האמיתי לשכב איתה!

אני מדמיין סיטואציה כזו. אני מגיע לטיפול, ואחרי כמה מפגשים פתאום יש לי זיקפה.
ואני מדבר על זה,
אצל פסיכולוגית רגילה זה עוד נסבל , כי לא מטפלים בגוף
אבל מה לעשות שכאן הזיקפה היא חלק מהגוף שלי - ובעצם, כשחושבים על זה, לפי התאוריה של הפסיכותרפיה הגופנית , המטפלת היתה אמורה לגעת בי גם שם. נכון?
אותו הגיון של להרגיע את שריר הטרפז שנמצא בסטרס תקף גם לשרירים אחרים..
אין משהו קצת בעייתי בהתיחסות סלקטיבית לאברי גוף מצד אחד. ומצד שני להגיד שהכל מכלול אחד גדול של גוף הוליסטי ונפש הוליסטית? זה מה שאני מנסה להבין.

דבר נוסף,
מה קורה אם המטפל הגופני מרגיש דחייה מהמטופל
אחד החרדות שיש לי היא שהמטפל/ת יחושו שאני מגעיל, ולא ירצו לגעת בי אבל יהיו חייבים כי אני מטופל שלהם... (לדוגמא ,אולי אני מסריח ואני לא מריח את עצמי?)

תודה רבה שוב על כל ההסברים

בוודאי שאני משווה בין המטפלת לדמות מטפלת מגיל הילדות (לא חייבת להיות רק אמא) מכיוון שהמהות של ללכת לטיפול פסיכותרפי בגישה כלשהיא הוא לעבוד על תכנים רגשיים. גם העבודה הגופנית תכליתה לשחרר מתח רגשי בגוף.
ובכך פסיכותרפיה גופנית לא שונה מטיפול בפסיכותרפיה אחרת.
בפסיכותרפיה גופנית לא נוגעים באיברים מוצנעים.

בשביל לקבל פורקן מיני אפשר ללכת לטיפול מסוג אחר לגמרי כמו אולי אצל סרוגייט, או למצוא כמובן זוגיות. ואני לא כותבת את זה מתוך שמרנות אישית. יחסי מין בין מטפל למטופל נוגדים את חוקי האתיקה. נקודה. אפשר להכנס על זה לכלא.
הרצון יכול להיות בהחלט נורמלי , זה לא אומר שיש לממש אותו. אפשר לדבר עליו, להכיר בתחושות האלה ולהיות איתן בקשר.
ממה שאתה כותב נשמע לי שאתה מחפש למוסס את הגבולות האלה ואולי לשכנע את עצמך שזה אמור להיות מותר. אבל זה ממש לא כך.

לגבי החרדה הספציפית שאתה מתאר, הצורך שלנו כאנשים להתקבל ולהיות אהובים ורצויים הוא מאוד בסיסי. ובוודאי גם ברמה הגופנית. הדבר הראשון שתינוק זקוק לו כשהוא נולד זה מגע מחבק , עוד לפני מזון. ההרגשה שזה לא מובן מאיליו היא נקודה כואבת. זה נושא משמעותי לעבוד עליו בטיפול. האם אני רצוי, מתי ...

את מכניסה לפה שלי דברים שלא כתבתי (שאני רוצה למוסס את הגבולות וכו') .
אם הייתי רוצה סקס ותו לא הייתי הולך לנערת ליווי וכנראה שזה היה עולה פחות מהטיפול .
לגבי סרוגייט - מדובר בטיפול מאד יקר (עשרות אלפי שקלים ) ואם כבר מדברים על אתיקה אז תמוה בעיני שאת ממליצה על סרוגייט אבל מדגישה שמטפלת (פסיכותרפיסטית) לא אמורה לגעת באופן מיני .
יש סתירה בדברים שלך: מה בעצם ההבדל בין סרוגייט לבין פסיכולוגית? שתיהן נשות טיפול , נכון? מה גם שסרוגייט פעמים רבות היא עובדת סוציאלית או אחות או סטודנטית תפרנית למקצועות האלה...... אם כך, ההבדל היחיד נעוץ בהגדרת התפקיד. את מגדירה פסיכותרפיסטית כא-מינית, וסרוגייט כמטפלת-מאד-מינית.

הטענה היחידה שלך היא הטענה החוקית . אמת . יש בעיה חוקית ואתית, למרות שהמקצוע שלך לא כפוף לשום חוק (כמו חוק זכויות החולה חוק העוסים וחוק הפסיכולוגית ) ולא נראה לי שיש לאיגוד שלך ועדת אתיקה פעילה. אבל אני לא בטוח

הצגת עובדה. אבל מה המשמעות שלה? המשמעות החוקית היא שאם אני והמטפלת מחליטים שאין בינינו יחסים טיפוליים רישמיים - הבעיה החוקית והאתית (שאולי קיימת, אני לא בטוח כאמור שאת כפופה לחוק כמטפלת גופנית) , נעלמת.

אני בסך הכל ניסחתי שאלה פשוטה מקודם, והיא :
אם הגישה היא הוליסטית, למה שאיברים מוצנעים יוחרגו ממנה?

בגלל הטאבו החברתי ?

בגלל שזה לא נעים למטפלות ולמטפלים ?

אלו סיבות טובות - אני לא חושב שמטפלת גופנית צריכה להרגיש לא נעים.

ואל תדאגי לי ענבל, אני לא עד כדי כך "רעב" למין.........
אם היית גבר היית מבינה מאיפה השאלה מגיעה ,
אדם מגיע לטיפול פיזי עם אשה , ולא מדובר על פיזיותרפיה לרגל אלא משהו הוליסטי ולא מוגדר
והוא רוצה לדעת מה יקרה כשיעמוד לו

לצערי התשובה שלך מאכזבת למרות שניסית לעזור

היא קצת קלישאה.
מי קבע שהמטפלת דומה באיזשהו אופן לאמא, לגננת , למורה?
אולי היא שונה מהן בהכל ?
אולי היא דומה לשותף שלי בעסק בכלל או לדג שלי באקווריום ?

הקטע הזה של פרויד הפך בעולם שלנו מתאוריה נחמדה ולא מבוססת - למדע מדויק

כאילו שאפשר לעשות בדיקת רקמות לפסיכולוגית ולהוכיח שהיא והגננת באו מאותה ביצית