פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

אני מבין שאת מדברת על טיפול מסובסד? ניתן לנסות את מכון אגם, או לבדוק דרך הקופה אילו מהפסיכולוגים שעובדים עם הכללית הם בעלי מומחיות בתחום זה.

הכוונה: האם יש קשר בין הבולימיה לבין הפגיעה המינית?

היי אופיר,
בולימיה מופיעה פעמים רבות כסימפטום של טראומה מינית, ובהחלט יש טעם בטיפול שיתייחס לא רק לבולימיה אלא גם לטראומה. לפעמים אצל מי שחוותה טראומה כזו לוקח זמן ומספר טיפולים עד שהדברים צפים אל פני השטח, כך שאל לאחותך לחוש שטיפולים בה נועדו לכישלון באופן גורף. עצם העובדה שהגברים עולים, על אף שוודאי קשים מאד ומעוררים סבל, יש בה גם תקווה וסיכוי להתמודדות מיטיבה עבורה.

תמיד יש אלטרנטיבות, השאלה היא רק אם הן יעילות. כשמדובר בנערות עם הפרעות אכילה שלא מוכנות לשתף פעולה בשום דרך אחרת, אשפוז הוא לפעמים הדרך היחידה לעצור התדרדרות ולייצר עלייה משקלית. זו אינה חוויה נעימה, אך גם אשפוז בבית חולים בשל בעיה רפואית אינה חוויה נעימה ואם צריך עושים זאת פשוט כי האלטרנטיבה מסוכנת יותר. השאלה היא האם בתך מסוגלת לשתף פעולה אם סוג אחר של טיפול, והאם עד כה נעשו ניסיונות כאלו שלא צלחו.
בכל אופן אני ממליץ להעלות את הדילמות החשובות האלו בפני הצוות המטפל ולשמוע ממנו את שיקוליו והמלצותיו. כך תוכלי גם לברר בדיוק באילו תנאים נעשה האשפוז, עם אילו גילאים (לרוב ההפרדה היא בין נערות מתחת לגיל 18 ומעל), מה הטיפולים שיינתנו וכל שאלה אחרת שתעלה בדעתך.

האם יש עוד מסגרות אשפוז לבולימיות פרט לתל השומר?

היי יסמין,
אז בתור אמא לאנורקסית שאושפזה בתל השומר במחלקת הילדים אני רוצה לומר לך שהגיל של הבנות שמאושפזות שם נע בין 9.5-19 והרוב הן בנות 10-12. בתי במקרה היתה בין הבוגרות. יש מקרים קשים, אין ספק בכך אולם ראשית הצוות מדהים ונותן לילדה את האפשרות להתאקלם בשבוע הראשון כך שאת או מישהו אחר מהמשפחה יכול לשהות איתה במהלך כל השבוע - דרך אגב, זו חובה לילדות צעירות יותר.
שנית, את צריכה להבין שהילדה כרגע צריכה מסגרת ופיקוח משום שכנראה אין דרך אחרת. כשבתי היתה מאושפזת שם היו שתי ילדות בנות 11 ששוחררו איתה והיום הן פשוט פורחות ומאושרות.. הצוות שם מאד מכיל ומבין, אולם יש כללים ומסגרת שהיא חייבת לעמוד בהן וטוב שכך. הטיפול הנפשי שם הוא מאסיבי, ויש גם כיתות לימוד כך שהן לא מפסידות את הלימודים.
אני מאד מזדהה עם החששות שלך, כפי שהיו לי, אולם אני היום מברכת על האישפוז שם, משום שאם היה משהו אחד שעזר לבתי, זה האישפוז במחלקת הפרעות אכילה.
מקווה ומאחלת לכם המון הצלחה ובריאות.. ואם תרצי, תמיד תוכלי לשוחח איתי.

בוקר טוב,

מכיוון שהפרעות אכילה הן הפרעות מסכנות חיים, חשוב לטפל בהן ברגע שמזהים את הבעיה. בעבר, נהוג היה להגיע לטיפול פסיכואנליטי משפחתי לפתירת הפרעת האכילה שאובחנה. בשנים האחרונות, הפסיכואנליזה אבדה את קרנה, וכיום מושם דגש רב על טיפול קוגניטיבי התנהגותי, אשר הוכח כמועיל במיוחד לטיפול בהפרעות אכילה בשיעורים של למעלה מ-65%.
מכיוון שקיים קשר הדוק בין הפרעת אכילה מסוג בולימיה לדכאון, טיפול בה באמצעות תרופות נוגדות דכאון כגון פרוזאק, הפך מקובל, והוא מסייע בשיעור של כ-60%. הטיפול אינו יעיל במיוחד עבור אנורקסיה, ובאופן כללי ההמלצה היא לשלבו עם טיפול CBT, בכדי להקטין את הסיכוי לנסיגה בחזרה אל ההפרעה.

מקווים שעזרנו,
צוות מכון CBT

יכול להיות שאבא שלך סובל מדיכאוו\דכדוך הנובע מתחושה שלו, שהנה כבר מתחיל לעבור ניתוחים ולסבול מתחלואות זקנה...
הייתי ממליצה לכם לברר לגבי טיפול גרנוטולגי שהוא טיפול רגשי מלווה עבור אנשים מבוגרים ובני משפחתם, במיוחד כאלה שהיו רגילים להיות פעילים ונמרצים ואז בבת אחת מרגישים מבוגרים.
אני לא יודעת מאיפה את בארץ, אבל בכל מקרה בת.ל.ם אני יודעת בוודאות שיש את הטיפול הזה והם נמצאים בכל הארץ.
רפואה שלמה ובהצלחה!

חג שמח תמר
אנחנו גרים בבת ים ,אפנה למכבי או למלחמה לסרטן לקבל את מה שכתבת לי ,
בדרך כלל כמה טיפולים אדם צריך בכדי לחזור לעצמו ?
אני שואלת את השאלה כי לפי דעתך אם אדם בעל מקצוע טוב
כמה זמן לוקח לראות את התוצאות ?

כשאמרו לי את המשפטים האלה של "את תהיי חולה כרונית...." אז הם גרמו לי לא להאמין בעצמי ...

מניסיוני, אצל כל מי שסובלת מהפרעת אכילה, לא משנה כמה חמור המצב, נשאר תמיד גם קול פנימי קטן של תקווה שרוצה להאמין שאפשר לחיות גם אחרת. אצלך הקול הזה אומר שאולי כן ניתן להצליח, שאולי כן כדאי לרשום את הדברים, שאולי כן אפשר לשמר התקדמויות שהיו ולהמשיך הלאה, שהגעת להישגים ושזה אומר שיש בך כוחות. מול הקול הזה את מתארת גם סוג של חשיבה מיואשת ש"מושכת למטה", שגם היא אופיינית להפרעת אכילה, וזה באמת מאבק פנימי נורא קשה. כדי שלא תאבקי אותו לבד חשוב שיהיה מישהו בצד שלך, בצד המקווה והלא מיואש, שיחזק את החלקים האלו בך. את יכולה לבחור טיפול שהיית בו בעבר והרגשת שהיה בו פוטנציאל (וכמובן גם לך יש חלק ואחריות בלגרום לטיפול לעבוד), או לבחור כתובת חדשה בתנאי שזו מתאימה לטיפול בהפרעות אכילה. מה שלא מומלץ זה להשאיר את הבעיה ללא טיפול ומענה.

הפרעת אכילה אינה גזירת גורל או מחלה ממארת, וניתן להירפא ממנה גם לאחר שנים רבות. המפתח לכך הוא בחירה של הטיפולים המתאימים והתמדה בהם לאורך זמן, בעליות ובמורדות. למשל, אשפוזים יכולים להיטיב את המצב אך חשוב להמשיך לקבל טיפול גם לאחר השחרור. מעבר לטיפול פסיכולוגי, טיפול תזונתי הוא חשוב, וטיפול תרופתי גם כן במצבים מסוימים. טוב שאת מתמידה ונלחמת, ואם משהו במאבק הממושך הזה לא מספיק יעיל עבורך חשוב לשתף את המטפלים בתחושותייך ולחשוב יחד איך הופכים זאת ליעיל יותר.

בהחלט חשוב לבדוק זאת, פני בהקדם לרופא.

ניתן לבדוק אפשרויות לקבלת טיפולים דרך שירותי הייעוץ במוסד האקדמי בו את לומדת או דרך קופת החולים בה את חברה. בשני המקרים מדובר בטיפולים מסובסדים, אך לא חינמיים לגמרי. עם זאת, ייתכן שלאחר פגישות ראשוניות תוכלי לקבל גם תמיכה והכוונה כיצד ניתן לשתף את הקרובים אלייך באופן שעדיין ירגיש לך בטוח אך יאפשר קבלת תמיכה בטיפול.

שלום לוטן,
תנאי הקבלה למחלקה לטיפול בהפרעות אכילה משתנים ומורכבים ממשפר גורמים בלתי תלויים. ככה שיכול להיות שכן יקבלו אותך, עלייך לעבור למעשה אבחון דיאטני ופסיכולוגי קליני שבסופו יחליטו.
אבל חשוב שתדעי שגם אם לא "תתקבלי" (כי יכול להיות שיש בנות שהן בסכנת חיים), זה מאוד חשוב שתפני לעזרה ולטיפול בבעיה שלך, מה שגם יעזור לך לרדת בצורה מבוקרת ונכונה במשקל. הייתי ממליצה לך להגיע לטיפול במרכז ת.ל.ם, יוכלו להתאים לך טיפול ייחודי עבורך.
בהצלחה ותהיי חזקה!

מתוך מה שכתבת קשה להשיב לך, נדמה שחסר מידע כדי לדעת מה המצב לאשורו. האם המשקל ״בעייתי״? על פניו זה נשמע משקל נמוך מאד, ואף שלא כתבת מה גובהך סביר להניח שאת במצב של תת משקל. אם את אוכלת תקין, הבדיקות תקינות, ואם זהו המשקל שלך באופן טבעי אז את השאלה שלך צריך להפנות לרופא. האם זה עלול לפגוע בך? שוב, תלוי באיזה אופן את מתכוונת. מבחינה פיזיולוגית עלייך להתייעץ עם רופאים, ובמשקל כזה אכן חשוב שתעשי זאת. אך מתוך דברייך משתמע שהמשקל הזה אינו תוצאה של הפרעת אכילה, והפורום הזה נועד למתמודדים עם הפרעות אכילה, שחווים את הפגיעה לא רק של המשקל אלא של כל ההשפעות המזיקות שיש להפרעות אלו. האם זה המצב במקרה שלך?

בוקר טוב,



קיימות מספר שיטות לטיפול בבולימיה אך היעילה מביניהן היא טיפול בשיטת טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), במסגרתה ניתנים לבעלי בולמיה כלים ודרכים לשנות את התפיסה העצמית השלילית, את המחשבות אשר מכשילות אותם ואת ההתנהגות ההרסנית. שיטה זו הוכיחה את עצמה כיעילה יותר מטיפול תרופתי או מתרפיה מכל סוג אחר, ב-10% לפחות, והיא עומדת על למעלה מ-85% אחוזי הצלחה.

טיפול CBT עבור בולימיה, מקטין את הסיכוי לחזרה לדפוסי ההתנהגות המכשילים של המחלה ומספק פתרון מהיר תוך מספר מועט של חודשים. במסגרת טיפול CBT נבדקים הנחות העומדות בבסיסה של בולמיה וניתנים כלים לזיהוי והחלפה של מחשבות מכשילות, וכן הבחנה בינם לבין עובדות. בשלבים הראשונים של טיפול CBT, מוגדרים תחליפים להתקפי האכילה, והרגלי האכילה שנוצרו בעקבות בולימיה, מוחלפים באחרים, בריאים יותר.

טיפול CBT משפר את הדימוי וההערכה העצמית אל סובלים מבולמיה, ומאפשר להם להתמודד עם הרצון לרדת במשקל ועם הצורך בשליטה עצמית בצורה בריאה ומבוקרת.

מקווים שעזרנו,
צוות מכון CBT

מהתיאור שלך אכן נשמע שיש בעיה שמצריכה טיפול ולא רק דרך ניסיון להפחית במשקל. היות ובעלך אינו מתחבר בשלב זה לכותרת ״הפרעת אכילה״, הייתי ממליץ לא להתעקש לשכנע אותו שבכך מדובר, אבל כן לדבר באופן ישיר על הדברים שגורמים לך להרגיש שיש בעיה שהוא סובל ממנה ועל האופן בו בעיה זו גם משפיעה על חיי הזוגיות והמשפחה. בשלב הראשון ייתכן שיהיה קל יותר לגייס אותו לטיפול תזונתי בלבד, ובהמשך להרחיב את הטיפול על פי צורך. עם זאת, חשוב שתזונאית אליה יפנה תהיה כזו שבקיאה ומנוסה בהתמודדות עם בעיות מסוג זה. בהצלחה.

הבת שלי מטופלת התל השומר ונותת הרגשב למטפלים פסיכולוג ודיאטני שהכל בסדר היא ממשיכה
לבלוס להקיא ונותת הרגשה לכולם שהכל בסדר חשבו וחושבים שהיא כבר אפילו החבר הקרוב חושה שהכל מצויין ורק אני יודעת שהיא ממשיכה להקיא ולבלוס לא שיתפתי את אפאחד ה מה אני עושה

בת כמה הבת שלך רגינה? האם היא מטופלת במח' ילדים או מבוגרים בתל השומר? ברגע שאת לא מדווחת לצוות שמטפל בה על הבולמוסים וההקאות שלה, את הופכת למשתפת פעולה עם המחלה שלה. לדעתי, כאמא לאמא, את חייבת לשתף את הצוות (הפסיכולוג, הדיאטנית והפסיכיאטר) בעובדות שידועות לך. הם שם בשביל לטפל בסימפטומים של בתך ולהבריא אותה ואת, בשתיקתך, למעשה מונעת מהצוות לעשות את עבודתו. אני מציעה לך לדבר עם הצוות שלה ולשתף אותם, גם אם התוצאה תהיה שבתך תכעס עלייך... אל תשכחי שאת לטובתה ולא נגדה. אין לך ממה לפחד, כי יום אחד, כשהיא תחלים, היא תודה לך על כך שעמדת מולה ועשית מעשה.

קודם כל, לא ציינת בת כמה בתך וזה דבר חשוב.
אנשי מקצוע שמטפלים בהפרעת אכילה תמיד לוקחים בחשבון שייתכן ו"מאחורי הקלעים" מתרחשים דברים שהם אינם מודעים להם, כי זו טיבה של ההפרעה. הורים רבים מתוסכלים מכך לא פעם, כי נדמה להם שהבת "עובדת על המטפלים" וככה הטיפול לא יצליח. מניסיוני הרבה פעמים זהו שלב ראשוני בטיפול, ומגיע הרגע בו המטופלת "מתוודה" על מה שקורה, כי עמוק בפנים היא הרי מבינה שהיא עובדת רק על עצמה. הרגע הזה יכול להיות נקודת מפנה בטיפול, וחשוב לאפשר את הזמן ואת האמון כדי שהוא יוכל להתרחש. ברור לי שמאד קשה לך לראות את הבת שלך ממשיכה להתנהל בצורה כזו, ומה שאולי ניתן לעשות במצב כזה הוא לומר לה ישירות עד כמה זה מדאיג אותך ולהציע שתאזור אומץ לשתף בכך את מטפליה.
עם זאת, אם בתך צעירה, אני מניח שגם את לוקחת חלק בטיפול (בטיפול משפחתי או הדרכת הורים). ייתכן שזה נכון גם אם בתך מעל גיל 18. במקרה כזה ניתן לחשוב על האפשרות לשתף את אנשי המקצוע שמלווים אותך ולהתייעץ עמם בנושא.

הקאות יזומות לאורך כל ההריון וצמצומים באכילה יכולים לגרום לנזק לעובר. בעיקר הפלה או לידה מוקדמת... אני מייעצת לך לפנות בדחיפות לתזונאית שמתמחה בהפרעות אכילה וגם לפסיכולוג/ית שיעזרו לך לעבור את ההריון בשלום.
חבל לפגוע בהריון כל כך יקר.
שיהיה לך בהצלחה.

טוב שקבעת תור לפגישה עם דיאטנית, נשמע שהפסיכיאטרית דאגה והפנתה אותך מתוך מחשבה שזה מה שאת זקוקה לו כרגע. מניסיוני עבודה בטיפול תזונתי מושתת על דיאלוג ושיתוף פעולה ולא כפייה, ובוודאי שאיש לא יכריח אותך או יכפה עלייך משהו בניגוד לרצונך, לא בסוג כזה של טיפול. כמו כן כדאי לשקול גם טיפול פסיכולוגי אם אינך נמצאת בטיפול כזה.

שלום למיואשת

אף אחד לא בקש ממך להיות במשקל של 60 ק"ג.
אז למה לדמיין שמבקשים ממך, מאשפזים אותך וכדומה.
אם את אומרת שמשקל של 52 הוא טוב לך אז תתרכזי בדרך שתביא אותך למשקל הזה.
ועוד עצה תחשבי על דברים חיובים.
אני יודע שזה קשה.
עשי לך רשימה של דברים שאת טובה בהם: תכונות, השגים שהשגת וכדומה.
רשמי את הדברים שימי אותם למול עינייך כל הזמן.

אני לא יודע מה החוקים של הפורום ולכן אני לא רוצה להפנות אותך לשיטות טיפול אחרות

יום טוב

הי, אני בצבא עכשיו בת 19 בדיוק כמוך. מאש פחדתי להודות בפני המפקדת שלי על ההפרעות אכילה אבל מאז זה עשה לי רק טוב- את צריכה מייד להתקשר ולהגיד למפקדת שלך שאת מאבדת את העשתונות ושאת חייבת קבן דחוף. שאת לא מצליחה להתמודד ולתפקד. על אחריותה לשלח אותך מיד לקבן ! ושם לא יעשו לך משהו חמור תציגי את המצב כמו שהוא, אני למשל נמצאת על כדורים נגד דגאון וחרדה שעוזרים לי קצת. בהצלחה!

המפקד שלי מודע שאני סובלת מהפרעות אכילה ועוד בעיות רפואיות-וזה לא מעניין אותו.
נקבע לי פגישה לקב״ן רק ב10.6,הם לא לוקחים אותי ברצינות וזה רק מדכא אותי.
אני רוצה לטפל בעצמי,אבל לא חושבת שאפשר עם המערכת הזאת.

היי חיילת,
לעיתים הצבא הינו גוף אטום למרות שהיום צה"ל מודע יותר לבעיות של הפרעות אכילה. האם ישנה מפקדת שאיתה תוכלי להתייעץ בנושא? האם יש לך משקית ת"ש שאליה תוכלי לפנות עם הבעיה? אני יודעת שבתי כמשקית ת"ש עוזרת לבנות עם הפרעות אכילה לקבל חופשה מיוחדת או טיפולים מסויימים בעקבות הפרעות אכילה.
אני גם חושבת שכיום צה"ל מאפשר להורים להתערב וניתן לשלוח פקס או להתקשר לנציב תלונות ולבקש טיפול מיידי בך. נשמע שאת חייבת טיפול דחוף!!
מאחלת לך רק בריאות והמשך דרך חיים בריאה ומאושרת...

היי רוני,
הפרעת אכילה לא מתבטאת רק ברזון או בהקאות, היא מתבטאת גם בעיסוק מוגזם בנושא האכילה ודימוי הגוף, ופעמים רבות גם לאחר שיש שיפור והתייצבות בסימפטומים נדרשת המשך עבודה כדי לוודא שהעיסוק הזה לא ממשיך לשלוט על המחשבה והחיים. היות ויש לך היסטוריה של התמודדות עם הפרעת אכילה, כל ניסיון לרדת במשקל צריך שייעשה תוך ליווי טיפולי מתאים, ועם התייחסות למה שקורה לך בתהליך - גם ברמה הגופנית (בהחלט ייתכן שהגוף מגיב בצורה מסוימת לטלטלות שעברו עליו) וגם ברמה הנפשית (האם העיסוק הזה מוגזם? מה זה לא לסבול את הגוף כמו שהוא עכשיו? האם הפתרון לכך הוא באמת בירידה לBMI נמוך יותר? אילו מחירים את מוכנה לשלם על כך?). המלצתי לפיכך היא להעלות את השאלות והדילמות האלו במסגרת של טיפול תזונתי או טיפול פסיכולוגי שיוכל לתת לך את התמיכה הנדרשת בשלב זה.