פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

צר לי חגית, אנו מנועים ממתן המלצות בפורום.
נסי לחפש בגוגל מידע על מטפלים מהרשימה, וכך להתרשם מעט יותר.
חשוב להנחות את אמא לחוש האם יש כימיה ותחושת תועלת מהטיפול, כי ההרגשה האישית היא הכי חשובה.
בהצלחה,

הי קספר,

מכתבים שנועדים לקבוע או להעלות אחוזי נכות הם תמיד מאד בוטים בסגנונם. על מנת לשכנע שהאדם אכן סובל מבעייה נפשית, ושמגיעים לו אחוזי נכות גבוהים ככל האפשר, אין מנוס מלצייר את התמונה השחורה ביותר. כל התרשמות של המטפל היא רלוונטית לועדה, נסי לסמוך עליו שהוא רשם את הדברים כדי לחזק את התמונה הנפשית שבגינה מגיעים לך כספי ביטוח לאומי. זה האינטרס של הלקוח, אם כי חשוב להכין אותו נפשית לכך (למרות שבמקרה שאת מתארת לא היית אמורה לקרוא את הכתוב).

השתדלי לא להעלב מהדברים, אלא לקוות שהם יפעלו את פעולתם ותקבלי את ההכרה של הביטוח הלאומי.

קספר, לאחרונה פניותייך לפורום התרבו, והן עוסקות בכעסים שיש לך כלפי אנשי המקצוע שמטפלים בך, או שאת מכירה. אנחנו לא נוהגים לחוות את דעתנו על עבודתם של אנשי מקצוע אחרים, בודאי לא בפורום כל כך רחב. מדובר בעקרון אתי וקולגיאלי. אני מאמינה כי את יכולה לפנות לאנשים אלו ישירות בצורה נעימה ועניינית, ולקבל מהם מענה, או בעזרת המטפל שלך. במקרה קיצון, אפשר גם להתלונן בועדות האתיקה.

כל טוב,

הצלחת לעודד את רוחי ,כי הבנתי שהדברים שמפריעים לי הם כרגע פעןטים.
כמו שאומרים צרות של עשירים.
אני אסמוך על האנשים שמטפלים בי .

בידיעה כמובן שאתם כותבים פה בהתנדבות , ואאני מאוד מאוד מעריכה אותכם!
אם אתם מסכימים אשמח, אם לא, גם סבבה .

שלום לך,

אתה מרגיש מבולבל וזה טבעי בגילך. יש לחצים חברתיים רבים, תהפוכות ושינויים המעצימים לחצים וחרדות קיימים.
טוב שאתה מתחיל בטיפול פסיכולוגי, טיפול בהחלט יכול לעזור, אבל צריך לתת לתהליך זמן. הנפש שלנו לא מגיבה מיד והיא צריכה את הזמן שלה להתפתח. לעיתים קרובות חוסר ביטחון מושפע גם מדרישות גבוהות שאיננו יכולים לעמוד בהן. כדאי להיות סבלני ולעשות צעד צעד.

לא בטוח שניתן 'להיפטר' לגמרי, כמו שאתה כותב, כיוון שזה גם חלק ממך, אבל אתה בהחלט יכול להגיע למצב שבו תהיה מרוצה מהביטחון שלך ומהתפקוד שלך. 'הלגמרי' הוא לפעמים מכשול בדרך לטוב מאוד.

בהצלחה

למה שזה לא יפתר לגמרי ,אני רוצה להיות נורמלי לחלוטין ,למה אני צריך כל כך
להתאמץ להשתנות אני מרגיש שאני לא טוב כמו האחרים ,זה מעיק לי .

שלום לך,

אולי זה רק עניין סמנטי (צורת ביטוי), ואולי עניין של גישה.
אני לא חושב שמי ש'נורמלי' אין לו בעיות או קשיים בכלל. לפעמים נדמה לי שהשאיפה הזו היא בעיה בפני עצמה. כן אפשרי להגיע למצב שהבעיות לא מקשות על החיים בצורה בלתי נסבלת, שאפשר לחיות איתן ולהנות מהחיים וממה שיש להם להציע, לצד התמודדות עם הקשיים הפנימיים והחיצוניים שהם מנת חלקו של כל אדם.
בהקשר של שאלתך הקצרה, אולי יותר משחשוב שתשתנה, חשוב להבין מדוע אתה מרגיש פחות טוב מאחרים?

אבל יכול להיות שכשאתה אומר 'להפטר ולהפתר לגמרי', אתה מתכוון לכך שתרגיש שהתפקוד שלך הוא לשביעות רצונך. מקווה מאוד שהטיפול יעזור לך להגשים זאת.

בהצלחה

שלום איל,

לצערי לא נוכל להמליץ פה על מטפלים.

יש שפע מאגרי מידע בנושא. נסה את רשימת המטפלים של האיגוד הקוגנטיבי התנהגותי איט"ה, אתר פסיכולוגיה עברית, "בטיפולנט" וכיוב'. יתכן כי במוקד הקופה יוכלו להשיב.

בהצלחה

שלום אורנה,

אני מבין שאת רוצה תשובה ברורה, אני לא בטוח שאוכל לספק אחת כזו. את מבקשת טיפול שגם ייתן מרחב לעבד את הזכרונות והילדות הקשים מילדותך, ואולי גם יוכל להוות סוג אחר של קשר טיפולי, שבו רואים אותך ומיטיבים איתך. בתוך קשר כזה אפשר גם לבסס תחושת עצמי ברורה יותר ולהתחיל לשמוע את הקולות האישיים ולבחור כיוון. כך שאני מניח שהקושי להתמיד בעבודה ולמצוא כיוון תעסוקתי אינו נפרד מהזכרונות הקשים, מקשיים ביחסים ביניאישיים וגיבוש זהותך. לכך מתאים טיפול פסיכודינאמי שבוודאי יהיה גם ארוך טווח, ולאו דווקא יטפל באופן ישיר בבעיה כזו או אחרת שמטרידה אותך כרגע בחייך.

מצד שני את רוצה גם טיפול שיהיה ממקוד יותר ומכוון יותר, יעזור לך להתמיד בעבודה, להתמודד עם קשיים לימודיים, ויקנה לך הרגלי עבודה. טיפול קוגניטיבי הוא ממוקד יותר וקצר יותר. טיפול קוגניטיבי נחשב טוב במיוחד להפרעות חרדה, ומתפתח יותר ויותר גם בכיוונים אחרים.

אני מציע לך לקרוא באינטרנט כדי לקבל עוד מידע ולגבש החלטה.
ההחלטה בסופו של דבר היא שלך, על פי מה שאת מרגישה שמתאים לך יותר ונכון לך יותר.
מומלץ מאוד לדבר על ההתלבטות בטיפול, לשמוע מה יש למטפל להציע, ולבחון את ההתלבטות עצמה בתוך הקשר הטיפולי. מה בהתלבטות קשור לעצם יצירת הקשר הטיפולי שלכם?

בהצלחה

שלום אורנה,

מצוקתך נוגעת ללב ואת כותבת ברור ורהוט את מה שאת עוברת. טוב שאת נותנת ביטוי לרגשות שלך, ומאפשרת לעצמך מרחב נפשי ורגשי, על אף שמסיפורך עולה שגדלת ללא מרחב שכזה. קיים קשר בין שתי השאלות שאת מעלה, ואני מניח שכל טיפול ייגע בשתיהן במינון כזה או אחר, על פי גישתו של המטפל.
טוב שפנית לטיפול, ואני מבים שזה בא מתוך מצוקה שמרגישה בלתי נסבלת, אך המצב בארץ הוא כזה שבשרות הציבורי יש להמתין. אך המתנת כבר 30 שנה, וחשוב שלא תוותרי עכשיו כשכבר פנית. מכיוון שאינני יכול לעזור לך למצוא טיפול באופן מהיר יותר בשירות הציבורי, אני יכול רק להמליץ (גם אם זה לא מספק) שתנסי לראות בהמתנה זו חלק מן התהליך הנפשי הארוך שאליו את הולכת להיכנס.
דיברת על כך שלא תהיה לך משפחה בעקבות הנתק הקיים היום, ואולי את מבטאת גם תחושה כי לא הייתה לך ילדות. הפנייה לטיפול מלווה לפעמים במשאלה שמשהו חדש ייוולד בטיפול, אז אולי ההמתנה יכולה להיות מעין תקופת היריון, של הכנה והתכוננות ללידה.
מקווה כי התור שלך לטיפול שאת מבקשת עבור עצמך יהיה קצר, וכי יוולד בתוכו תהליך ארוך ומשמעותי עבורך.

בהצלחה

שלום לך,

כותרת ההודעה שלך מסכמת את הכל: מיואש, בדכאון.

מהסעיפים שתארת בהחלט עולה תמונה של דכאון. אתה עצוב, בטחונך העצמי נמוך, מלקה את עצמך, נסוג מקשרים ונמשך למקומות של קיום מינימלי.

כמובן, שאין להסתפק בהתרשמות ברשת. רק איש מקצוע יוכל לאבחן פנים אל פנים את מצבך.

אני לא יודעת ממה הדכאון אצלך נגרם. בכל בעיה נפשית יש מרכיבים גנטיים, סביבתיים ואישיותיים. מכיון שפנית לפורום פסיכולוגיה, לא אוכל שלא להמליץ לך על טיפול נפשי. זהו הכלי היעיל והאנושי ביותר שאני מכירה ועליו אוכל להמליץ בחום. לא תמיד יש כימיה טובה עם המטפל, לא תמיד שיטת הטיפול מתאימה. כדאי לתת צ'אנס נוסף לטיפול נפשי אצל מטפל/ת אחר/ת או לשיטה אחרת.

גם כדורים מאד עוזרים בדרך כלל. אולי לא ניסית מספיק זמן (הכדורים נכנסים לפעולה רק כעבור מספר שבועות מנטילתם), או שהטיפול לא התאים לך. כדאי להתייעץ שוב עם פסיכיאטר/ית לפני שתרים ידיים מהעניין.

בכל מקרה, סגנון כתיבתך רהוט ומסודר, נשמע שהתגברת על קשיים רציניים בחיים, דבר שמעיד על כוחות, יש לך אמונה שמחזקת אותך. נראה כי מגיע לך להרגיש יותר טוב עם עצמך, ואני מאחלת לך שתצליח להגיע לכך.

כל טוב!

שלום טלוש,

אתחיל דווקא מהסוף - הלחץ לעבור דווקא בסו"ש הזה? מה הסיבה שבגללה לחכות עוד כמה ימים קשה כל כך? החלטה לעבור לגור ביחד היא החלטה גדולה בכל מקרה ובלי קשר לכל מה שאת כותבת כאן, אך ברור כי עבורך יש לחץ לעשות את ההחלטה מהר כמעט מיד, ואני חושב שכדאי לך לשאול את עצמך על הדחיפות הזו? מהיכן היא נובעת? האם היא קשורה לקשר הזה? האם זהו דפוס התנהגותי שלך?
את מתארת שאת נקרעת בין החבר לבין הורייך, ומצד שני כותבת "למרות שאני כבר בת 26". נדמה לי שקשה לך לחוש בעצמך שאת בוגרת ולקחת אחריות על עצמך, ולכן שני הצדדים מרגישה קרועה בין שני צדדים שרואים בך 'ילדה' שלהם.
כדאי לך לבחון את הקושי שלך לקחת את האחריות על חייך, ולהרגיש בטוחה מספיק בעצמך ללא תלות באחרים. חשוב לבחון את הצרכים שלך, מצד אחד, בסביבה שאת יכולה להישען עליה ולהיות תלויה בה, ומצד שני את הרצון שלך להיות עצאות, ואת הקושי לפתח לפתח את עצמאותך ואת נפרדותך.
כך שלאו דווקא תוצאת ההחלטה עצמה היא שחשובה כאן, אלא האופן שבו את מגיעה אליה. האם את חשה שאת אדם עצמאי המסוגל לבחור בעצמו ולקחת אחריות על הבחירות שלו.
אני ממליץ לפנות לטיפול פסיכולוגי על מנת להתמודד עם הקשיים האלו שלך, ולחזק את עצמך כך שתוכלי לשמוע את הקול האישי שלך ולתת לו את המקום והביטוי הראויים לו.

בהצלחה

שלום זקוק,

איננו יכולים לתת כאן המלצות לצערי.

הבעיה לא ברורה. אם תפרט יותר למה הכוונה, אני מקווה שנוכל לתת ייעוץ ראשוני.

כל טוב,

הגדרה טובה של הבעיה עשויה להניב תביעה מוצלחת אם היא התרחשה במקום העבודה.

הגדרה טובה של הבעיה עשויה להניב תביעה מוצלחת אם היא התרחשה במקום העבודה.

הגדרה טובה של הבעיה עשויה להניב תביעה מוצלחת אם היא התרחשה במקום העבודה.

שלום 90,

זה קשה לראות חברים וחברות קרובים עושים דברים שנראים לנו לא נכונים, ובעיקר שבסופו של דבר גם יגרמו לכך שהקשר יתמעט ואלי יתנתק. אני מבין את מצוקתך, ואולי חשוב לתת מקום לכאב שלך, ולתחושת האובדן שלך. נשמע שאת חשה שאת עלולה לאבד את חברתך וזה כואב לך, וכדאי לתת לכך מקום. את יכולה לנסות לדבר על כך איתה, ולומר לה שהיא חשובה לך. את גם בהחלט יכולה לומר לה את דעתך על הבחירות שלה ולעודד אותה לחשוב לעומק על מנת שהבחירות שלה יהיו ממקום שקול.
עם זאת, הרי שהיא אחראית לעצמה, ועל אף שאת דואגת לה, מהתיאור שלך, לא נראה כי יש במעשיה משהו שמצדיק התערבות חיצונית. אולי זו תהיה טעות עבורה ללכת בגיל הזה עם אהבתה, אבל אחרי הכל זו גם זכותה.
אני מציע לך לומר את שעל ליבך, כך תוכלי להרגיש שגם ביטאת את דרגתך לה וגם את דאגתך לקשר ביניכן. כמו-כן לבחון עם עצמך, או בשיחה עם אדם קרוב אחר את המשמעות של הקשר עימה עבורך, ואת הפחד שעולה עקב האפשרות שתאבדי אותו, ואולי גם את ההשלכות שיש לקשר הזוגי שלה על תחושותייך ורגשותייך.
אם את חשה שמצוקתך מחריפה כדאי לפנות לעזרה מקצועית

בהצלחה

יודעת איך זה בתחנות אחרות , כמו למשל במקום שיפעת עובדת בו.

שלום גיל,

אני שמח שאת בקשר שמרגיש לך טוב ונכון, וזה נראה לי הדבר המשמעותי ביותר. טוב שאת מרגישה שאת רוצה לבסס את הקשר יותר, ואין ספק שזה קשור לכך שא מרגישה שאת במקום שהוא טוב לך. אני לא חושב שצריך להכריע בשאלה האם זה הרצון להקים משפחה או התחושה הטובה בקשר, אלו תחושות שמזינות זו את זו ומחזקות זו את זו.
תני לעצמך את הזמן להנות מהקשר, לתת לו להתבסס, ולהנות מן התחושות האלו שבתוכך. את הזמן להקים משפחה בהמשך יש לכם, ואם הקשר ימשיך ויעמיק הרי שתגיעו גם לכך.

שיהיה הרבה בהצלחה

צר לי, אנו מנועים ממתן המלצות. נסי באתר של אי"טה, האיגוד הישראלי לטיפול קוגנטיבי התנהגותי. תוכלי למוצא שם את מבוקשך.

שלום קספר,

אין ספק שהחיים במשפחה שלנו משפיעים על האופן בו נתפתח ועל מי שנהיה, ולגורמים כמו מספר האחים, המיקום שלנו במשפחה ישנה השפעה. אך חשוב לזכור שמדובר בהשפעה, בקשר כלשהו, אך לא בקביעה מוחלטת.

הדינמיקה המשפחתית, על האופי של ההורים, האחים, מינם, וכן הלאה משפיעה על ההתפתחות האישיותית, אך לא קובעת אותה. יכול להיות שמצאו קורלציות כמו שתיארת, אך ברור שאלו יהיו רק קשרים סטטיסטיים ולא יותר מזה. כלומר, שיותר בכורים יתחתנו עם בכורים מאשר עם אחרים. באופן אישי אני לא מכיר ממצא כזה, אבל אולי הוא ישנו. ברור עם זאת, כי יש גם הרבה בכורים שמתחתנים עם לא בכורים וכן הלאה.

תמשיכי להתעניין ולהסתקרן, מהחופש לחקור באה גם היצירתיות האישית. אני בטוח שתוכלי למצוא חומר על כך באינטרנט, אם דרך אדלר ואם דרך אנשים אחרים שכתבו על הנושא.

בהצלחה

אבל תרגיש חופשי , אם לא מתחשק לך לענות, אז סבבה
קודם כול אני מקווה שמישהו ירים את הכפפה, ואולי יעשה מחקר על הנושא.
הרי חקר הנפש רחוק מהבנה לא?
התכוונתי כמובן באופן כללי, לא עלכם ספציפית . ואני רחוקה מהעבודה הסימנריונית מרחק של שנות אור רבות .( שתי סטיסטיקות וריגרסיה חחחחחח)
בקיצור השאלה שלי היא, ש גדלתי בפנימיה , בחברת ילדים רבים , בגילאים שונים . אז מה יותר משפיע עליי ? (כמו שכתבת לי שהמיקום הלידה ,והמין משפיע )
מיקומי הביולוגי במשפחה? או האנשים שאיתם אני חיה כול הזמן, כול היום והלילה ?
דבר אחד אני יכולה לומר מניסיון אישי, שלחיות עם הרבה אנשים, בהחלט גורם לך להיות יותר גמיש ומתחשב עם אחרים.

שלום קספר,

את יכולה להסיר דאגה מליבך, יש הרבה מחקר בפסיכולוגיה במגוון רחב של תחומים ובוודאי גם בתחום הזה, מזוויות שונות. את יכולה לנסות לקרוא באינטרנט, ואם את סטודנטית אז דרך מאגרי מידע של פסיכולוגיה.
המחקרים הסטטיסטיים שאת מדברת עליהם נותנים לנו מידע קורלטיבי, כלומר, קשרים והשפעות שיש למשתנים שונים על הנפש ועל ההתפתחות, אבל לא מדובר בקביעות חדות, וכשעוברים ברזולציה למקרה הפרטי אז יש לבדוק כל מקרה לגופו. לכן הטיפול מתרחש במפגשים אישיים ואינטימיים שבהם יכול הפרט לבוא לידי ביטוי.
כך שאין לי תשובה (כי פשוט אין תשובות נתונות מראש, למרות שאולי היינו רוצים שיהיו) לגבי מה השפיע עלייך יותר, את זה את יכולה לברר בעצמך בטיפול שלך. צריך לזכור שבסוף כל אחד מושפע אחרת, על אחד סביבה עם הרבה אנשים גורמת להיות גמיש יותר, ואילו לאחר גורמת להלחם על תשומת לב, ובוודאי גורמת גם וגם, ועוד אפשרויות נוספות. יש כמובן גם את השאלה מתי הגעת לפנימייה? ומה היה עד אז בבית?
שוב, אלו שאלות שאם את מעוניינת לחקור, אז המקום לחקור אותן הוא במסגרת טיפול פסיכולוגי מקצועי.

שיהיה בהצלחה

מתשובותייך,לשאלות שלי ושל אחרים , ניתן לראות את הבנתך את נפשם של בני האדם