פורום הפרעות אכילה - יש לך שאלה?

היי
אני בן 26 מאזור ירושלים.
אני לא יודע בדיוק מה ההגדרה של בולימי... אבל אני אגיד ככה, אני מקיא את רוב מה שאני אוכל כבר שנה... עם הפוגות קצרות פה ושם.
אני במשקל ובמראה שרציתי להגיע אליהם. אני מתחיל אימוני כושר. בקיצור... אני רוצה להפסיק.
אין לי בעיה מנטלית להפסיק... אני לא בתוך זה בצורה בלתי הפיכה. אבל בגלל שאני אכלן גדול מטבעי לא הייתי רוצה להפסיק בלי להבטיח לעצמי תפריט ראוי ומתאים.
אני יודע שאתם לא דיאטנים.. ושאין לכם את נתוני המשקל והתזונה שלי... ובכל זאת. אשמח לטיפים.
תודה רבה

עוזר בריפוי מבולימיה מזון עשיר בכל המרכיבים שהגוף צריך משביע ואינו גורם לבעיות עיכול

הי,
אני בת 26 וכבר מעל ל10 שנים אני סובלת מהפרעות אכילה...
זה התחיל שהייתי בתיכון וירדתי במשקל הרבה וקיבלתי מלא תשומת לב- מחמאות ודאגה שעודדו אותי לרזות יותר ויותר. אח"כ הרגשתי שהפרעת האכילה השתלטה עלי ושזה הדבר היחידי שמעסיק אותי- הייתי סובלת הרבה ממעגל של יום בולמוס ויום צום (לא הייתי מקיאה) וההרגשה הרעה שליוותה אותי הפריעה לי מאוד בלימודים ובקשרים חברתיים.
עם הזמן התבגרתי וההפרעה קצת נחלשה והצלחתי להתאפס על החיים שלי, להתגייס ולבסוף גם להתקבל ללימודי רפואה לאחר מאמצים רבים.
לאחרונה שוב ירדתי במשקל ושוב התחלתי לקבל תשומת לב ושוב בשבוע האחרון נכנסתי למעגל של יום צום ויום בולמוס ואני מרגישה רע מאוד, לא מצליחה ללמוד, לא יוצאת מהבית וממש מפחדת מההשלכות של המצב.
אני לא יכולה לפנות לאף אחד- אני לא רוצה להדאיג את אמא שלי או לשתף את חברי ללימודים (אני לא רוצה שיראו אותי כחלשה). ואני ממש חסרת אונים וסובלת, ניסיתי לחפש אם יש איזה מקום שאפשר לפנות לטיפול דיסקרטי ללא מעבר בקופת חולים (אני חתומה על וויתור סודיות רפואית) או תמיכה בכלל. אשמח לכל הערה ותגובה. תודה

זה התחיל מבולמוסים והשמנה. תמיד רציתי לרדת קצת במשקל, לא עשיתי משהו לטובת העניין אבל תמיד רציתי . אף פעם לא הייתי מרוצה מאיך שאני נראית, לא משנה כמה אמרו לי שאני רזה
התחלתי בבולמוסים ואכילה רגשית מטורפת
עליתי במשקל והתחילו לי עצירויות קשות
לאחר תקופה ארוכה של בולמוסים ויום למחרת צום או המשכיות של אכילה מטורפת במשך שבוע ולאחר מכן חזרה לשגרה ולספורט ולדיאטות בקיצור בלאגן אחד גדול וחוסר יציבות
ירדתי פתאום במשקל והרבה
מלשקול 48 ירדתי ל46 ואז ל45 ולבסוף ל42 בלי כוונה .. מיותר לציין שאני 171
עכשיו עליתי ל43
אני מפחדת מלהשמין
האוכל נהיה כבר התעסקות אובססיבית ומתישה
יש בולמוסים
לראשונה בחיי גרמתי לעצמי להקיא
כי המשלשלים נגמרו
אל דאגה הצטיידתי בחדשים.. אני אבודה לגמרי
המצב רוח תלוי כולו ברמת הריקנות בבטן
התמכרתי להרגשה
כשיש בולמוס אני מרגישה שאני עומדת למות ואין טעם יותר
נהייתי דיכאונית שברירית חסר לי סידן הלב שלי עושה בעיות וכואב יש לי סחרחורות והתקפי חולשה וקור ואני מרגישה הכי לבד בעולם
לא רואה כבר טעם..

היי מבחינת תזונה משתדלת לאכול בריא אבל קשה לי להקפיד.
אני בת 20 ואני נראת טוב בלי קשר למשקל(פשוט גנים) והייתי הרבה יותר רזה אבל בגלל שניסיתי לרדת בדרך לא בריאה רק עליתי ועליתי השנה המון במשקל ועכשיו מנסה לשמור אבל קשה לי כל הזמן רעבה ומפחדת לאכול ואבא שלי אומר שאני רעבה מתוך שיעמום אבל אני מרגישה את זה כרעב פיזי.
נראה לי שהרסתי לעצמי את הגוף ואף פעם לא אוכל לחזור להיות רזה כמו בתחילת השנה. בתחילת השנה ירדתי 6 קילו כי הייתה תקופה שאכלתי מעט ואז כשחזרתי לאכול עליתי בחזרה למה שהייתי אבל אז הייתה תקופה שאכלתי נורא לא מאוזן כי נכנסתי לחרדות ואז ממש ממש השמנתי.

מבאס אותי ממש ומצד אחד רוצה להיות לפחות כמו שהייתי בתחילת השנה וכועסת על עצמי שלא הקפדתי.
הייתי בטיפול פסיכולוגי 4 חודשים וזה עזר אבל החרדה היא נורא עמוקה ולא נראה לי שאצליח אי פעם להיות כמו כולם. ועצם זה שאני חושבת על המשקל זה גורם לי לאכול לא נכון ולא מסודר ולהיות כל הזמן עייפה ואז אין לי כוח לעשות כלום. ואז אני ממש שונאת אתע עצמי.
מצד אחד בא לי לעשות מלא ספורט ובכוח לחזור למה שהייתי אבל מצד שני רוצה רק לחיות חיים רגילים מבלי להרגיש שההפרעה משתלטת.

אני חושבת שאני סובלת מבולמוסי אכילה...
עליתי לאחרונה במשקל וזה מאוד מפריע לי ואני מנסה להכנס לדיאטה
כשאני נמצאת מחוץ לבית אני אוכלת בסדר גמור ואני מאוד מודעת לעצמי
אבל בבית אני מגיעה למצבים שאני אוכלת בצורה אובססיבית, והרבה פעמים חסרים לי נוזלים כשאני אוכלת כך שאני מגיעה למצב שאני לא שמה לב אפילו לכמה שאני אוכלת, ורק אחר כך כשאני שותה פתאום אני מבינה שאני לא מסוגלת לזוז
והתסכול מהמצב רק מגריעה את הבולמוסים...
אשמח לייעוץ

אני בתת משקל ואני לא מצליחה להשמין.
אני בת 18 שוקלת 39 1.62(בדקתי משקל לפני שנה בטוחה שעליתי בכמה סנטימטרים)
אני אוכלת המון , אכלתי משו כמו 3500 כל יום במשך שבוע ולא עליתי כלום !
אני מרגישה מיואשת,שזה המבנה גוף שלי וששום דבר לא יעזור\:
אני רוצה לעבור בדיקות לבדוק שהכל תקין כי זה באמת מסתכל..
איזה בדיקות אני צריכה לעשות? חוץ מבדיקת דם

היי אני מטופלת כבר 3 שנים במרפאה להפרעות אכילה במרכז הארץ. אני גרה דיי רחוק כך שעד לפני חודש הייתי מגיעה לטיפול במרפאה בטיסה במימון מכבי וכמובן שהצטרף אלי אחד ההורים כמלווה. עכשיו אני בת 18 ומצבי קצת התדרדר בפעם האחרונה שהיתי במרפאה היה לפני חודש והפסיכיאטר הוציא מכתב לאשפוז כמובן שהתנגדתי. מאז לא הגעתי יותר למרפאה ואיני יודעת למה.... ההורים מתנגדים שאמשיך לטוס לבד והם גם לא רוצים שאתאשפז כי אני עדיין בתיכון אז הם מנסים להכניס אותי לטיפול בסורוקה שזה כל כך לא הגיוני! זה המון שעות נסיעה הלוך ושוב ואני לא חושבת שזה יעזור לי. אני רוצה עזרה, אני רוצה חיים פשוטים ונורמליים ואם אני אשאר ככה תלויה באוויר אני אשאר תקועה עוד שנים. אני שמנה אני מרגישה שמנה ואני נראת כמו שמנה. המחשבות הורגות אותי ופשוט הורגות! לא מפסיקה להתעסק באוכל ולעשות תרגילים להורים שלי ואני לא יכולה להמשיך ככה! זה לא נורמאלי! אני רוצה להיות בסדר! אני אפילו אסכים לאשפוז אבל ההורים שלי חושבים שאני חזקה לבד וכבר חודש ושאני בפיקוח ההורים שלי בלבד ואני רק נופלת...לא יודעת איך להמשיך מפה

היי,
כל החיים התמודדתי עם המשקל למרות שמעולם לכ הייתי שמנה תמיד הייתי בדיאטת והמשקל העסיק אותי מאוד .
מאז לידת בני השני אני עוברת תקופה קשה מאוד עקב בעיות בריאותיות של התינוק וכבר קרוב לחודש ןחצי מקיאה כל יום לפחות פעמיים שלוש. כמובן שרזיתי מאוד ובאופן הזוי טוב לי עם ההרזיה ואני בלופ כזה שלא מצליחה לעצור. חשוב לציין שאין לי ובולמוסים מטורפים, אני בקושי אוכלת האמת וגם את זהמקיאה .
אני יוגעת שזה רע ולא בריא וכו...
איך מפסיקים והאם ברכע שאחזור לאכול בלי להקיא אשמין בחזרה??
תודה

היי אני בת 17 והתחלתי דיאדה בכמה חודשים האחרונים של הוצאת פחמימות מהתפריט היומי שלי. לא נגעתי בפחמימות בכלל חוץ מאולי פעם ב.. שאני אוכלת פריכיות. בערך בחודשיים הורדתי 9 קילו. אני לא נמצא במשקל שקרןב לאנורקסיה. אני שוקלת 55 ואני גובה 165. בכמה ימים האחרונים ירד לי החשק לאכול וכל אוכל שאני אוכלת ישלו טעם מגעיל. אפילו דברים שאהבתי עד לא מזמן. היום קמתי יחסית מאוחר אז אכלתי ארחת צהריים בחמש בערך עשינו על האש, לא יכולתי לאכול שום דבר חוץ מהבשר אז אכלתי כמה חתיכות שהיו לי מגעילות. נשארה לי תחושת הרעב אבל חשבתי שזה יעבור. הגעתי הביתה והתחושת רעב ושהבטן נדבקת לקיבה רק גדלה ברמה שהיא הפכה לכאב בלתי נסבל מלווה בבחילות אמא שלי נלחצה אז היא הביאה לי שתי פרוסות לחם לאכול, אכלתי חצי פרוסה וישר הרגשתי שאני עומדת להקיא. רצתי לשירותים והיה לי עודף רוק בפה וכל תסמיני הקאה, אבל כלום לא יצא. לא רציתי לדחוף אצבע כי אני מפחדת מבולמיה ועכשיו ישלי לחץ בקיבה שכואב לי ברמות כי אכלתי הרבה אבל אני גם רעבה .. מה אני עושה ?? ולמה זה קורה ??

קודם כל מאוד מרגש אותי להיכנס שוב לפורום הזה, פעם אחרונה שביקרתי פה היתה לפני שלוש שנים כשהתחלתי טיפול אצל הדיאטנית
המקומית. היא לא עזרה לי ונאלצתי לעבור לטיפול אחר במרפאה. אז היי אני גל אני בקרוב בת 18 ואני מטופלת במרפאה של מכבי להפרעות אכילה במשך שלוש שנים. אני כבר מזמן אוכלת בצורה מסודרת וזה מטבתא במשקל. אני לא רואה יותר תועלת בהגעה למרפאה וההורים שלי עדיין דורשים ממני להגיע רציתי לדעת אם בגיל 18 אני יןכל לשחרר את עצמי מכל הסיפור הזה ואם כן איך?

שלום

אני מקיאה רק בחגים אילו: שבועות, פסח, ראש השנה במיוחד בפסח. הקאתי השבוע 5 פעמים.
בשאר השנה הכל פיקס!
בעבר הרחוק זה היה כל שבוע.

האם זה עדיין בולימיה?

תודה

אני בת 21 יש לי בעיה שאני יכולה לאכול המון (למשל מגש פיצה שלם)ואז ללכת להקיא כי אני לא מצליחה למנוע מעצמי לאכול.זה קורה לי כמעט כל יום אם אני בולסת יותר מדי. עכשיו אני כבר מקיאה ממש בקלות בלי להתחשבן אני בקושי מכניסה אצבע וכבר יןצא לי(סליחה על התיאור המגעיל) רציתי לשאול יש לי ביקורת אצל פסיכיאטרית בקשר למשהו אחר נראה לך שצריך להעלות גם את זה? ז"א זה נראה לך משהו שמצריך טיפול?
אודה על תשובתך

יש לי עבר רחוק של אנורקסיה. כיום אני אוכלת בסדר, או אולי לא כל כך בסדר, אבל בטח לא אנורקסיה, ואני חושדת שאני אולי בולימית. מעניינת אותי דעתך/ם:

אני מאד רגילה לאכול בלילה. גם אם אני לא רעבה אני אוכל בלילה, ולרב לא מעט. המון פעמים יוצא שאני קמה בבוקר עם בחילה נוראית שנמשכת כל היום בגלל האכילות הלייליות האלה. זה עושה לי נורא רע ואני לרב לא רעבה עד אחהצ בגלל זה. כשאני אוכלת זה כמויות מאד גדולות. אני לרב לא מצליחה לאכול פחות ולחלק את הארוחות. אני לא מקיאה, לא יודעת להקיא, אבל אני עושה הרבה ספורט, גם כשאין לי כח, לרב כי יש לי בחילה. אם יש יום שאני יודעת שאני הולכת בו בבוקר להתאמן, אני לרב ארשה לעצמי אפילו יותר לאכול, פחות בגלל הקלוריות (למרות שגם), יותר בגלל הבחילה שאני יודעת שתתלווה לזה.

למרות שזה עושה לי נורא רע, מגיע הלילה ואני אוכלת המון (גם ביום, כאמור, אבל בלילה הכי). ואז כמובן אני ממש מתחרטת ומרגישה חוסר אונים נוראי. אני לא יודעת מה לעשות.

ממש אשמח לעצות וגם לשיתוף חוויות דומות אולי.

לא יודעת

תודה

שלום,
אני סטודנטית וכבר מזה כמה חודשים, פעמיים-3 בשבוע שאני מזמינה אוכל שבדרכ לא הייתי מזמינה - פיצה משפחתיות למשל , ומחסלת הכל תוך מספר דקות.
מיותר לציין שאחכ אני מרגישה זוועה ומנסה להקיא אך ללא הצלחה...
באותם ימים אני גם לא לומדת...

איך ניתן לפתור את הבעיה?
טיפול פסיכולוגי יקר לא ככ מתאים עכשיו כיוון שאני סטודנטית ענייה!

תודה מראש