פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

סיפרתי למישהיא שרע לי אבל לא סיפרתי את הסיבה האמיתית אלא משהו אחר שקרה באמת שהתפרש על ידה כפוסט טראומה ואחר כך השיחות הובילו לדיכאון ממשהו אחר אמיתי, המשכנו בשיחות וכעת לא מסוגלת להפסיק לדבר איתה ופיתחתי תלות כלפיה, איך אפשר לדעת אם אני סובלת באמת מדיכאון קליני או לא, והאם פוסט טראומה עלול להוביל לדיכאון ממשהו אחר ולא מהטראומה?

שלום אני בשנות העשרים לחיי ומטופל בזיפרקסה ( לסכיזופרניה ), אני רוצה ללכת לטיפול פסיכולוגי כדי להסיר מחסומים ולהגיע למימוש עצמי ולהיות מי שאני באמת מבחינה חברתית וכו...
אבל... יש לי בעיה, גם אם אלך לטיפול פסיכולוגי וזה יעזור לי אז אחר כך תבוא מחשבה טורדנית ותהרוס לי את הכל, זה קורה עכשיו כאשר אני "מסדר לעצמי את הראש" אז תיכף באה מחשבה טורדנית והורסת לי את הכל ( את החיים ). אני צריך כיוון לאן לפנות, אולי עליי קודם לקחת כדור נגד מחשבות טורדניות ואז ללכת לטיפול פסיכולוגי או שיש טיפול בלי כדורים שיטפל לי במחשבות הטורדניות ויעזור לי להגיע למימוש עצמי מבחינה חברתית הרגשתית וכו, תודה.

אני מטופלת בויאפקס XR כבר מספר חודשים בגלל דיכאון וחרדות. הטיפול מאוד עוזר ואני מרגישה הרבה יותר טוב ובכל זאת רציתי לדעת אם כדאי לי לשלב גם טיפול אצל פסיכולוג על מנת שבעתיד אוכל אולי להפסיק לקחת את התרופה?

מבקש המלצה לצורך פגישת אבחון לילדה בת 5. עדיף פסיכולוגית שעובדת גם עם קופת חולים כללית

אני רקדן ומעולה. כל החיים ידעתי רק לשמוח לצאת למסעדות יוקרתיות עם אנשים איכותיים. להנות מהחיים ולהשקיע 24-7 בריקודים שלי. לפני כשנה וחצי. בת זוגתי לריקודים נכנסה להריון והתחתנה ולא יכלה לרקוד. התחילו אצלי בעקבות כך בעיות כלכליות. התחלתי עם סמים. ניכסנתי לדיכאון. מעברי דירה לא מוצלחים. קשרים עם אשנשים שעשו לי עוד יותר רע בחיים. הכל לא הולך. אין כוח לעבוד.....אין כוח לכלום....לא רוצה להתגייס.. לא סובל את אמא שלי ....את המשפחה שלי....יש לי רק חברה טובה אחת. הברחתי את כולם. שותה כמעט כל יום ואף נגעתי בסמים...כל הזמן עצבני. לא מצליח לשלוט בזה....טוקף אנשים....מרביץ ושובר דברים בבית....בוכה במשך כל היום. לא רוצה לאכול....הגעתי לתת משקל של 12 קילו...היו מצבים שלא אכלתי 4-5 ימים....שתיתי ויסקי וודקה אם זה נחשב....ושוב סמים כדי לברוח מהמציאות... והכל רק הולך ומדרדר כלום לא מצליח לי כושל בכל דבר שאני עושה... רעידות בידיים קלות....נשירת שיער קשה...כל הזמןןן אניעצבני! ובדיכאון! רע לי כל הזמן בחיים למרות שהמצב שלי יכול להיות יותר גרוע....הפסקתי לצהשקיע בעצמי חיצונית....לפעמים יכול לשכב יומיים 3 במיטה בלי להתקלח אפילו....
שתיתי לפני 5 חודשים יותר מידי יום לפני גיוס(ולא יכולתי לחשוב לא על הגיוס ולא על המזך חיים אחרי גיוס כי זה רק היה עושה לי יותר רע) אז קפצתי 4 קומות....ובכל זאת נשארתי בחיים אח עם יד שבורה...ועכשיו בינתיים לעוד חצי שנה לא אוכל לחזור לרקוד ולכלכל את עצמי כספית אז שוב דיכאון ובכי מתפרץ...עצבים לא נורמליים....בזמן אחרון אני חושב על מוות כבר 4 שבועות ברציפות וגם כשאני רושם את ההודעה הזאת ורואה מהחלון את ה7 קומות למטה... לא יודע איך לצאת מהמצב הזה בכלל... יש לי כל כך הרבה בפנים על הילדות הקשה שלי ועל החיים שלי כרגע שאני לא רואה שום סיבה להיות אופטימי....פשוט לא רוצה יותר....כאילו....כמה כבר אפשר....נו מה כבר עוד יכול לקרות לי?
מה אני עושה? ללכת מהחיים האלה או מה? לפסיכולוג אני לא אלך!!!!!!!

אני אם נשואה יושבת עם תינוקת כבר יותר משנה

מאוד בא לי להתחיל לעבוד, אך כרגע איני מוצאת עבודה במקצוע למדתי הרבה אך אין לי ניסיון רב( סתם עבודה לא מתקבלת על הדעת) ואני די מתוסכלת מכך

אני יודעת שאני כן אמצא מפתח לעצמי אם אני אעסוק במשהו מאתגר וגם משהו שאצליח בו

וכדי לא לשקוע בדיכי אני לוקחת אומגה 3( וזה די עוזר)

רשמתי את בתי לגן - הגננת היתה מאוד לבבית ונחמדה

יום לאחר מכן היה לי מצב רוח מעולה מדי הרבה זמן

ואז בערב בעלי סיפר לי שהצלחה בראיון עבודה מורכבת לרוב מרושם ראשוני( שפת גוף- קול

ולא מניסיון

אלה דברים שלא תמיד אני יכולה לשלוט עליהם- וזה די הכניס אותי למצב רוח רע




יש לך אולי משהו להציע לי מה אפשר לעשות בזמן שעדיין אין עבודה, וזה כן יאתגר אותי

בוקר טוב ,
מה עושים במצב כזה ... ?!
אם הרופאים בסוף האבחנות שלהם המתסכלות והמכאיבות אומרים שאני סובל ממכיהאהזן כמובן חוץ מהאבחנות הרפואיות האחרות ...
זה ממש הכזיב אותי , ובכך אני לא מאמינה בשום מילה או טיפול שהם נותנים... זה אולי מתוך כעס , אכזבה ,או אפילו האבחנות השגויות שלהם או שלא מבוססות על מדע רופאי ...
ככל שאני שואלת למה זה ? איך זה קורה ? איפה הולך הדם... ?... למה קשה לי לנשום ? למה כואבת הבטן ? למה הדופק 160 והחום עולה בליה ל 39.5 ? אין תשובה ואין תשובה ----ואם יש וולא בקיצור רב ולא לעניין , אפילו מדברים מחוץ לחדר - כי בקיצור לא יודעים למה זה קורה ?

הבעיה הרופאית היא כך : התחילה לפני כשלוש שנים עם כאבי בטן עליונה והקות דמיות - אחרי שנה מההקות עברת כריתה חלקית של הקיבה בגלל כיבים מדממים .. ההימוגלובין היה בהתחלה יורד ל 4.5 היו נותים מנות דם אבל ללא שיפור משמעותי במצב הדם ...
לפני שנה חזרו הירידות בהימוגלובין ל 6 נותנים מנות דם - עולה ואז אחרי כשבוע זה יורד ואז אצטרך להתאשז וקבלת עוד מנות - וכך החיים שלי ... טיפול ללא אבחנה...\
נכון שעברתי מרבית הבדיקות האפשריות ( גסטרו' , קולו' , קפסולה , מיפוי ע"ש מקל , CT רובן תקינים ולא מראים דימום כלשהו , אפילו מבחינה גיולוגית הכל תקין , וגם כן אורולוג מבחינתו תקין ...\
בגלל שהבדיקות לא מראות סיבה להירידות בהימוגלובין - וכל פעם אני מתלוננת שקשה לי לינשום למרות שהסיטואציה תקינה 98-100% , קושי בהליכה , לחץ בחזה ודפיקות לב , כאבי ראש , סחרחורת .... לא יודעת אפילו אם מותר לי להתלונן במצב כזה ... כי אם מתלוננת הינה האבחנה שלהם סאני סובלת ממיכהאזן (איך הגיעו לזה לא יודעת?!!!) אולי כי אין באמת רופאים שיודעים לאבחן ולטפל בבעיות ...
אני בנתיים לא מאמינה לשום מילה ממה שהם אומרים , אפילו בתקופה האחרונה אני קורעת מולם את מכתי השחרור או הבדיקות ... תגידו שאני משוגעת ולא אחראית ... בנתיים זה לא יכבת לי ... מרגישה שבבה"ח הכל מזויף , אבל התרופות או מנות הדם ועירויי הברזל מזוייפים - כי הם לא עושים את העבודה שלהם...
אני מודה שאני בדיכאון קשה ואפילו חמור יותר מדי ... למה מה אתם מצפים ממני ? כבר מספיק לי !!! לא נראה לי שכך אני צריכה לחיות ! אפילו לפעמים מרגישה שעדיף למות ולא לסבול אני וגם המשפחה שלי מהמצב הזה ... למה לחיות כך ?! מה יש בחיים האלא חוץ מכאבים ותסכול אחרי תסכול ... חוץ מהתנהגות הרופאים כלפי - הם מרגישים שאני לא יודעת כלום - אבל את האמת כל מילה ומילה נכנסת באוזן ולא יוצאת אפילו מאחורי הדלת ...
אני בוכה והם לא רואים את הדמעות שלי !!! צועקת ואף אחד לא שומע אות ...
כבר מספיק... כן מספיק ... ועוד פעם מספיק
זאת לא החיים שציפיתי לה . ולצערי צריך להפסיק אותה מיידית ...
עדיף לי ולמשפחתי ...אולי אנוח קצת - לישון ולישון עד אין סוף ...

איך אפשר לדעת מי אתה?

החלטתי שאני רוצה ללכת לפסיכולוג,
לדבר, לפרוק, לטפל, לשפר
אבל איפה אני מוצאת פסיכולוג טוב?
האם אלו של קופת חולים טובים ?
או שכמו שאומרים שהפרטיים יותר טובים ?
ואם כן איפה בדיוק אני מוצאת אחד ?

לכל אלה שקוראים את הכתבה הזאת והם בדרכם ליציאה מהצבא על אי התאמה, אספר לכם את סיפור.

שרתתי בצבא שנתיים ומתוכם היה לי 8 חודשי ימי תבן (דפוק) ישבתי נכנסתי ישבתי נכנסתי לכלא.
פעם הרביעית שיצאתי מהכלא שלחו אותי לוועדת בלתי מתאימים שם ברוב טיפשוטי יצאתי מהצבא, נשמתי לרווחה, חשבתי שזהו הסיוט נגמר, זהו אני חופשי
חופשי לכל דבר.. ההרגשה הזאת חיזקה אותי בערך חודשיים ואז הכל התחיל להתפרק.
בואו נגיד שעבר כבר 6 שנים שאני משוחרר אבל עד היום כל יום כל שעה ולפעמים כל דקה אני חושב על הצבא, איך לא סיימתי? איך כל החברה מהמחזור מהשכונה ואפילו מהצבא סיימו 3 שנים ואני לא. איך בן אדם כמוני, פטריוט אמיתי שקיבל זימונים ליחידות מובחרות ואף התגייס ליחידה קרבית לא סיים צבא? זה אני.
אני חיי בשקר את הסובבים אותי ואת חיי, לכולם אני מספר שסיימתי צבא אפילו לחברה שלי ספרתי שאת הצבא סיימתי בעיניים עצומות, חברים זה לא ככה. אנחנו חיים במדינה שכולם עושים צבא, היום החבר שלך יצא מהצבא וגם אתה רוצה, חשוב רחוק מחר הוא לא יהיה חבר שלך ואתה תיהיה לבד.
היום קשה לך בצבא אבל תחשוב, תחשוב טוב טוב, תראה אותי, ביום יום המוח שלי עסוק בלאכול את עצמי על זה שלא סיימתי צבא, אני בסירה הזאת לבד. עברו 6 שנים מאז אבל עדיין קשה לי להתנתק מזה.
אני מפחד מהיום שכולם יגלו ששקרתי, אם זה בעבודה ואם זה בחיים עצמם, לאחרונה אף ניסיתי לגייס את עצמי למילואים, אבל שם.. שם אף אחד לא הסתכל עלי וקיבלתי ניתוק בפנים. לא סיימת 3 שנים תוכל את עצמך.

את התעודת שחרור שלי קיבלתי עם הסטטוס "שירת 1 שנים ו4 חודשים" אז בואו נגיד שאת הזכויות קיבלתי כמו מענק ועבודה מועדפת.
לגבי רישום פלילי במשטרה, אז כן, מופיע. כמובן שבאף עבודה לא הסתכלו על זה בכלל, יש סעיף אחד שכתוב בו "עריקות" זה נמחק לאחר 10 שנים.

לגבי העבודות לעתיד, עבודות ממשלתיות ובטחוניות לא בפרק שלי. אותי לא מקבלים, אין 3 שנים אין עבודה ממשלתית, שהיום עבודות ממשלתיות נחשבות לעבודות הבטוחות ביותר בשוק.

אני את המרות כבר קיבלתי. אם רק הייתי יכול לחזור אחורה להחזיר את הכל מהתחלה. או שאולי יש איזה דרך שאפשר לתקן את הטעות שעשיתי ולהמשיך לתרום, כי אני לא שונה מאף אחד אחד אני כמו כולם, כמו כולם עם טעות גדולה שעשיתי..

קראתי קצת פסיכולוגיה
ואני חושבת שאני הפרעת אישיות גבולית והפרעת אישיות תלותית
זה מבהיל אותי מאוד
ורציתי לדעת אם אפשר לשנות את מבנה האישיות
האם זה הפיך?
האם ניתן לשיקום?
האם זה אומר שצריך כדורים לכל החיים?
האם זה אומר שצריך טיפול לכל החיים?
זה לא בעיה טיפול להפרעת אישיות תלותית? זה לא יכול לגרום ליותר תלותיות?
אני מפחדת נורא מההגדרותתתת האלה ואני רוצה לצאת מזההההה

שלום,
רציתי לדעת אם קיימת בעיה אצל גברים, בספרות הפסיכולוגית, בה גבר לא מצליח להשתין, כשר הוא נמצא בחברת אנשים אחרים, או אולי בגלל הידיעה שמישהו יכול לשמוע? (לאו דווקא לראות)
כגון: במשתנה, עם החבר'ה, בצדי הכביש וכו'

אני לא מגיע מתחום הפסיכולוגיה, אך הבעיה מאד מעניינת אותי,
והייתי שמח אם תוכלו להפנות אותי למאמרים (אם יש) בנושא.

תודה!

מדוע יש כאלה ששונאים את יום הולדתם ורוצים רק שהיום הזה יעבור? האם זה קשור בקבלת עצמם?

בכל חורף איך שמתחיל מזג האוויר הקודר אימי נכנסת לדיכאון כזה שגורם לה לעצב וירידה במצב הרוח, כמו כן זה גם פוגע בתיפקוד שלה, היא מתקשה לצאת מהמיטה ולא כל כך רוצה להיפגש עם משפחה וחברים. מצאתי כתבה ברשת בדיוק על מה שתארתי ורציתי לדעת איך אני יודעת אם זה מה שיש לאמא שלי? מי יכול לטפל בזה והאם היא צריכה לקחת תרופות כמו שכתוב בכתבה?

אני סטודנטית לעיצוב בשנה ב', , בסמסטר הראשון הרגשתי שכבר לא הולך לי טוב לעומת השנה הקודמת אבל חשבתי שאני עדיין שורדת ואני עדיין "בסדר", השקעתי את מירב מאמציי, אני אוהבת את מה שאני לומדת וזה מה שרציתי ללמוד כל החיים... עם קבלת הציונים התחיל משבר, כי התברר לי שאני התלמידה הבעייתית ביותר בכיתה עם הציונים הנמוכים ביותר... קיבלתי ממש סטירה מצלצלת, וזימנו אותי לשיחה שבה נאמרו לי דברים יחסית קשים ומאיימים שאם אני לא אקבל ציונים טובים בסמסטר הזה תהיה בעיה רצינית להמשיך, ראיתי את זה ממש כאבסורד. כמובן שדיברתי עם כל המורים שנתנו לי את הציונים האלו וניסיתי לברר יחד איתם למה, הפנמתי את מה שנראה לי כחשוב ובכלל בגלל שעברתי דירה למיקום יותר טוב החלטתי שהסמסטר הזה יהיה הרבה יותר טוב, אני ממש נותנת את כל כולי בלימודים מעל ומעבר משקיעה הרבה יותר מתלמידים אחרים ורואים את זה... העניין הוא שהלחץ הזה מהציפיות הגבוהות מעצמי הורג אותי... אני נוטה להיות פרפקציוניסטית ולהסתכל על ציונים בצורה נורא מכריעה, אני גם לא מראה בלימודים שאני במשבר, אני סופגת המון דברים ו"שומרת" בבטן היום זה הגיע למצב שאני לא ישנה בצורה חלקה, וגם יש לי סיוטים מדי לילה בעיקר על הלימודים, למשל שאני מתעמתת בצורה חריפה עם המורים שלא מאמינים בי ואומרת להם כל מה שאני חושבת, זה כבר הגיע למצב שיש לי לחץ בחזה ואני מרגישה שאין לי אוויר..... אני מרגישה שאני ברכבת הרים, ושואלת בעצם איך אפשר לשרוד את התקופה הזאת ואיך אפשר לגרום למורים להאמין בפוטנציאל שלי .... . ?
תודה !