פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

היא אומרת שהיא דואגת לי .
אני חושבת לעצמי כמה נעים לחשוב שהיא דואגת לי.
גם את זה אני לא אומרת לה. מביך.
היא אומרת שתתקשר ביום ראשון הבא, במקום הפגישה שלא תהיה.
אני מסכימה בשקט וחושבת לעצמי גם בשקט שיש לי
מזל שהיא יודעת לתת לי את מה שאני לא מסוגלת לבקש ובקושי מסוגלת לקבל כשהיא מציעה.
היא שואלת איך בבית, אם מדברים על הדברים.
אני עונה שכרגיל לא. הכל מתחת לשטיח. הכל בסוד.
אני מקפידה לציין שזו החלטה שלי ואחריות שלי.
היא מרשה לעצמה להגיד שזו גם אחריות של ההורים להיות זמינים עבורי,
שאוכל לחלוק, לשחרר, להוציא.
היא חוזרת ואומרת בפעם המי-יודע-כמה שאני כועסת עליהם.
שמותר לי לכעוס.
אני אומרת שלא וחושבת לעצמי שאחרי כל מה שהם עשו בשבילי אין לי טיפת זכות לכעוס.
שרק על עצמי אני כועסת.
היא אומרת שהאוכל זה כעס.
אני מסכימה.
אני מבולבלת נורא.
אני מרגישה הרבה. יותר מכפי שאני מרשה לעצמי בדרך כלל.
זה מפחיד אותי.
אני עצובה, כועסת ומלאת תסכול.
מפתיע אותי שאני יודעת לזהות מה אני מרגישה.
תמיד זה קשה כל כך לדעת.
היא מבררת מתי יש לי תור לפסיכיאטרית
וואו - אני חושבת לעצמי, היא באמת דואגת.
היא שואלת אם אני לוקחת את הכדורים.
אוי לא, נתפסתי. אני עונה שכבר כמה שבועות לא.
שוב הפסקתי.
כל כך קשה לי להתמיד לקחת אותם.
היא לא כועסת. רק אומרת שחשוב שלא אסתיר, כמו שאני מסתירה מאמא ואבא.
אני מטומטמת - אני עונה. היא לא מסכימה איתי.
היא גם אומרת (גם את זה בפעם-המי-יודע-כמה)
שאני חייבת להיות לבד, לעשות לעצמי הכי קשה שאפשר,
שיש בי התנגדות לקבל דברים שעוזרים לי.
אני לא מרגישה שהיא אומרת את זה כביקורת. אני מסכימה.
אני חוזרת הביתה.
עייפה נורא מלחשוב, עייפה עוד יותר מלהרגיש.
אני ישר פותחת את המקרר
אני אוכלת
ושואלת את עצמי אם זה באמת יכול להשתנות או שכך זה יהיה לעולם....

יש לך מטפלת נהדרת שאת חשובה לה מאד. ואת עצמך נשמעת כמו אישה צעירה ונבונה מאד, רגישה ומוכשרת. וגם מטופלת "שעושה את העבודה" כמו שצריך. אני משוכנעת שתיצלחי את "בתי הסוהר" הנפשיים שלך עצמך ותצאי לחופשי מהסמפטומים הקשים ומהיאוש הנפשי. זה ממש אפשרי. תמשיכי לעבוד ולהאמין
דניאלה

הי מאור,

מדובר בהרגל אשר עוזר למערכת העצבים לווסת את כמות הגרייה האופטימלית המתאימה לה ברגע נתון. אם יש עודף של גרייה (חיצונית או נפשית) והגוף נמצא בעודף מתח, ה"משחק" עוזר לפרוק את המתח, ואילו אם יש מחסור בגרייה (למשל שעמום או פעילות פאסיבית חד-גונית), ה"משחק" עוזר להגביר את המתח.

טוב שהתופעה אצלך נמצאת בשליטה ולא מפריעה לך. (אגב, צריך לבדוק אם זה לא מפריע לאחרים בסביבתך. תנועות כאלו יכולות להחוות כ"עצבניות". מה שמפחית אצלך מתח עלול להוסיף מתח אצל אחרים (: ).

במקרים אחרים ה"הרגל" הזה עלול להיות לא בריא, כמו במקרה של עישון סיגריות, גירוד, מריטת שיערות, כסיסת ציפרניים וכיוב'.

בטח טעות טכנית.

שלום דניאל, ביומיים האחרונים הופיעו שלוש הודעות בשם "דניאל-מרכז" שבכל אחת מהן פרטים מעט שונים (למשל גיל ועיסוק). הודעה אחת נמחקה, ואילו באחרונה מופיעה טענה כי שמך שורבב בטעות.

לא ניתן להתעלם מהמצוקה העולה מתוך ההודעות. מצוקה המדברת על בדידות, בלבול וחוסר אונים, אל מול חזות "מוצלחת".

אני ממליצה לגשת למקום מקצועי בטוח, ולא פומבי וגלוי לעיני כל כמו האינטרנט, ולקבל אבחנה וטיפול מותאמים ומדוייקים.

ישר כוח ובהצלחה!

אני מציעה שתתחיל לצאת מהחדר לסלון מהסלון לחצר מהחצר למכולת ומשם תלך לקיוסק וכל יום טיול רגלי של 10 דק' התחלה תפגוש אנשים אפילו שאינך מכיר תשאל אפילו שאלות כמו מה השעה?
לאט תחזיר את החיוניות.
אני עצמי במהלך החיים הרגשתי כי הכל סוגר עליי ואין לי עניין בחברה שלי הרגשתי חשופה מולם,לא נח לי עם עצמי הביטחון ירד משהו השתבש אך בכל כוחי אני מנסה מעט עבודה מכולת סתם הליכה ועונה לחלק מהשיחות הנכנסות חלק לא לאט אני יענה יותר .

הי נטע,

בתוך כל הלחץ שאת מתארת, אני שומעת דוקא הרבה דברים טובים. את עומדת להתחתן ומתחילה עבודה חדשה. אז ראשית וקודם כל, מזל טוב! בהצלחה בהקמת משפחה ובהצלחה בעבודה החדשה!

המקרה שלך מדגים עד כמה לחץ וחרדות לא תלויים בהכרח במציאות החיצונית, ועד כמה ארועים חיוביים יכולים גם הם להיות מעוררי דחק ולחץ.

נראה כי את סובלת מבעיית חרדה כלשהי, שצריה איבחון יותר מורחב ומדוייק ע"י איש מקצוע.

קשה לדעת מה מקור הלחצים: מקרים דומים מלמדים כי לחצים וחרדות "יושבים" על המון גורמים, כמו: חוסר בטחון עמוק, קושי להתבגר ולהתחייב, חוסר כוחות, פרפקציוניזם וצורך להוכיח, קשיי ריכזו והתארגנות, יחסים משפחתיים בעייתיים, חרדה חברתית... ועוד ועוד גורמי לחץ שמספרם אינסופי. רק את יכולה לדעת מה המקור.

נסי לכוון את בני משפחתך וידידייך לתמוך בך בדרך הנכונה לך. נראה כי נסיונותיהם להרגיע אותך רק גורמים לך להרגיש רע עם עצמך. אולי נסי להרגיל אותם להיות אוזן קשבת ולהבין לליבך מבלי לתת עצות או לנסות להרגיע. אולי את לוקחת על עצמך יותר מדי, ותוכלי להעזר בחלוקת תפקידים עם משפחה וחברים.

הפרעת חרדה היא בעייה שניתן לטפל בה באופן מקצועי. כשם שהיית ניגשת לטפל בבעייה גופנית, כך כדאי לך מאד לטפל בבעייתך הנפשית, הנמשכת "מאז ומתמיד". טיפול נפשי יכול מאד לחזק אותך ולפתח אצלך מנגנוני התמודדות והרגעה עצמית. תוכלי לבחור בטיפול דינמי או טיפול קוגנטיבי-התנהגותי על פי טעמך (קראי על כך ברשת).

אם תרצי, תוכלי לשקול טיפול תרופתי נוגד חרדה ודכאון. הטיפול יעיל, לא ממכר ועל פי רוב עם תופעות לואי זניחות. לוקח לטיפול מספר שבועות להשפיע, כך שאם תרצי להעזר בו סביב החתונה, עכשיו הזמן ללכת להתייעץ.

והעיקר, מזל טוב ובהצלחה!

שלום לך,

13 שנים זה הרבה זמן בשביל לסבול. טוב שאת רוצה לקחת את עצמך בידיים ולהחזיר לך ולמשפחתך את שמחת החיים.

לא ידוע לי על שיטת טיפול המותאמת באופן ספציפי לנפגעי הודו.

כדאי לך, לדעתי, להתחיל בהתייעצות פסיכיאטרית. יתכן שאת סובלת מדכאון, אשר פרץ כתוצאה משימוש בסמים. טיפול נוגד דכאון וחרדה יוכל לחולל נפלאות. יתכן כי הבעייה היא אחרת, פסיכיאטר יוכל לאבחן ולהתאים טיפול תרופתי.

לגבי טיפול פסיכולוגי, נראה לי שפחות חשובה השיטה הספציפית ויותר חשוב שתהיה כימיה מצויינת בינך לבין המטפל/ת, שתצליח "לראות" את החלק החי והחיוני שבך, מעבר לשכבות המתות.

אל תוותרי! בהצלחה

שלום משה

קשה ליק
קצת לעזור לך עם מידע כל כך מועט. יחד עם זאת ישנם ספרים על ביטחון עצמי ועל ערך עצמי, בדרך כלל עם עצות לשפור. הכי פשוט זה לחפש בחנות א דרך האינטרנט חומר שידבר אליך.
אני חושבת שהפנייה לטיפולהיא צעד משמעותי ובו תוכל להבין את הסיפור האישי שלך וכיצד הוא הוביל לערך עצמי נמוך, ולעשות שינויים בחייך.

בהצלחה

הי מור,

את כל כך צעירה, וכבר מרגישה זקנה בלה ובודדה. ניכר שאת רוצה אוזן קשבת, יד מושטת, חיבוק.. אך בו בזמן משהו בך לא יודע איך להתקרב, איך להעזר. את מתרחקת, חותכת, נעלמת. מעדיפה לעזור לעצמך לבד, למרות הבדידות והכאב. לעיתים אולי מפחיתה בערך של האחר, אולי מחשש להיות תלויה, להתאכזב, להיפגע?

אני מבינה שהטיפול שהיית בו לא היטיב איתך, ולא הרגשת שנכון לך להמשיך. יחד עם זאת, טיפול הוא הכלי היעיל והנכון ביותר, לפי דעתי, כדי להתחיל לעשות סדר בחייך הנפשיים והחיצוניים.

אולי לא היתה לך כימיה טובה עם המטפל/ת, אולי הגישה לא התאימה. קראי ברשת על שיטות טיפול שונות, וראי מה יכול יותר לדבר אלייך. מכיון שאת מהירה לפסול וחסרת סבלנות, עדיף שתחקרי קצת את שיטות הטיפול השונות ותבחרי לפי מה שהכי נראה לך מתאים לאופייך ולשפתך. תוכלי לבחור מבין מגוון עצום: גישה דינמית, קוגנטיבית-התנהגותית, אקזיסטנציאליסטית, טיפול בהבעה, טיפול קבוצתי ועוד ועוד. קשה להמליץ לך מבלי להכיר אותך, בחרי מה שנראה לך הכי בעל סיכוי להתחבר אלייך ולעזור לך.

טיפול מוזל אפשר לקבל דרך קופת חולים ועמותות שונות. טיפול חינם אפשר לקבל דרך מרפאה לבריאות הנפש של משרד הבריאות.

לגבי הטיפול הפסיכיאטרי, טיפול אנטי-דכאוני בהחלט יכול לעזור, לאחר איבחון מקצועי כמובן, ורצוי תוך כדי טיפול נפשי כלשהו.

בהצלחה

אני מאוד מבינה את הרגשות שלך מפני שגם אני חווה וחוויתי משהו דמה, אומנם אני בת 17 עכשיו.
להתגבר על הביישנות זהו תהליך, שלוקח זמן, ואת מתארת שכן הצלחת להתגבר על זה, ורכשת הרבה חברים.
לפעמים, כאשר מצליחים לפתח ביטחון עצמי, להתגבר על משהו, זה קורה באותה סביבת חברים, באותו מעגל, אך ברגע שיוצאים ממנו, פתאום ישנם רגשות ותחושות מהעבר שנוטת לחזור.
את אומרת שבלי שהרגשת אפילו התחלת לפרוח,אך אני מציעה לך שתנסי להבין בכל זאת איך פתאום נעלמו התחושות האלו? האם זה בגלל החברים שהכרת, הכל זה תהליך.
נכון שלעבור לתיכון זה צעד חדש, לעיטים מפחיד, זה שיונוי של אדם עובר בחייו, אני בטוחה שיש לך עדיין חברות וחברים. את יכולה לנסות לדבר איתם, או אפילו עם הבן אדם שאת מרגישה עליו הכי קרובה, זה עוזר.
תנסי להבין לרגע ממה את כל כך פוחדת? למה את כל כך מתביישת? אולי אם תביני את הסיבה יהיה לך יותר קל לטפל בזה.
תהגרי אומץ ודברי על העיניין עם המשפחה אני בטוחה שהיא תבין, או חברה קרובה, תנסי בכל הכוח לדבר עם אנשים, לשבת איתם ואת תיראי שפיתאום זה לא כל כך נורא, נכון שבהתחלה את תירצי לברוח, לעשות הכל רק כדי להעלם משם, אבל ברגע שתנסי להיות שוב כמו שהית פעם תזכרי איך היית, אני מאמינה שתצליחי לחזור לעצמך.

בהצלחה:)

שלום טל

נשמע שלאחר תקופה טובה בחייך, בה חשת שהתגברת על מכשולים ונצחת את הביישנות חלה נסיגה. ללא ספק זה קשה ומתסכל. לא ברור לי עד הסוף מה קרה לך באותו שבוע, אבל כנראה התמודדות בסביבה לא ממש מוכרת ובטוחה הייתה לך מאוד קשה, ואפשר שחווית מעין התקף חרדה.
גם המעבר לתיכון, שוב שינוי והגעהלסביבה חדשה ומעוררת חרדה, הקשה עוד יותר. אני חושבת שמאוד חשוב שתשתפי את ההורים שלך במצבך וביחד תחפשו פתרונות, אני בטוחה שהם לא ירצו להשאיר אותך להתמודד עם קשייך לבד. אם הדבר בלתי אפשרי נסי לדבר עם היועצת.
בכל מקרה עזרה תועיל לך מאוד

בהצלחה

שלום אריאל

טיפול פסיכולוגי מבוסס על קשר וכימיה היא דבר חשוב מאוד. קשה להתייחס מבחוץ לטיפול שלך, כי רק החוויה שלך מתוארת. חשוב שתדבר שוב עם הפסיכולוגית שלך ותתאר את כל התחושות, גם את המהפכים בנחמדותה.אולי זה לא רק היא אלא גם שחזור של דפוסים מעברך. השאלה גם מה היא נחמדות בעינך? קשר טיפולי הוא לא קשר חברי, אך בהחלט אתה יכול לצפות בו לחום לאמפטיה ולהבנה. כמו כן ישנן שיטות טיפול שונות, ולמטפלים יש אישיות שונה, חלקם יותר מרוחקים.
בטיפול צריך להרגיש נוח, ולגטימי לצפות לתואות.אנשים מצפים לדברים שונים מטיפול כללית מצפים לשינויים בהתנהגות ובתחושות הפנימיות כמו פחות לחץ, יותר ביטחון וכו' וסופו של דבר הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בשינוים בחיים, גם משמעותיים.

דבר עם הפסיכולוגית

בהצלחה

שלום לך,

כדי לקבל תשובות בנושא תרופות ותופעות לואי, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href=SelectedForum.aspx?ForumID=177 id=link]פסיכיאטריה[/a].

לדעתי, כדאי לך להעזר גם בטיפול פסיכולוגי. תרופות לא תמיד מצליחות לפתור לגמרי את הדכאון.

שיחות יעזרו לך להבין את מקור הדכאון שלך, לפתח שיטות התמודדות טובות יותר, ולקבל חיזוק ותמיכה.

אפשר לקבל טיפול פסיכולוגי באופן פרטי, דרך קופת החולים, או בחינם דרך מרפאה לבריאות הנפש.

החלמה מהירה!

שלום נופר
ראשית באמת סיפור עצוב על הדרדרות מדאיגה במצב הנפשי.
אני חייבת לציין שלא ממש ברורים לי הפרטים ולכן ההתייחסות זהירה.
את מתארת נערה רגילה שנחשפה לטראומה והגיבה קשה מאוד. לא ברור לי אם התפתחה תגובה פוסט טראומטית קשה ביותר, או הטראומה היוותה זרז להופעתה של הפרעה נוספת לא ברור אם על רקע דכאוני ו/או פסיכוטי.
לא ברור גם מה עשו איתה עד היום, אין ספק שהיא צריכה להיות בטיפול פסיכיאטרי דחוף ובליווי של טיפול פסיכולוגי בנוסף.

בהצלחה

שלום יעל

לא קל לעשות שינויים בחיים, אבל לעיתים הם טומנים בחובם הזדמנויות חדשות וטבות יותר מאלו שהיו קודם לכן.
לא כל כך ברור לי למה את כל כך חוששת מחיפוש עבודה, למה את כל כך חוששת ללמכור את עצמך, האם מדובר בערך עצמי נמוך, בחרדת דחיה?
בכל מקרה דוקא נראה שיש לך הרבה כוחות, את יוזמת מהלכים כדי שהגן ישאר.
סמכי על עצמך, ובראיון ספרי דברים טובים על עצמך, אפשר לעשות חזרות עם חברה זה תמיד עוזר.

בהצלחה

שלום מיכל,

יש לי הרושם שהבן "התפספס" מאז ילדותו. מוצלחות חברתית היא לא סימן לאושר ולבטחון עצמי. יתכן שכבר בילדות היכולת החברתית המפותחת כיסתה חוסרים מן הבית. מבחינתו, ההורים (ואולי במיוחד האמא) הזדהו עם קשייה הגלויים של הבת, והשקיעו בה את מיטב משאביהם, על חשבונו.

אי לכך, ה"חשבון" האמתי של הבן אינו עם אחותו הקטנה, אלא בעצם עם הוריו, אותם הוא חווה כמי שהיפלו וקיפחו אותו לטובתה. הכעס באופן טבעי יוצא עליה (מושא קינאתו), אולם הרקע כנראה הוא קושי מול ההורים.

עדיין לא מאוחר להאזין לכאבו ולעשות תיקון. אני ממליצה לאחותך לנסות לגשש ולהתקרב אל בנה, ולהגיע איתו לשיחות אישיות מלב אל לב. אני ממליצה לה להקשיב עם ראש ולב פתוח לכל המרירות והכעסים שהוא צבר, ולא לנסות להתווכח עם האמת שלו או להראות לו זוית אחרת. חשוב מאד שתתרכז בו, ובאמת הפנימית שלו, ולא בעצמה ובצרכים שלה, כפי שהיא עלולה לבטא במשפטים כמו "מאד חשוב לי שאתה ואחותך תסתדרו" או "יש לך אחות אחת... זה חשוב בשביל הילדים..". עדיף להסתק בשלב זה באמירות כמו "אני מקשיבה לך" "על מה עוד אתה כועס" "ממתי התחלת להרגיש ככה" "אני מצטערת שלא ידעתי לראות את הצד שלך".


יתכן שתקופה מסויימת יהיה צורך לכבד את הרצון שלו להתרחק מאחותו ולקבל תשומת לב בלעדית. כאשר הוא ירגיש שבע ומסופק, ההתקרבות תתרחש מעצמה, בלי לחץ.

יתכן שגם האחות צברה מטען עודף, וגם לה אפשר ורצוי להקשיב. יש לי הרושם שהאם מכירה יותר טוב את זוית המבט של הבת ומזדהה איתה, כך שזה פחות דחוף.

אפשר ורצוי, כמובן, לפנות לייעוץ פרטני לאם, או לטיפול משפחתי .

בהצלחה וחג שמח!

זה לא תמיד קל במיוחד כש הגדול מצליח מזדהה אימו לגמרי

שלום לירי,

איני יודעת במה מדובר. יתכן שארעה תקלה טכנית.

יתכן שתוכן ההודעות לא תאם לפורום.

אם תרצי את מוזמנת לכתוב שוב, ונשתדל לענות.

דימוי עצמי נמוך אינו גנטי ולחלוטין יכול להיווצר מכל הנתונים שציינת בסעיף 4. לצערי אין כדורים שיכולים לעזור וקראיה יכולה לעזור מעט כדי להבין את מקורותיו. כדי לחולל שינוי, בנתונים המרים שציינת, כדאי לפנות לטיפול - שהוא בעצמו דלת כדי לחוות חוויות שונות עם עצמך ועם זולתך.

טיפול טוב החלט יכול לשקם חלקים נפשיים שנהרסו בזמן ילדות אומללה ומכל הפחדים והקשיים שהצטברו בעטייה.

מגיע לך טיפול טוב כדי שחייך יהיו טובים

דניאלה

תודה לך

הבנתי שדימוי עצמי נמוך ותסביך נחיתות קשורים אחד בשני, ומתקשרים לשלב האדיפלי ויוצרים בעיות מיניות. אני עדיין צעיר ואשמח לדעת אם יש דרך לטפל בבעיות שציין ישראל, ששפכו קצת אור על הבעיות שלי, מלבד טיפול פסיכולוגי? דרך אישית שלא צריך לשתף עוד אנשים.

דימוי עצמי ותסביך נחיתות וודאי קשורים אחד בשני
אל תיכנס עמוק מידי כי רק תסתבך ....
מה שכן , אימא או אבא שמשפיל , מורה משפיל , הטרדה מינית , תורמים רבות לדימוי עצמי נמוך
וכמובן ...במשך החיים מתקבע הדימוי העצמי ,אם אין הורה ,מורה, אח שמתקן את הדימוי השלילי כבר בילדות ...מתקבע אצל הילד הדימוי השלילי
כול אדם נשפט אצלי בשחור ולבן,ידיד או שונא , לא ענית לי לשאלתי...זילזלת בי קשות ואתה אוייב שלי ....וכן הלאה
אצלי נכנס גורם אחר וקשה בשם הפרעת אישיות גבולית , שאחד מסממניה הוא וויסות רגשות ,אימפולסיביות, וחוסר שליטה ברגשות ....
אני מאד ממליץ לך ללכת לטיפול פסיכולוגי -פסיכולוגית קלינית ,אם תוכל פרטי,אם לא קופת חולים,או תחנה לבריאות הנפש ...זה טיפול מעולה דווקא אצל אישה ,כי היא תופסת את דמות האימא
אני דווקא בתחנה לבריאות הנפש אצל פסיכולוגית ,והרבה מומחים טענו שהיא יותר טובה מפרטי
בגלל המוטיבציה שלה,וזה שהיא מתיעצת בקביעות עם המדריכה
בידידות והערכה
ישראל
0546809538