פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

מבחינה תזונתית גרידא, צריך להבין שאין כזה דבר להקיא את כל הקלוריות שנכנסות לגוף. יותר מכך, ככל שהגוף נחשף להתנהגויות אכילה לא מאוזנות כך המערכות לומדות לאגור את האנרגיה הזמינה גם ממספר קלוריות נמוך יותר. זה ברמה הטכנית, אבל מה שחשוב יותר הוא שברור לך שהתנהלות זו היא לא דרך חיים מיטיבה אלא ביטוי למצוקה רגשית, וזו השאלה שכדאי להתמקד בה: מה מייצר אצלך מצוקה כזו וכיצד ניתן לטפל בה בדרכים יעילות ובריאות יותר.

הפרעת אכילה שאינה מקבלת מענה יכולה ללוות אנשים במשך חיים שלמים. לצד זה, כדאי לומר שגם לאחר שנים ארוכות של חיים בצל ההפרעה ניתן לטפל בה ולהשתחרר מהשפעותיה.

נשמע שהמחשבות על האכילה ועל ה"מותר ואסור" וההלקאה העצמית שנלווית לכך מייסרות אותך מאד. חשוב שתדעי שמחשבות מהסוג הזה הן סימפטום מוכר של הפרעות אכילה, ושחלק ממה שטיפול בבעיה המרכזית (האובססיה סביב האוכל שאת מתארת) עושה זה להפחתי את המחשבות האלו ולחזור למצב יותר רגוע. מומלץ לשתף מישהו קרוב במה שקורה לך ולחשוב כיצד תוכלי לקבל טיפול מתאים.

אני לא נותן אבחנות דרך האינטרנט, כך שאיני יכול להשיב לשאלתך. אבחנה מדויקת ניתן לתת רק בביקור אצל פסיכולוג או רופא פנים אל פנים. אבל מהתיאור שלך כן עולה תמונה של נוקשות מחשבתית והתנהגותית, שלא משנה איך תקראי לה, אין ספק שהיא מהווה קושי ומעוררת מצוקה. כולנו נדרשים לפעמים לחרוג או להתגמש קצת, וחשוב להיות מסוגלים להרגיע את עצמנו גם כשהעניינים לא מתרחשים בדיוק לפי תכנית הפעולה שלנו. השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך זה עד כמה הנוקשות הזו גובה ממך מחירים ומה את מוכנה לעשות כדי לשפר את היכולת שלך להתגמש במצבים כאלו.

לפעמים אחרי הקאות מרובות על פני תקופה ממושכת, ההקאות הופכות יותר "קלות" בגלל שהסוגר שמונע מאוכל לעלות מהקיבה נפגע. במצב כזה כבר לא צריך להתאמץ או לדחוף אצבע, והאוכל עולה מאד בקלות. מה ניתן לעשות? קודם כל לפנות לדיאטנית שתתן מידע יותר מדויק. המאמץ העיקרי הוא לשמר את האוכל בקיבה, וזה משהו שניתן לעבוד עליו בטיפול כזה - בין אם דרך עצות יישומיות (למשל, להימנע משכיבה לאחר האכילה) ובין אם דרך עבודה יותר כללית על התגברות על החרדה שאולי כרוכה בתחושת המלאות. במידת הצורך כמובן ששווה גם לפנות במקביל לטיפול פסיכולוגי מתאים.

היי אלינור, אני מצטער על הזמן הממושך שלקח להשיב לך. את כותבת דברים כאובים וקשים, וברור שהפרעת האכילה היא רק חלק מהתמונה במקרה שלך. מבלי לדעת פרטים מדויקים, אני מתרשם שלטראומות שחווית בחייך יש השפעה ניכרת על מצבך, ושכדי להתחיל לטפל בעצמך אולי כדאי לשקול אופציה של טיפול שמתמקד בטראומות אלו. אני מקווה שאם תעשי צעד לכיוון של טיפול מתאים, תוכלי עם הזמן להרגיש שיש בשביל מי ובשביל מה.

כדי לומר לך איך התנהגות האכילה שלך משפיעה על המשקל נדרש עבודה צמודה ורציפה בטיפול תזונתי, זה לא משהו שניתן להשיב עליו באינטרנט. אני כן יכול לומר שבאופן עקרוני המטבוליזם של הגוף כן יכול להשתנות בתגובה לדפוסי אכילה כאלו לאורך זמן.
עם זאת, אני חושב שכשאת מתייחסת למשקל כבעיה המרכזית ולא להפרעת האכילה כבעיה המרכזית את משמרת את המצב הקיים. העיסוק החרד במשקל הוא סימפטום של הבעיה שאת סובלת ממנה, ולא להפך. איני יודע מה הטיפול שניסית ואם את עדיין ממשיכה בכך או לא, אבל מניסיוני ההתמודדות עם מצבים כאלו אכן דורשת טיפול, לפעמים ממושך, לפעמים משולב עם טיפול תרופתי. עצם העובדה שהיית בטיפול לא אומרת שאין בכך תועלת - לפעמים אנשים צריכים לעשות ניסיונות מספר לפני שמשהו זז, לפני שהם עצמם מצליחים להשתמש בטיפול בצורה הכי טובה ומועילה להם, או לפני שהם מוצאים את הטיפול המתאים. ממליץ לא להרים ידיים ולוותר על הפתרונות הטיפוליים כי בעיות כאלו לא נוטות להיעלם מעצמן.

שלום ליאל,
שמי ענבל, כיום אני בת 35, בין הגילאים 15-24 גם אני הייתי בולימית (ולעיתים אנורקסית), אני הייתי אוכלת ומקיאה לפחות פעמיים ביום! חשוב לי מאוד לומר לך מספר דברים:
נתחיל במשהו שיותר ידבר אלייך כרגע: ברגע שהפסקתי עם המחלה הנוראית הזו, ירדתי למשקל הטבעי שלי שהיה נמוך בכ-5 קילו מהמשקל שלי בזמן שהייתי בולימית. וזה מכיוון שהפסקתי לחשוב על אוכל 24 שעות ביממה, אכלתי כאשר הייתי רעבה ואכלתי כל מה שאני חפצה בו.
דבר שני שהיום אני מנסה להביא ילדים וזה מאוד לא פשוט לי, אני נמצאת בפורום השכן של טיפולי פוריות והפריה חוץ גופית מכיוון שהרסתי לעצמי את הגוף במשך 9 שנים!!!
בדיוק לאחרונה אמרתי לחברה שהלוואי שהייתי מבינה אז מה שאני מבינה היום שהרסתי לעצמי את את השנים הכי יפות ולא רק זה, יתכן מאוד שהרסתי לעצמי את האפשרות להיות אמא.
אני מתפללת לזה שמשהו ממה שכתבתי כאן יחלחל אלייך ולבנות אחרות ותפסיקו עם הדבר הנורא הזה שאתן עושות לגוף שלכן!

ממש תודה לך על התגובה
הצלחת להזיז אצלי משהו
גם אני כרגע בודקת את מצב הפוריות שלי
מאוד מאוד אשמח לדבר אתך טלפונית

היי חברה,
את חברה רגישה ונהדרת, וחברתך ברת מזל שיש לה חברה כמוך. ממה שאת מתארת, נשמע שהיא בתחילתה של הפרעת אכילה ולכן יש צורך לטפל בנושא באופן מיידי. לדעתי, בגלל שהיא רק בת 15 אין אפשרות אחרת אלא לערב את הוריה בנושא - לספר להם על הממצאים שלך ולבקש מהם לקחת אותה לדיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה בכדי לבדוק את הנושא. אם המצב שלה לא יעצר, ההתדרדרות יכולה להיות מאד מהירה. בצדק שאת דואגת. אולי גם תוכלי להציע לה לאכול משהו ביחד... אולי תוכלי ללכת איתה ביחד לדיאטנית קלינית..
בהצלחה גדולה..

היות והתחומים נוטים לחפוף במקרים רבים, פסיכולוגים/ות רבים הם בעלי היכרות וניסיון בטיפול בשניהם. אני הייתי ממליץ לנסות למצוא מישהי שמטפלת בטראומה מינית, אבל שיש לה גם היכרות עם תחומי הפרעות אכילה. אם תזדקקי להמלצות את מוזמנת לפנות אלי במייל.

לא ניתן לאבחן ולקבוע דרך השיח האינטרנטי אם את סובלת מהפרעת אכילה או לא. הנחת העבודה שלי היא שכשהשאלה עולה שווה לבדוק ולברר אותה לעומק, כי היא לא עולה סתם. גם אם לא מדובר בהפרעת אכילה, את מתארת דפוסי אכילה שמושפעים ממצב רגשי ושעלולים לפגוע בבריאותך, ובכל מקרה נשמע שזה משהו שרצוי לאזן ולשנות. מתוך מה שאמת מתארת נשמע שכתובת ראשונית מתאימה יכולה להיות דיאטנית שמתמחה בתחום הפרעות אכילה. דיאטנית כזו תוכל גם לבדוק איתך מה עומד בבסיס התנהגויות האכילה שלך, ומתוך כך גם להמליץ על מענה מתאים להמשך. דיאטניות כאלו ניתן למצוא היום בכל קופה, או לפנות באופן פרטי.

המצב שאת מתארת נשמע חמור, ודורש מענה טיפולי מהיר. צעד ראשון יכול להיות פניה לרופא משפחה דרך הקופה ולבקש ממנו הפניה לטיפול מתאים במסגרת הקופה. דרך נוספת היא לפנות לטיפול פסיכולוגי ותזונתי מתאים באופן פרטי. אפשרות שלישית היא לשקול אשפוז במחלקות להפרעת אכילה. היות וההורים כן מודעים למצב, גם אם אינם מתייחסים אליו באמפתיה, המלצתי היא להבהיר להם כי מדובר במחלה, ודאי לא בהתנהגות שיש ללעוג לה, ולבקש שיסייעו לך לעשות צעדים לקראת טיפול.

כבר כמה פעמים דיברתי עם ההורים והסברתי את המצב הם אטומים ואינם מוכנים לשמוע הם אומרים לי הכל בראש שלך תשני את הראש. שלך ועם רופאת משחה דיברתי והיא שלחה אותי לביופידבק האם זה יוכל לעזור?

הטיפול המומלץ במקרים אלו הוא שילוב של טיפול תזונתי וטיפול פסיכולוגי אצל מומחים בתחום. טיפול כזה יכול להינתן במסגרת הקופה (בחלק מהקופות יש צוותים מיוחדים שעובדים בתחום הפרעות אכילה וניתן לבקש הפניה אליהם) או באופן פרטי. כמו כן קיימים מכונים המטפלים בהפרעות אכילה, כגון מכון אגם שמציע טיפולים מסובסדים לבוגרות ובוגרים. אם רופאת המשפחה לא הפנתה אותך לטיפולים מסוג זה כדאי לברר איתה באופן ספציפי לגבי קיומם בקופה. לאגם ניתן לפנות ישירות, ובמידה ותרצי לברר לגבי טיפולים פרטניים את מוזמנת להתייעץ לגבי כך ישירות במייל.

אני באמת לא פה כדי לשפוט ושלא תחשבי שאני מנסה.
אני חושבת שהכי חשוב הוא ללמוד לסמוך על הבת שלך ועל הגוף שלה ועל שיקול הדעת שלה. אני הייתי ילדה שמנמנה עם אמא שכבר בגיל 8 ניסתה להשיג לי כדורי הרזייה...
מיותר לציין שמאוחר יותר כמובן, סבלתי מהפרעת אכילה שגרמה לאמא שלי הרבה צער וגם לי כמובן...
תשחררי...תסמכי עליה...

הדאגה שלך והמודעות שלך למצב מעידים כמה חשוב לך לגדל את בתך באופן שיהיה הכי טוב ונכון לה, כדי שהיא תגדל להיות אדם בעל ביטחון עצמי ותחושת ערך וסיפוק. את מודעת לכך שיש התנהגויות או הערות מסוימות שעלולות להזיק לכך, לפעמים דווקא ממניעים של דאגה וחשש לעתידה. המודעות שלך לכך היא חלק חשוב, אבל שינוי התנהגות הוא קשה מאד ולא תמיד די במודעות כדי לייצר שינוי זה. איני יודע למה את מתכוונת כשאת כותבת לא לשלוח אותך למכון, אבל אני בהחלט חושב שנדרשת לך הדרכה ותמיכה כדי לקדם את השינויים שאת רוצה לעשות. בשפה המקצועית זה נקרא הדרכת הורים, ומדובר בתהליך ממוקד של עבודה על שינוי של התנהגויות הוריות. אני הייתי ממליץ לך לפנות לפסיכולוג/ית מתחים הפרעות האכילה על מנת לבדוק מה המקור לחששות ולדאגה שלך, וכיצד ניתן לתמוך בך ולסייע לך בעודך מתנסה בשינויים הנחוצים.

על פי מה שאתה מתאר, ניתן להתרשם שהפרעת האכילה היא תגובה משנית לאירוע הטראומתי, והטיפול המתרים כל פניו הוא כזה שמתייחס לא רק להפרעת האכילה אלא גם לאירוע הקשה, ויעזור לאשתך לעבד אותו ולהתמודד עם השפעותיו אני בדרך! פחות מזיקה, בהנחה שתהיה מעוניינת בכך. טיפול תרופתי אינו מענה מספק במקרה זה, ורצוי מאד לפנות במקביל לטיפול פסיכולוגי, ודאי בטרם עושים שינויי חיים תובעניים.

גם בתי טופלה במכון אגם. תנאי הקבלה הם BMI 16 ומעלה. יש להם פסיכיאטר, דיאטנית ופסיכולג/ית, וכן קבוצה דינמית (אומנות או תנועה). את מגיעה לשם משהו כמו 3 פעמים בשבוע לטיפול של בין 1.5-2 שעתיים. את הפסיכיאטר את רואה פעם בחודש בערך. לפני כן את צריכה לקבוע פגישה עם יהודה, מנהל המכון. בהצלחה.

דבר ראשון תודה על התגובה.
השאלה שלי היא כזו- השתחררתי לא מזמן מאשפוז ואני מאוד מפחדת להדרדר ויש לי מוטיבציה חזקה לעלות במשקל אבל צריכה עזרה. כרגע הbmi שלי בערך 14.5 כלומר לא עומדת בתנאי הקבלה של אגם. לאור איך שהתרשמת מהמקום, את חושבת שאם אראה נכונות לשתף פעולה ולהתקדם יש סיכוי שבכל זאת יסכימו לקבל אותי?
לבד יהיה לי קשה לעלות.... אובדת עצות...
נ.ב. איך התרשמת מהטיפול שם? עזר לבת שלך?
תודה רבה שוב

היי סיוון,

BMI כל כך נמוך ועדיין נתנו לך להשתחרר? סיימת את האישפוז במלואו?
הם מאד עזרו לבת שלי למרות שהיא צריכה מסגרת נוקשה יותר מאגם. הטיפול שם הוא בגובה העיניים והם מנסים לעבוד יחד איתך בדרך שנוחה לך עד שתבטחי בהם מספיק.
נסי ליצור קשר עם יהודה למרות שלדעתי הסיכוי שהם יקבלו אותך עם BMI כל כך נמוך הוא כמעט אפסי.
לפי מה שנשמע לי ולפי ה BMI הנוכחי שלך, את כנראה זקוקה לטיפול אינטנסיבי יותר.

הייתי ממליצה לך לנסות לפנות למחלקה של דוקטור גור בתל השומר עבור הבת שלך... ושוב תודה על התגובה :) אנסה ליצור קשר עם יהודה.

המלצתי היא לפנות לתזונאית שיש לה היכרות עם תחום הפרעות האכילה. אם תהיה מעוניין בהמלצות ספציפיות אתה מוזמן לכתוב אלי ישירות.