פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום לך,

תודה על פנייתך הכנה והאמיצה. אכן הבעייה שאת מתארת מטילה צל כבד על חייך, מסכנת את שלמות הזוגיות שלך והורסת את שמחת החיים וההנאה מהתא המשפחתי שבנית. ניתן לאמר שאת סובלת מקינאה אובססיבית, שבודאי יש לה מחירים נוספים על אלו שמנית כאן.

קשה, כמובן, לנתח במסגרת זו ממה נובעת הקינאה. האם מרגשי אשם על הקשר הקודם שניהלת עם גבר נשוי? האם בגלל צורך מופרז בשליטה וידיעה? או נטייה לתלות? האם בגלל היבטים בביוגרפיה האישית שלך ושל הורייך? האם בגלל תכונות של בן זוגך והדינמיקה ביניכם?

מה שמסתמן הוא, שאת כנראה סובלת מחוסר בטחון, ומתקשה להאמין שאת יכולה וראויה להיות האישה הראשונה, היחידה, המרכזית והאהובה. בעבר חוסר הבטחון הזה הביא אותך להסתפק במעמד "האישה השנייה", וכעת שוב קשה לך להאמין באמיתות ובעקביות אהבתו של בן זוגך.

כידוע, נבואות נוטות להגשים את עצמן, ועל כן התנהגויות הנובעות מקינאה עלולות להחוות על ידי הצד השני כשתלטנות ורכושנות, ולהרחיק את בן זוגך. מעטים הגברים המסוגלים להגיב באמפתיה ואורך רוח לאורך זמן. עלייך לגייס כוחות, תעצומות נפש והרבה אמונה כדי להכיל את חרדתך ולקיים זוגיות נינוחה ומאפשרת מרחב.


לצערי, במסגרת הפורום לא נוכל לתת לך עצה שתשפר באופן ממשי את המצב. מכיון שמצוקתך נמשכת מזה שנים, ופוגעת במידה ניכרת בתפקוד הרגשי, הזוגי והאישי שלך, עלייך לשקול לפנות לטיפול נפשי. בטיפול תוכלי לברר את שורשי חוסר הבטחון, התלות והקינאה, וכמובן לעבוד עליהם עד שיפחתו במידה ניכרת.

אני רוצה להסב את תשומת ליבך לכך שתפקודך כאם עלול להיפגע עקב המצב שתארת. ילדך זקוק למיטב תשומת הלב וההשקעה, וכמובן לתא משפחתי בטוח ויציב. כדאי לשקול טיפול אישי, או זוגי, ולו כדי להבטיח שילדך יגדל בסביבה הרגועה והאמינה שמגיעה לו.

כל טוב ובהצלחה

רציתי לדעת איזהו טיפול מדוייק עליי לעבור אני קראתי פה בפורומים שאלות ותשובות ונמנו מס' סוגי טיפולים .. במה עליי להתמקד ? ואיזה סוג של טיפול ראוי לי

ושאלה נוספת האם רמת הורמנים גבוהה אצל אישה (ולאו דווקא אחרי לידה ) באופן כללי , יכולה לגרום לחרדות/ פחדים ? ?

אוכל לומר לך בבטחה שעם כול הקושי הקיים כרגע בזוגיות שלי ובהתמודדת שלי בגידול הילד לבד ( כמו שציינתי בן זוגי נמצא בחו"ל) אני אוספת את כול הכוחות שקיימים בי ותמיד אומרת שכנראה מלאכים טובים שומרים עליי שנותנים בי את הסבלנות את האהבה ואת כוחות הנפש לתת לילד שלי את מלוא צומת הלב ואהבה

ואולי בעצם הוא המלאך ששומר עליי בשפיותיי :-)

תודה על האכפתיות ועל תגובתך

יש שתי אסכולות מרכזיות לטיפול נפשי: טיפול דינמי (המתבסס על התורה הפסיכואנליטית) וטיפול קוגנטיבי התנהגותי. אני מתרשמת ששתי האפשרויות יכולות לעזור לך מאד. קיראי ברשת על שתי השיטות, וראי מה מדבר אלייך יותר.

לגבי היבטים פיזיולוגיים של החרדה, כדאי להתייעץ עם רופא. פעילות הורמונלית לא תקינה (למשל של בלוטת התריס) או פעילות לא תקינה של מוליכים עצביים (כמו סרטונין) עלולים לגרום לבעיות במצב הרוח ולחרדות. פסיכיאטר יוכל להסביר לך עוד, ואולי להתאים לך טיפול תרופתי במידת הצורך.

כל טוב!

שלום שמרית,

את מתארת קושי מתמשך ביחסים בינאישיים, שמשאיר אותך בחוויה של ריקנות, בדידות ונטישה. כתוצאה מכך אין לך כתף להישען עליה, או אדם להתייעץ עימו כעת, כשאת מתחילה לבנות את חייך כבוגרת.

אני מאד מבינה לליבך ולכאבך, ובמיוחד לרגשות הנטישה והייאוש. יחד עם זאת, אני מציעה לך להתבונן באומץ אל תוך עצמך ולהתחיל לשאול שאלות לגבי מערכות היחסים שלך: האם האנשים שאת בוחרת הם המתאימים לך ביותר, האם את ערה לחלקך בהתערערות יחסים, האם יתכן שאת משחזרת דפוסים שראית בבית, האם את יודעת לתת אמון ולהישען, האם את מקבלת את עצמך ואת האחר כמו שהם..?

מבין השורות אני שומעת שיש לך קושי לקחת אחריות על החלק שלך במערכות היחסים שלא צלחו. צריך שניים לטנגו, ולך יש שותפות ביצירת יחסים שטחיים עם חברות, או קשיים זוגיים שגרמו לפירוק הקשר. עלייך להיזהר מפיתוח דפוס דומה לדפוס של הורייך, אשר ללא הרף מאשימים זה את זה ומתקשים לקחת בעלות על תרומתם לבעיות.

התקפי החרדה והיאוש נובעים כנראה משילוב של מצוקה נפשית, עם תחושת חוסר אונים והעדר כלים כדי להתמודד ולשפר את המצב.

מצויין שאת שוקלת לפנות לטיפול. טיפול הוא אכן מקום לשתף, אבל הוא גם מקום לבחון בו את עצמך, את הדרך שבה את בונה ומקיימת יחסים, ולעזור לך להתמודד בבגרות.

תוכלי לפנות לטיפול פסיכולוגי בחינם דרך המרפאה לבריאות הנפש באזור מגורייך, לטיפול מוזל דרך קופת החולים או לטיפול פרטי.

לפעמים אנחנו צריכים לצלול אל הקרקעית כדי לעלות למעלה. משבר כמו שאת מתארת יכול להיות מנוף לצמיחה, אם תדעי ללמוד ממנו ולהיבנות ממנו. אני מאחלת לך לבנות בשנים הקרובות מעגל חברי אמיתי, לאט, בהדרגה ובסבלנות.

בהצלחה

אם את אומרת בציטוט אמר עלייך שאת ניראת מוזר השאלה באיזה הקשר חוץ מזה שבדרך כלל מנסיון אישי שחוויתי בעלי מקצוע מסוג זה נוטים ליכתוב על מראה האדם .

אף על פי שיכל להיות שהוא כתב שאת ניראת מוזר מהבחינה של התנהגות מוזרה או ניראת לו שונה בזמן האחרון כאילו שמשו עובר עליך בדרך כלל אומרים על אדם שהוא ניראה מוזר כאשר משו מתנהל אצלו שלא כשורה

בנוסף לכך לא ניראה לי שהפסיכיאטר יתן דעתו על מראך למרות שזה ענין של טעם מה הטעם שהוא יכתוב על מראך הוא עוסק בנפשך ולא נראה לי שיעשה מעצמו צחוק בתור רופא וירד לרמה כזאת שיתן דעתו על חוות דעת רפואית בקשר למראה שלך מדוע שיעשה דבר כזה אני אל בעלת מקצוע מבחינתי אין בכך שום הגיון .

באמת אני לא מבינה , למה שיביע את דעתו עליי .
אם הבנתי מהודעתך , א את חושבת שהוא מכיר אותי הרבה זמן, אבל זה לא כך .
זאת הפעם הראשונה שאני רואה אותו .
האמת היא שאולי את צודקת , בגלל שבגלל מצבי העגום , אני נראת אולי מוזנחת .

אני מתחרפנת !!!!!!
גם ככה מצבי ממש לא טוב , אבל הסיבה שהלכתי לאישפוז הוא , שביומיים האחרונים , אני יושבת מול המחשב ורואה במשך שעות על שעות ,( ליפני כמה ימים זה היה ממש כמעט מהבוקר , או מליפני הצוהוריים עד הערב ) וזה נמשך גם היום , מהרגע שהגעתי הביתה .
אני יושבת מול המחשב , ורואה סרטים ביו טיוב סביב הנושא הקונספירציה על כיבכול " מותו " טפו טפו טפו של פול מקרטני בשנת 1966
העניין הזה מעסיק אותי בצורה אובססיבית, גורמת לי לחרדות , ומדירה שינה מעיניי.
אני מפחדת ללכת לישון .
אמרתי את זה לפסיכיאטר אבל הוא נתן לי את הבחירה אם להתאשפז, וכמובן שאני פה, בבית.
למ הוא לא נתן לי כדורים ?
איך אני מפסיקה את ההתעסקות הזאת ?
אתם חושבים שבאמת אפשר להעלים בן אדם ?
להסתיר את מותו?
האדם שראיתי בפראק הירקון הוא זיוף ?
גם כול המסרים שהחיפושיות שתלו , ממש ספוקי .
אם שומעים שירים אחורה , שומעים רמזים וכול מיני תמונות .......

הי קספר,

תיאוריות קונספירציה יש על כל ארוע מפורסם בחיי האנושות.

יש תיאוריות קונספירציה ששיקספיר לא היה באמת שייקספיר, שהאדם לא באמת נחת על הירח, שרבין לא באמת נרצח ע"י הימין הקיצוני, שאל-קעידה לא אחראית לנפילת בנייני התאומים וכו' וכו'... אני לא צריכה להזכיר כמה תיאוריות קונספירציה נקשרו לעם היהודי, שהובילו לאנחנו יודעים מה..

כנראה שהטבע האנושי לא מוכן להסתפק במציאות, ואוהב לבדות בדיות ודמיונות.

את במצב נפשי רגיש ופגיע כרגע, ומשום כך מוכנה לספוג את הבדיות האלו. אני ממליצה לך לסמוך על החלק הרציונלי שלך, שיעזור לך להתרחק מהמחשב ולהפסיק להתעסק עם התיאוריות האלו, לפחות עד שתתחזקי!

ובקשר למה שכתב הפסיכיאטר. כל דו"ח פסיכיאטרי ("סטטוס מנטלי") מתחיל על פי הנוהג בתאור הופעה והתנהגות. המילה שהוא בחר לא נעימה, וכנראה יכל להשתמש במינוח אחר. אבל מה שבאמת חשוב הוא שאת תרגישי טוב ובנוח עם ההופעה החיצונית שלך. תזקיפי את הגוו, תתלבשי יפה, תתבשמי, תיראי מטופחת וחמודה. אין אישה מכוערת, יש אישה לא מטופחת. גם כשקשה וכואב לך, את יכולה להראות טוב ולהרגיש בנוח עם עצמך, וזה כבר ישפר מעט את ההרגשה והבטחון.

מקווה שתרגישי טוב יותר בקרוב,

אני מודה לך על תשובתך ,
וחשוב לי שתדעי שיצאתי מחוזקת ממה שכתבת לי.
אני גם מסכימה איתך בדברייך, אני אנסה לעזור לעצמי, גם אם זה משהו, קטן כמו להתלבש לא כמו שאני מרגישה .

הי גל,

אתחיל בסוף. לבטים לגבי טיפול שייכים תמיד לטיפול עצמו, והכי נכון להעלות אותם בתוך הטיפול עם המטפל/ת. שם זה יכול לקבל את המענה הרחב ביותר, המעמיק ביותר, ובעיקר ההתמודדות עצמה עם הלבטים האלו היא חלק חשוב מאוד בתהליך קבלת ההחלטה לגבי הטיפול.

לגבי שאלתך הספציפית, ישנם מחקרים שמראים היום כי CBT הינו טיפול יעיל בOCD, ונותנים עדיפות לטיפול זה בהפרעת ה-OCD. אך אין זה אומר כי הוא הטיפול היחיד. גם בגישה הדינאמית מטפלים ב-OCD, ויש לה את הכלים שלה להתמודדות עם הפרעה זו.
חשוב לבחון כל מקרה לגופו. יש חשיבות, למשל, לחומרת ה-OCD. ככל שהמקרה חמור יותר ומפריע להתנהלות תקינה של חייו של הפונה, והמקרה ודורש התערבות דחופה יותר לטיפול בו, קיימת עדיפות לפנות ל-CBT שמציע את הטיפול המהיר יותר והממוקד יותר בבעיה. במצבים שזהו חלק מדפוס רחב יותר, ואין לחץ אקוטי לפתור את הבעיה כמה שיותר מהר, הגישה הדינאמית יכולה להתאים.
בכל מקרה, תמיד הכי חשוב מה מרגיש המטופל, יש אנשים ששיטה אחת הרבה פחות מתאימה להם מאחרת, ללא קשר למחקרים ולהפרעה.

כרגע קיים קשר טיפולי שעולה מדבריך שהוא מיטיב ונוצר בו אמון. על כן אני יכול רק להמליץ לבחון את השאלה בתוך הטיפול. יש מטפלים שמשלבים גישות, או מוצאים פתרונות אחרים. על כל פנים העלאת הבעיה היא חלק מהטיפול עצמו.

בהצלחה

היי ותודה על תגובתך!
רציתי לשאול עוד שאלה:מה גורם לOCD?מבחינה תורשתית אין לאף אחד ממשפחתי ,רק בגיל 16 זה התחיל לי,כל מיני טקסים ,אז קרו שם כמה אירועים בקטע בריאותי שגרמו לי לאבד את השליטה על חיי וכנראה שהמחשבות והטקסים החזירו לי בדרך המוזרה את השליטה.אך האם זה רק זה?
ודבר נוסף-אם אני מוכנה להיפתח ולדבר ולנסות עם המטפלת הדינמית שלי ,אך אני ממש לא רוצה תרופות בעניין(לא מעונינת לא בהשפעות לוואי ולא תיקים אצל פסיכי'!),האם יש סיכוי שרק דיבור יעזור?
תודה

שלום לך,

את יכולה להתעניין ולקרוא באינטרנט על OCD וגורמיה, וגם להעלות את השאלה בטיפול. ישנן תיאוריות שונות בפסיכולוגיה המציעות סיבות שונות וטיפולים שונים ל-OCD. באופן כללי, כמו גם במקרים אחרים בפסיכולוגיה, גורמים גנטיים יכולים להעלות את הסבירות ללקות בתופעה נפשית כלשהי, אך ברור כי אין הם מכריעים בעניין לבדם.
עצם זה שאת מאתרת מתי התחילו הסימפטומים וקושרת אותם עם איבוד שליטה הוא כיוון טוב, וכדאי להמשיך לחקור בו. טיפול בגישה הדינאמית יתמקד בתהליכים לא-מודעים, וישאל מה בלא-מודע עורר חרדה וחוסר שליטה שהטקסים ניסו להרגיע את החרדה ולהחזיר את השליטה.
לגבי התרופות, לא הייתי שולל מראש את האפשרות, וכדאי גם כאן להעלות את השאלה בטיפול. עם זאת, אין צורך להכריע עכשיו. גם כאן, שאלת החומרה וההשפעה על החיים היא קריטית, כמו גם האם טיפול לא-תרופתי עוזר. העלי את הנושא בטיפול, תני לעצמך את הזמן, והחליטי יחד עם המטפלת בתהליך שדורש זמן. תשובה זו אמנם מכניסה גורמים של אי-וודאות, ונראה כי זה חלק מהקושי שלך. אני מקווה כי תוכלי להיעזר בקשר הטיפולי על מנת לשאת את אי-הוודאות הזו ולתת לתהליך הטיפולי לעשות את שלו.

בהצלחה

שלום אפרת,

הודעתך קורעת לב, אני איתך בצער ובאובדן.

את מוזמנת לשתף כאן יותר בדמותה של המלאכית הקטנה שלך, ובכאב על אובדנה.

אני לא מכירה פורום כמו שאת מבקשת. אני מאמינה שבחיפוש בגוגל תוכלי למצוא פורום כזה או דומה. את כמובן יכולה גם להקים פורום באחת הפורטלים הגדולים ברשת.

מחזקת את ידייך,

שלום לך,

אני שומעת בדברייך סבל ומצוקה רבים, שמשפיעים לרעה על מצבך הנפשי, על תפקודך בבית הספר ועל מצבך החברתי.

מצוקתך מתמקדת בתחושות של עוינות ורדיפה כלפייך. את יודעת שתחושותייך הן לא "מציאותיות" ובכל זאת לא מצליחה להילחם בהרגשה האיומה.

אני לא יודעת מה גורם לך לחשוב ולהרגיש כך. יכול להיות שעברת בחיים לחצים וחוויות שליליות שהשפיעו עלייך לא טוב (גם אם אין טראומה מרכזית), ואולי יש שיבוש מסויים בכימיה של הגוף שלך שגורם לך להרגיש רע.

עוצמות המחשבות והרגשות השליליים, והפגיעה בתפקוד מחייבות טיפול מקצועי! עלייך לגשת לרופא/ה פסיכיאטר/ית שיאבחן את מצבך, ואולי יתן לך סיוע תרופתי. אל תפחדי ממפגש עם רופאה, מדובר באשת מקצוע אכפתית ומבינה, שיש לה כלים להקל עלייך ולעזור לך.

גם טיפול בשיחות הוא חשוב מאד ויעזור לך. טיפול בשיחות תוכלי לקבל אצל הפסיכיאטרית או במקביל אצל פסיכולוג/ית. אפשר לפנות למרפאה לבריאות הנפש הקרובה אלייך, ולקבל את השירות בחינם.

מאד חשוב שתשתפי את ההורים בהרגשתך, ותבקשי מהם עזרה לפנות לעזרה.

אנא אל תישארי לבד ואל תזניחי את עצמך. טיפול טוב יעזור לך מאד, ואילו בלי טיפול מצבך יכול להחמיר. הרימי טלפון ראשון עוד היום!

גם אמיל יכול לעזור..

בהצלחה

שלום לך,

אני ממליצה לך מכל הלב לשמור על 'ראש פתוח' וכן ללכת לבירור פסיכולוגי ו/או טיפול מיני, שבמסגרתו מתגלים דברים שלא ידענו קודם על עצמנו תוך איסוף נתונים ושיחות-נפש שפותחות צוהר לתובנות וליכולת לפתור בעיות שמציקות לנו בתפקוד.
מיניות האדם היא נושא מורכב מאוד, ומעורבים בו כל מיני אלמנטים פסיכולוגיים/ התנהגותיים שיכולים להיות מסיבות רבות, לאו בהכרח מתקיפה מינית או פחד ממין; לכן השלב ההתחלתי הוא כן לאזור אומץ ולהיות 'פתוחה' לבירור - לפחות עם אדם קרוב לך שאת בוטחת בו.
העצה שאני יכולה לתת לך כאשה אל אשה - היא לנסות להבין האם את שלמה עם הגוף שלך, והאם את חשה כלפי עצמך די אהבה-עצמית כדי להיות מסוגלת לחוות אינטימיות אמיתית ובריאה. בעיניי יש זיקה בין שני הדברים, וכדאי לתת עליה את הדעת.

בהצלחה.

שלום לך,

מתאורך הקצר קשה לי להתרשם, ובודאי לא לאבחן, מדוע את חווה קושי בקשרים זוגיים ומיניים.

פירוש "וגיניסמוס" הוא התכווצות פתאומית ובלתי רצונית של השרירים המקיפים את פתח הנרתיק, בדרך-כלל בתגובה למגע בפות או בנרתיק. החדירה במצב זה קשה מאד או בלתי אפשרית. הדבר נובע מפחד או סלידה ממגע מיני, או קשור לפציעה, יובש, דלקת בנרתיק או דלקת שלפוחית השתן.

לא ברור מה קודם למה, האם ההתכווצות גורמת לקשיים זוגיים ומיניים, או שמא קושי באינטימיות וקשר מיני גורם לך להתכווץ ולהרתע. סביר שזו תגובה מעגלית, שבו דבר מזין דבר וגורם לתופעת הימנעות וקושי.

בטיפול מיני תוכלי לקבל הערכה הרבה יותר מדוייקת ומותאמת אלייך, והרבה עצות והכוונה כיצד להתגבר על הבעייה. הטיפול המיני מקנה טכניקות של הרפייה והרגעה, וגם מתייחס להיבטים נפשיים ורגשיים של המיניות והזוגיות. חבל להתבייש. מטפלים מיניים מנוסים מאד בטיפול בתופעות אלו, שהן נפוצות מאד, גורמות סבל רב, וקלות יחסית לפתרון. עצם הדיבור הפתוח, החופשי והנינוח עם אשת מקצוע כבר ישחרר אותך מאד.

אם את רוצה לפי שעה לקבל הדרכה ברשת, תוכלי למצוא שפע של מאמרים, אתרים וייעוץ תחת מילת החיפוש "וגיניסמוס" בגוגל. ראיתי כתבות מעולות, שתוכלי להנות וללמוד מהן.

בהצלחה

תודה רבה לך על התגובה!
קראתי הרבה על הנושא באינטרנט בימים האחרונים ואני מוצאת את תיאור התופעה אך לא דרכים לפיתרון...
אם תוכלו לייעץ לי איך אני יכולה לעבוד על הנושא זה מאד יעזור לי..
אני יכולה לומר לך ששנים אני לא הצלחתי להגיע לחדירה עם בן זוג, באמת עקב התכווצות בלתי רצונית, ולא הבנתי שיש לי בעיה.
אני מרגישה שחצי דרך מאחורי, עכשיו אני מחפשת פיתרונות פרקטיים.

שוב הי,

אני דוקא מצאתי חומר רב, בעזרת מילות החיפוש "וגיניסמוס טיפול". יש מאמרים טובים הן של מטפלים והן של מטופלות שעברו טיפול מוצלח ומשתפות מנסיונן. נסי גם באנגלית.

האמת שיכולתי לעשות לעצמי חיים קלים ובעזרת כמה "העתק והדבק" לכתוב הנחיות כלליות לטיפול בוגיניסמוס. אז זהו, שאני לא מאמינה בגישה של "העתק והדבק", לא בטיפול ולא בפורום, אלא מאמינה שלכל אחד מגיע מענה התפור במיוחד לו, לפי צרכיו ומאפייניו הייחודיים.

יש לי הרגשה שהבעייה יושבת אצלך על לבטים או קונפליקטים בענייני קשר וזוגיות, וחלק מפתרון הבעייה יהיה להרחיב את המודעות וההכלה של היבטים אלו.

אם אני מנסה לקלוט אותך, את האדם שמאחורי הבעייה, אולי יש משהו מקביל בקושי שלך לפנות לטיפול, ובקושי שלך לפתח קשר מיני עם בחור. יתכן (וזו רק השערה כמובן) שהדברים הללו נובעים מרתיעה שיש לך לתת לאחרים "להיכנס פנימה". את אדם אוטונומי, שגם על הקושי הנוכחי מעדיפה להתגבר בכוחות עצמך בעזרת הנחיות כלליות. המחשבה להחשף יותר, לתת לאחר לראות את הצד הפגיע, החשוף והחלש שלך, מעוררת בך מתח ו"אחורה פנה".

אם ממש הרחקתי לכת ואין לדברים כל קשר אלייך, אני מתנצלת. היה לי חשוב לנסות לפגוש אותך אישית כאן מעל דפי האינטרנט ולא רק לצייד אותך בטכניקות כלליות.

אני בטוחה שבפורומים לטיפול מיני יוכלו לתת לך את המידע הכללי שאת מבקשת או יפנו אותך ביתר יעילות למידע כזה.

כל טוב, והנאה בגילוי המיניות היפה שלך,

תודה! את מקסימה וניראה לי שקלעת בול
המשכתי לחקור את הנושא ואני שוקלת צעדים להמשך
עזרת מאד

שלום לך,

אני מבין שכרגע מבחינה רפואית לא נמצאה הבעיה בגרונך. מה שכמובן גורם להרבה חרדה מהתקבעות המצב, ודיכאון על מצב-הביש בו את מוצאת את עצמך.
כמובן שרצוי להמשיך ולנסות למצוא פתרונות רפואיים לבעיה, אך במקביל ניתן לנסות ולבחון גם כיוון נפשי לבעיה עצמה, במידה שלא נמצאת סיבה ופתרון רפואיים. לעיתים תופעה כזו יכולה להיות גם סימפטום שקשור לנפש.

לשאלתך לגבי החרדה והדיכאון הנלווים לבעייתך הרפואית: מדובר כאן באובדן גדול בגיל צעיר של יכולת חשובה ובסיסית עבורך. הרגשות הקשים הם טבעיים, ומגיע לך המקום לבטא אותם, לעבד אותם ולהתאבל על האובדן שלך. את זקוקה למקום לטפל בנפש שלך, ולא לדאוג מיד לאחרים. אני לא חושב שאת צריכה או יכולה לשמור את הדיכאון לעצמך, אך אם את מרגישה שהסביבה שלך לא יכולה לתת לך את התמיכה והמקום להתמודד עם הרגשות הקשים שעולים בך, זה יהיה נכון לפנות לטיפול שבו תוכלי לעבד את מה שעובר עלייך ולתת מקום לרגשות האלו. זה לא אומר שהסביבה שלך לא בסדר, אני בטוח שהם עושים ככל יכולתם לעזור לך, אך לא תמיד לסביבה הקרובה יש את הכלים והכוחות לעזור. אימך קשורה אלייך מאוד והכאב שלך כואב לה מאוד וזה עשוי להקשות עליה לספק כרגע את העזרה לה את זקוקה. לשם כך קיימת העזרה המקצועית, שבה תוכלי לקבל מקום בטוח ומכיל עבור רגשותייך ואז גם לחשוב על מה ניתן לעשות, לראות את נקודות האור והחוזק שלך, ולמצוא דרכים לשפר את מצב רוחך.

את למעשה כותבת זאת בעצמך - "איך לעזור לעצמי? חופש הביטוי נלקח ממני...איך לשפר את המצב רוח שלי?"
את שואלת איך לעזור לעצמך, ומיד מוסיפה כי חופש הביטוי נלקח ממך. הוא נלקח פעמיים, פעם בגלל הבעיה בגרון ופעם שנייה בגלל שאין לך היכן לבטא את רגשותייך לגבי זה. כמו שזה מופיע בדברייך הסדר הוא להחזיר לעצמך את חופש הביטוי - מרחב רגשי שבו יינתן מקום מספק עבור הרגשות שלך. אז אפשר יהיה לשאול 'איך לשפר את מצב רוחך'.

החלמה מהירה
ובהצלחה

האם הוריך ומשפחתך מודעים למצבך? האם הם בתוך העניינים? האם את משתפת אנשים ב ת ו ך חייך במה שאת עוברת? עליך לברר לעומק מה מקור המועקה שלך. ייתכן שישנם פחדים בתת המודע שלך שאינך מודעת אליהם, ועם כל זאת במסגרת הפורום הכל ספקולציות. מה שברור הוא שעליך לשתף אדם קרוב שיעניק לך תמיכה, ולפנות אל הפסיכיאטר בבקשה שיפנה אותך אל גורמים שאולי יעזרו לך להבין לעומק את מקור המועקה הלא-מרפה; ייתכן שעדיין לא מצאו אותה מסיבות אלו או אחרות. אינני יודעת מה ימליץ לך איש מקצוע לאור המידע המעורפל, אך לפי דעתי מוטב להגיע בהקדם האפשרי אל הרופא המטפל שלך - עם הוריך או עם מישהו קרוב - כך שלא תצטרכי להתמודד לבד. ייתכן שאינך בנויה לטיפול תרופתי מסוים וימצאו עבורך טיפול תרופתי אחר ו/או דרך טיפול נוספת.
החשוב מכל לא להתייאש ולא להיות לבד.

שלום לך,

אני שומעת את כאבך ויסורייך, וקודם כל שולחת לך חיבוק והרבה אהדה.

טוב מאד מאד שאת יודעת לבקש עזרה, וכבר מתחילה להיות מוחזקת במעגל טיפולי המשלב שיחות וטיפול תרופתי. המשיכי להעזר ולהיתמך גם ברשת ה"לא פורמלית", הורים, חברים, פורומים, "ערן", את לא לבד!

אני מבינה עד כמה גדולה האכזבה כאשר הטיפול התרופתי לא מקל מייד. חשוב שתדעי שהתרופות מתחילות להשפיע רק כחודש לאחר תחילת נטילתן, ולעיתים יש לעלות מעל המינון שניתן לך (שהוא נמוך). יש רופאים הרושמים בזמן ההמתנה הזה גם תרופות להרגעה מיידית. אנא פני בהקדם לרופא שלך להמשך ההתייעצות.

עד שהתרופות והשיחות יתחילו לעשות את שלהם, נסי להחזיק מעמד, כל יום בנפרד. זה זמן להיות סלחנית לעצמך, להתמקד בדברים שאת אוהבת וקצת מנחמים, לבקש ולקבל אהבה.

אם את מסוגלת, נסי, כמידת יכולתך, לעשות פעילות גופנית. כאשר הגוף נמצא בתנועה ומתקדם במרחב, גם הנפש מתחילה לנוע, ולהתקדם במרחב. אנשים מדווחים על שיפור משמעותי במצב הרוח לאחר פעילות גופנית, יתכן שגם לך זה יעזור.

בעיקר נשמע שאת בידיים טובות ועוד מעט תתחילי להרגיש הקלה.

ספרי לנו בהמשך מה שלומך, ובהצלחה!

שלום גל

ראשית אני חייבת להודות שאני מופתעת מבקשתך, עוד לא נתקלתי בבקשה כזו.
מאחר ואינני יודעת פרטים לא אוכל להתייחס למקרה, אך בהחלט מסקרן מדוע להתעקש כל כך בגיל זה על זוגיות מסובכת....
לשאלתך יש מרפאות לבריאות הנפש ש יש מחלקות לילדים ונוער והטיפולים חינם, אך תור ההמתנה ארוך מאוד. נסי לבדוק באנטרנט אם מרכזים נוספים לבני נוער. יחד עם זאת ארשה לעצמי להציע לך לשקול טיפול איש לעצמך, בו תוכלי להבין את בחירת ב הזוג המסובכת וההתעקשות עליה.

בהצלחה

אני חושש שלא הבנת את הבעיה כמו שצריך, בלי קשר לפרטים. אני בן, והוא הבן זוג שלי...
יש לך רעיון לעזרה שיותר מתאימה למקרה הזה?..

שלום גל
מצטערת שטעיתי בזהותך, ההרגל מוביל לזוגיות שגרתית. עכשיו אני מבינה שמדובר בקשר בין שני בנים. אך עדין אני דבקה בהמלצתי ואף יותר, שתשקול גם טיפול פרטני, לא קל להיות שונה ובמיוחד בגיל הזה. טיפול זוגי אפשרי גם במקרה זה, אם כי אפשר שגם שם ימליצו על טיפול פרטני, במרפאות לבריאות הנפש בחינם, ואולי בפורומים של הקהילה הגאה תמצא רעיונות לעזרה חינמית מיוחדת לקהילה.

בהצלחה!

שלום לך מטופלת,

ראשית, כדרכי לא אתייחס למקרה הספציפי שלך (אני לא מתערבת או מביעה דעה לגבי טיפולים) אלא אתיחס לסוגייה באופן כללי, כחלק מהשירות והמידע שאנחנו מציעים כאן בפורום.

הקוד האתי של הפסיכולוגים נמצא ברשת, וכולכם מוזמנים לעין בו.

מתוך הקוד האתי של הפסיכולוגים 2004:

4.1 מתן מיידע ללקוח

א. בהתערבות פסיכולוגית מכל סוג - לפרט, לקבוצה או לארגון – יתנו הפסיכולוגים מראש ככל שאפשר מידע הולם על אופייה של ההתערבות, על מסלולה הצפוי ועל הנהלים הקשורים בה כגון: שכר, שמירה על סודיות, מקום וזמן תוך שימוש בשפה מובנת ללקוח.

מתוך סעיף זה ניתן ללמוד כי יש להסכים מראש על נושא השכר, ועל שינויים שעשויים לחול בו.

כדאי לציין, שיש טיפולים שבהם קיים באופן מובנה שינוי של התעריף כחלק ממסלול הטיפול.
למשל: בטיפולים הניתנים דרך קופות החולים חלק מהפגישות ניתנות במחיר מוזל, והיתר במחיר שנקבע ע"י המטפל (ויש לתאמו מראש!).

דוגמא נוספת היא כאשר ניתנת הנחה בראשית הטיפול לתקופה קצובה.


אני מאד ממליצה לך לחזור אל המטפלת עם כל הרגשות והביקורת שיש על ליבך, ולראות אם אתן מגיעות לפתרון שיניח את דעתך.

כל טוב

אני כל כך פגועה ואני כבר מעדיפה לחפש מטפל אחר
ולא הבנתי , הקוד האתי כתוב באופן לא חד צדדי, הוא פותח אפשרות שמטפלים יעשו מה שהם רוצים
הסכום ששילמתי עד כה הוא סכום שהמטפלת קבעה מראש ללא כל הנחה
ואני מעולם לא בקשתי הנחה
אבל עדיין רשום שיכולים לעשות שינוי לאורך זמן לא???
לא בטוחה שהבנתי

אני קוראת את החוק הכתוב כמוך, ואין לי פירוש נוסף.

אני מקווה שתמצאי בתוכך תעצומות נפש למפגש נוסף, אפילו אחרון, או אפילו לכתיבת מכתב. לעיתים גם על מציאות שנראית הכי קשה ואובייקטיבית יש זוית מבט נוספת. אם היתה לך שנה משמעותית בטיפול, כדאי לתת עוד סיכוי לתיקון או לסגירה פחות כואבת.

בהרבה מערכות יחסים, חבריות, זוגיות, מקצועיות, אנחנו חוטפים במהלך החיים מהלומות שנראות לנו אנושות ובלתי ניתנות לשיקום. במצבים כאלה, הכי טבעי להתרחק מייד, ולכן אנשים מחליטים להתפטר, להתגרש, לנתק מגע.. ובכל זאת, אני מאמינה שכדי להחזיק את תחושת הקיום והערך שלנו, ואולי גם את היחסים עצמם, תמיד כדאי לתת צ׳אנס נוסף לדיאלוג. נכון שטיפול זה המקום האחרון שאפשר לצפות לקבל בו מהלומה כזו, אך גם מטפלים הם בני אדם שעלולים לשגות ולפגוע. מגיע לך להשמיע את רגשותייך האותנטיים, לשמוע את הסברה והבנתה, וגם לצמוח מהמשבר, בין אם תחליטי להישאר או לסיים.

בכל מקרה שיהיה בהצלחה!

שלום יוליה,

זהו פורום פסיכולוגיה, אנחנו לא עוסקים בטיפול תרופתי.

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_פסיכיאטריה' id=link]פסיכיאטריה[/a].

אִיסְטְנִיס
אדם עדין ואנין טעם, הנרתע מכל דבר שיש בו גסות או כיעור.

מיוונית: ???????, אַסְטֶנַס (חולה או חלוש).

למילה יש קונוטציה שלילית של הקפדה מעבר לסביר על כל דבר מטריד.
•"איני כשאר כל האדם, אסטנס אני" (משנה, ברכות ב ב)

שלום לך סופיה,

תודה לאני שנתנה את המשמעות המילונית.

בד"כ כשאדם מגדיר עצמו כאיסטניס הוא מתכוון שמאד חשוב לו סדר ונקיון. בדייט, סביר שהוא רמז לכך שחשוב לו שבת זוגו תהיה אסתטית, נקייה ומסודרת.

במצב שבו את לא בטוחה שאת מבינה למה האחר מתכוון, הדבר הכי טוב הוא לבקש ממנו להסביר את עצמו. אם הבחור בסך הכל מצא חן בעינייך, כדאי לך לשאול אותו למה הוא התכוון ומה הציפיות שלו ממך בהיקשר הזה.

כדאי לך גם לשאול את עצמך האם את לא ממהרת להיבהל ולפסול גברים מתוך קושי שלך להיכנס לקשר.

כל טוב

בלתי נראית? :( אני כל כך עצובה,ולאף אחד לא אכפת

לפעמים נדמה לנו שהכל שחור, שאין מוצא....לפי מה שכתבת את בתקופה של פרידה מהחבר, ויש את הבנות המעצבנות בעבודה כך שאת במצב לא קל כרגע.
אלא שכמו כל דבר בחיים האלה, זה זמני. אני מקשיבה לך, ושומעת את המצוקה שלך. אני בטוחה שיש מי שכן אוהב אותך. אם את מרגישה שלא מתייחסים אלייך כמו שאת רוצה או צריכה שאת לא מובנת, זה מעצים את התסכול ואת ההרגשה שאת לבד.
השאלה היא איך את יכולה לשנות את זה?

שלום לך,

הרבה מאוד כאב יש בדברייך. כאב, כעס, קושי. אולי בגלל זה דברייך נותרו ללא מענה. את מתארת שגם בחיים אנשים מתקשים להקשיב לך, לשמוע אותך. את מתארת חוויה של קושי, חוסר צדק, וחוסר מקום, בכל החזיתות. הכאב שלך חזק ועוצמתי ונראה כי יש קושי להגיב אליו, יש קושי לעמוד בפניו.

עם זאת, חשוב שאת מדברת, כותבת, ומחפשת את הכתובת הנכונה עבורך. אפשר לקרוא בדברייך את הכוחות החיוביים שלך, את הרגישות ואת היושרה הפנימית שלך. אני רוצה לומר לך כי הכאב שלך גם נוגע. את זועקת וקריאתך נשמעת, את זקוקה, ומגיע לך, להשמיע את כאבך במקום שבו ישמעו ויקשיבו לך, שבו תוכלי לקבל הכלה ומענה הולם.

אני ממליץ לך בחום לפנות למסגרת טיפולית שבה תוכלי קודם כל לקבל מקום הולם לצרכים שלך, לכאבים שלך, מקום שבו יראו אותך, יראו אותך כמו שאת, ושיתאפשר קשר הדדי, אמיתי ואכפתי. במקום בטוח שכזה תוכלי לבחון את החזיתות השונות בחייך שבהם את חווה קושי, חוסר צדק וחוסר אכפתיות. תוכלי אז גם להבין יותר איך קורה שאת מוצאת עצמך לא פעם במערכות יחסים לא מתגמלות שכאלו, ולהיטיב עם עצמך.

בהצלחה לך

אני מזדהה עם המון דברים שכתבת, משום שעברתי דברים דומים ולכן אני אשמח לייעץ לך (הפסיכולוגית לא השיבה?)
1. עליך ללמוד לפתח סוג של חסינות פנימית, ויפה שעה אחת קודם; ככל שתלמדי לעשות זאת, תהי פחות פגיעה ויהיו לך מספר יתרונות רוחניים (כלומר להמיר רגישות להתעלות נפשית) על פני היריבים שלך.
2. עליך להבין (לא ציינת בת כמה את) שלאדם לרוב טבע אנוכי, ועוולות שבין אדם לחברו שכיחות הרבה יותר מכפי שאת חושבת, אלא שרוב האנשים אינם אידיאליסטים והדבר לא פוגע בהם אישית, ואלו שכן, אלו שעדיין שואפים לצדק ואהבה - נפגעים מכך אישית.
3. המצב שתיארת לגבי עמיתותיך בעבודה נקרא צרות-עין. שוב, העולם תחרותי, וחסר פירגון מתרחש לעתים קרובות; גם תחושות נחיתות למיניהן יכולות לגרום להתנהגות שתיארת, אלא שאת כנראה אינך מבינה בטבע האנושי. הייתי מציעה לך פשוט להתעלם, ולהמשיך בדרך-הישר עד שהמצב ישתפר מעט.
4. תיארת גם מצב של 'רעה תחת טובה'; רוב האנשים, בעיקר אלו שלא ניחנו באינטלגנציה גבוהה - לא מודעים להתבזות בלגמול יחס רע לאדם שהעניק יחס טוב. אותם אנשים בד"כ "לא שווים הרבה", והייתי מציעה לך פשוט לשים עליהם איקס ולהמשיך הלאה מבלי להגיר דמעות - כי זה לרוב לא מועיל. לא ניתן לשנות טבעו של אדם.
5. אדם שנוהג יפה בזולת בד"כ מבקש לזכות בפידבקים ובחום; אני מציעה לך פשוט להתרכז במעלותיך, לנהוג בנימוס כלפי סובביך ועם זאת לשמור על ציפיות נמוכות; זה נשמע פסימי מאוד, אבל זו גם הדרך לזכות בכבוד-עצמי ולהשיג סוג של שליטה...
7. אפילו אם זה יישמע סתירה למה שכתבתי קודם, תאהבי את רגישותך וראי בה מתנה - אף על פי שזו מתנה מכאיבה - כי יכולתנו לחוש כאב הופכת אותנו במידה מסוימת לבעלי נפש מרוממת, ומעצם כך אנחנו הופכים להיות מיוחדים - נסי לנצל זאת באופן שיעניק לך זהות אמיצה יותר, וכך פחות יעזו לנצל את רגישותך נגדך. זה מסע שתצטרכי לעבור לבדך, אבל בסופו של דבר יהיו לך הכלים להשיג כל דבר שתרצי.
לפחות מבחינה רוחנית - ואנשים רגישים ואוהבים-צדק, לרוב, הם רוחניים. וזה כלי הנשק שלנו להתמודד עם הבלי העולם הזה.
8. ידידים שאינם מתעניינים בכאבך הפרטי הם א י נ ם ידידים, הגם אינם אויבים שלך.
זה בסדר גמור להיות אתם בקשר. פשוט תצטרכי לבחור אם להתפשר או לא, עד שיכנסו לחייך אנשים שיעניקו לך את תשומת הלב שאת רוצה (וזה במידה רבה תלוי בך)...
9. הייתי ממליצה לך ללכת לסדנאות למיניהן, אפילו אומנותיות, ולעשות דברים שאת אוהבת, בין אם זה לשמוע מוסיקה, לצייר, לרקוד, או סתם לקרוא ספר... קיימי בידך עולם פרטי שיעניק לך כוח להתמודד עם העולם החיצוני.
10. אם ההרגשה לא חולפת זה בסדר לבקש עזרה. העיקר אל תתייאשי.

מקווה שעזרתי,

מ.א רוזמרי.

שלום חן,

אני מצטערת, איננו יכולים לתת כאן המלצות. לא רשמת מייל למשלוח פרטי כפי שביקשת.

בהצלחה