פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

הי עינב,

טיפול תרופתי נוגד דכאון וחרדה הוא נפוץ מאד, במיוחד בעשור האחרון, שבו פותחו תרופות יעילות, לא ממכרות ויחסית מעוטות תופעות לואי. אולי בפורום פסיכיאטריה אפשר לקבל נתונים סטטיסטיים.

פסיכיאטר קובע את סוג הטיפול התרופתי והמינון, ועוקב אחר השיפור. גם רופאי משפחה רושמים תרופות אלו, אך לדעתי זהו פתרון פחות טוב.

כפסיכולוגית, אני מאמינה שעדיף להשתמש בטיפול תרופתי לצד טיפול פסיכולוגי. הטיפול התרופתי מקל על הסימפטום אך לא פותר את הבעייה. פסיכולוגים לא רושמים תרופות. במידת הצורך הם עובדים בשיתוף פעולה עם רופא פסיכיאטר.

הטיפול התרופתי אינו מחוייב בכל המקרים של חרדה ודכאון. יש להתייעץ עם פסיכולוג ו/או פסיכיאטר כדי לקבל חוות דעת מותאמת אישית בנושא.

כל טוב

האם תרופת הויפאקס (XR) מוכרת לך? ומה רמת יעולתה בטיפול של דכאון/חרדה?

הי עינב,

כפי שציינתי, פסיכולוגים אינם רופאים, לכן לא אוכל להשיב לשאלתך.

אנא פני לפורום פסיכיאטריה.

ומעל הכל עדיף לפנות בעצמך לפסיכיאטר/ית, שיוכלו לתת לך תשובה המתייחסת לצרכים והמאפיינים האישיים שלך.

שלום לאה,

שאלתך מאד כללית. יש הרבה מאד משתנים שעשויים להשפיע על התגובות לפרידה, כמו: סיבת הפרידה, מי יזם אותה, באיזה שלב בחיים מדובר, יש או אין ילדים, מה המצב הכלכלי, מה האישיות ואופי היחסים של בני הזוג, האם יש תמיכה משפחתית או חברתית רחבה, וכו' וכו'.

כל אלו משפיעים על עוצמת המשבר, הסיכונים והסיכויים.

את מוזמנת לפרט את הבעייה האישית וננסה לעזור.

את מוזמנת לפנות גם לפורומים העוסקים בתמיכה במתגרשים.

כל טוב ובהצלחה

הי דובשנית,

התובנה שאת מחפשת נמצאת בגוף השאלה. כנראה שאכילת היתר נובעת מצורך לא מודע להכשיל את עצמך. מדוע? רק לך הפתרונים. אולי מתוך חוסר בטחון, פחד מהצלחה, רגשי אשמה, נגד עין-הרע, תחושות ריקנות או שעמום, נטייה תלותית-התמכרותית, קונפליקט סביב נשיות ומיניות, יחסים מורכבים עם אמא (זהו דבר שבא פעמים רבות לידי ביטוי סביב הרגלי אכילה), בדיקה שאת עושה לבעלך עד כמה הוא אוהב אותך וכו'.

מכיון שאיני מכירה אותך, ואת הדינמיקה הנפשית שלך, לא אוכל לצערי להציע ניתוח יותר מעמיק וספציפי לגבייך.

מכיון שנעזרת היטב בטיפול בעבר, ואף הצלחת להיגמל מעישון ובולימיה (כל הכבוד!), כדאי לך לשקול לחזור לטיפול ולהמשיך את העבודה הפנימית הטובה. גם קבוצת תמיכה איכותית ומלוכדת תוכל לחזק אותך.

בהצלחה

תודה על התגובה, אכן יחסי עם אמי היו מאז ומעולם מורכבים בלשון המעטה (אני אפילו לא קוראת לה "אמא" מגיל מאוד צעיר) , ויש לה גם חלק לא קטן ב"טיפוח" מערכת היחסים הקלוקלת שלי עם אוכל (למה השארת בצלחת? וגם : עוד אורז? זה מה שבאמת חסר לך? אני (אמא שלי) תמיד הייתי רזה כמו מקל ודחפו לי אוכל, את(אני) כל כך שונה... ועוד פנינים שכאלה...)

רציתי לדעת האם תוכלי להמליץ לי על ספרות מקצועית בנושא? כדי שאוכל ללמוד יותר על מערך ה"יחסים עם אמא וענייני אוכל"?

(ברור לי שזה לא תחליף לטיפול פרטני עם איש מקצוע, אבל אני מאוד רוצה ללמוד את הנושא באופן כללי לצד טיפול אישי-פרטני)

תודה מראש,
דובשנית

תודה על התגובה, אכן יחסי עם אמי היו מאז ומעולם מורכבים בלשון המעטה (אני אפילו לא קוראת לה "אמא" מגיל מאוד צעיר) , ויש לה גם חלק לא קטן ב"טיפוח" מערכת היחסים הקלוקלת שלי עם אוכל (למה השארת בצלחת? וגם : עוד אורז? זה מה שבאמת חסר לך? אני (אמא שלי) תמיד הייתי רזה כמו מקל ודחפו לי אוכל, את(אני) כל כך שונה... ועוד פנינים שכאלה...)

רציתי לדעת האם תוכלי להמליץ לי על ספרות מקצועית בנושא? כדי שאוכל ללמוד יותר על מערך ה"יחסים עם אמא וענייני אוכל"?

(ברור לי שזה לא תחליף לטיפול פרטני עם איש מקצוע, אבל אני מאוד רוצה ללמוד את הנושא באופן כללי לצד טיפול אישי-פרטני)

תודה מראש,
דובשנית

הי,

לא עולה בדעתי כרגע ספר ספציפי בנושא. יש המון ספרות על הפרעות אכילה, והרקע הדינמי שלהן. למשל ספרו של איתן בכר "הפחד לתפוס מקום". נסי גם את "הדרמה של הילד המחונן" של אליס מילר, אשר אמנם לא עוסק בנושא האכילה, אבל מתאר יפה יחסי הורים ילדים במצב בו הילד צריך להכיל ולרצות את ציפיות ההורה.

אני מקווה שכעת, כאשר את עצמך אמא, תוכלי למצוא בתוכך מקום לתיקון, פיוס, ואולי סליחה וחמלה. ואם לא כלפי אמא, לפחות כלפי עצמך, כדי שתוכלי להפסיק להעניש/לפצות את עצמך דרך האוכל.

כל טוב

תודה רבה על ההפניות וההמלצות

אכן, אני מקווה שאוכל לגייס ולמצוא בתוכי את הכוח והנחישות לפתור את הקונפליקטים שלי עם עצמי , ואולי אז יהיה לי קל יותר גם להשלים עם ולסלוח באמת לאמי.

אני בטוחה שבכך אתרום רבות לעצמי ולמשפחתי.

שלום טל,

לצערי לא הצלחתי להבין מתוך התאור שלך באיזו תופעה מדובר.

איני מכירה תסמונת הקשורה במובהק לליקויי תפיסה ויזואלית מהסוג שאתה מתאר.

עלייך להמשיך בירור נוירולוגי ופסיכיאטרי. מעבר לאיבחון, בדוק מהן האפשרויות הטיפוליות שהם מציעים, טיפול נפשי? תרופתי?

בכל מקרה, אם אתה סובל מזה שנים מדכאון וחרדות חשוב מאד שתקבל טיפול נפשי שיקל עלייך ויחזק אותך!

כל טוב

שלום יעל,

אני מצטערת על העיכוב.

החיים קשים, ועוד יותר קשים לבעלי נשמה רגישה ופגיעה. כרגע הכל נראה לך שחור וחסר משמעות. תפיסה זו נגרמת בגלל המצב הדכאוני הקשה. זהו מצב שאפשר לפתור אותו באמצעות טיפול, ואני בטוחה שגם אצלך יחול שיפור בקרוב. אני מבינה שאת בחורה צעירה, ובעלת כישורים. אני בטוחה שכאשר תרגישי הקלה בדכאון, התקווה והמוטיבציה יחזרו אלייך.

מצויין שאת נמצאת בטיפול. המשיכי להעזר גם בשיחות וגם בכדורים כדי לחזק ולאזן את מצבך הנפשי. חשוב שהמטפלים שלך יהיו מעורבים בכל מה שאת חושבת ומרגישה, ובטח במחשבות האובדניות. אולי שינוי בכדורים או במינון יקל עלייך, תתיעצי עם הרופא המטפל.

כשאת מרגישה לבד, עם דחפים אובדניים, את יכולה להעזר בער"ן, בכונן פסיכיאטרי בכל חדר מיון, להיתמך בפורומים של תמיכה ברשת, ואני מקווה שיש כמה אנשים בסביבתך הקרובה שיהיו שם בשבילך.

נסי לעבור כל יום בפני עצמו. כרגע המשימה שלך היא להתחזק ולהתאושש. לא נורא אם משימות של לימודים או עבודה לא הושלמו. החיים ארוכים ותספיקי להשלים הכל.

תהייה חזקה, ושמרי על התקווה

מאוד מאוד עודדת אותי במה שכתבת .
ורק אני רוצה להסביר את עצמי ,
התכוונתי עם הכפתר , ל מצב שבו אני נוסעת במכונית, והדבר הראשון שאני עושה זה, לסגור את הכפתור כדי ש/לא אחליט על קפיצה נמהאוטו, בו ברגע .
אני מקווה שאת מבינה למה אני מתכוונת.
כך גם חשבתי פעם לקפוץ מאוטובוס נוסע , כש הנהג, שכח לסגור את הדלת , הרגשתי שאין לי מה להפסיד.
ובכלל אני מרגישה לעיתים, שזה לא נורא אם לא איהיחה בעולם הזה , לא נורא פחות אחד .
אני לארואה את עמצי ממישיכה את החייםהאלו , לדברים ה" נורמלים " של משפחה עבודה , שיגרה שכזאת.
למה החיים מוכתבים מראש ?.\
לימודים , תיכון ,צבא, נסיעה לחול , לימודים אקדמיים, חתונה , ילדים פנסיה , בית אבות .
מי אמר שזה מה שהכון בחיים האלו?
אוקיי , אחרי שהתלוננתי רבות יש לי שאלה .
רוציםלעשות לי איביחון לא יודעת איך קרואים לו , אבל יצא לי ללמוד קצת על מבחינם פסיכולוגים..
אז אני יודעת מה מצפים ממני , בכול מיני דברים , ואניראה לי שזה יכול ל]פגוע באמינות .
כבר אמרתי להם , ואמרו לי שיודיעו לי .
אבל אז לא אוכל לעשות את זה, ועד כמה זה באמת יכול לפגוע באמינות?
אני זוכרת על מבחן רושך כיתמי הדיו , וכו אבל לא זוכרת מה אומר הציורים של ילד ילדה בית .
ועוד .... מה זה אומר?
תודה תושדה תודה על המילים החמות והמעודדות ! הצלחת לעלות חיוךעל שפתיי

יש לי את אותם הסימפטומים שתיארת....בעיקר בקשר לשינה מה עושים?

אני בת 33 ומרגישה בדיוק את מה שאת מרגישה למרות שהייתי כל חיי בקשרים ארוכים וכייפיים. עברתי פרידה קשה רגשית שנמשכה חודשים ארוכים וגם אני מרגישה היום שאף גבר ששווה משהו לא יסתכל עליי כי אני כבר מבוגרת. שהגילאים שעליי לשאוף לצאת איתם הם בני 40 ומעלה והמבחר שיש באתרי היכרויות מאד לא אטרקטיבי. אני מרגישה שכבר לא אצליח להכיר לעולם ולא אהיה שוב בזוגיות.
אני מרגישה שמנה ומעוכה ושהבדידות גורמת לי להראות לא אטרקטיבית או משדרת נואשות ולכן מרחיקה ממני אנשים. חברות יש לי מעט מאד ורובן מגדלות זאטוטים כך שאת רב הזמן אני מבלה לבד בבית. מה שגם אני מובטלת ובכלל הכל נהיה עוד יותר שחור.
לאחר מספר שבועות של דכאון, החלטתי ללכת לטיפול ומחר אני מתחילה מפגש ראשון. כמו כן אני בהחלט שוקלת לבקש מרופא משפחה כדורים נגד דכאון כי החורף מקשה עליי עוד יותר ואני בוכה כל היום וכל הלילה והיסטרית ממצבי ברגעים שאני לא בוכה.לא בעלת נטיות אובדניות אבל מרגישה חסרת תוחלת.
אני יכולה להגיד לך דבר אחד מהנסיון שלי, להכיר בדייטים לגביי זה אף פעם לא עבד, אבל אני מכירה הרבה זוגות, חברות שלי כולן התחתנו מדייטים, בנות דודות שלי וכמעט כל מי שאני מכירה, היו לי 3 בני זוג רציניים של כשלוש ארבע שנים כל אחד ותמיד הכרתי אותם או במקום עבודה או בלימודים. כלומר מה שאני מנסה להגיד זה שכשהנסיבות מחייבות אותך להיות עם מישהו אז יותר טבעי להכיר ואם יש התאמה אז מגיעה התאהבות שיכולה להתפתח לקשר מדהים. לצערי הקשרים שהייתי בהם קרסו ברגעי מבחן ומשבר והחלטתי שאני מעדיפה לחתוך עכשיו מאשר לסבול כל חיי וחתכתי גם כשאהבתי מאד. בפעם האחרונה עזבו אותי למרות שזה לטובה כי זו הייתה עלולה להיות זוגיות מאד לא בריאה אבל עדיין כשעוזבים אותך למרות ההגיון הבריא הרגש מאד נפגע וקשה להשתקם מכך.
אני ממליצה לך להירשם ללימודים עם אנשים בני גילך, במכללות בלימודי תואר שני יש אנשים רבים בגילך ואם לא לימודים אז קורסים של כמה מפגשים, קבוצות לימוד יזומות, טיולים לפנויים פנויות בגילאים שלך וכו'.
את צריכה להימצא במסגרת שבה תוכלי להכיר אנשים לאורך זמן ולא בדייטים אולי גם לך כמו לי קשה ללמוד לאהוב מישהו וזה צריך להעשות מהכרות מעמיקה.
בנוגע לכך שאין לך נסיון אני חושבת שטיפול ממוקד יכול לעזור לך להתכונן לקשר זוגי וללוות אותך במהלכו. כאלו בחורות אני מכירה באופן אישי, שהתאהבו בגיל מאוחר ומעולם לא היו בזוגיות לפני כן ולא ידעו איך לקיים קשר ולכן החלו טיפול אשר מלווה אותן גם לאחר נישואין ולידות וזה מאד עוזר להן.
וכן, אני פוגשת לא מעט זוגות שהתאהבו גם בגילאים מאוחרים מכל הסוגים ומכל המינים והם ביחד שנים ומעידים על מערכות יחסים טובות.
מקווה שנצא מהבדידות. רק שתדעי שיש כאן רבים כמוך שנמצאים במצב דומה ומרגישים שהעולם קורס עליהם. אבל אני מאמינה שצריך להילחם בזה ולא להתמסר למצב.

קריאה וכתיבה בפורומים כמו אלה אכן יכולה לעזור , אבל, נראה שהמצב לא פשוט ואין לך כל כך מה לעשות כדי לשנותו, המצב נתון כעובדה ואולי כדאי לך להתייעץ עם איש מקצוע שיוכל לכוון אותך. את מתארת מציאות מאד קשה שיכולה לגרום לחרדות קשות הן בהווה והן בעתיד. לגרום לחוסר תפקוד וייאוש.
וזה בולט מכמה שורות קצרות שבהן תיארת את מה שעובר עליך.
הייתי ממליצה לך לגשת לאיש מקצוע, פסיכולוג, פסיכותרפיסט או יועץ כלשהו.
תקראי קצת בפורום ותנסי לפי העצות של אנשי המקצוע כאן להבין איזה סוג מטפל יכול לעזור לך.
נראה לי שלבד יהיה לך מאד קשה להתמודד עם מצב כזה. אלא אם את חווה אותו קרוב מאד עם בן זוג או אחותך ואז אתן יכולות לבכות יחד ולתמוך אחת בשניה.

שלום בתי,

אני משתתפת בצערך על סדרת האסונות שקרו לך, ומאחלת החלמה מהירה ושלמה לאביך.

ממה שאת מתארת ניתן לזהות תגובה פוסט טראמטית. עברת זעזוע נפשי, כאילו שאת עצמך חווית את האסונות על בשרך.

זוהי כמובן תגובה נפשית טבעית למצב לא טבעי. היא אופיינית במיוחד לאנשים רגישים, שמזדהים בקלות עם הסבל של האחר.

אני מאד ממליצה לך לשוחח עם איש מקצוע על הבעייה. יתכן שמספר שיחות יחזקו ויחזירו אותך לתפקוד. יתכן כי תרופת הרגעה, או תרופה אנטי דכאונית תסייע לך לעבור את התקופה הקשה. לשם כך יש להיוועץ בפסיכיאטר.

חשוב שתקבלי מקסימום של תמיכה משפחתית וחברתית. רוב האנשים מוצאים שמשבר עוזר להם לחזק את האמונה ואת תחושת המשמעות בחיים. אני מקווה שגם את תמצאי את הכוחות לכך.

כל טוב ובהצלחה

אולי התחושה שהיא ויתרה תוליד מתוכך מוטיבציה

שלום טלי

ראשית צר לי שלא ענינו לך עד כה והודעתך חמקה.
לא ברור לי מדוע המטםלת חשה כך, האם הסבירה לך את תחושותיה. לדעתי הכי טוב ומועיל שתפתחי מולה את תחושותיך ובקשי ממנה לשתף אותך בתחושותיה ומחשבותיה לגבי נושא זה.
אני בחלט יכולה להבין את עלבונך, שאת לא מספיק חשובה לה, שהיא לא נלחמת עלייך,אבל אולי היא חשה חוסר שביעות רצון מצידך, אולי לא נעים לה לבזבז את זמנך וכספך אם היא לא יעילה.
מעניין אם תחושה זו שמוותרים עלייך בקלות מוכרת לך, גם אם לא דברי, ותתעקשי על כך שאת רוצה שלא יוותרו עלייך בקלות.

בהצלחה

הי לילי,

תשובה מפורטת ומצויינת לשאלתך תמצאי בערך "דכאון" בויקיפדיה.

איש מקצוע כמו פסיכולוג או פסיכיאטר יסייע לך לאבחן ולטפל בבעייה.

אם תרצי להביא משהו יותר אישי, ורלוונטי לך ולחייך, נשמח לעזור.

שלום מעיין

איןלי מספיק פרטים להבין מה עובר על אחיך, ומה הרקע להתקפי שעם, מה גילו וכו'. מה שאוכל לאמר לך שהייתי ממליצה שהורייך יפנו לייעוץ אצל פסיכולוג/'ת המתמחים בילדים ונוער ויקבלו ייעוץ כיצד להתמודד איתו ואולי בהמשך יסכים לבוא לפגישות משותפות או בנפרד.

בהצלחה!

שלום נתי

אני חושבת שקצת התבלבלת בפורום... ואולי לא...
אולי לא מקרי שאינך מוצא בת זוג, אולי זה מזהו שקשור גם בך ולא רק במקריות?
אם זה כך אז שאלות בנושא אפשר להפנות לכאן.

בהצלחה

לגברים הרבה יותר קל למצוא מקומות בהן יש ריכוז של נשים פשוט מהעובדה שנשים מאד עסוקות בהרבה דברים. דוגמא מכון כושר, יש לי מכר שהכיר בשיעור פילאטיס, הוא היה הגבר היחיד שם במשך מספר חודשים עד שהכיר מישהי והם התחתנו לאחר שנה.
עוד אחד שהכיר מישהי בקורס ציור שמן. גם שם הוא היה הגבר היחיד בקבוצה נשית.
אני תמיד הכרתי את בני זוגי בלימודים או בעבודה.
אז לימודי תואר שני גם הם אופציה כי יש שם אנשים בגילך.
חפש עיסוקים קבוצתיים נשיים, ובלי להתבייש כנס אליהם.
אני משתתפת בקבוצת לימוד של בנות וגם לשם מגיע גבר אחד באופן קבוע וכעשרים בנות כאשר חלקן מתחלפות לפעמים או מביאות חברות חדשות ויש מבחר להכיר.

לנו הבנות יותר קשה למצוא מסגרות חברתיות גבריות כדי להכיר , פעם חשבתי ללכת לקורס גלישת גלים כי יש שם גברים אבל זה די פתטי...

שלום לך

בכל פרידה יש משהו מהמוות, והסופיות, מה שמעורר אצלנו חרדות קדומות ונספות של נטישה דחייה בדידות וכו'. את עוברת תקופה קשה ללא ספק, נשמע שהקשר החייה אותך ובלעדיו את חשה מתה.
לעיתים עוצמות אלו כל כך קשות ואפשר להיכנס לדיכאון ומזה כרגע את צריכה להזהר.
יכוללהיות שכדאילך פנות לעזרה כדי להבין מה החלקים המתים אצלך שזקוקים להחייאה מבחוץ, כך שתוכלי להחיות את עצמך ולהתמודד עם קשרים ופרידות בצורה טובה יותר.

בהצלחה!

לא ציינת את גילך, אני בת 32 ועברתי פרידה קשה לפני מספר חודשים מגבר שהתנהג ועדיין מאד מגעיל אליי. הוא יודע לדבר יפה ולמכור לי שטויות ושקרים וחודשים אכלתי את הזבל שלו. אחרי שנפרדנו הוא עוד המשיך והמשיך לסחוט ממני את המיץ וכל פעם אחרי שהתנתקנו הרגשתי שהריחוק גורם לו להיראות באור מקסים והייתי חוזרת לזרועותיו והוא שוב היה פוגע ומזלזל. היום מספר חודשים אחרי אני כבר מרגישה שזה נשחק ואני פחות ופחות אוהבת ופחות מאמינה לשקרים שלו וזה נראה לי פתטי שהוא משקר בשביל לקבל ממני תשומת לב וסקס. בעבר אחרי כל מפגש כסה הייתי בדכאון קשה שבועיים שלושה וכל פעם זה פחת ופחת.
אני רוצה להגיד לך שיש כמה דברים שלא ויתרתי עליהם בשום אופן - למרות הדיכאון הנורא והרצון למות והעיניים הנפוחות מבכי (קצת מייק אפ ואייליינר וזה פחות בולט) - המשכתי ללמוד ולהפגש עם חברות ובעיקר להתבכיין לחברות עד שהן גם כן התעצבנו עליי ועזרו לי להתעשת וצעקו עליי שאני מבזה את עצמי וזה עוזר שחברה טובה שמכירה אותך מעמידה אותך במקום.
אז אני יוצאת בלי חשק ללימודים ולמפגשים חברתיים (אני מובטלת שזה מחריף את המצב) ובוכה כל היום בלי סוף, אני לא מאמינה כמה אפשר לבכות אבל אין ברירה.
וכן, הזמן עוזר לדברים לעבור ואת צריכה לזהות מה הסיבה שאת סובלת כי אני גיליתי שזה לא בגללו אלא בגלל הבדידות והחלטתי לנקוט הצעדים למציאת בן זוג ועוד חברות.
כמעט כל מי שאני מכירה התחתן מדייטים, למרות שאצלי זה לא עובד כל החברות שלי ובנות דודות ומכרות אומרות לי לצאת לדייטים בלי הפסקה ובסוף מגיע אחד שונה ומיוחד. אז החלטתי לתת לזה צ'אנס.
מחר אני גם מתחילה טיפול פסיכולוגי וחשבתי גם לבקש תרופות נגד דיכאון כדי לעזור לי להתרומם.
תיכנסי לפורום פרידות גירושין ובגידות באתר הזה ותגלי עוד רבים שנמצאים במצבים הרבה יותר קשים משלך הרבה הרבה יותר קשים וזה יעזור לך, לי זה עזר מאד, לשתף ולהשתתף בפורומים האלה.

שלום אנונימי,

קראתי את מכתבך, ואני שומעת בו הרבה כאב, מצוקה וקשיים. אתה מצליח להשתלב במסגרות הנורמטיביות (בית ספר, צבא), אך בכל מקום מרגיש שונה, לא שייך. לפעמים הרצון החזק ליצור קשר גורם להתנהגות לא מתאימה ולתגובה הפוכה.

אתה אדם צעיר, כל החיים לפנייך, ועלייך לבנות את עצמך בצורה בריאה ונכונה. מעולם לא היה לך מודל טוב להתנהגות וליחסי אנוש. מעולם לא היתה לך אוזן קשבת ומי שידאג לך רגשית.

אני מאד מאד ממליצה לך לפנות לטיפול נפשי. דרך מרפאה לבריאות הנפש תוכל לקבל טיפול בחינם. דרך קופת חולים, טיפול מסובסד. גם קב"נית יכולה להקשיב לך ולתת לך מענה ראשוני או ממושך.

אני מאחלת לך המשך השתלבות בחברה, ושתמצא לך עיסוק, אהבה וכל מה שתאחל לעצמך!

שלום רחלה

טיפול פסיכולגי במקביל לטיפול תרופתי מאוד יעיל לשיפור במצבו של המכר. לאורך זמן תוך התמדה בטיפולים יכול להיות שיפור משמעותי. פרוגנוזה יותר מדוייקת יכולים לתת המטפלים שמכירים אותו.

בהצלחה

הי אבי,

דכאון מתווך ע"י הפרשת חומרים כימיים במערכת העצבים. הפרשה זו מושפעת מכמות האור ביממה. יש אנשים שרגישים מאד לשינויי תאורה ולשעות דמדומים מתמשכות, ולכן מגיבים לעונות מעבר בירידה במצב הרוח. אפשר לבדוק אפשרות זו ולטפל בה באמצעות הערכה פסיכיאטרית.

יתכן כי מדובר בתגובה נפשית לרמה הסימבולית של עונת המעבר: שינוי, סיום, מעבר, ציפיות, פרידה, קמילה וכיוב'.

אולי עונות המעבר מגרות זכרונות או רגשות מודחקים הקשורים בתקופה זו.

אולי כל השנה יש דכאון סמוי, ורק עונת המעבר, על השינויים וחוסר היציבות המאפיינת אותה, "מאפשרת" לו לפרוץ.

את האפשרויות האלו ואחרות אפשר להמשיך לברר בטיפול פסיכולוגי.

בהצלחה והמשך חורף יציב ונעים!