פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום לך,

ראשית, מזל טוב להולדת ילדך.

הפיכה להורה מעוררת חשבון נפש אצל כל אחד. האם אורח החיים שהיה לי עד עכשיו מתאים לגידול ילד? האם סדרי העדיפויות וסולם הערכים שבהם החזקתי מתיישבים עם אחריות לילד וחינוך שלו? האם הצרכים האישיים שלי משתלבים בהקמת משפחה והרחבתה, או שמצריכים חשיבה מחודשת?

נראה, כי עד כה חיית בין ריגושים, שינויים וגחמות. את נשמעת ספונטנית, אימפולסיבית משהו, וזקוקה להרבה שינויים וקצב מהיר. כל זה פחות מתאים לבעלך ולתפקידך החדש כאמא.

אני לא מבינה באסטרולוגיה, וגם לא מאמינה בזה באופן מיוחד (אם כי תמיד פתוחה ללמוד). אם את רוצה להתעמק בתחום ובהשפעתו עלייך, פני לפורום אסטרולוגיה או לאסטרולוג מומחה.

מבחינה פסיכולוגית, אוכל להציע השערה, שאת מייחסת תכונות שלך למזל האסטרולוגי, אולי כדרך לפטור את עצמך מאחריות וממאמץ הנדרש לשינוי ולהתבגרות. את אומרת "זו לא אני זה המזל שלי", ובכך מפחיתה אחריות על התנהגותך.

אני בטוחה שאם תהיי מעוניינת לעבור תהליך עם עצמך, תוכלי למתן תכונות מסויימות ולחזק תכונות אחרות, באופן שישרת את תפקידך החדש כאמא, ואת חייך שאישה בוגרת.

יתכן כי הצרכים שאת מתארת "יושבים" על בעייה כלשהי, כמו הפרעת-קשב, תחושת ריקנות או שיעמום בסיסית או משהו אחר. זיהוי של הבעייה הבסיסית יוכל לסייע לך לעשות שינוי רגשי והתנהגותי.

את שואלת בחיוך "תוכלו לשנות אותי". ובכן, התשובה היא שכאן בפורום בודאי לא נוכל לעשות כל תהליך של שינוי. בטיפול פסיכולוגי רציני בהחלט תוכלי להשתנות. זו כמובן את, שצריכה לשנות את עצמך, בליווי של איש מקצוע.

בהצלחה

הי ריטה,

אני יכולה רק לתאר לעצמי כמה את כואבת.

כעקרון, גם מטפלים פרטיים מחוייבים לקוד האתי של הפסיכולוגים. כמי שרשיונם ניתן להם על ידי משרד הבריאות, הם נתונים לפיקוח של משרד הבריאות.

ניתן להגיש תלונה על פסיכולוג פרטי לועדת האתיקה של מועצת הפסיכולוגים במשרד הבריאות. ככל הידוע לי, לא ניתן להגיש תלונה בעילום שם.

אם את מאמינה שיש סיכוי לתיקון, נסי לשלוח לה מכתב שבו את מפרטת את מה שהרגשת ומה נראה לך לא תקין. אולי היא תגיב באופן שיפייס את רוחך.

בהצלחה

שלום לך,

ראשית, רפואה שלמה והחלמה מהירה לבן זוגך.

חשוב מאד שבן זוגך ימצה את אפשרויות הטיפול במצבו. במרפאות כאב נעשה איבחון וטיפול במצבי כאב כרוני. פסיכולוג רפואי יוכל לייעץ לו ולך כיצד להתמודד עם המצב. קבלו הפנייה במחלקה בה הוא מטופל. ייתכן שגם טיפול תרופתי אנטי-דכאוני יוכל לשפר את מצבו.

עבור עצמך את יכולה לפנות לפסיכולוג קליני או רפואי, המנוסה בשיקום. עוס"יות במחלקה יכולות לעזור ולכוון. ישנן גם קבוצות תמיכה לאנשים במצבך. באינטרנט יש פורומי תמיכה רבים.

אני מקווה שתמצאי את העזרה המתאימה לך. מחזקת את ידייך,

שלום קובי

נראה שאתה בן אדם שאכפת לו, ומפריעים לך הרבה דברים. למשל שאחיך לא עוזרים להורים,, ואז אתה מתערב, וחוטף. הבעייה שאתה כנראה מתערב במקומות שלא כדאי תתערב. הרויך הם אלו שאראים על מערכת היחסים עם ילדיהם, ואם לא עוזרים להם הם המבוגרים והם יתמודדו, טתה לא צריך לקחת על עצמך תפקיד הורי, כי כך אחיך מתעצבנים כי אתה לא הורה והוריך מתעצבנחם כי אתה משקף להם את חולשתם. אולי זה גם קורה במקומות אחרים.
לגבי שינוי אתה יכול לשנות רק את עצמך, תשקול זאת.

בהצלחה

שלום אלונה

מאוד קשה לי להתייחס בשל מיעוט הנתונים. לא ברור מה מקור הצורך, אבל הוא בהחלט מעלה שאלות על יחסייך עם אימך, על עצמאותך ועל גיבוש אישיותך.
לא שזה מעיד על משהו נורא, אבל אולי דווקא מטריד אותך יותר שלא התאהבת באף אחד?
בהצלחה

שלום איתי,

יפה שאתה מלא אמפתיה ודאגה לאמא, ורוצה לעזור. נשמע, שכרגע אתה רוצה לעזור יותר משהיא רוצה להעזר (העגל רוצה להניק יותר משהפרה רוצה לינוק?)

סליחה אם הדימוי הזה לא מתאים, הוא מייצג בעיני מצב של היפוך תפקידים שקיים ביניכם. ההורה הוא זה שאמור לדאוג, להכיל ולהרגיע את ילדו, ולא להיפך. אתה לוקח על עצמך תפקיד של "ילד הורי" וזה לאו דוקא לטובתך או לטובת אמא. היא לומדת להישען עלייך, ואז המוטיבציה שלה להחזיק את עצמה ולחפש עזרה פוחתת, ואילו אתה משלם מחיר יקר.

אתה גבר צעיר בתחילת חייו העצמאיים. חשוב שתשקיע את מיטב האנרגיות שלך בפיתוח עצמי. אם אתה גר בבית אולי כדאי שתשקול להתרחק מעט. חשוב שתפרנס את עצמך, כדי שאמא תהייה עסוקה בעתיד הכלכלי שלה, ולא תרגיש שעליה לפרנס גם אותך.

לא ציינת אם יש עוד חברי משפחה: אבא, אחים, אחיות, הורי אמא ותמיכה חברתית. לא ברורה גם רמת התפקוד של אמא (מתפרנסת? מתפקדת בבית?), לכן קשה להעריך את עוצמת הבעייה. בכל מקרה, קשה להביא בן אדם לטיפול כלשהו אם איננו רוצה בזה מכל ליבו. כנראה שהיא צריכה לעבור תהליך עם עצמה עד שתגיע למסקנה שהיא זקוקה לעזרה. תן לה לעשות את התהליך בקצב שלה, והשתדל לצמצם מעורבות ואחריות, למעט תמיכה בגבולות המתאימים לך.

לגבי סוגי עזרה נוספים: רופאי משפחה רושמים די בקלות תרופות נוגדות חרדה ודכאון. אם היא סומכת על רופא המשפחה, אולי הוא יכול לרשום לה משהו להרגעה. בשרותי הרווחה יש עו"סיות שנותנות תמיכה מצויינת, גם קונקרטית אם יש זכאות, וגם רגשית.

בהצלחה

הי דלית,

כאמא לילדה בגיל דומה, הרשי לי להביע את הזדהותי העמוקה עם תחושתך. קשה לראות את הילד שלך, האפרוח שלך, יוצא מהסינר החם והאוהב ונלחם על מקומו בג'ונגל של חברת הילדים והמתבגרים. לרוב יותר קשה לראות את הילד שלך עובר את כל הדברים האלו, מאשר לעבור אותם בעצמך.

אני שומעת בדברייך הזדהות עמוקה מאד שלך עם ביתך. את מזוהה לגמרי עם זווית מבטה ועם הדרך שבה היא מפרשת את הדברים, את פגועה יחד איתה וחסרת אונים כמוה.

ההזדהות היא נהדרת ונותנת לילד "גב", מצד אחד, אך מצד שני היא עלולה לחזק אצלה את החווייה הסובייקטיבית שלה, שהיא מנודה, קורבן ודחוייה. החוכמה ההורית היא לדעת לגלות אמפתיה עמוקה לכעס ולסבל, אך גם לעזור לילד לראות את החלק שלו בסיטואציה שנוצרה, לסייע לו לחשוב כיצד להחלץ ממנה בכוחותיו וברעיונותיו הוא, ולכוון אותו להתנהגות פרו-חברתית.

נסי להאמין בה ובכוחותיה, ולשדר לה שבעינייך היא "מלכת הכיתה". כווני אותה לגלות בטחון עצמי ואסרטיוויות, וגישה חיובית, גם כשהיא פגועה וכועסת. עזרי לה לחשוב מה עוד יש לה לתרום ולתת מלבד יכולותיה הלימודיות, ועודדי אותה להביע את זה. עודדי אותה להזמין חברות הביתה, להתגבר על הפחד וללכת לפעילויות כיתתיות או להשתלב בהפסקות, ולגלות יוזמה חברתית (כמו ארגון משחק כיתתי, פעילות בשבת וכו').

חשוב לדבר עם המחנכת והיועצת ולשמוע את נקודת מבטן, ואת הצעותיהן לשיפור המצב. לעיתים שיחת בנות בעזרת המחנכת יכולה מאד לעזור.

לבסוף, לא כולנו מצליחים להשתלב היטב בכל סביבה חברתית אליה המציאות "זורקת" אותנו. חשוב לקבל אותה ולעזור לה לקבל ולאהוב את עצמה גם אם היא לא בשכבת המקובלים. זה לא אומר עליה שום דבר רע. יש ערכים הרבה יותר חשובים בחיים, וגם אותם כדאי לחזק.

בהצלחה!

אם כי זה לא קל.

כמה שאחזק את בטחונה, היא יודעת כי אני אימה ולכן לא אובייקטיבית. אמא תמיד אוהבת ומעריכה את ילדיה.
החיזוקים אמורים לבוא מחבריה שבסביבתה.
ולצערי לשתף את המורה או המחנכת עשוי להגביר ולחזק את הבעיה, לקבע אותה. כי היא לכאורה לא מצהירה עליה בפומבי. היא הכל מפנימה ובולעת.

איך מתמודדים עם העובדה שהיא לא מוזמנת למסיבת יומולדת, כי ה"מלכה" מוזמנת לשם ?

לא בריא להפנים ולבלוע בחיים.

למדי את ביתך לדבר את אשר על ליבה, והיי עבורה דוגמא אישית.

אם יש לה קונפליקט עם ילדה בכיתה, שכנראה כועסת או פגועה, עודדי אותה לגשת אל אותה ילדה ולשוחח איתה על הדבר. לא חשוב כרגע אם היא "מלכה". זה לא עניין מעמדי, אלא למידה כיצד פותרים סכסוכים בין אישיים בדרך של שיחה והבנה. חוסר אונים ותחושת קורבן הם הדרך הפחות טובה, והפחות מכשירה לחיים. אני בטוחה שזו תהיה לה חווייה מעצימה וטובה.

למדי אותה לגשת למבוגר אחראי ולהעזר. המחכנת והיועצת, זהו תפקידם, ואם היא רק תעז לשתף אותן בתיווכך ובעזרתך, ההתערבות שלהן תהיה רגישה ובונה.

עולם הנוער הוא לא פשוט ואף מסוכן, כולנו היינו עדים לכך בחדשות השבוע. חשוב שכל ילד וילדה ילמדו להביע את מצוקתם ולהעזר בחברים ובמבוגרים כדי לצאת ממעגל הסבל והשתיקה.

בהצלחה רבה לכן

שלום נעמה,

ראשית, אני מאד מעריכה את התמיכה הרגשית והחברתית שאת נותנת לאחותך. במידה רבה את מקריבה את פרטיותך ועצמאותך כדי לתת לאחותך משענת, ונוסף על כך את "סופגת" את המרירות והקינאה שלה.

נראה שהגיעה השעה לקבל החלטה קשה על ניפרדות מאחותך. את בת 32, כבר לא ילדה אלא אישה בדרך לחיים עצמאיים ובוגרים. לא תוכלי להמשיך לשאת את אחותך על כתפייך ועל מצפונך. בשלב כלשהו יתכן שתרצי להקים משפחה, ואז ממילא דרכיכן יצטרכו להיפרד. עדיף להתחיל בתהליך הניפרדות שעה אחת קודם, ואז גם לה יהיה יותר קל.

ניפרדות, זה אומר לגור בנפרד, ולצמצם בהדרגה בילויים חברתיים משותפים שנובעים מתוך רחמים ולא מתוך רצון כנה. ניפרדות זה להבין שאתם שני אנשים ניפרדים רגשית ונפשית, ולכן אינך אחראית למצבה.

אחותך זקוקה להמון תמיכה רגשית, ולעזרה מקצועית כדי לשקם את חייה. לגבי קשיים כלכליים או קשיים אחרים המונעים ממנה לגור בנפרד, היא יכולה לפנות ללשכת הרווחה ולביטוח הלאומי, ולברר את זכויותיה.

בהצלחה

שלום לך,

אני שומעת בדברייך צורך גדול בקשר חברי אנושי, שיש בו הקשבה ותמיכה.

כרגע את רואה בפנייך שתי אפשרויות: האישה בעבודה או כתיבה.

נסי להרחיב את מגוון האפשרויות. נסי ליצור קשרים חברתיים נוספים, ואולי גם קשר רומנטי. מגיע לך יחסי אנוש הדדיים, שבהם את רצוייה לא פחות מאשר רוצה.

מן התאור שלך נראה כי לחברתך לעבודה אכפת ממך, אך כנראה לא מתאים לה קשר שהוא מעבר לעבודה. נסי לקבל את הדברים כפשוטם ולא לקחת אישית. אין טעם להמשיך "לחזר" אחרי אדם שמתחמק, כי זה רק יוביל לפגיעה. אני בטוחה שיש עוד שפע של אנשים שעסוקים בעניינים דומים לשלך, וישמחו להיות חברים שלך. אפשר למצוא אותם במסגרות חברתיות שונות ובפורומים ברשת.

בהצלחה

יש לי חברים ואני נשואה +שלושה ילדים ובכל זאת יש לי תחושה של לבד. תמיד אני זאת שמקשיבה לקשיים של אחרים ואפילו בתקופות שונות של חיי היו "נדבקים" אליי אנשים שהיו זקוקים לעזרה ולשוחח על רגשותיהם ולמרות שלא רציתי להקשיב תמיד הייתי אמפטית (ויש לי חברה שטוענת שהייתי צריכה להיות פסיכולוגית...למרות שאני לא חושבת כך כי הדברים מחלחלים אליי וקשה לי לעשות הפרדה) אך כרגע אני לא מסוגלת להכיל אף אחד ולא לשמוע על קשיי אחרים ואין מי שישמע אותי...ולכן שוחחתי עם הפסיכולוגית שהכרתי בעבודה לא יודעת כיצד להתרחק ממנה,האם עליי להתנתק לגמרי או לדבר איתה באמת רק בזמן פגישות העבודה שדרך אגב לא קשורות לעניין הזה?
שאז היא כן מוכנה לפתוח דברים? תודה על העזרה.

שוב שלום,

את דעתי על המשך הקשר עם הפסיכולוגית אמרתי כבר בהודעה הקודמת, ואין לי מה להוסיף.

אם את ממשיכה להתלבט, נסי לדמיין מה היית ממליצה לבת שלך לעשות במצב דומה. דמייני אותה כאישה בגילך, שמתייעצת איתך בנושא. מה היית אומרת לה? אני מוצאת שסוג כזה של התנסות בדמיון מובילה אותנו לקבל החלטות נכונות.

אגב, אני לא יודעת מדוע את כל כך שלילית לגבי טיפול, נראה שזה בדיוק מה שאת רוצה וצריכה. אם הסיבה היא כלכלית, את יכולה לפנות למרפאה לבריאות הנפש ולקבל טיפול בחינם.

בהצלחה

זה כן ניתן לשינוי.
אני יכולה לומר לך שאני השתניתי מאוד במשך השנים.

את בטח בגיל ההתבגררות כמווני יש הרבה קשיים שלומדים לחיות איתם ולהתגבר עלהם..
וגם אני ביישנית, ואין לי ביטחון בשמיים
ולא כול הרעשנים מקובלים ככה את רואה את זה מינקודת מבט שלך יהיה בסדר
עם את רוצה לדבר איתי על זה אני אשמח לעזור אפילוו מאילום שם איך שבלך -494882482איסיקיו

שלום מוטי,

ברכותי שהתחלת טיפול, ושיש לך הרגשה של כימיה ואמון כלפי המטפל.

לשאלות שאתה שואל אין תשובות אוניברסליות, ואפילו לא "ממוצעות". כל מקרה לגופו. כל מטופל וקצב ההתקדמות האישי שלו, בהינתן המון גורמים אישיותיים וסביבתיים. כך גם לגבי תדירות המפגשים, שיטת הטיפול והצורך בטיפול תרופתי.

מכיון שאתה סומך על המטפל שלך, וחווה אותו כבמבין ומקצועי, אנא הרשה לעצמך לשאול אותו את כל השאלות הללו. ממנו תשמע את התשובות שהכי מותאמות לך ולמצבך, ואולי עצם שאילת השאלות יעלה עוד תכנים משמעותיים לטיפול.

יש לי עצה כללית אחת: טיפול נפשי הוא בדרך כלל תהליך שלוקח פרק זמן משמעותי. כדאי ללכת לטיפול שמותאם ליכולת הכלכלית לטווח של כשנה לפחות. לחץ כלכלי משפיע לרעה על הדינמיקה בטיפול, גורם לציפיות מופרזות, ומוסיף מתח על המתח הקיים ממילא. בנוסף, כאשר חל שיפור-מה ומסיימים טיפול מסיבה כלכלית, עלולה לבוא נסיגה במצב. יש הרבה אפשרויות מסובסדות ואף חינמיות לטיפול נפשי באיכות גבוהה. למי שיש קושי כלכלי עדיף לבחור מסלול כזה.

חג שמח ובריאות טובה גם לך!

שלום רוית,

לא ציינת האם זהו הריונך הראשון, מתוך הדברים אני מניחה שכן.

הורות היא עסק לא פשוט.. לצד אושר, שמחה, מלאות וסיפוק שהיא מביאה עימה, הורות היא לרוב גם מאד תובענית, מעוררת ספקות ואשמות, ודורשת מאיתנו לוותר ולשים בצד צרכים ורצונות אישיים שלנו. לפעמים מידת ההקרבה העצמית הנדרשת היא בעוצמה בלתי נסבלת, וזה מה שאת מרגישה עכשיו, וזה בסדר.

את נתקלת, ובגדול, באתגרים, באשמות ובקונפליקטים של הורות, עוד בטרם ילדך הגיח לעולם.

אני יכולה רק לאמר לך, כאמא, שאני מאד מבינה לליבך, ומלאת הערכה לחודשים הקשים ומלאי העמימות והחרדה שאת סופגת בשקט ובאומץ, כל זה כדי לתת את התנאים האופטימליים לעוברך המתפתח.

אנא, תני לעצמך לגיטימציה להרגיש ולחשוב את כל מה שעל ליבך. כל הכאב והקשיים שאת חווה הם טבעיים ונורמלים למצבך. מותר וטבעי לא לאהוב את ההריון והעובר. האהבה והקשר יתפתחו בהמשך בקצב שלהן. יהיו לך ולכם עוד המון רגעים של אושר חיוכים ואהבה, כרגע הרשי לעצמך להיות עם המצוקה שעולה בך, ולחבק את עצמך באהבה ובלי אשמה.

שתפי את בן זוגך, את משפחתך וחברותייך, או כל אדם אחר שיכול להיות אוזן קשבת, לעודד ולתמוך. כדי להתגבר על הקשיים והפחדים של הריון בסיכון יש צורך בהמון עידוד ותמיכה.

אני בטוחה שבדיעבד לא תצטערי על כך שתינוקך נולד קצת יותר בשל ומוכן, רק צריך לנשום עמוק ולהמשיך עוד קצת את המרתון הזה, עם הרבה תמיכה.

אשמח לשמוע ממך אחרי הלידה, ובהצלחה!

זהו הריוני הרביעי ובע"ה לידה קיסרית3.

שלום לך

נשמע שיש לך קושי עם קשר יותר קרוב ואינטימי. את חוששת מה יגלו עלייך, וכנראה את בעצמך לא חושבת על עצמך דברים טובים, והדימוי העצמי שלך פגוע. לעיתים אנשים נמצאים בקונפליקט , מחד הם מאוד רוצי ק/ר ואידך הם מאוד מפחדים ממנו מכל מיני סיבות, חלקן קשורות במה שכתבת, אבל גם מתוך חששש מביקרת מדחיייה וכו'
מהתרשמותי יש לך קושי משמעותי ביחסים בין אישיים, שילווה אותך גם בהמשך אם לא תטפלי בהם. נשמע מדבריים שאת סובלת מכך, וחבל.
טיפול פסיכולגי יכול מאוד לסיע לך לשקם את הערך העצמי ולפחד פחות מקרבה ואינטימיות.

בהצלחה

האמת היא שאני לא חושבת שיש לי קושי ביחסים בינאישיים אני דווקא כן יכולה להצליח
הבעיה היא שאני חוששת ומפחדת להתאכזב וזה גורם כנראה להישאר בבית ופחות ליזום מפגשים וכו'... זה שהערך העצמי שלי פגוע זה בטוח.. משהו לא יושב לי טוב.

יכול להיות שזה יתרום לי למשהו הטיפול אבל מאוד קשה לי להאמין היה לי חשוב להתייעץ
בנוסף המפגשים יקרים ואין לי אפשרות לממן את זה. טוב שיש פורום כזה.

אני מפחדת שזה ייפגע בעתיד. אני מפחדת שמשהו אצלי לא בסדר. יש בי את החוסר ביטחון הזה בכל דבר ....
אוף...אני אגיד לך לפעמים כשאין לי חיבור עם אנשים אז... אני מאשימה את עצמי. שאולי אני משעממת מידי או משהו בסגנון. ולאחרונה התחלתי להבין שבעצם אני זו שיכולה לא להתחבר לאותו בנאדם. הבעיה היא... שאני מוצאת את עצמי לא מתחברת להרבה אנשים וזה גורם לי לתהיות בנוגע לעצמי....

שלום
טיפול בחינם יש במרפאות לבריאות הנפש ומוזל בקופות החולים.

בהצלחה

ההתייחסות של אמא שלך נשמעת מאוד מתסכלת. במקום לעודד אותך היא מבקרת אותך על הקשיים שלך. נסי לראות את זה כבעיה שלה ולא שלך.
אני מציעה לך לבדוק בצעדים קטנים את החששות הגדולים שלך. את אומרת שיש לך חברות להתקשר אליהן אבל אף אחת מהן לא חברה טובה.. אנשים לא שומרים על קשר עם מישהו שהם לא מחבבים. יכול להיות שאת זאת שיוצרת את הריחוק והן יושבות מהצד השני ולא מבינות למה את שומרת על דיסטנס. חברות כאלו הן נקודת התחלה טובה. הן כבר שם, הן בטח רוצות בטובתך ולא יפגעו בך (תקני אותי אם אני טועה) ואת יכולה לעשות עליהן ניסויים- לנסות לשתף קצת יותר ממה שנדמה לך שמעניין אותן, להציע מפגשים גם אם נדמה לך שזה לא רצוי, בטח תופתעי לטובה. וגם אם לא יצאו מזה חברויות נפש, לפחות תוכלי לראות שזה לא בגללך וזה יחזק אותך.

ההתייחסות של אמא שלך נשמעת מאוד מתסכלת. במקום לעודד אותך היא מבקרת אותך על הקשיים שלך. נסי לראות את זה כבעיה שלה ולא שלך.
אני מציעה לך לבדוק בצעדים קטנים את החששות הגדולים שלך. את אומרת שיש לך חברות להתקשר אליהן אבל אף אחת מהן לא חברה טובה.. אנשים לא שומרים על קשר עם מישהו שהם לא מחבבים. יכול להיות שאת זאת שיוצרת את הריחוק והן יושבות מהצד השני ולא מבינות למה את שומרת על דיסטנס. חברות כאלו הן נקודת התחלה טובה. הן כבר שם, הן בטח רוצות בטובתך ולא יפגעו בך (תקני אותי אם אני טועה) ואת יכולה לעשות עליהן ניסויים- לנסות לשתף קצת יותר ממה שנדמה לך שמעניין אותן, להציע מפגשים גם אם נדמה לך שזה לא רצוי, בטח תופתעי לטובה. וגם אם לא יצאו מזה חברויות נפש, לפחות תוכלי לראות שזה לא בגללך וזה יחזק אותך.

כדי לקבל תרופות נגד דיכאון אפשר לפנות לרופא פסיכיאטר דרך קופת חולים 0כמו לכל רופא מומחה) וגם לרופא המשפחה. אם לוקחים את התרופות במשך הזמן המומלץ בהחלט אין הרכח שהדיכאון יחזור.
דניאלה

על סמך מה קובע הפסיכיאטר את סוג התרופה שהוא נותן?
עשיתי מחקר קטן ברשת וראיתי שרוב התרופות מלוות בתופעות לוואי כמו השמנה וירידה בחשק המיני, למעט תרופה אחת בשם ויפאקס XR שכתוב עליה שלא גורמות לתופעות הנ"ל.
האם זו תרופה שניתנת כקו טיפול ראשוני?

שלום לך,

לקבלת מענה מפורט בנושאים תרופתיים, אנא פנה לפורום פסיכיאטריה.

בהצלחה

שלום לך
מאוד קשה להתמוד עם שני ילדים עם קשיים וצרכים מיוחדים.
טיפול פסיכולוגי יכול לעזור, אני חושבת שכדאי אצל מישהו שגם עובד עם ילדים אפילו באוריאנטציה משפחתית, כדי שאפשר יהיה להסתכל על התמונה כולה.
האם הילדי הגדול מקבל טיפול אולי דווקא הוא זה שצריך, ואתם ליווי של הדרכת הורים.
טיפול תרופתי תמיד אפשר לקחחת, ןבכל מקרה יעילותה גדלה יחד עם טיפול פסיכולוגי.

ישנן תחנות של בריאות הנפש שם אפשר להעזר ללא תשלום

בהצלחה