פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

אני בת 32 אנורקסית שאוכלת רק מלפפונים עגבניה חציל וקישוא במשך כל היום יש לי בעיה שאני כל רגע אוכלת ארטיק בעל קלוריה אחת אני יושבת ואוכלת יוצא לי לאכול בערך 20 ארטיק ביום ובנוסף כל ערב בסביבות 9 אני אוכלת 2 מעדני דיאט אבל קפואים ואני רוצה מאוד להיגמל מזה מי יכול לעזור לי תנו לי עיצה ומאוד קשה לי אמא שלי לא מבינה אותי ולועגת לי ליד האחים והאבא ואני מאוד מתביישת מה לעשות הצילווווווווווווווווווווווווו

שלום לירן
אשתי עברה אונס לפני 3 שנים ומאז התפתחה אצלה סוג של הפרעת אכילה. היא מקיאה בכל פעם שמרגישה לחץ או קושי לישון (לפעמים פעמיים בשבוע ולפעמים מספר פעמים ביום). היא מקבלת טיפול תרופתי ובמעקב אצל פסיכיאטר אבל אין שינוי של ממש. לפני האירוע הטראומתי מצבה הנפשי והבריאותי היה תקין והיא הייתה בחורה שמחה ומתפקדת.
אנחנו רוצים ילד ואני מהסס האם במצב כזה ניתן ורצוי להיכנס להריון. כמו כן, הציעו לי לעשות רילוקיישן מטעם העבודה ואני מתלבט כי המצב של אשתי מחמיר מיום ליום.
לתשובתך אודה
שי

אבי בן 78 לאחר ניתוח קשה של המחלה שהכול עבר בשלום
עקב הניתוח הוא מאוד רזה לאט לאט חוזר לעצמו
אבל לא אוכל מספיק
מסביר לי שהוא רוצה ומבין את נושא האכילה וההחלמה דרך האכילה
יש מצבים שהוא מבקש דבר מסוים בטוח שבא לו לאכול את הדבר
אבל שזה בידו נגס שלוש נגיסות והתחושה כבר לא שם ולא מסוגל לאכול יותר
כיצד אוכל לעזור לו לחזור לעצמו
לפני הניתוח הוא ראה חדשות כל שעה ,עשה תשבצים ,בישל ,ניקה ועשה כול בכוחות עצמו
היו לו צרכים רצונות
וכרגע הם לא בקיים
שאלתי אותו מה הוא חושב שיעשה לו טוב
מה בא לו לעשות
איך אין לו רצונות
מכוון וזה אבא שלי והלב קשור מאוד אז אני לא מוצאת פתרון
אשמח לקבל הדרכה עזרה בכדי להחזיר אותו לחיים שהיו לו
תודה

שלום,אני לוטן בת 20 וסובלת מהפרעות אכילה מגיל 14.בהתחלה זו הייתה אנורקסיה שהובילה אותי למשקל של 40 קילו על 162 ובשנה האחרונה המשקל שלי עלה ל75 קילו על אותו הגובה כמובן שאני עושה ה כ ל כדי לרדת שוב במשקל וזה כולל צומות הקאות יזומות(כ-5 הקאות כל יום) לקיחת משלשלים(בין 5 ל15 ביום)ולעיסת האוכל ויריקתו(לא בולעת אותו)האם המחלקה בתל השומר תסכים לקבל אותי במצב שלי?(עודף משקל)

אובחנתי לפני 4 שנים כאנורקסית, אני הייתי בטיפול להפרעות אכילה במשך שנתיים באשפוזיים אין סופיים ! אשפוז במלא מחלקות.. מעבר ממקום למקום.. וכל הזמן הרימו עליי ידיים ואמרו "את לא תחלימי את תהיי חולה כרונית" גרמו לי להאמין בעצמי .. כולם אומרים לי שהם מיואשים ממני.. העיפו אותי לאחורנה מטיפול בפעם האלף.. כרגע נשארתי ללא טיפול.. אני רוצה לרדת עוד ועוד ועוד ולא באמת אכפת לי.. אבל מצד שני יש לי את הפקידת סעד שלי על הראש ועובדת סוציאלית שלא באמת ייתנו לי להיות בלי טיפול ברגע שיראו שאני יורדת..
יש בי עוד צד שאומר שדיי נמאס כבר מכל הטיפולים והחוסר אמונה אני רוצה להצליח ולהוכיח לכולם שאני מצליחה גם לבד ! בטיפול פרטי יותר..
אבל עוד צד שאומר שדיי אני רוצה לחזור אחורה לרדת במשקל ולא להקשיב לאף אחד !
אני מבולבלת כל כך.. לאחורנה התחלתי לפגוע בעצמי .. כי אני מרגישה חסרת כוחות.. אני מרגישה כבר מיואשת מהכל אז אני מעדיפה לפגוע בעצמי להרגיש את הכאב מבחוץ ולא מבפנים.. כי קשה לי כל כך !
אני לא יודעת למה אני בכלל רושמת פה.. אבל.. אני בכל זאת רושמת ..
אני מרגישה מיואשת מהכל.. ומרגישה שאני באיזשהו מקום כן רוצה להתקדם וכן רוצה טיפול ולא ליפול אחרי תקופה ארוכה שהשקעתי והגעתי להישגים ענקיים ! ומרגישה במקום אחר שלא בא לי כלום....
הציללללללוווווווווו
אני מיואשתתת ! :(
מיואשת ומבולבלת כל כך :(

היי אני בת 23:סטודנטית וסובלת מבולימיה שאני רוצה לטפל בה אך בלי לספר למשפחה ולחבר שלי איך אני עוברת את זה בלי לספר להם? איך אני יכולה לטפל בזה בעצמי .. לטפל רפואית עולה מלא כסף ואין לי בתור סטודנטית סכומים כאלה... תעזרו לי בבקשה

שלום, אני מקיאה כבר כמה שבועות ולפני כמה ימים כשאני מקיאה יוצא דם.. מהז ה יכול להיות??זה מסוכן?

שלום,
אני סובלת 20 שנה. ניסיתי כל דבר לרבות אישפוזים חוזרים.
לרוב אני מקיאה כל יום, מס פעמים.
מה תוחלת החיים הצפויה לי? האם אני בסכנת חיים?
(אני רזה אך לא בתת משקל). אני כל הזמן מטופלת ונלחמת ובקרוב מתחילה טיפול נוסף.
מה אם נידונתי לזה לכל החיים?

שלום יש לי שאלה,
אני בת 22 ו3 חודשיים ושוקלת רק 36 , עשיתי בדקות רפואיות והכל תקין וכמו כן אני אוכלת הכל מהכל באופן נורמלי ורגיל , אני סובלת מחרדה ולוקחת כדורי ציפרלקס 10 מ"ג פעם ביומיים ,
לפעמיים בערך פעמיים בחודש אני מקיאה מלחץ . אני רוצה להוסיף שאני אחת מודעת למצבי ויודעת שאני רזה - האם המשקל שלי בעייתי?וז ה עלול לפגוע בי ? ( חוץ מזה שאני נראית כמו ילדה )

שלום,
אשמח לעזרתכן בהקדם...
אני נמצאת בחודש השני להריוני ולצערי סובלת מהפרעות אכילה.בולימיה והקאות.. בעיקר בגלל ההריון אני מודאגת ומאוד רוצה לטפל בעניין בהקדם.
תודה רבה

אני בת 29 וסובלת כבר כמה שנים מהפרעת אכילה.. אני סובלת גם מ-OCD ומטופלת אצל פסיכיאטרית. ב-7 השנים האחרונות המשקל הממוצע שלי היה 52 ק"ג (גובה 1.72), המחזור שלי היה סדיר והרגשתי נפלא.. הבעיה היא שבחודשים האחרונים רזיתי מאוד, בין היתר בגלל מתח נפשי, ועכשיו אני 48.5 ק"ג בלבד.. הפסיכיאטרית שלי ראתה אותי השבוע וממש נבהלה ודרשה ממני להביא אישור שאני מטופלת אצל דיאטנית, כי אם לא היא תחשוב על למנות לי אפוטרופוס שידאג לי בריאותית וכלכלית.. קבעתי תור לדיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה אבל הפחד שלי הוא שהיא תדרוש ממני להשמין מאוד עד שאני אגיע ל-60 ק"ג (יש במשרד שלי מישהי ששוקלת 60 והיא בגובה שלי והיא נראית ממש שמנה! אני לא מוכנה להיראות ככה!), אני אפילו לא מוכנה לשקול 54.5 (משקל מינימלי לגובה שלי לפי ה-BMI).. אני רוצה לשקול 52-53 אבל יודעת שהדיאטנית לא תאפשר לי את זה- למרות שהרגשתי מצוין פיזית ונפשית במשקל הזה..
האם באמת אפשר להכריח אותי לשקול 59-60 ק"ג? אני נשבעת שבחיים אני לא אגיע למשקל כזה ולא אתן שיכריחו אותי להגיע לשם.. אני רק אראה את עצמי מתקרבת לשם ואני אבהל וארד הכל חזרה.. בבקשה תעזרו לי!

היי.
אני בת 19,חיילת בח״א.
אני סובלת מהפרעות אכילה(מגיל 13/14).
בגיל 13 הרעבתי את עצמי כתוצאה מלחץ חברתי וכינויי גנאי מהסביבה(שמנה,בטטה וכו׳).
הייתי עוסקת בפעילות גופנית מרובה,ולאחר 3 חודשים גיליתי שירדתי 15 ק״ג.
ומאז זה המשיך,סבלתי מכאבים ומחולשה קבועה וכמובן שמאובדן הכרה.
לאן בירור רופאים הם הבינו שאני סובלת מ״הפרעת אכילה״ ראיתי פסיכולוג כמה פעמים,אבל זה לא נבע הצלחה.
לבסוף,בעזרת המשפחה הצלחתי לשקם את עצמי והרגלתי את עצמי לאכול.
כשנה וחצי לאחר מכן חזרתי לאותו מצב שוב,שהפעם אני מקיאה.
כל מה שהייתי מכניסה לפה לא היה מספיקלהתעכל והייתי מקיאה אותי בלי סיבה.
גם אז קיבלתי טיפול ועזרה ולאט לאט חזרתי לעצמי.
ממשקל ירוד של פחות מ40 ק״ג התגייסתי עם משקל של 65 ק״ג(הייתי גאה בעצמי).
אני בצבא כבר 5 חודשים,לפני חודשיים(מרס) עברתי תאונת דרכים עם הרכב והתהפכתי איתו. מאז..אני לא מצליחה לתפקד,כשאני בבסיס אני לא אוכלת בכלל. ובכל פעם שמתחיל לי כאבים בבטן אני הולכת לישון ונרדמת ככה.
אני נגעלת לאכול בבסיס,אין סיבה מדויקת פשוט נגעלת..וגם ככה אין לי תיאבון כשאני שם.
כשאני בבית,אמא שלי מכריחה אותי לאכול.
הייתי במיון לפני שבועיים בגלל התעלפויות חוזרות,במיון הם נתנו לי המלצה לקב״ן,והרופא אמר לי במשפט מאיים ״עוד חצי קילו ואת מתאשפזת״
קיבלתי ביקורות חוזרות מכל המשפחה,״את שלד״ זה התיאור שלהם כלפיי.
ביקשתי קב״ן לא פעם ולא פעמיים,ועדיין לא ראיתי.
ביומיים האחרונים התחושת חולשה הולכת וגדלה,אני לא מצליחה לישר רגלים והולכת עם רגלים כפופות.
אני באמת רוצה לעשות משהו לגבי זה,ואני לא מרגישה שעוזרים לי..אני לא רוצה להמשיך לאכזב את המשפחה שלי-אני רוצה לצאת מי זה!
מישהו יכול בבקשה להגיד לי מה עליי לעשות בכדי לקבל טיפול?

שלום, כתבתי בפורום דיאטה אבל נכתב לי שבשל ההיסטוריה שלי עלי לפנות אליכם.
אז אכתוב גם כאן:
שלום, אני רוני, בת 22.
בשנה וחצי האחרונה ירדתי יותר מ-10 קילו אבל לאט ובלי להתאמץ -יותר מדי-. רק שמרתי.
בשלב מסויים לפני כחודש וחצי החלטתי "לעלות הילוך" ומאז אני אוכלת 1,200 קלוריות, בשבועיים הראשונים השיטה החדשה הניבה תוצאות וירדתי 3.2 קילוגרמים.
אבל מאז עבר כבר חודש ולא ירדתי בכלל (רק מאה גרם) למרות שאני ממשיכה לאכול 1,200 קלוריות וגם עושה ספורט.
מה קורה פה? תמיד כולם הבטיחו לי שאם אנסה את הדרך הבריאה אני אראה תוצאות וארד במשקל. שיקרתם לי..?
אני חייבת לציין שהגוף שלי למוד הרעבות, הקאות ובולמוסים, ובעבר אף אושפזתי (פעמיים) בשל אנורקסיה שלאחריה עליתי הרבה מבולמוסים (זה מה שאני יורדת עכשיו).
בינתיים ירדתי מ-74 ל-60 קילו.
ה-bmi שלי 22.86
אני רוצה להגיע ל-bmi 19 (משקל תקין, משקל היעד שהציבו לי באשפוז הראשון פחות או יותר)
מה לעשות כדי שהירידה במשקל תתחדש? להוריד עוד בקלוריות?
עזרה בבקשה, אני מתוסכלת מאד!!!!
אני מפחדת לחזור לאנורקסיה או להקאות מצד אחד,
אך מתוסכלת מאד מהמשקל הנוכחי שלי מצד שני.
האם לתקיעה במשקל יש קשר לעבר שלי, להפרעת האכילה? האם הגוף שלי מתגונן יתר על המידה ואם כן מה עלי לעשות?
אני לא מסוגלת לסבול את הגוף שלי כמו שהוא עכשיו יותר, ואני מאד רוצה לרדת.
עזרה! בבקשה!

הי לכולם, אני חיילת בת 19 וחצי וסובלת מהפרעות אכילה מגיל 14 בערך..
הבולימיה מגיל 15 ולא פסקה עד היום . היו תקופות שנלחמתי קשה יותר ואף הצלחתי לעבור שבועות ללא הקאות וללא רצון להקיא אבל תמיד זה חזר.
חוויתי הרבה כאבים איומים בקיבה ובעוד מקומות וזה גרם לי לבהלה והפסקתי להקיא אך חזרתי..
אני מרגישה שזה חזק ממני בהרבה שתמיד אני חוזרת לזה לא משנה מה קורה.. וזה עצוב לי.. אני תמיד חשבתי שאתגייס וזה יעבור,שאני אהיה בחברת אנשים חדשה,שיהיו לי עיסוקים אחרים והצבא ישכיח ממני את ההפרעה.. אבל ההפך ! זה רק החמיר אותי.. כמות ההקאות גברה עם הגיוס וכן גם הבולמוסים וההקאות ...
הרבה קניות של מתוקים ומאפים והקאתם מיד אחרי.

לאחרונה אני מרגישה כאבים איומים בגרון,מרגישה קושי בבליעה,יורד הרבה דם בהקאה ( אני לא יודעת אם זה כתוצאה מהפציעה של הגרון בעת ההקאה או משהו אחר)
אני מרגישה עייפות כרונית כזאת וחולשה לא רגילה.. מנסה לעבור ימים בשבוע ללא הקאה ומצליח בזמן האחרון.. ( לפחות אין יום יום הקאה אלא 4 פעמים בשבוע או פחות)..
הייתי בהרבה טיפולים,פרטניים ואינטנסיביים.. הייתי אצל מומחים בארץ שעזרו לי אבל עם הגיוס מנסתם הפסקתי.
אני לא מעוניינת לשתף את הצבא ושיעזרו לי דרך הצבא כי זה לא יהיה טיפול מעמיק ורציני.. הם לא יכולים לטפל בי בשגרה יומיומית .
מה אפשר לעשות עד השיחרור ? איך מתמודדים ?
תודה!! :)

מאז ומתמיד הייתה לי בעיה של חוסר תיאבון מוחלט, הייתי מרגיש רעב מאוד אבל הגרון היה דוחה את האוכל כאילו אני שבע, גם כשבפועל הייתי אוכל רק רבע מקיבולת הקיבה שלי.

לאחרונה סבלתי מזיהום בדרכי העיכול ולכן הייתי באשפוז כמה ימים, בזמן הזה לא אכלתי כלל, ממש צום טוטאלי של חמישה ימים; מאז שיצאתי משם, שום דבר כבר לא אותו הדבר. אני פשוט לא מצליח לאכול. ה"בעיה" שהייתה לי עם הגרון וחוסר התיאבון היא עכשיו חלום רטוב לעומת מה שאני סובל ממנו, אני פשוט לא מצליח להכניס אוכל לפה. לרוב אני בכלל לא רעב, ירדתי 5 ק"ג, אני רעב אולי פעם ביום וגם אז הגרון דוחה את האוכל אז אני מתפשר על נוזלים כמו שוקו וכד' שיש בהם גם קלוריות וגם חלבון כדי להזין את הגוף. אני מקיא את מה שאני אוכל ממש כמה ביסים אחרי, ולרוב סובל מבחילה נוראית. אני חייב, פשוט חייב לחזור לעצמי כי אני ספורטאי ואני מאבד פה שנים של השקעה והתמדה בכל דקה שעוברת.

הרופא אמר שזה קשור למיצי קיבה או חומציות או משהו בסגנון ונתן לי לוסק, אבל זה לא משפיע בכלל; לאכול בהדרגה פשוט לא עוזר כי אני לא מחלים מהמצב הזה, אני חייב פיתרון קיצוני ומהיר. יש כדור שיעשה את העבודה ויפתח לי את התיאבון? אני רוצה ממש לאכול כמו בהמה. תודה.