פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום בן,

בעבר נהג הביטוח הלאומי לתת אחוזי נכו וקיצבה רק לאנשים המאובחנים כסובלים ממחלה נפשית. בשנים האחרונות יש פתיחות להכיר גם בבעלי הפרעות אישיות עם פגיעה תפקודית ניכרת.

נשמע שעברת הרבה סבל ואובדנים בחיים, ואני מקווה שתקבל עזרה בשיקום והתמודדות.

אין לי מושג כיצד לפרש את משכה הקצר של הוודעה. יכול להיות שהם מסתמכים בעיקר על חוות הדעת המקצועיות לגבייך, ופחות על השיחה האישית. מקווה שתקבל תשובה בקרוב.

ריבוי האבחנות קצת תמוה. כדאי לך מאד להעזר בטיפול נפשי כדי להתמודד ולהתחזק, ובתוך כך לקבל אבחנה ברורה יותר למצבך.

בהצלחה

בחילות, מועקה באיזור החזה, פיק ברכיים, שלשול.. כל אילו (ועוד) הינן תופעות של חרדה.
אם את יכולה - שווה לך לפנות לטיפול רגשי. להבין מה כ"כ מלחיץ פה. ללמוד טכניקות להתמודד עם הלחץ.
אלטרנטיבית, ניתן לקחת תרופות נוגדות חרדה (לא ספציפית ביום הפגישה, אלא קבוע, כמו תרופות ממשפחת ה SSRI, שרבות מהן בנוסף להיותן מענה לדיכאון, הן גם מפחיתות חרדה, וסימפטומים מעין אילו שתארת).
אפשר להתמודד בדרך שלישית: ללמוד דרך ביופידבק, או דרך מדיטציה, או דרך הרפיות, כיצד להרגיע את עצמך.
איריס.

שלום זהבה,

אכן התופעה נשמעת כמו סימן למתח ולחרדה. חרדה בדרך כלל מאותתת שמשהו אינו כשורה, או על פירוש של המצב כמצב מסוכן. כדאי "להאזין" לה כדי להבין מה מתחולל בנפשך, ולהוביל אותה למקומות טובים ורגועים יותר. יתכן כי החרדה יושבת על חוסר בטחון, התנסות לא נעימה מן העבר, חרדת נטישה ודחייה, קושי באינטימיות או מיניות ועוד.

סביר שהחרדה לא מתבטאת רק בהקאה, אלא גם בהיבטים רגשיים, מחשבתיים והתנהגותיים אחרים בתהליך יצירת הקשר, ו"צובעת" לך את החווייה ואת תפיסתך את עצמך ואת בן זוגך. כדאי לך להעזר בייעוץ מקצועי כדי להבין מה מוקד המתח והדאגה, ללמוד דרכים יעילות להרגעה עצמית, ולהתחזק בכל הקשור לבטחון עצמי וכניסה לקשר אינטימי.

כל טוב,

שלום לך נערה,

אינני מאמינה שהחלום חוזה עתידות. אני מאמינה שהחלום מבטא משהו סימלי עבורנו. החלום שלך מבטא הרבה מתח ודאגה, שצריך להבין אותם יותר טוב באמצעות שיחה מעמיקה.

את סובלת מזה תקופה ממושכת מדכאון, חרדות, מתחים וחוסר בטחון, לצד בעיות רפואיות. את במצוקה קשה, ומתקשה להרגיע את עצמך, להפך רק נלחצת ודואגת יותר. טיפול פסיכיאטרי (בכדורים) הוא טיפול סימפטומטי שנועד להרגיע, אך לא פותר את את שורש העניין. גם טיפול אצל יועצת בית הספר נועד לתמוך, אך אין בו די.

אני ממליצה לך לפנות לטיפול נפשי מעמיק ומסודר, אצל פסיכולוג/ית קליני/ת או פסיכיאטר/ית. הטיפול יעזור לך להבין ממה את סובלת, ויתן לך הרבה תמיכה, הכלה והכוונה. שילוב של טיפול תרופתי וטיפול בשיחות יתן לך פתרון מקיף לדכאון ולחרדות.

כל טוב,

תודה לך,

שנה טובה לך ולכל הקוראים, הכותבים והמשתתפים בפורום
אשר תורמים במעורבותם הרגשית, בתבונתם ובאכפתיות
ומשתפים בכאבים והמצוקות בכנות ובפתיחות

שנה טובה וברוכה

אז תחשבו שעשיתי , כמחווה למה ששחף כתב.
חחחחחח כשחושבים על זה, אני מעסיקה לפחות שלושה או ארבעה פסיכולוגים .
גם פה וגם בתחנה .
חחחחחח כמו התוכנית הטלויזיה בשנות השמונים0 מישהו מטפל בכך ?
אז אני מטופלת מ כוה וכהודז

שלום מירב,

כל פעם נחמץ הלב לשמוע עד כמה חברת הילדים יכולה להיות קשה ואכזרית. בשנותייך הרכות, בהן היית זקוקה לסביבה שקטה ותומכת, סביבה שתאפשר לך למצוא את מקומך ולגלות בנחת מי את ומהם שאיפותייך ורצונותייך האמיתיים, דוקא בשנים אלו נאלצת להאבק על קיומך בפני התקפות וסנקציות חברתיות. מאז ועד היום את מתנהלת בצורה הישרדותית, כשמניעת כאב וכשלון פועלים כמניע ראשוני, במקום הגשמת חלומות ומימוש עצמי.

נסי לחשוב איך בכל זאת הצלחת להתמודד עם הקשיים ולשרוד את השנים הקשות האלו. נסי להיזכר מה היו הכוחות והמשאבים שחיזקו אותך, ומי בכל זאת עמד לצידך. התחברות לכוחות ולקשרים חיוביים תעזור לך להמשיך להתמודד עם הפחד השולט בחייך כיום ולהתגבר עליו.

מצויין שהתחלת טיפול נפשי. טיפול הוא הסביבה המוגנת והבטוחה שבה תוכלי סוף סוף להתחבר אל עצמך, וגם לקבל הכוונה. נסי לסמוך על המטפל ולהישען מעט, למרות שכל חייך התרגלת להסתדר בכוחות עצמך.

יתכן כי בהמשך תוכלי להנות מטיפול קבוצתי, כדי להתגבר על החרדה החברתית ולפתח מיומנויות חברתיות בסביבה בטוחה. גם טיפול תרופתי נוגד דכאון מפשר פלאים מצב של חרדה חברתית, אם תרצי בכך.

שנה אזרחית טובה ובהצלחה

רוני,

תודה רבה על התגובה.
גם מבלי להכיר אותי באופן אישי, אמרת את הדברים הנכונים ביותר.
אני אכן מבחינה ביתרונות של להיות "מטופלת" ומשתדלת להעלות הכל בפני המטפל, אך טיפול עלול להיות ארוך ומייגע.

רב תודות
מירב

שלום דונה,

דאגתך לביתך נוגעת ללב, וברור כי את רוצה בטובתה. כרגע אתן לא רואות באותה עין את העתיד וזה יוצר אצלך דאגות.
ביתך היא בת 26, ועל כן כבר עצמאית לבחור לבדה, ואחראית לניהול חייה. מצד שני היא גם צעירה ועוד הרבה יכול להשתנות בבחירותיה ורצונותיה. נראה שהיא זקוקה למרחב שלה להחליט ולקבל את ההחלטות שלה, גם אם הן נראות שגויות בעיניי אחרים.

חשוב שהיא דואגת לעצמה ומקבלת טיפול שעוזר לה בקשייה. ברור כי ההחלטות שלה עשויות להיות קשות עבורך, ואולי את זקוקה למרחב עבורך לעבד את הקשיים שלך שעולים דרך הקשר עם ביתך?

כמו-כן, חשוב לפתוח ביניכן את ערוצי התקשורת, כך שתרגישו שאתן יכולות לדבר זו עם זו, על אף ההבדלים ביניכן, ולהיות מסוגלות לברר את הקשיים שביניכן. אתן יכולות לנסות ליזום שיחה שבה תנסו להביע את רגשותיכן אחת כלפי השניה, תוך קבלה של השונות וההבדלים שביניכן. אם את מרגישה קושי לפתוח ערוץ תקשורת שכזה ביניכן, את יכולה להציע שתפנו יחד לטיפול.

בהצלחה

אני מודה לך מאוד על תשומת הלב.

יש לי דבר מה לומר-
אני וביתי בקשר מאוד מאוד טוב, אנחנו כמו חברות, היא מספרת לי המון על עצמה ולא חוסכת בפרטים, או לפחות כך זה נראה, אני שומעת ממנה גם על נושאים שלא כל כך נעים לדבר עליהם.

ודווקא בגלל זה אני דואגת, כיוון שאני יודעת שהיא לא סתם זורקת משפטים, היא נורא בטוחה בדעתה על נושא המשפחה.

אני רק רוצה לדעת (או להאמין) שדעתה יכולה להשתנות עם השנים.. ואולי היא לבסוף כן תחליט שהיא רוצה ילד משלה.
אני צריכה להפסיק לדבר איתה על זה? האם הלחץ שלי גורם לה לעמוד על שלה עוד יותר?

שוב- תודה רבה

שלום דונה,

אני מאוד שמח לשמוע שאת חשה קרובה לביתך, חשה מעורבת בחייה, ואתן משתפות זו את זו ויודעות אחת על החיים של השנייה. אינני חושב שביתך זורקת סתם משפטים באוויר, עם זאת, כפי שאת בעצמך כותבת, אנשים, כולנו, משתנים לעיתים, משנים את דעתנו ומתפתחים.
אין לי שום דרך לדעת האם זה המקרה. אינני מכיר את סיבותיה של ביתך להחלטתה, ואולי זה גם הדבר הנכון עבורה?

נראה שדבריה קשים לך מאוד. אולי נכון יותר יהיה לשתף אותה בהרגשתך, ולא לנסות לשכנע אותה לשנות את דעתה. לפעמים יש חילוקי דעות בקשר, ופערים, אך קשר קרוב יכול להמשיך גם אם הפערים נשארים בעינם. לשתף ברגשות אחת של השנייה יכול לאפשר לכן להתקרב ולהיות אחת עם השנייה, ללא קשר לעמדות עצמן. כל אחת מכן היא אדם בוגר, עם היסטוריה משלה, אישיות משלה, ועל כן גם עמדות, דעות, החלטות ותחושות משלה.
אינני יכול לענות לך האם נכון להמשיך לדבר איתה או לא? כיוון שאני לא בטוח מה התוצאה המבוקשת? שהקשר ביניכן יישמר? שתתקרבו? שהיא תשנה את דעתה?

אם את חשה כי המצוקה לא עוזבת אותך, וכי את ממשיכה להיות מוטרדת מכך ללא מנוחה, אולי כדאי לך לפנות בעצמך לעזרה שבה תוכלי לברר את הקושי לקבל את ההחלטה של ביתך כרגע בנושא. כמובן שניתן להבין את רצונך הטבעי שהיא תביא משפחה, שיהיו לה ילדים וכן הלאה. אך אם המצוקה קשה לך, אולי כדאי לברר בכל זאת, את האופי האישי של המצוקה הזו, את האופן הייחודי שבה היא מופיעה אצלך, על מנת לאפשר לך הכרה של חלקים שונים בתוכך והקלה מסוימת. אולי אז הבחירה איך לנהוג תבוא מעצמה.

בהצלחה

שלום עדן,

משפט הסיום שלך אומר הרבה - 'את מנתחת את החיים במקום לחיות אותם'. נטייה לניתוחים ומוחשבות מרובות מצביעה על חרדות שונות, חלקן את מבינה וחלקן לא. את גם מציינת מתי התחילו הבעיות האלו, וכדאי לחשוב על מה קרה באותו זמן?
קשה לך להסתדר חברתית ולהתמיד במקומות עבודה (או בצבא) וזה יוצר חוסר יציבות, ועלול להקשות עלייך בבחירות שלך בהמשך החיים. את מתארת גם חוסר אמון, וקושי להתחבר. אלו נקודות עמוקות שחשוב לנסות לרדת לעומקן, ולהבין את הקושי ביחסים בינאישיים. מה הופך אותם לבלתי נסבלים, שאת נאלצת לפרק או לפוצץ אותם?

כל אלו שאלות עמוקות, שטוב שאת מעלה אותן, ורוצה לחקור אותן בגילך, מה שיכול לאפשר לך להתפתח ולצמוח מתוך השאלות האלו. מכיוון שאת מתארת שזה חוזר על עצמו, ומקשה עלייך בתפקוד (להתמיד במקומות עבודה, ביחסים וכן הלאה), מומלץ לפנות לעזרה מקצועית.

את בצבא, ואת יכולה להיעזר בשרות הפסיכולוגי של הצבא אשר הוא בחינם. יש בצבא מערך לטיפול נפשי רציני ומושקע, עם אנשים טובים מאוד, וכדאי לך להיעזר בו.

שיהיה בהצלחה

שלום לך מודאג,

כתבת מעט, וקשה להבין מה בדיוק מבטאת התנהגותה של ביתך, ולמה בדיוק אתה מתייחס כשאתה אומר שהיא מוזרה. אך ברור כי היא מבטאת מצוקה כלשהי, שאין לה כלים אחרים לבטא אלא בהתנהגותה. מצוקה זו מתבטאת על ידה בתוקפנות ואולי יכולה ללמד משהו על המצוקה שלה. אך בעיקר רצוי לנסות ולברר קודם כל מה המצוקה שלה? מה השתנה בחייה? האם קרה משהו? כדאי לנסות לדבר איתה ולתת לה מקום לבטא את מצוקתה שלא באופן הזה.

אם אינכם מרגישים שאתם מצליחים להגיע אליה ולפתוח ערוצי הידברות אחרים, מומלץ לפנות לטיפול שיאפשר לה לבטא את מצוקתה ולא להישאר עימה לבד.

בהצלחה

שלום קספר,

חשוב מאוד שתקחי את החרדות האלו לטיפול שלך ושתוכלי שם לעבד את המשמעות שלהן עבורך.
מה תיאוריית-הקונספירציה הקשורה לפול מקרטני מייצגת בתוך עולמך הפנימי? מה היא מערערת? חשוב לנסות להבין מה המשמעות של הדמויות המעורבות? ושל האופי הייחודי של התיאוריה הזו? עבורך. נראה כי חרדות שלך מתנקזות אל המקום הזה.
אך זה לא יכול להיעשות מעל דפי האינטרנט, אלא מחייב עבודה במסגרת טיפולית כדי לתת מענה מקצועי ורציני לחרדות שאת מעלה.

בהצלחה

ובכלליות .
1 הBEATLES נושא חשוב בחיי.
2 איך אפשר להחליף בן אדם ?
שוב תודה , ואני אעבוד על מה שאמרת לי

שלום לך,

עצוב לי לשמוע על אביך, וברור כי גילוי דבר מחלת סרטן מעורר הרבה פחדים, חששות וכאבים שביומיום אנחנו לרוב לא עסוקים בהם. קשה עוד יותר כשלא ניתן לדבר על כך, ואין לך מקום לבטא את הרגשותייך
.
אי אפשר לתת ייעוץ מלא דרך האינטרנט כיוון שיש חשיבות רבה לאנשים המעורבים עצמם, לאישיותם ואופן ההתנהלות המתאים להם.

עם זאת, אני מציע לך לחפש ערוצים בהם תוכלי את לחשוב לבטא ולעבד את החרדות, החששות והמצוקה שלך. אם זה עם בני-משפחה, חברים או חברות, או אם את מרגישה כי מדובר במצוקה עמוקה יותר (היות ומדובר במצב המעלה את חרדות המוות וחרדות הקיום העמוקות והבסיסיות ביותר), את יכולה לפנות לעזרה מקצועית, ולעבד את הכאב שעולה בך, הבכי והחלומות.
בתוך טיפול תוכלי גם לברר לעצמך את הציפיות שלך ואת הרצונות שלך לגבי שיחה כזו. מה את מדמיינת שקורה בה, ומה חשוב לך שיהיה בה. ישנן אפשרויות שונות ומגוונות, למשל, האם את רוצה להביע את דאגתך? או אולי לברר האם גם הוא רוצה לדבר ולא יכול? אולי יש דברים שחשוב לך שיאמרו ואת מפחדת שבסוף יהיה מאוחר מדי? ואולי אפשרויות אחרות?

בירור עשוי לאפשר לך לגבש את דרך הפעולה שלך. האם לקיים שיחה או לא? ואם כן, באיזה אופן ומה יהיה בה? ובכלל איך להתנהל מול מחלתו של אביך, ומה שהוא מרגיש, את מרגישה וכן הלאה.

ליבי איתכם,
איחולי החלמה מהירים

שלום לך,

יש הרבה סבל וכאב בדברייך, על מה שעברת ועל מה שאת עוברת היום. בנוסף, את מתמודדת עם שאלות לגבי עצמך, זהותך, ותפיסתך העצמית. חשוב שלא תהיי לבד עם ההתמודדויות האלו, שיהיה לך עם מי לחלוק (חברה, בעל, או אדם אחר שנוח לך לדבר איתו ולהרגיש בטוחה עימו). כדאי גם לשקול עזרה מקצועית, שכן את מתמודדת עם משקעים חזקים מן העבר, ורצוי שדמות מקצועית תלווה אותך במסע הקשה הזה.
את כותבת על מספר דברים שנשמעים שונה (העמדת פנים, רצון להתבודד אגואיסטיות וכן הלאה) ובלתי אפשרי לתת אבחנה דרך האינטרנט, ואולי גם לא צריך אבחנות. מה שברור הוא שאת אדם חושב ואכפתי, שנושא עימו משקל כבד.
בכי של כמה ימים מעיד קודם כל על מצוקה, ועל הצורך שלך בעזרה. נראה כי עולות שאלות שונות הקשורות בעבר, הווה והעתיד שלך. אני מקווה כי תוכלי למצוא בתוכך את הכוחות להיעזר בסביבה שלך, לפנות לגורמים מתאימים ולקבל את העזרה לה את זקוקה.

בהצלחה

שלום קספר,

פרויד, האבא של כל הפסיכולוגים והפסיכואנלטיקאים (גם לכל הילדים החורגים, אם ירצו ואם לא), אמר פעם שהטיפול שהוא מציע מרפא את הסבל הקשה שנגרם מן הפתולוגיות הנוירוטיות ומאפשר לאדם לשאת את הסבל הקיומי היומיומי.
כמה מאושר זה נשמע לך? זו שאלה מעניינת האם פסיכולוגים ושאר מטפלים עסוקים בשאלת האושר או בשאלת הפחתת הסבל?
בכל מקרה, אני לא חושב שיש קשר לינארי בין מידת האושר והעיסוק של האדם. אבל יש כמובן קשר סובייקטיבי - אם אדם עובד בעבודה שמתאימה לאישיותו, שנותנת תחושת סיפוק והגשמה (והכל כמובן, תמיד במידה. אין מושלם), אז לפחות במישור הזה יש לו על מה להישען ולהיבנות ממנו.
צריך לזכור שפסיכולוגים ומטפלים הם בני-אדם, וכמו שאר הבני-אדם, הם לא מודעים להרבה דברים, הם סובלים מהרבה דברים ויש להם את הבעיות שלהם שעבורם הם צריכים בעצמם עזרה. כמו שרופא יכול לעזור לאחרים ואולי גם יודע כמה טיפים על איך לשמור על בריאות, אבל זה ממש לא אומר שהוא לא חולה. והרבה רופאים גם לא חיים באורח בריא.

אבל נדמה לי, שהשאלה האמיתית כאן היא שאלת האושר והסבל שלך. אני לא יודע מה את מרגישה שיוצא? ולמה זה רוע? אבל הדימוי שלך לחיים מוצא חן בעיניי, הוא מתאר את המיסתורין של החיים, את התנועה שבהם, ואת זה שהם תמיד ממשיכים להפתיע, לטוב ולרע. אני לא בטוח שאפשר לסגור את התיבה הזו, אבל אם מתמזל המזל אולי אנחנו לומדים לשאת אותה, ולא רק לסבול ממנה.
נשמע שנפש הילדה שלך מחפשת אישור ומענה. עצוב שאת מרגישה שאת לא מוצאת את המענה הזה בסביבתך. מקווה שהאוזן הקשבת המוגבלת שלנו כאן, יכולה לעיתים קצת לעזור לשאת את התיבה שלך. המשיכי לחקור, להתעניין, ולטפל בעצמך.

בהצלחה

באמת לא ל חשבתי שיענו לי, ובמיוחד כשאני בעצמי התיאשתי כבר מהכול , וכתבתי לא משנה , וויתרתי על תשובה .
אז זה רק מראה כמה באמת האנשים שכותבים פה, חשוב לך באמת מה שהם מרגישים.
וניראה גם, שאכפת לך ממי שכותב פה.
האקסיסציאנלים דווקא הגו תאוריות שמהן אפשר להכין נוסחה לאושר.
תכניס אאותנטיות , תוסיף שלוש כפיות של משמעות תנפה במסננת את החרדה מהאי קיום, תערבב מס]פר דקות ולבסוף ארבעה כוסות של חופש הבחירה .
תכניס לתנור ל31 שנה ו אוו ואללה .
כן הם קצת חיו בסרט .
תודה רבה על העידוד!
אכן לפעמיםחיי קשים מנשוא
יישר כוח שחף

שלום אלכס
את מספרת על חיים קשים ודכאונות, על אבל לא מעובד, וגם על קשיים חברתיים.
להערכתי זה לא פחד קהל אלא משהו עמוק יותר, שקשור בחוסר אמון באנשים, בבדידות בחרדה ועצב. סלידתך מרעשים יכולה להצביע גם על רגישות יתר תחושתית, שתרמה לקשיים הרגשיים.
ממקום כזה קשה לבקש עזרה ולפנות לטיפול, ולא זו לא רק שאלה של כסף, כי כבר כתבנו פה רבות על טיפול חינם ומוזל. אני חושבת שזה קשור מאוד לפחד להתקשר למישהו רגשית, להחשף ובמיוחד לזר. אך זהו חלק מהריפוי.
את מתארת את עצמך כמי ששהצליחה לקום ממשברים, כך שיש ל כוחות, ואני מקווה שתגייסי אותם כדילעזור לעצמך, ותפני לעזרה מקצועית.

בהצלחה!

תודה רבה על תגובתך,
בגלל בעיות כלכליות ונוספות, אין לי אפשרות ללכת לפסיכולוג.
אני לא רוצה לערב בכך את הוריי כרגע,
ואתמול ניגשתי לרופא משפחה, התלוננתי על כאבי ראש חוזרים, בעיות אוזניים ועיניים.
היא אמרה שיכול להיות וזה נובע מלחץ נפשי ונתנה לי הפנייה לפסיכולוג,
אבל בקופה אמרו לי שאני צריכה למצוא פסיכולוג פרטי כי זה לא נמצא בסל התרופות.
האם יש בשבילי אפשרות למצוא פסיכולוג לא יקר מידי? כזה שאוכל לממן לעצמי?
בלי לספר להוריי? אני מרגישה שאני עומדת להתמוטט בכל רגע, וחייבת עזרה..

שלום אלכס
אני מתנצלת אבל כתבתי כבר תגובה שלא מופיעה פה.

יש את בריאות הנפש שם זה בחינם ומכונים פרטיים שמכשירים סטונטים ומתמחים והמחירים מולים.. יש אגדות שונות ורווחה. וכמובן יועצת בית הספר. חפשי בגוגל טיפול פסיכולוגי מוזל או בחינם. בקופת חולים כללית ומכבי שי טיפול פסיכולוגי מוזל לחצי שנה.

לגבי הוריך חייבים לידע הוירם עם קטינים. אולי מאחר ואת כמעט בת 18 אז ימצאו לכך פתרון.

בהצלחה!

שלום תום

אתה מתאר סבל גדול, ואם אתה בטיפול תרופתי אתה בקשר עם פסיכיאטר אני מקווה.
כדאי שתשתף אותו ותשקלו את הטיפול התרופתי. כמו כן תמיד כדאי לשלב טיפול פסיכולוגי עם התרופתי.
מאחר ולא כתבת הרבה אין ל אפשרות להתייחס מעבר לכך. אם זה מעיד על כוחותיך, כדי שתשתף מישהן קרוב שיעזור לך לקבוע תור ולעשות את הדברים הנדרישם.

בהצלחה!

אני בצבא כרגע

שלום תום

אפשר לפנות לקב"ן ולקבל שיחות על בסיס שבועי גם בצבא.
כמו כן כיום ניתן לפנות לטיפול אזרחי נפשי במידה שזה א]שרי מבחינת הזמן.
הצבא זו מסגרת תובענית ולא פשוטה, ובעיני זו סיבה נוספת לפנייה לעזרה ותמיכה.

בהצלחה

שלום לך חסרת ביטחון,

לא כתבת בת כמה את, והאם בכל תחומי החיים יש לך חוסר בטחון וביישנות, או בעיקר במקומות עבודה ומול אנשים זרים.
כדי להבין יותר טוב ממה את סובלת ואיך את יכולה להתחזק, צריך לקבל יותר רקע על תולדות חייך והביטויים השונים של חוסר הביטחון.
מהמעט שכתבת, אני שומעת שאת מרגישה בעלת יותר פוטנציאל ממה שאת מצליחה לממש, ושפחד וביישנות מונעים ממך לתפקד כמו שהיית רוצה.
אני גם שומעת שאת לא מוותרת בקלות, ומנסה בפעם השלישית לעבוד בחנות. אם את בטוחה שזה הכיוון שמתאים לך בשלב זה, כל הכבוד שאת נותנת פייט.

זכרי שהצלחה בעבודה לא קובעת מי את ומה את שווה. זו "בסך הכל" עבודה, ואם לא תייחסי לה משמעות עצומה, תהיי בפחות חרדה ויהיה לך יותר קל לקלוט מה התפקיד שלך.
אם את משרתת לקוחות, נסי להיות אדיבה ונחמדה, הם לא מנסים לבחון אותך אלא רק מקווים לקבל שרות נעים וענייני. את יכולה לספר להם שאת חדשה ומתרגשת, זה תמיד מעורר אהדה ועזרה.
שתפי את המעסיק/ה שאת קצת בלחץ בימים הראשונים, ומצליחה לבוא לידי ביטוי בהמשך. קצת הומור-עצמי עוזר לגייס את הסבלנות והרצון הטוב של המעסיק. אל תתביישי לשאול שאלות ולבקש עזרה.

נסי לחשוב על כל התכונות הטובות שלך, ולדמיין איך את רוצה להיות כעובדת. זכרי שזה לא גורלי, אם תצליחי להשתלב זה יהיה מועיל ומחזק, אך אם לא, לא קרה כלום, והכי גרוע יהיה לשוב לנסות במקום אחר.

אם חוסר הבטחון גובל בחרדות והימנעות, וגורם לך סבל רב ועיכובים בחיים, כדאי מאד לפנות לעזרה מקצועית.

ספרי איך היה יומך הראשון..