פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום דנה,

לא כל כך ברור מההודעה שלך מה בדיוק מפריע לך?
למה את מתכוונת שהבכי אינו מעצב אלא מהתרגשות? ומדוע בכי מהתרגשות הוא בעייתי בעינייך? בעיניו? בסך הכל בכי מהתרגשות אינו דבר רע, אלא מצביע על עוררות רגשית, על מחוברות לחוויה וכדומה. יש להבין מדוע זה מפריע לך.

כדאי אולי לבדוק האם משהו השתנה בזמן האחרון בקשר ביניכם? בחיים שלך? במחשבות שלך על הקשר? כך שאת נרגשת, וכל דבר 'קטן' גורם לך לעבור את סף ההתרגשות ולבכות.

שלום אלון

נשמע שהבעיה יותר רגשית. מאחר ואתה יכול להתרכז לבד, לא נראה שיש בעיה בקשב וריכוז.
אתה לוקח פרוזק, כך שניתן להסיק שיש בעיות של חרדה ו/או דיכאון.
כל אלו מצביעים על הכיוון הרגשי. נראה שאתה חייב לעמוד על המשמר, כי אנשים עלולים להזיק לך לשלוט בך ולהפריע לך. ריכוז בלימודים שם אותך בעמדה פגיעה מול האחר, וכנראה זה מונע ממך להתרכז.
מעבר לבעיה זו לרוב מומלץ טיפול רגשי בנוסף לטיפול תרופתי, כדאי לך לשקול בחיוב אופציה זו.

בהצלחה!

תודה רבה אציין שאני כבר שנים בטיפול נפשי עזרת לי מאד כנראה שהמקור הוא נפשי

תודה רבה,
באמת שנתת לי המון חומר למחשבה ואני בהחלט יאמץ מה שאמרת....
רציתי לדעת אם ידוע לך על מטפלים באזור באר שבע במחירים סבירים או מסובסדים?
דרך הקופה זה 160 ש"ח למפגש שזה כרגע קצת יקר לי...

שלום לך,

ראשית תודה רבה על הפידבק הנעים! חיממת את ליבי בעיצומו של יום חורף קר.

הודעתך היא המשך לדברים שחלקת עימנו לפני שבוע. נראה כי תחושת חוסר הבטחון, החשש להיכשל וההיסוס לגבי מהי התנהלות נכונה עבורך מלווים אותך בכל תחומי החיים, לרבות לימודים וזוגיות.

את מאד מודעת לקשייך, ואף יודעת היטב לקשור אותם להיסטוריה האישית שלך, וזו כבר מחצית הדרך! בכל זאת, את זקוקה לכלים והכוונה כדי לחזק את עצמך בדרכך, לעמוד מאחורי בחירותייך, לפעול שלא מתוך פחד והגנה, ולנהל היטב מערכות יחסים זוגיות, ובכלל.

אני מצטרפת בחום להמלצה שניתנה לך ע"י שחף לפנות לטיפול נפשי. ניכר בך שיש לך פוטנציאל, יכולות וצרכים לצמוח ולשגשג, ושאת מתקשה לכוון את עצמך היטב בכוחות עצמך. טיפול יתן לך כיוון, הכלה, תמיכה, עידוד ועזרה.

עם כל הרצון הטוב והמסירות, לא נוכל בפורום ללוות בתהליך כזה ולהשיב על שלל השאלות העולות במהלכו. את המשך המסע את מוזמנת בחום לעשות עם אשת מקצוע, במסגרת פרטית או ציבורית-מסובסדת.

שיהיה בהצלחה!

אני לא רוצה להיות חוצפנית אך אני מרגישה שעם כול העזרה שאתם מקדישים את ם שומרים על צעד אחד אחורה,....
אני לא מרגישה שבאמת עניתם לי על השאלות או הטעיות, אני מבינה שאתם לא יכולים לנהל טיפול דרך הפורום אך בבקשה אני זקוקה להדרכה קטנה בהתנהלות היומיומית, כרגע אין לי אפשרות ללכת לטיפול, אני מתכוונת ללכת בקרוב לאחר שאחסוך מעט כסף, זה דבר שאני מאוד רוצה אני יודעת שהוא יעשה לי פלאים.
אך עד אז אני מבקשת רק קצת הדרכה בנוגע לבחור הנוכחי או המשך הלמידה לפסיכו'
אני לא מבקשת תשובות מפורטות רק הכוונה בהתאם ליכולתכם בפורום.

שלום לך,

כדי לתת לך עצות ולכוון אותך על פי צרכייך ואופייך, צריך להכיר אותך לעומק. אני חוששת שכל הכוונה "אינסטנט" תהייה בבחינת פסיכולוגיה בגרוש, ואף תסב לך נזק.

ובכל זאת אנסה.. ברמה הכללית ביותר ניתן לאמר כי נשים וגברים שונים מאד זה מזה, הן בצרכים הרגשיים, הן בדברים שהם מחפשים בזוגיות והן בסגנונות התקשורת. אמנות הזוגיות דורשת יכולת לגשר על הפערים ולחוות אותם כמעניינים ומפרים. כאשר חווים את השוני כעלבון, כפגיעה, כאיתות על סכנת נטישה או דחייה, ופועלים כדי לשנות את הצד השני, המשבר והפירוק הם בלתי נמנעים.

נסי לעשות עם עצמך חשבון נפש, כיצד החרדות וההגנות שלך (למשל מפני פגיעה, דחייה ונטישה, כפי שחווית מאביך) עלולים לפעול כנבואה המגשימה את עצמה. יש בנות שמתוך חרדה והתגוננות עלולות לשדר מסרים בעייתיים ולייצר, למשל, תחושות חנק, שליטה מופרזת, נתינת-יתר מעמיסה, אדישות, חוסר אכפתיות, רגשי נחיתות "אני לא שווה אותך" או ביטול עצמי וביטול בן הזוג "אני לא רוצה להתקבל למועדון שמוכן לקבל אותי", חיטוט יתר ברגשות וב"יחסנו לאן" וכו וכו.

חשוב לבדוק אם אינך בוחרת מלכתחילה בנים בעייתיים, אשר דומים לאבא, או מרוכזים בעצמם, או אינם בשלים לקשר. כלומר מתוך תקווה לתיקון, או פחד מקשר, את עלולה להימשך לאנשים הלא נכונים לך.

אם נשארת ביחסים טובים עם אחד האקסים, נסי לקבל ממנו פידבק כנה על התנהלותך בתוך קשר, ועל נקודות למחשבה ושיפור.

נסי לנהל עם עצמך שיחות חיוביות ומעודדות. ספרי לעצמך כמה את אדם טוב, וראוי לקשר בריא ולאהבה. נסי, עד כמה שזה לא הטבע שלך, להיות אופטימית ולהנות מהרגע. אם את כבר חושבת, במידה של אירוניה, על "הבא אחריו", את לא ממש נמצאת רגשית עם הנוכחי..

יש בנושא ספרות מקצועית לעם מצויינת, למשל "דברים ממאדים נשים מנגה". אני מזכירה שיש בשטח טיפולים חינם ומסובסדים.

כל טוב!

אני נמצאת ב בתחנה , , ויש דברים שאני מסכימה איתך לגמרי , וש דברים שלא.
למשל לא קרה לי אף פעם, שבזמן הטיפול , היה איתי מישהו בחדר , שהוא לא הפסיכולוג.
קטונתי מלתת עצות ,אבל תגידי למי שצריך שזה מפריע לך.
זה בהחלט נשמע הזוי משהו, אז תיפני ללמטפל\ ת ואם זה לא עו7זר תיפני לממונים עילו , או עליה.
זה שאנחנו מטופלים , לא אומר שאין ב בידניו לבקש או לשנות דברים שמפריעים לנו .
לי באופן אישי הפריעו כמה דברים ופניתי דרך תיבת הצעות למנהל של המקום .
לגבי הדבר השני, שמתח לב שזה גם ככה במקטם שאני נמצאת בו .
לפעמים הם הם נחים, אוכלים וזה סבבה, אבל לצערי , אני מרגישה כמוך .
לעיתים קרובות מאוד יוצא לי לראות פסיכולוג שמגיע לעבודה , מעביר כרטיס , ויושב בחדר המזכירות , ומדבר איזה שעה סתם עם אנשים , על דברים שלא קשורים לפסיכולוגיה או ללא יודעת מה .
ואיך אני יודעת ? בוודאי את תישאלי, ? אני יושבת שם שעות בחדר המתנה , ורואה מה קורה מסביבי.
וגם אתמול עמדתי לא רחוק מהמזכירות, ואיזה פסיכולוגית שאלה אותי בגסות , מה אני רוצה ? למרות שלא דיברתי עם אף אחד . היא התלוננה שזה מפריע לה שאני מסתכלת למרות שלא הייתי במקום שהיתי יכולה לראות אותה , ולא הסתכלתי עליה .רק עמדתי בשקט .
זו רישעות בעיניי כי היתה בכוונתה לומר לי ללכת הביתה .
ושוב אני נמנעת מלהכליל!!!!!
ממש לא כולם ככה , ויש גם כאלו וזה רובם שם אני מעריכה מאוד.
תנסי לפנות דרך הצינורות המקובלים, אולי זה יעזור לך

שלום לך קספר,

את מרבה לתרום ולכתוב כאן בפורום, והנוכחות שלך מורגשת מאוד ותורמת מאוד לקיומו של הפורום.
אני שומע גם את החרדה הרבה שאת מנסה להרגיע על ידי ההתכתבות בפורום, ועל ידי החוויה של ההתייחסות אלייך בפורום. את נוכחת ומורגשת בפורום ואצלנו גם כאשר איננו מגיבים לשאלות והתהיות המעניינות שאת מעלה כאן.

חשוב שתוכלי להרגיש מוכלת במקום שלך - הטיפול שלך, ושאת יכולה לקבל בו את היחס, הטיפול וההחזקה הדרושים לך. אם את מרגישה שמשהו בטיפול לא מספיק לך, ועל כן את מחפשת עוד התייחסות טיפולית במקומות אחרים, חשוב שתכניסי גם את זה לטיפול. חשוב שהטיפול יוכל להחזיק את הקושי הזה שלך ולהפוך למיכל עבורך.
אני מקווה כי לא תביני אותי לא נכון, אינני רוצה שתהיי נוכחת פחות כאן, אבל חשוב לי שתתני לטיפול את המקום שלו בתוכך. לעיתים דרך פניות רבות למקומות אחרים אפשר לרוקן את הטיפול, ולשחזר משהו שקשור בקושי להשאר במקום אחד, בתוך הגבולות שלו, ללא יצירת קשרים עוקפים אחרים.
כמו הקושי להיות בזוגיות, שלעיתים במקום להתמודד עם הקושי עצמו, אנו משככים את הקושי על ידי יצירת כל מיני מיני-קשרים אחרים.

סוף שבוע טוב

אני מסכימה עם כול מה שכתבת .
לצערי הרב זה מצבי עכשיו, שלפעמים אני כול מרגישה רע , שלפעמים אני פונה לתחנה , ויושבת שם שעות .
ולא , אין לי שום דבר לעשות שם .
באחד מימי השבוע , ה רגשתי כול כך רע שישבתי שם עד לשעות הערב המאוד מאוחרות .
הכוונה שלי עד 19 20 בערב .
כבר כמעט כולם הלכו הביתה, וביקשו ממני להיות בחוץ, הכוונה לרחוב .
אז יצא שההיתי בפינים שעתיים ובחוץ איזה 3 שעות .
הכוונה שלי , היא לא לגרום למניפולציה, כדי כתוב פה , אלה להראות לך שאתה צודק .
באמת הטיפול שניתן לי , אינו מספיק לי !
עם כמה שזה כואב , זו האמת . כול בצדדים לא מרוצים מזה , אני שסובלת מאוד , והמקום שבו אני מטופלת לא מצליחים להכיל אותי , למרות שאני מנסה לצמצם את שהותי שם, "ולהתנהג כרומאי" כהעצתה החכמה של רוני פרישוף .
אתה צודק במיליון אחוז , שאין טעם לשאול את כולם מה לעשות , ולהתיעץ עם כולם.
זה כמו הפתגם "תפסת מרובה לא תפסת ".
באמת שכשקשה, לפעמים יותר "נוח לברוח" , למקומות אחרים , ואהבתי את הדימויי שלך , על הזוגיות ,כי זה מאוד נכון.
באמת הרבה אנשים מוצאים מישהו רק לקיים איתו יחסיי מין , , הכוונה שלי היא שהם בוגדים בבני זוגם או בת זוגתם , כי רק רוצים את התכלס , ולא את הקשר שלפעמים
יותר קשה .
אני אשתדל להמעיט את כיתבתי פה , כי אני ממש מסכימה עם מה שאמרת .
וכשראיתי שהגבת לי , פחדתי שאולי אני ארגיש לא נעים כמו שהרגשתי כשרוני ביקשה ממני לצמצמ את הכתיבה שלי בפורום .
קראתי בהתחלה את ההודעה שלך מהר מהר ובריפרופ , ורק אחר כך התעמקתי .
אני יודעת לרוני יש כוונות טובות , והיא לא עשתה זאת מרוע או משהו כזה, ואף אולי היא חושבת כמוך , שזה מפריע לטיפול , אך בצורה סובייקטיבית שלי, זה הפריע לי.
כי בבעיות אין יותר מידי או פחות מידי , ומי כמוכם יודע את זה .
הפורום פתוח לכולם ואף אחד לא חייב לענות לשאלות שלי , וגם לא התלוננתי כש לא ענו לי , או שלא ענו לי מיד .( טוב נו רק בהתחלה )
אני מעריכה מאוד מאוד מאוד מאוד אותך, את רוני ואת יפעת!!!!!!!!!!!
יאלללה בי

מה אני יכולה לעשות.
אני מסכימה עם מה שכתבת , לגבי החזרה על דפוס מסוים .
במקום להתמקד בקושי.
כמו שקשה לי עכשיו ,

שלום לך בדידות...

את מעלה שאלה קשה, הן באופן כללי ובעיקר באופן אישי. שאלת סיום הטיפול היא תמיד שאלה מאוד אישית ופרטית, וקשורה לקשר הטיפולי עצמו, וחשוב שיהיה אפשר לברר אותה בתוך הטיפול. נראה כי את מעלה את שאלת סיום הטיפול עקב קשיים שהגעת אליהם בתוך הטיפול - תחושה שלא השגת מה שרצית, שלא הצלחת לטפל בדברים הקונקרטיים שאיתם הגעת, ובעיקר (וכאן הדגש) משבר אמון או אכזבה ספציפית שחווית בתוך הטיפול.

נדמה כי המטפלת מזמינה אותך לבחון ולבדוק את האכזבה או משבר האמון שחווית בתוך הקשר. בכך היא מציעה לך להגיע למקום כואב ואולי גם מוכר (באם את מכירה מעברך את חווית האכזבה או משבר האמון בתוך קשרים משמעותיים ואת האופן שבו את מגיבה). לעיתים מה שטיפול יכול להציע הוא דווקא לעבור את המקומות הכואבים, את המקומות הקשים בקשר, ומהם לצמוח. לעיתים קרובות הפצע הפנימי קשור למערכות יחסים וובתוכם הוא פועם בכאב הרב ביותר. אז מתעורר רצון לנתק את הקשר שגורם לכאב, אך הפצע נשאר שם מחכה לפעם הבאה (כפי שאת כותבת). אם הטיפול יכול לעבור דרך הנגיעה בפצע, בעדינות הדרושה ובמכוונות המתאימה, אפשר לעיתים להרוויח את האפשרות לשאת את הכאב של הפצע. אני לא בטוח שניתן להגיע למצב שהפצעים הפנימיים שלנו לא מציקים יותר, אבל אולי אפשר להגיע לכך שהם נסבלים, ושאפילו שהם נפתחים, ניתן לטפל בהם בתוך הקשר ולא על ידי ניתוק. אז אפשר ליהנות ממערכות יחסים, על אף וגם בזכות הקושי והכאב שכרוך בהן.

כל זה כמובן צריך להרגיש לך נכון ואפשרי בתוך הטיפול שלך. את כותבת כי הפצע מתגבר, דבר הקורה לעיתים דווקא כאשר נוגעים יותר בפצע בתוך הטיפול. התלות שאת מתארת מדגישה כי הקשר הטיפולי הפך להיות משמעותי מאוד עבורך, ואולי בשל כך גם העוצמות החזקות שאת מרגישה כלפי המטפלת. חשוב שתרגישי הזמנה לדבר על כך, לברר את הדברים, ולשהות ברגשות שלך, ובמקומות הכואבים והבודדים. לעיתים להיות במקומות האלו עם מישהו אחר יכול להיות בו זמנית המשאלה והחרדה הכי גדולות.

בהצלחה לך,

תודה לך שחף על תשובתך. אני מבינה בהיגיון את כל מה שכתבת והסברת, רק שבפועל קשה לי לחזור לטיפול הספציפי הזה עם המטפלת הספציפית הזאת, ע"מ להמשיך ולחטט בפצע מתוך תקווה שהוא יהפוך מתישהוא להיות נסבל.
שיהיה שבוע טוב,
אני

שלום אבי,

אתה אכן מתאר מצב קשה ולא פשוט. האפשרות של הצבא לחדור לתוך החיים שלך בכל רגע חושפת אותך לחוסר וודאות וחוסר אונים, תחושה של חוסר שליטה שמעוררת חרדה רבה, וגורמת לך לסימפטומים שונים. נראה כי העיסוק המתמשך והמתמיד הוא ניסיון להחזיר אליך את השליטה.
נדמה כי חשוב לפעול בשני מישורים - במישור הקונקרטי, לעשות פעולות שיוכלו לתת לך יותר שליטה. אתה יכול לפנות לצבא ולהביע את הקושי שלך, אתה יכול לבקש העברה ליחידה שתתאים לך יותר, ואתה יכול להעלות את הטענות שלך על המצב ביחידה לממונים עליך.
אבל חשוב לא פחות ואולי יותר הוא להבין גם את האופן האישי בו חוסר השליטה שהצבא מכניס בתקופה זו בחייך פוגש אותך. נדמה כי זה מעורר בתוכך תחושות שונות הקשורות להיסטוריה האישית שלך שחשוב לבדוק. הבנה יותר מעמיקה של הקושי תוכל לעזור לך גם לפתוח את אפשרויות הפעולה שלך, לצאת מתחושת הפלונטר וחוסר האונים ולבחור בדרך פעולה מתאימה.
אתה מתאר מצב נפשי קשה המתבטא במחשבות טורדניות, בסימפטומים גופניים וחרדה רבה, מומלץ לפנות לטיפול נפשי שייתן לך את הכוחות, ויעזור לך להבין את עצמך לעומק כדי להתמודד גם עם הסימפטומים, וגם עם המצב עצמו.

בהצלחה

שלום לך,

מתגובתך ניתן להרגיש כי את מתמודדת עם קשיים רבים, עצב ואבל, שינויים מרחיקי לכת במצב האישי, ההפיכה לאם וכן הלאה. פעימים רבות הזוגיות במצב הזה הופכת לזירה בה הלחצים באים לידי ביטוי. שני הצדדים מצפים לתמיכה ומתמודדים עם הקשיים והשינויים, והזוגיות היא המקום לבטא את הצרכים הבסיסיים שלנו, ועל כן היא גם המקום שבו הבעיות צפות ועולות פעמים רבות.
אפשר גם לשמוע את הכוחות שלך, את יכולת ההתמודדות שלך, ואת הרגישות והרצון החיוביים שלך. הפנייה לטיפול זוגי היא רעיון טוב מאוד, ואני בטוח שאם תפני לקופת החולים שלך יוכלו להפנות אותך למטפלים זוגיים ומשפחתיים באזורך שאיתם הם עובדים. את יכולה לנסות גם דרך אתר האינטרנט של קופת החולים שלך להגיע לרשימת מטפלים המשפחתיים והזוגיים ולפנות לאחד מהם.

בהצלחה

שלום דידי,

מבחינה אחת הטראומה הסתיימה והיא נחלת העבר, מצד שני את חיה אותה בהווה, יום יום ושעה שעה.

נהדר שאת אדם "אחר" כשאת יוצאת מהיישוב. זה מעיד על כוחות ועל אפשרויות ריפוי והתפתחות הטמונות בך. יתכן כי סביבת המגורים משחזרת שוב ושוב את הטראומה בגלל ה"טריגרים" הרבים המקיפים אותך והכעסים הצבורים בליבך. יכול להיות שמעבר דירה יתן לך תחושה של פתיחת דף חדש ויעזור לך להשתקם ולהתקדם בחיים, אין לפסול את האפשרות אך חשוב לעבד אותה היטב, ואת כל המשמעויות שלה והמחירים שלה במסגרת טיפול.

לא ציינת מהו מקצועה של המטפלת. אני מכירה את תחום הפסיכולוגיה הקלינית שבהחלט יכול לעזור לך, הן בערוץ הדינמי והן בערוץ הקוגנטיבי התנהגותי, בהתאם לאופייך וסגנונך. "רסיטל" היא תרופה מצויינת ולא ממכרת. אם אין לך תופעות לואי שווה לתת צ'אנס עד שתתחזקי.

כל טוב!

תחכי קצת ,

שלום לך,

ליבי איתך על אובדנך הנורא. קשה לי לדמיין כאב גדול מכאבך, וקושי גדול מהקושי להמשיך הלאה ולטפל בפעוטה הזקוקה לך, כאשר את שרוייה באבל נורא.

אני מבינה אותך מאד, ומאחלת לך שבמשך הזמן תחזרי להתחבר לחיים, ואולי ליצור חיים חדשים, אם כי אובדנך ימשיך ללוות כצל.

טוב עשית כשפנית לטיפול נפשי. את זקוקה לסביבה בטוחה ומכילה לעבד את אובדנך ואת כל המשמעות שלו. קשה להתרשם אחרי מפגש אחד (שנועד לאיסוף מידע), יתכן שבראשית הטיפול היא תזמין אותך לבטא את צערך, ופחות תכוון אותך. אם יש לך הסתייגות מסגנון זה, אל תהססי להביע אותה ולהבהיר מה הם צרכייך ובקשותייך ממנה.

אני שומעת שעם האובדן התחלת, באופן טבעי, להביט על חצי הכוס הריקה של החיים, את חווה חוסר טעם ושליליות בעבודה, בזוגיות, ביחסים, בעצמך ובכלל. יתכן כי הגישה השלילית מופנית כרגע גם למסגרת הטיפולית, ותצטרכי לנסות מעט להתגבר עליה כדי להעזר.

לפעמים הדבר הנכון ביותר לעשות הוא פשוט להתמסר לתהליך האבל ולדכאון עד שהחיים ישובו ויקראו אליהם. במקרה שלך יש לך קטנטנה שזקוקה לך ועל כן את צריכה להילחם על נפשך. טיפול בכדורים משפר פלאים את ההרגשה, אינו ממכר ובד"כ חסר תופעות לואי בולטות. לא כדאי לשלול מראש את האפשרות, רצוי להתייעץ על כך עם המטפלת ועם רופא.

ישנן קבוצות תמיכה לנשים שאיבדו תינוק, אולי תוכלי להעזר גם מסוג כזה של שיתוף ותמיכה.

איתך,

תודה לך על תשובתך את ודקת בהחלט יש לי תינוקת לגדל
אבל קשה לי אני רואה את דניאל שלי בה הם דומים הכרתי אותו 3שבועות
ומרגישה שנים...
אני רגישה מתמיד מתפרת רק שמזכירים לי אותו וזה קורה הרבה כל בדיקה עם הילדה מכניסים אותו כי הוא התאום שלה ....קשה לי להיות כל כך מתפרת ורגישה כלפי אנשים לכ אני עדיי לא חזרתי לקשרים עם אנשים עדיין מרגישה חלשה ...ורגישה

יש לי בעל מדהים שעזר ועוזר לאור כל הדרך אבל מרגיז לי קת שהוא תמיד מפנה אותי לטיפול ורוה שאעשה את זה בשביל עצמי ואתחזק....מפחדת שהזוגיות נוסף לכל תיפגע..

שהוא ישלים עם מצבי וכבר לא יהיה רגיש כמו שהוא

לגבי תרופות כנראה שיש לי עדיין את בעיית הסטיגמה וגם לא רוה שזה ילווה אותי כל חיי אי משהו טבעי לתקופה מסויימת???

האם פסיכולוגית של התפתחות לילד יכולה להמליץץ לי ???למרות שאני עדיין לא סגורה ...

רע לי במקום להנות שאני בבית עם הילדה ולא עובדת משהו שחיכיתי לו שנים אני עסוקה בכאב גדול

תודה שהקשבת

??

שלום לך,

סליחה, לא הבנתי שאת מבקשת המשך תגובה.

פסיכולוגית להתפתחות הילד לא תוכל להמליץ לך על טיפול תרופתי (אם לכך התכוונת).

בעלך צודק, את נמצאת במצב נפשי קשה, ועשית צעד נבון ונכון בכך שפנית לטיפול. המטפלת תוכל להמליץ לך על פסיכיאטר אם תחליטו שכדאי לנסות עזרה תרופתית.

לצערי, הפורום לא בנוי לליווי, אלא למענה ראשוני, את המשך הדרך תעשי בעזרת בעלך שאוהב אותך, משפחתך, חברייך והטיפול שהתחלת בו,

כל טוב!

שלום לילך,

את בתקופת מעבר בחיים. התחלת ללמוד, התרחקת מהבית, עברת לגור עם בן זוג.

בכל מעבר יש שינויים, שטומנים בחובם גם חידושים וצמיחה, וגם פרידות ואובדנים. לא תמיד יש לנו יכולת לשלוט בדינמיקה של המעבר, וכל שנותר לנו הוא להשתדל לצמוח בכיוון המתאים לנו ביותר ולהיות שלמים עם דרכנו ומצפוננו.

כעת את יותר מחוברת לפרידות ולאובדנים, ומתאבלת עליהם מרה, ופחות מתחברת לכל הצמיחה וההתפתחות המרשימה שיש בחייך. הדבר מותיר אותך בתחושת דחייה, נטישה וחרדה מפני הבאות.

קשה לדעת מדוע חברותייך התרחקו. אולי הצטמצמו המכנים המשותפים ביניכן, אולי הריחוק מהעין מחליש את עוצמת החברות, אולי יש קינאה, פגיעה סמוייה או קושי אחר. יתכן שהריחוק כלל לא קשור אלייך, אולי יש הסתגרות או משבר אצל הצד השני. בכל מקרה, יש חברויות שנמשכות לאורך פרקי זמן ארוכים עם תקופות של הפסקה או הפוגה, וגם זה בסדר. עשית כמיטב יכולתך לברר מה קרה, וכל שנותר לך הוא לנסות לשחרר, ומדי פעם לנסות לחדש את חוט הקשר.

למותר לציין שכדאי לך ליצור היכרויות וחברויות חדשות באזור החדש ובלימודים, ואולי גם קשרים שמבוססים על זוגות. חשוב שלא תהיי תלויה מדי בסובבייך, זה תמיד בריא לקשרים, וישאיר אותך פחות סובלת כאשר יש התרחקות.

כל טוב

אני הרבה זמן מרגישה עליות וירידות במצבי הרוח.. אני חושבת שכל מה שאמרת הוא נכון ואני רק יכולה לקוות שאני אצליח להנות ממה שכן יש לי ואפסיק להרגיש כזו ריקנות כי אני באמת חושבת שהפעם זו לא באשמתי. תודה רבה

שלום לך חסוי,

אני רואה שאתה מושיט יד לאחרים בפורום, נותן תמיכה ועצה טובה, ומכך כבר אפשר להתרשם שיש לך נפש טובה ויפה, ולאמר שיש לך קצה חוט למשמעות בחיים.

אני שומעת את הסבל, המצוקה, הבלבול והכאב בדברייך. הלואי ויכולתי לנחם במילה טובה או עצה, אך נראה כי המצב מסובך מכך. אם פנית לפורום פסיכולוגיה, אולי יש לך שביב אמונה או תקווה שעולם הפסיכולוגיה יוכל לתת לך מענה.

אני מאד ממליצה לך לפנות לטיפול פסיכולוגי על מנת לתת מילים ופשר למצוקתך, לאבחן את מצבך, ולצאת למסע לריפוי הנפש ומציאת משמעות לחיים, ואולי בדרך למצוא גם כמה הנאות ויחסים טובים.

טיפול בחינם/מוזל אפשר לקבל דרך רשויות המדינה וקופות החולים.

כל טוב!

שלום לך..
כמה טיפים....
ראשית בנוגע לפסיכומטרי, האם ניסית לבקש הקלות? האם בעבר עברת אבחון לקויות למידה? או אבחון הפרעת קשב?
אם את מרגישה שאת זקוקה להארכת זמן כדי שתעברי אבחון על מהת לקבל הקלות כדי שתוכלי לצלוח את המבחן הנוראי
הזה, ואם את מרגישה שקשה לך להתרכז תשקלי אבחון קשב וטיפול תרופתי
אני לא רושמת לך סתם , גם לי לא הלך בפסיכומטרי, ורק בפעם הרביעית שהשכלתי לבקש הקלות ונעזרתי בריטלין קבלתי 680 !
אני חייבת לציין שללא ההקלות קבלץי כל הזמן בקירוב 550
שנית, אני לא יודעת מה ברצונך ללמוד , אבל היום מוצעים מסלולים נרחבים במכללות עם תנאי קבלה נמוכים יותר אשר מאפשרים ללמוד כמעט כל מסלול....
אל תתתיאשי!!!!
את נשמעת בחורה אינטליגנטית שיודעת מה היא רוצה , אל תפסיקי לחלום!!!
שיהיה בהצלחה!!!!!

ממש תודה על התגובה בהחלט לא ציפיתי,
זה לא תקף לגבי הפרעות קשב וריכוז או צורך ברטלין להפך אני יכולה לשבת ללמוד שעות על גבי שעות ובלי להרגיש בכלל שעבר היום...
אני כמו שהגדירו אותי תמיד פוטנציאל לא ממומש....
המבחן הזה דורש יותר מכול כוח נפשי ולהיות במצב מאוזן, הוא גוזל כול כך הרבה אנרגיות וכוחות שגם ככה אין, אבל לא נתייאש ולא נוותר על החלום.
הרי חיים פעם אחת, צריך לחיות אותם במלואם לא תמיד הכול דבש...

:)

באמת תודה לך....
ממש העלית לי חיוך לדעת שיש מי שמאמין בך גם אם הוא לא מכיר אותך....

שלום לך,

מהתגובה שלך, אני יכול לשמוע את התסכול שלך על כל המאמצים שאת משקיעה, וההרגשה שהם לא נושאים פרי. אני גם שומע את הצורך שלך לבטא, להוציא את הדברים החוצה, ולא רק לאגור בפנים. לפעמים עצם האפשרות להוציא החוצה את התסכול הוא חלק חשוב בהתמודדות עימו. לכולנו יש רגעים קשים, אי-הצלחות, תחושות שהדברים הולכים קשה, וכדומה. ולפעמים פשוט קשה (ואולי גם נמאס)גם לעשות את כל המאמצים שהחיים דורשים מאיתנו וגם רק לחייך ולהגיד 'הכל סבבה'. מותר להרגיש גם אחרת, זה לגיטימי וזה חלק חשוב מלהרגיש בכלל.
התסכול ממבחן הפסיכומטרי מאוד מובן. זה מבחן שבודק יכולות מאוד מסוימות (וביניהן, היכולת להתמוד עם מבחן גדול לאורך זמן, להשאר מרוכז, התמודדות עם סוג הלחץ של המבחן הזה וכו'). לפעמים יותר מדי תלוי במבחן הזה. אבל כפי שכתבו לך, יש היום מסלולים רבים בדיוק משום כך. עם זאת, אולי יהיה גם נכון לקחת כאן את ההזדמנות ולבדוק מה מתאים לך? ומה את רוצה? עם דגש עלייך. לא מה נכון לעשות. או מה מקובל לעשות. האם זה באמת מה שאת רוצה? האם זה מה שאת מרגישה שמתאים לך? האם יש לך (בתוכך) אופציות אחרות? ואפשרות לבחור במשהו אחר? מבחינת החופש הפנימי לבחון מה המסלול שאת רוצה עבור עצמך?
חשוב יותר שתרגישי חופש פנימי לבחור עבור עצמך, מאשר שתבחרי כך או אחרת. אותה בחירה בדיוק שבאה מתוך תחושה של חופש מרגישה ונחווית אחרת לגמרי, כולל המחירים שלה, והדרכים השונות שאנו הולכים בהן בדרך. חשוב לזכור כשאנו בוחרים לבחור גם את הדרך, ולא רק את המטרה, שהיא בסופו של דבר הרבה יותר רגעית וחולפת.

לסיכום, נדמה לי שאת זקוקה למרחב שבו תוכלי לבטא את מגוון הרגשות שלך, חיוביים ושליליים כאחד, ולהרגיש חופשיה יותר. התחושה כי כל מה שאת עושה מרגיש לא מספיק טוב, נשמעת תחושה קשה, מתסכלת וכובלת. אם את יכולה למצוא לעצמך מרחב שכזה עם אדם קרוב כלשהו (קרוב משפחה, חבר/ה, או מכר/ה אחר) זה טוב. אם לא, ותחושות שתסכול שאת מתארת נשארות ומתמידות, ואת מרגישה קושי להתמודד עם הלחצים בחיים שלך, מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי. יש אפשרויות טיפול זולות יותר, אם דרך קופות חולים או ארגונים אחרים שמסבסדים חלק מהטיפול, ואם דרך השירות הציבורי שמציע טיפול מקצועי במרפאות לבריאות הנפש.

בהצלחה

שלום בובי,

ככל הידוע לי, בהיותך מחזיק רשיון נהיגה, משרד הרישוי רשאי להזמינך למבחן כשירות לנהיגה, בעקבות קבלת פטור משירות צבאי עקב סעיף נפשי. ההזמנה אינה אוטומטית, אלא תלוייה בסעיף הנפשי, ואולי בעוד קריטריונים שאינני מודעת להם.

לגבי התחלת לימודי נהיגה, בודאי תקבל את כל המידע מבית הספר לנהיגה אליו תרשם.

בסך הכל לא יצא לי להיתקל בפסילות רבות או שערורייתיות של רשיון נהיגה, ואני מאמינה שאם אתה אחראי ולא סובל ממחלה נפשית לא צריכה להיות בעייה.

דרך צלחה

שתי גישות לטיפול עצמי במחשבות אובססיביות .
האחת לפי הרגש, לטפל בזה מהשורש העניין, להבין מאיפה זה נובע ,ללכת לטיפול וכו....
והגישה השניה מכוונת לשכל . אם המחשבה האובססיבית עולה בדעתכם , פשוט תתתעלמו ממנה .וכו......
השאלה שלי היא ,למה לא זה ולא זה עוזר לי .
אוקי אוקי אני קספר ולי יש מחשבות אובססיביות !!!!!!
שלב ההכחשה עבר ,אבל שום דבר לא עוזר לי לא טיפול , לא נסיון לא לחשוב על זה , כלום!!!!!
די אני מיואשת . בנוסף כתבו שהאובססיה , גורמת לאדם להרגיש אמיתי וחזק וזה נכון , רק מעבר לכך אין כלום.
זה רייקנות מבפינים .
עכשיו אני ממש הסתבכתי בגלל זה, ואני מקווה שזה יעבור בשקט .
אשמח לתשובה ,
תודה על הסובלנות

לפי איך שאת הסברת את עצמך את נשמעת מאוד חכמה .
וחוץ מזה אולי תנסי לעבוד על הבטחון העצמי שלך ,כי לפי מה שאמרת נשמע שאת חושבת המון ,ודואגת בקשר להרבה דברים ,תנסי לעבוד על הבטחון העצמי שלך באופן אישי ועם שיחות עם פסיכולוג ,וזה יכול לעזור הרבה מאוד . כי כשיש בטחון עצמי אין מקור לחששות להופיע ואז אין לך על מה להתחרפן .

אני מאמינה שבנייתביטחון עצמי לוקח זמן ןזה תהליך, שמבוסס על הצלחות \ דברים טובים שעוברים בחיים \עידוד מהסביבה.
אז חוץ מעידוד מהסביבה , וגם זה ממש קצת.( לא שאני לא מעריכה את מה שיש !)
אין לי שום דבר אחר!!!!! אני פשוט loser !!!!!!!!!!!!.,
אני מודה על התשובה קיבלתי דחיפה קטנה קדימה

שמתחתיי?
בכול אופן, אם כן , אז הצלח\ת לעשות שני מעשיים טובים ביום אחד , לעודד שני אנשים, במחיר של אחד.
תודה בכול מקרה !

היום יותר ויותר אנשים נוטים לשייך מחשבות אובססיביות לדבר שיש לו בסיס גנטי.
ככל הנראה יש איזשהו חוסר איזון בהפרשת הסרוטונין במוח,מה שגורם למחשבות הטורדניות ולחרדה...

כנראה שגם להסברים אחרים יש מקום,אבל את המקום המרכזי בעניין הזה נותנים להסבר הפיזיולוגי.
לכן,אם שני הכיוונים שציינת לא הצליחו לעזור לך,אולי כדאי לך לפנות לעזרת הפסיכיאטריה...

בהצלחה.

היי קספר ,אני לא מסכים שבטחון עצמי נבנה מהסביבה ,אלא גם ,אבל העיקר זה מן האדם עצמו ,שמישהו מסתכל על היתרונות שלו ,אז הוא נחשב "קיים" כי יש בו , ומי שלא מסתכל על היתרונות שלו ,כמובן לא מסתכל רק ,אלא חי אותם ,ניהיה מי שהוא ולא חי בהכחשה ופחד מהחברה ופחד להתבטות ,אז הוא ריק , והוא מרגיש נחות ,והסביבה יכולה להרוס אותו יותר , לכן הוא צריך להבין ולהפנים בצורה עמוקה ,שהוא בן אדם כמו כולם ,ושהוא יצור חי ממין אדם כמו כולם ,אותו בשר ,ואותו מנגנון רגשי , ושיש לו כישורים שיש לאחרים ושאין לאחרים ,ולאחר שתחיי את היתרונות שלך אז החסרונות שלך לא יפריעו לך כל כך ואז תוכלי לחיות עם החברה בצורה הרבה יותר חלקה .
ויש מצב שפשוט צריך כדור נגד האובססיה הזו ,כי זה משגע ואני יודע מה זה .
אבל חוץ מזה לכי לפסיכולוג ותבני את עצמך!

ושמתי לב גם שאמרת לגבי שאת מצליחה אז את מרגישה טוב ,הסיבה היא שאת מוכיחה לעצמך שיש בך משהו ,אבל את לא צריכה להוכיח ,אלא לראות את זה במובן מאליו ,ולקחת את זה בתור ראיה לכך שיש בי יתרונות ,זה לא אמור להיות אבן הבניין .

לנ
אני תחת השגחה פסיכיאטרית, ופסיכולוגית אבל אני מרגישה שיותר ממאניה, הכדורים לא ממש עוזרים לי .
לגבי מה שנכתב , אני מרגישה תתת אדם , באמת !
אין לי שום טעם בחיים האלו , שום הנאה, למשל עכשיו אני חושבת שהארוחת צהוריים , שאני הולכת ל אכול עוד מעט, הוא בזבוז אוכל.
כי גם ככה סתם , הגוף שלי חי אבל הנשמה מתה ממזמן .
סתם , הכול סתמי בעניי, לא רצתי להיות פ על האדמה הזאת .
לא רואה את עצמי ממשיכה הלאה בחיים ,
לאן כולם רצים? ????????
עוד כסף , עוד תעודה , מה??\.???

שכתבתם לי