פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

שלום, בת דודתי בת 25 וללא ספק סובלת מהפרעת אכילה, היא סיפרה לנו שביום היא שותה תה בבוקר ובצהריים מנת דג עם ירק, זהו ללא ארוחת ערב.
ההורים שלה גרים בחול ולכן אנחנו בתור המשפחה בארץ מרגישים אחריות עליה, ביררתי על פסיכולוגית שמתמכה בהפרעות אכילה, אבל הבעיה הגדולה היא שאיני יודע כיצד לשכנע אותה או להגיד לה שתלך לטיפול...
אני חסר אונים בקטע הזה ומקווה שתעזרו לי
המון תודה

היי,
אני בת 25 גרה לבד אחרי אשפוז ארוך. היום אני שוקלת 60 גובה 1.67 והbmi שלי הוא 21.5. מאז שהשתחררתי אני בפחד נוראי לחזור אחורה,ובאותה נשימה לא יכולה שלא. קראתי שבי אם איי 20.1 זה לא תקין אז רציתי לדעת האם האפרש בין בי אם איי שלי לבין בי אם איי 20.1 נחשב הבדל גדול? ואם לא,מה זה אומר על הבי אם איי שלי? שאם ארזה עוד למשל,אז הבי אם איי שלי לא יהיה תקין? כי 60 קילו זה לא רזה. לא שמנה (לפחות בהיגיון)
אשמח לתשובה מהירה,זה מטריד אותי.
תודה רבה

בתי אינה אוכלת מעט מאום מוכנה רק שניצלים [בתנאי שהציפוי יותר עבה מהעוף שבפנים], צ'יפס [בתנאי שהוא חתוך דק וכמטוגן לצבע כהה] , לחם עם שוקולד, שוקו.
עם ממתקים וחטיפים מאושרת - אך אנו איננו מסכימים, לאחר שראינו שזה מונע ממנה לאכול .
הילדה בת 6 ושוקלת 16 ק"ג.
גם כשאוכלת מדובר על כמויות קטנטנות וארוחה יכולה להימשך על פני שעתיים אלא אם נמאס לה ואז , פשוט מסתפקת בכמויות מזערות. הרופאה נתנה לה אנשור אך היא מסרבת לשתות. גם "איומים " של הרופאה - שתיאלץ לשלוח אותה לאינפוזיה לבי"ח - עזר ליומיים.
ניסינו 3 חודשים של התעלמות וניסינו לכפות, ניסינו להאכיל אותה [קצת עזר] אבל בסיכומו של דבר - המצב מדאיג. איננו יודיעם אם מדובר בבררנות או בהתחלה של אנורקסיה. בהדרכת הורים אליה אנו הולכים מספר חודשים - לא הושג שום פתרון מעשי.
מרכישים פחד נוראי.
נודה לעצות.

שלום. קוראים לי קרין ואני בת 21. גובהי הוא 1.53 ואני שוקלת כרגע בסביבות ה34 קילו. כל חיי הייתי בתת משקל ואני נאבקת בזה מאז שאני זוכרת את עצמי. בדקו אותי בגיל צעיר, עשו לי בדיקת כף יד לראות למה אני הכי קטנה מכולם ובמשקל נמוך. לא מצאו שום בעיה. עברתי עוד כל מיני בדיקות ולא מצאו שום בעיה רפואית.
אני רוצה לציין שיש לי מחזור סדיר שהתחיל טיפה מאוחר, בתחילת גיל 15, אך בכללי הוא סדיר ולא חוויתי שום תופעה לא רגילה.
הכי הרבה ששקלתי היה 38 וזה היה לממש זמן קצר(בערך שבועיים) , כשהייתי מכריחה את עצמי לאכול כמויות הרבה יותר גדולות ממה שהייתי רגילה, מה שהיה לי ממש קשה ולכן גם לא החזיק מעמד. אני רוצה להוסיף גם שעד לפני חצי שנה שקלתי 36 וחצי לתקופה ארוכה וירדתי עכשיו ל34 מסיבות של דיכאון זמני.
הירידה של ה2 קילו האלה נורא משמעותית ורואים עלי חיצונית וזה מתחיל להפחיד אותי. אני לא ממשיכה לרדת אבל אני גם לא מצליחה לעלות .
בכל אופן, גם במשקל 36 לא הייתי מרוצה ורציתי לעלות. מן הסתם. אני לא אנורקסית ואני לא עושה את זה בכוונה, אני פשוט לא מצליחה לעלות. אני מודעת לרזון שלי ולא רוצה להיות ככה. רוצה להיות במשקל תקין.
בכללי, הבעיה שלי זה חוסר רעב תמידי. גם לפני הדיכאון של התקופה האחרונה. כל חיי בעצם. יכול לעבור יום שלם מבלי שאני אכניס אפילו פירור לפה ואני לא ארגיש רעב וצורך לאכול. אני אוכלת כי צריך ולא מתוך חשק. ככה זה היה תמיד. מאז שאני זוכרת את עצמי.
האם זו בעיה פיזית או נפשית? או אולי גם וגם?? איך אני פותרת את זה פעם אחת ולתמיד??? ניסיתי כל מיני תוספי מזון בעברי וגם הלכתי לדיאטנית. שום דבר לא עוזר לי. אני אוסיף ואציין שאף פעם לא בררתי את המזון ומה אני מכניסה לפה. להפך. בגלל שאני יודעת שאני יכולה להכיל מעט, אני משתדלת לאכול דברים עם ערך קלורי גבוה ולאו דווקא ג'אנק פוד.
כבר מיואשת.... תודה מראש לכל העוזרים.

מזה כמה שנים אני קמה באחת בלילה ואוכלת עוגיות או לחם. אני בת 57 שמנה ומנסה ל רדת במשקל במשך היום מצליחה לשמור אך בלילה זה קורה לי. אני אוכלת במודע .מודעת לעצמי שאני אוכלת ולא יכולה לשלוט בזה . זקוקוה לעזרה

בעקבות עליה במשקל מעבר לגבול הגבוה של היעד, חזרתי להקיא ולאכול ללא גבולות.
הדבר מאד מטריד אותי, והעיסוק במשקל לא מרפה. אני נשקלת מס' פעמים במשך היום ומפחדת לצאת מהבית\להתלבש\ לקנות בגדים או אפילו לשבת בארוחת שבת עם המשפחה.

אני מטופלת אצל דיאטן שמזכיר לי שוב ושוב שכאשר לא התעסקתי עם המשקל, והעניין פחות הטריד את ראשי, שמרתי יפה וגם אכלתי עפ"י מנגנוני רעב ושובע תקינים.

חשוב לציין שעכשו אני ממש בלי שום עיסוק. סיימתי את המבחן הפסיכומטרי והקורס הבא שלי יתחיל רק ב11 לפברואר.

גם כאשר זרקתי את סוללת המשקל\ הבאתי להורים הדבר לא עזר ופחדתי מאד.

מה עליי לעשות ?

ללירן רוגב שלום.
קראתי מאמר שכתבת באינטרנט- “הפרעות אכילה במהלך השירות הצבאי” ובעקבותיו הגעתי לפורום. התחברתי מאוד לצורת ההתבטאות שלך ולתיאורים שנתת ורציתי לבקש ממך עזרה.
אני תלמידת י”ב, מלש”בית. אני סובלת קרוב ל 4 שנים מהפרעת אכילה אשר,כפי שאתה בטח יודע, הופיע בשלבים שונים והתבטא בצורות שונות. לפני כחצי שנה התאשפזתי בבית החולים (אובחנתי בa.n), והייתי מטופלת במחלקה להפרעות אכילה במשך 4-5 חודשים (אשפוז מלא). כעת השתחררתי והנני ממשיכה בטיפול דיאטני ופסיכולוגי. עלי להודות כי אינני מרגישה עדיין יציבה לגמרי ושאני חווה עליות ומורדות, אך המצב הולך ומשתפר. בזמן הצו הראשון לא הייתי ערה לחומרת מצבי ולא דיווחתי דבר. קיבלתי פרופיל 67 על תת משקל. לאחר מכן ירדתי עוד במשקל ואושפזתי.
מאז אני ממשיכה בתהליכי מיון ומוצאת את עצמי “מבליגה” על הנושא ונמנעת מלהזכיר אותו. כפי שציינת דבר זה הוא נגד את החוק, עלול לפגוע בי ובנוסף השקרים נורא מפריעים לי מבחינה מוסרית. מצד שני אני באמת לא מהמתגייסים שמחפשים פטורים והנחות ויש לי רצון עז להתגייס ולתרום. כמו כן ברצוני לשרת בתפקיד המשקף את יכולותי ושאוכל להפיק ממנו את המירב. אני באמת חושבת שאוכל לשרת מבלי שהדבר יפגע לי בתפקוד ואני מוכנה לעשות הכל כדי שמטעם הצבא אהיה כשירה לשירות. זאת כמובן מעבר לרצוני האישי לקבל את חיי בחזרה ולהבריא. שאלתי מספר אנשים על התהליך מול הצבא והתשובות שקיבלתי לא היו ברורות או שלא ידעו. אני נורא חוששת שהצבא בעצמו יהיה ער לזה ושאני עלולה להסתבך בגלל התנהגותי.
ממה שהבנתי, הנך בעל נסיון בעניין זה, לכן רציתי לבקש את עזרתך ועצתך.
אז...מה לעשות? האם עלי לפנות לקב”ן? מה משמעות הדבר עבורי? באילו מצבים עלול הצבא להחליט שאיני כשירה לשירות?
יש לקחת בחשבון כי אני דוחה את הגיוס בשנה כך שיש לי יותר זמן לעבוד עם עצמי ולהתכונן.
רציתי לפנות במייל אישי אך החלטתי לפרסם למקרה שיש עוד כמוני שמתלבטים בשאלות דומות.
אשמח למענה בהקדם! תודה.

אני במסגרת מבוקרת וירדתי במשקל קרוב ל15 קילו בחצי שנה באכילה נכונה וטובה. בעברי לפני בערך 10 שנים התפתחה אצלי בולימיה אבל לא כזו שהיתה מטופלת ולא קבועה- זה היה יכול להיות פעם בשבוע פעם בחודש או כמה חודשים לא ואז כן. עכשיו אני מוצאת את עצמי מדי פעם בבולמוסים (האמת שזה תמיד בשבועיים שלפני המחזור) ואז זה יכול להיות יום אחד כזה נגיד והקאה אחת וזהו. אבל הבעיה היא שזה תמיד שם בראש ובגוף. איך אפשר להשתחרר מזה לגמרי. "לחטוא" לפעמים באוכל זה נראה לי הכי טבעי מבחינה שכלית אבל אני כאילו לא מסוגלת להתפנק במשהו אחד ולהמשיך הלאה אלא כל התפנקות כזו הופכת לבולמוס וחגיגה ואז הקאה ואני לא מבינה איך אפשר להשתחרר מזה לתמיד? היו גם שנים שלא הקאתי אז למה זה חוזר מדי פעם?

אני נואשת כל כך עובר עלי תקופה קשה מאז שהתגייסתי השמנתי שלוש וחצי קילו מדכא אותי מאוד אני מנסה להרזות ורק משמינה :( אני כל היום נשקלת חו,בת על אוכל חוזקת מהצבא אוכלת באובססביות . לא יודעת אם זה קשור אבא שלי חולה בסרטן עוברת עלינו תקופה לא משהו בבית הוא מתפקד אבל קשה לי לראות ולעכל את כל ענייו טיפולים הכימותרפיים ואת זה שאני ואמא שלי לא מסתדרות בקיצור יושב לי כל כך על הלב לא יודעת מה לעשות ובנוסף די אני לא רוצה להשמין עוד בבקשה אני חייבת עזרה משהו קטן

אני מודעת לכך שיש לי סוג של הפרעה וזה התחיל ככה בגיל 17 גילו לאבא שלי סרטן שקלתי אז 57 ותמיד לא הייתי מרוצה מעצמי ( 1.65 ) הייתי בדיכאון מהגילוי והגעתי למשקל 52 אחרי זה אבא שלי החלים החלטתי להמשיך לא לאכול הרבה עשיתי הרבה ספורט ושקלתי 50 הייתי מאושרת הרגשתי שאני אוהבת את הגוף שלי אבל עדיין .. כל הזמן עשיתי ספורט התעסקתי באוכל שהייתי אוכלת יותר מידי הייתי ממש מרגישה רע . אחרי חודשיים השמנתי ושקלתי 52 זה ממש שבר אותי נרשמתי לחדר כושר והתחלתי לספור קלוריות לא הצלחתי לרדת במשקל למרות הכל עד שנהייתי חולה וירדתיי ל49 קילו. ועדיין אני נשקלתי לפחות ארבע פעמים ביום באובססיה מטורפת על המשקל ועל כל מה שנכנס לי לפה וזה לא שלא הייתי אוכלת הייתי אוכלת אבל מנסה להקפיד להגיע עד 1200 קלוריות ושהייתי עוברת אותם ממש הייתי נשברת . לפני חודשים התגייסתי ובטירונות שקלתי 47 . עכשיו השמנתי שוב ל52 וזה פשוט מדכא אותי אני מרגישה רע בנוסף גם המצב של אבא שלי החמיר ממש קשה לי להתמודד עם כל ההתעסקות הזאת באוכל כל הזמן עם הבאסה שהשמנתי ועם כל הטיפולים של אבא שלי אני באמת לא יודעת מה לעשות קשה לי אני שבורה מזה

שלום,
אני בת 28 (גובה 1.60) שוקלת 50 קילו.
לפני חודשיים בערך התחלתי דיאטה עקב עלייה של 10 קילו במשקל (הייתי בדיכאון אחרי פרידה מחבר) כרגע ירדתי 5 קילו..במשך התקופה שעליתי במשקל היו לי התקפי רעב ודחיסת אוכל יותר ממה שאני יכולה להכיל..
מאז שהתחלתי את הדיאטה היה בסדר ולא סבלתי מהבולמוסים..לפני שבוע היה לי בולמוס אכלתי ודחסתי הרבה ממה שאני רגילה לאכול (ולאו דוקא הרגשתי רעבה באמת) ואח"כ לא הרגשתי טוב, הרגשתי מלאה ותחושת כבדות בבטן ורצון להקיא התחושה הזו נשארה יום למחרת מלווה בדכדוך שדחסתי הרבה אוכל וזה יהרוס את הדיאטה..חזרתי לדיאטה במשך השבוע וזה קרה לי שוב אתמול..
האם יש לי הפרעת אכילה? מה אני יכולה לעשות כדי לא להגיע שוב למצב הזה?

לפני כשנה וחצי עשיתי דיאטה מבוקרת והורדתי כ20 קילוגרם. אני שומרת על המשקל ומצליחה לאזן במשך השבוע את התזונה שלי בצורה מבוקרת ובריאה. הבעיה היא בסופי שבוע... אני מוצאת את עצמי בהתקפי אכילה לא מבוקרים כאילו משלימה את כל החסכים מכל השבוע ומוצאת את עצמי מקיאה פעמיים שלוש במהלך סוף השבוע מעודף אכילה. האם עלולים להיות נזקים משתיים -שלוש הקאת בשבוע? ובנוסף היכן אפשר למצוא קבוצה, מקום להתייעץ , לשתף באזור המרכז.
תודה מראש

שלום ,
אני חולה במחלת האנורקסיה כ-3 שנים ובשנתיים האחרונות זה נהיה די רציני .
שנה שעברה הייתי בטיפול שלא עזר , אז עזבתי אותו והתמודדתי לבד .
רצוי לציין שאני 1.55 על 44.4 ק"ג גיל 15 .
לאחרונה חשתי בחולשה נוראית והייתי מסוחררת . הרופא שלח אותי לבדיקות דם שלכאורה תקינות , אבל אומרות שהברזל שלי נמוך ועוד על מיני דברים נמוכים ואני קרובה לאנמיה ובעיות עם בלוטת התריס וכו' ... וכתוצאה מכך הייתי מרותקת למיטה כשבוע .
קשה לי נורא לאכול ואני אפילו מוצאת את עצמי בסוף היום אכולת רגשות אשמה ובוכה .
אני מרגישה שמנה ומכוערת יותר מתמיד ועכשיו אני גם מפחדת על הבריאות שלי .
אני אמורה להתחיל טיפול בזמן הקרוב , אבל אני מתחרפנת והמצב שלי יכול להתדרדר בשנייה .
השאלה שלי היא אם רצוי לי לקחת גם אשפוז בחשבון ..
ואם במצב שלי זה יהיה בכלל אפשרי .
תודה .

שלום שמי אני בן 25 בגיל 11 עברתי תקיפיה מינית לאחר מכן איתי בישפוזים של בעיות נפש לאחר כמה הכול יסתדר יצאתי מערכת בראיות הנפש יתלחתי שיקום של משרד הבראיות בגיל 18 היה לי חרדות עקב בעיות בבית אמרתי לעצמי אני רוצה למות יתלחתי על דרכים בסוף ילחטתי לפסיק לאכול הז היו ימים שלא נגעתי באכול יום יום וחצי ביום הרבעי זה נהיה שכבר אן לי תאבון והז יגיע שגם לא בא לי לשתות מים אפילו קולה שזה המשקה אוהב לי לאחר חודש עד כדי שאין תאבון אין נוזלים בגוף יתמוטטי ויגעתי לבית החולים רמבמם באזור חיפה יתחילו עומסים של בדיקות למה זה איך זה שם כולל פסיכולג פסיכיטר וכולם אומרים אין בעיות את הדם בריא כן הז אן לי תאבון הם אמרו שזה מחרדה הז אמרתי תנו לי משהו הם לא ענו אמרו את משחרר הביתה
לאחר שבוע יתחלתי ליפול הגוף לא עמד לא היה לי כוח ברגלים סרחורת כאבי ראש הרגלים נתפסו וזה כל לילה לאחר שבוע יתחלתי לאבד הכרה למס שניות לקחו שוב לבדיקה בבית החולים רמבם יביא לי רופא בכירה מנירולגיה היא אמרה אחנו עושים לך סיטי מוח אמרתי טוב לפחות נדע מה יש לי עשיתי בדיקה חיכיתי לתושבות 10 ימים וכול זה בסדר טוב מזה לאזלזל יכול להיות והז עוד פעם כאבים אלכתי לקופת חולים יתחלתי בלגן אני רוצה לדעת מה יש הם שלחו לבדיקת לב איתי 10 ימים עם אולטר לב ושם יתגלה שינוים בקוצב הלב לאחר שבוע שלחו אותי עם התצאה של אלטר לרופא לב לקרדיולוג הם עשו לי אלטרסנד וגילו בעיות בשסתום של הלב להיום אני בן אני 25 ושוב אין לי תאבן כבר 5 ימים היום איתי אצל דאיטנית היא נתנה לשתות במקום שוב פעם אינשר חלב סויה יש טעם לווי אני מקיע ופעם כבר בכוח הכול כאב לי אני מעשן סגירה ואני מדחיק את התאובן לא בא לי לישתות לא מרגיש שאני צמא הוא רעב ואף רופא הוא פרופסר לא יכול לענות לי על הדבר הזה הז אולי במאת תקברו אותי וזהו חבל שנולדתי נולדתי לסבל כאבים

שלןם, אני בת 30 גובה 170 סמ ומשקל 49
כל חיי הייתי מאוד רזה שילוב של גנים ובררנות אוכל (לא אוהבת הרבה דברים)
אך מגיל 24 התחלתי לקחת ציפרלקס נגד חרדות וזה די השפיע לי על התאבון, אני לא גרה בארץ (גרה בסין) מה שמאוד מקשה עליי להכנס למשטר אכילה נורמלי (האוכל והריחות כאן פשוט דוחים) ואני מניחה ששנים של אכילה לא נכונה פשוט הפכו את זה להרגל... העיניין הוא שאני ממש רוצה לעלןת במשקל אבל יש לי ממש מעט תאבון ביום (אוכלת 2 ארוחות ובדרך כלל כלום באמצע) ואורח חיים אינטנסיבי (שוכחת לאכול) אז איך יוצאים מהלופ הזה? איך מעלים 4 קילו? לפעמים אני מכריחה את עצמי לאכול מלא אבל זה פשוט מעייף..... עצה?