פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

עד שתקבלי תשובה מקצועית מרופא, בינתיים אנסה לעודד אותך בכך שגם לי יש את הבעיה הנוראית הזו, מרגישה ממש כמוך אך אני עליתי על פתרונות קלים שיכולים למזער את המראה. לדוגמא- שיזוף בשמש- אבל שיזוף של ממש ללכת כמה פעמים לים ולהשתזף חזק חזק- הנקודות פשוט נעלמות! כמובן שהן חוזרות לאחר שהשיזוף יורד, אבל לפחות לחודש חודשיים תוכלי ללכת עם קצר. אל תתיאשי, אני חוקרת כל יום את המחלה הזו הלכתי לכמה רופאי עור ונראה שלאף אחד אין פתרון אמיתי אבל יש אתר רשמי באנגלית, תרשמי keratosis pilaris ב google ותקראי שם על אלפי חולים במחלת העור הזו ועל הפתרונות הקלים שלהם.. רק לעידוד קל-כשהייתי בהריון זה עבר לי לגמרי! וחזר מיד אחר כך, אז כנראה שיש משהו שכן יגרום לזה לעבור, עוד לא עליתי על מה אבל אולי זה שתיה מרובה? כי כמות הנוזלים בהריון מוגברת מאוד- אז תנסי. בקיצור אל תתיאשי, בסוף נמצא פתרון

שלום אלמונית,

אני מבינה מאד לליבך. צריך המון כוחות, אומץ וקבלה עצמית כדי להתמודד עם הבעייה, ולא ברור לך איך ומאיפה מגייסים כל כך הרבה משאבים.

כבר קיבלת כאן עצה ראשונית טובה מגולשת אוהדת. גם אני קראתי שהתופעה נפוצה, וניתנת להקלה בדרכים שונות. קראתי גם שהתופעה נרגעת עם חלוף השנים, וכך אני מקווה שיהיה גם אצלך.

אני בטוחה שברור לך, שהמלחמה שלך היא לא על מצב עורך, אלא בעיקר על זכותך המלאה לחוש אהבה עצמית ולזכות באהבת אמת, למרות הסימפטום שממנו את סובלת. את אדם שלם וראוי, עולם ומלואו, עם עולם פנימי, מחשבות ורגשות, עם אהבה ומיניות, ואני בטוחה שהרבה יופי פנימי, וגם חיצוני. מי שיראה את כל זאת, מי שתאפשרי לו להקרב ולגעת, אין לי ספק שיתגבר על הרתיעה הראשונית (בהנחה שהיא חייבת להיות כזו?) ויסתגל למצב.

רצוי שתמצאי לך מורה דרך רוחני (זה יכול להיות פסיכולוג, איש דת, איש רוח או כל דמות חכמה אחרת בעלת שאר רוח וחזון), שתעזור לך לתת משמעות לסבל ולחזק את רוחך. כאשר אנשים נותנים משמעות לצרות שלהם, הם יכולים לצמוח ולהתפתח מהם, ולהתחבר בקשרי חברות ואהבה עם הדומים להם.

דרך פורומים באינטרנט את יכולה לקבל הרבה הד וחיזוקים לאישיות שלך בלי החלק הפיזי. שם תוכלי לקבל עצה ותמיכה מאנשים שסובלים מבעייה דומה, ואולי כך גם להכיר פרטנר.

אם הדכאון קשה ועמיד, את יכולה להעזר בטיפול תרופתי אנטי-דכאוני. אולי הרגעה סימפטומית של המתח והדכאון תביא להטבה קלה במצב העור.

כל טוב לך ובהצלחה!

תודה לכן ..
כבר ניסיתי את כל הדרכי םשהוזכרו
מרופאי עור ומומחי עור פרופסורים למיניהם
תרופות משחות מורי דרך..שיזוף שגם לא עוזר לי ועד שעזרתי אומץ ללכת כמה פעמים לים גם זה היה לי מאוד קשה טיפולי לייזר שגם לא עוזרים לי כמעט
כל הפורומים למיניהם
כבר ניסיתי כל דרך אפשרית...וזה לא עובר..
וזה לא קשור לתזונה ככה שאי ןקשר בין שתייה מרובה לרמו תשגם על זה אני מקפידה ועל כל הטיפים למיניהם..
וההרגשה לא משתפרת היא רק הולכת ומתדרדרת..
כל פעם שאני רואה משיהי עם עור חלק אני רק מריגהש כיאל והועלם הזה לא פייר ואם רק היה לי עור חלק...רק קצת...
אני חלשה ואין לי ביטחון עצמי ואני לא מצליחה להתגבר על זה..כשמעירים לי על זה אני ישר נמלאת דמעות בעיניים ואני לא יכולה לקבל את זה...אני מרגישהש אני לעולם לא יהיה עם מישהו...והבטחון העצמי הנמוך שלי עוד יותר גורם לזה..איך אני יכולה לשפר אות ובנסיבות כאלה..אני מרגישה ככ רע..כל הקיץ כל החברותצ שלי מסתובבות עם מכנסיים קצרים וחצאיו תקצרות וגופיות ובגדים חשופים ואני באה עם מכנסי ג'ינס ארוכי םבקביעו תכדי ששום חלק בגוף שלי לא ייחשף חס וחלילה וחולה עם שרוולים לפחות עד המרפק כדי שלא יראו לי את הזרועות...אני מרגישה פשו נורא.בעיקר בקיץ

אבל אני החלטתי שלא לתת לזה לגמור לי את החיים.. האם את רואה את עצמך ללא בן זוג ועם מכנסיים ארוכים גם בגיל 50? אם באמת הלכת לים, בטח ראית בחורות שמנות, מלאות ורידים, צלקות, סימני מתיחה ועוד.. והם לא שמות על אף אחד ונהנות! קל לדבר מהצד גם לי זה קשה, אבל אני החלטתי שאני כן הולכת לים ונהנית, אני עושה את זה רק עם חברה טובה שמודעת לבעיה, אז נכון אני לא אלך עם כל החבר'ה.. אבל שזופה אני אצא ולא אכפת לי מי רואה אותי כי הוא בטח לא יזכור אותי. הבעיה היחידה שלך היא הביטחון העצמי- עליו את צריכה לעבוד. תאהבי את עצמך, אין לך ברירה. ואם חס וחלילה היית נכה? ואם היו לך נמשים חזקים ומטורפים על כל הגוף גם בפנים זה היה עדיף? תגידי תודה שזו הבעיה ולא משהו אחר.. אולי זה איזשהו סימן בשבילך, אולי את לא צריכה ללכת חשוף. אבל מנסיון אני חייבת להגיד לך שאם את רוצה למצוא בן זוג, את חייבת לאהוב את עצמך לא משנה איך את נראית. תחשבי מה היית אומרת לבת שלך במצבך וכך תנהגי (דרך אגב זה תורשתי..). אני עד היום ביחסים אינטימיים עם בעלי בחושך בלבד.. זה מפריע לי מאוד וזה מפריע גם לו, אבל לפחות אני יודעת שגם אם הוא יראה.. לא אכפת לי הוא לא יעזוב אותי בגלל זה. לכי מנקודת התחלה שאת יפה וחכמה ומלאה בתכונות טובות שהעור זה דבר אחרון שצריך להפריע לך. אחרי שה"אחד" יכיר אותך ויתאהב בך, תאמיני לי- זה לא יפריע לו. יש דברים הרבה יותר גרועים, תתנחמי בזה. דרך אגב- לגבי השמש, האם אי פעם "נשרפת"? כי לי זה עובר רק שאני ממש ממש שזופה, הנקודות כאילו נכנסות פנימה. לגבי ההערות של אנשים- הדבר היחיד שהוציא אותי מזה הוא שאני בעצמי צחקתי על זה וככה לא נתתי להם זמן לרכל עלי. ז"א- חברה עוברת ואומרת "אוי מסכנה! מה קרה לך בעור?" מוכר לא? הכי מעליב בעולם.. התשובה של פעם הייתה- לא יודעת אולי אני אלרגית למשהו... היום אני עונה "כן זה העור הדפוק שלי.. מה לעשות נדפקתי" ברגע שאת מודה בזה, החברה שוכחת מזה.. וזהו במשפט הזה זה נגמר. בקיצור אני שוב חוזרת שבהריון זה עבר לי- ז"א שיש משהו ששונה בהריון שמשפיע על העור שכשאת לא בהריון- חסר לך או שיש לך עודף ממנו. אני עדין מנסה לחקור ולראות מה זה.. בואי נקווה שנצליח. ותחשבי חיובי, תחשבי כמה את יפה העור זה הבעיה שמתמודדים איתה בסוף. בהצלחה!

אנונימית,

תגובתך הגיעה מאד מהר, וחוסמת כל אפשרות להגיע אלייך ולהושיט יד ("ניסיתי כבר הכל").

גישה כזו לא תקל עלייך, ועלולה להרחיק ממך אנשים שאוהבים אותך, מאמינים בך ורוצים לחזק אותך.

אני מקווה שעזרתה הכנה והגדולה של "גם סובלת" תורמת לך, ובהמשך תמצאי עזרה מקצועית או רוחנית שתקדם אותך.

ול"גם סובלת", נראה שהצלחת להשיג המון בחיים שלך, גם פנימית (בטחון ואהבה עצמית) וגם חיצונית. הלואי שתמשיכי להתפתח, ושאהבתכם תראה אור (תרתי משמע).

הרעיון להשתזף בעוצמה הוא בעייתי מאד. השמש מסוכנת. אני מכירה אישית אנשים שחלו בסרטן עור בגלל חשיפה מופרזת לשמש, וזו מחלה קשה. בנוסף, העור החשוף לשמש מזדקן מהר יותר ומקבל פגעים אחרים. אנא שמרי על עצמך! שום דבר לא שווה סיכון בריאותך.

השמש אבל כשיש בעיה עורית כמו שלנו והיא משפיעה על מצב הרוח הביטחון העצמי אנחנו נהיות עיוורות ומוכנות לעשות הכל.. זו הבעיה. המון תודה על העידוד. ואני מאוד מקווה שסוף סוף מישהו גאון יעלה על תרופה לבעיה כי הוא ירוויח מלא כסף (40% מאוכלוסיית העולם סובלת מזה), ובינתיים נמשיך להסתכל על הדברים הטובים שיש בנו.

אין מילים. פשוט נוראי. צריך ללמוד לחיות עם זה. אם מישהו הצליח שיספר לי איך. מוכנה לעשות הכל כדי שזה יעלם.

שלום שרונה

ראשית את יכולה לעזוב את הטיפול מתי שאת רוצה אף אחד לא יכול לכפות עלייך כלום. אבל אופן התנהלותך מעורר שאלות וכדאי לך לחשוב עליה . את חודשיים וחצי בטיפול וכבר נגמר לך הכסף, בודאי נאמר לך זהו תהליך ארוך ובכל זאת לא נערכת אליו כלכלית, ו אולי באמת חבל שהתחלת באופן פרטי, אם מצבך הכלכלי כל כך קשה.
את לא זורקת כלום אבל אולי משחזרת בעזיבתך וחוסר התכנון דפוסים מוקדמים, ובמובן הזהלא זזת בטיפול, משום שהיה קצר יותר. הכל בחיים הוא סדר עדיפויות. אנשים לוקחים הואה כדי לקנות דברים לנסוע לחו'ל וכו', ואם טיפול הוא מספיק חשוב אז רוב האנשים יכולים לממן טיפון פרטי או מוזל. לכן החלטתך מעוררת אם השיקול הוא רק כלכלי, ואם לא כדאי שתנסי להבין מה קורה לך יחד עם המטפל. כנראה הוא חושב שיש גורמים רגשיים ודפוסים משתחזרים ולכן גם לא רואה יעולות בתדירות נמוכה יותר.
אם במקרה שלך הדבר באמת לא אפשרי כלכלית, אז חזרי לפסקה א ולהחטותייך. ןאם כך הוא הדבר כדאי שתפני למרפאת לבריאות הנפש שם הטיפול חינם או לטיפולים מוזלים דרך קופת חולים או במכונים שמעסיקים מתמחים.
.

בהצלחה

הי לולה,

אני שומעת את מצוקתך, ומבינה כי עברת את שבעת מדורי הגהינום בימי חייך.

את לא מאוהבת באותו גבר נשוי, אלא את מאוהבת במה שהוא מייצג עבורך, בפנטזיה שלך: קבלה ללא תנאי, בטחון, אהבת אב..

אני מקווה שאת מודעת לפער שיש בין פנטזיה למציאות, כלומר, שגם אילו היית מצליחה "להשיג" אותו, לא היית משיגה את חוויית גן העדן שאת כמהה אליה.

הנפש שלך פצועה, אך מרגע שבחרת להביא ילדים לעולם, את נושאת באחריות כלפיהם, כדי שנפשם שלהם תהיה שלמה, והם לא ישאו על עצמם את צלקות הפצעים שלך.

אחריות זו מחייבת אותך לשמור על הורות שלמה ובוגרת, ועל בית יציב אשר נשען על יסודות מציאותיים מוצקים.

אני מקווה שחוויית האחריות לילדים, לצד ההבנה שאהבתך לגבר הנשוי מוזנת מפנטזיות לא מציאותיות, יעזרו לך למצוא עוגן פנימי כדי לשמר את הקיים ולא לסכן אותו.

תהיי חזקה, ותמשיכי בעבודה הטיפולית החשובה!!

הי שושנה,

בראש ובראשונה חשוב שתקיימי תקשורת גלויה, פתוחה, מכילה ומקבלת עם ביתך, ויחד תוכלו להבין מה הבעייה ומה דרכי הטיפול הרצויות עבורה.

כאשר אדם נמצא בדכאון, הוא נוטה לראות את חצי הכוס הריקה של דברים, לשפוט את עצמו בחומרה, לחוש רגשי אשמה, לחשוב מחשבות שליליות ולהרגיש בדידות, כעס ומרירות. אם תצליחי להקשיב ולגלות אמפתיה לחווייה זו, בלי לנסות להתווכח ו"לתקן" אותה, היא כבר תרגיש פחות בודדה.

אם אפשר, רצוי לעזור לה לחזק את רשת התמיכה המשפחתית והחברתית, ולעודד אותה לפעילות שהיא אוהבת וטובה בה..

אפשרויות הטיפול הן טיפול פסיכולוגי, טיפול תרופתי או שילוב של שניהם. טיפול תרופתי יכול לחולל שינוי לטובה בסימפטומים של הדכאון, אך לא לפתור את הבעייה הנפשית שיצרה אותו, ולכן הוא עלול לחזור שוב. על כן אני ממליצה להתחיל בטיפול בשיחות ולשלב במידת הצורך טיפול תרופתי. אפשר לפנות למטפלים דרך קופת חולים, מרפאה לבריאות הנפש או באופן פרטי.


בהצלחה ורפואה שלמה

את בן אדם מדהים!!!!!
נכנסתי לאתר שלך , שיש שם הסבר על גישות , וזה כתוב בצורה משובחת ,וברורה.
בנוסף נהנתי מהציורים , הם מאוד יפים .

הי יעל,

קודם כל תודה רבה על הפירגון! אני קצת מסמיקה ממבוכה, אבל מאמצת בשמחה את המילים הטובות.

יפה שאת מתעניינת במושגים ותיאוריות בפסיכולוגיה. זה מפתח אותך כאדם, גם מבחינת הבנת הטבע האנושי, וגם מבחינת הבנת עצמך.

הסיבה שקשה לנו לעזור פה בהבהרת מושגים ובהכנת עבודות ושיעורי בית (זה בעקבות שאלותיה של בתיה), היא אך ורק מגבלות זמן ומשאבים. הפורום מיועד לתת עזרה ראשונה נפשית למצוקות של אנשים, ופחות מיועד לדיון תיאורטי בפסיכולוגיה. מכיון שאנחנו מנהלות את הפורום בהתנדבות, זהו התחום שהגדרנו לעצמנו.

ולשאלתך, בהדחקה אופקית מדובר על הפרדה בין החוויה המודעת לחווייה הלא מודעת. בלא מודע נמצאים התכנים שהמודע מגרש מעצמו, כמו דחפים מיניים ותוקפניים, וזכרונות קשים. בהדחקה אנכית הכוונה לפיצול בתחושת העצמי, כך שחוויות עצמי שונות, כמו עוצמה וחולשה, לא באות במגע זו עם זו, אלא מופיעות כל פעם בנפרד.

לגבי פרויד, רוחו עדיין שורה עלינו וחלק נכבד מתגליותיו עדיין רלוונטי. יחד עם זאת, הגות היא דבר דינמי, מתפתח ומשתנה כמו בכל תחום. מחקרים פסיכולוגיים לימדו אותנו תובנות חדשות, המעבר לעידן פוסטמודרני הביא תפיסות חדשות, ומאה שנה של נסיון קליני מצטבר יצרו שינויים באמונות על נפש האדם.

שוב תודה יעל יקרה!

אני אוהבת את היצירות של ואן גוך.
היתה לו בעצם בעיה שנקראת ..... לא זוכרת בידוק ,משהו עם הרכות , אם אני לא טועה אפילפסיה או משהו דומה , שגרמו לו גם לראות את הכול בצבעים מאוד חזקים ,וזה הישפיע לו על היצירה.
והיו לו כול מיני התקפים ,לא נעימים
בגלל הסיבה הזאת ,אני כול כך אוהבת את היצירות שלו.
כאשר הוא מצייר נוף , אפשר ממש להרגיש את המקום. למשל ,את העובדים בשדה שנחים על חציר , כאילו אתה עברת במקום , והיה רגע של פריז בתמונה.
גם בתמונות של בתי הקפה בפאריס , הציור כול מדיוק בפרטים , ונותן תחושה שאתה חלק מהאווירה .
בנוגע לדיוקנות של עצמו ושל אנשים , לפי דעתי היתה לו היכולת המדהימה , לצייר ולהמחיש את הכאב של האנשים .
רואים את הכאב שלהם על הפנים ובעיניים , והוא מצליח להמחיש את מה שהם הירגישו באותה תקופה בחיההם
אוף אני בדיכאון .
כמה זעקתי לעזרה למי לא ? איפה לא?
בפורם ששואלים שאלות את רכז הקורס , לחברים לעבודה, להורים שלי , אפילו למרצה שלימדה אותי , כמה קורסים והכירה אותי , פגשתי אותה ואמרתי שאני לא מרגישה טוב , ושאנעי רוצה להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי ,אז היא אמרה לי , אני חושבת שאת באמת צריכה .
שאלתי אותה את בטוחה א\ היא אמרה שכו והלכה .
אפילו לא הסתובבה אליי , והיןם ראיתי אותה , היא אפילו לא שאלה אותי , אפילו שאלה קטנה אם אני בסדר .
רק היתיי אומרת לה תודה ששאלת.
מי לדעתך יותר לא בסדד אני , ששאלתי מישהי שלא הייתי אמורה לשאול , אבל במקרה היא היתה בדרכי והיא פסיכולוגית אז הרגשתי שאני חייבת להוציא . או היא שאולי היתה יכולה לגלות קצת יותר רגישות , למצוקה של אדם , מה גם שהיא פסיכולוגית קלינית , שאולי לא בא לו שיבלבלו לו את המוח , אבל אמואר להיות יותר רגיש לסבל של אדם
בקיצור אני מאוד סובלת , ויודעת שאטחרט על כול ההתנהגיות שלי בזמן האחרון.
שכוללות קימה לעבודה , ולאחר מכן חזרה למיטה לישון .
אני בטיפול אבל רק מילפני זמן לא קצר, וגם על כדורים נוגדי דיכאון , ועדיין מרגישה רע
אופ אופ אופ מתי ארגיש טוב?

הי א,

וואו - - איזו יצירתיות ואיזה כשרון כתיבה!!

קורצת מהחומר שממנו עשויים יוצרים. אם תמצא דרך לתרגם את הכאב, הסבל, הבדידות והשאלות הקיומיות שלך ליצירה כלשהי (בתחום הכתיבה, ואני בטוחה שאתה נגוע בכשרון גם בתחומים נוספים) אתה תרוויח, ואנחנו גם!

בינתיים, אולי תאפשר ללב שלך להשתעל באזניו של אדם שיבין את שפתו? אולי בטיפול?

אם "נורמלי" מוגדר כמי שמתיישב בתוך הנורמה, אני לא יודעת לענות על שאלתך, אך בודאי אוכל לאמר שאתה אדם מיוחד!

בהצלחה במימוש העצמי, ושהדרך לא תהייה קשה ומייסרת מדי,

שלום אלמונית

ראשית את נשמעת אדם עם מודעות, ושנית זה בהחלו לגטימי להחליף פסיכולוגית, גם אם הייתה טובה לך בתקופה מסויימת בחיים.
הכי טוב להגיע דרך המלצות, חברים, רופא המשפחה וכוכ' אני מנסה לעזור אם פונים למייל הפרטי שלי.
האופציות הזולות יותר לטיפול הן דרך קופות החולים או מכונים שמעסיקים מתמחים וסטודנטים. אןתן עיקרון קיים גם באונירסיטאות.
במרפאות לבריאות הנפש הטיפול הוא חינם.
לגטימי לשאול על המחיר, אם כי אל תקבעי רק לפיו אלא גם לפי תחושת בטן, וכלן כדאי להפגש לפחות פעם אחת ואז להחליט.
באינטרנט אתרים של פסיכולוגים נסי גם שם.
בהצלחה!

שלום יעקוב

כאב כרוני הוא דבר בלתי נסבל, אני מקווה שבדקתי את האופציות הגופנית כמו מרפאת כאב רפואה אלטרנטיבית וכו'. יחד עם זאת עולה שאלה מדבריך האם לא מלווה את המצב הגופני גם דיכאון מהמצב, שגם הוא משפיע על תחומים נוספים בחייך ולא רק הכאב.
כדאי שתפנה לאיש מקצוע כדי לבדוק את מצבך הרגשי. בכך מקרה שיחות עם איש מקצוע בהחלט יכולות לעזור לך עם ההתמודדות הנפשית של מצבך.

בהצלחה!

הי ליטל,

איננו ממליצים בפורום זה על אנשי מקצוע. את מוזמנת לשוטט ברשת, יש הרבה מאד פירסומים של מטפלים, עם פרטים שיאפשרו לך להכיר מעט.

רצוי מאד לקבל המלצות מאנשים שמכירים אותך ויוכלו לעזור לך בהתאמה (זה קצת כמו בליינד דייט (-: ).

בהצלחה!

שלום לאה
עברת חיים לא קלים בלשון המעטה, ואת מנסה בכל כוחך, לשנות את גורלך להטיב את חיך ולחיות חיים נורמלים. נשמע שיש לך כוחות ומוטיבציה, רק אולי לא הפנת אותם לאפיקים הנכונים.
כדאי לך לפנות לאחת ממערכות הסיוע הציבוריות באיזור מגורייך. הכוונה למרפאות לבריאות הנפש בקהילה, שם ניתנים טיפולים פסיכולוגים בחינם, וישולבו בטיפול תרופתי קרוב לודאי. אם אין מרפאה כזו באזרך, את יכולה לקבל שרות במרפאות החוץ של בתי החולים הפסיכיאטרים. אני די משוכנעת שטיפול משולב של שיחות ותרופות יכול לעזור לך.

בהצלחה!

אם זה רופא מהקופת חולים - פסיכיאטר זה גם טוב?

שלום
פסיכיאטר זה מצויין, אבל כדאי מאוד לשלב טיפול תרופתי עם שיחות.

מה לעשות?

שלום סיגל

כדאי שתפני לפורום רופאים/פסיכיאטרים שם יוכלו לענות לך על השפעת תרופות תופעות לואי ושיןב תרופות.

בהצלחה

שלום ליאור

מאחר ולא ממש פרטת במה זה בא לידי ביטוי, אקווה שאצליח לענות לך.
בכל מקרה,אם התכוונת לדפוסים של יצירת תלות גדולה בבן זוג, צרכים סימביוטיים, להיות כל הזמן ביחד, וכו', או לדפוס של החלפת בני זוג להרגיש את טעם ההתאהבות, בשני המקרים הדפוסים יוצרים קשיים בקשר בין אישי, כך שקבוצה שעוסקת בקשיים בין אישיים תוכל לעזור חלקית. משהו יותר ספציפי אינני מכירה, נסה לחפש באינטרנט.

בהצלחה

שלום מרב,

שאלתך כללית, ועל כן התשובה תהיה כללית.

במצב של מצוקה נפשית בכלל, ודכאון בפרט, רצוי לפנות לאיש מקצוע (פסיכולוג/פסיכיאטר) לשם קבלת אבחנה וטיפול.

אם יש מוטיבציה לטיפול נפשי, עדיף לבדוק למה בעלך "מתחבר" יותר, לשיטת טיפול דינמית או קוגנטיבית-התנהגותית. כדאי לקרוא על כך באינטרנט, ולבחור בהתאם. גם טיפול תרופתי יכול מאד לעזור.

בנוסף, כמובן שרצויה תמיכה משפחתית וחברתית רבה ועוטפת, במיוחד אל מול רגשי האשם וחוסר הערך שמרגיש האדם הדכאוני.

כל טוב והחלמה מהירה

שלום לך אנונימית,

את כנראה אדם חם ולא שיפוטי, אם הבחור מרגיש בנוח לפתוח איתך את סגור ליבו. התחושות שהוא מתאר הן מאד קשות וכמוסות. טוב שהוא משתף אותך, ועוד יותר טוב שהוא מרשה לעצמו להיות בקשר איתך על אף שהוא חש שהוא עלול לקלקל שלא מרצונו כל דבר טוב.

פסיכולוגים מחוייבים לחסיון המידע המגיע עליהם, אלא בתנאים מסויימים המוגדרים בחוק. התנאי המרכזי להפרת החסיון הוא אם נודע למטפל כי המטופל שלו מתכוון לבצע פשע (מעשה עברייני שהעונש עליו הוא למעלה משלוש שנים). תנאי נוסף להפרת החסיון הוא אם נודע דרך הטיפול כי מתבצעת התעללות בקטין או חסר ישע. בנוסף, אם המטפל מעריך כי המטופל נמצא במצב פסיכוטי ואינו אחראי למעשיו, הוא יכול להפעיל שיקול דעת האם לדווח על כך לפסיכיאטר המחוזי, רצוי בידיעת ובשיתוף המטופל. גם במקרה של סכנת התאבדות יש מקום לשיקול דעת.

על פניו, לא עושה רושם שחברך משתייך לאחת הקטגוריות הללו. מכיון שלא פגשתי אותו, לא אוכל כמובן לקבוע דבר, ושיקול הדעת של המטפל הוא הקובע.

אם החבר שלך ישתף את הפסיכולוג בבעייה, סביר שהמטפל יעריך מאד את הכנות והפתיחות, ויבקש מחברך לפרט עוד על המחשבה המציקה לו. אני בטוחה שהוא יגלה הרבה אמפתיה לסבל הנגרם ממחשבה זו. סביר שייבדק הכיוון של רגשות אשמה מופרזים, או חשיבה חרדתית-אובססיווית. גם אם ייבחנו כיוונים נוספים, לרבות טיפול תרופתי, הדבר ייעשה ברוח טובה ולמען טובת המטופל. לא ניתן לכפות על בן אדם טיפול תרופתי, אלא בהוראה של פסיכיאטר מחוזי, וגם על כך ניתן לערער.

אנחנו חיים בחברה רב-תרבותית עם מערכות אמונתיות שונות ומגוונות. אם האמונה ב"עין הרע" נובעת מאמונה רוחנית כלשהי, בודאי עדיף שהמטפל יכיר את האמונה, יתעניין בה, וישוחח עם המטופל בשפתו, מתוך אותה מערכת אמונתית.

בהצלחה