פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

הנני בת 29, בחורה בריאה, עובדת במשרה מלאה ומלאת שמחת חיים.
כיום יש לי חבר מזה כ-4 שנים, המתגורר כשעה נסיעה מביתי. אף על פי המרחק
יחסינו מתנהלים במפגשים של אחד לשבוע בסופי שבוע ולעיתים באמצע השבוע
אנו נפגשים. לפני כחצי שנה חברי רב עם אימי , אימי איננה מקבלת אותו ולא מוכנה
לראותו לעולם, ומבחינתה הוא איננו קיים במשפחה. אף על פי הקושי מערכת היחסים
המשיכה אך פגישותינו התעמטו, משום שחברי מרגיש שאין לו מקום להגיע אליו משום שאימי
אסרה עליו להגיע לביתי. כתוצאה מכך אחד ההחלטות שעשיתי הנה לשכור דירה עם שותפה.
לאחרונה נוצר מעין מרחק במערכת יחסים , אנו נוטים לריב רבות, ואף עולות לי מחשבות לגבי
פרידה. מאוד מטריד הדבר שחברי איננו עשה שום צעד על מנת לגשר על הפערים עם הורי, אני מאוד
קשורה למשפחתי ולא אתן לאף אדם לנסות לנתק אותי ממנה. אשמח אם תוכלי לייעץ לי.

תודה וחג שמח

שלום,

לא יודעת עד כמה תוכלו לעזור לי אבל אני במצב קצת בעיתי
אני בת 24 לא מזמן נפרדתי מחבר שלי (הינו ביחד 5 שנים) ההורים שלי היו מאוד קשורים אליו ולקחו את זה מאוד קשה... לא משנה מה אני אומרת הם לא מוכנים לקבל את העובדה שזה מה שטוב בשבילי, מחפשים אשמים הסביבה והחברים שלי ובקיצור מתעסקים בשטויות...
בתקופה האחרונה התקרבתי מאוד למישהו מהחברה שלי וזו פעם ראשונה בתקופה המאוד מאוד ארוכה שאני באמת מרגישה טוב, ופה המצב באמת מסתבך ההורים שלי לא מוכנים שאני אצא איתו (אני יודעת שזה מגוחך אחרי הכל אני בת 24) מביאים אולטימטומים מטופשים שינתקו איתי את הקשר ולא מוכנים להקשיב כלל למה שיש לי להגיד... (אולי כדאי לציין שזה מה שבד"כ קורה להורים רוסים לבנות...)

אני לא כל כך יודעת איך להתמודד איתם מצד אחד כבר אין לי כוח להתעסק בזה ובא לי באמת לנתק איתם את הקשר אבל מצד שני הם בכל זאת ההורים שלי...

אשמח לשמוע דעה/עצה...

תודה

שלום רב,
אנחנו משפחה מרובת ילדים ( 6 ילידם) וקשת יום אשר מתמודת לאחרונה עם בעיות עם אחותי הקטנה .
אחותי בת 17 ובמשך שנתיים פלוס עושה לנו את המוות .
היא גרמה לחובות של אלפי שקלים לאחיי והוריי ושאותם אנו רק מנסים לכסות .
היא התאהבה בבחור שאינה מוכנה להכיר לנו והמוזר הוא שמעורב גורם שלישי שהוא ידיד של שניהם .
היא טוענת שה"חבר" חולה בבית חולים ולכן היא צריכה לבלות את כל הזמן הפנוי שלה עם הידיד כדי שתוכל לדבר עם ה"חבר".
אני בטוחה שיש חבר בסיפור אך הדרך לא ברורה לנו.
היא משקרת בצורה כרונית לכל אחד שהיא מדברת איתו מאז שהכירה את החבר.
היא עושה כל מה שהיא רוצה וכל דבר מקדש את המטרה.
נראה שהיא ממש מכורה אליו.
היא אינה מוכנה לשמוע כלום, יוצאת כל היום בלי שנדע לאן , ואם מישהו מונע ממנה משהו היא ישר מתלוננת למשטרה בטענה של תקיפה.
לא ברור לנו האם היא באמת מרגישה ככה או שעושה את זה כדי שיניחו לה.
היא מזמינה לביתינו משטרה באופו קבוע כל פעם שמישהו מתנגד לה.
הכוונה היא לדברי קטנים כמו שמבקשים ממנה לנקות משהו בבית, היא מסרבת וצועקים עליה.
היא מאמינה שזו סיבה טובה לקרוא למשטרה והיא עושה את זה באופן קבוע.
היא משקרת לכל דבר שהיא עושה .
אומרת שהיא הולכת לעבוד כשהיא לא. בלימודים שלה הדרדרו...
משפחתי אובדת עצות.
נראה שההיגיון אינו פונקציה מצידה.
שוקלת לפנות לאישפוז בכפיה מכיוון שאינה מוכנה לדבר עם אף אחד גם לא עם עזרה מקצועית.
פנינו לעובדת סוציאלית של בית הספר ושל העירריה וכלום לא עוזר.
שקלנו לתבוע את הבחור שעוזר לה, הגשנו כבר תלונה במשטרה על הטרדה מצידו.
אך עכשיו הוא אומר לה מה לעשות והיא עושה.

לא רוצים לפגוע בה אך נוצר מצב שהיא אינה בוחלת שום אמצעים ופוגעת בכל מי שהיא יכולה.

אשמח לעצה במהרה.
שרונה

חברי בטיפול אצל מטפל פולני לדעתי המטפל הזה מגעיל אדם קר בלי רגשות והיתחשבות אם בכלל אז הם מינימליים ממש מינוריים
אילו הייתי חושב להגיע לטיפול לא הייתי בוחר במטפל פולני
אני מכיר את האופי הפולני המצוי ולדעתי הם אנשים לא מהעולם הזה [ במובן שלילי]
יש להם אופי מגעיל במילה עדינה אנשים קרים עם רגש מקרח
ובכן- האם אני טועה? האם יש לי סטיגמה סתמית עליהם? האם הפולנים נחמדים? חמים? סימפטיים?
מה דעתכם? אני שואל ברצינות ולא מיתבדח

שלום.
עד לפני 13 שנים הייתי עם גבר שבודד אותי מהסביבה, רוב שנותיי איתו חייתי בסערת רגשות , קושי, דיכאון ותחושת כישלון על שאינני עומדת בציפיותיו ודרישותיו. התוצאה הייתה שלא היו לי חברות, כלפי חוץ העמדתי פנים שהכל נפלא, אך מיעטתי לצאת מן הבית, ונטיתי להסתגר. עם הזמן פיתחתי כנראה חרדה חברתית, שהתגלתה לי רק אחרי שהוא נפתר. לאט לאט שיקמתי (בערך) את חיי החברתיים, וניסיתי לצאת יותר, וגם נישאתי לאיש מדהים, עדין נפש ותומך.

בחודשים האחרונים אני עושה מאמצים לנקות את העבר השחור מחיי ולחיות בפעם הראשונה חיים מאוזנים, תוך שאני פותחת את תיבת הפנדורה של יחסיי הקודמים ביני לביני ועם חברות ומספרת מה באמת קרה לי שם שכולל גם ניצול מיני שעד היום לא השתקמתי ממנו.

תוך שהזיכרונות הציפו אותי אחרי שנים של הדחקה ואידיאליזציה והערצה של האיש ההוא, הרגשתי ערב אחת שאני כמו מאבדת איזה חוט שדרה עדין ויציב שבניתי בשנים האחרונות, וכמו שוקעת לתוך בולען. בימים שאחרי זה כבר הרגשתי לא כתמול-שלשום, החרדה החברתית תפסה מקום מרכזי בחיי, ושוב הסתגרתי באופן הרמטי בבית, וגם עם החברות שתמכו ועזרו ודאגו ניתקתי מגע. אני מרגישה כאילו חזרתי אחורה בדיוק למצב הנפשי שהייתי בו אז עם הגבר ההוא, אך מבלי שיהיה עלי איום ממשי מציאותי.

מה קרה לי?
אני רוצה להבין את זה כתופעה פסיכולוגית על מנת להרגיע את הדאגה שלי מן התפנית הבלתי צפויה הזו, והבהלה שיש לי מן הריגרסיה אחרי שכבר הרגשתי שאני מתקדמת לכיוון הנכון.

כל התייחסות תתקבל בברכה, כולל עצות.

דליה.

שלום,
אני נמצאת בסיכסוך מזה שנתיים עם גיסתי ומאז פשוט לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר. אני כל הזמן מריצה בראש תסריטים מה אני אומר לה ומה היא תגיד לי. מאוד מתסכל אותי שהמשפחה של בעלי לא מבינה אותי ושהגיסה לא מוכנה להכיר בזה שהיא התנהגה אלי לא יפה וזה פשוט הורס לי את החיים. אני לא ישנה בלילה, אני לא מצליחה לעבוד, אני כל הזמן רבה עם בעלי - אני פשוט שוקעת במחשבות קשות על מה שקרה ונכנסת למעין מונולוגים עם עצמי בהם אני מנסה לכעוס ולשכנע שאני צודקת וכשזה קורה אני ממש חווה שוב את הכעס ואת העלבון. חשוב לי להדגיש שזה קורה כל הזמן. אני פעם הלכתי לטיפול CBT שרק גרם למצב שלי להתדרדר כי ניהלתי יומן מחשבות וזה היה מאוד קשה כי כל הזמן היו לי מחשבות. לקחתי טיפול תרופתי שקצת עזר למחשבות ( לא לגמרי) אבל בתמורה נכנסתי לדיכאון עמוק, הרגשתי מנותקת מהבת שלי והגעתי למסקנה שזה פשוט לא שווה את זה. היום אני בהריון וממש דואגת שהמצב שלי יכול לפגוע בעובר. אני מוכנה לעשות הכל כדי להפסיק לחשוב על זה. אני יודעת שזה לא כל כך חשוב ומה שחשוב בחיים זה בן הזוג שלי, הילדה שלי והילדים שיהיו לי בעזרת השם. הייתי אצל כמה פסיכולוגים אבל להתחיל לבזבז שעות על נבירה בילדות בלי טעם, בעלויות מטורפות זה ממש לא מתאים לי. אני בטוחה שהרבה אנשים סובלים מהבעיה שלי לדוגמא לאחר פרידה או בעקבות התאהבות וזה נראה לי מוזר שהפסיכולוגיה פשוט חסרת אונים מול המצב שלי. במידה ויש טיפול ידוע אשמח מאוד אם תפנו אותי למילות חיפוש בכדי שאקרה על זה. אני לא מועניינת ולא מאמינה בטיפול פסיכולוגי ארוך שנים שבו נפגשים פעמיים בשבוע ומדברים על כל מיני דברים לא רלוונטיים כמו יחסים עם ההורים שלי, ילדות וכו'. אם יש טיפול אודה לכם מאוד אם תוכלו לתת לי קצת כיוון מהו הטיפול (דרך אגב אני שוקלת לנסות היפנוזה).
תודה,
יעל

שלום,
אני יכולה להעיד על עצמי שאני שופטת את עצמי ולפעמים מלקה את עצמי על טעויות שעשיתי מעבר להיגיון (זמן רב לאחר המקרה).
אני מוצאת את עצמי כמעט יום יום חושבת על העבר ובעיקר על בני זוג שהיו לי. אני לא מצליחה להרפות ממנו ואף חשה כאב בכל פעם שנודע לי משהו חדש עליהם. יש בי איזשהו כעס על כך ששכחו אותי, המשיכו הלאה, לא חושבים עליי אפילו ואותי זה לא עוזב.
אני לא יכולה להגיד שזה נובע מאהבה שאני חשה כלפיהם, למעשה אין לי ממש הסבר לכך...
מה שאני מנסה לשאול זה- איך שוכחים את העבר ומפסיקים לחיות אותו? איך מרפים ומפסיקים לחשוב ולנתח? איך מפסיקים להרגיש צביטות בלב?
תודה!

האם יש לי הפרעת אכילה?
אני מודעת לעובדה שאני רזה , אבל מצד אחד כן רוצה להשמין , מצד שני לא
אוכלת שלוש פעמים ביום ארוחות בסיסיות
וכשאני רעבה בינהם , לא תמיד אוכלת
ואם אוכלת אז משהו קטן
יש לי תיאבון סביר
אם אוכלת יותר מדי כואבת לי הבטן

חשבתם שאתם אנונימיים באינטרנט ויכולים לכתוב כל אשר על לבכם ? תשכחו מזה, כשתכתבו משהו דרסטי, כמו למשל: מחשבות אובדניות, אנשי החוק ימצאו אותכם מהר מאוד וכך לא תוכלו לעשות את אשר תחפצו, יש דברים שעדיפה השתיקה, בהצלחה.

כתבתי על בעייתי בפורום לפני יומיים תחת הכותרת "כשאין מטרה", כשבדקתי אם הגבתן על ההודעה ראיתי כי אכן הגבתן אך על הודעות אחרות ורק עליה לא. היום כשנכנסתי לבדוק אם משהו השתנה להפתעתי גיליתי שההודעה נעלמה/ נמחקה מהפורום.אשמח לקבל תשובה מדוע היא הוסרה מהפורום כאשר היא הודעה תקינה לכל דבר ולא מכילה תוכן פוגע/מעליב.
תודה, אלין.

יש לי מידי פעם דופק לב ממש מואץ עד120 והזעה ותחושת מחנק וחוסר אויר וחולשה בידיים יש לציין שלרוב זה שאני לפני פגישה חשובה,או לפני אירוע שמחה וכו.והכי הכי שאני מתרגשת או מתרגזת ממשהו מה הטיפול?אני בדרך כלל עובדת על עצמי מבפנים נושמת נשימות איטיות וכו מה אפשר עוד ?זה מפריע לי מאוד.אודה על העזרה.תודה.

לפני שנתיים הכרתי מישהי הינו חברים בלב ובנפש...היינו נפרדים הרבה. וחוזרים.. ישבנו שעות ביחד הלכנו לטייל היה נחמד.... הבעיה שאחי ראה אותה ונדלק עליה.. עכשיו היא כבר רוצה להתחתן ואני לא בשל לחתונה בכלל... אז היא רצתה לעזוב אותי בגלל זה אז אחי שמע על זה ובקש שאני יפגיש אותו איתה... בהתחלה חשבתי שזה רעיון כי אחי יותר גדול ממני והוא כבר כן רוצה להתחתן... אז שכנעתי אותה שתצא איתו... (היא ממש לא רצתה בהתחלה) ועכשיו הם נפגשים.... ואני אוכל תלב... כל פעם שהוא יוצא אליה אני מרגיש זוועה במיוחד שהוא מספר לי מה היה בפגישה... אני מאוד מתחרת על זה.. עכשיו היא גם לא רוצה לדבר איתי בשביל לא להחזיר תגלגל לאחור... עכשיו. הוא הזמין אותה לליל הסדר ואני לא יודע איך להתמודד עם זה... נכון לעכשיו לשניהם לא ממש איכפת שזה מפריע לי אני כאילו כבר לא שייך אליה פעם היא הייתה באה לבית שלי בזכותי היום זה בשביל אחי זה מאוד קשה לי וזה לא ממש מפריע להם הם אומרים שאין מה לעשות ושאני הבאתי את זה על עצמי ואני צריך להתמודד...... גם לא הולך לי עכשיו עם בנות אחרות מאוד קשה לי למצוא מישהי .... וואלה אני לא יודע מה לעשות... מישהו שמע פעם על סיפור מוזר שכזה??... זה נורמאלי בכלל??? שאחי יוצא עם מישהי שיצאתי איתה שנתיים... ושעדיין יש לי רגשות אליה?... זה נורמאלי שאני מקנא??? מה אני יכול לעשות בשביל לא לקנא עד כדי כך שאני משתגע?...

אני סובלת מדיכאון כבר תקופה ארוכה וטופלתי בתרופה נוגדת דיכאון בשם ציפרלקס שגרמה לי מאוד להשמנה אז הפסקתי את השימוש בה. השאלה שלי היא אם יתכן וטיפול שיחתי אצל פסיכולוג יכול לעזור מבלי שאצטרך לקחת שוב את התרופה? יש לציין כי טופלתי בעבר ע"י פסיכולוג שלא עזר לי...

אחותי בת 31 ולפני כמה חודשים ילדה את בתה, בהתחלה הכל נראה תקין אבל אחרי זמן מה התחלנו לשים לב בשינוי אצלה, אדישות, ירידה במשקל וסימנים נוספים לדיכאון, בעלה ציין את השינוי ראשון ומאז המשפחה הקרובה שמה לב לזה
התחלנו לברר מה האפשרויות שלנו ומה כדאי לעשות

שלום רב ,
אני בחור ערבי בן 27 , התחתנתי לפני פחות משנה , אני עובד במשרד ואני נהנה מעבודתי ואוהב את אשתי מאוווד , הבעיה שאני סובל ממנה היא שאני כל הזמן מרגיש שמשהו רע יקרה לי .
לפני לפחות חמש שנים הייתי מדבר עם אנשים דרך האינטרנט ולא הייתי מזדהה או אומר את שמי, , סתם דיבורים על כל מני שטויות , רק שבתקופה האחרונה אני מדמיין שאותם אנשים מחפשים אותי ורוצים לנקום ממני כי שיקרתי להם ולא אמרתי את שמי , כל פעם שמשיהו מצלצל חסוי לפלאפון שלי אני מת מפחד, ואם אני מפספס את השיחה לדוגמה אני מתחיל לחשוב שהנה אחד מהם התקשר והוא גילה אותך ורוצה לנקום ממך , למרות שאני לא עשיתי להם רע בסך הכל שיקרתי בשם שלי וזה דבר שכולם עושים , אני יודע ביני לבין עצמי שמה שעובר עלי הוא בעיה נפשית ואני מנסה להרגיע את עצמי רק שאני לא מצליח , אני בוכה הרבה והרבה ימים אין לי חשק לעשות דבר , זה מפריע לי מאוווד , איך אני אוכל לצאת מהמצב הזה ?