פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

אבי בן 78 לאחר ניתוח קשה של המחלה שהכול עבר בשלום
עקב הניתוח הוא מאוד רזה לאט לאט חוזר לעצמו
אבל לא אוכל מספיק
מסביר לי שהוא רוצה ומבין את נושא האכילה וההחלמה דרך האכילה
יש מצבים שהוא מבקש דבר מסוים בטוח שבא לו לאכול את הדבר
אבל שזה בידו נגס שלוש נגיסות והתחושה כבר לא שם ולא מסוגל לאכול יותר
כיצד אוכל לעזור לו לחזור לעצמו
לפני הניתוח הוא ראה חדשות כל שעה ,עשה תשבצים ,בישל ,ניקה ועשה כול בכוחות עצמו
היו לו צרכים רצונות
וכרגע הם לא בקיים
שאלתי אותו מה הוא חושב שיעשה לו טוב
מה בא לו לעשות
איך אין לו רצונות
מכוון וזה אבא שלי והלב קשור מאוד אז אני לא מוצאת פתרון
אשמח לקבל הדרכה עזרה בכדי להחזיר אותו לחיים שהיו לו
תודה

הפרעות אכילה בעיקר מסתמנות בהפרעה פסיכולוגית , הפרעה זו יכולה להיגרפ על ידי המון גורמים כגון , לחץ חברתי להיות רזה , לחץ סביבתי המושפע מטלויזיה ומכל המדיה אשר אנו נחשפים אליה , חשוב להבין שאפשר גם אחרת , אף אחד לא קובע באמת מה יפה ומה לא , הכי חשוב איך מרגישים בפנים.

אובחנתי לפני 4 שנים כאנורקסית, אני הייתי בטיפול להפרעות אכילה במשך שנתיים באשפוזיים אין סופיים ! אשפוז במלא מחלקות.. מעבר ממקום למקום.. וכל הזמן הרימו עליי ידיים ואמרו "את לא תחלימי את תהיי חולה כרונית" גרמו לי להאמין בעצמי .. כולם אומרים לי שהם מיואשים ממני.. העיפו אותי לאחורנה מטיפול בפעם האלף.. כרגע נשארתי ללא טיפול.. אני רוצה לרדת עוד ועוד ועוד ולא באמת אכפת לי.. אבל מצד שני יש לי את הפקידת סעד שלי על הראש ועובדת סוציאלית שלא באמת ייתנו לי להיות בלי טיפול ברגע שיראו שאני יורדת..
יש בי עוד צד שאומר שדיי נמאס כבר מכל הטיפולים והחוסר אמונה אני רוצה להצליח ולהוכיח לכולם שאני מצליחה גם לבד ! בטיפול פרטי יותר..
אבל עוד צד שאומר שדיי אני רוצה לחזור אחורה לרדת במשקל ולא להקשיב לאף אחד !
אני מבולבלת כל כך.. לאחורנה התחלתי לפגוע בעצמי .. כי אני מרגישה חסרת כוחות.. אני מרגישה כבר מיואשת מהכל אז אני מעדיפה לפגוע בעצמי להרגיש את הכאב מבחוץ ולא מבפנים.. כי קשה לי כל כך !
אני לא יודעת למה אני בכלל רושמת פה.. אבל.. אני בכל זאת רושמת ..
אני מרגישה מיואשת מהכל.. ומרגישה שאני באיזשהו מקום כן רוצה להתקדם וכן רוצה טיפול ולא ליפול אחרי תקופה ארוכה שהשקעתי והגעתי להישגים ענקיים ! ומרגישה במקום אחר שלא בא לי כלום....
הציללללללוווווווווו
אני מיואשתתת ! :(
מיואשת ומבולבלת כל כך :(

שלום,
אני סובלת 20 שנה. ניסיתי כל דבר לרבות אישפוזים חוזרים.
לרוב אני מקיאה כל יום, מס פעמים.
מה תוחלת החיים הצפויה לי? האם אני בסכנת חיים?
(אני רזה אך לא בתת משקל). אני כל הזמן מטופלת ונלחמת ובקרוב מתחילה טיפול נוסף.
מה אם נידונתי לזה לכל החיים?

שלום, אני מקיאה כבר כמה שבועות ולפני כמה ימים כשאני מקיאה יוצא דם.. מהז ה יכול להיות??זה מסוכן?

היי אני בת 23:סטודנטית וסובלת מבולימיה שאני רוצה לטפל בה אך בלי לספר למשפחה ולחבר שלי איך אני עוברת את זה בלי לספר להם? איך אני יכולה לטפל בזה בעצמי .. לטפל רפואית עולה מלא כסף ואין לי בתור סטודנטית סכומים כאלה... תעזרו לי בבקשה

שלום,אני לוטן בת 20 וסובלת מהפרעות אכילה מגיל 14.בהתחלה זו הייתה אנורקסיה שהובילה אותי למשקל של 40 קילו על 162 ובשנה האחרונה המשקל שלי עלה ל75 קילו על אותו הגובה כמובן שאני עושה ה כ ל כדי לרדת שוב במשקל וזה כולל צומות הקאות יזומות(כ-5 הקאות כל יום) לקיחת משלשלים(בין 5 ל15 ביום)ולעיסת האוכל ויריקתו(לא בולעת אותו)האם המחלקה בתל השומר תסכים לקבל אותי במצב שלי?(עודף משקל)

שלום! אני בת 19 וכבר כמה ימים שאני פשוט בכלל לא רעבה, אני אוכלת קצת מאוד וכבר לא מסוגלת להמשיל ואני מאוד צמאה, אני לא לוקחת שום תרופות ושום תוספי מזון יש לכם מושג למה זה ככה?

אני מחפשת עזרה. לא מצליחה להפסיק לבד. רע לי עם זה. מפחדת להשמין. רוצה טיפול אך לא רוצה שאיש ידע מזה בפרט לא הוריי.
אפשר לקבל כזו עזרה ללא שיתוף של רופא משפחה (זה רופא במושב שהאחות במרפאה וכל הצוות הם בני מושב ומכירים אותי ואני לא מאמינה בכך שהם שומרים על החיסיון הרפואי שלי..).

וללא שיתוף המשפחה.

בבקשה עזרה, כבר מפחדת מרגישה הרבה כאבים בחזה ודיקות בזרוע היד... כמו סימנים של התקף לב.

שלום יש לי שאלה,
אני בת 22 ו3 חודשיים ושוקלת רק 36 , עשיתי בדקות רפואיות והכל תקין וכמו כן אני אוכלת הכל מהכל באופן נורמלי ורגיל , אני סובלת מחרדה ולוקחת כדורי ציפרלקס 10 מ"ג פעם ביומיים ,
לפעמיים בערך פעמיים בחודש אני מקיאה מלחץ . אני רוצה להוסיף שאני אחת מודעת למצבי ויודעת שאני רזה - האם המשקל שלי בעייתי?וז ה עלול לפגוע בי ? ( חוץ מזה שאני נראית כמו ילדה )

בעלי סובל כבר מספר שנים מהפרעות אכילה. יש לו מבנה גוף גדול (משקל מעל הממוצע) והוא נתקף בבולמוסי אכילה משעות הערב עד אמצע הלילה (עם הפסקות)
הוא אובססיבי לגבי המשקל ולעיתים עושה פעילות ספורטיבית מאומצת מדי עד שכואבים לו המפרקים ומתנפחים.
לפני מספר חודשים, הוא התחיל להקיא אחרי התקפות אכילה ואומר שזה פשוט בגלל שכואבת לו הבטן ולא נוח לו ככה.
אני מנסה כבר מספר חודשים להסביר לו שיש לו הפרעת אכילה וכדי להוריד במשקל צריך לטפל בהפרעה לפני המשקל. אך זה לא עוזר.
מה לדעתך עליי לעשות ?

שלום,
אשמח לעזרתכן בהקדם...
אני נמצאת בחודש השני להריוני ולצערי סובלת מהפרעות אכילה.בולימיה והקאות.. בעיקר בגלל ההריון אני מודאגת ומאוד רוצה לטפל בעניין בהקדם.
תודה רבה

אני בת 29 וסובלת כבר כמה שנים מהפרעת אכילה.. אני סובלת גם מ-OCD ומטופלת אצל פסיכיאטרית. ב-7 השנים האחרונות המשקל הממוצע שלי היה 52 ק"ג (גובה 1.72), המחזור שלי היה סדיר והרגשתי נפלא.. הבעיה היא שבחודשים האחרונים רזיתי מאוד, בין היתר בגלל מתח נפשי, ועכשיו אני 48.5 ק"ג בלבד.. הפסיכיאטרית שלי ראתה אותי השבוע וממש נבהלה ודרשה ממני להביא אישור שאני מטופלת אצל דיאטנית, כי אם לא היא תחשוב על למנות לי אפוטרופוס שידאג לי בריאותית וכלכלית.. קבעתי תור לדיאטנית שמתמחה בהפרעות אכילה אבל הפחד שלי הוא שהיא תדרוש ממני להשמין מאוד עד שאני אגיע ל-60 ק"ג (יש במשרד שלי מישהי ששוקלת 60 והיא בגובה שלי והיא נראית ממש שמנה! אני לא מוכנה להיראות ככה!), אני אפילו לא מוכנה לשקול 54.5 (משקל מינימלי לגובה שלי לפי ה-BMI).. אני רוצה לשקול 52-53 אבל יודעת שהדיאטנית לא תאפשר לי את זה- למרות שהרגשתי מצוין פיזית ונפשית במשקל הזה..
האם באמת אפשר להכריח אותי לשקול 59-60 ק"ג? אני נשבעת שבחיים אני לא אגיע למשקל כזה ולא אתן שיכריחו אותי להגיע לשם.. אני רק אראה את עצמי מתקרבת לשם ואני אבהל וארד הכל חזרה.. בבקשה תעזרו לי!

שלום יש לי שאלה,
אני בת 22 ו3 חודשיים ושוקלת רק 36 , עשיתי בדקות רפואיות והכל תקין וכמו כן אני אוכלת הכל מהכל באופן נורמלי ורגיל , אני סובלת מחרדה ולוקחת כדורי ציפרלקס 10 מ"ג פעם ביומיים ,
לפעמיים בערך פעמיים בחודש אני מקיאה מלחץ . אני רוצה להוסיף שאני אחת מודעת למצבי ויודעת שאני רזה - האם המשקל שלי בעייתי?וז ה עלול לפגוע בי ? ( חוץ מזה שאני נראית כמו ילדה )

היי,

יש לי בעיה שאני לא יודעת איך לפתור או להתמודד איתה ואשמח לעצה.
אני יוצאת עם מישהו כבר כמעט קרוב לשנה. הקשר בינינו מצוין, ואפילו יש דיבור על עתיד בהקשר של חתונה, ילדים וכו'.
אני שוקלת יותר ממה שאני צריכה ואני בתהליך של הרזיה, כ-10 ק"ג ממשקל היעד שלי. אני עם ביטחון עצמי מאוד גבוה ואנשים סביבי מאוד מחמיאים לי על איך שאני נראית, אני מודעת לזה שאני נראית בריאה (ולא מלאה או שמנה). בתחילת הקשר שלי איתו הוא זרק כמה הערות על כך שהוא חושש שאחזור להיות מה שהייתי (20 קילו יותר, גם אני מפחדת מזה אגב. הייתי כך לתקופה של שנה, פעם ראשונה בחיי וירדתי מאז). לאחרונה היה לנו קטע לא נעים בו היינו בבילוי והוא השתכר ואמר לי דברים שמאוד פגעו בי בנוגע למשקל. למחרת הוא מאוד הצטער כמובן, אמר שהוא לא התכוון לזה כך , ניסה לפצות אותי בכל דרך אפשרית. רציתי קצת הפסקה כי זה ממש פגע והוא אמר שהוא לא רוצה, שהוא מרגיש שהוא קיבל משהו כל כך טוב והוא פוגע בו, והוא ישתלט על עצמו. אני חייבת לציין שמעבר לזה הקשר שלנו מושלם. אני לא מרגישה שהוא לא נמשך אליי, יש לנו יחסים אינטימיים מעולים, הוא דואג לי, אנחנו באותו ראש, באמת- אין לי מילה רעה לומר. אני פשוט יודעת מה הוא חושב, ואני יודעת שמודל היופי שהוא מאמין בו הוא בחורה ששוקלת 50 ק"ג ונראית כמו דוגמנית. הייתה לי חברה מאוד טובה שהייתה אנורקטית והחשיבה שלהם פשוט אותו דבר.הוא כאילו חושב בדיוק כמו אדם עם הפרעת אכילה רק אין לו את הסימפטומים הגופניים (הוא סולד מאנשים שמנים, רואה בזה כישלון ותכונות אופי רעות, רואה באנשים רזים כאנשים בעלי שליטה) ואני לא יודעת איך להתמודד עם זה שאני לא בדיוק הטייפ שלו....מצד שני, חבל לסיים קשר כזה טוב בגלל משהו שבעיניי נראה פעוט וטיפשי. האם אפשר לשנות מחשבה כל כך מקובעת של מישהו?
תודה,

נעמה